אבל בחור לאו דווקא חייב לעבוד אלא לקחת אחריות על הפרנסה. בד"כ זה גם אומר שיעבוד ויהיה מפרנס עיקרי אבל יש די והותר יוצאי דופן.

לדוגמא - אברכים. 

ממה שאני מכירה (לא באופן אישי)

גם אברכים מוצאים דרך לפרנס

אולי לא בסכומים של עובדים במשרה מלאה

אבל בהחלט יכולים

בזמן/מקום שמצליחים לשלב

למצוא איך לעשות את זה.

אני עצמי לא כזאת

אז אין לי ידע מבפנים איך זה עובד

אני כן נתקלתי ביותר ממשפחת אברכים אחת.

בלקיחת אחריות על הפרנסה.

מה לעשות שבהתחלה אברכים מקסימום מנקים מדרגות..

(ואם תפסיק להזכיר בכל כתיבה שלך את זה שאתה כהן מוסמך, זה יקל גם)

אני לא מסכימה איתך.

כן צריך שהאדם יהיה מקורקע. אם חייבים שיעבוד? לא.

ברור שזה מקל.

וחשוב שידע שאם יש צורך בבית- הוא יוצא לעבוד. שיהיה מוכן לזה.

בחור שלומד בישיבה, או שלומד (להבדיל) לימודי חול שדורשים הרבה, הגיוני שלא יוכל לעבוד.

אבל שידע שייתכן שיהיה צורך בזה.

עבודה היא לא מטרה היא אמצעי למשהו לחיות ממנו. נכון שזה גם מפתח תעולם ואת הבנאדם אבל היא עדיין לא המטרה.

יש דרך בשביל רוב האנשים דרך האמצע ללמוד ולעבוד. אבל המינון משתנה אישית, בהתאם למקום של כל אחד. 

אין כללים מהסוג הזה בחיים אני חושבת שכל אחד מנסה לעשות את התפקיד שלו לפי מה שהוא מאמין ומסוגל. אם זוג רוצה לחיות בצמצום כי באמת שניהם מסוגלים לזה ושמחים בזה למה לא. 

אישית אין לי מושג איך מסתדרים אם שני בני הזוג לומדים ובקושי עובדים רק המציאות מוכיחה שזה אפשרי...

נחמד הקונספט חח יצירתיות מבוזבזת

אבל חלק מהעיקר וההגדרה של האדם הוא לפרנס את משפחתו.

כלומר - העבודה היא אמצעי, עול האשה והילדים הם מטרה. 

למה? כי נראה שהפכת את העבודה לא לאמצעי אלא למטרה. במילים אחרות העבודה היא החייםשך

וגם עצוב שלא באמת טעמת את התורה

מי שטועם מבין שזה החיים האמיתיים

חסמים לחתונה, לא צריך ליצור חדשים בכוח.

יש בחורה שמקבלת את זה שאברך ילמד תורה ולא יעבוד... כל הכבוד לה וכל הכבוד לו. למה להפריע להם לחיות בשלווה?!

חשוב מאוד:

כל הפירוט הזה על הפחמימות מה זה מיותר 🤣 

חשוב שידע הבחור שיש לו אחריות כלכלית אבל זה לא בהכרח יגיע עם עבודה.

למשל, ההורים משלמים להם.

נפוץ אצל אברכים,  כשהסביבה, דהיינו ההורים והכלה תומכים באידיאל של ישיבה ולימוד תורה ורוצים לסייע מכספם בשביל שהבעל יוכל לשבת וללמוד תורה.

גם אצל סטודנטים, שמעתי על מקרים שההורים נותנים תמיכה כספית רצינית בשביל שהזוג יוכל להתמקד בלימודים ובזוגיות.

או למשל הבחור היה יוטיובר מחונן ובגיל שבע כבר היה עם מיליוני עוקבים וכעת שוכבים לו תכנית השקעה כלשהי, מאות מיליוני דולרים לגיטימי שיאמר אני לא הולך לעבוד - אני רוצה לשחק שחמט עם עצמי במקום. חופשי.

קצת הגזים. אבל עדיין שווה לשמוע, לך תדע יש מצב גם הוא כהן מוסמך! 

אני מבקש מכל הקוראים לקרוא את התגובה של הבחור האגדי.

ואז ללכת לקרוא את ההודעה שלי

ולענות על השאלה. מה הדגשתי שוב ושוב בהודעה שלי ?

א. שבן אדם צריך שתהיה לו עבודה *מסודרת*(קריירה) ורק אז הוא צריך להתחיל לצאת *לשידוכים*

ב. שבן אדם צריך לעבוד **בכל עבודה**(=מינימום 2,500 שקל) ורק אז הוא צריך להתחיל לצאת *לשידוכים*

מחסן תשובות:

ב׳

כי הדגש בהודעה שלי היה על -מוסר עבודה- -התחייבות-  כמו בחיים עצמם,

 שלא תמיד עושים מה שבא לנו, בטח כשיש משפחה. 

אני *לא* דיברתי -בכלל- על -עבודה מסודרת, קריירה, התבססות כלכלית-

למצוא עבודה -לא מקצועית- אפשר בכל יום. 

אין שום קשר לחתונה מוקדמת או מאוחרת.

אם בחורה היתה שואלת אותי :

יש 2 בחורים, הכל אותו דבר. בכל פרמטר.

האחד עובד תמיד, בכל עבודה,

השני לא יודע מה הערך של לעבוד כדי לקנות לחם,

למי לתת צ׳אנס ראשון ?

אז התשובה ברורה.

בהצלחה.

בדרך כלל אני לא אוהב את הסגנון שלך, הפעם לצערי פתחתי את מה שכתבת וזה הפריע לי ועצבן אותי.

ולכן החלטתי גם להגיב.

אז בקצרה - מי אתה שתגיד לאנשים מה הם חייבים

טיפה יותר באריכות - אתה יכול להמליץ, להסביר מה היתרונות, אבל לכתוב את השטויות שאתה כותב בסגנון המחליט-בשביל-אחרים שאתה כותב בו תמיד, זה באמת מעצבן. וכשאני אומר מעצבן אני מתכוון שלשמוע דברים כאלה זה פוגע בשלוות הנפש, זה מעליב, זה מרגיז, מכעיס, מחוצף, מטריד, שתלטני. זה כמו מישהו שמקלל לידך בקולי קולות באוטובוס וחושב שהוא עושה לכולם טובה. אז בבקשה בלי.

ולמה מה שאתה כותב הוא שטויות? כי המטרה האמיתית היא לחיות בהתאם לערכים בשלווה האפשרית. אז נכון ש"לעבוד" כלומר למכור את הזמן שלך או את המוצרים שלך תמורת כסף זאת דרך לעשות את זה, אבל גם לזה יש מחיר. לכל דבר יש מחיר. ובטח שלקחת כמה ימים, או חודשים, או שנים חופש כדי לעשות משהו אחר שתואם את המטרה הזאת הוא בסדר גמור. להחליט שאסור למישהו להיות מובטל זאת מחשבה מטופשת, להחליט שאסור למובטל להתחתן זאת מחשבה מתועבת.

הייתי צריך לפרוק את תחושותי בנושא.

חבל שקראתי.

זה שאתה לא מתחבר לסגנון הכתיבה שלו לא מצדיק ממנו כל שינוי, עד היום לא זכור לי שהוא אמר דברים קיצוניים במיוחד, סך הכל בן אדם עם כוונה טובה להעביר מסרים בצורה משעשעת.

לא קראתי את כל מה שהוא רשם, אבל בהחלט יש אחריות על הגבר לפרנס, וכידוע הדרך הישרה היא לרכוש מלאכה ואז להתחתן. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות ה', י"א:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

ברור שבימינו המציאות הכלכלית שונה מעט, אך מה שנהוג זה מתוך מציאת היתרים בהלכה הזו.

אל תקח קשה אנשים בסה"כ פורקים תסכולים..

זוכר את זה פריקות בלנ״ו 🥹 (מתורגם ומותאם)

מעדיף שישחררו בדיון עצמו

ולא ישאירו בבטן חס וחלילה. זה לא בריא.

אני סומך גם על הקוראים שלא מגיבים (מאות עד אלפים)

 שהם לא פועלים בצורה -אוטומטית- -ורובוטית- אחרי כל מה שהם קוראים.

הם -חושבים- -שוקלים- -מתייעצים- 

ולוקחים מה שבא להם מפותח הדיון, המגיבים, הכל, קצת או כלום.

הכל טוב.

למרות שאני לא חותמת על כל מילה שלך .

כשמגיבים למישהו קריטי בעיני להתייחס למי הוא, ממש קריטי.

הדעה שהבעת ,גם אם היא נשמעה קובעת ונחרצת לחלק עדיין נשארת בגדר דעה אישית לגיטימית ובטח שלא מחייבת אף אחד..לא יודעת איך בכלל אפשר להבין אחרת.

וכן, מאוד מקווה שלא זה סגנון התגובה לאנשים שמביעים דעה שלא באים עם המטען הערכי שהם ספגו בבית או בבית המדרש. בעיני זה עניין של עין טובה ודרך ארץ בסיסיים. לא מתכוונת לכולם כמובן. לא הבנתי פשוט.זה שלהם לגמרי.

לגופו של עניין, גישה מעניינת שמתבססת על הנחה נכונה (הגבר אחראי לפרנסה) אבל בעיני זה לא מחייב לעבוד לפני החתונה בעבודה מסודרת אם כי יש בזה משהו יציב.

בדרך כלל זוג בלי ילדים לא מוציאים הרבה כסף בחודש ואפשר להסתדר עם משכורת אחת או משכורות חלקיות. אם בני הזוג חושבים שזה שווה את זה בשביל להיות אברך\ לעשות תואר וכדומה שיעופו על זה. כשיש ילדים זה באמת יותר מחייב לעבוד.

המלצה אובייקטיבית לחלוטין: הזהר מכתיבת דברים בנימה חד משמעית כמו הנ"ל. יש כאן אנשים שלא מחבבים את זה.

גם הדרמה שלך קצת מוגזמת אבל זה משעשע למדי.

והבנתי מזה שאתה עובד ביצור ושיווק טוסטים.

זה נכון?

אתה בעצמך עשית סקר לפני יומים...

תסתכל בתשובות שענו לך...

רובם מייחסים לנושא הכלכלי חשיבות הכי נמוכה בבחירת בן זוג.. 

קראתי את ההודעה שפותחת את השירשור ונדמה לי שזה ברור.

אבל אם לא, אז אני מדגיש :

אין כאן *שום קשר* לעבודה מסודרת, קריירה, התבססות כלכלית.

זה קשור למוסר עבודה. לאופי. מחוייבות.

דיברתי במפורש על *כל* עבודה. גם לא-מקצועית וגם בשכר נמוך מאוד.

יכולה להתבטא גם כשהאדם ממית עצמו באוהלה של תורה.

כשהוא שובר את הראש 4 שעות ברצף מול קצות והוא לא מבין אותו.

זה הרבה יותר מסירות ומחויבות מאשר ללכת לעבוד.

לא סתם הביטוי הוא "ממית עצמו עליה" ממש מסירות נפש. ואני אומר את זה בתור אדם עובד. הלווי שהיה לי את הכוחות נפש והמסירות נפש לשבת כל היום ללמוד.

---

בכל מקרה יש לך כישרון אתה כותב יפה בלי קשר לטיעונים שאני ממש לא מסכים איתם...

שאני -בכלל- לא כיוונתי לאברכים ולומדי תורה כשרשמתי את ההודעה.

 זה אפילו לא עבר לי בראש. ברצינות.

זה היה יותר באופן כללי.  אולי בגלל זה התגובות קצת...זועמות..כאילו ביקשתי להחליף את ספר התורה במשהו אחר.

 בסה״כ דיברתי על מוסר עבודה.

אבל..... אם כבר נכנסנו לנושא אברכים ולומדי תורה.

איך יודעים מי התותחים הכבדים אצל האברכים ולומדי התורה

ומי בא להעביר את הזמן וללמוד בכיף כמו שאומרים ? 

 יש מבחנים ? יש מחלקה נפרדת לעילויים ? לתותחים הכבדים ?

יש בכלל אפשרות לאברך לומר : ״חבר׳ה, אני סיימתי כאן. הספיק לי. אני הולך ללמוד מקצוע״ ?

פשוט תיכנס לבית מדרש ותראה.

בדרך כלל אלה שנמצאים בבית מדרש רכונים על הגמרות / שו"ע / ספרים גדולים עם הרבה אותיות קטנות בכתב רש"י הם הרציניים...

מי שמחפשת כאלה יודעת להבחין בהם מאוד מהר... לא קל לשחק אותה.

בהחלט יש אברכים שמחליטים להפסיק ללמוד ולצאת לעבוד. ויש כאלה שנשארים ללמוד... הכל תלוי בבן האדם (אין מגבלה ברמת החוק כי מדובר לרוב באנשים שכבר עשו צבא... ברגע שהם מרגישים צורך הם יכולים להפסיק ללמוד וללכת לעבוד...)

------------ עריכה ------------

מנקודת המבט שלנו לימוד תורה הוא ערך גם בלי מבחן, יש כאלה שלומדים לרבנות ויש כאלה שפשוט יושבים ולומדים. לא מקבלים שום תואר סמיכה או תעודה, פשוט עושים רצון ה' , ככה נקי בלי שום תמריצים... אם אתה מחפש סיירת תגיע בשתים לפנות בוקר ותראה אותם, וגם בתפילה בשבע תראה אותם, וגם בסדר צהוריים תראה אותם. ( אצל נשואים פחות קיים כי יש אישה וילדים כמובן... סתם אם כבר מדברים על לומדי תורה)

-------- עוד עריכה -------

קבלת את התגובות האלה כיוון שבציבור שלנו קיימת גם את התפיסה שאתה מציג (אני מבין שלא אל זה התכוונת) שקצת מזלזלת בלימוד תורה ומאדירה עבודה ומימוש עצמי (כסף😅) וזה מאוד מכעיס (אותי ו) חלקים תורניים יותר בציבור...   

אמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהלה.

*אולי* היה עדיף להוסיף בהודעה, 

שכל הדיון *לא* כולל אברכים ולומדי תורה ולומר שהדיון *לא* קשור אליהם.

למרות שבאופן כללי, אני כן חושב שלומד תורה עם מוסר עבודה, זה טוב גם ללומד התורה וגם לבחורה.

אבל בגלל המורכבות שיש -גם- לומדי תורה -תותחים- שנותנים שם את הנשמה שלהם,

 אז אנשים יכולים לחשוב שאני רוצה לפגוע בלימוד התורה או משהו כזה. ממש לא.

זה בכלל לא היתה הכוונה שלי. אפילו לא משהו קרוב. 

אני כהן, למה שאני ארצה לפגוע בלימוד התורה ? 

איך אפשר לחשוב על זה בכלל ? מוזר. ( 2 המשפטים האחרונים....בצחוק...תנשמו)

יותר כיוונתי באופן -כללי- 

לאנשים ששוברים את הראש איך לשדרג את עצמם, יכולים לשדרג את עצמם, רוצים לשדרג את עצמם

שמי שמחליט ללכת חזק על מוסר עבודה זה משדרג אותו ועבור הצד השני, הרבה יותר מעוד חולצה יפה.

בכל מקרה, תודה על ההסבר. לילה טוב.

(התעייפתי)

מסכים עם כל מילה בפסקה האחרונה.

שכוייך רבינו!

עם כל התגובות הנכונות שהגיבו לך, אני רוצה להבין מאיזו עמדה בכלל אתה מביא את העצה הנבונה שלך, אדוני הכהן המוסמך והחצי מסורתי-

בן כמה אתה? והאם אתה נשוי? מה העבודה המסודרת המעידה על מוסר עבודה עליון שכבודו מחזיק?

(אם אפשר בבקשה בלי כוכביות בהודעה)

נניח שיש 2 בחורים.

רווק שמן בן 50 מובטל רוב הזמן, שלא למד מקצוע בחיים שלו, גר אצל ההורים וחובב כל בוקר בייגלה טוסט.

נשוי בן 32 עם משפחה של 5 ילדים, מפתח את הדור הבא של כיפת ברזל, הולך להציל מאות אלפי אנשים, רץ מרתון כל בוקר, עם קוביות בבטן.

נכנס לפורום הקדוש הזה בחור שמן (לא השמן הקודם, מישהו אחר)

ומדבר על כך שהוא לא מקבל פניות באתר שידוכים למרות שהוא שם תמונה

ועד שפעם ב 3 שנים הוא יוצא לדייט אז אחרי 5 דקות כל פעם הבחורה נותנת לו תירוץ שהיא צריכה ללכת.

האם הרווק השמן בן ה 50, שקורא את ההודעה בפורום,

 בזמן שהוא אוכל את הבייגלה

יכול לומר לבחור השמן שפתח את ההודעה :

״היי, אם אתה רוצה להגדיל את הסיכויים שלכם בשידוכים, אתה צריך להשקיע במראה שלך, לעשות ספורט ולמצוא עבודה. כל עבודה״ 

או שרק לנשוי בן 32 מותר לעשות את זה ?

אגב, בדיוק כמו אחד שמעשן סיגריות  יכול לענות לבחור צעיר ששואל : ״הייתי עצבני כל השנים והשבוע התחלתי לעשן סיגריות ואני מרגיש ממש הקלה. מה דעתכם ?״

יכול להגיד לאותו בחור ״לא, אל תעשן. זה דבר גרוע מאוד. זה מראה על חולשה. אל תעשה לעצמך חיים קלים, תמצא דרך אחרת להרגיע את עצמך. יש מלא״,

וכל זה בזמן שהוא מעשן 2 סיגריות בו-זמנית ומקליד את התשובה שלו.

עכשיו, בגלל שאני לא רוצה להכשיל אותך ואני לא רוצה שתעני תשובה לא נכונה כי זה לא טוב לטבלת הדברים הטובים והרעים שעשינו (יש טבלה כזו)

אז התשובה היא : *ברור* *שהוא* *__קינג*(מילה חילונית-לועזית) *יכול* *להגיד* *את* *זה*

שלך, מוקי_2020,

כהן מוסמך ( = זה בסה״כ אומר ששם המשפחה שלי כהן, זה הכל. לא להתרגש )

והיה בחור שיצאתי איתו שגם התחיל לחפש עבודה בתחילת הקשר כי הבין שזה חשוב לי, לדעת שיש לו אחריות כלכלית (ווידאתי איתו שהוא לא עושה את זה רק בשבילי).

אבל אני מאמינה שזה גם תלוי גיל. לא מצפים מבחור בשיעור ד שיעבוד. הוא בישיבה, אז שיהיה בה.

זה רק בשיעורים יותר גדולים, וזה גם תלוי בנאדם.

ואני יודעת שזאת אני ויש בנות שאין להן שום בעיה להתחתן עם בחור שלא יעבוד גם כל החיים אם הוא יושב ולומד תורה נניח. אני רציתי רק בשביל עניין האחריות על הבית, כי אני מכירה את עצמי ויודעת שלא יהיה לי טוב שכל הסיפור הזה ייפול עליי וזה ישפיע על הזוגיות והבית.

ופעם גם חשבתי שגבר צריך להרוויח יותר מאישה וצריך להיות המפרנס העיקרי וזו משוואה ברורה. עד שגיליתי שאמא שלי מרוויחה הרבה יותר מאבא שלי.... והם חיים מקסים ביחד ב"ה.

למה לנשים יש את הפריוילגיה לא לעבוד והגברים חייבים לעבוד כדי למצוא זוגיות?

כיום (לצערנו או לשמחתנו, לא משנה איך נתייחס לזה), נשים עובדות ופתוחות בפניהם כל האופציות במשק.. למה האחריות תהיה על הגבר? כדי להוכיח שהוא 'גבר'?

או שלנשים יש את הפריווילגיה שלא

אבל בכל מקרה הגבר מתחייב על כך בכתובה 

יש כמה שימושים לכתובה והמרכזי בינהם למנוע גירושין. בכל אופן, אף זוג שרוצה זוגיות בריאה לא יבסס את אורח חייו הסטדנרטי על פי חובות משפטיים בלבד.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט' בתמוז תשפ"ג 12:45

לגבי זכויות האישה - זה לא נכון להתעלם מהרקע של אישה בת זמן התורה ובת זמן התלמוד לאישה בת זמננו. יש אמצעים שונים לגמרי. לאישה בת זמנם לא היו שום אמצעים, אפילו בעידן של הסבתות שלנו זה יחסית נכון. אבל כיום שנשים עובדות ומרוויחות לא פחות - על מה ולמה?

אגב, שמעתי שהרב מזוז בגלל זה בחתונות שהוא עורך הוא לא משביע את החתן בתקיעת כף כמנהג הספרדים, כי הבעל הוא אברך והוא לא יעמוד בזה במילא (וזה בסדר כי היאמ ודעת ומוחלת על כך), אז עוד להשבע בתקיעת כף?!

אני מציע שתחפש רב או מישהי פה שתהיה מוכנה להסביר לך

ואם אין לך כוח להגיב - אל תגיב, אני לא נעלב מזה.

מדהים אותי הבטחון העצמי שלך שאתה מפנה אותי להתייעץ עם אנשים אחרים.

לא רוצה - לא חייב לדון. אתה גם יכול להגיד שאני טועה.. אבל להפנות אותי? נו שויין

להוליד ילדים? זו עבודה יותר קשה מכל עבודה אחרת

לדרוש מאישה לעבוד כמו גבר כאן בא האי שיוויון הנקודות התחלה לא אותו דבר כבר מהתחלה.

אני לא אומרת לאישה אל תעבדי אני כן חושבת שזה יתרון שהיא עובדת

אבל מלכתחילה להשוות זה אבסורד ..

זה מזכיר לי שחברה שלי עבדה כל החיים באמת אחת החרוצות שהיא היתה בהריון בעלה אמר לה תורידי שעות  את מתאמצת שם יותר מידי .. והוא לקח על עצמו את הפרנסה .

כל כך רע שאתה רואה שאשתך קורעת את עצמה להגיד לה תנוחי ? אני באמת שואלת

אני לא מאמינה בשוויון כזה, גברים שדיברתי איתם על הנושא הזה היו נראים לי כמו ילדים שחושבים במקרה שהם באותה נקודה פתיחה.

אלא אם כן אתם לא מתכוונים להביא ילדים ... הריון זה לא צחוק בכלל לא , ואתם כאלה ילדים אין לכם מושג מה עובר על האישה.

אני עובדת עם מישהי בהריון זה פשוט הלם איך הן עובדות כך.

באמת להוריד את הכובע

אולי הייתי מתנסח אחרת אבל הנקודה נכונה.

עם זאת - ישנה הקבלה. כמו שאת מצפה בצדק שלא יקחו כמובן מאליו את הלידה וטיפול בילדים - אל תקחי כמובן מאליו את האחריות על הפרנסה שהבעל לוקח. 

אני לא דיברתי על הטיפול

אני דיברתי על ההריון עצמו, אתה מקריב את הבריאות שלך למען הילדים והבעל? את הגוף שלך?

יש לכם מושג בכלל כמה זמן אחרי הגוף של אישה צריך להתאושש , יש לא מעט שעושות ניתוחים אחרי , הביטחון בריצפה .. כל מיני דברים בריאותיים באים , זה לא פשוט בכלל.

שיוויון אין פה מה אתה עושה לטובת הבית ? אתה נכנס להריון לא אתה לא אז ..

דבר שני , בואו לא נהיה תמימים שאישה מביאה לגבר לעבוד היא נותנת לו לפתח את עצמו היא סומכת עליו לגמרי .

לפעמים תוך כדי שהיא מקריבה את עצמה בסדר תשאר עד 8 בעבודה אני אהיה עם הילדים ..

במילים אחרות הוא ירוויח את הכסף .חס וחלילה לא עלינו במקרה של גירושין , מה האישה עושה? באיזה כסף היא חיה?

אתה מבין כמה היא מקריבה פה? כמה היא סומכת עליך ? שכן תהיה בעלה כן להביא לך להתפתח .

אני לא בטוחה שאני אסכים לסידור הזה אני גם רוצה לפתח את עצמי .. בדור של היום אני צריכה לדאוג לעצמי גם כלכלית

אבל אל תהיו מהגברים הכפוי טובה שהאישה עובדת בבית והם בחוץ אומרים , סליחה מי מרוויח את הכסף?

נכון שבפועל אתה אבל יש לך מושג כמה כסף היית צריך לשלם לבייביסטר אם לא אשתך? יש פה הקרבה מצידה לא פחות גם לעתיד 

האחריות שהבעל לוקח על הפרנסה לא טובה בעיניך?

הערת אגב לגבי גירושין - לפי החוק אשה מקבלת חצי מכל הרכוש המשותף. בפועל זה בד"כ יותר. בצד הזה באמת שאין מה להתלונן (ל"ע). 

ואני גם רואה את כל הגברים שמתחמקים ולא משלמים מזונות .

ואני רואה בנות גרושות שבהלם תרבות

האחריות היא לא טובה ולא רעה היא נצרכת

ועדיין היא הקרבה מאוד מאוד גדולה

ועדיין מה יעזור לה חצי בית? גם לפעמים את זה היא לא תקבל בגלל הסכם ממון או כי הבית לא רשום על שמה בכלל

את הגברים שהנשים טוענות שתקפו אותם כדי להרוויח כמה שקלים, לזרוק אותם מהבית וכו'.

נשים שחיות על מזונות ולא נוקפות אצבע. הכסף מתבזבז על השטויות שלהן ולא הולך לילדים.

מקרי קיצון תמיד יש. צריך לדעת להסתכל על הכלל.

לא מבין איך הגענו מחלוקת אחריות בבית לגירושין... 

אבל חוץ מזה לא רואה עניין שהגבר בדווקא יהיה יותר אחראי על הנושא. אני מצפה לשני בני הזוג יהיה אכפת מכך באותה מידה.

מה שהתכוונתי - היום לא כל הנשים מורות או עובדות סוציאליות ויהיו פעמים שהנשים ירוויחו יותר ואין בזה שום פסול. לכן אם יש להן את היכולת בשגרה להיות באותה עמדה של הבעל ביחס לפרנסה אני לא מבין למה לא להתייחס לזה כך שגם הם יהיו בעלות אותה אחראיות.

הוא רוצה מהחיים(אם כי לשנינו היה ברור שהוא יעבוד) שלו

גם אני הייתי תקועה כמעט שנה עם זה אחרי החתונה

בקיצור: רוב האנשים רוצים שיהיה להם כסף ורוב האנשים יעשו הרבה בשביל זה 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.