קנאה חיובית

לא לפחד לומר את מה שחושבים גן אם זאת דעת יחיד

למרות שלא בטוחה שאספיק... אבל אולי אולי

בתחילת הפרשה מוזכרת כזבי בת צור - היא האישה המדיינית (בת כהן מדיין) שהלכה עם נשיא שבט שמעון ושאותה הרג פנחס.

בהמשך הפרשה, בצעד די נדיר, מוזכרות חמש נשים בתוך מניין עם ישראל - בנות צלפחד, שאחר כך מסופר איך הן מבקשות נחלה בישראל.

האישה המדיינית המיוחסת - מול הנשים הישראליות שייחוסן אולי מפוקפק (כי לפי המדרש צלפחד היה המקושש, שנהרג כיוון שחילל שבת).

האישה המדיינית הפרוצה - מול הנשים הישראליות, ששמרו על טהרתן ולא נישאו עד גיל מבוגר עד שמצאו את מי שבדיוק ראוי להן (כך לפי המדרש).

האישה המדיינית שניסתה בכוח להשאיר את עם ישראל במדבר (בכך שיינשאו למדייניות ויחטאו חטא שאולי אף חמור יותר מחטא המרגלים, שדחה את כניסתם לארץ) - מול הנשים הישראליות שביקשו בכל מאודן להיכנס לארץ ולקבל בה נחלה.

ואולי אפשר לראות את כל זה במשמעות השמות שלהן:

כזבי בת צור - מכזבת את הרצון (מעין היפוך אותיות של צור).

ולעומתה -

מחלה - שמייחלת ורוצה,

נעה - שמניעה עצמה לרצונה,

חגלה - שחגה אל גילוי הרצון,

מלכה - שמוליכה עצמה אל הרצון

ותרצה - שפשוט רוצה.

בנות צלופחד כולן רצון ותשוקה לקב"ה ולארצו. והן מצליחות לגבור על הרצון שניסתה כזבי בת צור לכזב מתוך עם ישראל. הן מצליחות להחזיר לכל עם ישראל את הרצון והתשוקה לארץ ישראל, לאחר החטא הנורא עם המדיינים ולאחר המגפה שכילתה חלק מהעם.

יהי רצון - שגם אנחנו כמותן נרצה... ושנהיה נשים יהודיות טהורות, שלא מכזבות ולא מכזיבות.

[מקובל לפרש את שמותיהן של בנות צלופחד במשמעות של תנועה ומחול. גם זה ודאי קשור - הן נעות ומרקדות אל עבר ארץ ישראל, ומשאירות מאחור את חטאי המדבר השונים, גם אלה שהגברים עשו מרצונם וגם אלה שנשות נוכרים פיתו אותם לעשות.]

נשים הן כמו חומה. חומה של טהרה, של נשיות מחוברת ונשמרת.

כזבי בת צור נתנה לחומתה להיפרץ. בנות צלפחד שמרו על חומתן.

בזכות השמירה על החומה - הן זכו לנחלה בארץ ישראל.

בזכות זה שאנו נשמור על החומה שנפרצה לפני שנים (חומת ירושלים) ונסגור את פרצותיה -

נזכה לנחלה החשובה ביותר בארץ ישראל, לבית המקדש.

אמן...

למה צריך להתאבל על בית המקדש?

למה לא מספיק להמשיך להתפלל לגאולה שלמה ובניין בית המקדש, כמו שאנחנו עושות לאורך כל השנה?

בספר 'ושכנתי בתוכם', הרב ראובן ששון מסביר שבימי בין המיצרים יש הארה מיוחדת, הארת המקדש והתגלות השכינה בתוך עמ"י.

בעתיד האור הזה יתבטא בכך שימים אלו יהפכו להיות מועדים - "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים".

אבל ההארה הזו של הימים האלו מופיעה גם עכשיו, אלא שעכשיו אי אפשר לחגוג את הארת השכינה שבמקדש, ומה שאנחנו מרגישים זה את החיסרון.

וזה נצרך להרגיש ולחוש את האבל על החיסרון הזה, כי עצם הרצון שלנו, וההתעוררות שלנו לגאולה, היא עצמה מקרבת את הגאולה.

"אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד", ומדוע בא מועד? "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". עצם העיסוק בנושא המקדש, הבירור וההבנה למה הוא חסר לנו, הצער על כך שאנחנו עוד לא בגאולה השלמה - זה עצמו נצרך כדי להביא את הגאולה השלמה. וזו העבודה של הימים האלו.

במיוחד שקשה לנו להיכנס ל'מוד' של אבל בכוח, ומצד שני - החיים מספקים לנו לא מעט רגעים קשים גם ככה.

אבל ההבנה הזו, שרק מתוך ההתכנסות באבל נצא לגאולה, היא הבסיס של הכול. וזה באמת מחזק.

תודה!

הרצון והכלי לששפע מתעוררים כשיודעים לכאוב את החסר

זה כלל מפתח מדהים וכל כך חשוב ביהדות

י"ז בתמוז.

נשתברו הלוחות,

הושם צלם בהיכל,

בטל התמיד,

נשרפה התורה

ונבקעו החומות.

יום של אובדן, של מעלה גדולה שלכאורה היינו בה,

אבל בעומק לא היינו כלים ראויים לאור הזה,

ולכן נשברו הכלים והלוחות,

ונשלחנו לגלות, לעבוד

כדי להיות במקום שלם יותר

כדי שנוכל להכיל את הגודל

כדי שנהיה כלי ראוי לאור הגדול.

היום הזה מתחיל את שלושת השבועות,

בין המצרים, הצרiת, הצרו•ת,

מכאן ועד תשעה באב המצב הולך ומתדרדר,

עד שנחרב הבית ואנחנו יוצאים לגלות.

גם בחיים שלנו, כאן היום כאומה,

כציבור וכאנשים פרטיים

אנחנו חווים אובדן, וחורבן, ויציאה לגלות.

הגלות, המהות הפנימית שלה הוא גילוי.

הניתוק מהאחיזות שלנו במציאות הפיזית,

שמכריח אותנו להאחז במה שנשאר איתנו,

שזו המהות הפנימית, הנשמה, הרוח.

שם אנחנו מגלים מחדש את עצמנו, את החיבור שלנו לאלוקות ולמהות.

גאולה וגלות מילים לכאורה הפוכות, אבל כל כך דומות.

הגאולה נוצרת, כשבגלות התחברנו למקור שלנו,

עסקנו בבירור ובגילוי, ומצאנו את הא' של האלוקות.

גם בחיינו הפרטיים אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם במצבים של אובדן, של חורבן ושל גלות.

הדרך שלנו לגאולה, עוברת בגילוי שבגלות,

ביכולת להתנתק מהמציאות שמבחוץ,

שנדמה לנו לפעמים שהיא חזות הכל,

להתחבר למה שקורה בתוכנו פנימה,

לשורש, לעיקר, למקור

ואל האלוקות שבנו

וליצור בתוכנו גאולה.

שנזכה לדעת לעבור במיצרים,

למצוא בהם אלוקות

ולהביא במעגלים שלנו

גאולה ועוד גאולה

עד שנזכה מהרה לגאולה אחת שלמה❤️

אהבתי את כל משחקי המילים המדויקים...

(ונהניתי מהפתרונות המקוריים שמצאת לניקוד )

מחנות האפליקציות, ולהגדיר אותה בהגדרות כמקלדת ברירת המחדל. ואז הניקוד הוא פשוט מאוד. בלחיצה ארוכה על האות בה מתחיל השם של הניקוד, את יכולה לבחור את הניקוד שאת רוצה (למשל ק' לקמץ, צ' לצירה, ח' לחיריק וחולם, ד' לדגש, וכו').

בהחלט יותר יעיל ונוח להשתמש באפליקציות (או באתר 'נקדן', זה מה שאני מכירה, לי הוא שימושי ונוח).

אבל כשרוצים לנקד משהו קטן תוך כדי כתיבה, המקלדת של גוגל הרבה יותר נוחה...

אשריך!

תודה רבה!

avid;font-size:21px;">צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.

את המילה תשמרו מפרש השפת אמת מלשון ציפיה, כמו שמפרש רש"י בבראשית את הפסוק - "ואביו שמר את הדבר"  - הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא.

וכותב השפת אמת שבעצם התשוקה ובציפיה שיש לנו בגלות לבניין בית המקדש ולהקרבת הקרבנות יש לנו חלק בקרבנות בית המקדש!

וזהו תשמרו להקריב כו' במועדו. וזהו ההכנה שייך גם בגלות להיות מצפין לבנין המקדש והקרבנות והוא בכלל תשמרו להקריב. ובזו התשוקה יש לנו חלק בקרבנות המקדש שהי' אז ושיבנה במהרה בימינו אמן:

מתחבר לי ממש למשהו שבדיוק למדתי בספר של הרב ראובן ששון על השבת.

הוא מסביר שם על כך שבזכירה יש צד של מעבר מן ההעלם אל הגילוי. והוא מסביר שבהקשר של הגאולה, בעצם כל החסרונות של הגלות הם בצד החיצוני של המציאות, אבל בפנימיות יש מציאות של שלמות, של מציאות שלמה והמתוקנת.

פעולת הזיכרון היא פעולה שמוציאה מההעלם אל הגילוי, ולכן הזיכרון שלנו והציפיה שלנו לבניין בית המקדש, הם עצמם מעוררים את המציאות הנעלמת הזו, ומקרבים אותה אל הגילוי.

וכמו שאומר גם ישעיה הנביא - "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה'

אַל דֳּמִי, לָכֶם… עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה--בָּאָרֶץ" (ישעיה ס"ב, ו'-ז').

(אחר כך הוא לומד מהעניין הזה על השבת, שבמצוות 'זכור את יום השבת לקדשו', אנחנו מעוררים את הקדושה העליונה והמאירה של השבת, שמופיעה בעולמות העליונים, ומגלים אותה בעולמות התחתונים).

בפרשה מונים את בני ישראל, האור החיים מפרש את השמות שכתובים במנין.

את שמות בני יהודה מפרש שרומזים למאורעות בני ישראל במהלך ההסטוריה.

את שלה פרץ וזרח מפרש כרומזים ל3 עניינים שיהיו בעת ביאת המשיח.

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה, לִפְקֻדֵיהֶם--שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת

ואת המילה "לפקודיהם" מפרש פקידה - גאולה.

ובמספרם רמוז מתי תחל הגאולה.

בחצי השני של האלף החמישי - ה' אלפים 1500.

השבוע היה יום פטירת האור החיים וראיתי שיעור של הרב שמואל אליהו שמתאר את תולדות חייו של האור החיים,

שעל פי חשבונו כיוון לעלות לארץ בשנה ה1500 שזו שנת ה'ת"ק,

ומביא שהרבה גדולי ישראל עלו לארץ סביב שנה זו.(הרמח"ל , רבי חיים אבולעפיה, רבי עמנואל ריקי, והגר"א והבעש"ט גם רצו לעלות בשנה זו, על אף שלא הגיעו לבסוף לארץ)

אשרינו שזכינו לחיות בתקופה הזו , בעז"ה שנזכה במהרה לחזות בבניין המקדש!

ואומרו אלה משפחות יהודה פירוש מה שיהיה להם מהמאורעות גם הרעות גם הטובות, ואומרו לפקודיהם פירוש כשיהיו נפקדים יש פקידה לרעה ויש פקידה לטובה כאמור בדבריהם ז"ל (זוח"א קס א), ושני מיני פקידות נאמרו בכתוב, ואומרו ששה ושבעים אלף וחמש מאות, אולי שרמז ה' בזה מתי יהיה תכלית הפקידה טובה הרשומה בסמוך שיזרח עלינו כבוד ה', ואמר עד עבור כל גליות, גלות מצרים, וגלות בבל, וגלות אדום, כנגד גלות מצרים אמר ששה לרמוז לגלות מצרים שהיה לששה דורות דכתיב (בראשית, טו) ודור רביעי ישובו הנה, ועיין מה שכתבתי שם שג' דורות סבלו גלות לבד מיצחק ויעקב ויהודה הרי ששה כי התחלת הגלות היה משנולד יצחק, וכנגד גלות בבל אמר ושבעים דכתיב (ירמי', כט) עד למלאות לבבל ע' שנה, וכגנד גלות אדום שאנו עדיין בו אמר אלף וחמש מאות, ואם היו זוכים ישראל היו נמנים קע"ב שנה שנשארו מאלף הד' וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מאלף הה' וחמש מאות מאלף הששי, ומקוים אנו כי הוא זה קץ גליותינו ויתקיימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום:

הפרשה פותחת בשכר שפנחס קיבל על הריגת זמרי וכזבי.

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו"

איך יכול להיות שהשכר על מעשה קנאה כזה יהיה דווקא 'ברית שלום' וכהונת עולם, כשהעניין של הכהונה זה אהבה לעמ"י?

הרב ראובן ששון מסביר שבעצם הקנאה קשורה באהבה. רואים את זה גם בפסוק "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

הקנאה מופיעה היכן שיש אהבה. בעל שמקנא לאשתו, זה בגלל שיש ביניהם ברית, יש ביניהם אהבה. ולכן הוא לא מוכן לסבול את הפירוד והבגידה.

בפשטות ניתן לחשוב שאהבה צריכה להתבטא תמיד בצורה של חסד. ולכן מעשה הקנאות, שהוא מעשה של דיו, נראה שלא שייך לתכונת האהבה.

אבל למעשה, דווקא כלפי מי שאנחנו אוהבים מאוד, ויכולים לחוש את הקשר העמוק שלנו איתו, דווקא שם אנחנו צריכים גם לדעת לזהות את הביקורת, את מה שלא מתוקן, ולבטא את זה.

ולכן דווקא פנחס, שביטא את הברית העמוקה עם הקב"ה ועם עמ"י במעשה הקנאות שלו, הראה שהוא שייך לכהונה, וניתנה לו כהונת עולם.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...