הגדולה בת כמעט 3. הקטן בן שנה וחצי. העברנו את הקטן לחדר שלה לפני שנה בערך בגלל צפיפות בחדר אצלנו וגם כי הוא כבר גדל ונשארה המיטת-לול של הגדולה שהיא מאוד נוחה ומרווחת.
כשהעברנו אותו היינו מרדימים אותו מחוץ לחדר אני או העלי והשני עם הקטנה. עברנו תהליך של ייעוץ שינה עם הגדולה אחרי הלידה השניה ובאמת ראינו שיפור משמעותי ברמה ששמים אותה במיטה אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר ובזה זה נגמר. פחות הקפדנו עם הזמן והתחלנו להרדים את הקטן איתה בחדר ורצינו לעשות איתו את אותו תהליך שעשינו לה (להיות ליד המיטה אחרי כמה זמן להתרחק ואחר כך לצאת מהחדר).
העניין הוא - שהגדולה התרגלה שאנחנו בחדר! ובעיקר שאני בחדר! היא לא מוכנה להירדם אם אני לא שם. אם זה בעלי היא מוכנה רק אחרי שכנועים ושקובעים את זה כעובדה.
זה משליך גם על אמצע הלילה - הלילה הזה בקושי ישנתי! היא התעוררה ורצתה שאשב בחדר. ישבתי וקמתי אחרי כמה דקות והיא ישר שומעת ורצה לדלת של החדר שאני אבוא ובוכה.
עשיתי את זה המון פעמים כמעט שעה. עד שאמרתי לבעלי שהוא ילך אליה כי איתו היא אמנם בוכה יותר אבל לא דורשת את זה.
הוא הלך אליה והחא התחילה להשתגע!!! צרחה לו שילך מהחדר ושהיא רוצה את אמא. אנחנו גרים אצל ההורים אז מרצון טוב אבא שלי התעורר כאילו לעזור עכשיו זה קורה כשאחד מהם בוכה בלילה וזה פשוט הורססס את כל החינוך אין לי כוחות לביקורת הזו ובכלל אני בלי חזייה וכל פעם בורחת לחדר.
עכשיו - מרוב רצון למלא אצל הגדולה (שכן היא בעצמה קטנטנה) את המקום הזה של הביטחון החום האהבה - זה פשוט מחרב הכול!!@ אני ובעלי רבים המון בגלל זה. לא ישנתי טוב בלילה אז קמתי עצבנית. אמא שלי קמה להיות עם הגדולה כי שמעה שבכתה וזה חירפן אותיייייייי די כבר. אז אמרתי לבעלי שיקח אותם מוקדם כי אני לא יכולה לסבול את השעה הזאת וצריכה את השקט שלי. התחיל להגיד לי שעדיףשיתפלל ולמה שיבזבז אץ הזמן עכשיו לחכות עד שתגיע השעה של הגן ואז ילך לתפילה. הוא רואה אותי שבורה!!! אחרי לילה תשוש שבסופן אחרי שעתיים של ניסיונות פשוט נרדמתי איתה במיטה ולא באמת ישנתי. רבתי איתו ממש. אני תמיד עם משכורת מסודרת והוא מקרטע וגם שיש לו מקצוע הוא לא עושה עם זה הרבה ובקושי מכניס משכורת. ובגלל זה אנחנו פה אצל ההורים ונמאס לי לגור פה ולדפוק חשבון מכל בכי של הילדים ובאים אליי באמצע הלילה כשאחד מהם בוכה!! אפשר להגיד "איזה יפה מצידם לא מובן מאחיו" אבל זה הורס את כל תהליך השינה ואני אומרת להן שלא צריך לקום ואם זה אבא שלי אז אני ישר רצה לחדר כי אני עם פיג'מה קצרה ובלי חזייה וסתם המתח הזה יוצא על הילדים.
עירבבתי מיליון נושרים אבל העיקרי שבהם - מה אני עושה עם ההרדמות של הילדה שכבר שיגעו אותי!!! ניסיתי לעשות טוב כלפיה ובסוף אני רותחת עליה מעצבים!! בגן הכול בסדר אני תמיד רואה באמצע היום ועושה ביקורי פתע ומכירה את הצוות. והעניין שאם אחותי באה או דודים או סבא סבתא בבית ובסביבה אז היא צורחת שהם ירדימו אותה ולא אני. ממש מה שהיא עושה לבעלי איתי - אני הופכת להיות בעלי בסיטואציה. היא רצתה שאחותי תרדים אותה וממש לא רצתה שאהיה בסביבה. אז כבר לא מבינה מה לעשות.
מצד שני מפחדת שאני לא אגרום לה לתחושת נטישה שאצא כל שניה מהחדר ואחזור עד שהיא תירגע ותבין שזה מה שיש.
אבל מה שקורה עכשיו זה לא נורמלי - זה ממש גורם לחורבן הבית ואני לא צוחקת!! בהרדמות בערבים מסיימת רק ב8 וחצי לפחות לפחות באמצע הלילה כל שניה באה אליה ויושבת על הכיסא כשאני סחוטה מעייפות וכמעט נופלת כבר. אין לי כוחות. רבתי עם בעלי ריב לא נורמלי עכשיו ואמא שלי רואה איתם טלוויזיה עכשיו שזה גם מחרפן אותי אני ממש נגד בטח בשעות הבוקר ובכלל!!!!!! אבל אין לי כוחות להתנגד ואין לי כוחות להיות עם הילדים כי רוצה את הפרטיות ואין אוצה וגם מאוד כועסת על הגדולה.
תודה למי שקראה עד עכשיו אני פשוט ממוטטת.. בבקשה את עצתכן
)
)