גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)
שלום לכולן!
אני גומלת את בני בן השנתיים ושמונה חודשים בימים אלה.
2 שאלות:
1. התחלנו לפני שלושה ימים. לפעמים הוא עוד מפספס (פיפי). אז אני שואלת אותו כל בערך חצי שעה. ואם אני יודעת שהוא הרבה זמן לא עשה אני שואלת אותו ממש כל כמה דקות ואפילו מכריחה אותו לשבת על הסיר למרות שהוא מתנגד ואפילו בוכה.
בעלי טוען שאני אולי מנצחת בקרב (שהוא לא מפספס) אבל מפסידה במלחמה (הוא מקבל מסר שאני לא סומכת עליו וגם מקבל טראומה מהעניין).
2. הוא לא עושה קקי בכלל- מתאפק ימים שלמים ובסוף בורח לו בתחתונים. הוא ממש פוחד להוציא אותו בסיר\ בשירותים. יש למישהי רעיון מה עושים? הילד ממש סובל..
 
מה דעתכן?
גמילהאמא מסורה
אני גם גומלת עכשיו, כמה תובנות:
 
אתם ממש בתחילת התהליך, הכי חשוב לשדר לילד רוגע ולא קרה כלום אם מתפספס, אפילו אם זה 10 פעמים ביום! (אחיינים של בעלי בהתחלה היו מפספסים בכמויות כאלה).
 
להכריח, אף פעם זה לא טוב, זה בסוף יכול להגיע למאבקי כוחות וחבל, כי אז יתפספס הקטע של הלמידה.
צריך לשדר לילד שהוא גדול והוא מסוגל לזהות את הצורך ולדעת מה עושים. הוא צריך לזהות את התחושה בגוף לפני, לשלוט על השרירים ולשמור בגוף עד שמגיעים לסיר/ שירותים ורק אז לשחרר.
 
תחשבי על עצמך, כמה פעמים ביום את נכנסת לשירותים? (אם אין בעיות מיוחדות, כמו בריחת שתן), בטוח שלא כל חצי שעה.
פרק זמן סביר בין פעם לפעם בגיל הזה זה שעתיים -שלוש, אם הוא שותה נוזלים בכמות סבירה.
 
אני ממש מסכימה עם הגישה של בעלך.
פיספוסים, זה חלק מהתהליך, לא שמעתי על ילד שנגמל בלי פיספוסים בכלל.
אם קשה לך עם הפיספוסים- העבודה היא אצלך ולא אצל הילד. צריך לנשום עומק, לשחרר אוויר ורק אז להגיב בצורה עניינית ומאוד רגועה, "אני רואה שפיספסת, בוא נוריד את המכנסיים ונחליף, בפעם הבאה תשים לב לפני שזה קורה." 
לא צריך להלחץ מפיספוסים.
 
עם הזמן הוא ילמד לשלוט בעצמו, אבל התחושה שתישאר לו מהתהליך צריכה להיות תחושה נעימה, מקבלת ולא פחד ולחץ, כי אמא לא רוצה שאפספס.
 
אנחנו עם הרבה פיספוסים (בעיקר של קקי) גם אחרי שבוע של גמילה.
 
לגבי 2- אין לי רעיון, כרגע אני נותנת לו לפספס (לפחות הוא לא מתאפק), נראה עוד כמה ימים מה נעשה עם זה, אולי נשאיר ככה עד שילמד לעשות בשירותים.
 
בהצלחה!
לאחר נסיוני עם הרביעי שלי שסובל הרבה מעצירויותקרנלהאור
שיניתי לגמרי חשיבה עם החמישי. הוא כבר בן 3 וחצי, התחיל תהליך גמילה בערך לפני שנה, אבל קקי הוא עושה בחיתול. הוא מבקש שנשים לו חיתול לקקי, הולך לעמוד בשירותים לעשות, ואז מבקש שנוריד וננקה אותו. אני מרגישה שממש בקרוב הוא כבר יבקש לעשות בשירותים. הייתה תקופה שהוא עשה בקלות בשירותים אבל פתאום חלה נסיגה. אז כיבדתי את תחושותיו, ובע"ה כשיהיה בשל ריגשית לכך, זה יקרה.
עד גיל 5, זה עוד נחשב נורמלי "לפספס".
כל ילד והרגישות שלו.
אתן מדברות על כמה ימים של גמילה, על שבוע, זה ממש מעט זמן!!!
תהליך של גמילה, בעיקר אצל בנים, לוקח הרבה יותר מזה. תתכוננות נפשית!! שלא תתחילו לאבד איתו את הסבלנות אם הוא לא יעמוד בלוח הזמנים שהקצבתן... אז כל ההשקעה תתפספס, והתהליך עלול להתקע. זה פסיפוס אמיתי וחמור הרבה יותר!!!
מצרפת לינק לשרשור בנושא..אסופית

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t135046

 

יש שם תגובה מפורטת שלי בנושא....

אם יש שאלות נוספות אשמח לענות גם באישי...

אבל סתם דרך אגב נראה לי שבכוח זה לא שיטה טובה. הילד עלול לפתח טראומה מזה ולשנוא את זה ואז בעלך באמת צודק, את מנצחת בקרב ומפסידה במלחמה.

מה שחשוב זה להקנות הרגלים נכונים ולא להילחם... תנסי לשכנע בדרכים יותר עדינות ולא בכוח עד שהוא בוכה...

 

אבל זו דעתי האישית, כל משפחה ומה שמתאים לה...

בהצלחה

 

ב-ה-צ-ל-ח-הקוד אבל פתוח
קודם כל בהצלחה רבה והרבה כח
מניסיון של גמילה של שבעה ילדים יש ילדים שקלטו את הרעיון בציק כלומר ביום אחד ויש שמס' שבועות מה שבטוח שאת לא יכולה לדחוק בילד לכן להושיב בכח זה פספוס עצום צריך להסביר לילד הרבה פשוט לדבר אתו ולהסביר וזה דורש מעקב צמוד שלך כל הזמן להיות עם הילד ולנסות לחוש מתי הוא צריך להתפנות לעזור לו להבין את התחושות וכמובן לתגמל כשהוא מצליח אצלינו בבית יש סוכריות מיוחדות למילה (עדשים ובתחילה כשהילד רק יושב בסיר הוא מקבל עדש ואח"כ כשיש תוצאות מקבל 
מחזיקה לך אצבעות m8
מצטרפת לרוח הדבריםיוקטנה
גמילה לא עושים בכח. אני מקווה שתצליחי למצוא את הדרך לרכוש אורך רוח למקרים של הפספוסים. 
אצלנו מנגבים פספוסים עם חולצה משומשת שהולכת לכביסה, ומעבירים מגבון. עניין של שתי שניות, ככה שאפילו לא שווה להתעצבן  מלחמה על העניין ממש עלולה לפגוע בקטנטנים (ובהמשך גם לחזור ולהתנקם בכם, כשהוא יתפוס שזה עניין גדול עבורכם, ויחזרו פספוסים סביב כל קושי, לדוגמא, אחים חדשים, גן חדש, מעבר דירה...) 
לגבי קקי, הייתי מנסה להציע לו ל1עשות קקי בחיתול. זה יכול לקחת אפילו כמה חודשים, לפני שיהיה לו אומץ לעשות בסיר או בשירותים. קקי זה ממש מפחיד להם, והם צריכים המון תמיכה וביטחון. אם הם מסכימים לשים חיתול, ללכת הצידה, ולחזור אחרי שעשו בחיתול - זה נהדר. חשוב לשים לב שאין עצירות של יותר מיומיים-שלושה, כי אז זה כבר ממש כואב לעשות, (עלולים להתפתח טחורים או פצעים), ואז זה עוד יותר מפחיד אותם...
שיהיה בנחת הכל עובר בסוף! 
לפעמים..תאנה.
מה שמפחיד אותם זה העובדה שזורקים את זה אחר כך לאסלה,
מורידים את המים - וזה נעלם.
מפחיד שמשהו שהיה בתוכך - נעלם עם המים.
יכול להיות שזה גם מה שמפחיד את הילד שלך.
תשאלי אותו אם כן, ותחשבו על פתרונות ביחד
(שהוא יוריש את המים, או שדווקא את תורידי אחרי כמה זמן, וכו וכו)
בהצלחה!
כמה זה מדאיג....קרנלהאור
נשמע לי מדבריך שיש לבעלך כמה רעיונות טובים בנידון, תתיעצי איתו איך הוא חושב לעזור לילד בגמילה.
הכלל הבסיסי בכל התהליך הוא: בלי לחץ!!!
ותובנה חשובה ביותר היא: זה ת-ה-ל-י-ך...
זה לוקח זמן, יש פיספוסים, וטוב שיהיו!!! כך הילד לומד לזהות בעצמו מתי הוא צריך, איך זה מרגיש לפני, איך זה מרגיש אחרי, ולאט לאט, מדגישה, לאט לאט, הילד מתחיל לזהות התחושות הפנימיות של עצמו, באיזה שלב עליו ללכת לשירותים.
כאשר יוצא לו פיפי מחוץ לאסלה (אני נגד המילה "מפספס", כי הוא לא. הוא לומד), גשי אליו עם חיוך ומילות עידוד "איזה יופי, הנה הפיפי שלך, איזה גוף חכם נתן לך ה'! " ואז תנקי בתנועות קלילות ובלי לרטון, שלא לטעת בו תחושה שהוא עשה משהו לא בסדר. אפשר גם להזמין אותו לעזור לך בניקוי, למשל להגיש לך נייר סופג, או להחזיק את שקית הניילון שאליה תשליכי את הנייר הספוג.
דרך אגב, אפשר להגיד לו, שזה הרבה יותר נוח נקי ומסודר, לעשות פיפי בשירותים, ואם הוא רוצה עזרה להסתדר בשירותים שיקרא לך כשהוא מרגיש צורך.
 חשוב שהוא ירגיש שאת ביחד איתו ולא בוחנת אותו או שופטת. הלחץ הזה לא יאפשר לו תהליך גמילה בריא.
את אותה התייחסות אני ממליצה גם לגבי הקקי, ובכל פעם שיוצא לו הקקי, תודי לה' שזה יצא, כי לחיות עם עצירות זה נורא ואיום. אני מדברת מנסיון של ילד בן 6.5 עם המון עצירויות!
לא לחינם קיימת ברכת "אשר יצר". זה באמת ברכה גדולה שהנקבים נפתחים כשצריך ולא נסתמים חלילה. לחץ נפשי יכול לגרום לעצירות. 
תהפכי את היציאות לחוויה חיובית, ואפשר בהזדמנות זו ללמד את הילד ליטול ידים ולברך "אשר יצר", ולהסביר לו שאנחנו אומרים תודה לה' שעשה לנו גוף כל כך חכם שיודע בעצמו מתי הוא מלא וצריך להתרוקן.
אל תפחדי לתת לילדך את המושכות ולהחליט בעצמו מה טוב לו ומתי.
 
המון אורך רוח והצלחה בתהליך
ספרי על התקדמות
קרן
לא נוראlila317
הבת שלי בת 3 וחצי ועדיין לא גומלה לגמרי רוב הפיספוסים שלה זה בגדולים.
הבנתי שבכעס זה לא עובד ורק עם המון חיוך ועידוד על כל פעם שהיא עושה מקדם אותה עוד ועוד.
עוד דבר שאני למדתי לא גומלים עד שמרגישים שהילד בשל. אני התחלתי לפני שהיא היתה בשלה היא ניכנסה לגן של עיריה ואני פחדתי שיהיה לי בעיות עם זה. ורק בגן הם העלו לה את הביטחון .
בכל אופן יש לבת שלי פרסים ממדבקות וטופי ובלונים הילדה מאד מאושרת וגם אני.
יש לי רעיון!אנונימי (פותח)
אני גם אם ל4 ילדים בלי עין הרע קוראים להם: רועי בן 5%
 שילה בן 3
שקד בת 2
ועדן בת 5% חודשים
 
רועי כל הזמן מפספס אבל (רק פיפי) לפני חודש בעלי ירון ואני
החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו נגד זה זה לא יכול להיות טוב התייעצנו עם פרופסורים מובחרים
אמרנו להם מה זה לא הגיוני שילד בן 5% עדיין מפספס פיפי הם אמרו שזה מקרה נדיר ונתנו לנו כמה עצות אחת מהן היא: אסור להתייאש וצריך לתת לילד כל הזמן הרגשה טובה שאם אוי הוא פיספס לא נורא אפשר לנקות את זה
פרופסור אחד שאל אותנו אם הוא מפספס גם קקי אמרנו לו מה פתאום כשהוא צריך קקי הוא מיד הולך לשירותים
ואז הוא אמר לנו כמה עצות טוב ניסינו את כל העצות שהם אמרו לנו היו כמה פרופסורים שדיברו עם רועי וניסו להסביר לו וזה לא כל כך עזר יום אחד באה שכנה שלי ואמרה לנו שאם אנחנו רוצים שהילד לא יפספס אנחנו צריכים לקחת אותו ברגע זה לחנות צעצועים ולקנות לו מה שהוא רוצה בתנאי.... שהוא יבטיח להשתדל לא לפספס ואם הוא מפספס אז תיקחו לו את הצעצוע לכמה זמן שתחליטו טוב הרעיון מצא חן בעייני ובעיני בעלי והרמנו את הרעיון לידיים ועכשיו ברוך ה' הוא כבר לא מפספס חוץ מפעמים נדירות אני חושבת שזה מה שתעשו לילד שלכם
ודבר אחרון אחרון אאססווררר   ללההתתיייאאאששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!    ב-ה-צ-ל-ח-ה גדולה@!
 
ההודעה האחרונה נראית לא פיירית,אנונימי (פותח)
אולי זה פותר את הבריחות אבל לא הייתי רוצה שיעשו לי דבר כזה
לא להילחץ ולא ללחוץאנונימי (פותח)
קודם צריך אם הוא אכן בשל (אם הוא אומר לך מתי יש לו ואכן עושה זאתבסיר ) מספיק ששישים אחוז הוא מצליח לא לפספס
בקשר ל"גדולים" לטעמי יש אפשרות שכל פעם שהוא יאמר לך תשימי לו טיטול כדי שיעשה וישר תורידי לו (זה לא הורס אלא סוג של תהליך .
אולי גם לדבר ממה הפחד
 
בהצלחה רבה
חמודה! שלשה ימים זה בסדראנונימי (פותח)
א.  בנים זה בנים
ב. תמיד מתנסים על הגדול. הגדול שלי נגמל חודשים ארוכים והקטנה שלי תוך יומיים.
ג. גמילה מוצלחת לוקחת בין יומייםלשבועיים אז לא להילחץ בכלל. הילד עד עכשיו לא הוצרך לשלוט בעצמו. עכשיו הוא לומד מה זה ומתי זה יוצא, דבר כ"כ פשוט בשבילו זו מיומנות לא קלה ולוקחת זמן.
פתרון- לתת לילד ללכת רק עם חולצה בבית, שירגיש מתי זה יוצא. לא להתרגש, וכמובן לא לכעוס. מיד לנקות, לומר לו: לא נורא ולהזכיר שעושים בשירותים פעם הבאה. לא להבטיח פרס- אבל אחרי שמצליח לו- מיד לתת משהו מאוד טעים, סוכריה וכו'. לא להכריח ולא להיכנס למאבק, גם לא להזכיר (להזכיר רק מחוץ לבית) כי האחריות היא שלו ואת הרי בגמילה מעבירה אחריות אליו.
ד. קקי הרבה יותר קשה להם לכן שימי לו חיצול בלילה ותשאירי חצי שעה בבוקר לתת לו פתח מילוט. ילדים מרגילים עצמם לשעות הנוחות להם. ואם הצליח לו אפילו חתיכה קטנה- מיד לתת סוכריה על מקל.
בהצלחה
מה לא נראה פייר?אנונימי (פותח)
המניפולציה עם הצעצועיוקטנה
גם בעיני זה נשמע ממש לא לעניין, וממש לא מכבד את הילד כאדם. 
אם זה מתנה לילד - אז זה שייך לו! ולא גוזלים את זה ממנו. 
ילד רוצה להיגמל. ילד לא רוצה לעשות על עצמו את הצרכים, ולא רוצה ללכלך את הבית שלו. אם זה קורה, אפשר להניח בוודאות שזו תאונה, ושהתאונות יחלפו (וכל ילד עם הפזיולוגיה והבשלות הנפשית שלו והקצב שלו בהתאם).
מי שמניח שהילד עשה את זה בכוונה - נותן לילד רעיונות לעשות את זה בכוונה, ומביא על עצמו ועל ראשו את הצרות האלה לזמן רבבבבבב. 

בעצם עכשיו ראיתי שזה בכלל טרול!יוקטנה
כנראה ילד משועמם. אל תגיבו לו! 
(למי שרוצה עוד פרטים, שיסתכל בכרטיס האישי של הכינוי הזה ויבין...)
גם לי יש רעיון מוצלח..אנונימי (פותח)אחרונה
טוב שיש אמא גננת עם רעיונות יצירתיים...
כשאחיינית שלי היתה בשלבי גמילה הוריי הגיעו לאחי לשבת ובידיהם סיר לבן חדש ופשוט וחבילת מדבקות יפה..
בכל פעם שהאחיינית עשתה בסיר היא זכתה לקשט אותו במדבקה אחת...
צ'יק צ'ק ובשמחה גדולה הילדה נגמלה לחלוטין.. ההתלהבות שהיתה העידה על ההנאה שבכך..
כולם הרוויחו.. בהמשך עשיתי כך גם אני עם ילדיי בהצלחה..
כמובן, כפי שציינו לפניי יש לשים לב לבגרות הנפשית והפיזית של הילד...
בהצלחה ממש..
 
אמא של..
 
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך