סליחה על הבוטות, אבל-

אם ההורים בחרו משהו שלא נראה לילד, שיבלע את הצפרדע ויסתום.

הגיוני לתת למי שיותר עני, הגיוני לתת פינוק לעניים שידם לא משגת פינוקים.

יותר טוב להיות בצד של הנותנים מאשר בצד של המקבלים. אין מה לקנא במקבלים.

שהורים לא חייבים לילדים שלהם כלום. זה קודם כל.

וזכותה להחליט שהיא מפנקת את אחיך ואותך לא. יכולות להיות הרבה סיבות: כי הוא אברך והיא רוצה להראות לו שהיא מעריכה את זה, כי הוא אברך והיא רוצה דוקא לפנק במשהו שהוא אקסטרה כי הם לא מרשים לעצמם, כי הפרצוף שלהם יותר יפה בעיניה🤪(סתאאאם)

בקיצור הבנת את הרעיון...

מבינה שזה כווץ' בלב ושהיית רוצה גם.

אבל אלה החיים ולא הכל שווה.

גם אמא שלי נותנת לכל ילד דברים אחרים בזמנים אחרים ואף פעם לא חשבתי להשוות או לשאול מה איתי.

האמת שהיא גם לא אומרת לנו מה נתנה לאחרים, יכולהיות שאמא שלך קצת טעתה בזה שהיא סיפרה לך...

ועןשה תחושה לא נעימה

אבל זו זכותה, כמה שזה כואב

הייתי אומרת לה בפרוש שלא תספר לי דברים כאלה כי זה עושה לי תחושה לא נעימה. וזהו, ממשיכה הלאה

אני דווקא מבינה את הגישה שאי אפשר לתת לילדים באופן שווה, פשוט כי הם לא שווים והצרכים שלהם לא שווים.

לצורך הדוגמה -

קנינו עכשיו ילקוטים לשלושה ילדים, אחד עולה לכיתה א' ולשניים הילקוטים הקודמים נהרסו.

זה אומר שהיינו צריכים לקנות ילקוט חדש או משהו דומה לשאר הילדים? לא. גם אם הם מקנאים. כי הם פשוט לא צריכים.

זו דוגמה פשוטה, אבל בעיניי היא מייצגת את הגישה כולה.

סבא וסבתא שלי ז"ל היו בגישה הזו שצריך לתת לילדים באופן שווה. היו להם רק שניים, אז זה היה יחסית קל, אבל עדיין - אם הם נותנים את אותו סכום כסף לשני הילדים שלהם זה עדיין לא יצא שווה, כי לאחד מהם יש יותר ילדים מהשנייה... ולעומת זאת - השנייה עוזרת להם הרבה יותר (כי גרה קרוב) אז לכאורה מגיע לה יותר...

בקיצור, אי אפשר באמת לנהוג לפי הגישה הזו, וכדאי שהורים וילדים יפנימו את זה משלב מוקדם.

במקרה שלך -

אולי את יכולה לשמוח שאמך שיתפה אותך בפשטות בנקודה בחייה, וידעה שכנראה תקבלי את זה בפשטות ובלי קנאה.

הקנאה שלך מובנת, כמובן, אבל אולי עם התהפכות המחשבה והבנת הגישה המקורית, יהיה לך קל יותר לפוגג את הקנאה...

♥️

ממש מבינה אותך.

אני ממש משתדלת, כמו שההורים שלי השתדלו (ומצליחים ברוך ה'), ללמוד מהטעויות האלו לעצמי.

אני לא אעשה כך וכך לילדה נשואה ולא לחמותי.

אין דבר יותר מעצבן מלשבת באירוע משפחתי ולשמוע את חמותך מקטרת על חמותה, וכשכל מה שמתחשק לך להגיד לה זה תשימי לב איך את מתנהגת.

(חמותי מהממת ומתוקה, והלוואי על כולם כזו התחשבות, אבל כמו תמיד יש דברים שפחות עוברים לי בגרון.. כמו סדרי עדיפויות למשל)

כשההורים נותנים לנו מתנה, הם תמיד אומרים בבקשה לא לדבר על זה במשפחה (שובר למסעדה, כסף לפנק את עצמנו לכבוד יום נישואים או סתם מתנה שווה לאחד הילדים), פשוט ללמוד מזה לעצמנו, איך אני יעשה את זה יותר טוב.

חיבוק ♥️

להורים יש שיקולים שלהם, דברים שאת לא יודעת. וכן לפעמים יש איפה ואיפה ומותר. במקום לפרגן לאחיך ולטפוח על השכם לאמא שלך על הפינוק בשבילו את עושה לה ייסורי מצפון?

מבינה את הקושי שלך אבל עדיין..

חושבת שאת ממש צודקת.

בדינמיקה שלנו בחיים לא הייתי אומרת לאמא שלי דבר כזה אבל יש מצב שהייתי מרגישה ממש רע בהקשר כזה

א. היחס הלא שווה שלה-אני חושבת שעקרונית הוא לא בעיתי.

יתכן והיא מאוד מעריכה חיי אברכות ורוצה לפרגן למי שחי בתמידות בצמצום ולא יכל בכלל לאפשר לעצמו מעבר..

גם אם לדעתך זה לא שייך לפנק רק ילד אחד

בעקרון זה לא דבר אסור..יש בזה גם הגיון..

רק מה?

הטעות שלה בעיני זה שסיפרה לך!

כשאמא שלי פעם עזרה לנו כלכלית במשהו..היא ביקשה שלא נספר לאחים כמובן(והאמת לא היתי מספרת גם בלי שהיא תגיד)

כי טבע הדברים שכשמספרים לך שנותנים לילד אחד ולך לא זה מעליב ופוגע ומעורר השוואות וקנאה

ולכן מבינה ממש את התחושות שלך

מאוד מאתגר כשמספרים לך כזה דבר..

צריך להיות מלאך כדי שזה לא יצבוט

כנראה שיש לאמא שלך הרבה אמון בעין טובה שלך..

2. הנושא השני... זה התגובה שלך אליה

בכמות הופתעתי שאת מרגישה בנח לדבר את זה ישירות ככה אליה

לחשוב מה שאמרת..זה הגיוני

לומר אותו בקול רם?

בעדינות אני כותבת שנשארתי עם פה פתוח.

מאוד חצוף האמת.

לא כל מה שחושבים אומרים.

אין לילדה זכות להחליט לאמא שלה או לדרוש לקבל

בהרבה כבוד, ההודעה שלך ממש גרמה לי לזעזוע. את ממש מנסה לחנך אותה. לי לא היה נעים לקרוא את זה בשביל הפותחת.

בדרך כלל אני לא מתעמקת בתגובות, אבל זאת הייתה מוגזמת.

חושבת שהיא חיפשה הבנה וגם אם את אומרת את הדעה שלך, אחלה, בצורה נעימה.

כל אחת והקשר שלה עם אמא שלה. גם אני רואה את עצמי אומרת ככה לאמא שלי ולא כי אני חצופה או מתפנקת, פשוט היחסים פתוחים והדינמיקה היא אחרת.

לפותחת - ממש מבינה אותך. במקרה כזה חושבת שהייתי מרגישה אותו דבר ואומרת לאמא שלי איך זה גורם לי להרגיש. לא חושבת שהייתי מבקשת בכח גם, אבל ליבי איתך. ממש לא נעים. 

ומתנצלת לפותחת אם זה פגע

זה לא היתה הכוונה

ולהבא אשתדל להתנסח יותר בעדינות

היא כן ביקשה דעה ולא רק הזדהות

וזה היה באמת רחוק מכל תגובה שיכלתי לדמיין(התחושה מובנת לחלוטין וגם כתבתי שהיתי גם מרגישה אותו הדבר)

כנראה באמת זה נובע משוני מאוד גדול במנטליות

אני אתבייש בטרוף לבקש אפילו בשיא העדינות כסף מאמא שלי גם אם אהיה חייבת למשהו קיומי

וגם כשהיו רגעים שקינאתי נגיד בביקורים או בעזרה שנתנה לאחותי- בחיים לא היתי מדמיינת לרמוז אפילו ובטח לא לדרוש

אני לא אומרת שזה המצב התקין- מרגישה שהאמת כנראה איפושהו באמצע

של לשתף את אמא מה זה גורם לי להרגיש..אבל ללא הדרישה..

בכל מקרה מדייקת רק שגם את התחברת במיוחד אפילו כדי 'לחנך אותי' על מה שכתבתי

אז רק להבא גם את יכולה פשוט לחסוך את ההטפת מוסר ופשוט לומר את דעתך בנושא.

אני קבלתי והתנצלתי אבל בכל זאת מדייקת את זה.שסה"כ הגבת בצורה זהה למה כתבתי רק ההפך.

לא משנה ...הכל בסדר וגם תודה על הדיוק

לא התכוונתי לחנך, רק לתת מבט מבחוץ. מצטערת אם פגע. יש תגובות שלפעמים אי אפשר להמשיך למטה, בשבילי זאת הייתה אחת מהן.

אם הניסוח היה יותר מדי, מחילה...

וזה באמת עניין של מנטליות. בשנים הראשונות אחרי שהתחתנו בעלי היה בשוקק כל פעם כשדיברתי בצורה משוחררת מדי עם ההורים שלי. הוא מגיע מבית "אשכנזי" מנומס כזה. עדיין מנסים לגשר על הפער 😅

רק הפוך

מסכימה שזה עניין של מנטליות, ואני גם הייתי בשוק תקופה ארוכה

שחררתי כבר, וכל אחד מתנהל עם משפחתו כמו שהוא רגיל ורואה לנכון.

אבל בכנות, לא יודעת אם זה תופס מבחינה הלכתית של כיבוד הורים.

לא כהתרסה אני אומרת, כן? אלא בגלל שיצא לי לראות מקרוב שבגלל המנטליות השונה, גם הדיבור הוא אחר ויותר 'דורש'. ויש כללים הלכתיים לעמוד בהם, שלפעמים מתמסמסים כי יש פחות דיסטנס. בעלי טוען שכל אחד מכבד את הוריו לפי מה שהם רגילים אליו במערכת היחסים ביניהם. יש בזה משהו האמת, אבל לא בדקתי את זה לעומק.

בכל מקרה, בעיניי מהצד זה יפה לראות שילד מרגיש בנח לדברר עם הוריו דברים שמפריעים לו. כל עוד זה נעשה בצורה מכבדת ובשיח נעים

זה לא בריא לפנק ילדים של ילד אחד ואת האחרים לא. כל מה שיוצר מתח, תחרות, קינאה וצער - זו טעות. נקודה. חז"ל אמרו במפורש שלא ישנה אדם בן בין הבנים כי בשביל 2 סלעים שעלתה כותנת הפסים יוסף נמכר לעבד .

אנחנו לא מחנכים הורים, אבל את אל תעשי את הטעות הזאת. זה מכאיב.

אם אין כסף אז נותנים לכל נכד אבל פחות.

1. הלגיטימיות שלך להיפגע. נפגעת הכל בסדר. זה כבר קרה את לא יכולה להדחיק את זה וגם עדיף שלא. תני לעצמך. בטח הרגשת לא אהובה או פחות שוה. תכאבי את זה לעצמך. אחר כך אם תרצי לשתף את אמך תשתפי מהמקום הזה. אני הרגשתי לא אהובה שעשית כך וכך. ולא בהאשמה או בהצטדקות כי אז היא לא תקשיב.

2. השאלה האם הורים חייבים לתת שווה בשווה לכל הילדים או הנכדים. זו שאלה שניתן לשאול. אבל אין לה תשובה אחת. ואין לה תשובה צודקת...

נשמע שאת חושבת שכן. אני לדוגמא חושבת שלא.

מה שחשוב זה הרגשות שמגיעים בעקבות הדברים האלה. וכנראה יוצרים ריחוק כרגע בינך לבין אמא שלך. ואולי אפילו בין אחיך. ולכן צריך לחזור לרגשות להבין אותם. ולדבר עם אמא מהמקום הרגשי שלך. כי לחנך אותה או לשנות את דעתה כנראה שלא יעזור וגם יצור יותר ריחוק...

אבל להגיד לאמא ככה באופן ישיר שהיא לא בסדר,

לתת לה ככה ביקורת- זה לא יפה ולא מכובד.

לדעתי את צריכה להתנצל.

זה גם הדבר הנכון לעשות, למה טוב לספר לאח אחד מה השני קיבל?

עובדה היא שזה מעורר תרעומת, והרי אף פעם אין כזה דבר "שווה בשווה".

אולי היא סיפר  בלי הרבה מחשבה, אולי היא לא רצתה שהאחות תתפלא על אחיה מה פתאום יש לו כסף לפינוקים, כך או כך הדברים צריכים להתנהל ברגישות.

באמת מבאס.

זה מוציא אותי מדעתי שיש אפליות..מצד שני זה לא משהו אישי נגדך. היא באמת חושבת שבגלל שהוא אברך הוא זקוק יותר לעזרה....ומרחמת עליו כלכלית...

אבל מבינה את התחושות שלך.

גם לי זה היה מפריע וזה סתם יוצר עכשיו כעסים וקנאה בין האחים.

אם רוצים לתת לנכד אחד יותר מהאחרים שיהיה בשושו בלי שהשני ידע..

כי אז זה יוצר קנאה וכעס.

וזה לגטימי התחושות האלה. אנחנו בני אדם.

אז עכשיו שכבר גילית את זה וזה מקומם אותך ואת כועסת. מציעה לך לבחור ולהסתכל על זה ככה:

היא אוהבת את כולכם אותו דבר לא התכוונה להפלות.

פשוט יודעת שהוא ללא משענת כלכלית ומסתכלת על הילדים שלו כנזקקים...

וחשבה שזה יכול לעזור.

אולי הם במצב קטסטרופלי כלכלית. והוא סיפר לה. אולי גם יש להם בעיה בזוגיות ורוצה להקל עליהם.

תנסי לדון לכף זכות...

לנשום עמוק .

לא לקחת ללב.

לנסות לפרגן...

זה ניסיון משמים

לא פשוט בכלל

מרגיז ומפלה בתחושות שלך..

מבינה לליבך..

אבל הוא לא משהו אישי נגדך או מעיד על כך שאוהבת אותם יותר.

זה נטו בקטע שחושבת שהם. מסכנים ..

היית רוצה גם שתרחם עלייך???

ותזכרי שאת תהי סבתא בעזרת ה'.  ותהיה בעיה לאחד הילדים הנשואים שלך ואת תרצי לתמוך בהם באיזשהו אופן כלכלי לא לספר לאף אחד.

זו הטעות הגדולה של אמא שלך. שסיפרה לך.

מצד שני אם סיפרה לך כי היא מרגישה הכי בטוחה ונוח עם זה.

וחשבה שתביני אותה ותתמכי במהלך הזה..

היא מסתכלת על זה אחרת ממך...

סוג של תמיכה בזוג שאין לו אמצעים...

שבוע טוב יקרה...

לכי תשתי קפה עם עוגה טובה ותילחמי נגד התחשות שגורמות לנו לכעוס ולדון לחובה .

ה' שולח לך ניסיונות בדיוק בשלושת השבועות..

תחשבי בקטע של הרחמים כלפי אחיך..

זה יעזור לך אולי להבין את הסיטואציה ..

כשאמרתי שלי סיפרה לי משהו שנתנה לאח שלי אמרתי לה שגם ככה קשה לי ואני מתחננת לעזרה כזאת ויודעת שהיא לא יכולה לעזור לי אז שפשוט לא תספר לי שהיא עושה את זה לאחרים..

הפגיעה שלך ממש לגיטימית ומובנת!

אבל בשבילך, תרפי, תנסי לא להישאב לכעס ולכאב הזה של גם לי מגיע כי אם זה לא קורה זה פשוט שורף מבפנים את עצמך ואת סתם תיפגעי יותר..

תנסי לשמוח במה שיש לך ובמה שכן את מקבלת.

אבל כשאת אומרת שווה בשווה את צריכה לזכור שההורים שלכם נתנו לכם חיים שלמים ותמכו בכם עד שיצאתם מהבית

האם את רוצה לעשות חשבון והשוואות כמה תשומת לב והוצאות כל ילד קיבל במהלך השנים? למי עזרו בלימודים בקניית בגדים באירועים...

ולפעמים ילדים עוברים דברים לא פשוטים עם ההורים וההורים רוצים לפצות אחרי שנים לא תמיד האחים יודעים על זה.

בכל מקרה זה ממש בסדר לקנא וזה בסדר לרצות פינוק מההורים אבל חבל לקחת ללב ולכעוס על זה

שההורים לא צריכים לתת באופן שווה לילדים לנכדים דוקא כן חושבת שצריך להיות קצת יותר שיוויון כי זה באמת יותר בשביל פינוק ופחות בשביל צורך ממשי. אבל גם בזה לא חושבת שצריך להיות שיוויוני באופן קיצוני.. זאת אומרת אם היא קונה למשפחה מסויימת כניסה לאטרקציה כלשהיא והיא מספרת את זה גם כן הייתי מצפה שזה יהיה לכולם אבל אם כשהיא מגיעה לבקר ולמשפחה מסויימת קונה בגדים ולאחרים לוקחת לפיצה או לא יודעת מה אז זה סבבה ופחות מעורר קנאה.. כי זה לגיטימי שלכל משפחה יהיה תיעדוף לבילוי שונה עם סבא וסבתא.

למשל ההורים שלי לוקחים לפעמים את הנכדים של משפחה מסויימת לכל מיני דברים ואת הילדים שלי לדברים אחרים כי תחומי העניין שלנו שונים. או שאם זה משהו לנכד בודד זה ברור שיש סוג של סיבה למה רק הוא לכבוד יומהולדת,מבצע או משהו אחר..

ועדין פחות מתאים להגיד את זה לאמא שלך אני בטוחה שהתכוונת לטוב אבל זה קצת חוצפה בעיני וכן הייתי אולי אומרת לה אמא גם אנחנו היינו מאוד רוצים ללכת ואין לנו אפשרות את מוכנה לעזור גם לנו? אולי היא אפילו לא מודעת לזה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם את הבילוי הזה.. 

הם לא *צריכים* לפנק או לעזור שווה בשווה.

פשוט כי הם ההורים שלנו וזכותם לעשות מה שהם רוצים.

את לא יכולה להחליט בשביל אף אחד אחר מה נכון לו לעשות ומה לא.

אבל, את צודקת שהרגיז אותך לשמוע את זה. זה באמת מעצבן ולא יפה.

אם היא מספרת שתדע שזה בונה אצלך ציפייה.

גם מי שיש לו בשפע לא נעים לו לשמוע שההורים נותנים יותר לאח אחר.

גם ליעקב הייתה סיבה טובה לתת כותונת מיוחדת ליוסף. אמא שלו נפטרה. הוא יתום. אבא שלו הוא גם אמא שלו. ובכל זאת זה גרם לקנאה עזה בין האחים. כי כשיודעים על האפליה זה מרתיח. כולנו בטבע הבסיסי שלנו רוצים שההורים יתנו רק לנו, גם בגיל 50. אז מילא לקבל שווה, אבל לקבל פחות?! זה מרגיז.

אם כבר את כזאת פתוחה עם אמא שלך תגידי לה את האמת, כן זה גורם לי להרגיש קנאה. כשאת מספרת לי את זה אני רוצה גם. זה לא קשור ליכולת הכלכלית, זה קשור לטבע האנושי לרצות לקבל מההורים. אני לא רוצה לקנא באח שלי כי אני אוהבת אותו.

לכן להבא כשאת מחליטה לתת להם משהו ולנו לא, אשמח לא לדעת על זה.

מה שלא יודעים לא כואב.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק