לעשות עם בן החמש שלי.

אני יוצאת איתו כל ערב אחרי המקלחת לעשר דקות הליכה בחוץ. עושה לי טוב לברוח קצת מהרעש והבאלגן של הבית, וזה זמן כיפי לשנינו.

עם המתבגרים שלי אני משתדלת לצאת לפיצה/גלידה פעם בחודש בערך עם כל אחד. מאוד משמין, אבל משמעותי להם.

מעדיפה לתת להם זמן בתוך הבית, בזרימה. פשוט להשתדל לראות אותם אחד אחד, ולקרןא למישהו אחד לסיפור, למישהו אחד לאמבטיה ארוכה, למישהו אחד להכין איתי ארוחת ערב.

פחות מתחברת לדברים מלאכותיים..

אולי בגילאים גדולים יותר. אצלי הגדול בן תשע כמעט ולא מרגיש צורך. 

אחד גורר כיסא לעזור לי במטבח- השני שומע ורץ אחריו לסחוב כיסא

וכן הלאה 😅

נגיד 5-10 דקות בערב

או בשבת

לצאת רק איתו למכולת...דברים בסגנון

1. מאיזה גיל?

שנתיים בערך

2. כל כמה זמן?

פעם בחודש/חודשיים תלוי בעומס

3. מה עושים בזמן הזה?

הולכות לגלידה/לקנות ארטיק ולשבת בחוץ/שוקו ועוגות בבית.

בבית או בחוץ?

תלוי בפעילות😅

4. עם אבא או עם אמא או עם שניכם?

רק איתי. אם בעלי רוצה- שיעשה איתה בכיף

אבל יש לי רק ילדונת אחת...

כרגע היא בת שלוש ומשהו

יש המון זמן שהיא לבד עם אמא/אבא

היציאות האלו ביחד ממש נחמדות לשתינו... אוורור כזה באמצע החיים.

היא מרגישה שזה משהו מיוחד יותר מאשר סתם לשחק איתך בבית אחרצ?

או ללכת לגינה?

איכשהו לא רואה שבת ה4 שלי תשמח יותר מללכת לגלידה מאשר שאשב איתה ואקרא לה המון ספרים ברצף

ומנסה להבין מה מפספסת פה..

יש לי גם ילד אחד

בן חמש

ובאמת פחות מרגישה צורך להגדיר זמנים כ"זמן אישי"

כי וואלה כל יום יש לו טונות זמן אישי איתי ככה זה כשהוא ילד יחיד🤷🤷

כן לפעמים עושים דברים מיוחדים, אבל הם כזמני פינוק, בלי קשר לאם כן או לא זמן אחד על אחד..

ועדיין ההתלהבות היא מהארטיק/גלידה, לא מהזמן איכות

ההתלהבות הייתה באותה מידה אם בייביסיטר היה לוקח אותו לקנות גלידה אצלנו לפחות

זה זמן איכות של אמא-בת, וגם אם היא לא מבינה את המשמעות של זה כרגע, בתת מודע ובזיכרון שלה- זה נשאר.

הזמן הזה הוא גם מתנה עבורי, הזדמנות להיות נוכחת יותר בחיים שלה...

מרגישה צורך לחוות כל ילד בצורה פרטנית באופן יומיומי, בגיל קטן הם ממילא דבוקים אלי, אז יש הרבה זמן פרטני, מגיל שהם עסוקים עם עצמם, אני יוזמת שיחות ועשיה פרטנית.

כל הילדים שלנו שכלולים בתורנות גדולים מהילדים שלך 🙃

יש שבעה, אז כל אחד מהם מקבל יום בשבוע עם אבא ויום בשבוע ואמא. (הקטנה מקבלת זמן אישי על בסיס שעתי )

כל אחד מקבל כחמש-עשר דקות, לרוב בבית (וכמעט תמיד כששאר האחים בסביבה).

הילד בוחר בעצמו מה לעשות בזמן הזה: ציור, משחק כלשהו, לימוד של תוכנות מחשב, נגינה, ניסויים מדעיים, סתם פטפוט...

הבן שלך עוד קטן, אז הדברים שאפשר לעשות איתו די מעטים, נדמה לי, אבל זה באמת חשוב שהוא ירגיש את הזמן האישי הזה, אז מברכת אותך על ההחלטה

מלבד זה - פעם בחצי שנה אני משאירה כל ילד בנפרד ליום כיף. לרוב אנחנו יוצאים וקונים משהו בשביל הילד (ועל הדרך עוד דברים שצריך). לפעמים נשארים בבית ועושים יצירות מיוחדות וכדומה.

אני תמיד שואפת לזה, ומעט מאוד מצליחה.

אבל בראש שלי תמיד מדובר על המסגרת היותר משמעותית של בוקר משותף, יציאה של שעה-שעתיים, דברים בומבסטיים כאלה, שבאמת לא מצליח הרבה להתרחש!

אף פעם לא חשבתי על 5-10 דקות....קורה רנדומאלי כמובן, אבל לא כמכוון וקבוע זמן איכות עם אמא!

אז תודה על השיתוף 🤗

אבל זה באמת הרבה יותר קל מאשר דברים ארוכים ויציאות מהבית. במיוחד שעושים ביחד דברים די פשוטים וביתיים בדרך כלל.

בהצלחה!

ולא להתייאש אם לא מצליחים להתמיד... אפשר כל פעם להתחיל מחדש, ואפשר גם להשלים ביום אחד כמה זמנים אישיים...

זה זמן קבוע מראש?

יום ושעה קבועים? או מתי שיוצא?

נשמע איזון טוב...

ככה יש זמן קבוע אבל עדיין גמיש...

אותי מה שתוקע זה בדיוק זה

לא מצליחה לקבוע זמן מדוייק (כי איך אפשר?), אבל בספונטני הרבה פעמים שוכחת

לקבוע רק יום קבוע נשמע טוב!

תודה!

אצלנו זה בוקר או אחהצ עם אמא/ אבא

עושים מה שיוצא - לפעמים זה קניות, ואני קונה לילד/ה משהו שהוא עוהב

לפעמים זה להיות בבית סביבי כשאני עושה משהו

ואז מתפנים לארוחה יחד

משחקים יחד, מתכרבלים.. בגדול גיליתי שזה לא ככ משנה הפעולה שעושים כמו עצם זה שאמא רק שלי עכשיו

אז בזמנים כאלה אני מפנקת קצת יותר כי אני גם יותר פנויה לזה (אין להם עם מי לריב חח)

בפועל לא יוצא... תיד עוד מישהו "נדחף".

הלוואי שהייתי מצליחה.

אבל זה לא חייב להיות משהו ארוך ומיוחד.

לפני חודש החלטתי שכל יום אעשה זמן אישי לילד אחד (גילאים 6, 4, 2.5), שאנחנו מסתגרים בחדר ומשחקים משהו שהילד בוחר, ובנתיים בעלי עם שאר הילדים. הם עפו על זה, אבל לצערי לא הצלחתי להתמיד בזה כי סדר היום של התינוק השתנה והוא הכי צריך אותי בשעות הערב. צריכים למצוא פתרון אחר...

לפני שנה וחצי בערך לקחתי את שני הגדולים, כל אחד בנפרד, לגינה שקטה ליד הבית ואכלנו גלידה. הם מזכירים את זה את זה כל הזמן בשקיקה ומחכים להזדמנות נוספת. 

אני עושה את מה ששלומית כתבה,

משתדלת לראות כל ילד לפחות פעם ביום, להסתכל לו בעיניים, להקשיב באמת למה שהוא מספר ולהתעניין. לדון בציור שהוא צייר, לבחון אותו על א'-ב' או קריאה. עם כל הילדים מסביב, פשוט כמה דקות אישיות שאני מקדישה רק לו (ואם מישהו נדחף, אני אומרת בנעימות שעכשיו אני מדברת עם איקס, עוד מעט אדבר איתך)

הם ממש אוהבים לצאת יחד, ואם רק אחד בא איתי הוא מאד מתגעגע לאחים🤭

( כשניסיתי מאד להפציר בהם שרק אחד יבוא איתי , אחד שאל בתמימות מתוקה - אם זה עונש? למה רק הוא צריך ללכת)

שרק הוא ייצא עם בעלי.

הילד ביקש שגם אחיו יבוא 😍

הוא לא הבין למה רק הוא בא והשני נשאר בבית

אצלנו לפעמים הם גם עושים ימי כיף משותפים לשני ילדים, אבל זה לא מלכתחילה...

אבל יש פעילויות שהאופי הראשוני שלהן הוא משותף לכולם, אז בעיניי זה בסדר שלפעמים הם ירצו להיות לבד...

אבל הילדים שלך באמת מיוחדים, כמו אמא שלהם

ואז אתם נותנים להם יחס אישי לכל אחד / משותף כפול?

 ( כשדיברתי איתם בנושא הם הציעו רעיון - שהם ילכו לישון בלעדינו.לדודים/ סבא וסבתא.

אבל עוד לא נמצאו מתנדבים לארח אותם בלעדי🤭)

ואיזה מילים חמות הרווחתי ממך😍 תודה רבה

וגם הפעילות שהם מקבלים משותפת. לפעמים יש משפטים אישיים בודדים.

לגבי לישון אצל סבא וסבתא - אצלנו זה קורה הרבה, שכמה ילדים נוסעים לשבת לסבא וסבתא. האמת שיש ילד אחד שביקש לנסוע לבדו לסבא וסבתא, כדי לקבל יחס אישי/שקט, אבל זה עוד לא קרה...

באמת בשבתות האלה שאנחנו בהרכב חלקי, הילדים שבבית מקבלים קצת יותר יחס אישי מהרגיל...

בכל אופן, זה באמת דורש סבא וסבתא שמוכנים ומסוגלים לזה... (אצלנו זה רק בצד אחד. וזה גם קשור לזה שיש עדיין דודה צעירה בבית שעוזרת עם הילדים. כשהיא תתחתן בע"ה זה כבר יהיה אחרת...)

כבר הצטערתי שלא מצאתי מארחים,

אבל נירמלת אותי שאם אין רווקים באמת לא שייך שיארחו אותם לבד...

בס״ד

אולי באמת פחות נחוץ אצלכם?

אם יש דבר אחד שמתברר לי כל הזמן יותר במסע שלי בהורות, זה שאין אמת או שיטה אחת, אלא מגוון דרכים טובות לגדל את האוצרות שלנו.

אצלנו זה ממש נבע מצורך גדול ואכן אנחנו רואים המון ברכה בזה. אבל יתכן שאם היה לי את האופי שלך ושאם לילדים שלי היה את האופי של הילדים שלך, ושהלו״ז או הפניות שלי היו כמו שלך - גם אצלנו לא היה מורגש צורך לזה 🤷🏻‍♀️

ויכול גם להיות שזה פונקציה של גיל ומספר ילדים. אני לא הרגשתי את הצורך הזה אצלם עד שהגדול היה בתחילת היסודי. זה צורך שהופיע עם המשפחה שגדלה ב״ה (יותר ילדים עשה אותי לפחות פנויה לכל אחד) וגם עם הגיל שלהם שהלך וגדל. אני חושבת שלא סיפרת כמה ילדים יש לך ובני כמה הם אז יש סיכוי גדול שיש לכם יותר ילדים ממני וגם שיש לך כבר גדולים ממש בבית - ועדיין זה לא רלוונטי לכם משום מה. ואולי זה פחות מדבר אליהם היום, ובעוד שנה-שנתיים-חמש, זה פתאום יהפוך להיות משהו חשוב לכולכם...

מה שבטוח, מכל התגובות שלך, את אמא ממש אלופה, שמשקיעה בילדים שלה ושמחנכת בתבונה ובלב ענק - אז נראה לי שאפשר לגמרי לסמוך על האינטואיציות שלך בהקשר הזה!!!💕

חשוב ממש לזכור את זה שאין שיטה אחת וגם להיות ערניים להחליף שיטות.

תודה רבה על זה!

(ותודה על המילים החמות,הלוואי שאזכה!)

לא יוצא לי הרבה אבל אני משתדלת להפוך דברים לכאלה

נגיד אם היא נשארת בבית כי לא הרגישה טוב אז לצאת איץה לגלידה.

אם יוצא לנו ללכת לבד לאיפה שהוא אז לשים זרקור על הזמן הזה...

אבל זה בתודעה

ומשתדלים לאפשר את זה ברגע שמתאפשר

אבל זה בעיקר ספונטני

ברגעים קטנים

לקרוא לילד לסיפור רק לו בחדר או למשחק רק אנחנו

(ברגע שהשאר עסוקים במשחק)

להציע לגדולה שתביא משחק ונשחק רק שנינו

בעלי לפעמים לוקח את אחד הגדולים איתו לישיבה לעשר דקות רבע שעה של לימוד משותף

העיקר בעיני זה להכניס מפגשים כאלה של יחס אישי גם ברגעים הקטנים וחלק משגרה

לעשות ממש מפגש ארוך וקבוע לא מצליח לקרות

וככה זה הרבה יותר קורה..

בשבתות יותר וגם בימי חול

הם רק שניים ואני בסה"כ איתם כל הזמן

לא נראה לי שחסרה להם תשומת לב ממני.

אני כן משתדלת תוך כדי לתת לכל אחד משחקים או דברים ברמה שלו

(למשל הגדולה קוראת/מקשיבה לסיפור, אז יושבת עם הקטן על לוטו

או הקטן עסוק במשהו אז משחקת עם הגדולה במשחקים שיותר מתאימים לגיל שלה והיא לא משחקת בהם לבד).

את מרגישה שחסר לו משהו בקשר איתך? שאת פחות פנויה לראות אותות/את הצרכים שלו?

מרגיש לי שכשהם כאלה קטנים והם בכל מקרה צמודים אלינו זה לא כזה עניין זמן אישי

כמו כשילדים כבר יותר גדולים, עצמאיים ונפרדים (גם מצידם וגם מצידנו9

אבל כשהם יהיו גדולים אוכל לומר יותר מהנסיון שלי.

זה שיש לי 3 צמודים קטנטנים ובאמת בבית כמעט לא יוצא שיש לנו זמן להתייחס רק לאחד, פשוט כי טכנית זה לא קורה. הם תמיד משחקים ביחד, תמיד סביבנו ביחד.

אז חשבתי לעצמי שאולי כן כדאי שיהיה זמן שאנחנו לגמרי עם אחד מהם בלי שום הסחת דעת של ילד אחר.

עוד לא סגורה על זה אם בגיל הזה זה יהיה לו משמעותי או לא.

שזה תמיד יכול להיות משמעותי.

ראיתי שאצלנו, הילדים כל הזמן ביחד. ואז אפילו בלי לשים לב, תמיד מתייחסים אליהם ביחד. הגדול מתנהל ביחס למה שהקטן עושה, וגם הקטם מסתכל על הגדול ומתאים את ההתנהגות שלו לפיו (או לומד ממנו, או מתנגד).

וזה ממש טבעי ובסדר גמור, אבל יכול להיות להם גם טוב שלפעמים אמא ואבא מתייחסיפ אליהם בנפרד, רק בגלל מה שהם ומי שהם, בלי "רעשי רקע" מסביב.

קצת הסתבכתי עם להסביר, מקווה שמשהו הובן

ובכל מקרה- תודה על השרשור הזה, הוא מעניין ומלמד

לכל אחד יש זמן שלו לדבר עם אמא בחדר,

כל אחד בתורו  10 דק'

ובזמן הזה הבאתי להם משחק מעניין לסלון..

האמת היה ממש טוב והלוואי שהייתי מצליחה יותר

כל אחד נפתח במשהו קטן

והרגשתי שהזמן הזה שכלללל התשומת לב שלי אצלם ממש יקרה מפז..

וגם,קרה לי שרק הגדולה לא נרדמה והתחילו דיבורים ממש מעניינים.. דברים שפתאום הסבירו לי כל מיני התנהגויות שלה שהיה לי קשה להכיל..

ממש היה חשוב..

ואם היה לי יותר כוחות הייתי עושה את זה יותר

אבל לרוב אני מתה שכולם יירדמו וזהו...

אבל זה באמת לימד אותי איזה מדהים זה...

ולעומת זאת יצאתי פעם אחת להליכה עם הגדולה ואז להליכה רק עם השני

ולא היה כזה איכותי...

פחות סיטואציה שהם נפתחו אלא היה לא טבעי כזה בשבילם...פחות בשבילם החוויה הזו הרגשתי..

בנתיים הולכת פעם בשבוע לים לאיזה שעתיים

וכל יום יש לנו איזה חצי שעה שהקטנה נרדמת לפניה וזה עם שני ההורים.

היא קטנה אבל פשוט מחבקים מלא ואומרים כמה אנחנו אוהבים ואיזה כיף להיות גם לבד

ובעלי לוקח אותה לקניות כל יום שני וזה מבחינתה אחד השיאים של השבוע

כי קונים במבה עם שוקולד שה ישמור 😅

רשמיות, אלא פשוט מיישמים אותו תוך כדי תנועה

למשל בא. צהריים/ תוך כדי הנקה/ תוך כדי הכנת אוכל אני יושבת עם הילדים ומשוחחת איתם משתדלת בלי טלפון והסחות נוספות

לפעמים ניגש אליי ילד אחד ומשתף ואני משתדלת להקשיב ולהשיב

בשבת זה לגמרי הזמן שלהם

יוצאים לטיולים משפחתיים וזה מזמן שיחה ומפגש אישי יותר

לטעמי זמן איכות לא נמדד בכמות הדקות או השניות

ואני לא חושבת שילדים צריכים שזה יעשה באופן רשמי

הם כן צריכים להרגיש בסך הכללי הורים זמינים, משיבים, קשובים

אני חושבת שזה היה בערך חצי שעה ולפעמים יותר מפעם בשבוע.

כילדה זוכרת את זה כמשמעותי כי זה היה הזמן שבו ידעתי שאם יש לי משהו לפתוח, אז זה הזמן שאמא באמת תקשיב ותהיה פנויה.

אני לא זוכרת מתי זה התחיל אבל כן זוכרת שהיה את זה גם עם אחים שלי כשהיו קטנים.

לא היה משהו קבוע לזמן הזה. לפעמים דיברנו, לפעמים קראנו ביחד ספר (מכיתה ד בערך זה היה לקרוא ספר באנגלית) ..

ועם אבא פחות היה זמן כזה אבל כן היה לימוד קבוע בשבתות עם כל ילד בנפרד 

אצלנו היו חוגים לתינוקות ולפעוטות אז רשמנו, בדרך כלל אני הבאתי אותם ושיחקתי איתם שם, לפעמים בעלי היה מצטרף.

עשינו המון יצירות בידיים

הלכנו לים

היו תקופות שאכלנו ארוחת ערב מוקדמת כל יום בגינה אחרת בעיר

הייתה לי אז עבודה מכניסה בחצי משרה, אז היו ממש שעות של כיף. ראינו סרטים יחד, מצוירים, במחשב.

אחר כך העבודה המתוקה הזו נסגרה ונהיה קשוח

אבל עדיין היינו יוצאים החוצה לכל מיני הרפתקאות קטנות, או משחקים בבית במשחקים שקנינו, האמת ככל שגדלו כבר הזמן היה משותף לכולם כי הם שיחקו זה עם זה או לפעמים רבו ואני הייתי מקשיבה לטענות  הצדדים ומחליטה מה לעשות...

חוגים חוגים חוגים... מאד ממליצה. זה גם יוצר זמן אישי בהגעה ובחזרה וזה גם מאד מפתח מיומניות.

עכשיו הם בוגרים יותר אז השיחות האישיות  הפכו ספונטניות.

בכל אופן גם לקנות גלידה יחד זה כיף גדול בשבילם, ובטח כשמתפעלים מציור ועוד יותר כששומרים אותו ותולים אותו🙂

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.