שאלהה לבחורים עדינים וגם לאלה שיש מה להגיד בענייןעייפתי מהמירוץ
מה אם כל הרשימות האלה שעושים בראש
איך אנחנו רוצים שהוא יראה אופי וכאלה לא בדיוק מסתדרות עם אנשים במציאות
מרגישה שבכל אחד יש חלק ממה שאני רוצה
ואז אני לא יודעת על איזה חלק לוותר
או שאולי לא צריך לוותר
כאן השאלה!!
אני יוצאת עם בחור שבאופי שלו הוא עדין ואני קצת פחות מתחברת לזה או שרק ברשימה שלי אני לא מתחברת כבר לא יודעת
כאילו יש איזה טמפרמנט באופי של בן אדם שהופך אותו למושך בעינייך כאילו אחד כזה שיש בו התלהבות כשמדברים אין את זה לעדינים או שלוקח להם זמן להיפתח ואז אני לא יודעת אם זה יקרה או שזה פשוט ככה
את מתארת כאן פער בין דמות דימיונית שאת מציירת לעצמך,
לבין מציאות שלא בדיוק חופפת את הדימיון הזה.
האם ייתכן שיש מישהו המציאות בכלל שעונה על הדמות הזאת?
מעבר לזה, איזה סוג דייטים אתם עושים?
האם כל הדייטים שלכם מסוג דייט ספסל?
האם ייתכן שאת נחשפת אך ורק לצד אחד של האישיות שלו, וייתכן שבסיטאציות אחרות הוא אחר לחלוטין?
דבר נוסף, עד כמה את באמת מכירה את האדם מולך? עד כמה התפיסה שלך את האדם היא עגולה? עד כמה זה פרשנות שלך?
עד כמה מה שמפריע לך מפריע להתנהלות זוגית? משפחתית?
אני חושבת שאם תשתפי את הדברים האלה עם מישהי שאת סומכת עליה (דמות מהמשפחה\דמות רבנית\חינוכית) - יהיה לה מה להגיד לך, מתוך היכרות איתך ומתוך היכרות עם חיי נישואין.
להעלות את הדברים הללו מולו. לדבר על זה שלא זורם. איך הופכים את זה לזורם יותר, מלהיב יותר, אישי יותר, פגיע יותר.
אני מסכימה איתך, לא רוצה להרגיש שהתפשרתי בבחירת בן זוג.
אבל השאלה היא אם זה התפשרות כאן.
לכן אני חושבת שיש כאן שני דברים:
א. האם "הדברים שאת רוצה" - אלו שמופיעים ברשימה שלך - חופפים ל-"דברים שאני צריכה".
ב. האם בשלב הזה של ההיכרות אפשר לשפוט את הדברים הללו.
להתייעץ עם מישהו שאת מכירה יכול להאיר לך שוויות אחרות. לדוגמה, נניח, שאני רוצה להתחתן עם מישהו שזכה בלוטו, כך שהוא לא יצטרך לעבוד. אפשר לראות את זה כצורך בבטחון כלכלי - ומהבחינה הזאת צריך להבין שבטחון כלכלי יכול להגיע בדרכים שונות, ולא רק על ידי זכייה בלוטו (שזה בכלל לא מבטיח שהכסף נשאר...).
שאלו אותך על עדינות, ואני למדתי שיש למושג הזה פירושים רבים.
כתבת שאדם לא עדין הוא -בהדגשה:
גבר שהוא קצת מחוספס משהו אולי בטון דיבור שלו - טון דיבור זה לא נראה לי משהו שניתן לשינוי (במובן הפשוט. אולי פיתוח קול או משהו כזה יכול להשפיע, אבל רוב הציבור לא ישקיע בזה מאמצים). אנחנו מדברים באופן בלתי מודע.
גם בהתנהגות - מהי התנהגות עדינה? האם אדם יכול להיות כירורג ועדין? שוחט ועדין? לוחם קרבי ועדין?
יש כאלה שהם מדברים וכבר שם רואים את זה בהתלהבות בדיבור - האם אנחנו מדברים באותה רמת התלהבות על כל נושא?
אולי גם עדין זה בלשקול מילים
ולא לתת לעצמך להשתחרר
להיות מאופק קצת
לא ברור לי למה את מכוונת לגבי האופי שאת רוצה שהוא יראה. יכול להיות שאם היית רואה אותה בסיטואציות אחרות לחלוטין, הוא לא היה שוקל מילים, היה יותר משוחרר.
במילים אחרות, "אני" של דייט, במיוחד בהתחלה, שונה מ"אני" של חופשה משפחתית, שונה מ"אני" בישיבה בעבודה, שונה מ"אני" בבילוי עם חברות.
רוב האנשים כאן בפורום נמצאים כאן כי אנחנו עוד לא התחתנו.
ואת מבקשת מאיתנו לייעץ לך על זוגיות - וזה קצת מצחיק לחשוב שהעצות שלנו הם אלו שתורמות לזוגיות יציבה וארוכה.
ולכן דווקא בנושאים האלה, אני חושבת שחשוב ליצור ערוץ תקשורת עם מישהי שיש לה ניסיון רב (ולא מישהי שהתחתנה אתמול) כדי לקבל נקודת מבט אחרת לחלוטין, שמדברת מתוך מקום שחווה זוגיות, שמבין קצת יותר טוב מאיתנו מה עיקר ומה טפל.
לא מסכימה שזה שכאן יש אנשים שלא התחתנו לא אומר שהם לא יכולים לייעץ כי כל מערכת יחסים נקרא לזה ככה שלא ממש צלחה גם לא כמה דייטים לימדה אותנו וחיזקה אותנו לגבי מה אנחנו רוצים וצריכים
ולכן חושבת שגם מי שלא נמצא בסיטואציה ידע מה לייעץ
ואם אני אתייעץ עם מישהי שנשואה כבר כמה זמן אבל היא לא הייתה בסיטואציה הזאת והכל הלך לה בקלות מה היא תוכל להגיד לי בעיקר כלום
זה חייב להיות מישהו שהיה בסיטואציה דומה
לפעמים גם לשמוע עצה ממי שרואה את הסיטואציה מבחוץ נותן משהו
2. לכל זוג יש את ההתמודדות שלו - אין זוג ללא התמודדות. לפעמים זה נראה שהדשא של השכן ירוק יותר אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה אצל זוגות אחרים. ולא, זה לא כי אנחנו שמחים שלאחר רע יותר משרע לנו אלא שהתקדמות בחיים היא לא סטטית, רק דרך ההתמודדויות וצליחה שלהן אנחנו מתקדמים. התמודדות היא ממש לא פשלה - זו הזדמנות לצמיחה.
3. חתונה לא פותרת בעיות - אני אשכרה חשבתי ככה: שאם אתחתן הכל יסתדר ונחיה בעושר ואושר עד עצם היום הזה. אבל המציאות מראה שחתונה הרבה פעמים מעמיקה את הבעיות שהיו בעבר ודברים שלא התמודדנו איתם (כי בחרנו לטאטא מתחת לשטיח או מחוסר מודעות) פשוט יצופו ויעלו ביתר שאת. הרבה פעמים דווקא הקשר המאוד קרוב עם מישהו או מישהי שלא בקרבת משפחה עלול לאתגר ולהציף את כל אותן בעיות שהיו מתחת לפני השטח.
רק מילה אחת לגבי נתינת וקבלת עצות בפורום הזה - מכירה את סיפור מיגון המטוסים במלחמת העולם השניה? | קבלת החלטות והקשר למיגון מטוסים במלחה"ע ה-2 | מקביל קצת ללקיחת (ונתינת) העצות בלנ"ו. אנחנו בעצם מתייעצים עם אלו שמצד אחד מבינים אותנו יותר מכולם אבל גם אלו שלא הצליחו.. (כמובן שכולל את עצמי בתוכם)
אז ככה. אני יודע על עצמי שזה תלוי עם מי אני נמצא. במשחק כדורסל או בפגישה עם חברים לא תמצאי אצלי עדינות יתר. עם זאת בפגישה עם אנשים חדשים / בחורה / קרובי משפחה רחוקים אני אהיה עדין מאוד. להגיד לך שזה משהו שאמור להשתנות אחרי שאני אתחן בעזרת השם, אני לא יודע להגיד לך.
קטע, כי אני רואה בחספוס אימפולסביות גסות קשיחותהפי
כבר בהתחלה ומשם הדרך לחתונה עם בחיר/ת ליבם המתאים ביותר מתקצרת פלאים.
יש כאלו שזה חזק מהם ורק אחרי הרבה מאוד כאב ותהליכים מורכבים הם זורקים את הרשימות לפח בלית ברירה. מתוך ייאוש וכדומה. ורק אז נפתחים להם השערים.
ויש את אלו שלא זורקים בכלל את הרשימות, הם מתחתנים עם רשימה במקום עם האדם שהכי מתאים להם במציאות, לא על הנייר. הסבל שלהם יתחיל כשהם נוחתים למציאות אחרי השבע ברכות וירח הדבש.
מעבר לזה - זאת בחירה לגמרי שלך לאיזה קבוצה להשתייך. זה כן דורש מודעות עצמית, בגרות וכנות מלאה
אני יודע שדחו לפעמים אותי על זה שאין טמפרמנט ואין התלהבות כשמדברים
אז תכלס? זה גם לא יהיה בעתיד, כי זה פשוט לא באופי שלי ואני לא כזה. חבל על הזמן לחכות
אם זה מה עושה לה את זה, אז באמת חבל שתתבאס ותחכה למשהו שלא קיים
אני לא יבש כן? אוהב לצחוק והכל אבל עדין 🤷♂️
תבררי עם עצמך אם מאחורי הרצון שלך יושב צורך נפשינוגע, לא נוגע
כלשהו או שזה פשוט לא הסגנון שלך (יתכן ששני הדברים נכונים).
אם זה צורך- האם הוא יכול להתבטא בצורות אחרות.
אם זה לא הסגנון שלך- עד כמה זה לא הסגנון שלך, איפה זה בסולם, האם יש מה לעבוד עם זה.
אם זה סגנון וזה לא בר שינוי (גם אם אפשר קצת לאזן)- אז אפשר להגיד "זו אני, זה מוריד לי הצעות ובחורים, אבל אין מה לעשות" או "זה חלק מהתכלית והתפקיד שלי בעולם בעל שהוא כך וכך ולא כך וכך וזה בסדר גמור".
בכל מקרה בנחת, צריך לעבוד עם הנפש בחכמה, בלי שיפוטיות לא נכונה מצד אחד ובלי השלמה לא נכונה מצד שני.
בתור שומרי נגיעה, איזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן?פצלשן
במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.
לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?
ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?
תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.
יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.
כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...
על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.
השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.
אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..
הכי טוב נראה לי לשאול זאת בפורום נשואים טרייםקעלעברימבאר
הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)
האמת הכי טוב לשאול מאמן לזוגיות עם נסיון את השאלהקעלעברימבאר
אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".
דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)
משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב
אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.
לבנות: כל הסיפור הזה של גבר מוביל אישה מובלת מגניב והכל, אבל בתכל'ס הכי כיף כשיש הדדיות. אם יש משהו שאת אוהבת, פשוט לכי על זה, כגבר זה כיף לפעמים להיות מובל ולהכיר עולם חדש ולהיות בתוך מה שעושה לך כיף במקום לגשש כעיוור באפילה ולנסות להמציא את הכל. מן־הסתם גם עברת קצת בחיים וגם הכרת קצת מקומות ופיתחת העדפות רעיונות חלומות. רוצה להיות חלק מזה! ולא רק לשאוב אותך לתוך העולם שלי. פעם אני אחליט פעם תחליטי את פעם נחליט ביחד אנחנו סומכים אחד על השני שיהיה נחמד ומקסימום למדנו צד חדש.
אם משהו לא נעים לך, את לא רוצה, תגידי. ככה, כשאת אוהבת את מה שיש לי להציע, אני יודע שאת לא מזייפת. בסדר זה לא נעים לרגע אבל אנחנו אנשים בוגרים שלומדים אחד את השני, הכל בסדר. לא נבהלים מכלום.
לבנים: דע גם להרפות. ודע להיות אתה. אז בסדר אתה לא מאצ'ו גברי / בייניש צדיק / batman עם רכב טכנולוגי משוכלל. אבל בסוף אתה אתה וגם אתה וגם אשתך יצטרכו לחיות אחד עם השני לנצח וייתכן שגם לאחר היפרדות הנשמה מהגוף לפי שיטות כאלה ואחרות. בסדר קצת חיזור קצת רושם קצת להיות יותר ממה שאתה ביום־יום אין בעיה אבל אל תמכור מוצר ושירות שאינם קיימים.
ואתה גם לא מכיר "בנות" אלא את מי שנמצאת מולך. אדם אחד מיני שבעה מיליארד. ואף־אחד, אבל אף־אחד, לא דומה לשני. חוץ מהסינים. לבנות יש סגנונות כל־כך שונים והעדפות כל־כך שונות זה לא כזה מופרך שתמצא חן בעיני מישהי גם אם אתה לא בקוביה מסוימת. לא זה לא תירוץ להיות couch potato עם אפס רוח / תחומי עניין / חזון לעתיד / מקצוע / אופי אין מה לעשות זה כן צריך. אבל אפשר לעשות את זה בסגנון שלך ולא יקרה כלום.
וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.
בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.
כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.
אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.
חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה
מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.
אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.
גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.
ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.
ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.
אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת
אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח
לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.
אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.
קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.
כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.
אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.
וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.
יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.
כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.
בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.
"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 0:14
דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.
רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.
אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.
אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.
לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.
הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.
אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.
הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.
הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.
אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.
החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.
החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.
אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה
אשמח אם תשתף מאמירותיו
אני ראיתי את זה בספר של הרב שג"ר (חסד או חירות)מתוך סקרנות
ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):
עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.
שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות
אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
