בבית וכמה קטנים אחד עוד לא הולך..
הכל כואב לי מאודד מאוד וכבד מאוד, הריון לא פשוט בכלל.
המשפחה עוזרת אבל רק רוצה להיות אחרי. ובסוף עדין למרות שאני עושה את המינימום בבית הרבה נופל עלי כי בעלי לא נמצאנוצריך לחיות ולאכול פה ברמה בסיסית, וגם רק להיות עם הילדים אחצ קשה לי מאוד, להתכופף, להרים, לקום ולשבת כל רגע..
והכי קשה, עד שבעלי יוצא הביתה ואני כל כך מחכה לו ובאמת הוא כל כך דואג לי ומשתדל אני מוציאה עליו את כל הקושי, משתדלת לנשום עמוק ולשחרר אבל בסוף תמיד זה יוצא עליו..
ועם מצפוןןן ובלי כוחות כבר בכלל בכלל, יש רגעים שפשוט באלי ללכת לבקש זירוז וסלמת..אבל אני לא יעשה אתזה..
קיצור לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי..זהו פרקתי..