מי עוד יש??
הייתי אצלה אחרי החתונה, אמרה או פיזיותרפיה או לחכות ללידה שייפתח המקום, מפה לשם אני כמה חודשים אחרי לידה, לא מצליחים לקים יחסים, אי אפשר לנסות להיכנס אפילו כואאבבבבבבב
כואב בחלק התחתון של פתח הנרתיק מרגישה כאילו תפרו לי שם חזק מידי או לא יודעת מה, הרופא הסתכלה אמרה הכל בסדר הכל נקי
הרופאת נשים אמרה שהנרתיק ממש רחב וזה יכול להיות קשור ליציאות (????) והביאה לי נירות, עוד לא סיימתי אותם
נמאס לי כבר מהנושא הזה
רחב אז כנראה שאין לך תפר הדוק.וגם אם כן יש ואם יש כאב (ולרוב יש בפעמים הראשונות אחרי לידה) אז הוא חולף לאט לאט
נשמע שאולי כדאי לך ללכת ליעוץ מיני
נשמע מתקיף, אבל לא בהתקפה אלא באמת שאלה, איך קשור ייעוץ מיני? זה כאב פיזי חזק שנהיה מאחרי הלידה.
לפני גם כאב אבל עכשיו אי אפשר בכלל שיכניס
הרבה פעמים כשיש בעיה כזו ומבחינה רופאית הכל בסדר אבל האישה סובלת מכאב זה יכול להיות מפד או חוסר הכנה מספקת כיווץ פיזי ונפשי.
פזיוטרפיסטית יכולה לתת לך תרגילים שיעזרו מסביב אבל יועצת מינית (טובה ויראת שמים) יכולה לעזור מעבר לזה גם בכיוון הרגשי
כפתרון ביניים
אחרי הלידה חזרת לפיזיו רצפת אגן?
מה אבחנו לך שהבעיה?
הציעו לך ניתוח או הזרקת בוטוקס? תחזרי לדר לב שגיא בטח יהיו לה עוד אפשרויות...
זה מהצד המעשי
ומהצד הרגשי, אני יודעת מניסיון כמה ההתמודדות הזאת מורכבת. כמה זה משפיע על הצד הנפשי והזוגי והכל
אז ליבי איתך! ותדעי שאת לא לבד
רק שאפחד לא מודה בזה בקול...
זה מה שהיא בודקת בין השאר, אם יש נקודה כואבת. ואם כן אז היא מלמדת איך לעשות עיסוי על מנת לשחרר את המקום הכואב.
ולבנתיים תחשבו מה אתם עושים מבחינת הביחד. את לא צריכה לסבול, יש פתרונות
ביניים.
וחיבוק, נורא קשה כשהדברים הבסיסיים האלו לא מסתדרים.
הוא לא נכנס אבל הזרע כן...
אבל אי אפשר להמשיך ככה, וכשהוא אומר שהוא רוצה להיות ביחד עולה לי החום מתסכול ועצבים כאילו מה ביקש
שונאת את המשימה הזאת ושונאת את זה שאין כבוד לפרטיות שלי (ככה אני רואה את זה) ושונאת את זה שגם כשתטפלח במשו אחד יצוץ משו אחר
חאלסס
למה הכל מתנקז שם למה???
רק רוצה לעודד אותך להמשיך לנסות לפתור את זה ולקדם אתכם, כי זה כל כך שווה את זה. תמיד יהיו תקופות של חשק ופחות ועליות וירידות, אבל בגדול זה אמור להיות טוב ומשמח. ושווה לעבוד קשה כדי להגיע לשם.
ממליצה לך לנסות בשני הכיוונים במקביל, גם ברמה הריגשית וגם ברמה הפיזית. אם רלוונטי לך שמעתי המלצות חמות על אשתו של הרב אודי רט כמטפלת מינית. היא גרה בירוחם, אבל לדעתי מטפלת גם בזום.
ובקשר לבעלך צריך להיות דיבור פתוח ביניכם, שידע מה את מרגישה. ואולי כדאי גם לעודד אותו למצוא מישהו להתייעץ איתו בנושא, בסופו של דבר הוא גם בסיטואציה מורכבת וזה יכול לתת לו כלים להתנהלות מולך.
בהצלחה!!
שכדאי לעבוד בשני המישורים במקביל.
התמודדות קשה ממש
מאחלת לך שתמצאי מזור לכאב בקרוב❤️
אם שללו ענין רפואי (אם לא אז כמובן כדאי לטפל).
בעצם כל פעם שאתם מקיימים יחסים ולא נעים לך הגוף שלך יותר ויותר מתנגד לאקט הזה ובצדק. זה מעשה שמסב לך כאב
וכשהגוף לא מעוניין הנרתיק מכווץ ויבש, ואז כואב יותר
וזה כדור שלג שמחמיר עם הזמן
אחרי לידה גם הרבה פעמים פיזיולוגית לוקח לגוף זמן לסכך את הנרתיק וגם השרירים לפעמים צריך חיזוק (פיזיו רצפת אגן היא הכתובת)
חשוב מאוד לעצור את הגלגל הזה
קודם כל להפסיק לעשות משהו שמכאיב לך או שלא נעים!!
ולהתחיל לאט לאט לעשות רק מה שנעים וכיף ומשמח
ולהזמין את הגוף שלך להנות
וכדאי לעשות את זה עם ליווי מקצועי
וגם ליווי הלכתי
מבינה אותך ממש כמה שזה לא נעים להחשף ועוד יותר לא נעים לבקש עזרה וזה גם קשה מבחינה זוגית להצליח להבין אחד את השני ולהסביר את החוויה שלל ולגייס את בן הזוג לתהליך של ריפוי
אבל זה חשוב
זה בסיסי כל כך בחיים שלנו כנשים ובנות זוג- להיות מחוברות למיניות ולגוף שלנו ולהנות! לא רק שלא יכאב אלא באמת לכנות ולהגיע לסיפוק
בהצלחה!!
אבל חשוב לי לדייק, זה סוויץ' שגם צריך לעשות בראש.
זה לא שאתם צריכים ללכת לייעוץ כדי לתקן את הגוף הדפוק שלך
זה לא שאת מקולקלת וצריך לתקן
וזה לא שאת חייבת משהו לבעלך וצריך למצוא איך את ממלאת את תפקידך
אלה מסרים שהגיוני שחלפו לך בראש, במודע ובתת מודע הם מסתובבים סביבנו
אבל הם מחלישים והם הורסים
את מדהימה ואת טובה! כמו שאת. ככה נבראת וככה התגלגלת עד לכאן עם החוויות והמסרים שצברת
אני ממליצה לך מאוד ללכת לטיפול מיני כדי שיהיה *לך* טוב
המיניות היא חלק משמעותי בחיים שלנו, בטח ובטח בזוגיות אבל ממש לא רק
וכשאישה מחוברת למיניות שלה,שמחה בה ונהנית ממנה זה נותן לה המון! ואישה שמגיעה לסיפוק מיני גם פיזיולוגית הגוף שלה שמח ואנרגטי יותר
ואני מייחלת שתמצאי טיפול מתאים
בגלל זה ההמלצה שלי היא קודם כל טיפול במובן הרגשי ורק אחר כך הרפואי(אם יעלה הצורך) כי צריך קודם לנסות לרפא את הכאב שיושב לך על המקום הזה (ובצדק) ולגרום לגוף שלך לרצות במיניות ולהנות ממנה
אין מה לשים סיכוכים ומשחות ותרגילים אם ברגע שאת קולטת הזמנה ליחסים כל הגוף שלך מתכווץ. אצל רוב מוחלט של הנשים זה לא נעים/מציק/כואב אם יש מגע אינטימי בנרתיק בלי שהגוף בעוררות מינית פיזית
וכל חוויה כזו של מגע מיני בלי עוררות רק מחריפה את המצב
וזה אפשרי ליצור שינוי!!
כמה שזה באמת קשה להתחיל כזה תהליך. זה מצריך כוחות נפש וחשיפה ומאמץ רגשי אבל בעז"ה שתמצאי שליחים טובים והמאמץ יביא פירות זה משתלם! זה אנרגיה שמחזירה את עצמה בריבוע
אין מה להשוות למיניות משמחת וטובה בין בני זוג
בהצלחה ממש ממש
ולא טיפול פרונטלי
זה בבית, בזמן שמתאים לך, בקצב שמתאים לך, באנונימיות
בכללי אני ממש ממליצה אני אוהבת קורסים מקוונים אבל את צריכה לחשוב אם תצליחי לאסוף את עצמך להיות קשובה ללמוד וליישם
יש משהו בטיפול שמחייב אותנו להיות בעניינים אבל כל אחת ומה שיותר מתאים לה
וגם במקרה שבו כבר הקושי גדול בד"כ התכנים האלה לא מספיקים ועדיף טיפול אמיתי אבל אם כרגע לא מתאים לך (ואני בכלל לא שופטת) אולי זה משהו שיכול לתת ערך והתקדמות וכח לטפל
יש את בינת הופמן שממש עוסקת בזה, היא דתיה אבל מאוד פתוחה גם בשפה שלה וכו אם זה מתאים לך
יש את אפרת צור
ויש לליאורה בוקסנבוים משהו יותר חרדי אבל אני לא מכירה לעומק את התכנים
למיכל פרינס גם יש הרבה תכנים מתאימים , אפשר לבדוק מה יש למרכז יה"ל להציע
וגם יש קורס של "ואהבתם" שראיתי פרסומים וגם נשמע מדהים אבל לא מכירה לעומק
בטח יש עוד שאני לא מכירה
שווה לברר
מההתחלה חווית קשיים ועכשיו ממשיך משהו אחר אחרי לידה,
באמת קשה ההרגשה שאין פרטיות על הגוף.
אבל יש הבדל גדול מאוד אם את הולכת לבדיקות נגיד של הריון או חווה לידה, לעומת ללכת למישהי שתעזור לך בשיא הרגישות בדבר הזה.
הפיזיוטרפיסטיות ממש מקסימות ומבינות מאוד את המקום של האישה ונותנות כמה שיותר פרטיות. וגם נחתנחת לך הרגשה לסרב או לעשות את הצעדים בקצב שלך.
בסוף הן נותנות לך שירות, הן עוזרות לך פחות לסבול ולהיות מתוסכלת במצב הכי רגיש בין בעל לאישה.
תקבעי תור, גם ככה צריך לחכות, ולאט לאט תתבשלי עם זה ותחליטי אם את מוכנה להתחיל טיפול.
וזה בסדר גמור להחליט שלא. זה הגוף שלך, ואת צריכה להיות קשובה גם לתהליך הנפשי.
בהריון אין לך שליטה על קצב ההתפתחות ועל הבדיקות שצריך בכל שלב, אז לפעמים נוצרת חוסר הלימה בין הבשלות הנפשית לבין הבדיקה הפיזית. וזה יוצר משקעים.
פה את קובעת את הקצב.
את יכולה להתייעץ עם הפיזיוטרפיסטית איך להסביר לבעלך את המצב. הם ממש מנוסות במצבים כאלו ונותנות מעטפת ותחושה טובה.
שואלת רק כדי לוודא אם כבר ניסיתם חומר מאלחש וחומרי סיכה שונים. (לא חייבת לענות, זאת נקודה בשבילך)
אל תתכחשי להרגשות שלך, הן סופר לגיטימיות וצריך לתת להן מקום ולא להדחיק.
בהצלחה!
זה אפפם אל היה נעים, תמיד אכשהוא ברמת הנסבל ואחרי הלידה הצורפה נקודה קשה וכואבץ אין מצב שהוא מכניס אין מציאות כזאת, גם אם אמי ממש רוצה זה מעבר לסף הכאב שלי.
אולי באמת אקבע תור ועד שהוא יגיע נראה מה נעשה
אוףףף לא באלי לדבר עם אף אחד על זה
כל הפתרונות היום מתרכזים בטיפולים למניהם, אבל הרבה פעמים הזמן ופסק זמן הם הפתרון הטוב ביותר.
אם שימון בשמן קוקוס בכבישה קרה עוזר.
זה יותר מוצלח מחומר סיכה.
הוא גם לא שומני כמו שמן זית או שקדים.. ונספג יפה.
אפשר לשמן גם אצלו
זה שהרופאת נשים ראתה שהכל בסדר לא אומר שהוא מבינה בכאב. לכן כדאי לחזור לרפואה שמבינה בתחום
חוץ מפרופסור אחינועם, יש כמה תלמידות שלה..
יודעת על ד''ר מיה וינר ואושרית בארט, יש כמובן עוד
יש אתר שנקרא שלמה שיש שם רשימה של בעלי מקצוע שעובדים בתחום
שהיה לי גם ככה, הרגשתי שתפרו שם מדי חזק - אבל הלכתי ל2 רופאים ואמרו שזה שום דבר, והגיוני שיכאב מהתפרים.
לא טיפלתי בזה, זה עבר לבד בסוף אבל לקח לזה המון המון זמן. אחרי הלידה הבאה הפסקתי להרגיש את זה בכלל(ביקשתי מהמיילדת שתסתכל אם צריך לפתוח שם ולתפור שוב אבל נראלי שלא היה צריך).
אבל זה היה טעות שלא טיפלתי, סתם סבלתי הרבה זמן. אז כן ממליצה להקשיב להמלצות פה על רופאות. וגם לי המליצו בזמנו על פיזיו רצפת אגן
כאבים אחרי לידה יכולים להיות קשורים לשינויים הורמונליים מההנקה ( וגלולות אם את לוקחת) שיכולים לגרום לנרתיק להיות יותר דק ןרגיש ואז יש משחה שקורים לה אובסטין (עם מרשם) שיכולה מאוד לעזור.
ויכול להיות קשור לצלקת שכואבת בזמן החיבור ואז צריך בשביל זה פיזיותרפיה של רצפת האגן. בכל מקרה מאוד חשוב ללכת לפיזיוטרפיה של רצפת האגן אחרי לידה.
הייתי במצב דומה - פרופ' לב שגיא אמרה שאחרי הלידה יעבור, אבל היובש ממש ממש הקשה.
אז טיפול במשחת אובסטין (גם רופא משפחה יכול לתת מרשם), ולשים באופן יומיומי, לוקח זמן עד שעוזר, אבל עוזר.
בנוסף - פיזיו רצפת אגן הצילה אותי. ובהקשר הזה - ממליצה גם ללכת לפרטי. הייתי אצל מישהי נחמדה בקופה בעקבות כאבים, נתנה כל מיני תרגילים שקצת עזרו.
אבל כשהגעתי למישהי מקצועית בריבוע - חיי השתנו. (יכולה להמליץ באיזור ירושלים)
אז כן, זה לגמרי יכול להיות פיזיולוגי, ולגמרי צריך למצוא אנשי מקצוע טובים
והכי הכי מבינה אותך בהקשר של נמאס...
אני גם דחיתי ודחיתי במשך לא מעט זמן, אבל באמת באחרי - זה חיים אחרים.
מחזקת אותך ומתפללת בשבילך...
על מנת לטפל ביובש אחרי הנקה.
פרופ' אחינועם לב שגיא המליצה לי לשים אותו אחרת מההוראות שכתובות
היא אמרה לא להשתמש במוליך אלא לשים כמות של גרגיר אפונה על האצבע ולמרוח בפתח, קצת פנימה וקצת החוצה.
עזר משמעותית
ואגב יובש
שימוש בגלולות הנקה ושאר מניעה הורמונלית מאוד מאוד משפיעה
בגלולות הנקה אין אסטרוגן וזה גורם לרקמת הנרתיק להיות דקה מאוד ולכן רגישה לכל מגע
לידה שניה. אחרי הראשונה זה לא היה
אבל זה משתפר עם הזמן.
עוזר לנסות להימנע מלהפעיל לחץ על האיזור למטה ויותר על הלמעלה
אגב לא יודעת אם יעזור אבל ניסית עזרקאין?
יש פה המון מידע ועזרה.
בת 2.5 רביעי שעבר בבוקר עברה הקטנת שקדים, שקד שלישי וכפתורים. מיום שישי בבוקר היא עם חום. בשישי בערב נבדקה במיון עשינו רק צילום חזה שיצא תקין ושחררו. אמרו שאם עד יום ראשון עדיין יהיה חום לחזור ונעשה בירור יותר. היום היינו שוב במיון כי החום ממשיך התלבטו ובסוף אמרו שאין צורך לבצע בדיקות דם כי זה רק יום 3 לחום , הניתוח נראה בסדר והם לא רואים צורך כרגע. מה גם שהיא שותה "יחסית" בסדר.
החום עדיין ממשיך והיא פתאום מסרבת לקחת אקמול או נורופן גם,נר היא ממש בןכה וגם פולטת את זה החוצה. ככה היא נרדמה
מה עושים במקרה כזה? נתנו לה במיון אופטלגין היום בכוח וכנראה בגלל זה היא לא מוכנה לקחת כלום עכשיו
לא יןדעת מה לעשות איתה, ולמה הרופאים לא עשו בירור כבר?
היא ממש עקשנית לתרופות וזה כל הקושי. היא גם חכמה שלא מוכנה לשתות פטל/מיץ/מים כלום עכשיו.
גם אנטיביוטיקה לא נתנו בטענה שהם לא יודעים מה המקור של החום ולכל דבר יש סוג אחר של אנטיביוטיקה
הם התייעצו עם אאג
סתם מעצבן ומלחיץ
אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.
שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.
איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.
אני ממש מקווה איתך לטוב.
אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום
אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון
הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3
נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים
אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.
אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח
כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר
מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים
בעיקר בנושא כעס על ילדים ואיך להיות איתם יותר סבלניים.
בתקופה האחרונה אנחנו ממש עמוסים ומרגישה שאנחנו במקום לא טוב איתם
פודקאסט של אפרת וקסלר.
הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה
תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?
זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה
וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV
התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב..
של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.
לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...
לא ידעתי שלרבנית חבצלת סלוטין יש שיעורים!!!
היא היתה המחנכת שלי והיא מדהימה מדהימה
תודה על השיתוף!
הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.
סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.
בסוף זה באמת לגמרי שלנו..
אשמח אם תוכלי לחפש לי
אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.
במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות?
בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים
ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!
אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן
לא בתי מלון כי זה סופר יקר
השנה לקחנו דירת איירביאנד בי
היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).
זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.
כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,
שינה בבית ספר שדה בעיקר
והתוכנית היתה מסלולים...
ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן 😅
אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...
עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.
מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.
וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.
אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.
בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...
אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)
היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.
השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...
אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)
קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁
סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר.
מתואמתבצפון.
אז לא ישנו ברחוב...
ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.
הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.
הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.
ברוך ה' שמחנו מאוד
שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.
בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט
עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.
3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.
עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)
מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)
מביאים מהבית כלים לבשל.
שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,
כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.
תבדקו קירבה לבתי כנסת.
שני רכבים.
חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי
וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת
ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית
אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים
בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,
ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם
השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦
זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.
כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)
טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,
זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.
נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..
אבל מה שטוב לכם 🙂
בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).
מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).
היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)
באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.
היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה
לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.
אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.
מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉
מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם לפעמים יותר ספונטני) ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉
יש להם חברה ותעסוקה
וגם להורים כיף
בקיצור קונספט מומלץ ממש
וגם טיולים יומיים אם יש לכן
ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי
מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.
אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...
אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע
יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.
כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)
אבל זה נחמד
ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.
אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.
חלק מציעים גם צימרים ממש..
קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.
אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו
אנחנו יוצאים פעמיים בשנה
כי זה חשוב לנו
זה צבירת חוויות עם הילדים
ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה
וחוזרים עייפים
אבל זה שווה לנו
אוהבים מאוד את אנ"א
אבל בעיני הדגש הוא על פניות.
לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,
ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.
יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.
זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...
פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.
צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.
אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון
לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו
השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.
ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב
יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש
דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית
במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני
קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'
שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות
1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי. ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..
2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי. את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?
3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?
תודה רבה לכן!!
לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.
2. תמשיכי בשעה הרגילה.
3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.
אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.
לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.
לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...
אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)
עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...
ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.
בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️
לשים בטרמפולינה לישון פשוט?
בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.
ולגבי הבקבוק
חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?
בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.
ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.
בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.
כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות
אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון
כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב
מה לעשות אם זה לא עוזר?
נראה לי שצריך לחזור אליו, לא?
אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.
צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).
וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?
מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?
ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.
שניהם בירושלים, אם נגיש לך.
תפני אליהם
יעל דובסטר גם נחשבת מעולה
אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.
גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.
באיזה אזור נוח לך?
הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.
ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.
בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.
אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.
שתיה מוגזת
תה
מים קרים
קרטיבים
גלידה
במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..
סודה ושתיה מוגזת
מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.
אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.
כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.
כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.
אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.
בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.
היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית,
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.
תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.
לא עברתי הפלה
אבל
הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה
אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה
זה הגוף שלך
את עברת את זה
אחרים עברו את זה יותר ממרחק
שלא יתערבו לך
ואם הם כן מתערבים
תבקשי מהם שלא
אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.
אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.
פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.
אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית
אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.
(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)
כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.
תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").
לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.
אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.
הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.
ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.
אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!
(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)
אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.
אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.
אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...
בשורות טובות❤️
יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.
באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.
יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.
אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.
חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️
עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.
כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות
יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.
אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.
של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...
(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)
להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.
השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.
גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.
עברתי הפלה בשבוע קצת מוקדם יותר, ולא הרגשתי רע נפשית.
כן היו כמה ימים של דימום כבד אז הייתי חייבת לקחת ימי מחלה, אבל זה לא שלא תפקדתי. והרגשתי בסדר סה''כ.
מה שכן לא יודעת אם כדאי לקחת את זה לכיוון של ''לא מגיע לי עוד תינוק''.... למה את חושבת ככה? הפלות קורות ותהיה לך עוד הזדמנות בע''ה
מלתבטת כזה מה לעשות..
להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק
אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה
לחברות בחודש רביעי- חמישי
להורים סוף שלישי
לאחים חודש חמישי
מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר
להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה
ואח"כ לאט לאט לאחים
לחברות קרובות
בעבודה
לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),
אתם צריכים להרגיש בנוח
ואני תוהה מתי לספר
נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+
אבל מסביב אני מתלבטת
בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים
כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך
החלטות טובות!
והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...
בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.
לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.
בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.
ממש השתנה.
לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב, להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה
לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה
לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה
ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅
מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים
ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..
לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)
לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי
בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה
ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים
חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...
הכותל וביקור בשוק מחנה יהודה
גן סאקר
מזרקות של פארק טדי, ליד ממילא
עין לבן
גן חיות?
חדר בריחה אם הם גדולים..
האקווריום
מוזיאונים אם אתם בקטע, יש די הרבה
מנהרות הכותל/שרשרת הדורות
