לכולנו יש נטייה להדחיק את זה שיום יבוא ולא נעבוד יותר,

שאם לא נתכונן לכך מראש אז ביום הזה כנראה רמת החיים שלנו תצטרך לרדת דרמטית במקרה הטוב (ובמקרה הרע לא נוכל לרכוש אפילו דברים בסיסיים).

אז קודם כל - שכוייח!

הלוואי וכולם יתעניינו ויחסכו ויפסיקו לסמוך על ניסים או על המדינה.

לשאלתך:

עוד לפני ההחלטה איפה כדאי להשקיע/לחסוך, לדעתי ההחלטה הכי חשובה שלך עכשיו היא כמה כסף להשקיע/לחסוך בכל חודש.

בגיל 35, חיסכון של 1,000 ש"ח בחודש כבר לא יניב תשואה גדולה שתספיק לכל חייכם בפנסיה (בהנחת תוחלת חיים ממוצעת).

בהנחת תשואה ממוצעת של 4%, עוד 30 שנים החיסכון הזה יהיה שווה כ-620,000 ש"ח (אחרי מס על הרווח) - או 3,400 ש"ח בחודש. לא מספיק בשביל לפרנס זוג (1,700 ש"ח לנפש) או להעלות את רמת החיים בצורה משמעותית.

רק בשביל לסבר את האוזן - אם זוג מתחיל להפקיד 1,000 שקלים בגיל 25 ולא 35 - אז החיסכון שלו יגיע למיליון ש"ח אחרי מיסים (שוב, בהנחת תשואה של 4%). אפקט הריבית דריבית הוא אפקט חזק מאוד, וכל שנה של הקדמת החיסכון מוסיפה עשרות אלפי שקלים לחיסכון הסופי.

הייתי ממליץ לחסוך לפחות סכום כפול, אולי אפילו יותר מזה, גם אם זה אומר ירידה מסוימת ברמת החיים שלך היום (או לחילופין להתאמץ להרוויח יותר היום).

וכבר כתב המשורר - הזורעים בדמעה ברנה יקצורו.

אם הפנסיה כבר מספיקה בלעדיהם - אז כמובן כל תוספת מבורכת.

אם הפנסיה נמוכה - התוספת הזו לא תספיק.

במקרה המאוד ספציפי שהפנסיה ממש ממש כמעט מספיקה, כלומר מגרדת מלמטה את הסכום הרצוי, אז הסכום הזה יספיק.

בכל מקרה, לא משנה איזו מהאפשרויות נכונה, הסכום הזה לא יעשה שינוי גדול ברמת החיים.

המטרה שלה היא לא להספיק לזוג אחרי העבודה? למה. בעצם צריך עוד חיסכון?

שאלה של מתחילים😅

אם חסכת לפנסיה בשנות העשרים לחייך, עבדת ברציפות עד גיל 62/67 ולא משכת ממנה כלום (גם לא פיצויים) - את בהחלט לא תגוועי ברעב בזקנתך, אבל לא תוכלי לחיות באותה רמת חיים שהיית רגילה אליה.

אם התחלת לחסוך לפנסיה רק בגילאי ה-30, הפנסיה כנראה לא תספיק גם לצרכים בסיסיים יותר, קל וחומר אם אין לך דירה ותצטרכי לשלם שכירות כל חייך.

הנה כמה דוגמאות מספריות (שמתבססות על המון הנחות ולכן זה לא מה שיקרה במציאות, אבל בשביל לתת מושג באופן גס זה מספיק טוב):

מי שהתחיל לחסוך בגיל 25 והוא מרוויח בכל חודש 15,000 ש"ח - יקבל קצבה חודשית של 14,500 ש"ח.

מי שהתחיל לחסוך בגיל 35 והוא מרוויח בכל חודש 15,000 ש"ח - יקבל קצבה חודשית של 8,500 ש"ח.

מי שהתחילה לחסוך בגיל 25 והיא מרוויחה בכל חודש 15,000 ש"ח - תקבל קצבה חודשית של 10,800 ש"ח.

מי שהתחילה לחסוך בגיל 35 והיא מרוויחה בכל חודש 15,000 ש"ח - תקבל קצבה חודשית של 6,200 ש"ח.

בקשר לדוגמה הראשונה:

לכאורה זה נראה כאילו הפנסיה תשלם לאותו אדם בדיוק את מה שהוא היה רגיל להרוויח מהעבודה, אז מה רע בעצם?

אלא שבמציאות, כל האנשים שיש להם כישורים שמאפשרים להם להרוויח מעל מינימום, נהנים מעליית שכר שנתית. כלומר השכר הראשוני שלהם בגיל 25 יהיה הרבה יותר נמוך מהשכר שלהם בגיל 60.

הקצבה שאותם אנשים יקבלו תהיה הרבה יותר קרובה לשכר ההתחלתי שלהם מאשר לשכר האחרון שלהם (בגלל אפקט הריבית דריבית - כסף שנכנס מאוחר משפיע פחות לעומת כסף שנכנס מוקדם), כלומר אחרי שנים של עליות שכר פתאום הם יקבלו קצבה שתהיה דומה לשכר שלהם בגיל 35 למשל.

בקיצור,

מי שרוצה אחד מאלה:

*לעזור לילדים עם קניית בית

*לעזור לילדים עם חתונה

*לשמור כסף לעת צרה

*לחיות בפנסיה באותה רמת חיים שהייתה לפני הפנסיה

חייב לדאוג לעצמו לחסכונות נוספים, ולא להסתמך אך ורק על הפנסיה - כי היא פשוט לא תספיק.

בגיל הפרישה יש גם קצבת זיקנה מהביטוח הלאומי. עוד סכום שבדוגמא הראשונה יוכל להביא גם להכנסה גבוהה יותר מההכנסה לפני גיל הפרישה. אבל ברוב המקרים לא נגיע לשם, כי החיסכון יהיה נמוך יותר (אין רצף תעסוקתי כל השנים, נמשכו כספי פיצויים וכו') וגם, חשוב לדעת שיש צרכים נוספים לעת זקנה. צריך יותר עזרה, עלויות רפואיות וכו'.

אז באמת נכון לחשוב על חיסכון נוסף.

אני באופן אישי חושב שנכון יהיה לחשוב על קניית דירה. לדירה ראשונה יש הטבות מס משמעותיות בקניה/מכירה ובשכירות. ויש אפשרויות לקנות נמוך ממחיר השוק לדוגמא במחיר למשתכן/דירה בהנחה או כל מיני שמות לתכניו ממשלתיות. אפשר לקבל לצורך כך מימון משמעותי, ואת ההחזר שמעבר לשכירות שתתקבל ניתן להשתמש בסכום שאת מתכוונת לחסוך. לדוגמא: מחיר דירה 1 מליון. שווה כבר היום 1.5 בשוק (יש כאלה דברים במחיר למשתכן).  שכירות 4000. החזר משכנתא 5000 שח לבערך 25 שנה. אז ה 1000 של החיסכון ילכו להחזר ההלוואה. ובעוד 25 שנה, בגיל 60, תתקבל דירה נקייה ממשכנתא המכניסה 4000 שח פטורים ממס. ואחרי שתהנו מהכנסה זו כל שנות הפרישה, תוכלו להורישה לילדים. נראה לי שכלכלית זה משתלם יותר.

כמובן שצריך לבדוק כל מקרה לגופו ואין בזה ייעוץ

אין לנו שום יכולת לדעת או אפילו להעריך, האם תהיה קצבת זקנה בעוד 30 שנה ומה יהיה גובהה.

אפשר לנחש, אפשר לקוות, אבל בסופו של דבר זה כסף שלא שייך לנו אלא למדינה והיא יכולה בכל יום לשנות את ייעודו. לכן לא כדאי לבנות על זה.

אז, ברור שכדאי שנדאג ליותר חוץ ממנה, אבל, אפשר לבנות עליה בסבירות די גבוהה (אולי היא תקטן קצת, אולי תגדל, אבל רוב הסיכויים שלא תתבטל.. היא גם חלק מקצבאות הביטוח הלאומי המשולמות למי שעובד ומשלם לביטוח הלאומי, זו סוג של מחוייבות מסוימת לשלם לו)

יש תנאי אחר שמתבטל בגיל 70:

בגיל פרישה מקבלים קצבה רק אם ההכנסה נמוכה או אפסית,

בגיל 70 מקבלים גם אם ההכנסה גבוהה.

בשני המקרים צריך לצבור תקופת אכשרה בשביל להיות זכאי, כלומר תקופה ארוכה שבה עבדת ושילמת לביטוח לאומי.

תקופת אכשרה לקצבת זיקנה

היא מבוטחת בביטוח לאומי בתור עקרת בית היא מבוטחת גם בלי לשלם.

הינה עוד מקום שזה מצויין בו:

אני לא בקיאה בתנאים בכל מקרה עוד שנתיים אמא שלי תהיה בת 70 אני אעדכן אם היא מקבלת 😅

בכל מקרה - אשה שלא עבדה תהיה זכאית לקצבה מינימלית, בלי תוספת ותק ובלי תוספת בן זוג, כלומר מקסימום (נכון להיום) 1,680 ש"ח.

אנחנו נרשמים לכל ההגרלות של הדירות, אם נזכה - נתאבד כנראה על הקנייה.

אם לא - לא רואה אפשרות ריאלית לקנייה, ומכאן בא השרשור הזה..

היית ממליץ לקנות דירה על חשבון כל החסכונות שיש בחשבון, על חשבון הלוואות שלוקחים מההורים, ועל חשבון הלוואה מהבנק על הקרן השתלמות?

כמה שזה נשמע משתלם מבחינה כלכלית, אם אין הון עצמי מספיק מעבר לכל החסכונות, אז לא ריאלי לקנות בלי כל מה שהזכרתי.

זה לא סיכון גדול מידי?

ההבדל בין נשים לגברים זה בגלל שאתה מניח שהאישה יוצאת לפנסיה בגיל 62? בהנחה והיא תמשיך לעבוד עד גיל 67 לא אמור להיות הבדל נכון?

נכון לעכשיו בקרן פנסיה שלי מוצגים 2 נתונים אחד מה תהיה הפנסיה בהנחה שאפסיק להפריש עכשיו ו2 מה תהיה הקיצבה בהנחה ואמשיך להפריש את אותו הסכום.

לפי המספרים שמופיעים שם אם אמשיך להפריש את אותו השכר אקבל אפילו קצת יותר מהשכר שלי היום.

בהנחה ואני לא משתמשת בכל השכר שלי בחודש ולא יהיה לי עד אז משכנתא אני לא רואה שום סיבה לחסוך לפנסיה (אני כן חוסכת לדברים אחרים אבל לא מבינה למה כולם לחוצים לחסוך לפנסיה (ולמשל לא נוגעים בקרן השתלמות עד הפנסיה)

ובכן,

*הקצבה של נשים תהיה קטנה יותר בגלל 3 סיבות:

א. הן מפסיקות לחסוך בגיל מוקדם יותר (62 במקום 67, אבל אולי בעתיד זה ישתנה)

ב. הן מתחילות לחיות על חשבון הפנסיה בגיל 62 במקום 67 (כלומר לא רק שהן מפסיקות לחסוך מוקדם יותר, אלא הן מתחילות לחיות מהקצבה מוקדם יותר)

ג. תוחלת החיים שלהן גבוהה יותר, ולכן כשמחשבים את הסכום החודשי שיקבלו מחלקים את היתרה (היותר נמוכה ממילא) ביותר חודשים, מה שמקטין עוד יותר את הקצבה החודשית.

בגלל סיבה ג', יהיה הבדל אפילו אם אשה תעבוד עד גיל 67, אולם מן הסתם ההבדל יהיה יותר קטן. כי הסכום הבסיסי יהיה זהה לזה של גבר, פשוט יחלקו אותו ביותר חודשים (בערך 24-30 אאל''ט) בשביל להגיע לקצבה החודשית.

*הנתונים שמופיעים אצלך:

שימי לב שגם בדוגמה שלי, הפנסיה בדוגמה הראשונה כמעט זהה לשכר החודשי. כמו שכתבתי יש שם בלי סוף הנחות בשביל להגיע לסכום הזה, הגיוני שקרן הפנסיה שלך עושה הנחות שונות ואז מתקבלת תוצאה מעט גבוהה יותר. עם זאת, אם הם לוקחים בחשבון גיל פרישה של 62 ולא 67, אז זה מאוד מאוד מפתיע שהם מציגים כאילו תקבלי יותר הרבה מהשכר שלך. מאוד חריג ודורש עיון. זה סביר רק בהינתן גיל פרישה של 67.

שימי לב גם למה שכתבתי בהמשך, שאם השכר שלך יעלה בהמשך הדרך אז הפנסיה לא תגדל בהתאמה. אם במשך 10 שנים הרווחת 10,000 אז הסימולטור יציג לך פנסיה של 10,000, אבל אם בהמשך תרוויחי 15,000 אז הפנסיה תעלה למשל רק עד 12,000 (סתם לצורך המחשה, זה כמובן תלוי באיזה גיל השכר יעלה ובעוד גורמים).

העניין הוא שאנשים מתרגלים לשכר החדש שלהם כשהוא עולה, אבל לא מתרגלים אליו כשהוא יורד. לא סתם הצדקה הכי גדולה היא לעזור לעשיר שירד מנכסיו, וזה יותר חשוב מאשר לעזור לאשם שתמיד היה עני.

אחרי החתונה הרווחנו ביחד 6,000 ש''ח, נסענו רק באוטובוסים, אכלנו רק תפוחי אדמה אורז וכרעיים, אין מה לדבר על מסעדות או הופעות או חופשות וטיולים.

לשנייה אחת לא הרגשנו עניים, היה לנו טוב מאוד.

היום ביחד אנחנו מקבלים פי כמה מזה, ואני לא יכול בכלל לדמיין מציאות של לחזור לאותה רמת חיים שהייתה לנו אז. עזבי את זה שיש עכשיו ילדים ולכן גם אותה רמת חיים תעלה לנו יותר ממה שעלתה אז. אפילו אם נקבל למשל 9,000 ש''ח עכשיו בשביל שנוכל להיות ברמת החיים הזאת ביחד עם ילדים, אין שום סיכוי. אנחנו נרגיש מסכנים מאוד.

זה המשבר שקורה לאנשים כשהם יוצאים לפנסיה: מתרגלים לחיות משכר מסוים, ופתאום הוא נחתך בעשרות אחוזים.

*את חושבת שלזקנים יש פחות הוצאות? זה לא נכון. זקנים בריאים מוציאים הרבה כסף בשביל לא למות משעמום, להמשיך להתפתח ולראות אנשים (חוגים, מרכזי יום, טיולים, הרצאות, בתי קפה עם חברים ועוד), זקנים חולים מוציאים הון עתק על תרופות, טיפולים, עזרה בבית וסיעוד אם חלילה צריך. הסיעוד של אמא שלי עלה 20,000 ש''ח בחודש בחודשים האחרונים (המצב חייב מוסד סיעודי). את חושבת שהמדינה עוזרת? קדחת.

לא סתם אנשים דוחים סיפוקים (חוסכים, לא מושכים קרן השתלמות, משקיעים) כדי לדאוג לגיל הפרישה שלהם. זה נכתב בדם מה שנקרא. הניסיון מלמד שמי שלא עושה זאת, אפילו אם עבד כל חייו, אמנם לא יגווע ברעב אבל בהחלט יסבול ממחסור כספי.

שאישה צוברת ביותר חודשים אז באמת יש הבדל.

כל הנתונים מוצגים לי כאילו אני אפרוש ב67 אישה יכולה לבחור לפרוש ב67 או שמאלצים לפרוש לפני? (ממה שהבנתי בכל מקרה גיל הפרישה לנשים הולך לעלות ל65 בכמה פעימות)

אני מניחה שהשכר עם השנים יעלה ולכן כן תהיה ירידה מסויימת בשכר הסופי קשה לי להעריך כמה עולה להיות זקן אבל אם עכשיו עם משכנתא וילדים קטנים אנחנו חיים רק מ80 אחוז מהשכר לא רואה מציאות שבה השכר הנל לא יספיק מצד שני יש גם עליית מדד תמידית אז יכול להיות שמה שנראה לי עכשיו כפנסיה סבבה יחשב נמוך בעוד כ40 שנה. 

ממה שאני מכירה סביבי אנשים לא רוצים לצאת לפנסיה מהר דווקא בעבודות שדורשות השכלה ויש בהם הרבה עניין וללא קושי פיזי.

דווקא נשים שעובדות קשה בעשירוני ביניים ומטה רוצות לצאת מוקדם לפנסיה. בעשירונים הכי נמוכים זה באמת בעל כורחן.

אני מכירה סביבי לא מעט נשחם משכילות מהעשירון הבינוני והעליון שמעוניינות להמשיך לעבוד.

סבתא שלי בת 70 ועדיין מקבלת הצעות עבודה חדשות (הייטק) וממש לא רוצה לצאת לפנסיה.

כיף לה לעבוד ומעניין לה האתגר האינטלקטואלי

והאמת היא שראיתי על כך מחקר אלא שאני לא מוצא אותו עכשיו.

כן, תירוץ גרוע, אבל האתר של הלמס שינה פניו וקשה מאוד למצוא משהו בארכיון שלו.

על כל הייטקיסטית שממשיכה לעבוד כי היא אוהבת את האתגר ואת האנשים, יש עשר קופאיות ומנקות שממשיכות לעבוד פשוט כי אין להן ברירה.

זה נכון גם לגברים כמובן.

זה סתם משפט שאמרתי שלא קשור לדיון עצמו

בסופו של דבר כל אשה יכולה לעבוד על גיל 62, וכל אשה יכולה להמשיך לעבוד עד גיל 67.

קצבת הפנסיה תהיה תלויה בבחירה הזאת.

בהמשך, הגיל יעלה בהתאם לעלייה בתוחלת החיים, כך שניתן להעריך בזהירות שמי שכיום בת 30 לדוג' גיל הפרישה עבורה יהיה לפחות 67..

חשוב לציין: כפי שכתב פשוט אני- הסכום בקרן הפנסיה יחולק בעת הפרישה ב"מקדם" שבעיקרו מושפע מתוחלת החיים הצפויה. כמה חודשים הכסף צריך להספיק. וכך, אם אשה פורשת מוקדם יותר, הכסף צריך להספיק ליותר קצבאות והקצבה תקטן בהתאם.

עוד דבר: גיל הפרישה הוא לא הגיל בו חייבים לפרוש. ניתן לפרוש כיום, גבר או אשה, החל מגיל 60 ולקבל קצבה מקרן הפנסיה (הוא קופת גמל/ביטוח מנהלים). היא תהיה נמוכה בהתאם לתוחלת החיים הצפויה. גיל הפרישה הוא רק הגיל בו מתחילים לקבל קצבת זקנה. כשהעלו את גיל הפרישה לנשים - דחו את הגיל של קבלת קצבת הזקנה. מי שתרצה, תוכל לפרוש החל מגיל 60 (כיום). ואת קצבת הזקנה תקבל רק כשתגיע לגיל הפרישה. כמו כן, אשה יכולה להמשיך לעבוד עד גיל 67. (וגם אח"כ, אלא שהמעסיק יוכל לדרוש ממנה או ממנו לפרוש. אבל, אם האיש או האשה יכולים ורוצים לעבוד, יוכלו לחפש מקום עבודה. לצערנו, יש כאלו שאין להם קצבה ראויה כי לא צברו מספיק מכל מיני סיבות, והם נאלצים להמשיך לעבוד עד גיל מבוגר מאוד)

חדש ומעניין.

חשוב להוסיף גם שנשים רבות מאריכות את חופשת הלידה שלהן ולפעמים כמה פעמים במהלך חייהן, במהלך התקופה הזו אין הפרשות פנסיה אני חושבת, זה גם הפסד משמעותי. 

חחח

לא אצלנו אבל

למי שיש פנסיה תקציבית וצבר מספיק שנות זכאות יקבל 70% מהשכר האחרון וגם הוא צמוד

הסטטיסטיקה מדברת על פנסיה בגובה 40-60% של המשכורת ערב הפרישה

אז כמו שאמרת ממש לא מתחיל להספיק 

ניסיתי עכשיו.

אבל איזה סכום הפקדה להכניס?

רק פנסיה? או גם קופת גמל והשתלמות?

למחשבון המדובר.

מה להכניס?

האמת שלא כתוב לי בתלוש "פנסיה", כתוב קרן השתלמות, פיצויים, וקצבת שכיר 3 פעמים. את כל הסכומים האלה להכניס? זה בעצם ההפקדות של המעסיק לפנסיה?

סליחה על הבורות🤦‍♀️

מבטיחה שאני טובה בדברים אחרים😅

נשמע שאתה ממש מבין

ממליץ על s&p500?

פתחנו שם לפני כמה חודשים

אנחנו מאוד צעירים (השנת לידה בכרטיס האישי כלל לא מעודככן חח)

נראה לך שווה?

כן יכול להגיד שבינתיים מי שהשקיע במדד הזה לטווח הרחוק, תמיד הרוויח.

רחוק = הרבה מאוד שנים, לפחות 15.

מי שהשקיע פחות מזה לעיתים הפסיד.

ובכל מקרה אלה נתוני עבר שלא מעידים על העתיד.

הפנסיות שלנו באמת לא גבוהות, כי הן נלקחות רק משכר הבסיס. וכל שאר המשכורת מוגדרת "כתוספת".

אבל לי יש גם קופת גמל והשתלמות.

מנסה לחשוב באמת כמה יעיל זה יהיה + 3400 כמו שאמרת. מנגד - לחסוך עכשיו 2000 זה קצת צפוף לנו..

ומצד שלישי, בהנחה שאין לנו שאיפה לעזור לילדים בקניית דירה וכאלה דברים - ההוצאות אמורות להצטמצם, לא?

תודה על העזרה🙏

שאין לי באמת יכולת כספית להיערך לכזה דבר.

ונשמע הזוי אולי - אבל יהיה מה שיהיה.

לגבי מצב רגיל - קצת לא הבנתי מה  הכוונה בלהוציא הרבה כסף בשביל לא למות משיעמום - יכול להיות שזה תלוי תרבות / מנטליות? כי אני ממש לא מבינה על מה אתה מדבר ולא רואה את זה בסביבתי.

תלכי לאדם זקן שאת מכירה טוב ויש לכם קשר טוב, ותשאלי אותו על מה וכמה הוא מוציא כסף. הורים, סבים, חברים של ההורים...

להישאר בבית 20 שנה ולראות נטפליקס זה לא בריא במיוחד... פנסיונרים בריאים אוהבים ורוצים ללמוד, לחוות, לטייל, להיפגש... כל זה עולה כסף.

היום פנסיונר זה אדם צעיר בן 67 שרק התחיל את החיים, זה לא סבא זקן שיושב בבית ורואה ערוץ הקניות.

תחשבי שהילדים מגיעים לבקר פעם ב, במצב טוב מאוד הם מתקשרים כל יום אבל גם זה לא תמיד קורה בכל משפחה (וגם אם כן אז זאת תעסוקה לדקות ספורות)...

חוץ ממצב סיעודי יש הרבה מצבי ביניים, צריך לפעמים עזרה עם בישולים ונקיונות וצריך לקנות תרופות במאות שקלים בחודש... זה בכלל לא מצב נדיר.

החיים בזקנה לא זולים.

אמא שלי למשל כשיצאה לפנסיה עשתה רשיון, היא מטיילת המון וגם מתנדבת. ומנגד עולות לי גם דוגמאות של זקנים משועממים וממורמרים..

יש לי כ"כ הרבה חלומות לעשות בפנסיה. יכול להיות שיהיה לי משעמם

בכל אופן, לא מתכוונת לחסוך בשביל זה. יותר התכוונתי לחסוך על מנת לכלכל את היומיום בכבוד.

אבל כדאי לעשת ביטוח סיעודי

בסוף אם חס וחלילה יש מצב שההורים מבוגרים ואין להם דרך לכלכל את עצמם זה נופל על הילדים

ויש ביטוחים מסובסדים דרך כל קופות החולים.

אלא שגם הביטוח הזה לא מספיק במצב סיעודי, הוא רק עוזר.

לדעתי חשוב לזכור להצטרף אליו לפני גיל 49, כדי לקבל את את הכיסוי המלא דרך הקופה.

זה לא נחשב ממש נמוך?

אבל גם זה מקזז את התשואה

תמיד אני שומעת שיש חשש שרמת החיים עלולה לרדת דרמטית בפנסיה וזה ממש לא ברור לי. לפי החישובים שלי ההוצאות יורדות דרמטית:

אין משכנתא לשלם (במקרה שלנו לפחות, נסיים את כל התשלומים לפני גיל הפנסיה)

אין הוצאות על מוסדות חינוך ומסגרות לילדים

אין הוצאות כלליות על ילדים (ביגוד, חוגים, אוכל)

אני מבינה שאם מגיעים למצב סיעודי יש המון הוצאות על מטפלת או בית אבות  אבל אני מפספסת עוד משהו?

כל הדיבור על גיל הזהב

פוחדת לעבור את הפיק

לא להגשים את עצמי

להתחיל לדבר באידייש

שרוב החיים יהיו מאחורי

להתקמט

אמא

ואני עוד לא בטוחה מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה😪

באמת מפחיד.

מבחינתי הכי מפחיד זה הענין של הבריאות שגם אין לנו שליטה עליו, וגם כשאין אותו - אין חיים בגדול..

אבל חוץ ממנו - זה יכול להיות זמן נהדר.

לאהוב את עצמנו עם הקמטים.

זמן בשפע לאהבה וזוגיות.

התנדבות, למידה, טיולים..

אני הולכת להיות הזקנה הזאת בטיולים מאורגנים עם מקלות הליכה למטיילים.

זאת הנחמה.

ובריאות

טפו טפו חמסה חמסה מלח מים מלח מים

בריאות הגוף הנפש וצלילות בראש.

אם לא זה כרטיס צד אחד לשוויץ.

ואיזה לא קשורה לשרשור (🫣)

אולי אפילו 55. כשקטני יהיה בן 27. כולם כבר יהיו מספיק גדולים.

צריך להוריד אותנו עם אפשרות לבחור בעצמנו מתי מיצינו ולהחזיר את נשמתנו לבוראנו כמו אראגורן זכור לטוב משר הטבעות.

לא שיש גיל שזה מספיק

אבל 27 זה לא מספיק

בעיקרון אבא צריך להישאר לנצח

קרתה תקלה וזה לא אפשרי

אבל 27? ממש לא

אבל מסתדרים.

27 זה כבר גיל גדול יאללה.

אבל סבבה, נניח ו 55 זה גיל צעיר. גיל 60 בשביל לי זה כבר ביי ביי. לא שאני אתאבד או משהו כן? אבל הייתי שמח אם הייתה אפשרות בחירה ללעזוב את עולמנו הקט.

כלומר מסתדרים כי מה לעשות

אבל עקום

וחסר

בכל אופן

אני ברשותך כמובן אפסיק פה אני לא באמת מהסוג של הבדיחות שחורות

🌷

בעזרת ה׳ או שר הטבעות או מי שאתה מאמין בו

שתהיה צעיר בגוף ובנפש עד יומך האחרון

באושר ועושר

ושזה יהיה עד 120 פלוס פלוס.

אמא צריך פה איזה מרווה

עופרת

גירוש שדים.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!