מי עוד יש??
הייתי אצלה אחרי החתונה, אמרה או פיזיותרפיה או לחכות ללידה שייפתח המקום, מפה לשם אני כמה חודשים אחרי לידה, לא מצליחים לקים יחסים, אי אפשר לנסות להיכנס אפילו כואאבבבבבבב
כואב בחלק התחתון של פתח הנרתיק מרגישה כאילו תפרו לי שם חזק מידי או לא יודעת מה, הרופא הסתכלה אמרה הכל בסדר הכל נקי
הרופאת נשים אמרה שהנרתיק ממש רחב וזה יכול להיות קשור ליציאות (????) והביאה לי נירות, עוד לא סיימתי אותם
נמאס לי כבר מהנושא הזה
רחב אז כנראה שאין לך תפר הדוק.וגם אם כן יש ואם יש כאב (ולרוב יש בפעמים הראשונות אחרי לידה) אז הוא חולף לאט לאט
נשמע שאולי כדאי לך ללכת ליעוץ מיני
נשמע מתקיף, אבל לא בהתקפה אלא באמת שאלה, איך קשור ייעוץ מיני? זה כאב פיזי חזק שנהיה מאחרי הלידה.
לפני גם כאב אבל עכשיו אי אפשר בכלל שיכניס
הרבה פעמים כשיש בעיה כזו ומבחינה רופאית הכל בסדר אבל האישה סובלת מכאב זה יכול להיות מפד או חוסר הכנה מספקת כיווץ פיזי ונפשי.
פזיוטרפיסטית יכולה לתת לך תרגילים שיעזרו מסביב אבל יועצת מינית (טובה ויראת שמים) יכולה לעזור מעבר לזה גם בכיוון הרגשי
כפתרון ביניים
אחרי הלידה חזרת לפיזיו רצפת אגן?
מה אבחנו לך שהבעיה?
הציעו לך ניתוח או הזרקת בוטוקס? תחזרי לדר לב שגיא בטח יהיו לה עוד אפשרויות...
זה מהצד המעשי
ומהצד הרגשי, אני יודעת מניסיון כמה ההתמודדות הזאת מורכבת. כמה זה משפיע על הצד הנפשי והזוגי והכל
אז ליבי איתך! ותדעי שאת לא לבד
רק שאפחד לא מודה בזה בקול...
זה מה שהיא בודקת בין השאר, אם יש נקודה כואבת. ואם כן אז היא מלמדת איך לעשות עיסוי על מנת לשחרר את המקום הכואב.
ולבנתיים תחשבו מה אתם עושים מבחינת הביחד. את לא צריכה לסבול, יש פתרונות
ביניים.
וחיבוק, נורא קשה כשהדברים הבסיסיים האלו לא מסתדרים.
הוא לא נכנס אבל הזרע כן...
אבל אי אפשר להמשיך ככה, וכשהוא אומר שהוא רוצה להיות ביחד עולה לי החום מתסכול ועצבים כאילו מה ביקש
שונאת את המשימה הזאת ושונאת את זה שאין כבוד לפרטיות שלי (ככה אני רואה את זה) ושונאת את זה שגם כשתטפלח במשו אחד יצוץ משו אחר
חאלסס
למה הכל מתנקז שם למה???
רק רוצה לעודד אותך להמשיך לנסות לפתור את זה ולקדם אתכם, כי זה כל כך שווה את זה. תמיד יהיו תקופות של חשק ופחות ועליות וירידות, אבל בגדול זה אמור להיות טוב ומשמח. ושווה לעבוד קשה כדי להגיע לשם.
ממליצה לך לנסות בשני הכיוונים במקביל, גם ברמה הריגשית וגם ברמה הפיזית. אם רלוונטי לך שמעתי המלצות חמות על אשתו של הרב אודי רט כמטפלת מינית. היא גרה בירוחם, אבל לדעתי מטפלת גם בזום.
ובקשר לבעלך צריך להיות דיבור פתוח ביניכם, שידע מה את מרגישה. ואולי כדאי גם לעודד אותו למצוא מישהו להתייעץ איתו בנושא, בסופו של דבר הוא גם בסיטואציה מורכבת וזה יכול לתת לו כלים להתנהלות מולך.
בהצלחה!!
שכדאי לעבוד בשני המישורים במקביל.
התמודדות קשה ממש
מאחלת לך שתמצאי מזור לכאב בקרוב❤️
אם שללו ענין רפואי (אם לא אז כמובן כדאי לטפל).
בעצם כל פעם שאתם מקיימים יחסים ולא נעים לך הגוף שלך יותר ויותר מתנגד לאקט הזה ובצדק. זה מעשה שמסב לך כאב
וכשהגוף לא מעוניין הנרתיק מכווץ ויבש, ואז כואב יותר
וזה כדור שלג שמחמיר עם הזמן
אחרי לידה גם הרבה פעמים פיזיולוגית לוקח לגוף זמן לסכך את הנרתיק וגם השרירים לפעמים צריך חיזוק (פיזיו רצפת אגן היא הכתובת)
חשוב מאוד לעצור את הגלגל הזה
קודם כל להפסיק לעשות משהו שמכאיב לך או שלא נעים!!
ולהתחיל לאט לאט לעשות רק מה שנעים וכיף ומשמח
ולהזמין את הגוף שלך להנות
וכדאי לעשות את זה עם ליווי מקצועי
וגם ליווי הלכתי
מבינה אותך ממש כמה שזה לא נעים להחשף ועוד יותר לא נעים לבקש עזרה וזה גם קשה מבחינה זוגית להצליח להבין אחד את השני ולהסביר את החוויה שלל ולגייס את בן הזוג לתהליך של ריפוי
אבל זה חשוב
זה בסיסי כל כך בחיים שלנו כנשים ובנות זוג- להיות מחוברות למיניות ולגוף שלנו ולהנות! לא רק שלא יכאב אלא באמת לכנות ולהגיע לסיפוק
בהצלחה!!
אבל חשוב לי לדייק, זה סוויץ' שגם צריך לעשות בראש.
זה לא שאתם צריכים ללכת לייעוץ כדי לתקן את הגוף הדפוק שלך
זה לא שאת מקולקלת וצריך לתקן
וזה לא שאת חייבת משהו לבעלך וצריך למצוא איך את ממלאת את תפקידך
אלה מסרים שהגיוני שחלפו לך בראש, במודע ובתת מודע הם מסתובבים סביבנו
אבל הם מחלישים והם הורסים
את מדהימה ואת טובה! כמו שאת. ככה נבראת וככה התגלגלת עד לכאן עם החוויות והמסרים שצברת
אני ממליצה לך מאוד ללכת לטיפול מיני כדי שיהיה *לך* טוב
המיניות היא חלק משמעותי בחיים שלנו, בטח ובטח בזוגיות אבל ממש לא רק
וכשאישה מחוברת למיניות שלה,שמחה בה ונהנית ממנה זה נותן לה המון! ואישה שמגיעה לסיפוק מיני גם פיזיולוגית הגוף שלה שמח ואנרגטי יותר
ואני מייחלת שתמצאי טיפול מתאים
בגלל זה ההמלצה שלי היא קודם כל טיפול במובן הרגשי ורק אחר כך הרפואי(אם יעלה הצורך) כי צריך קודם לנסות לרפא את הכאב שיושב לך על המקום הזה (ובצדק) ולגרום לגוף שלך לרצות במיניות ולהנות ממנה
אין מה לשים סיכוכים ומשחות ותרגילים אם ברגע שאת קולטת הזמנה ליחסים כל הגוף שלך מתכווץ. אצל רוב מוחלט של הנשים זה לא נעים/מציק/כואב אם יש מגע אינטימי בנרתיק בלי שהגוף בעוררות מינית פיזית
וכל חוויה כזו של מגע מיני בלי עוררות רק מחריפה את המצב
וזה אפשרי ליצור שינוי!!
כמה שזה באמת קשה להתחיל כזה תהליך. זה מצריך כוחות נפש וחשיפה ומאמץ רגשי אבל בעז"ה שתמצאי שליחים טובים והמאמץ יביא פירות זה משתלם! זה אנרגיה שמחזירה את עצמה בריבוע
אין מה להשוות למיניות משמחת וטובה בין בני זוג
בהצלחה ממש ממש
ולא טיפול פרונטלי
זה בבית, בזמן שמתאים לך, בקצב שמתאים לך, באנונימיות
בכללי אני ממש ממליצה אני אוהבת קורסים מקוונים אבל את צריכה לחשוב אם תצליחי לאסוף את עצמך להיות קשובה ללמוד וליישם
יש משהו בטיפול שמחייב אותנו להיות בעניינים אבל כל אחת ומה שיותר מתאים לה
וגם במקרה שבו כבר הקושי גדול בד"כ התכנים האלה לא מספיקים ועדיף טיפול אמיתי אבל אם כרגע לא מתאים לך (ואני בכלל לא שופטת) אולי זה משהו שיכול לתת ערך והתקדמות וכח לטפל
יש את בינת הופמן שממש עוסקת בזה, היא דתיה אבל מאוד פתוחה גם בשפה שלה וכו אם זה מתאים לך
יש את אפרת צור
ויש לליאורה בוקסנבוים משהו יותר חרדי אבל אני לא מכירה לעומק את התכנים
למיכל פרינס גם יש הרבה תכנים מתאימים , אפשר לבדוק מה יש למרכז יה"ל להציע
וגם יש קורס של "ואהבתם" שראיתי פרסומים וגם נשמע מדהים אבל לא מכירה לעומק
בטח יש עוד שאני לא מכירה
שווה לברר
מההתחלה חווית קשיים ועכשיו ממשיך משהו אחר אחרי לידה,
באמת קשה ההרגשה שאין פרטיות על הגוף.
אבל יש הבדל גדול מאוד אם את הולכת לבדיקות נגיד של הריון או חווה לידה, לעומת ללכת למישהי שתעזור לך בשיא הרגישות בדבר הזה.
הפיזיוטרפיסטיות ממש מקסימות ומבינות מאוד את המקום של האישה ונותנות כמה שיותר פרטיות. וגם נחתנחת לך הרגשה לסרב או לעשות את הצעדים בקצב שלך.
בסוף הן נותנות לך שירות, הן עוזרות לך פחות לסבול ולהיות מתוסכלת במצב הכי רגיש בין בעל לאישה.
תקבעי תור, גם ככה צריך לחכות, ולאט לאט תתבשלי עם זה ותחליטי אם את מוכנה להתחיל טיפול.
וזה בסדר גמור להחליט שלא. זה הגוף שלך, ואת צריכה להיות קשובה גם לתהליך הנפשי.
בהריון אין לך שליטה על קצב ההתפתחות ועל הבדיקות שצריך בכל שלב, אז לפעמים נוצרת חוסר הלימה בין הבשלות הנפשית לבין הבדיקה הפיזית. וזה יוצר משקעים.
פה את קובעת את הקצב.
את יכולה להתייעץ עם הפיזיוטרפיסטית איך להסביר לבעלך את המצב. הם ממש מנוסות במצבים כאלו ונותנות מעטפת ותחושה טובה.
שואלת רק כדי לוודא אם כבר ניסיתם חומר מאלחש וחומרי סיכה שונים. (לא חייבת לענות, זאת נקודה בשבילך)
אל תתכחשי להרגשות שלך, הן סופר לגיטימיות וצריך לתת להן מקום ולא להדחיק.
בהצלחה!
זה אפפם אל היה נעים, תמיד אכשהוא ברמת הנסבל ואחרי הלידה הצורפה נקודה קשה וכואבץ אין מצב שהוא מכניס אין מציאות כזאת, גם אם אמי ממש רוצה זה מעבר לסף הכאב שלי.
אולי באמת אקבע תור ועד שהוא יגיע נראה מה נעשה
אוףףף לא באלי לדבר עם אף אחד על זה
כל הפתרונות היום מתרכזים בטיפולים למניהם, אבל הרבה פעמים הזמן ופסק זמן הם הפתרון הטוב ביותר.
אם שימון בשמן קוקוס בכבישה קרה עוזר.
זה יותר מוצלח מחומר סיכה.
הוא גם לא שומני כמו שמן זית או שקדים.. ונספג יפה.
אפשר לשמן גם אצלו
זה שהרופאת נשים ראתה שהכל בסדר לא אומר שהוא מבינה בכאב. לכן כדאי לחזור לרפואה שמבינה בתחום
חוץ מפרופסור אחינועם, יש כמה תלמידות שלה..
יודעת על ד''ר מיה וינר ואושרית בארט, יש כמובן עוד
יש אתר שנקרא שלמה שיש שם רשימה של בעלי מקצוע שעובדים בתחום
שהיה לי גם ככה, הרגשתי שתפרו שם מדי חזק - אבל הלכתי ל2 רופאים ואמרו שזה שום דבר, והגיוני שיכאב מהתפרים.
לא טיפלתי בזה, זה עבר לבד בסוף אבל לקח לזה המון המון זמן. אחרי הלידה הבאה הפסקתי להרגיש את זה בכלל(ביקשתי מהמיילדת שתסתכל אם צריך לפתוח שם ולתפור שוב אבל נראלי שלא היה צריך).
אבל זה היה טעות שלא טיפלתי, סתם סבלתי הרבה זמן. אז כן ממליצה להקשיב להמלצות פה על רופאות. וגם לי המליצו בזמנו על פיזיו רצפת אגן
כאבים אחרי לידה יכולים להיות קשורים לשינויים הורמונליים מההנקה ( וגלולות אם את לוקחת) שיכולים לגרום לנרתיק להיות יותר דק ןרגיש ואז יש משחה שקורים לה אובסטין (עם מרשם) שיכולה מאוד לעזור.
ויכול להיות קשור לצלקת שכואבת בזמן החיבור ואז צריך בשביל זה פיזיותרפיה של רצפת האגן. בכל מקרה מאוד חשוב ללכת לפיזיוטרפיה של רצפת האגן אחרי לידה.
הייתי במצב דומה - פרופ' לב שגיא אמרה שאחרי הלידה יעבור, אבל היובש ממש ממש הקשה.
אז טיפול במשחת אובסטין (גם רופא משפחה יכול לתת מרשם), ולשים באופן יומיומי, לוקח זמן עד שעוזר, אבל עוזר.
בנוסף - פיזיו רצפת אגן הצילה אותי. ובהקשר הזה - ממליצה גם ללכת לפרטי. הייתי אצל מישהי נחמדה בקופה בעקבות כאבים, נתנה כל מיני תרגילים שקצת עזרו.
אבל כשהגעתי למישהי מקצועית בריבוע - חיי השתנו. (יכולה להמליץ באיזור ירושלים)
אז כן, זה לגמרי יכול להיות פיזיולוגי, ולגמרי צריך למצוא אנשי מקצוע טובים
והכי הכי מבינה אותך בהקשר של נמאס...
אני גם דחיתי ודחיתי במשך לא מעט זמן, אבל באמת באחרי - זה חיים אחרים.
מחזקת אותך ומתפללת בשבילך...
על מנת לטפל ביובש אחרי הנקה.
פרופ' אחינועם לב שגיא המליצה לי לשים אותו אחרת מההוראות שכתובות
היא אמרה לא להשתמש במוליך אלא לשים כמות של גרגיר אפונה על האצבע ולמרוח בפתח, קצת פנימה וקצת החוצה.
עזר משמעותית
ואגב יובש
שימוש בגלולות הנקה ושאר מניעה הורמונלית מאוד מאוד משפיעה
בגלולות הנקה אין אסטרוגן וזה גורם לרקמת הנרתיק להיות דקה מאוד ולכן רגישה לכל מגע
לידה שניה. אחרי הראשונה זה לא היה
אבל זה משתפר עם הזמן.
עוזר לנסות להימנע מלהפעיל לחץ על האיזור למטה ויותר על הלמעלה
אגב לא יודעת אם יעזור אבל ניסית עזרקאין?
יש פה המון מידע ועזרה.
חזרנו משבת אצל חמותי.
אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.
אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.
חברות- לא שייך בכלל.
אמא שלי- לא באמת נעים.
את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.
אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.
כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.
פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק
שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.
לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ
היא תפגוש את חמותי או משהו...
כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.
וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...
אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷
יומן, אולי פה...
הפריקה היא חשובה ממש ממש
לתת לעצמך להרגיש הכל...
ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...
(בנושא אחר)
זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.
אבל זה המצב.
ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.
מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.
אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....
בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".
חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!
ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.
בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.
וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה
ריבוזום שהקושי נובע מכל מיני דברים.
א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי
ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".
או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם
ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם
גלויהאחרונהוואוו...
חיבוק לך.
במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.
ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו
אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה
הרבה
בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.
לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.
הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר
אשמח לעצתכן
לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.
בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ...
צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר
אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני
לא יודעת מה כבר בדקו.
כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.
איך הוא אוכל?
יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.
כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.
אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.
יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.
תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק.
איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?
אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו?
היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו
זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל
נראה לי המצות עושות לי ממש רע...
אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.
עצירות...
צרות של עשירים.
ואין לי מה לאכול
הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל
לפי הבדיקה דם.
תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.
ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.
כולל סחרחורת...
מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..
בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...
ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי
כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית
ולמה אין לי כח לילדים שלי..
והיא רוצה רק שתיי ילדים.
כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.
כדבריה
זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.
היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...
כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.
לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה
קודם כל חיבוק♥️
לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות
למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)
לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת
לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך
ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה
במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה
לדעתי תעמידי אותה במקום.
גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!
חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️
אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך .
ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך
מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך 
מדברים
אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.
תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.
ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד
נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.
בחג-מלא מים, תשלבי פירות.
לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:
שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.
יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד
שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל
היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?
היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?
אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה
מתואמתבקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.
בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.
ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...
ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...
ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.
זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.
ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️
כי היא ממש ילדה טובה טובה.
פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...
אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.
ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...
ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...
עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...
אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.
תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.
ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה
נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם
בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).
אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם
בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.
תקין לדעתכן?
בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה
נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.
רק בבית השינוי.
שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד. אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕
אז זה ממש הגיוני
לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים
שההליכה יותר תתיצב.
אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה
בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה
ורק עכשיו קניתי לו....
הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ
ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.
אני חושבת שזה נורמלי....
מלא נחת
אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.
אפשר גרביים נגד החלקה.
כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.
אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח.
אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅
אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה
אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...
בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...
זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול
אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם
הילד פשוט קטן 
מתואמתגם קטנטונת
לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי
אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש
זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.
ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.
התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.
יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.
היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.
לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה
עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה
הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון
מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.
הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה
בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.
הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.
מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).
כל החודש וחצי האחרונים היו מלווים בהתקפי חרדה ונטילת כדורי הרגעה ללא מרשם. המון עצבים ודאגה ..פעימות לב וחרדה בעיקר בלילות . ואז גיליתי לפני שבוע כמעט שאני בהריון בבדיקה בייתי. מאז אני בדאגה שאולי עשיתי נזק אולי משהו לא בסדר… אין לי בכלל תסמיני הריון שזה חריג לי..
ממש אשמח לתובנות או כל תגובה 🙏
קודם כל - ברכות על ההיריון!!
ב"ה יש הריון!
וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.
בתכל'ס :
דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.
מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.
לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...
ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה
וגם אני דאגתי מה יהיה...
המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!
ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.
שורה תחתונה
את הכי חשובה!
מעולה שטיפלת בעצמך!
וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.
מזל טוב!
המשך הריון רגוע ובריא.
מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.
ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.
בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא
עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות…
אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים
עושים על האש
מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט
חבל לקחת סיכונים מיותרים
צריך לבדוק?
כאב שמזכיר לי כמו של התחלה של גודש, אבל בלי הרגשה של משהו... וואי זה כואב!! לא זוכרת כאב כזה בהריונות קודמים, בהנקות כן.
מרוב עומס מטורף בחיים,סגרנו את הבית ומתארחים אצל ההורים
של בעלי
אנחנו בדירה,לא טוב לנו בשום צורה.
רק הקטע של הבישולים שירד ממני מקל אבל מכל הצדדים
קשוח לנו ממש ממש ממש
אנחנו עם קטנטנים ותינוק קטן ולא נחים לשנייה
רק עסוקים בללכת ולחזור כל החג כי הדירה רחוקה ממש
אחרי שחמותי אמרה שהדירה קרובה
צריכים לעלות ולרדת מיליון מדרגות
רק רוצים הביתההההההה
והקש ששבר את גב הגמל שמוצאי שבת מנסים לקלח את כולם ואין מים חמים
גם אחרי שהדלקנו דוד 😭 זה נשמע שטותי אבל זה כל כך עצבן אותנו
בעלי הדירה בחול ולא עונים לנו ואפילו אני שלא יכולה בלי מקלחת חמה
במוצש לא התקלחתי וזה שובר אותי מאוד!!! כי הייתה שבת קשוחה !!!!
בכיתי כל הבוקר רק מהתסכול שבקושי נחיםם,כאבי רגליים מהליכות בלתי פוסקות
ואין לא יכולים אפילו לחזור הביתה כי מכרנו את הבית ותקועים כאן עד אחרי החג
תלויים בחמותי באוכל בהכללללל שוב הולכים חוזרים כמו פורפורות אוףףףףףף
וזה משפיע על המצב רוח שלנו קשות ואז כמובן על הילדים
לא יודעת כבר מה לעשות
תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.
לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.
מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.
החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.
המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.
לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים
נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!
עצות שחושבת עכשיו -
מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב
אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?
(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר
וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.
לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....
ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?
ולגבי הכותרת
שוב חיבוק גדול!
נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.
אל תאכלי את עצמך על זה.
עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.
אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?
אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.
אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?
אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.
בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.
