כמעט בטוח שכן..

כואב הלב על מי שניגש לפגישות עם לב פנוי 

אחד מגיע עם לב פתוח והשני לב תפוס.

לא הוגן פשוט 

הבסיס בדייט זה שיש 2 אנשים פנויים להיכרות כנה ואמיתית,

מי שהלב שלו תפוס לא יכול להיות שם באמת.

קרה לי פעם אחת וההרגשה הייתה שמשתמשים בי, שרימו אותי .

בכל מקרה - תשמחי על מזלך הטוב. 

באמת שאת לא רוצה להיות במקומם. 

מסכימה איתך

מותר להרגיש כמובן אבל צריך להתנקות מזה לפני שחוזרים להפגש לדעתי אחרת למה לטרוח ולהטריח?

אני מסתכל לעתיד ולא תקוע בעבר.

אבל גם בתנועה הקיצונית לעתיד זה יוצר הרבה בעיות. לפחות המשקעים מהעבר פחות משפיעים עלי.

כמו שאמרתי -מותר להרגיש אבל חייבים לשחרר כשניגשים להיכרות חדשה

אז זה לא פשוט, ועובדתית יש המון שנשארים עם עכבות של זה…וזה לא פשוט ושלא תגיע לניסיון הזה..

נכון שהפתרון הוא להשליט את השכל ואמונה, אך זה עדיין לא פשוט ולצערי בדור שלנו זו מכה רצינית.

על העתיד בצורה אובססיבית ולא בעבר.

ההתמקדות האובססיבית בעתיד זה עצמו גורם בעיות אחרות.

זה לא משהו שצריך לקנאות בו

שלי פנוי אך ורק לבעלי העתידי , ברצינות אני מרגישה שקשר רציני מאוד יהיה רק איתו ב"ה זכיתי 

באמת זכינו..

מצד שני  רוב הסיכויים שאנחנו נפגשות עם בחורים שהלב שלהם תפוס בלי לדעת..איך זה עוזר לנו?...

צריך לעשות טיפול משחרר לכל הרווקים והרווקים התפוסים ואז אולי בע"ה יהיה חיבורים קלים ומהירים. 

אולי מארגני פרטייקט 252 ירימו את הכפפה ,זה יותר חשוב מכל הרצאה אחרת,זה ממש הבסיס של הכל.מה עוזר כל החכמות אם אין תנאים ליצירת קשר?

שיעור ב252 והופ הלב פנוי

עושים הרבה מאמצים בשביל לעבור הלאה

זה עבודה קשה

אני מכירה על עצמי את הקושי הזה.

אפשר לתת כלים לשחרור רגשי, להקדיש לזה זמן ולעבור תהליך ולהצליח.

מישהי חכמה כאן בפורום, אמרה משפט חכם, שהולך איתי בהקשר הזה:

כל קשר הוא ריבאונד עד שהוא הופך להיות הדבר האמיתי.

( לא זוכרת מי זו. זה באמת היה מזמן)

שתמיד בהתחלה אתה עם לב תפוס, ואז כשהקשר החדש מתייצב ומתבסס, הלב ממילא מתפנה אליו.

אישית עזר לי ממש... ההבנה הזו שב3 פגישות ראשונות יש תחושת זרות, וממילא הקשר הקודם שהסתיים בהיכרות מעמיקה, עדיין תופס מקום. וזה נורמלי, לא צריך להבהל מזה. לדעת שזה שלב בדרך, ובד בבד להיות עם נכונות להכיר ולבסס משהו חדש

את הקשר הראשון - שני אחרי קשר עמוק. אבל כל אחד עד העמוק הבא? נראה לי קצת קיצוני.

וסיומת דבריך אכן נכונה כמובן בלי קשר לריבאונד.

ודי כבר. באמת שדי כבר. 

לי היה משהו מזה בתחילת הדרך אחרי הקשר הראשון המשמעותי אי פעם..

אבל מאז אין לי את זה בכלל ב"ה.

יש לי תנאים שאולי חלק כאן יגדירו אותם כקצת קשוחים כדי לחזור ולהפגש-אין מצב שאני נפגשת כשמישהו תופס לי את הלב , הכוונה תופס באמת לא מישהו שנזכרים בו פה ושם, ולא כל אחד יכול להכנס באמת בכזאת קלות לטוב ולרע,בינתיים רק לטוב..

ושכדאי לחפור במה שכתבת.

אקדים ואומר, אני חושבת שיש מקום לצאת לדייטים אך ורק אם מאמינים שיש פוטנציאל חתונה. לא כדי לבדוק, לא כדי לנסות, לא כדי להתגבר על קשרים ישנים - אלא רק אם מאמינים שיכול לקרות כאן משהו ארוך טווח.

ביליתי שש שנים מחיי בבית ספר יסודי. היו לי חברות ששיחקתי איתן כל יום - גם אחרי הלימודים. חלקן גם למדו איתי אח"כ, בחטיבת ביניים ובתיכון. בסה"כ ביליתי איתן אלפי שעות אם לא יותר של חיי. אבל אז הלכנו לשירות לאומי אחר, והתחלנו להתרחק, וכל אחת הרחיבה את מעגלי החברות שלה, והקשר שהיה לנו, כבר לא קיים. זה לא שהיתה איזושהי פרידה, איזשהו אירוע שחתך את הקשר, אבל היתה התרחקות. אם אפגוש חברה כזו ברחוב, אשמח לראות אותה, אדרוש בשלומה וכו', אני כנראה יודעת בגדול מה היא עושה בחיים שלה עכשיו, והיא כנראה יודעת את זה עליי, אבל אנחנו לא משוחחות כל יום. גם לא כל שבוע. ולא כל חודש.

האם הקשר שהיה לי עם החברות האלה מעיב\משפיע על הקשר שלי עם החברות שקרובות אליי היום?

למה את יוצאת מנקות הנחה שקשר אחד 'תופס מקום' של קשר אחר, בהכרח?

האם את אומרת לעצמך, הנה אני מתחילה לימודים במקום חדש, אבל אני לא יכולה לרכוש חברות חדשות כי יש לי חברות מפעם בלב?

למה בהקשר הזה של חברות קל לנו להבין שקשרי העבר לא פוגמים בקשרי ההווה?

אז יצאתי עם מישהו. חשבתי שיש לנו פוטנציאל. מבחינתי, הקשר היה בכיוון טוב. אבל הוא החליט שלא מתאים לו, ונפרדנו.

בנקודה הזאת אני חווה סוג של אובדן.

אובדן שצריך להתמודד איתו, אובדן שמכאיב. 

אני מתאבלת על זה שהקשר הזה לא ימשיך - נותנת לעצמי את הזמן והמקום הזה - ועוברת הלאה.

וזהו, מבחינתי זה הופך כבר להיות קשר לא רלוונטי, ואני מוכנה לקשר חדש.

וכמו בדוגמה של החברות, המקום שהיה לו אצלי בלב, פשוט לא רלוונטי לקשר הנוכחי.

מה שיש, מה שקיים - הוא הווה, ואני צופה פני עתיד. 

העבר לא שייך.

ועכשיו אני רוצה לעבור לנקודה נוספת, אבל שוב אקדים ואומר - הלוואי שהייתי מצליחה לבנות זוגיות עם האדם הראשון שיצאתי איתו. או השני. או השלישי. אבל זה לא קרה, ויצא שהדרך שלי יותר ארוכה ממה שחשבתי שתהיה, ופגשתי יותר מדויטים ממה שהייתי רוצה (ואני עדיין בדרך).

אבל אני מנסה ללמוד מהדרך הזאת. למה אני מתכוונת?

קודם כל, אני מנסה ליצור הפרדה בין הקשר לאדם.

כיף להיות בקשר. כיף שלמישהו אחר אכפת ממך בצורה כזו. כיף שמישהו מתעניין איך עבר היום שלי. כיף שמישהו רוצה להתקרב אלי, לשמוע על החלומות והשאיפות שלי. אבל יכולים להיות דמויות שונות שייתנו לי את חווית הקשר הזאת.

כשאנחנו מדברים על אדם ספציפי, זה משהו יותר עמוק. זה אומר שאנחנו גם לומדים להכיר אותו, להעריך אותו. אנחנו לומדים שיש לו לא רק צדדים נוצצים, אלא גם צדדים פחות זוהרים. אנחנו רואים בו דמות עגולה, לא שטוחה. אנחנו רואים איך הוא מתמודד עם קשיי החיים. איך הוא שמח בחיים. אנחנו לומדים מה הוא אוהב, מה הוא שונא, מה עושה לו כיף, איזה אוכל הוא לא סובל. וכו' וכו'.

אז לקשר - ברור שאני מתגעגעת. ברור שלא רוצה להיות בודדה.

לאדם ספציפי - אני יודעת שכל אדם הוא עולם ומלואו. לכל אחד יש את הדברים הקטנים שמייחדים אותו. ואדם א' אף פעם לא יהיה זהה לאדם ב'. אז ככל הנראה היו באותו אחד צדדים מדהימים, דברים שאהבתי והערכתי. אבל אין לו מונופול עליהם. יהיו אנשים אחרים עם תכונות דומות, אבל עם תמהיל שונה של דברים. יש משהו מפעים, מסקרן, מרגש בבני אדם שכל אחד הוא מיוחד, ושמי שאני יוצאת איתו עכשיו שונה מכל אחד מהקודמים. 

ואת יודעת, עם הזמן, הדברים הולכים ומטשטשים. כן, זה שהיה לי איתו קשר ארוך ומשמעותי - גם הדברים שלמדתי עליו הולכים ומטשטשים בזיכרון שלי. גם דברים טכניים, וגם דברים פנימיים.

כשאני נמצאת בקשר עם מדויט, נכון שיש לי נקודות השוואה לאחרים שיצאתי איתם. אבל זה לא בהכרח דבר רע - כי אני השתחררתי מהמקום שאקים בית דווקא איתו. צריך לדעת לעבור הלאה. אני יודעת שיש אחרים שאוכל ליצור איתם קשר, ואין לי בעייה להגיד שאת הדבר הזה שהיה בזוגיות הזאת אני רוצה גם בקשרים אחרים. 

הדרך שאני עושה עוזרת לי לדייק את עצמי. אני מנסה ללמד מכל זוגיות מה היה שם ומה לא היה שם. ללמוד דברים מהאנשים שפגשתי. ללמוד איך אני יכולה להיות אדם טוב יותר. להגיע לחתונה ממקום עמוק יותר, בוגר יותר, בשל יותר. ללמוד מה הייתי רוצה שיהיה בבית שאקים, ומה אני לא רוצה שיהיה בבית הזה.

לא הייתי רוצה למחוק מדויטי עבר מהעבר שלי. בסופו של דבר, זה מגדיר מי אני כיום. החוויות שחוויתי איתם נתנו לי הרבה.

נכון, היו לי גם חוויות מזעזעות. דייטים שהייתי מעדיפה לא להיות בהם בכלל. אבל הייתי בהם - אז אני מנסה להפיק מהם את המרב.

יצא לי כמה פעמים להיות באותו מקום בדייט, אבל כל פעם עם אדם אחר. אז כן, אני נזכרת שהייתי פה עם מישהו. האם אני זוכרת על מה דיברנו? כנראה שלא. תלוי כמה זמן עבר. אבל זה פשוט לא רלוונטי, כי אני עכשיו כאן (פיזית ורעיונית) עם אדם אחר. מנסה לבנות משהו אחר. אני לא חושבת שנכון להתעלם מזה, להתכחש לזה - כן, הייתי שם, עברתי דברים - ועכשיו אני כאן ממקום אחר.

הלוואי שכולם היו מתמודדים בדרך דומה לשלך שזאת דרך די שכלית.

אני משערת שיכול להיות שכשלא מתמסרים בקשר עד הסוף יותר קל לא להבלע שם

וללב יש חוקים משלו ,הלב והזכרונות שואבים ולא תמיד הם מצייתים לשכל

נראה לי שהמצבים כאלה אין מנוס מלעבור תהליך משמעותי כולל טיפול.

כל אחד ודרכו, מה שמתאים לו.

לא כאן המקום להרחיב בחשיבות תורת הנפש, אבל בהחלט יש כלים ודרכים שבהם אפשר לשלוט יותר על הזכרונות - ובהחלט יש מקום ללכת לטיפול אצל איש מקצוע.

וזה נכון גם לעוד תחומים בחיים, לא רק לנ"ו.

בכל קשר יש סיכוי, אבל גם סיכון.

אם לא נתמסר, אנו מקטינים את הסיכון, כי הכנו לעצמנו משטח נחיתה. אנחנו לא באמת שם, לא באמת קופצים, אנחנו מחוברים לחבלים שיחזיקו אותנו.

אבל מצד שני, זה מקטין את הסיכוי, כי אנחנו לא מביאים את עצמינו לקשר. אנחנו נשארים מרוחקים.

רק שצריך לזכור שהאדם הוא לא רק שכל והגיון צרופים ואני כותב זאת דווקא כי אני אדם כזה.

מבלי לפגוע חלילה בניסיונך ובמסע שעברת - ישנם קשרים משני חיים שלא תמיד יוצא לחוות גם אחרי שנים של פגישות ועשרות מדוייטים.

השאיפה שזה יהיה באמת עם בן הזוג המיועד. הבעיה מתחילה כשזה לא.. 

אני חושבת שזה חוזר לנקודה שדנו עליה פה כמה פעמים.

אני מאמינה שכל קשר שלנו עם אדם אחר - הוא ייחודי ומיוחד.

קשר שלי עם אח אחד שלי לא דומה לקשר שלי עם אח אחר שלי.

ולכן, בהכרח, הקשר שלי עם בעלי - יהיה שונה מהקשר שלי עם כל אלו שיצאתי איתם, לא משנה עד כמה משני חיים הם היו, כמו עמוקים, וכו'.

אם מסתובבים עם המחשבה שיש רק זיווג נשמתי אחד, ויצאת עם מישהי, והיה לכם קשר מדהים, ואתה חשבת שזה זה - והיא לא חשבה ככה ונפרדתם, אתה עלול להסתובב עם דכאון רציני, שזה קשר משנה חיים, שלא תצליח להגיע למקום הזה שוב, גם אחרי שנים של פגישות ועשרות מדויטות.

אבל אם אני מגיעה מתוך עמדה של - אני לא מתעסקת בכלל במה נגזר על מי, אלא יוצאת עם אדם, ונוצר ביננו קשר מדהים, והוא מחליט להיפרד - זה קשה, זה מבאס - אבל אני לא חיה בחרדה שפספסתי את "בן הזוג המיועד", אלא מתפללת ומתשדלת שאזכה לקשר שונה - לא שיהיה כמו הקשר הזה, אלא יהיה אחר, לטוב - קשר שמגיע מתוך בנייה הדדית, זוגיות שנבנית יחד. זה שהיה לי קשר כזה שלא צלח רק מחדד אצלי את התובנה שיש לי את היכולת הזאת, יש לי את השרירים האלה, את הפוטנציאל הזה. וכדי שיהיה עוד קשר כזה בעתיד, זה דורש עבודה עצמית.

כנראה שמי שלא חווה לא יבין. 

בסוף אנשים כאלה מתחתנים

אפילו חבר'ה מפה..

אל תסיק שהעבר בהכרח ישפיע על העתיד.

כדי להמשיך לצאת, צריך להאמין שיש עוד מי שימלא את החלל.

כדי להמשיך לצאת, צריך לסגור מעגל, לסגור את הסיפור, לא להשאיר אותו פתוח.

לא כיוונתי דווקא לאנשים כאן כמובן שהושפעתי מהלך הרוח כאן.., אלא יותר בכללי במיוחד על מי שאפגוש וכל אחד אחר יפגוש בדרך שהוא יעשה..

נראה שהמצב לא משהו..

ומסכימה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.