שגם הדברים שנראים לנו טבע הם מכוונים בתירוצים שונים של מעשים בפועל ..

ה' שולט על הכל ברמה שאפילו המחשבה שלנו לעשות משהו מסוים נובעת מרצונו ..

זה חשבון חשוב ומצד שני מלכודת שצריך מאוד להזהר ממנה.

חשוב לעשות חשבון נפש ולתקן את הדרוש תיקון אבל לא לחשוב שזו הסיבה אחרת ניתן ליפול למפח נפש (וגם לפספס סיבות נוספות). 

שאני קורא מישהו אומר משהו כמו שאתה אמרת...

אני מדמיין, מכונה מיוחדת שיודעת את כלללללללללללל האמת בעולם (גירסה מתקדמת מאוד של chatGPT עם כללללל המידע בעולם כולל מה שנמצא במוחם של אנשים)

והיא מציעה לי מזוודה עם מיליון דולר אם אני אענה את התשובה הנכונה לשאלה הבאה :

האם  מי שכתב את מה שאתה כתבת, מפספס משהו ? 

האם יש סיבה לרווקות שלו והיא לא מעל השכל ? האם יש מספר צעדים שהוא יכול לעשות (שלי אין מושג עליהם אבל אולי לאנשי מקצוע יש ? או משפחה או חברים ? פורום ?)

ואז הוא לא יהיה רווק. הוא יתחתן. יקים משפחה ובעזרת השם יהיו לו...7 ילדים.

ואז הייתי חושב רגע... בכל זאת מיליון דולר.  והייתי אומר ״ אני בוחר ב ״כן. מי שכתב את זה מפספס״

והמכונה היתה שואלת אותי ״למה ?״

והייתי עונה לה ״בגדול זה הימור, אבל אני שואל את עצמי, מה קשור מעל השכל במקרה הזה ? זו סתם דרך שהבן אדם מסיר מעצמו אחריות כדי לפעול נכון״

המכונה : ״אוקי, זה סופי ? מה התשובה שלך ?״

הייתי עונה ״כן. סופי. הוא מפספס משהו״

ואז לוקח את המזוודה עם מיליון הדולר ואומר לך ״חסדי הים״, אתה בחור טוב.

 בזכותך סוף סוף -אני- יוכל להקים משפחה, כי הסיבה *שאני* לא מתחתן היא ממש לא מעל השכל

היא ברורה לי מאוד, אני רוצה מיליון דולר בחשבון הבנק ואז תוך 7 ימים אני מתחתן. 7 ימים. לא שעה יותר. וזה בלי לנפנף בכסף.

זאת אומרת הצד השני לא יודע שיש לי מיליון דולר בנק. רק אחרי החתונה.

אז תודה לך. אתה בחור טוב. באמת. כל הכבוד.

מאנשים אחרים.

פה זה פשוט למעלה מהשכל.

שלא לכל דבר יודעים את הסיבה

במיוחד לא בצורה מיידית

נשמח כמובן אם תאשר שמה שהתכוונת בנוסח שפרסמת, זה לחדש משהו בסגנון "חייבת להיות סיבה עמוקה, אבל שניתנת לניתוח בכלים דטרמיניסטיים, אבל אני לא הגעתי להבנת הסיבה הזו". אם אמנם זו היתה כוונתך, זה לא נכון ובניגוד לכך מה שפרסמת הוא טאוטולוגיה, כי העולם שאנחנו חווים איננו דטרמיניסטי. שולט בו עקרון אי הוודאות של הייזנברג (שהשתקפותו בעולם הממשי היא במינהור), שלא לומר החוק השני של התרמודינמיקה ועקרון זמן החזרה של פואנקרה (שבאופן מעשי הופך דטרמיניזם לבלתי קיים בזמן הקיום של היקום). כל מחשבה שלך, או של כל אדם אחר (בפרט, בנות המין הנשי או אף אולי מי שהנן נשים מבחינה ביולוגית ומגדרית כאחד), עשויה בהחלט להינתן להשפעה אקראית של תופעה קוונטית תת-אטומית גם במסגרת נוירולוגית קוגניטיבית, ואלו נושאים שרחוקים מלהיחקר אפילו כיום. אגב, רק לאחרונה הופיעה השערה ולפיה, התאיידות (קרינת הוקינג במסגרת של אי וודאות קוונטית) עשויה לחול על כל באריון (חלקיק, או קרינה אלקטרומגנטית) ביקום, ולא רק באופקי המאורעות של חורים שחורים. או במילים אחרות, האי דטרמיניזם שולט ברמה טוטלית.

אבל מצד שני אני לא חושב שיש אקראיות.

אני חושב שיש סיבתיות שיכולה להשתנות על פי כל מיני מאורעות אקראיות.

כשאני מרגיש רעב, אז הסיבה הפשוטה זה כי לא אכלתי. ברור שיכולות להיות סיבות אקראיות למה יש הרגשת רעב, אבל הכי הגיוני ללכת על פי הסיבה הפשוטה שכדאי לאכול.

יש סיבתיות מסויימת שיש בעולם שרק האל יודע אותו, ולזה התכוונתי. כמובן שגם זה יכול להשתנות על פי השפעות אקראיות, כי אם לא זה סוג של דטרמיניזם, אבל כן יש סיבה מסויימת.

בטן מקרקרת היא תוצא של שיטוח הכאוס השורר במערכת הביולוגית, לאמור הכרחת ואילוץ המערכת (התרמודינמית) של קיבת האדם, לצורך העניין אם לא אוכלים במשך שבוע. לעומת זאת, מערכות כאוטיות אמיתיות כגון הסתלסלות עשן מסיגריה או אולי אף התבדרות מחשבות במסגרת ההכרתית המוחית, מוגדרות כ"כמעט לחלוטין בלתי ניתנות לניבוי", לאמור אולי ניתנות לניבוי כחוזרות על עצמן במסגרת השערות החזרה הפיסיקליות הקלאסיות (בולצמן, לושמידט, פואנקרה ודומיהם), אבל מבחינה מתמטית בעצם חורגות מכך, לפחות כפרקטלים בתיאורם. מכאן שהאפשרות היחידה להשגת סיבה ומסובב במסגרת של כשלון מאמצים להשגת תוצא (אפילו תוך התחשבות בכל האספקטים של הפיכויות בחוקי הטבע, כולל ברמה החלקיקית), היא איפוא איזו התערבות על טבעית. אבל הלוא אם כך, ואם איכשהוא נניח שהעל טבעי נובע מכוונות הנסתר של רוכב ערבות, מלך עולמים, צור ישראל במרומיו, מה מונע להתחנן ולבקש שבאופן שכלי במקצת, תבוא השכינה ברחמיה ותתעורר להביא מזור? אם כן יוצא שדווקא מול אפשרות זו, שלמען האמת צריך לפחות לראות בה דוחק מסויים, יש הכי הרבה מקום לפעולה ואפילו לקוות... כפי שטורח הכתוב פעמיים להדגיש (אולי בתיאור האמונה הנשגב ביותר בשפתנו) "קווה... חזק ויאמץ ליבך, וקווה..."!

מתוך ההסתכלות המיסטית על התפילה

"שתי שיטות הן לערכה של התפילה, השיטה המיסטית, והשיטה הרציונלית. הראשונה מבארת את קשר העולם עם האדם ועם תנועותיו כולן, ומראה בעליל שהבעת הרצון הנפשי של האדם, בהתדבקו בא-להים, הרי היא פועלת ויוצרת, מתוך המעמד הרוחני, עלילות רבות ערך בההוויה בכללה, וממילא באה הפעולה לטובה בהנוגע לחלקו של האדם ומבוקשיו.

השיטה הרציונלית אינה מכרת את הסתרים הנפלאים הללו, והיא מכנסת את התפילה כולה לתוך המערכה המוסרית, הפסיכית [=נפשית], הפיוטית. האדם יתרומם על ידי ציורי תפילתו, נפשו תזדכך, מידותיו יתעלו. התוכן המוסרי הוא בוודאי אחוז עם הגורל של האדם. בההטבה המוסרית, יוטב הגורל" (שמונה קבצים א רפב).

אלה שתי שאלות שונות

זה אומר שאתה מרגיש שבמסגרת הנתונים שלך עשית מאמץ ועדיין עושה מאמצים על מנת למקסם 

ומפה התוצאה משמיים 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.