כיתה ג'- הכל. חוץ מגז, הכנסה לתנור וגיהוץ🤷

כיתה א' וחובה- סידור, פינוי שולחן, מריחה, חיתוך ירקות, שטיפת כלים (לפעמים צריכה לעבור אחרי, בעיקר בשביל חינוך)

קטנים יותר- פשוט להחזיר למקום משחקים.

את הדברים השווים, זה פשוט בא מהם, הם רוצים לעשות.

די באופן טבעי. ברור שלפעמים אנחנו מדברים על זה שלהיות חלק ממשפחה דורש גם לעשות דברים פחות כייפים. הבית הוא של כולם! לפעמים עוזר, לפעמים קצת פחות..

מה זה בא טבעי? רואים אותך ומבקשים מעצמם?

זה קורה כזה כשנחה עליהם הרוח או שזה ממש האחריות שלהם ?

יש דברים שפשוט נחה עליהם הרוח, זה בד"כ הדברים השווים, תפקידים של גדולים (לשטוף כלים, להכין ארוחת ערב, סנדוויץ בבוקר, לאפות עוגה וכו')

או שסתם יש מוטיבציה לעזור (בד"כ כדרורים שאני לא מתפקדת או אחרי שעושים משהו לא טוב ומחפשים דרך לחזור בתשובה❤️)

יש דברים שאני מבקשת/דורשת כמו לסדר את החדר הפרטי, את הבית בסוף היום וכו'. בזה לפעמים הולך חלק (הם יודעים שאין ארוחת ערב עד שהבית מסודר) ולפעמים צריך להפעיל כל מיני אמצעי עזר🤫

אחריות שלהם אין משהו ספציפי מוגדר. הם יודעים שהם חייבים בסוף יום לסדר את הבית / את החדר. לשים את הבגדים שלהם בכביסה וכו'.. לפעמים, בעיקר בימי שישי נותנים לכל ילד תפקיד שהוא אחראי עליו. אבל לא משהו מוגדר וקבוע מראש.

וואו, נשמע שהילדים שלי ממש מחונכים והביתה מסודר תמידי🤭

אז זהו שלא! יש פעמים שאני שוקלת לדווח על עצמי לרווחה מרוב טינופת🙈 כי כמו שכתבתי, דווקא הדברים שבשגרה קשה להם לפעמים לעשות. ואמא שלהם עייפה לעיתים קרובות ולא תמיד פועלת בצורה שהיא רוצה לפעול🤷

בני 4 ו5

יודעים לנקות חלונות ומגרות עםספריי ונייר ניגוב

לפנות לכביסה,להכניס למכונה, להוציא ממנה ולהוריד מהמתלה

הם תולים קצת אבל עקום חח

בנוסף, עורכים מפנים כלים מהשולחן ומהמדיח

הבן שלי אוהב לנקות את הכיור במטבח  

והם כמובן מחזירים למקום את הצעצועים שלהם

כמו לחתוך ירקות, בת 6 מקלפת תפוחי אדמה, הקטנות  מגישות סלטים בשבת, מביאות סכו"ם.

לפעמים גם על בת 6 נחה רוח שהיא מתחילה לסדר את החלל שלה.

בפסח ביקשתי מהן יותר עזרה.

אבל לא הכול רוצים לעשות...

לסדר צעצועים ולמיין כביסה, למשל, הם יודעים, אבל לרוב לא ירצו...

להכניס כביסה למכונה ולהפעיל אותה - הבת שבכיתה ב' יודעת, וזה בדרך כלל אטרקטיבי מספיק בשביל שתרצה לעשות את זה.

היא יודעת גם לטגן חביתות, ולרוב תשמח לעשות את זה.

בני השש והארבע יודעים לחתוך ירקות - כמובן, בסכין חד פעמי.

ולטפל בקטנה בדברים פשוטים, כמו לשחק איתה ולהביא לה מוצץ ובקבוק (בלי למלא אותו) הם גם יודעים - לפעמים עושים את זה בשמחה ולפעמים לא...

מגיל צעיר (אוכלים בחד פעמי, אז אין חשש שבירה).

ככל שהם גדלים זה הופך להיות תפקיד פחות נחשק...

הגדול בן חמש.

הם מסדרים את המשחקים שלהם ביחד איתי, לפעמים הגדול אוסף לבד.

בעצם הם גם עורכים שולחן

אבל זה לא נעשה כמטלה, והם נהנים מזה.  לא מחייבים אם לא רוצים.

אולי כשיהיו גדולים זה ישתנה

הכל בפועל צריך לריב איתם על זה

שורה תחתונה- יש לכל אחד תפקיד ועל זה עומדים

-להעביר מהמכונה למייבש

-לאסוף צעצועים מהשטיח

-לטאטא פינת אוכל

-לנקות ארונות מטבח עם מגבונים

-לטאטא חדרים

הגדולים שלי בערך מגיל 9 הלכו לקניות בסופר, סידרו את החדר שלהם ולפעמים את שאר הבית, והכינו אוכל לעצמם.

אני מלמדת, מסבירה ומציעה לילדים לעשות (ביחד איתי או לבד) אין אצלי דרישה/ עונשים/ פרסים, הילדים בוחרים אם לעשות או לא, ככל שהם גדלים הם יותר משתפים פעולה ועושים גם מעצמם.

מסדרת משחקים

שמה דברים בסל כביסה ובפח

מקלפת תפו"א

כולל לשטוף רצפה

בפועל ביום יום-

מסדרים- יש מבצעי סדר שאנחנו עושים.. לפעמים כל ערב. לפעמים פעם בשבוע ופעם בשישי ופעם במוצ''ש

2 ילדי היסודי שלי(א-ג)

לפעמים עוזרים בארוחת ערב- להכין טוסטים, מקושקשת, חביתה,לקלף ולחתוך ירקות

הם נהנים מזה ממש. כמובן בהשגחה

הגדולה גם מכינה לבד לבד עוגות ולפעמים בצק לחלות ואחת לשבוע מקפלת לבד סל כביסה

אבל זה הדברים שהיא אוהבת-הבישולים

לרתום לסדר יותר מאתגר עם כולם

כי כל הזמן מתבלגן והם לא אוהבים..לפעמים כן מעודדת על ישי הפתעה בסוף.לא מתנגדת לזה כשזה לא התניה קבועה אלא אקראית. זה באמת מדרבן..תכלס גם אותי ואני גדולה

עונשים בחיים לא..

מאמינה באוירה טובה

אצלי רק מסדרים משחקים או בקשות ספציפיות של להניח דברים במקום.

ומאוד מעניין אותי איך גורמים להם להיות שותפים

 לאסוף משחקים, לשים בגדים בכביסה, לנקות משטחים עם מגבונים, לטאטא, לערוך שולחן (חוץ מכלים כבדים)

מידי פעם מצטרפת לשטיפת כלים יחד איתי, לנגב נקודתית בסמרטוט מעצמה כשרואה שנשפך משהו.

(כל הדברים מלבד לאסוף משחקים- רק אם היא רוצה ומתחשק לה)

בגילאים קטנים יותר- בעיקר לאסוף משחקים ולנקות דברים במגבונים.

בני 5 ו8

יודעם לשטוף כלים, לנקות שולחן/שייש, להכניס מכונה (כולל לשים את התוכנה המתאימה אני רק שמה את החומרים),להעביר למייבש, להעביר מהמייבש לסל

לסדר את החדר שלהם

בתחום האוכל:

לחתוך סלט, לקלף תפוח אדמה, בת ה8 מכינה טוסטים,

להכין בלילה לפנקייקים/בלינצס ואני מטגנת, להכין שניצלים ואני רק מטגנת.

בפועל את החדר הם מסדרים פעם בשבוע לפני שבת בן ה5 בדרך כלל מבקש עזרה. את שאר הדברים הם עושים כשמתחשק להם הייתה תקופה שחילקנו תפקידים אבל זה לא החזיק הרבה.

שם בגדים בכביסה

אוסף משחקים

מכניס את כל הבגדים למכונה ואני מפעילה

מוריד כביסה

ממיין את הבגדים שלו ושם בארון - מגירות כתר מעוצבות לכל סוג לבוש.

מקלף, בעיקר גזר ותפא

מביא לי דברים שאני מבקשת מהמקרר

מטאטא בקטנה- לא יסודי

חולה על שטיפת כלים- בחורף לא מסכימה, בקיץ יותר זורמת. ברור שצריך לשטוף אחריו.

עורך שולחן שבת

בעיקר אוהב לעשות מה שאני עושה, ביחד. 

זה פשוט חלק מהסדר יום ובא די טבעי, היא מאוד אוהבת לעזור לאמא ואני מקפידה כל פעם לחזק אותה על זה ולומר כמה אני מעריכה את העזרה שלה, אם היא לא רוצה לעזור אני לא מענישה או כועסת, פשוט אומרת בקול עצוב ''חבל.. ממש רציתי שנעשה ביחד'', לרוב זה גורם לה לבוא ישר ולעזור

כלום🙈🙈

יודעים=יש את הידע והיכולת ולפעמים מרצון טוב ורוח התנדבות הוא יוזם/זורם עם זה שביקשתי? ואי מלא.

יכולה לפרט.. באמת שהוא מסוגל להמון המון המון.. אבל כרגע לא הצלחנו לתחום שום דבר לאחריותו הבלעדית. זה גם עניין של אופי..

הוא בן 5.

(יודע:

להכניס כביסה ממוינת

להעביר כביסה מהמכונה למייבש

לשים תיק במקום קופסאות בכיור

לשטוף ולחתוך ירקות

להכין סנדוויץ

לסדר סלון/חדר

לפרוק קניות למקום

ועוד הרבה..)

הרבה דברים היא עושה מתוך רצון שלה לקחת חלק או שאני מציעה לה להצטרף והיא ששה ושמחה וזה נהפך להרגל.

דברים שאני צריכה לבקש והיא לא עושה מרצונה אני מסבירה או שמתחילה לעשות ביחד איתה כדי לדרבן אותה. נגיד לאסוף משחקים צריך כדי שנוכל מחר לשחק בהם שוב מחר ושלא ילכו חלקים לאיבוד ואנחנו לרוב נאסוף ביחד או שאשחק איתה משחק כמו --לאסוף מגנטים רק בצבע x וזה מדרבן אותה.זה מה שעושה --

עוזרת עם הכביסה, מרצון שלה באה להכניס/להוציא/לעזור לתלות

- עם בקשה שלי אוספת את הבגדים שלה אחרי המקלחת/פיג'מה כדי להחזיר למקום או לשים בכביסה.

אוספת צעצועים עם בקשה שלי

ישר מגיעה לשייש כשרואה שאני מבשלת משהו או אפילו חותכת סלט ומצטרפת. מפנה תוך כדי לחלוכים לפח ועוזאת לנקות את האזור בסוף

מנקה שולחן בסוף ארוחה, פינוי כלים ומגבון (עם בקשה שלי ולרוב גם לבד) ,

עוזרת להחזיר דברים בבית למקום - נעליים, ספרים, תיקים, משחקים ווכ.. מרצונה החופשי וזה כזה מתוק לראות את זה!

אם יוצא שזורקים ביחד את הפח היא לוקחת את השקית טיטולים שלה

מאכילה את החיה (בכוונה לא כותבת איזו)

בשבת מכינים סלטים ביחד, עורכים שולחן 

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.