אבל בחור לאו דווקא חייב לעבוד אלא לקחת אחריות על הפרנסה. בד"כ זה גם אומר שיעבוד ויהיה מפרנס עיקרי אבל יש די והותר יוצאי דופן.

לדוגמא - אברכים. 

ממה שאני מכירה (לא באופן אישי)

גם אברכים מוצאים דרך לפרנס

אולי לא בסכומים של עובדים במשרה מלאה

אבל בהחלט יכולים

בזמן/מקום שמצליחים לשלב

למצוא איך לעשות את זה.

אני עצמי לא כזאת

אז אין לי ידע מבפנים איך זה עובד

אני כן נתקלתי ביותר ממשפחת אברכים אחת.

בלקיחת אחריות על הפרנסה.

מה לעשות שבהתחלה אברכים מקסימום מנקים מדרגות..

(ואם תפסיק להזכיר בכל כתיבה שלך את זה שאתה כהן מוסמך, זה יקל גם)

אני לא מסכימה איתך.

כן צריך שהאדם יהיה מקורקע. אם חייבים שיעבוד? לא.

ברור שזה מקל.

וחשוב שידע שאם יש צורך בבית- הוא יוצא לעבוד. שיהיה מוכן לזה.

בחור שלומד בישיבה, או שלומד (להבדיל) לימודי חול שדורשים הרבה, הגיוני שלא יוכל לעבוד.

אבל שידע שייתכן שיהיה צורך בזה.

עבודה היא לא מטרה היא אמצעי למשהו לחיות ממנו. נכון שזה גם מפתח תעולם ואת הבנאדם אבל היא עדיין לא המטרה.

יש דרך בשביל רוב האנשים דרך האמצע ללמוד ולעבוד. אבל המינון משתנה אישית, בהתאם למקום של כל אחד. 

אין כללים מהסוג הזה בחיים אני חושבת שכל אחד מנסה לעשות את התפקיד שלו לפי מה שהוא מאמין ומסוגל. אם זוג רוצה לחיות בצמצום כי באמת שניהם מסוגלים לזה ושמחים בזה למה לא. 

אישית אין לי מושג איך מסתדרים אם שני בני הזוג לומדים ובקושי עובדים רק המציאות מוכיחה שזה אפשרי...

נחמד הקונספט חח יצירתיות מבוזבזת

אבל חלק מהעיקר וההגדרה של האדם הוא לפרנס את משפחתו.

כלומר - העבודה היא אמצעי, עול האשה והילדים הם מטרה. 

למה? כי נראה שהפכת את העבודה לא לאמצעי אלא למטרה. במילים אחרות העבודה היא החייםשך

וגם עצוב שלא באמת טעמת את התורה

מי שטועם מבין שזה החיים האמיתיים

חסמים לחתונה, לא צריך ליצור חדשים בכוח.

יש בחורה שמקבלת את זה שאברך ילמד תורה ולא יעבוד... כל הכבוד לה וכל הכבוד לו. למה להפריע להם לחיות בשלווה?!

חשוב מאוד:

כל הפירוט הזה על הפחמימות מה זה מיותר 🤣 

חשוב שידע הבחור שיש לו אחריות כלכלית אבל זה לא בהכרח יגיע עם עבודה.

למשל, ההורים משלמים להם.

נפוץ אצל אברכים,  כשהסביבה, דהיינו ההורים והכלה תומכים באידיאל של ישיבה ולימוד תורה ורוצים לסייע מכספם בשביל שהבעל יוכל לשבת וללמוד תורה.

גם אצל סטודנטים, שמעתי על מקרים שההורים נותנים תמיכה כספית רצינית בשביל שהזוג יוכל להתמקד בלימודים ובזוגיות.

או למשל הבחור היה יוטיובר מחונן ובגיל שבע כבר היה עם מיליוני עוקבים וכעת שוכבים לו תכנית השקעה כלשהי, מאות מיליוני דולרים לגיטימי שיאמר אני לא הולך לעבוד - אני רוצה לשחק שחמט עם עצמי במקום. חופשי.

קצת הגזים. אבל עדיין שווה לשמוע, לך תדע יש מצב גם הוא כהן מוסמך! 

אני מבקש מכל הקוראים לקרוא את התגובה של הבחור האגדי.

ואז ללכת לקרוא את ההודעה שלי

ולענות על השאלה. מה הדגשתי שוב ושוב בהודעה שלי ?

א. שבן אדם צריך שתהיה לו עבודה *מסודרת*(קריירה) ורק אז הוא צריך להתחיל לצאת *לשידוכים*

ב. שבן אדם צריך לעבוד **בכל עבודה**(=מינימום 2,500 שקל) ורק אז הוא צריך להתחיל לצאת *לשידוכים*

מחסן תשובות:

ב׳

כי הדגש בהודעה שלי היה על -מוסר עבודה- -התחייבות-  כמו בחיים עצמם,

 שלא תמיד עושים מה שבא לנו, בטח כשיש משפחה. 

אני *לא* דיברתי -בכלל- על -עבודה מסודרת, קריירה, התבססות כלכלית-

למצוא עבודה -לא מקצועית- אפשר בכל יום. 

אין שום קשר לחתונה מוקדמת או מאוחרת.

אם בחורה היתה שואלת אותי :

יש 2 בחורים, הכל אותו דבר. בכל פרמטר.

האחד עובד תמיד, בכל עבודה,

השני לא יודע מה הערך של לעבוד כדי לקנות לחם,

למי לתת צ׳אנס ראשון ?

אז התשובה ברורה.

בהצלחה.

בדרך כלל אני לא אוהב את הסגנון שלך, הפעם לצערי פתחתי את מה שכתבת וזה הפריע לי ועצבן אותי.

ולכן החלטתי גם להגיב.

אז בקצרה - מי אתה שתגיד לאנשים מה הם חייבים

טיפה יותר באריכות - אתה יכול להמליץ, להסביר מה היתרונות, אבל לכתוב את השטויות שאתה כותב בסגנון המחליט-בשביל-אחרים שאתה כותב בו תמיד, זה באמת מעצבן. וכשאני אומר מעצבן אני מתכוון שלשמוע דברים כאלה זה פוגע בשלוות הנפש, זה מעליב, זה מרגיז, מכעיס, מחוצף, מטריד, שתלטני. זה כמו מישהו שמקלל לידך בקולי קולות באוטובוס וחושב שהוא עושה לכולם טובה. אז בבקשה בלי.

ולמה מה שאתה כותב הוא שטויות? כי המטרה האמיתית היא לחיות בהתאם לערכים בשלווה האפשרית. אז נכון ש"לעבוד" כלומר למכור את הזמן שלך או את המוצרים שלך תמורת כסף זאת דרך לעשות את זה, אבל גם לזה יש מחיר. לכל דבר יש מחיר. ובטח שלקחת כמה ימים, או חודשים, או שנים חופש כדי לעשות משהו אחר שתואם את המטרה הזאת הוא בסדר גמור. להחליט שאסור למישהו להיות מובטל זאת מחשבה מטופשת, להחליט שאסור למובטל להתחתן זאת מחשבה מתועבת.

הייתי צריך לפרוק את תחושותי בנושא.

חבל שקראתי.

זה שאתה לא מתחבר לסגנון הכתיבה שלו לא מצדיק ממנו כל שינוי, עד היום לא זכור לי שהוא אמר דברים קיצוניים במיוחד, סך הכל בן אדם עם כוונה טובה להעביר מסרים בצורה משעשעת.

לא קראתי את כל מה שהוא רשם, אבל בהחלט יש אחריות על הגבר לפרנס, וכידוע הדרך הישרה היא לרכוש מלאכה ואז להתחתן. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות ה', י"א:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

ברור שבימינו המציאות הכלכלית שונה מעט, אך מה שנהוג זה מתוך מציאת היתרים בהלכה הזו.

אל תקח קשה אנשים בסה"כ פורקים תסכולים..

זוכר את זה פריקות בלנ״ו 🥹 (מתורגם ומותאם)

מעדיף שישחררו בדיון עצמו

ולא ישאירו בבטן חס וחלילה. זה לא בריא.

אני סומך גם על הקוראים שלא מגיבים (מאות עד אלפים)

 שהם לא פועלים בצורה -אוטומטית- -ורובוטית- אחרי כל מה שהם קוראים.

הם -חושבים- -שוקלים- -מתייעצים- 

ולוקחים מה שבא להם מפותח הדיון, המגיבים, הכל, קצת או כלום.

הכל טוב.

למרות שאני לא חותמת על כל מילה שלך .

כשמגיבים למישהו קריטי בעיני להתייחס למי הוא, ממש קריטי.

הדעה שהבעת ,גם אם היא נשמעה קובעת ונחרצת לחלק עדיין נשארת בגדר דעה אישית לגיטימית ובטח שלא מחייבת אף אחד..לא יודעת איך בכלל אפשר להבין אחרת.

וכן, מאוד מקווה שלא זה סגנון התגובה לאנשים שמביעים דעה שלא באים עם המטען הערכי שהם ספגו בבית או בבית המדרש. בעיני זה עניין של עין טובה ודרך ארץ בסיסיים. לא מתכוונת לכולם כמובן. לא הבנתי פשוט.זה שלהם לגמרי.

לגופו של עניין, גישה מעניינת שמתבססת על הנחה נכונה (הגבר אחראי לפרנסה) אבל בעיני זה לא מחייב לעבוד לפני החתונה בעבודה מסודרת אם כי יש בזה משהו יציב.

בדרך כלל זוג בלי ילדים לא מוציאים הרבה כסף בחודש ואפשר להסתדר עם משכורת אחת או משכורות חלקיות. אם בני הזוג חושבים שזה שווה את זה בשביל להיות אברך\ לעשות תואר וכדומה שיעופו על זה. כשיש ילדים זה באמת יותר מחייב לעבוד.

המלצה אובייקטיבית לחלוטין: הזהר מכתיבת דברים בנימה חד משמעית כמו הנ"ל. יש כאן אנשים שלא מחבבים את זה.

גם הדרמה שלך קצת מוגזמת אבל זה משעשע למדי.

והבנתי מזה שאתה עובד ביצור ושיווק טוסטים.

זה נכון?

אתה בעצמך עשית סקר לפני יומים...

תסתכל בתשובות שענו לך...

רובם מייחסים לנושא הכלכלי חשיבות הכי נמוכה בבחירת בן זוג.. 

קראתי את ההודעה שפותחת את השירשור ונדמה לי שזה ברור.

אבל אם לא, אז אני מדגיש :

אין כאן *שום קשר* לעבודה מסודרת, קריירה, התבססות כלכלית.

זה קשור למוסר עבודה. לאופי. מחוייבות.

דיברתי במפורש על *כל* עבודה. גם לא-מקצועית וגם בשכר נמוך מאוד.

יכולה להתבטא גם כשהאדם ממית עצמו באוהלה של תורה.

כשהוא שובר את הראש 4 שעות ברצף מול קצות והוא לא מבין אותו.

זה הרבה יותר מסירות ומחויבות מאשר ללכת לעבוד.

לא סתם הביטוי הוא "ממית עצמו עליה" ממש מסירות נפש. ואני אומר את זה בתור אדם עובד. הלווי שהיה לי את הכוחות נפש והמסירות נפש לשבת כל היום ללמוד.

---

בכל מקרה יש לך כישרון אתה כותב יפה בלי קשר לטיעונים שאני ממש לא מסכים איתם...

שאני -בכלל- לא כיוונתי לאברכים ולומדי תורה כשרשמתי את ההודעה.

 זה אפילו לא עבר לי בראש. ברצינות.

זה היה יותר באופן כללי.  אולי בגלל זה התגובות קצת...זועמות..כאילו ביקשתי להחליף את ספר התורה במשהו אחר.

 בסה״כ דיברתי על מוסר עבודה.

אבל..... אם כבר נכנסנו לנושא אברכים ולומדי תורה.

איך יודעים מי התותחים הכבדים אצל האברכים ולומדי התורה

ומי בא להעביר את הזמן וללמוד בכיף כמו שאומרים ? 

 יש מבחנים ? יש מחלקה נפרדת לעילויים ? לתותחים הכבדים ?

יש בכלל אפשרות לאברך לומר : ״חבר׳ה, אני סיימתי כאן. הספיק לי. אני הולך ללמוד מקצוע״ ?

פשוט תיכנס לבית מדרש ותראה.

בדרך כלל אלה שנמצאים בבית מדרש רכונים על הגמרות / שו"ע / ספרים גדולים עם הרבה אותיות קטנות בכתב רש"י הם הרציניים...

מי שמחפשת כאלה יודעת להבחין בהם מאוד מהר... לא קל לשחק אותה.

בהחלט יש אברכים שמחליטים להפסיק ללמוד ולצאת לעבוד. ויש כאלה שנשארים ללמוד... הכל תלוי בבן האדם (אין מגבלה ברמת החוק כי מדובר לרוב באנשים שכבר עשו צבא... ברגע שהם מרגישים צורך הם יכולים להפסיק ללמוד וללכת לעבוד...)

------------ עריכה ------------

מנקודת המבט שלנו לימוד תורה הוא ערך גם בלי מבחן, יש כאלה שלומדים לרבנות ויש כאלה שפשוט יושבים ולומדים. לא מקבלים שום תואר סמיכה או תעודה, פשוט עושים רצון ה' , ככה נקי בלי שום תמריצים... אם אתה מחפש סיירת תגיע בשתים לפנות בוקר ותראה אותם, וגם בתפילה בשבע תראה אותם, וגם בסדר צהוריים תראה אותם. ( אצל נשואים פחות קיים כי יש אישה וילדים כמובן... סתם אם כבר מדברים על לומדי תורה)

-------- עוד עריכה -------

קבלת את התגובות האלה כיוון שבציבור שלנו קיימת גם את התפיסה שאתה מציג (אני מבין שלא אל זה התכוונת) שקצת מזלזלת בלימוד תורה ומאדירה עבודה ומימוש עצמי (כסף😅) וזה מאוד מכעיס (אותי ו) חלקים תורניים יותר בציבור...   

אמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהלה.

*אולי* היה עדיף להוסיף בהודעה, 

שכל הדיון *לא* כולל אברכים ולומדי תורה ולומר שהדיון *לא* קשור אליהם.

למרות שבאופן כללי, אני כן חושב שלומד תורה עם מוסר עבודה, זה טוב גם ללומד התורה וגם לבחורה.

אבל בגלל המורכבות שיש -גם- לומדי תורה -תותחים- שנותנים שם את הנשמה שלהם,

 אז אנשים יכולים לחשוב שאני רוצה לפגוע בלימוד התורה או משהו כזה. ממש לא.

זה בכלל לא היתה הכוונה שלי. אפילו לא משהו קרוב. 

אני כהן, למה שאני ארצה לפגוע בלימוד התורה ? 

איך אפשר לחשוב על זה בכלל ? מוזר. ( 2 המשפטים האחרונים....בצחוק...תנשמו)

יותר כיוונתי באופן -כללי- 

לאנשים ששוברים את הראש איך לשדרג את עצמם, יכולים לשדרג את עצמם, רוצים לשדרג את עצמם

שמי שמחליט ללכת חזק על מוסר עבודה זה משדרג אותו ועבור הצד השני, הרבה יותר מעוד חולצה יפה.

בכל מקרה, תודה על ההסבר. לילה טוב.

(התעייפתי)

מסכים עם כל מילה בפסקה האחרונה.

שכוייך רבינו!

עם כל התגובות הנכונות שהגיבו לך, אני רוצה להבין מאיזו עמדה בכלל אתה מביא את העצה הנבונה שלך, אדוני הכהן המוסמך והחצי מסורתי-

בן כמה אתה? והאם אתה נשוי? מה העבודה המסודרת המעידה על מוסר עבודה עליון שכבודו מחזיק?

(אם אפשר בבקשה בלי כוכביות בהודעה)

נניח שיש 2 בחורים.

רווק שמן בן 50 מובטל רוב הזמן, שלא למד מקצוע בחיים שלו, גר אצל ההורים וחובב כל בוקר בייגלה טוסט.

נשוי בן 32 עם משפחה של 5 ילדים, מפתח את הדור הבא של כיפת ברזל, הולך להציל מאות אלפי אנשים, רץ מרתון כל בוקר, עם קוביות בבטן.

נכנס לפורום הקדוש הזה בחור שמן (לא השמן הקודם, מישהו אחר)

ומדבר על כך שהוא לא מקבל פניות באתר שידוכים למרות שהוא שם תמונה

ועד שפעם ב 3 שנים הוא יוצא לדייט אז אחרי 5 דקות כל פעם הבחורה נותנת לו תירוץ שהיא צריכה ללכת.

האם הרווק השמן בן ה 50, שקורא את ההודעה בפורום,

 בזמן שהוא אוכל את הבייגלה

יכול לומר לבחור השמן שפתח את ההודעה :

״היי, אם אתה רוצה להגדיל את הסיכויים שלכם בשידוכים, אתה צריך להשקיע במראה שלך, לעשות ספורט ולמצוא עבודה. כל עבודה״ 

או שרק לנשוי בן 32 מותר לעשות את זה ?

אגב, בדיוק כמו אחד שמעשן סיגריות  יכול לענות לבחור צעיר ששואל : ״הייתי עצבני כל השנים והשבוע התחלתי לעשן סיגריות ואני מרגיש ממש הקלה. מה דעתכם ?״

יכול להגיד לאותו בחור ״לא, אל תעשן. זה דבר גרוע מאוד. זה מראה על חולשה. אל תעשה לעצמך חיים קלים, תמצא דרך אחרת להרגיע את עצמך. יש מלא״,

וכל זה בזמן שהוא מעשן 2 סיגריות בו-זמנית ומקליד את התשובה שלו.

עכשיו, בגלל שאני לא רוצה להכשיל אותך ואני לא רוצה שתעני תשובה לא נכונה כי זה לא טוב לטבלת הדברים הטובים והרעים שעשינו (יש טבלה כזו)

אז התשובה היא : *ברור* *שהוא* *__קינג*(מילה חילונית-לועזית) *יכול* *להגיד* *את* *זה*

שלך, מוקי_2020,

כהן מוסמך ( = זה בסה״כ אומר ששם המשפחה שלי כהן, זה הכל. לא להתרגש )

והיה בחור שיצאתי איתו שגם התחיל לחפש עבודה בתחילת הקשר כי הבין שזה חשוב לי, לדעת שיש לו אחריות כלכלית (ווידאתי איתו שהוא לא עושה את זה רק בשבילי).

אבל אני מאמינה שזה גם תלוי גיל. לא מצפים מבחור בשיעור ד שיעבוד. הוא בישיבה, אז שיהיה בה.

זה רק בשיעורים יותר גדולים, וזה גם תלוי בנאדם.

ואני יודעת שזאת אני ויש בנות שאין להן שום בעיה להתחתן עם בחור שלא יעבוד גם כל החיים אם הוא יושב ולומד תורה נניח. אני רציתי רק בשביל עניין האחריות על הבית, כי אני מכירה את עצמי ויודעת שלא יהיה לי טוב שכל הסיפור הזה ייפול עליי וזה ישפיע על הזוגיות והבית.

ופעם גם חשבתי שגבר צריך להרוויח יותר מאישה וצריך להיות המפרנס העיקרי וזו משוואה ברורה. עד שגיליתי שאמא שלי מרוויחה הרבה יותר מאבא שלי.... והם חיים מקסים ביחד ב"ה.

למה לנשים יש את הפריוילגיה לא לעבוד והגברים חייבים לעבוד כדי למצוא זוגיות?

כיום (לצערנו או לשמחתנו, לא משנה איך נתייחס לזה), נשים עובדות ופתוחות בפניהם כל האופציות במשק.. למה האחריות תהיה על הגבר? כדי להוכיח שהוא 'גבר'?

או שלנשים יש את הפריווילגיה שלא

אבל בכל מקרה הגבר מתחייב על כך בכתובה 

יש כמה שימושים לכתובה והמרכזי בינהם למנוע גירושין. בכל אופן, אף זוג שרוצה זוגיות בריאה לא יבסס את אורח חייו הסטדנרטי על פי חובות משפטיים בלבד.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט' בתמוז תשפ"ג 12:45

לגבי זכויות האישה - זה לא נכון להתעלם מהרקע של אישה בת זמן התורה ובת זמן התלמוד לאישה בת זמננו. יש אמצעים שונים לגמרי. לאישה בת זמנם לא היו שום אמצעים, אפילו בעידן של הסבתות שלנו זה יחסית נכון. אבל כיום שנשים עובדות ומרוויחות לא פחות - על מה ולמה?

אגב, שמעתי שהרב מזוז בגלל זה בחתונות שהוא עורך הוא לא משביע את החתן בתקיעת כף כמנהג הספרדים, כי הבעל הוא אברך והוא לא יעמוד בזה במילא (וזה בסדר כי היאמ ודעת ומוחלת על כך), אז עוד להשבע בתקיעת כף?!

אני מציע שתחפש רב או מישהי פה שתהיה מוכנה להסביר לך

ואם אין לך כוח להגיב - אל תגיב, אני לא נעלב מזה.

מדהים אותי הבטחון העצמי שלך שאתה מפנה אותי להתייעץ עם אנשים אחרים.

לא רוצה - לא חייב לדון. אתה גם יכול להגיד שאני טועה.. אבל להפנות אותי? נו שויין

להוליד ילדים? זו עבודה יותר קשה מכל עבודה אחרת

לדרוש מאישה לעבוד כמו גבר כאן בא האי שיוויון הנקודות התחלה לא אותו דבר כבר מהתחלה.

אני לא אומרת לאישה אל תעבדי אני כן חושבת שזה יתרון שהיא עובדת

אבל מלכתחילה להשוות זה אבסורד ..

זה מזכיר לי שחברה שלי עבדה כל החיים באמת אחת החרוצות שהיא היתה בהריון בעלה אמר לה תורידי שעות  את מתאמצת שם יותר מידי .. והוא לקח על עצמו את הפרנסה .

כל כך רע שאתה רואה שאשתך קורעת את עצמה להגיד לה תנוחי ? אני באמת שואלת

אני לא מאמינה בשוויון כזה, גברים שדיברתי איתם על הנושא הזה היו נראים לי כמו ילדים שחושבים במקרה שהם באותה נקודה פתיחה.

אלא אם כן אתם לא מתכוונים להביא ילדים ... הריון זה לא צחוק בכלל לא , ואתם כאלה ילדים אין לכם מושג מה עובר על האישה.

אני עובדת עם מישהי בהריון זה פשוט הלם איך הן עובדות כך.

באמת להוריד את הכובע

אולי הייתי מתנסח אחרת אבל הנקודה נכונה.

עם זאת - ישנה הקבלה. כמו שאת מצפה בצדק שלא יקחו כמובן מאליו את הלידה וטיפול בילדים - אל תקחי כמובן מאליו את האחריות על הפרנסה שהבעל לוקח. 

אני לא דיברתי על הטיפול

אני דיברתי על ההריון עצמו, אתה מקריב את הבריאות שלך למען הילדים והבעל? את הגוף שלך?

יש לכם מושג בכלל כמה זמן אחרי הגוף של אישה צריך להתאושש , יש לא מעט שעושות ניתוחים אחרי , הביטחון בריצפה .. כל מיני דברים בריאותיים באים , זה לא פשוט בכלל.

שיוויון אין פה מה אתה עושה לטובת הבית ? אתה נכנס להריון לא אתה לא אז ..

דבר שני , בואו לא נהיה תמימים שאישה מביאה לגבר לעבוד היא נותנת לו לפתח את עצמו היא סומכת עליו לגמרי .

לפעמים תוך כדי שהיא מקריבה את עצמה בסדר תשאר עד 8 בעבודה אני אהיה עם הילדים ..

במילים אחרות הוא ירוויח את הכסף .חס וחלילה לא עלינו במקרה של גירושין , מה האישה עושה? באיזה כסף היא חיה?

אתה מבין כמה היא מקריבה פה? כמה היא סומכת עליך ? שכן תהיה בעלה כן להביא לך להתפתח .

אני לא בטוחה שאני אסכים לסידור הזה אני גם רוצה לפתח את עצמי .. בדור של היום אני צריכה לדאוג לעצמי גם כלכלית

אבל אל תהיו מהגברים הכפוי טובה שהאישה עובדת בבית והם בחוץ אומרים , סליחה מי מרוויח את הכסף?

נכון שבפועל אתה אבל יש לך מושג כמה כסף היית צריך לשלם לבייביסטר אם לא אשתך? יש פה הקרבה מצידה לא פחות גם לעתיד 

האחריות שהבעל לוקח על הפרנסה לא טובה בעיניך?

הערת אגב לגבי גירושין - לפי החוק אשה מקבלת חצי מכל הרכוש המשותף. בפועל זה בד"כ יותר. בצד הזה באמת שאין מה להתלונן (ל"ע). 

ואני גם רואה את כל הגברים שמתחמקים ולא משלמים מזונות .

ואני רואה בנות גרושות שבהלם תרבות

האחריות היא לא טובה ולא רעה היא נצרכת

ועדיין היא הקרבה מאוד מאוד גדולה

ועדיין מה יעזור לה חצי בית? גם לפעמים את זה היא לא תקבל בגלל הסכם ממון או כי הבית לא רשום על שמה בכלל

את הגברים שהנשים טוענות שתקפו אותם כדי להרוויח כמה שקלים, לזרוק אותם מהבית וכו'.

נשים שחיות על מזונות ולא נוקפות אצבע. הכסף מתבזבז על השטויות שלהן ולא הולך לילדים.

מקרי קיצון תמיד יש. צריך לדעת להסתכל על הכלל.

לא מבין איך הגענו מחלוקת אחריות בבית לגירושין... 

אבל חוץ מזה לא רואה עניין שהגבר בדווקא יהיה יותר אחראי על הנושא. אני מצפה לשני בני הזוג יהיה אכפת מכך באותה מידה.

מה שהתכוונתי - היום לא כל הנשים מורות או עובדות סוציאליות ויהיו פעמים שהנשים ירוויחו יותר ואין בזה שום פסול. לכן אם יש להן את היכולת בשגרה להיות באותה עמדה של הבעל ביחס לפרנסה אני לא מבין למה לא להתייחס לזה כך שגם הם יהיו בעלות אותה אחראיות.

הוא רוצה מהחיים(אם כי לשנינו היה ברור שהוא יעבוד) שלו

גם אני הייתי תקועה כמעט שנה עם זה אחרי החתונה

בקיצור: רוב האנשים רוצים שיהיה להם כסף ורוב האנשים יעשו הרבה בשביל זה 

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.