קנאה חיובית

לא לפחד לומר את מה שחושבים גן אם זאת דעת יחיד

למרות שלא בטוחה שאספיק... אבל אולי אולי

בתחילת הפרשה מוזכרת כזבי בת צור - היא האישה המדיינית (בת כהן מדיין) שהלכה עם נשיא שבט שמעון ושאותה הרג פנחס.

בהמשך הפרשה, בצעד די נדיר, מוזכרות חמש נשים בתוך מניין עם ישראל - בנות צלפחד, שאחר כך מסופר איך הן מבקשות נחלה בישראל.

האישה המדיינית המיוחסת - מול הנשים הישראליות שייחוסן אולי מפוקפק (כי לפי המדרש צלפחד היה המקושש, שנהרג כיוון שחילל שבת).

האישה המדיינית הפרוצה - מול הנשים הישראליות, ששמרו על טהרתן ולא נישאו עד גיל מבוגר עד שמצאו את מי שבדיוק ראוי להן (כך לפי המדרש).

האישה המדיינית שניסתה בכוח להשאיר את עם ישראל במדבר (בכך שיינשאו למדייניות ויחטאו חטא שאולי אף חמור יותר מחטא המרגלים, שדחה את כניסתם לארץ) - מול הנשים הישראליות שביקשו בכל מאודן להיכנס לארץ ולקבל בה נחלה.

ואולי אפשר לראות את כל זה במשמעות השמות שלהן:

כזבי בת צור - מכזבת את הרצון (מעין היפוך אותיות של צור).

ולעומתה -

מחלה - שמייחלת ורוצה,

נעה - שמניעה עצמה לרצונה,

חגלה - שחגה אל גילוי הרצון,

מלכה - שמוליכה עצמה אל הרצון

ותרצה - שפשוט רוצה.

בנות צלופחד כולן רצון ותשוקה לקב"ה ולארצו. והן מצליחות לגבור על הרצון שניסתה כזבי בת צור לכזב מתוך עם ישראל. הן מצליחות להחזיר לכל עם ישראל את הרצון והתשוקה לארץ ישראל, לאחר החטא הנורא עם המדיינים ולאחר המגפה שכילתה חלק מהעם.

יהי רצון - שגם אנחנו כמותן נרצה... ושנהיה נשים יהודיות טהורות, שלא מכזבות ולא מכזיבות.

[מקובל לפרש את שמותיהן של בנות צלופחד במשמעות של תנועה ומחול. גם זה ודאי קשור - הן נעות ומרקדות אל עבר ארץ ישראל, ומשאירות מאחור את חטאי המדבר השונים, גם אלה שהגברים עשו מרצונם וגם אלה שנשות נוכרים פיתו אותם לעשות.]

נשים הן כמו חומה. חומה של טהרה, של נשיות מחוברת ונשמרת.

כזבי בת צור נתנה לחומתה להיפרץ. בנות צלפחד שמרו על חומתן.

בזכות השמירה על החומה - הן זכו לנחלה בארץ ישראל.

בזכות זה שאנו נשמור על החומה שנפרצה לפני שנים (חומת ירושלים) ונסגור את פרצותיה -

נזכה לנחלה החשובה ביותר בארץ ישראל, לבית המקדש.

אמן...

למה צריך להתאבל על בית המקדש?

למה לא מספיק להמשיך להתפלל לגאולה שלמה ובניין בית המקדש, כמו שאנחנו עושות לאורך כל השנה?

בספר 'ושכנתי בתוכם', הרב ראובן ששון מסביר שבימי בין המיצרים יש הארה מיוחדת, הארת המקדש והתגלות השכינה בתוך עמ"י.

בעתיד האור הזה יתבטא בכך שימים אלו יהפכו להיות מועדים - "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים".

אבל ההארה הזו של הימים האלו מופיעה גם עכשיו, אלא שעכשיו אי אפשר לחגוג את הארת השכינה שבמקדש, ומה שאנחנו מרגישים זה את החיסרון.

וזה נצרך להרגיש ולחוש את האבל על החיסרון הזה, כי עצם הרצון שלנו, וההתעוררות שלנו לגאולה, היא עצמה מקרבת את הגאולה.

"אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד", ומדוע בא מועד? "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". עצם העיסוק בנושא המקדש, הבירור וההבנה למה הוא חסר לנו, הצער על כך שאנחנו עוד לא בגאולה השלמה - זה עצמו נצרך כדי להביא את הגאולה השלמה. וזו העבודה של הימים האלו.

במיוחד שקשה לנו להיכנס ל'מוד' של אבל בכוח, ומצד שני - החיים מספקים לנו לא מעט רגעים קשים גם ככה.

אבל ההבנה הזו, שרק מתוך ההתכנסות באבל נצא לגאולה, היא הבסיס של הכול. וזה באמת מחזק.

תודה!

הרצון והכלי לששפע מתעוררים כשיודעים לכאוב את החסר

זה כלל מפתח מדהים וכל כך חשוב ביהדות

י"ז בתמוז.

נשתברו הלוחות,

הושם צלם בהיכל,

בטל התמיד,

נשרפה התורה

ונבקעו החומות.

יום של אובדן, של מעלה גדולה שלכאורה היינו בה,

אבל בעומק לא היינו כלים ראויים לאור הזה,

ולכן נשברו הכלים והלוחות,

ונשלחנו לגלות, לעבוד

כדי להיות במקום שלם יותר

כדי שנוכל להכיל את הגודל

כדי שנהיה כלי ראוי לאור הגדול.

היום הזה מתחיל את שלושת השבועות,

בין המצרים, הצרiת, הצרו•ת,

מכאן ועד תשעה באב המצב הולך ומתדרדר,

עד שנחרב הבית ואנחנו יוצאים לגלות.

גם בחיים שלנו, כאן היום כאומה,

כציבור וכאנשים פרטיים

אנחנו חווים אובדן, וחורבן, ויציאה לגלות.

הגלות, המהות הפנימית שלה הוא גילוי.

הניתוק מהאחיזות שלנו במציאות הפיזית,

שמכריח אותנו להאחז במה שנשאר איתנו,

שזו המהות הפנימית, הנשמה, הרוח.

שם אנחנו מגלים מחדש את עצמנו, את החיבור שלנו לאלוקות ולמהות.

גאולה וגלות מילים לכאורה הפוכות, אבל כל כך דומות.

הגאולה נוצרת, כשבגלות התחברנו למקור שלנו,

עסקנו בבירור ובגילוי, ומצאנו את הא' של האלוקות.

גם בחיינו הפרטיים אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם במצבים של אובדן, של חורבן ושל גלות.

הדרך שלנו לגאולה, עוברת בגילוי שבגלות,

ביכולת להתנתק מהמציאות שמבחוץ,

שנדמה לנו לפעמים שהיא חזות הכל,

להתחבר למה שקורה בתוכנו פנימה,

לשורש, לעיקר, למקור

ואל האלוקות שבנו

וליצור בתוכנו גאולה.

שנזכה לדעת לעבור במיצרים,

למצוא בהם אלוקות

ולהביא במעגלים שלנו

גאולה ועוד גאולה

עד שנזכה מהרה לגאולה אחת שלמה❤️

אהבתי את כל משחקי המילים המדויקים...

(ונהניתי מהפתרונות המקוריים שמצאת לניקוד )

מחנות האפליקציות, ולהגדיר אותה בהגדרות כמקלדת ברירת המחדל. ואז הניקוד הוא פשוט מאוד. בלחיצה ארוכה על האות בה מתחיל השם של הניקוד, את יכולה לבחור את הניקוד שאת רוצה (למשל ק' לקמץ, צ' לצירה, ח' לחיריק וחולם, ד' לדגש, וכו').

בהחלט יותר יעיל ונוח להשתמש באפליקציות (או באתר 'נקדן', זה מה שאני מכירה, לי הוא שימושי ונוח).

אבל כשרוצים לנקד משהו קטן תוך כדי כתיבה, המקלדת של גוגל הרבה יותר נוחה...

אשריך!

תודה רבה!

avid;font-size:21px;">צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.

את המילה תשמרו מפרש השפת אמת מלשון ציפיה, כמו שמפרש רש"י בבראשית את הפסוק - "ואביו שמר את הדבר"  - הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא.

וכותב השפת אמת שבעצם התשוקה ובציפיה שיש לנו בגלות לבניין בית המקדש ולהקרבת הקרבנות יש לנו חלק בקרבנות בית המקדש!

וזהו תשמרו להקריב כו' במועדו. וזהו ההכנה שייך גם בגלות להיות מצפין לבנין המקדש והקרבנות והוא בכלל תשמרו להקריב. ובזו התשוקה יש לנו חלק בקרבנות המקדש שהי' אז ושיבנה במהרה בימינו אמן:

מתחבר לי ממש למשהו שבדיוק למדתי בספר של הרב ראובן ששון על השבת.

הוא מסביר שם על כך שבזכירה יש צד של מעבר מן ההעלם אל הגילוי. והוא מסביר שבהקשר של הגאולה, בעצם כל החסרונות של הגלות הם בצד החיצוני של המציאות, אבל בפנימיות יש מציאות של שלמות, של מציאות שלמה והמתוקנת.

פעולת הזיכרון היא פעולה שמוציאה מההעלם אל הגילוי, ולכן הזיכרון שלנו והציפיה שלנו לבניין בית המקדש, הם עצמם מעוררים את המציאות הנעלמת הזו, ומקרבים אותה אל הגילוי.

וכמו שאומר גם ישעיה הנביא - "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה'

אַל דֳּמִי, לָכֶם… עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה--בָּאָרֶץ" (ישעיה ס"ב, ו'-ז').

(אחר כך הוא לומד מהעניין הזה על השבת, שבמצוות 'זכור את יום השבת לקדשו', אנחנו מעוררים את הקדושה העליונה והמאירה של השבת, שמופיעה בעולמות העליונים, ומגלים אותה בעולמות התחתונים).

בפרשה מונים את בני ישראל, האור החיים מפרש את השמות שכתובים במנין.

את שמות בני יהודה מפרש שרומזים למאורעות בני ישראל במהלך ההסטוריה.

את שלה פרץ וזרח מפרש כרומזים ל3 עניינים שיהיו בעת ביאת המשיח.

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה, לִפְקֻדֵיהֶם--שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת

ואת המילה "לפקודיהם" מפרש פקידה - גאולה.

ובמספרם רמוז מתי תחל הגאולה.

בחצי השני של האלף החמישי - ה' אלפים 1500.

השבוע היה יום פטירת האור החיים וראיתי שיעור של הרב שמואל אליהו שמתאר את תולדות חייו של האור החיים,

שעל פי חשבונו כיוון לעלות לארץ בשנה ה1500 שזו שנת ה'ת"ק,

ומביא שהרבה גדולי ישראל עלו לארץ סביב שנה זו.(הרמח"ל , רבי חיים אבולעפיה, רבי עמנואל ריקי, והגר"א והבעש"ט גם רצו לעלות בשנה זו, על אף שלא הגיעו לבסוף לארץ)

אשרינו שזכינו לחיות בתקופה הזו , בעז"ה שנזכה במהרה לחזות בבניין המקדש!

ואומרו אלה משפחות יהודה פירוש מה שיהיה להם מהמאורעות גם הרעות גם הטובות, ואומרו לפקודיהם פירוש כשיהיו נפקדים יש פקידה לרעה ויש פקידה לטובה כאמור בדבריהם ז"ל (זוח"א קס א), ושני מיני פקידות נאמרו בכתוב, ואומרו ששה ושבעים אלף וחמש מאות, אולי שרמז ה' בזה מתי יהיה תכלית הפקידה טובה הרשומה בסמוך שיזרח עלינו כבוד ה', ואמר עד עבור כל גליות, גלות מצרים, וגלות בבל, וגלות אדום, כנגד גלות מצרים אמר ששה לרמוז לגלות מצרים שהיה לששה דורות דכתיב (בראשית, טו) ודור רביעי ישובו הנה, ועיין מה שכתבתי שם שג' דורות סבלו גלות לבד מיצחק ויעקב ויהודה הרי ששה כי התחלת הגלות היה משנולד יצחק, וכנגד גלות בבל אמר ושבעים דכתיב (ירמי', כט) עד למלאות לבבל ע' שנה, וכגנד גלות אדום שאנו עדיין בו אמר אלף וחמש מאות, ואם היו זוכים ישראל היו נמנים קע"ב שנה שנשארו מאלף הד' וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מאלף הה' וחמש מאות מאלף הששי, ומקוים אנו כי הוא זה קץ גליותינו ויתקיימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום:

הפרשה פותחת בשכר שפנחס קיבל על הריגת זמרי וכזבי.

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו"

איך יכול להיות שהשכר על מעשה קנאה כזה יהיה דווקא 'ברית שלום' וכהונת עולם, כשהעניין של הכהונה זה אהבה לעמ"י?

הרב ראובן ששון מסביר שבעצם הקנאה קשורה באהבה. רואים את זה גם בפסוק "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

הקנאה מופיעה היכן שיש אהבה. בעל שמקנא לאשתו, זה בגלל שיש ביניהם ברית, יש ביניהם אהבה. ולכן הוא לא מוכן לסבול את הפירוד והבגידה.

בפשטות ניתן לחשוב שאהבה צריכה להתבטא תמיד בצורה של חסד. ולכן מעשה הקנאות, שהוא מעשה של דיו, נראה שלא שייך לתכונת האהבה.

אבל למעשה, דווקא כלפי מי שאנחנו אוהבים מאוד, ויכולים לחוש את הקשר העמוק שלנו איתו, דווקא שם אנחנו צריכים גם לדעת לזהות את הביקורת, את מה שלא מתוקן, ולבטא את זה.

ולכן דווקא פנחס, שביטא את הברית העמוקה עם הקב"ה ועם עמ"י במעשה הקנאות שלו, הראה שהוא שייך לכהונה, וניתנה לו כהונת עולם.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.