כמעט בטוח שכן..

כואב הלב על מי שניגש לפגישות עם לב פנוי 

אחד מגיע עם לב פתוח והשני לב תפוס.

לא הוגן פשוט 

הבסיס בדייט זה שיש 2 אנשים פנויים להיכרות כנה ואמיתית,

מי שהלב שלו תפוס לא יכול להיות שם באמת.

קרה לי פעם אחת וההרגשה הייתה שמשתמשים בי, שרימו אותי .

בכל מקרה - תשמחי על מזלך הטוב. 

באמת שאת לא רוצה להיות במקומם. 

מסכימה איתך

מותר להרגיש כמובן אבל צריך להתנקות מזה לפני שחוזרים להפגש לדעתי אחרת למה לטרוח ולהטריח?

אני מסתכל לעתיד ולא תקוע בעבר.

אבל גם בתנועה הקיצונית לעתיד זה יוצר הרבה בעיות. לפחות המשקעים מהעבר פחות משפיעים עלי.

כמו שאמרתי -מותר להרגיש אבל חייבים לשחרר כשניגשים להיכרות חדשה

אז זה לא פשוט, ועובדתית יש המון שנשארים עם עכבות של זה…וזה לא פשוט ושלא תגיע לניסיון הזה..

נכון שהפתרון הוא להשליט את השכל ואמונה, אך זה עדיין לא פשוט ולצערי בדור שלנו זו מכה רצינית.

על העתיד בצורה אובססיבית ולא בעבר.

ההתמקדות האובססיבית בעתיד זה עצמו גורם בעיות אחרות.

זה לא משהו שצריך לקנאות בו

שלי פנוי אך ורק לבעלי העתידי , ברצינות אני מרגישה שקשר רציני מאוד יהיה רק איתו ב"ה זכיתי 

באמת זכינו..

מצד שני  רוב הסיכויים שאנחנו נפגשות עם בחורים שהלב שלהם תפוס בלי לדעת..איך זה עוזר לנו?...

צריך לעשות טיפול משחרר לכל הרווקים והרווקים התפוסים ואז אולי בע"ה יהיה חיבורים קלים ומהירים. 

אולי מארגני פרטייקט 252 ירימו את הכפפה ,זה יותר חשוב מכל הרצאה אחרת,זה ממש הבסיס של הכל.מה עוזר כל החכמות אם אין תנאים ליצירת קשר?

שיעור ב252 והופ הלב פנוי

עושים הרבה מאמצים בשביל לעבור הלאה

זה עבודה קשה

אני מכירה על עצמי את הקושי הזה.

אפשר לתת כלים לשחרור רגשי, להקדיש לזה זמן ולעבור תהליך ולהצליח.

מישהי חכמה כאן בפורום, אמרה משפט חכם, שהולך איתי בהקשר הזה:

כל קשר הוא ריבאונד עד שהוא הופך להיות הדבר האמיתי.

( לא זוכרת מי זו. זה באמת היה מזמן)

שתמיד בהתחלה אתה עם לב תפוס, ואז כשהקשר החדש מתייצב ומתבסס, הלב ממילא מתפנה אליו.

אישית עזר לי ממש... ההבנה הזו שב3 פגישות ראשונות יש תחושת זרות, וממילא הקשר הקודם שהסתיים בהיכרות מעמיקה, עדיין תופס מקום. וזה נורמלי, לא צריך להבהל מזה. לדעת שזה שלב בדרך, ובד בבד להיות עם נכונות להכיר ולבסס משהו חדש

את הקשר הראשון - שני אחרי קשר עמוק. אבל כל אחד עד העמוק הבא? נראה לי קצת קיצוני.

וסיומת דבריך אכן נכונה כמובן בלי קשר לריבאונד.

ודי כבר. באמת שדי כבר. 

לי היה משהו מזה בתחילת הדרך אחרי הקשר הראשון המשמעותי אי פעם..

אבל מאז אין לי את זה בכלל ב"ה.

יש לי תנאים שאולי חלק כאן יגדירו אותם כקצת קשוחים כדי לחזור ולהפגש-אין מצב שאני נפגשת כשמישהו תופס לי את הלב , הכוונה תופס באמת לא מישהו שנזכרים בו פה ושם, ולא כל אחד יכול להכנס באמת בכזאת קלות לטוב ולרע,בינתיים רק לטוב..

ושכדאי לחפור במה שכתבת.

אקדים ואומר, אני חושבת שיש מקום לצאת לדייטים אך ורק אם מאמינים שיש פוטנציאל חתונה. לא כדי לבדוק, לא כדי לנסות, לא כדי להתגבר על קשרים ישנים - אלא רק אם מאמינים שיכול לקרות כאן משהו ארוך טווח.

ביליתי שש שנים מחיי בבית ספר יסודי. היו לי חברות ששיחקתי איתן כל יום - גם אחרי הלימודים. חלקן גם למדו איתי אח"כ, בחטיבת ביניים ובתיכון. בסה"כ ביליתי איתן אלפי שעות אם לא יותר של חיי. אבל אז הלכנו לשירות לאומי אחר, והתחלנו להתרחק, וכל אחת הרחיבה את מעגלי החברות שלה, והקשר שהיה לנו, כבר לא קיים. זה לא שהיתה איזושהי פרידה, איזשהו אירוע שחתך את הקשר, אבל היתה התרחקות. אם אפגוש חברה כזו ברחוב, אשמח לראות אותה, אדרוש בשלומה וכו', אני כנראה יודעת בגדול מה היא עושה בחיים שלה עכשיו, והיא כנראה יודעת את זה עליי, אבל אנחנו לא משוחחות כל יום. גם לא כל שבוע. ולא כל חודש.

האם הקשר שהיה לי עם החברות האלה מעיב\משפיע על הקשר שלי עם החברות שקרובות אליי היום?

למה את יוצאת מנקות הנחה שקשר אחד 'תופס מקום' של קשר אחר, בהכרח?

האם את אומרת לעצמך, הנה אני מתחילה לימודים במקום חדש, אבל אני לא יכולה לרכוש חברות חדשות כי יש לי חברות מפעם בלב?

למה בהקשר הזה של חברות קל לנו להבין שקשרי העבר לא פוגמים בקשרי ההווה?

אז יצאתי עם מישהו. חשבתי שיש לנו פוטנציאל. מבחינתי, הקשר היה בכיוון טוב. אבל הוא החליט שלא מתאים לו, ונפרדנו.

בנקודה הזאת אני חווה סוג של אובדן.

אובדן שצריך להתמודד איתו, אובדן שמכאיב. 

אני מתאבלת על זה שהקשר הזה לא ימשיך - נותנת לעצמי את הזמן והמקום הזה - ועוברת הלאה.

וזהו, מבחינתי זה הופך כבר להיות קשר לא רלוונטי, ואני מוכנה לקשר חדש.

וכמו בדוגמה של החברות, המקום שהיה לו אצלי בלב, פשוט לא רלוונטי לקשר הנוכחי.

מה שיש, מה שקיים - הוא הווה, ואני צופה פני עתיד. 

העבר לא שייך.

ועכשיו אני רוצה לעבור לנקודה נוספת, אבל שוב אקדים ואומר - הלוואי שהייתי מצליחה לבנות זוגיות עם האדם הראשון שיצאתי איתו. או השני. או השלישי. אבל זה לא קרה, ויצא שהדרך שלי יותר ארוכה ממה שחשבתי שתהיה, ופגשתי יותר מדויטים ממה שהייתי רוצה (ואני עדיין בדרך).

אבל אני מנסה ללמוד מהדרך הזאת. למה אני מתכוונת?

קודם כל, אני מנסה ליצור הפרדה בין הקשר לאדם.

כיף להיות בקשר. כיף שלמישהו אחר אכפת ממך בצורה כזו. כיף שמישהו מתעניין איך עבר היום שלי. כיף שמישהו רוצה להתקרב אלי, לשמוע על החלומות והשאיפות שלי. אבל יכולים להיות דמויות שונות שייתנו לי את חווית הקשר הזאת.

כשאנחנו מדברים על אדם ספציפי, זה משהו יותר עמוק. זה אומר שאנחנו גם לומדים להכיר אותו, להעריך אותו. אנחנו לומדים שיש לו לא רק צדדים נוצצים, אלא גם צדדים פחות זוהרים. אנחנו רואים בו דמות עגולה, לא שטוחה. אנחנו רואים איך הוא מתמודד עם קשיי החיים. איך הוא שמח בחיים. אנחנו לומדים מה הוא אוהב, מה הוא שונא, מה עושה לו כיף, איזה אוכל הוא לא סובל. וכו' וכו'.

אז לקשר - ברור שאני מתגעגעת. ברור שלא רוצה להיות בודדה.

לאדם ספציפי - אני יודעת שכל אדם הוא עולם ומלואו. לכל אחד יש את הדברים הקטנים שמייחדים אותו. ואדם א' אף פעם לא יהיה זהה לאדם ב'. אז ככל הנראה היו באותו אחד צדדים מדהימים, דברים שאהבתי והערכתי. אבל אין לו מונופול עליהם. יהיו אנשים אחרים עם תכונות דומות, אבל עם תמהיל שונה של דברים. יש משהו מפעים, מסקרן, מרגש בבני אדם שכל אחד הוא מיוחד, ושמי שאני יוצאת איתו עכשיו שונה מכל אחד מהקודמים. 

ואת יודעת, עם הזמן, הדברים הולכים ומטשטשים. כן, זה שהיה לי איתו קשר ארוך ומשמעותי - גם הדברים שלמדתי עליו הולכים ומטשטשים בזיכרון שלי. גם דברים טכניים, וגם דברים פנימיים.

כשאני נמצאת בקשר עם מדויט, נכון שיש לי נקודות השוואה לאחרים שיצאתי איתם. אבל זה לא בהכרח דבר רע - כי אני השתחררתי מהמקום שאקים בית דווקא איתו. צריך לדעת לעבור הלאה. אני יודעת שיש אחרים שאוכל ליצור איתם קשר, ואין לי בעייה להגיד שאת הדבר הזה שהיה בזוגיות הזאת אני רוצה גם בקשרים אחרים. 

הדרך שאני עושה עוזרת לי לדייק את עצמי. אני מנסה ללמד מכל זוגיות מה היה שם ומה לא היה שם. ללמוד דברים מהאנשים שפגשתי. ללמוד איך אני יכולה להיות אדם טוב יותר. להגיע לחתונה ממקום עמוק יותר, בוגר יותר, בשל יותר. ללמוד מה הייתי רוצה שיהיה בבית שאקים, ומה אני לא רוצה שיהיה בבית הזה.

לא הייתי רוצה למחוק מדויטי עבר מהעבר שלי. בסופו של דבר, זה מגדיר מי אני כיום. החוויות שחוויתי איתם נתנו לי הרבה.

נכון, היו לי גם חוויות מזעזעות. דייטים שהייתי מעדיפה לא להיות בהם בכלל. אבל הייתי בהם - אז אני מנסה להפיק מהם את המרב.

יצא לי כמה פעמים להיות באותו מקום בדייט, אבל כל פעם עם אדם אחר. אז כן, אני נזכרת שהייתי פה עם מישהו. האם אני זוכרת על מה דיברנו? כנראה שלא. תלוי כמה זמן עבר. אבל זה פשוט לא רלוונטי, כי אני עכשיו כאן (פיזית ורעיונית) עם אדם אחר. מנסה לבנות משהו אחר. אני לא חושבת שנכון להתעלם מזה, להתכחש לזה - כן, הייתי שם, עברתי דברים - ועכשיו אני כאן ממקום אחר.

הלוואי שכולם היו מתמודדים בדרך דומה לשלך שזאת דרך די שכלית.

אני משערת שיכול להיות שכשלא מתמסרים בקשר עד הסוף יותר קל לא להבלע שם

וללב יש חוקים משלו ,הלב והזכרונות שואבים ולא תמיד הם מצייתים לשכל

נראה לי שהמצבים כאלה אין מנוס מלעבור תהליך משמעותי כולל טיפול.

כל אחד ודרכו, מה שמתאים לו.

לא כאן המקום להרחיב בחשיבות תורת הנפש, אבל בהחלט יש כלים ודרכים שבהם אפשר לשלוט יותר על הזכרונות - ובהחלט יש מקום ללכת לטיפול אצל איש מקצוע.

וזה נכון גם לעוד תחומים בחיים, לא רק לנ"ו.

בכל קשר יש סיכוי, אבל גם סיכון.

אם לא נתמסר, אנו מקטינים את הסיכון, כי הכנו לעצמנו משטח נחיתה. אנחנו לא באמת שם, לא באמת קופצים, אנחנו מחוברים לחבלים שיחזיקו אותנו.

אבל מצד שני, זה מקטין את הסיכוי, כי אנחנו לא מביאים את עצמינו לקשר. אנחנו נשארים מרוחקים.

רק שצריך לזכור שהאדם הוא לא רק שכל והגיון צרופים ואני כותב זאת דווקא כי אני אדם כזה.

מבלי לפגוע חלילה בניסיונך ובמסע שעברת - ישנם קשרים משני חיים שלא תמיד יוצא לחוות גם אחרי שנים של פגישות ועשרות מדוייטים.

השאיפה שזה יהיה באמת עם בן הזוג המיועד. הבעיה מתחילה כשזה לא.. 

אני חושבת שזה חוזר לנקודה שדנו עליה פה כמה פעמים.

אני מאמינה שכל קשר שלנו עם אדם אחר - הוא ייחודי ומיוחד.

קשר שלי עם אח אחד שלי לא דומה לקשר שלי עם אח אחר שלי.

ולכן, בהכרח, הקשר שלי עם בעלי - יהיה שונה מהקשר שלי עם כל אלו שיצאתי איתם, לא משנה עד כמה משני חיים הם היו, כמו עמוקים, וכו'.

אם מסתובבים עם המחשבה שיש רק זיווג נשמתי אחד, ויצאת עם מישהי, והיה לכם קשר מדהים, ואתה חשבת שזה זה - והיא לא חשבה ככה ונפרדתם, אתה עלול להסתובב עם דכאון רציני, שזה קשר משנה חיים, שלא תצליח להגיע למקום הזה שוב, גם אחרי שנים של פגישות ועשרות מדויטות.

אבל אם אני מגיעה מתוך עמדה של - אני לא מתעסקת בכלל במה נגזר על מי, אלא יוצאת עם אדם, ונוצר ביננו קשר מדהים, והוא מחליט להיפרד - זה קשה, זה מבאס - אבל אני לא חיה בחרדה שפספסתי את "בן הזוג המיועד", אלא מתפללת ומתשדלת שאזכה לקשר שונה - לא שיהיה כמו הקשר הזה, אלא יהיה אחר, לטוב - קשר שמגיע מתוך בנייה הדדית, זוגיות שנבנית יחד. זה שהיה לי קשר כזה שלא צלח רק מחדד אצלי את התובנה שיש לי את היכולת הזאת, יש לי את השרירים האלה, את הפוטנציאל הזה. וכדי שיהיה עוד קשר כזה בעתיד, זה דורש עבודה עצמית.

כנראה שמי שלא חווה לא יבין. 

בסוף אנשים כאלה מתחתנים

אפילו חבר'ה מפה..

אל תסיק שהעבר בהכרח ישפיע על העתיד.

כדי להמשיך לצאת, צריך להאמין שיש עוד מי שימלא את החלל.

כדי להמשיך לצאת, צריך לסגור מעגל, לסגור את הסיפור, לא להשאיר אותו פתוח.

לא כיוונתי דווקא לאנשים כאן כמובן שהושפעתי מהלך הרוח כאן.., אלא יותר בכללי במיוחד על מי שאפגוש וכל אחד אחר יפגוש בדרך שהוא יעשה..

נראה שהמצב לא משהו..

ומסכימה.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!