שגם הדברים שנראים לנו טבע הם מכוונים בתירוצים שונים של מעשים בפועל ..

ה' שולט על הכל ברמה שאפילו המחשבה שלנו לעשות משהו מסוים נובעת מרצונו ..

זה חשבון חשוב ומצד שני מלכודת שצריך מאוד להזהר ממנה.

חשוב לעשות חשבון נפש ולתקן את הדרוש תיקון אבל לא לחשוב שזו הסיבה אחרת ניתן ליפול למפח נפש (וגם לפספס סיבות נוספות). 

שאני קורא מישהו אומר משהו כמו שאתה אמרת...

אני מדמיין, מכונה מיוחדת שיודעת את כלללללללללללל האמת בעולם (גירסה מתקדמת מאוד של chatGPT עם כללללל המידע בעולם כולל מה שנמצא במוחם של אנשים)

והיא מציעה לי מזוודה עם מיליון דולר אם אני אענה את התשובה הנכונה לשאלה הבאה :

האם  מי שכתב את מה שאתה כתבת, מפספס משהו ? 

האם יש סיבה לרווקות שלו והיא לא מעל השכל ? האם יש מספר צעדים שהוא יכול לעשות (שלי אין מושג עליהם אבל אולי לאנשי מקצוע יש ? או משפחה או חברים ? פורום ?)

ואז הוא לא יהיה רווק. הוא יתחתן. יקים משפחה ובעזרת השם יהיו לו...7 ילדים.

ואז הייתי חושב רגע... בכל זאת מיליון דולר.  והייתי אומר ״ אני בוחר ב ״כן. מי שכתב את זה מפספס״

והמכונה היתה שואלת אותי ״למה ?״

והייתי עונה לה ״בגדול זה הימור, אבל אני שואל את עצמי, מה קשור מעל השכל במקרה הזה ? זו סתם דרך שהבן אדם מסיר מעצמו אחריות כדי לפעול נכון״

המכונה : ״אוקי, זה סופי ? מה התשובה שלך ?״

הייתי עונה ״כן. סופי. הוא מפספס משהו״

ואז לוקח את המזוודה עם מיליון הדולר ואומר לך ״חסדי הים״, אתה בחור טוב.

 בזכותך סוף סוף -אני- יוכל להקים משפחה, כי הסיבה *שאני* לא מתחתן היא ממש לא מעל השכל

היא ברורה לי מאוד, אני רוצה מיליון דולר בחשבון הבנק ואז תוך 7 ימים אני מתחתן. 7 ימים. לא שעה יותר. וזה בלי לנפנף בכסף.

זאת אומרת הצד השני לא יודע שיש לי מיליון דולר בנק. רק אחרי החתונה.

אז תודה לך. אתה בחור טוב. באמת. כל הכבוד.

מאנשים אחרים.

פה זה פשוט למעלה מהשכל.

שלא לכל דבר יודעים את הסיבה

במיוחד לא בצורה מיידית

נשמח כמובן אם תאשר שמה שהתכוונת בנוסח שפרסמת, זה לחדש משהו בסגנון "חייבת להיות סיבה עמוקה, אבל שניתנת לניתוח בכלים דטרמיניסטיים, אבל אני לא הגעתי להבנת הסיבה הזו". אם אמנם זו היתה כוונתך, זה לא נכון ובניגוד לכך מה שפרסמת הוא טאוטולוגיה, כי העולם שאנחנו חווים איננו דטרמיניסטי. שולט בו עקרון אי הוודאות של הייזנברג (שהשתקפותו בעולם הממשי היא במינהור), שלא לומר החוק השני של התרמודינמיקה ועקרון זמן החזרה של פואנקרה (שבאופן מעשי הופך דטרמיניזם לבלתי קיים בזמן הקיום של היקום). כל מחשבה שלך, או של כל אדם אחר (בפרט, בנות המין הנשי או אף אולי מי שהנן נשים מבחינה ביולוגית ומגדרית כאחד), עשויה בהחלט להינתן להשפעה אקראית של תופעה קוונטית תת-אטומית גם במסגרת נוירולוגית קוגניטיבית, ואלו נושאים שרחוקים מלהיחקר אפילו כיום. אגב, רק לאחרונה הופיעה השערה ולפיה, התאיידות (קרינת הוקינג במסגרת של אי וודאות קוונטית) עשויה לחול על כל באריון (חלקיק, או קרינה אלקטרומגנטית) ביקום, ולא רק באופקי המאורעות של חורים שחורים. או במילים אחרות, האי דטרמיניזם שולט ברמה טוטלית.

אבל מצד שני אני לא חושב שיש אקראיות.

אני חושב שיש סיבתיות שיכולה להשתנות על פי כל מיני מאורעות אקראיות.

כשאני מרגיש רעב, אז הסיבה הפשוטה זה כי לא אכלתי. ברור שיכולות להיות סיבות אקראיות למה יש הרגשת רעב, אבל הכי הגיוני ללכת על פי הסיבה הפשוטה שכדאי לאכול.

יש סיבתיות מסויימת שיש בעולם שרק האל יודע אותו, ולזה התכוונתי. כמובן שגם זה יכול להשתנות על פי השפעות אקראיות, כי אם לא זה סוג של דטרמיניזם, אבל כן יש סיבה מסויימת.

בטן מקרקרת היא תוצא של שיטוח הכאוס השורר במערכת הביולוגית, לאמור הכרחת ואילוץ המערכת (התרמודינמית) של קיבת האדם, לצורך העניין אם לא אוכלים במשך שבוע. לעומת זאת, מערכות כאוטיות אמיתיות כגון הסתלסלות עשן מסיגריה או אולי אף התבדרות מחשבות במסגרת ההכרתית המוחית, מוגדרות כ"כמעט לחלוטין בלתי ניתנות לניבוי", לאמור אולי ניתנות לניבוי כחוזרות על עצמן במסגרת השערות החזרה הפיסיקליות הקלאסיות (בולצמן, לושמידט, פואנקרה ודומיהם), אבל מבחינה מתמטית בעצם חורגות מכך, לפחות כפרקטלים בתיאורם. מכאן שהאפשרות היחידה להשגת סיבה ומסובב במסגרת של כשלון מאמצים להשגת תוצא (אפילו תוך התחשבות בכל האספקטים של הפיכויות בחוקי הטבע, כולל ברמה החלקיקית), היא איפוא איזו התערבות על טבעית. אבל הלוא אם כך, ואם איכשהוא נניח שהעל טבעי נובע מכוונות הנסתר של רוכב ערבות, מלך עולמים, צור ישראל במרומיו, מה מונע להתחנן ולבקש שבאופן שכלי במקצת, תבוא השכינה ברחמיה ותתעורר להביא מזור? אם כן יוצא שדווקא מול אפשרות זו, שלמען האמת צריך לפחות לראות בה דוחק מסויים, יש הכי הרבה מקום לפעולה ואפילו לקוות... כפי שטורח הכתוב פעמיים להדגיש (אולי בתיאור האמונה הנשגב ביותר בשפתנו) "קווה... חזק ויאמץ ליבך, וקווה..."!

מתוך ההסתכלות המיסטית על התפילה

"שתי שיטות הן לערכה של התפילה, השיטה המיסטית, והשיטה הרציונלית. הראשונה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו בא-להים, הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך בההוויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו.

השיטה הרציונלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה לתוך המערכה המוסרית, הפסיכית [=נפשית], הפיוטית. האדם יתרומם על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מידותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בוודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגורל" (שמונה קבצים א רפב).

אלה שתי שאלות שונות

זה אומר שאתה מרגיש שבמסגרת הנתונים שלך עשית מאמץ ועדיין עושה מאמצים על מנת למקסם 

ומפה התוצאה משמיים 

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!