כל הפדיחות שייכות לצד הגברי 😝

משהו שזכור לי מהזמן האחרוןכלומר פאדיחה שעשיתי לעצמי... (בתקווה שלא אאוטינג...) הבחור דיבר על תיאוריה שלימה ומורכבת, וכשרציתי להגיב, רציתי לשקף לו חלק ממה שהוא אמר, ולשאול על זה כמה שאלות, אבל לא היה לי כח לחזור על הנקודות העיקריות, אז אמרתי לו כזה: "קיצער אז אתה אומר ש בלה בלה בלה..." מסכן הוא חשב שאני רק רוצה לסתום לו את הפה. לא הבין שיש לי קודים משלי....

(נגיד במקום לומר הסכין בכיור, אני מסוגלת להגיד הסכין בכביסה, ובמקום לומר הגעתי ברגל, אני יכולה לומר הגעתי בעל פה... אז ככה גם הבלה בלה בלה הזה הוא מטבע לשון שלי ולא מביע זלזול. אבל צריך להכיר אותי בשביל זה...🤪)

אני יכול הרבה יותר להבין "בלה בלה בלה" ולהגיע לנקודה שאת רוצה מאשר "הגעתי בעל פה"...

לדעתי, אין "פאדיחות שבנות עושות" או "פאדיחות שבנים עושים".

יש נשים חסרות טאקט.

יש גברים חסרי טאקט.

אף רשימה שיירשמו כאן לא תקיף את כלל המצבים שבהם צד אחד עושה דברים חסרי טאקט\פאדחניים.

בסופו של דבר צריך להיות בני אדם.

לשאוף תמיד להשתפר ביחסי בין אדם לחברו.

לנסות להעמיד את עצמינו בנעליים של האחר.

ועם זאת, אנחנו נטעה. ונגיד דברים שהם לא במקום. ונעשה פאדיחות.

אלו החיים, וזה בסדר. זה לא רע. אנחנו צריכים לשאוף שהדברים הללו לא ייפגעו באחרים. לנסות להיות יותר רגישים ופחות שיפוטיים.

וזה נכון לכולם, גברים כנשים.

וכן, יש פדיחות. מה לעשות. חלקן אפילו מיוחסות יותר לצד זה או אחר.

חסרים סיפורים על בנות שראו כלב ואיבדו שליטה?

(סתם דוגמא שעלתה לי לראש, מוזמנת להביא משלך) 

אבל זה לא משהו שאפשר להימנע ממנו.

בעיניי, עבודת המידות היא המפתח כאן, ולא "רשימת הפאדיחות ודברים חסרי טאקט שאסור לי כאישה לעשות".

שקראתי את זה יותר בצד מבודח.

כשאת מציגה את זה כך - אדרבא. שאלה מצויינת.

כל צד רואה את העולם בעיניים שלו ואנחנו מדברים בשפה שונה. יש כאן אפשרות לשאול בצורה בלתי אמצעית איך התנהלות נורמטיבית לחלוטין לצד אחד נתפסת בצד השני. 

אחרים איך אני יכול להשתפר ומה עשיתי לא טוב (בצורה לא מודעת), כדי שאוכל מעכשיו לשים לב ולהמנע. אחרת לא נדע לעולם שעשינו משהו שהוא לא בסדר, חסר טאקט וכו'...

לדעתי זה חלק מהעניין של שאלה כזאת

אני לא חושבת שהשאלה נוסחה כמו שצריך.

אני לא חושבת שיש דברים חסרי טאקט שאופייניים לנשים ודברים חסרי טאקט שאופייניים לגברים - אלא יש דברים חסרי טאקט שגברים ונשים עושים.

לכן כתבתי שהבעייה היא בנקודת המוצא, לא ברצון ללמוד ולהשתפר.

גם אני לא אוהבת את ההטפות האלה.לא יודעת למה לאנשים כאן יש נטייה להטיף לאחרים על סמך כמה משפטים שהם כתבו.

כתבתי מה ש*אני* פוגשת וביקשתי איזון כדי שהאמירה שתכונה מסויימת לא קשורה לחלוקה מגדרית לא תהיה *אצלי* מן השפה ולחוץ.זו הייתה הבקשה שלי.

ואפשר גם שזאת תהיה מישהי פדחנית או שמתפדחת כי ככה יהיו חיים נחמדים ומעניינים.

וכידוע יש שלב בחיים שאחת המגמות בחיים היא לעשות פאדיחות לאשה והילדים בגבול הסביר.

למה כבודו מחכה?

שיר מסוים אז בטבעיות התחלתי לזמזם אותו לא התכוונתי לשיר בכלל.. פתאום אני קולטת שהוא אדום.. אמ בסדר קורה לא ביג דיל אנשים מוגזמים

מה עוד היה שאמרתי לו לא באלי .. ואז אכלתי לו את כל הקינוח .. זה היה חזק ממני זה היה מלא שוקולד

לגבי קינוח - בעיה ידועה. יש מסעדה עם מנת "החברה שלי לא רעבה" - שמביאים מנה אחת עם תוספת ציפס וכדו' כדי שהחברה תאכל ממנה... 

בחורה שמגיעה בלבוש צנוע ותוך כדי הפגישה הוא מתחיל לזוז לצורה אחרת..

בחורה שפתאום מתכופפת מולך לקשור שרוכים וכדו' וזה מביא למצב לא נעים

בחורה שפתאום מתיישבת בישיבה מזרחית מולך (קצת תלוי בבגד אבל בד"כ מפדח)

בחורה שפתאום מתיישבת על הרצפה כשאתה על ספסל, מסתכלת עליך מלמטה ולא רוצה שאף אחד מכם יזוז..

כל הנ"ל קרה לי. 

אלו דוגמאות..

הדוג' הראשונה נראה לי קורית בלי כוונה, כמובן כמובן.זוכרת שפעם ישבתי על דשא עם מישהו ואז כשקמנו כנראה התגלתה חתיכת עור קטנה ואח"כ קיבלתי על זה הטפות וואי זה עצבן אותי.

הדוג' האחרות קשורות ברגישות בתחום הזה וזה משתנה בן אחת לשנייה.

פשוט הרגשתי מאוד לא בנוח.

ולצערי למדתי להכיר את ההבדל בין טעות למכוון בזה. 

וממש לא הבנתי למה. והיא ממש התעקשה. היה לי ממש לא נעים. 

ולא רציתי לפגוע\להעליב. ממש הרגיש שחשוב לה.

במבט לאחור יכול להיות שהיא ראתה שלא נעים לי ורצתה לראות איך אגיב.

בלי קשר למפרע גיליתי שיש בינינו הבדל לא קטן בנושא (צניעות). 

השטויות האלו שחברות מיעצות כמו לאחר בכוונה וכל הטריקים האלו.

זה ממש חוסר ישרות אנושית בסיסית.

מסייג שזו ההסתכלות לאחור שלי ואולי אני טועה, פשוט לא מוצא הסבר אחר לכל הסיטואציה. 

כדי לבוא לפגישות בצורה רגישה לזולת כדאי ללמוד איך להרגיש יותר טוב את הזולת, איך לתקשר איתו

אחרי שלומדים מה כן כדאי לעשות ,כבר ממילא יודעים מה לא לעשות.

חשבתי על זה והחלטתי שזה מה שאולי יעזור לי כדי לשנות תפיסה ,אם יש מה לשנות..

שאילת שאלה לא מלמדת איך השואל מתנהג בפועל עם אנשים.

מה זה הישירות הזו.

מישהו שאני נפגשתי איתו לפני,

בתום הפגישה הוא התקשר להתלונן אצלי אבל ממש להתלונן שכל הפגישה היא רק התעניינה כמה הוא מרוויח חחח הוא אמר שמרוב שהיא ריכזה המאמץ כל הפגישה להוציא ממנו את המידע הזה לא משנה כמה ניסה לחמוק בסוף נאלץ לומר לה הכל.

הוא לא הסכים לפגישה נוספת.

חברה שלי נבע מרוב התרגשות ולחץ, מכירה אותה ולא מתאים לה...

אולי זה מה שקרה עם הבחורה שדיברה איתך?

בכלל רציתי לדעת אם היא תורנית והדבר היחיד ששאלה היה מה למדתי, איפה עובד, מה עושה ואם הייתה יכולה היה שואלת כמה מרוויח.

כנראה שלא אהבה את התשובות כי גם היא לא רצתה.

המצחיק שיש לי עבודה מעולה 🙂

כמה אנשים מפספסים אחד את השנייה על שטויות?

לך יש עבודה טובה (יכול להיות שזה היה חשוב לה לא כי כי רודפת בצע דווקא..)והיא כנראה לא הבינה את זה מספיק טוב

וחברה שלי סהכ נורמטיבית לא יודעת למה היא התנהגה ככה בדייט עצמו.יש אינסוף מקרים כאלה שכל אחד חושב שהשיפוט שלו נכון כשלא..

עצוב.

אז טוב שפספסתם אחד את השנייה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.