סליחה על הבוטות, אבל-

אם ההורים בחרו משהו שלא נראה לילד, שיבלע את הצפרדע ויסתום.

הגיוני לתת למי שיותר עני, הגיוני לתת פינוק לעניים שידם לא משגת פינוקים.

יותר טוב להיות בצד של הנותנים מאשר בצד של המקבלים. אין מה לקנא במקבלים.

שהורים לא חייבים לילדים שלהם כלום. זה קודם כל.

וזכותה להחליט שהיא מפנקת את אחיך ואותך לא. יכולות להיות הרבה סיבות: כי הוא אברך והיא רוצה להראות לו שהיא מעריכה את זה, כי הוא אברך והיא רוצה דוקא לפנק במשהו שהוא אקסטרה כי הם לא מרשים לעצמם, כי הפרצוף שלהם יותר יפה בעיניה🤪(סתאאאם)

בקיצור הבנת את הרעיון...

מבינה שזה כווץ' בלב ושהיית רוצה גם.

אבל אלה החיים ולא הכל שווה.

גם אמא שלי נותנת לכל ילד דברים אחרים בזמנים אחרים ואף פעם לא חשבתי להשוות או לשאול מה איתי.

האמת שהיא גם לא אומרת לנו מה נתנה לאחרים, יכולהיות שאמא שלך קצת טעתה בזה שהיא סיפרה לך...

ועןשה תחושה לא נעימה

אבל זו זכותה, כמה שזה כואב

הייתי אומרת לה בפרוש שלא תספר לי דברים כאלה כי זה עושה לי תחושה לא נעימה. וזהו, ממשיכה הלאה

אני דווקא מבינה את הגישה שאי אפשר לתת לילדים באופן שווה, פשוט כי הם לא שווים והצרכים שלהם לא שווים.

לצורך הדוגמה -

קנינו עכשיו ילקוטים לשלושה ילדים, אחד עולה לכיתה א' ולשניים הילקוטים הקודמים נהרסו.

זה אומר שהיינו צריכים לקנות ילקוט חדש או משהו דומה לשאר הילדים? לא. גם אם הם מקנאים. כי הם פשוט לא צריכים.

זו דוגמה פשוטה, אבל בעיניי היא מייצגת את הגישה כולה.

סבא וסבתא שלי ז"ל היו בגישה הזו שצריך לתת לילדים באופן שווה. היו להם רק שניים, אז זה היה יחסית קל, אבל עדיין - אם הם נותנים את אותו סכום כסף לשני הילדים שלהם זה עדיין לא יצא שווה, כי לאחד מהם יש יותר ילדים מהשנייה... ולעומת זאת - השנייה עוזרת להם הרבה יותר (כי גרה קרוב) אז לכאורה מגיע לה יותר...

בקיצור, אי אפשר באמת לנהוג לפי הגישה הזו, וכדאי שהורים וילדים יפנימו את זה משלב מוקדם.

במקרה שלך -

אולי את יכולה לשמוח שאמך שיתפה אותך בפשטות בנקודה בחייה, וידעה שכנראה תקבלי את זה בפשטות ובלי קנאה.

הקנאה שלך מובנת, כמובן, אבל אולי עם התהפכות המחשבה והבנת הגישה המקורית, יהיה לך קל יותר לפוגג את הקנאה...

♥️

ממש מבינה אותך.

אני ממש משתדלת, כמו שההורים שלי השתדלו (ומצליחים ברוך ה'), ללמוד מהטעויות האלו לעצמי.

אני לא אעשה כך וכך לילדה נשואה ולא לחמותי.

אין דבר יותר מעצבן מלשבת באירוע משפחתי ולשמוע את חמותך מקטרת על חמותה, וכשכל מה שמתחשק לך להגיד לה זה תשימי לב איך את מתנהגת.

(חמותי מהממת ומתוקה, והלוואי על כולם כזו התחשבות, אבל כמו תמיד יש דברים שפחות עוברים לי בגרון.. כמו סדרי עדיפויות למשל)

כשההורים נותנים לנו מתנה, הם תמיד אומרים בבקשה לא לדבר על זה במשפחה (שובר למסעדה, כסף לפנק את עצמנו לכבוד יום נישואים או סתם מתנה שווה לאחד הילדים), פשוט ללמוד מזה לעצמנו, איך אני יעשה את זה יותר טוב.

חיבוק ♥️

להורים יש שיקולים שלהם, דברים שאת לא יודעת. וכן לפעמים יש איפה ואיפה ומותר. במקום לפרגן לאחיך ולטפוח על השכם לאמא שלך על הפינוק בשבילו את עושה לה ייסורי מצפון?

מבינה את הקושי שלך אבל עדיין..

חושבת שאת ממש צודקת.

בדינמיקה שלנו בחיים לא הייתי אומרת לאמא שלי דבר כזה אבל יש מצב שהייתי מרגישה ממש רע בהקשר כזה

א. היחס הלא שווה שלה-אני חושבת שעקרונית הוא לא בעיתי.

יתכן והיא מאוד מעריכה חיי אברכות ורוצה לפרגן למי שחי בתמידות בצמצום ולא יכל בכלל לאפשר לעצמו מעבר..

גם אם לדעתך זה לא שייך לפנק רק ילד אחד

בעקרון זה לא דבר אסור..יש בזה גם הגיון..

רק מה?

הטעות שלה בעיני זה שסיפרה לך!

כשאמא שלי פעם עזרה לנו כלכלית במשהו..היא ביקשה שלא נספר לאחים כמובן(והאמת לא היתי מספרת גם בלי שהיא תגיד)

כי טבע הדברים שכשמספרים לך שנותנים לילד אחד ולך לא זה מעליב ופוגע ומעורר השוואות וקנאה

ולכן מבינה ממש את התחושות שלך

מאוד מאתגר כשמספרים לך כזה דבר..

צריך להיות מלאך כדי שזה לא יצבוט

כנראה שיש לאמא שלך הרבה אמון בעין טובה שלך..

2. הנושא השני... זה התגובה שלך אליה

בכמות הופתעתי שאת מרגישה בנח לדבר את זה ישירות ככה אליה

לחשוב מה שאמרת..זה הגיוני

לומר אותו בקול רם?

בעדינות אני כותבת שנשארתי עם פה פתוח.

מאוד חצוף האמת.

לא כל מה שחושבים אומרים.

אין לילדה זכות להחליט לאמא שלה או לדרוש לקבל

בהרבה כבוד, ההודעה שלך ממש גרמה לי לזעזוע. את ממש מנסה לחנך אותה. לי לא היה נעים לקרוא את זה בשביל הפותחת.

בדרך כלל אני לא מתעמקת בתגובות, אבל זאת הייתה מוגזמת.

חושבת שהיא חיפשה הבנה וגם אם את אומרת את הדעה שלך, אחלה, בצורה נעימה.

כל אחת והקשר שלה עם אמא שלה. גם אני רואה את עצמי אומרת ככה לאמא שלי ולא כי אני חצופה או מתפנקת, פשוט היחסים פתוחים והדינמיקה היא אחרת.

לפותחת - ממש מבינה אותך. במקרה כזה חושבת שהייתי מרגישה אותו דבר ואומרת לאמא שלי איך זה גורם לי להרגיש. לא חושבת שהייתי מבקשת בכח גם, אבל ליבי איתך. ממש לא נעים. 

ומתנצלת לפותחת אם זה פגע

זה לא היתה הכוונה

ולהבא אשתדל להתנסח יותר בעדינות

היא כן ביקשה דעה ולא רק הזדהות

וזה היה באמת רחוק מכל תגובה שיכלתי לדמיין(התחושה מובנת לחלוטין וגם כתבתי שהיתי גם מרגישה אותו הדבר)

כנראה באמת זה נובע משוני מאוד גדול במנטליות

אני אתבייש בטרוף לבקש אפילו בשיא העדינות כסף מאמא שלי גם אם אהיה חייבת למשהו קיומי

וגם כשהיו רגעים שקינאתי נגיד בביקורים או בעזרה שנתנה לאחותי- בחיים לא היתי מדמיינת לרמוז אפילו ובטח לא לדרוש

אני לא אומרת שזה המצב התקין- מרגישה שהאמת כנראה איפושהו באמצע

של לשתף את אמא מה זה גורם לי להרגיש..אבל ללא הדרישה..

בכל מקרה מדייקת רק שגם את התחברת במיוחד אפילו כדי 'לחנך אותי' על מה שכתבתי

אז רק להבא גם את יכולה פשוט לחסוך את ההטפת מוסר ופשוט לומר את דעתך בנושא.

אני קבלתי והתנצלתי אבל בכל זאת מדייקת את זה.שסה"כ הגבת בצורה זהה למה כתבתי רק ההפך.

לא משנה ...הכל בסדר וגם תודה על הדיוק

לא התכוונתי לחנך, רק לתת מבט מבחוץ. מצטערת אם פגע. יש תגובות שלפעמים אי אפשר להמשיך למטה, בשבילי זאת הייתה אחת מהן.

אם הניסוח היה יותר מדי, מחילה...

וזה באמת עניין של מנטליות. בשנים הראשונות אחרי שהתחתנו בעלי היה בשוקק כל פעם כשדיברתי בצורה משוחררת מדי עם ההורים שלי. הוא מגיע מבית "אשכנזי" מנומס כזה. עדיין מנסים לגשר על הפער 😅

רק הפוך

מסכימה שזה עניין של מנטליות, ואני גם הייתי בשוק תקופה ארוכה

שחררתי כבר, וכל אחד מתנהל עם משפחתו כמו שהוא רגיל ורואה לנכון.

אבל בכנות, לא יודעת אם זה תופס מבחינה הלכתית של כיבוד הורים.

לא כהתרסה אני אומרת, כן? אלא בגלל שיצא לי לראות מקרוב שבגלל המנטליות השונה, גם הדיבור הוא אחר ויותר 'דורש'. ויש כללים הלכתיים לעמוד בהם, שלפעמים מתמסמסים כי יש פחות דיסטנס. בעלי טוען שכל אחד מכבד את הוריו לפי מה שהם רגילים אליו במערכת היחסים ביניהם. יש בזה משהו האמת, אבל לא בדקתי את זה לעומק.

בכל מקרה, בעיניי מהצד זה יפה לראות שילד מרגיש בנח לדברר עם הוריו דברים שמפריעים לו. כל עוד זה נעשה בצורה מכבדת ובשיח נעים

זה לא בריא לפנק ילדים של ילד אחד ואת האחרים לא. כל מה שיוצר מתח, תחרות, קינאה וצער - זו טעות. נקודה. חז"ל אמרו במפורש שלא ישנה אדם בן בין הבנים כי בשביל 2 סלעים שעלתה כותנת הפסים יוסף נמכר לעבד .

אנחנו לא מחנכים הורים, אבל את אל תעשי את הטעות הזאת. זה מכאיב.

אם אין כסף אז נותנים לכל נכד אבל פחות.

1. הלגיטימיות שלך להיפגע. נפגעת הכל בסדר. זה כבר קרה את לא יכולה להדחיק את זה וגם עדיף שלא. תני לעצמך. בטח הרגשת לא אהובה או פחות שוה. תכאבי את זה לעצמך. אחר כך אם תרצי לשתף את אמך תשתפי מהמקום הזה. אני הרגשתי לא אהובה שעשית כך וכך. ולא בהאשמה או בהצטדקות כי אז היא לא תקשיב.

2. השאלה האם הורים חייבים לתת שווה בשווה לכל הילדים או הנכדים. זו שאלה שניתן לשאול. אבל אין לה תשובה אחת. ואין לה תשובה צודקת...

נשמע שאת חושבת שכן. אני לדוגמא חושבת שלא.

מה שחשוב זה הרגשות שמגיעים בעקבות הדברים האלה. וכנראה יוצרים ריחוק כרגע בינך לבין אמא שלך. ואולי אפילו בין אחיך. ולכן צריך לחזור לרגשות להבין אותם. ולדבר עם אמא מהמקום הרגשי שלך. כי לחנך אותה או לשנות את דעתה כנראה שלא יעזור וגם יצור יותר ריחוק...

אבל להגיד לאמא ככה באופן ישיר שהיא לא בסדר,

לתת לה ככה ביקורת- זה לא יפה ולא מכובד.

לדעתי את צריכה להתנצל.

זה גם הדבר הנכון לעשות, למה טוב לספר לאח אחד מה השני קיבל?

עובדה היא שזה מעורר תרעומת, והרי אף פעם אין כזה דבר "שווה בשווה".

אולי היא סיפר  בלי הרבה מחשבה, אולי היא לא רצתה שהאחות תתפלא על אחיה מה פתאום יש לו כסף לפינוקים, כך או כך הדברים צריכים להתנהל ברגישות.

באמת מבאס.

זה מוציא אותי מדעתי שיש אפליות..מצד שני זה לא משהו אישי נגדך. היא באמת חושבת שבגלל שהוא אברך הוא זקוק יותר לעזרה....ומרחמת עליו כלכלית...

אבל מבינה את התחושות שלך.

גם לי זה היה מפריע וזה סתם יוצר עכשיו כעסים וקנאה בין האחים.

אם רוצים לתת לנכד אחד יותר מהאחרים שיהיה בשושו בלי שהשני ידע..

כי אז זה יוצר קנאה וכעס.

וזה לגטימי התחושות האלה. אנחנו בני אדם.

אז עכשיו שכבר גילית את זה וזה מקומם אותך ואת כועסת. מציעה לך לבחור ולהסתכל על זה ככה:

היא אוהבת את כולכם אותו דבר לא התכוונה להפלות.

פשוט יודעת שהוא ללא משענת כלכלית ומסתכלת על הילדים שלו כנזקקים...

וחשבה שזה יכול לעזור.

אולי הם במצב קטסטרופלי כלכלית. והוא סיפר לה. אולי גם יש להם בעיה בזוגיות ורוצה להקל עליהם.

תנסי לדון לכף זכות...

לנשום עמוק .

לא לקחת ללב.

לנסות לפרגן...

זה ניסיון משמים

לא פשוט בכלל

מרגיז ומפלה בתחושות שלך..

מבינה לליבך..

אבל הוא לא משהו אישי נגדך או מעיד על כך שאוהבת אותם יותר.

זה נטו בקטע שחושבת שהם. מסכנים ..

היית רוצה גם שתרחם עלייך???

ותזכרי שאת תהי סבתא בעזרת ה'.  ותהיה בעיה לאחד הילדים הנשואים שלך ואת תרצי לתמוך בהם באיזשהו אופן כלכלי לא לספר לאף אחד.

זו הטעות הגדולה של אמא שלך. שסיפרה לך.

מצד שני אם סיפרה לך כי היא מרגישה הכי בטוחה ונוח עם זה.

וחשבה שתביני אותה ותתמכי במהלך הזה..

היא מסתכלת על זה אחרת ממך...

סוג של תמיכה בזוג שאין לו אמצעים...

שבוע טוב יקרה...

לכי תשתי קפה עם עוגה טובה ותילחמי נגד התחשות שגורמות לנו לכעוס ולדון לחובה .

ה' שולח לך ניסיונות בדיוק בשלושת השבועות..

תחשבי בקטע של הרחמים כלפי אחיך..

זה יעזור לך אולי להבין את הסיטואציה ..

כשאמרתי שלי סיפרה לי משהו שנתנה לאח שלי אמרתי לה שגם ככה קשה לי ואני מתחננת לעזרה כזאת ויודעת שהיא לא יכולה לעזור לי אז שפשוט לא תספר לי שהיא עושה את זה לאחרים..

הפגיעה שלך ממש לגיטימית ומובנת!

אבל בשבילך, תרפי, תנסי לא להישאב לכעס ולכאב הזה של גם לי מגיע כי אם זה לא קורה זה פשוט שורף מבפנים את עצמך ואת סתם תיפגעי יותר..

תנסי לשמוח במה שיש לך ובמה שכן את מקבלת.

אבל כשאת אומרת שווה בשווה את צריכה לזכור שההורים שלכם נתנו לכם חיים שלמים ותמכו בכם עד שיצאתם מהבית

האם את רוצה לעשות חשבון והשוואות כמה תשומת לב והוצאות כל ילד קיבל במהלך השנים? למי עזרו בלימודים בקניית בגדים באירועים...

ולפעמים ילדים עוברים דברים לא פשוטים עם ההורים וההורים רוצים לפצות אחרי שנים לא תמיד האחים יודעים על זה.

בכל מקרה זה ממש בסדר לקנא וזה בסדר לרצות פינוק מההורים אבל חבל לקחת ללב ולכעוס על זה

שההורים לא צריכים לתת באופן שווה לילדים לנכדים דוקא כן חושבת שצריך להיות קצת יותר שיוויון כי זה באמת יותר בשביל פינוק ופחות בשביל צורך ממשי. אבל גם בזה לא חושבת שצריך להיות שיוויוני באופן קיצוני.. זאת אומרת אם היא קונה למשפחה מסויימת כניסה לאטרקציה כלשהיא והיא מספרת את זה גם כן הייתי מצפה שזה יהיה לכולם אבל אם כשהיא מגיעה לבקר ולמשפחה מסויימת קונה בגדים ולאחרים לוקחת לפיצה או לא יודעת מה אז זה סבבה ופחות מעורר קנאה.. כי זה לגיטימי שלכל משפחה יהיה תיעדוף לבילוי שונה עם סבא וסבתא.

למשל ההורים שלי לוקחים לפעמים את הנכדים של משפחה מסויימת לכל מיני דברים ואת הילדים שלי לדברים אחרים כי תחומי העניין שלנו שונים. או שאם זה משהו לנכד בודד זה ברור שיש סוג של סיבה למה רק הוא לכבוד יומהולדת,מבצע או משהו אחר..

ועדין פחות מתאים להגיד את זה לאמא שלך אני בטוחה שהתכוונת לטוב אבל זה קצת חוצפה בעיני וכן הייתי אולי אומרת לה אמא גם אנחנו היינו מאוד רוצים ללכת ואין לנו אפשרות את מוכנה לעזור גם לנו? אולי היא אפילו לא מודעת לזה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם את הבילוי הזה.. 

הם לא *צריכים* לפנק או לעזור שווה בשווה.

פשוט כי הם ההורים שלנו וזכותם לעשות מה שהם רוצים.

את לא יכולה להחליט בשביל אף אחד אחר מה נכון לו לעשות ומה לא.

אבל, את צודקת שהרגיז אותך לשמוע את זה. זה באמת מעצבן ולא יפה.

אם היא מספרת שתדע שזה בונה אצלך ציפייה.

גם מי שיש לו בשפע לא נעים לו לשמוע שההורים נותנים יותר לאח אחר.

גם ליעקב הייתה סיבה טובה לתת כותונת מיוחדת ליוסף. אמא שלו נפטרה. הוא יתום. אבא שלו הוא גם אמא שלו. ובכל זאת זה גרם לקנאה עזה בין האחים. כי כשיודעים על האפליה זה מרתיח. כולנו בטבע הבסיסי שלנו רוצים שההורים יתנו רק לנו, גם בגיל 50. אז מילא לקבל שווה, אבל לקבל פחות?! זה מרגיז.

אם כבר את כזאת פתוחה עם אמא שלך תגידי לה את האמת, כן זה גורם לי להרגיש קנאה. כשאת מספרת לי את זה אני רוצה גם. זה לא קשור ליכולת הכלכלית, זה קשור לטבע האנושי לרצות לקבל מההורים. אני לא רוצה לקנא באח שלי כי אני אוהבת אותו.

לכן להבא כשאת מחליטה לתת להם משהו ולנו לא, אשמח לא לדעת על זה.

מה שלא יודעים לא כואב.

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר