לעשות עם בן החמש שלי.

אני יוצאת איתו כל ערב אחרי המקלחת לעשר דקות הליכה בחוץ. עושה לי טוב לברוח קצת מהרעש והבאלגן של הבית, וזה זמן כיפי לשנינו.

עם המתבגרים שלי אני משתדלת לצאת לפיצה/גלידה פעם בחודש בערך עם כל אחד. מאוד משמין, אבל משמעותי להם.

מעדיפה לתת להם זמן בתוך הבית, בזרימה. פשוט להשתדל לראות אותם אחד אחד, ולקרןא למישהו אחד לסיפור, למישהו אחד לאמבטיה ארוכה, למישהו אחד להכין איתי ארוחת ערב.

פחות מתחברת לדברים מלאכותיים..

אולי בגילאים גדולים יותר. אצלי הגדול בן תשע כמעט ולא מרגיש צורך. 

אחד גורר כיסא לעזור לי במטבח- השני שומע ורץ אחריו לסחוב כיסא

וכן הלאה 😅

נגיד 5-10 דקות בערב

או בשבת

לצאת רק איתו למכולת...דברים בסגנון

1. מאיזה גיל?

שנתיים בערך

2. כל כמה זמן?

פעם בחודש/חודשיים תלוי בעומס

3. מה עושים בזמן הזה?

הולכות לגלידה/לקנות ארטיק ולשבת בחוץ/שוקו ועוגות בבית.

בבית או בחוץ?

תלוי בפעילות😅

4. עם אבא או עם אמא או עם שניכם?

רק איתי. אם בעלי רוצה- שיעשה איתה בכיף

אבל יש לי רק ילדונת אחת...

כרגע היא בת שלוש ומשהו

יש המון זמן שהיא לבד עם אמא/אבא

היציאות האלו ביחד ממש נחמדות לשתינו... אוורור כזה באמצע החיים.

היא מרגישה שזה משהו מיוחד יותר מאשר סתם לשחק איתך בבית אחרצ?

או ללכת לגינה?

איכשהו לא רואה שבת ה4 שלי תשמח יותר מללכת לגלידה מאשר שאשב איתה ואקרא לה המון ספרים ברצף

ומנסה להבין מה מפספסת פה..

יש לי גם ילד אחד

בן חמש

ובאמת פחות מרגישה צורך להגדיר זמנים כ"זמן אישי"

כי וואלה כל יום יש לו טונות זמן אישי איתי ככה זה כשהוא ילד יחיד🤷🤷

כן לפעמים עושים דברים מיוחדים, אבל הם כזמני פינוק, בלי קשר לאם כן או לא זמן אחד על אחד..

ועדיין ההתלהבות היא מהארטיק/גלידה, לא מהזמן איכות

ההתלהבות הייתה באותה מידה אם בייביסיטר היה לוקח אותו לקנות גלידה אצלנו לפחות

זה זמן איכות של אמא-בת, וגם אם היא לא מבינה את המשמעות של זה כרגע, בתת מודע ובזיכרון שלה- זה נשאר.

הזמן הזה הוא גם מתנה עבורי, הזדמנות להיות נוכחת יותר בחיים שלה...

מרגישה צורך לחוות כל ילד בצורה פרטנית באופן יומיומי, בגיל קטן הם ממילא דבוקים אלי, אז יש הרבה זמן פרטני, מגיל שהם עסוקים עם עצמם, אני יוזמת שיחות ועשיה פרטנית.

כל הילדים שלנו שכלולים בתורנות גדולים מהילדים שלך 🙃

יש שבעה, אז כל אחד מהם מקבל יום בשבוע עם אבא ויום בשבוע ואמא. (הקטנה מקבלת זמן אישי על בסיס שעתי )

כל אחד מקבל כחמש-עשר דקות, לרוב בבית (וכמעט תמיד כששאר האחים בסביבה).

הילד בוחר בעצמו מה לעשות בזמן הזה: ציור, משחק כלשהו, לימוד של תוכנות מחשב, נגינה, ניסויים מדעיים, סתם פטפוט...

הבן שלך עוד קטן, אז הדברים שאפשר לעשות איתו די מעטים, נדמה לי, אבל זה באמת חשוב שהוא ירגיש את הזמן האישי הזה, אז מברכת אותך על ההחלטה

מלבד זה - פעם בחצי שנה אני משאירה כל ילד בנפרד ליום כיף. לרוב אנחנו יוצאים וקונים משהו בשביל הילד (ועל הדרך עוד דברים שצריך). לפעמים נשארים בבית ועושים יצירות מיוחדות וכדומה.

אני תמיד שואפת לזה, ומעט מאוד מצליחה.

אבל בראש שלי תמיד מדובר על המסגרת היותר משמעותית של בוקר משותף, יציאה של שעה-שעתיים, דברים בומבסטיים כאלה, שבאמת לא מצליח הרבה להתרחש!

אף פעם לא חשבתי על 5-10 דקות....קורה רנדומאלי כמובן, אבל לא כמכוון וקבוע זמן איכות עם אמא!

אז תודה על השיתוף 🤗

אבל זה באמת הרבה יותר קל מאשר דברים ארוכים ויציאות מהבית. במיוחד שעושים ביחד דברים די פשוטים וביתיים בדרך כלל.

בהצלחה!

ולא להתייאש אם לא מצליחים להתמיד... אפשר כל פעם להתחיל מחדש, ואפשר גם להשלים ביום אחד כמה זמנים אישיים...

זה זמן קבוע מראש?

יום ושעה קבועים? או מתי שיוצא?

נשמע איזון טוב...

ככה יש זמן קבוע אבל עדיין גמיש...

אותי מה שתוקע זה בדיוק זה

לא מצליחה לקבוע זמן מדוייק (כי איך אפשר?), אבל בספונטני הרבה פעמים שוכחת

לקבוע רק יום קבוע נשמע טוב!

תודה!

אצלנו זה בוקר או אחהצ עם אמא/ אבא

עושים מה שיוצא - לפעמים זה קניות, ואני קונה לילד/ה משהו שהוא עוהב

לפעמים זה להיות בבית סביבי כשאני עושה משהו

ואז מתפנים לארוחה יחד

משחקים יחד, מתכרבלים.. בגדול גיליתי שזה לא ככ משנה הפעולה שעושים כמו עצם זה שאמא רק שלי עכשיו

אז בזמנים כאלה אני מפנקת קצת יותר כי אני גם יותר פנויה לזה (אין להם עם מי לריב חח)

בפועל לא יוצא... תיד עוד מישהו "נדחף".

הלוואי שהייתי מצליחה.

אבל זה לא חייב להיות משהו ארוך ומיוחד.

לפני חודש החלטתי שכל יום אעשה זמן אישי לילד אחד (גילאים 6, 4, 2.5), שאנחנו מסתגרים בחדר ומשחקים משהו שהילד בוחר, ובנתיים בעלי עם שאר הילדים. הם עפו על זה, אבל לצערי לא הצלחתי להתמיד בזה כי סדר היום של התינוק השתנה והוא הכי צריך אותי בשעות הערב. צריכים למצוא פתרון אחר...

לפני שנה וחצי בערך לקחתי את שני הגדולים, כל אחד בנפרד, לגינה שקטה ליד הבית ואכלנו גלידה. הם מזכירים את זה את זה כל הזמן בשקיקה ומחכים להזדמנות נוספת. 

אני עושה את מה ששלומית כתבה,

משתדלת לראות כל ילד לפחות פעם ביום, להסתכל לו בעיניים, להקשיב באמת למה שהוא מספר ולהתעניין. לדון בציור שהוא צייר, לבחון אותו על א'-ב' או קריאה. עם כל הילדים מסביב, פשוט כמה דקות אישיות שאני מקדישה רק לו (ואם מישהו נדחף, אני אומרת בנעימות שעכשיו אני מדברת עם איקס, עוד מעט אדבר איתך)

הם ממש אוהבים לצאת יחד, ואם רק אחד בא איתי הוא מאד מתגעגע לאחים🤭

( כשניסיתי מאד להפציר בהם שרק אחד יבוא איתי , אחד שאל בתמימות מתוקה - אם זה עונש? למה רק הוא צריך ללכת)

שרק הוא ייצא עם בעלי.

הילד ביקש שגם אחיו יבוא 😍

הוא לא הבין למה רק הוא בא והשני נשאר בבית

אצלנו לפעמים הם גם עושים ימי כיף משותפים לשני ילדים, אבל זה לא מלכתחילה...

אבל יש פעילויות שהאופי הראשוני שלהן הוא משותף לכולם, אז בעיניי זה בסדר שלפעמים הם ירצו להיות לבד...

אבל הילדים שלך באמת מיוחדים, כמו אמא שלהם

ואז אתם נותנים להם יחס אישי לכל אחד / משותף כפול?

 ( כשדיברתי איתם בנושא הם הציעו רעיון - שהם ילכו לישון בלעדינו.לדודים/ סבא וסבתא.

אבל עוד לא נמצאו מתנדבים לארח אותם בלעדי🤭)

ואיזה מילים חמות הרווחתי ממך😍 תודה רבה

וגם הפעילות שהם מקבלים משותפת. לפעמים יש משפטים אישיים בודדים.

לגבי לישון אצל סבא וסבתא - אצלנו זה קורה הרבה, שכמה ילדים נוסעים לשבת לסבא וסבתא. האמת שיש ילד אחד שביקש לנסוע לבדו לסבא וסבתא, כדי לקבל יחס אישי/שקט, אבל זה עוד לא קרה...

באמת בשבתות האלה שאנחנו בהרכב חלקי, הילדים שבבית מקבלים קצת יותר יחס אישי מהרגיל...

בכל אופן, זה באמת דורש סבא וסבתא שמוכנים ומסוגלים לזה... (אצלנו זה רק בצד אחד. וזה גם קשור לזה שיש עדיין דודה צעירה בבית שעוזרת עם הילדים. כשהיא תתחתן בע"ה זה כבר יהיה אחרת...)

כבר הצטערתי שלא מצאתי מארחים,

אבל נירמלת אותי שאם אין רווקים באמת לא שייך שיארחו אותם לבד...

בס״ד

אולי באמת פחות נחוץ אצלכם?

אם יש דבר אחד שמתברר לי כל הזמן יותר במסע שלי בהורות, זה שאין אמת או שיטה אחת, אלא מגוון דרכים טובות לגדל את האוצרות שלנו.

אצלנו זה ממש נבע מצורך גדול ואכן אנחנו רואים המון ברכה בזה. אבל יתכן שאם היה לי את האופי שלך ושאם לילדים שלי היה את האופי של הילדים שלך, ושהלו״ז או הפניות שלי היו כמו שלך - גם אצלנו לא היה מורגש צורך לזה 🤷🏻‍♀️

ויכול גם להיות שזה פונקציה של גיל ומספר ילדים. אני לא הרגשתי את הצורך הזה אצלם עד שהגדול היה בתחילת היסודי. זה צורך שהופיע עם המשפחה שגדלה ב״ה (יותר ילדים עשה אותי לפחות פנויה לכל אחד) וגם עם הגיל שלהם שהלך וגדל. אני חושבת שלא סיפרת כמה ילדים יש לך ובני כמה הם אז יש סיכוי גדול שיש לכם יותר ילדים ממני וגם שיש לך כבר גדולים ממש בבית - ועדיין זה לא רלוונטי לכם משום מה. ואולי זה פחות מדבר אליהם היום, ובעוד שנה-שנתיים-חמש, זה פתאום יהפוך להיות משהו חשוב לכולכם...

מה שבטוח, מכל התגובות שלך, את אמא ממש אלופה, שמשקיעה בילדים שלה ושמחנכת בתבונה ובלב ענק - אז נראה לי שאפשר לגמרי לסמוך על האינטואיציות שלך בהקשר הזה!!!💕

חשוב ממש לזכור את זה שאין שיטה אחת וגם להיות ערניים להחליף שיטות.

תודה רבה על זה!

(ותודה על המילים החמות,הלוואי שאזכה!)

לא יוצא לי הרבה אבל אני משתדלת להפוך דברים לכאלה

נגיד אם היא נשארת בבית כי לא הרגישה טוב אז לצאת איץה לגלידה.

אם יוצא לנו ללכת לבד לאיפה שהוא אז לשים זרקור על הזמן הזה...

אבל זה בתודעה

ומשתדלים לאפשר את זה ברגע שמתאפשר

אבל זה בעיקר ספונטני

ברגעים קטנים

לקרוא לילד לסיפור רק לו בחדר או למשחק רק אנחנו

(ברגע שהשאר עסוקים במשחק)

להציע לגדולה שתביא משחק ונשחק רק שנינו

בעלי לפעמים לוקח את אחד הגדולים איתו לישיבה לעשר דקות רבע שעה של לימוד משותף

העיקר בעיני זה להכניס מפגשים כאלה של יחס אישי גם ברגעים הקטנים וחלק משגרה

לעשות ממש מפגש ארוך וקבוע לא מצליח לקרות

וככה זה הרבה יותר קורה..

בשבתות יותר וגם בימי חול

הם רק שניים ואני בסה"כ איתם כל הזמן

לא נראה לי שחסרה להם תשומת לב ממני.

אני כן משתדלת תוך כדי לתת לכל אחד משחקים או דברים ברמה שלו

(למשל הגדולה קוראת/מקשיבה לסיפור, אז יושבת עם הקטן על לוטו

או הקטן עסוק במשהו אז משחקת עם הגדולה במשחקים שיותר מתאימים לגיל שלה והיא לא משחקת בהם לבד).

את מרגישה שחסר לו משהו בקשר איתך? שאת פחות פנויה לראות אותות/את הצרכים שלו?

מרגיש לי שכשהם כאלה קטנים והם בכל מקרה צמודים אלינו זה לא כזה עניין זמן אישי

כמו כשילדים כבר יותר גדולים, עצמאיים ונפרדים (גם מצידם וגם מצידנו9

אבל כשהם יהיו גדולים אוכל לומר יותר מהנסיון שלי.

זה שיש לי 3 צמודים קטנטנים ובאמת בבית כמעט לא יוצא שיש לנו זמן להתייחס רק לאחד, פשוט כי טכנית זה לא קורה. הם תמיד משחקים ביחד, תמיד סביבנו ביחד.

אז חשבתי לעצמי שאולי כן כדאי שיהיה זמן שאנחנו לגמרי עם אחד מהם בלי שום הסחת דעת של ילד אחר.

עוד לא סגורה על זה אם בגיל הזה זה יהיה לו משמעותי או לא.

שזה תמיד יכול להיות משמעותי.

ראיתי שאצלנו, הילדים כל הזמן ביחד. ואז אפילו בלי לשים לב, תמיד מתייחסים אליהם ביחד. הגדול מתנהל ביחס למה שהקטן עושה, וגם הקטם מסתכל על הגדול ומתאים את ההתנהגות שלו לפיו (או לומד ממנו, או מתנגד).

וזה ממש טבעי ובסדר גמור, אבל יכול להיות להם גם טוב שלפעמים אמא ואבא מתייחסיפ אליהם בנפרד, רק בגלל מה שהם ומי שהם, בלי "רעשי רקע" מסביב.

קצת הסתבכתי עם להסביר, מקווה שמשהו הובן

ובכל מקרה- תודה על השרשור הזה, הוא מעניין ומלמד

לכל אחד יש זמן שלו לדבר עם אמא בחדר,

כל אחד בתורו  10 דק'

ובזמן הזה הבאתי להם משחק מעניין לסלון..

האמת היה ממש טוב והלוואי שהייתי מצליחה יותר

כל אחד נפתח במשהו קטן

והרגשתי שהזמן הזה שכלללל התשומת לב שלי אצלם ממש יקרה מפז..

וגם,קרה לי שרק הגדולה לא נרדמה והתחילו דיבורים ממש מעניינים.. דברים שפתאום הסבירו לי כל מיני התנהגויות שלה שהיה לי קשה להכיל..

ממש היה חשוב..

ואם היה לי יותר כוחות הייתי עושה את זה יותר

אבל לרוב אני מתה שכולם יירדמו וזהו...

אבל זה באמת לימד אותי איזה מדהים זה...

ולעומת זאת יצאתי פעם אחת להליכה עם הגדולה ואז להליכה רק עם השני

ולא היה כזה איכותי...

פחות סיטואציה שהם נפתחו אלא היה לא טבעי כזה בשבילם...פחות בשבילם החוויה הזו הרגשתי..

בנתיים הולכת פעם בשבוע לים לאיזה שעתיים

וכל יום יש לנו איזה חצי שעה שהקטנה נרדמת לפניה וזה עם שני ההורים.

היא קטנה אבל פשוט מחבקים מלא ואומרים כמה אנחנו אוהבים ואיזה כיף להיות גם לבד

ובעלי לוקח אותה לקניות כל יום שני וזה מבחינתה אחד השיאים של השבוע

כי קונים במבה עם שוקולד שה ישמור 😅

רשמיות, אלא פשוט מיישמים אותו תוך כדי תנועה

למשל בא. צהריים/ תוך כדי הנקה/ תוך כדי הכנת אוכל אני יושבת עם הילדים ומשוחחת איתם משתדלת בלי טלפון והסחות נוספות

לפעמים ניגש אליי ילד אחד ומשתף ואני משתדלת להקשיב ולהשיב

בשבת זה לגמרי הזמן שלהם

יוצאים לטיולים משפחתיים וזה מזמן שיחה ומפגש אישי יותר

לטעמי זמן איכות לא נמדד בכמות הדקות או השניות

ואני לא חושבת שילדים צריכים שזה יעשה באופן רשמי

הם כן צריכים להרגיש בסך הכללי הורים זמינים, משיבים, קשובים

אני חושבת שזה היה בערך חצי שעה ולפעמים יותר מפעם בשבוע.

כילדה זוכרת את זה כמשמעותי כי זה היה הזמן שבו ידעתי שאם יש לי משהו לפתוח, אז זה הזמן שאמא באמת תקשיב ותהיה פנויה.

אני לא זוכרת מתי זה התחיל אבל כן זוכרת שהיה את זה גם עם אחים שלי כשהיו קטנים.

לא היה משהו קבוע לזמן הזה. לפעמים דיברנו, לפעמים קראנו ביחד ספר (מכיתה ד בערך זה היה לקרוא ספר באנגלית) ..

ועם אבא פחות היה זמן כזה אבל כן היה לימוד קבוע בשבתות עם כל ילד בנפרד 

אצלנו היו חוגים לתינוקות ולפעוטות אז רשמנו, בדרך כלל אני הבאתי אותם ושיחקתי איתם שם, לפעמים בעלי היה מצטרף.

עשינו המון יצירות בידיים

הלכנו לים

היו תקופות שאכלנו ארוחת ערב מוקדמת כל יום בגינה אחרת בעיר

הייתה לי אז עבודה מכניסה בחצי משרה, אז היו ממש שעות של כיף. ראינו סרטים יחד, מצוירים, במחשב.

אחר כך העבודה המתוקה הזו נסגרה ונהיה קשוח

אבל עדיין היינו יוצאים החוצה לכל מיני הרפתקאות קטנות, או משחקים בבית במשחקים שקנינו, האמת ככל שגדלו כבר הזמן היה משותף לכולם כי הם שיחקו זה עם זה או לפעמים רבו ואני הייתי מקשיבה לטענות  הצדדים ומחליטה מה לעשות...

חוגים חוגים חוגים... מאד ממליצה. זה גם יוצר זמן אישי בהגעה ובחזרה וזה גם מאד מפתח מיומניות.

עכשיו הם בוגרים יותר אז השיחות האישיות  הפכו ספונטניות.

בכל אופן גם לקנות גלידה יחד זה כיף גדול בשבילם, ובטח כשמתפעלים מציור ועוד יותר כששומרים אותו ותולים אותו🙂

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!

חוף כבר לא יתאים היום

אפשר לצאת להליכה בגשם/ בין הגשמים 

החורף מכסליו עד אייר

ולא מחשוון עד ניסן

כל שנה אנחנו נדהמים מחדש מההפתעה שחוזרת על עצמה ומבחינתנו לא אמורה להיות

אבל גשם יש לפחות פעמיים באזור פסח

ועוד פעם פעמיים באייר

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

אושר ממש

מעניין מי את

יש לי כל מיני ניקיות ותיקות בראש שחושבת עליהן