גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)
שלום לכולן!
אני גומלת את בני בן השנתיים ושמונה חודשים בימים אלה.
2 שאלות:
1. התחלנו לפני שלושה ימים. לפעמים הוא עוד מפספס (פיפי). אז אני שואלת אותו כל בערך חצי שעה. ואם אני יודעת שהוא הרבה זמן לא עשה אני שואלת אותו ממש כל כמה דקות ואפילו מכריחה אותו לשבת על הסיר למרות שהוא מתנגד ואפילו בוכה.
בעלי טוען שאני אולי מנצחת בקרב (שהוא לא מפספס) אבל מפסידה במלחמה (הוא מקבל מסר שאני לא סומכת עליו וגם מקבל טראומה מהעניין).
2. הוא לא עושה קקי בכלל- מתאפק ימים שלמים ובסוף בורח לו בתחתונים. הוא ממש פוחד להוציא אותו בסיר\ בשירותים. יש למישהי רעיון מה עושים? הילד ממש סובל..
 
מה דעתכן?
גמילהאמא מסורה
אני גם גומלת עכשיו, כמה תובנות:
 
אתם ממש בתחילת התהליך, הכי חשוב לשדר לילד רוגע ולא קרה כלום אם מתפספס, אפילו אם זה 10 פעמים ביום! (אחיינים של בעלי בהתחלה היו מפספסים בכמויות כאלה).
 
להכריח, אף פעם זה לא טוב, זה בסוף יכול להגיע למאבקי כוחות וחבל, כי אז יתפספס הקטע של הלמידה.
צריך לשדר לילד שהוא גדול והוא מסוגל לזהות את הצורך ולדעת מה עושים. הוא צריך לזהות את התחושה בגוף לפני, לשלוט על השרירים ולשמור בגוף עד שמגיעים לסיר/ שירותים ורק אז לשחרר.
 
תחשבי על עצמך, כמה פעמים ביום את נכנסת לשירותים? (אם אין בעיות מיוחדות, כמו בריחת שתן), בטוח שלא כל חצי שעה.
פרק זמן סביר בין פעם לפעם בגיל הזה זה שעתיים -שלוש, אם הוא שותה נוזלים בכמות סבירה.
 
אני ממש מסכימה עם הגישה של בעלך.
פיספוסים, זה חלק מהתהליך, לא שמעתי על ילד שנגמל בלי פיספוסים בכלל.
אם קשה לך עם הפיספוסים- העבודה היא אצלך ולא אצל הילד. צריך לנשום עומק, לשחרר אוויר ורק אז להגיב בצורה עניינית ומאוד רגועה, "אני רואה שפיספסת, בוא נוריד את המכנסיים ונחליף, בפעם הבאה תשים לב לפני שזה קורה." 
לא צריך להלחץ מפיספוסים.
 
עם הזמן הוא ילמד לשלוט בעצמו, אבל התחושה שתישאר לו מהתהליך צריכה להיות תחושה נעימה, מקבלת ולא פחד ולחץ, כי אמא לא רוצה שאפספס.
 
אנחנו עם הרבה פיספוסים (בעיקר של קקי) גם אחרי שבוע של גמילה.
 
לגבי 2- אין לי רעיון, כרגע אני נותנת לו לפספס (לפחות הוא לא מתאפק), נראה עוד כמה ימים מה נעשה עם זה, אולי נשאיר ככה עד שילמד לעשות בשירותים.
 
בהצלחה!
לאחר נסיוני עם הרביעי שלי שסובל הרבה מעצירויותקרנלהאור
שיניתי לגמרי חשיבה עם החמישי. הוא כבר בן 3 וחצי, התחיל תהליך גמילה בערך לפני שנה, אבל קקי הוא עושה בחיתול. הוא מבקש שנשים לו חיתול לקקי, הולך לעמוד בשירותים לעשות, ואז מבקש שנוריד וננקה אותו. אני מרגישה שממש בקרוב הוא כבר יבקש לעשות בשירותים. הייתה תקופה שהוא עשה בקלות בשירותים אבל פתאום חלה נסיגה. אז כיבדתי את תחושותיו, ובע"ה כשיהיה בשל ריגשית לכך, זה יקרה.
עד גיל 5, זה עוד נחשב נורמלי "לפספס".
כל ילד והרגישות שלו.
אתן מדברות על כמה ימים של גמילה, על שבוע, זה ממש מעט זמן!!!
תהליך של גמילה, בעיקר אצל בנים, לוקח הרבה יותר מזה. תתכוננות נפשית!! שלא תתחילו לאבד איתו את הסבלנות אם הוא לא יעמוד בלוח הזמנים שהקצבתן... אז כל ההשקעה תתפספס, והתהליך עלול להתקע. זה פסיפוס אמיתי וחמור הרבה יותר!!!
מצרפת לינק לשרשור בנושא..אסופית

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t135046

 

יש שם תגובה מפורטת שלי בנושא....

אם יש שאלות נוספות אשמח לענות גם באישי...

אבל סתם דרך אגב נראה לי שבכוח זה לא שיטה טובה. הילד עלול לפתח טראומה מזה ולשנוא את זה ואז בעלך באמת צודק, את מנצחת בקרב ומפסידה במלחמה.

מה שחשוב זה להקנות הרגלים נכונים ולא להילחם... תנסי לשכנע בדרכים יותר עדינות ולא בכוח עד שהוא בוכה...

 

אבל זו דעתי האישית, כל משפחה ומה שמתאים לה...

בהצלחה

 

ב-ה-צ-ל-ח-הקוד אבל פתוח
קודם כל בהצלחה רבה והרבה כח
מניסיון של גמילה של שבעה ילדים יש ילדים שקלטו את הרעיון בציק כלומר ביום אחד ויש שמס' שבועות מה שבטוח שאת לא יכולה לדחוק בילד לכן להושיב בכח זה פספוס עצום צריך להסביר לילד הרבה פשוט לדבר אתו ולהסביר וזה דורש מעקב צמוד שלך כל הזמן להיות עם הילד ולנסות לחוש מתי הוא צריך להתפנות לעזור לו להבין את התחושות וכמובן לתגמל כשהוא מצליח אצלינו בבית יש סוכריות מיוחדות למילה (עדשים ובתחילה כשהילד רק יושב בסיר הוא מקבל עדש ואח"כ כשיש תוצאות מקבל 
מחזיקה לך אצבעות m8
מצטרפת לרוח הדבריםיוקטנה
גמילה לא עושים בכח. אני מקווה שתצליחי למצוא את הדרך לרכוש אורך רוח למקרים של הפספוסים. 
אצלנו מנגבים פספוסים עם חולצה משומשת שהולכת לכביסה, ומעבירים מגבון. עניין של שתי שניות, ככה שאפילו לא שווה להתעצבן  מלחמה על העניין ממש עלולה לפגוע בקטנטנים (ובהמשך גם לחזור ולהתנקם בכם, כשהוא יתפוס שזה עניין גדול עבורכם, ויחזרו פספוסים סביב כל קושי, לדוגמא, אחים חדשים, גן חדש, מעבר דירה...) 
לגבי קקי, הייתי מנסה להציע לו ל1עשות קקי בחיתול. זה יכול לקחת אפילו כמה חודשים, לפני שיהיה לו אומץ לעשות בסיר או בשירותים. קקי זה ממש מפחיד להם, והם צריכים המון תמיכה וביטחון. אם הם מסכימים לשים חיתול, ללכת הצידה, ולחזור אחרי שעשו בחיתול - זה נהדר. חשוב לשים לב שאין עצירות של יותר מיומיים-שלושה, כי אז זה כבר ממש כואב לעשות, (עלולים להתפתח טחורים או פצעים), ואז זה עוד יותר מפחיד אותם...
שיהיה בנחת הכל עובר בסוף! 
לפעמים..תאנה.
מה שמפחיד אותם זה העובדה שזורקים את זה אחר כך לאסלה,
מורידים את המים - וזה נעלם.
מפחיד שמשהו שהיה בתוכך - נעלם עם המים.
יכול להיות שזה גם מה שמפחיד את הילד שלך.
תשאלי אותו אם כן, ותחשבו על פתרונות ביחד
(שהוא יוריש את המים, או שדווקא את תורידי אחרי כמה זמן, וכו וכו)
בהצלחה!
כמה זה מדאיג....קרנלהאור
נשמע לי מדבריך שיש לבעלך כמה רעיונות טובים בנידון, תתיעצי איתו איך הוא חושב לעזור לילד בגמילה.
הכלל הבסיסי בכל התהליך הוא: בלי לחץ!!!
ותובנה חשובה ביותר היא: זה ת-ה-ל-י-ך...
זה לוקח זמן, יש פיספוסים, וטוב שיהיו!!! כך הילד לומד לזהות בעצמו מתי הוא צריך, איך זה מרגיש לפני, איך זה מרגיש אחרי, ולאט לאט, מדגישה, לאט לאט, הילד מתחיל לזהות התחושות הפנימיות של עצמו, באיזה שלב עליו ללכת לשירותים.
כאשר יוצא לו פיפי מחוץ לאסלה (אני נגד המילה "מפספס", כי הוא לא. הוא לומד), גשי אליו עם חיוך ומילות עידוד "איזה יופי, הנה הפיפי שלך, איזה גוף חכם נתן לך ה'! " ואז תנקי בתנועות קלילות ובלי לרטון, שלא לטעת בו תחושה שהוא עשה משהו לא בסדר. אפשר גם להזמין אותו לעזור לך בניקוי, למשל להגיש לך נייר סופג, או להחזיק את שקית הניילון שאליה תשליכי את הנייר הספוג.
דרך אגב, אפשר להגיד לו, שזה הרבה יותר נוח נקי ומסודר, לעשות פיפי בשירותים, ואם הוא רוצה עזרה להסתדר בשירותים שיקרא לך כשהוא מרגיש צורך.
 חשוב שהוא ירגיש שאת ביחד איתו ולא בוחנת אותו או שופטת. הלחץ הזה לא יאפשר לו תהליך גמילה בריא.
את אותה התייחסות אני ממליצה גם לגבי הקקי, ובכל פעם שיוצא לו הקקי, תודי לה' שזה יצא, כי לחיות עם עצירות זה נורא ואיום. אני מדברת מנסיון של ילד בן 6.5 עם המון עצירויות!
לא לחינם קיימת ברכת "אשר יצר". זה באמת ברכה גדולה שהנקבים נפתחים כשצריך ולא נסתמים חלילה. לחץ נפשי יכול לגרום לעצירות. 
תהפכי את היציאות לחוויה חיובית, ואפשר בהזדמנות זו ללמד את הילד ליטול ידים ולברך "אשר יצר", ולהסביר לו שאנחנו אומרים תודה לה' שעשה לנו גוף כל כך חכם שיודע בעצמו מתי הוא מלא וצריך להתרוקן.
אל תפחדי לתת לילדך את המושכות ולהחליט בעצמו מה טוב לו ומתי.
 
המון אורך רוח והצלחה בתהליך
ספרי על התקדמות
קרן
לא נוראlila317
הבת שלי בת 3 וחצי ועדיין לא גומלה לגמרי רוב הפיספוסים שלה זה בגדולים.
הבנתי שבכעס זה לא עובד ורק עם המון חיוך ועידוד על כל פעם שהיא עושה מקדם אותה עוד ועוד.
עוד דבר שאני למדתי לא גומלים עד שמרגישים שהילד בשל. אני התחלתי לפני שהיא היתה בשלה היא ניכנסה לגן של עיריה ואני פחדתי שיהיה לי בעיות עם זה. ורק בגן הם העלו לה את הביטחון .
בכל אופן יש לבת שלי פרסים ממדבקות וטופי ובלונים הילדה מאד מאושרת וגם אני.
יש לי רעיון!אנונימי (פותח)
אני גם אם ל4 ילדים בלי עין הרע קוראים להם: רועי בן 5%
 שילה בן 3
שקד בת 2
ועדן בת 5% חודשים
 
רועי כל הזמן מפספס אבל (רק פיפי) לפני חודש בעלי ירון ואני
החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו נגד זה זה לא יכול להיות טוב התייעצנו עם פרופסורים מובחרים
אמרנו להם מה זה לא הגיוני שילד בן 5% עדיין מפספס פיפי הם אמרו שזה מקרה נדיר ונתנו לנו כמה עצות אחת מהן היא: אסור להתייאש וצריך לתת לילד כל הזמן הרגשה טובה שאם אוי הוא פיספס לא נורא אפשר לנקות את זה
פרופסור אחד שאל אותנו אם הוא מפספס גם קקי אמרנו לו מה פתאום כשהוא צריך קקי הוא מיד הולך לשירותים
ואז הוא אמר לנו כמה עצות טוב ניסינו את כל העצות שהם אמרו לנו היו כמה פרופסורים שדיברו עם רועי וניסו להסביר לו וזה לא כל כך עזר יום אחד באה שכנה שלי ואמרה לנו שאם אנחנו רוצים שהילד לא יפספס אנחנו צריכים לקחת אותו ברגע זה לחנות צעצועים ולקנות לו מה שהוא רוצה בתנאי.... שהוא יבטיח להשתדל לא לפספס ואם הוא מפספס אז תיקחו לו את הצעצוע לכמה זמן שתחליטו טוב הרעיון מצא חן בעייני ובעיני בעלי והרמנו את הרעיון לידיים ועכשיו ברוך ה' הוא כבר לא מפספס חוץ מפעמים נדירות אני חושבת שזה מה שתעשו לילד שלכם
ודבר אחרון אחרון אאססווררר   ללההתתיייאאאששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!    ב-ה-צ-ל-ח-ה גדולה@!
 
ההודעה האחרונה נראית לא פיירית,אנונימי (פותח)
אולי זה פותר את הבריחות אבל לא הייתי רוצה שיעשו לי דבר כזה
לא להילחץ ולא ללחוץאנונימי (פותח)
קודם צריך אם הוא אכן בשל (אם הוא אומר לך מתי יש לו ואכן עושה זאתבסיר ) מספיק ששישים אחוז הוא מצליח לא לפספס
בקשר ל"גדולים" לטעמי יש אפשרות שכל פעם שהוא יאמר לך תשימי לו טיטול כדי שיעשה וישר תורידי לו (זה לא הורס אלא סוג של תהליך .
אולי גם לדבר ממה הפחד
 
בהצלחה רבה
חמודה! שלשה ימים זה בסדראנונימי (פותח)
א.  בנים זה בנים
ב. תמיד מתנסים על הגדול. הגדול שלי נגמל חודשים ארוכים והקטנה שלי תוך יומיים.
ג. גמילה מוצלחת לוקחת בין יומייםלשבועיים אז לא להילחץ בכלל. הילד עד עכשיו לא הוצרך לשלוט בעצמו. עכשיו הוא לומד מה זה ומתי זה יוצא, דבר כ"כ פשוט בשבילו זו מיומנות לא קלה ולוקחת זמן.
פתרון- לתת לילד ללכת רק עם חולצה בבית, שירגיש מתי זה יוצא. לא להתרגש, וכמובן לא לכעוס. מיד לנקות, לומר לו: לא נורא ולהזכיר שעושים בשירותים פעם הבאה. לא להבטיח פרס- אבל אחרי שמצליח לו- מיד לתת משהו מאוד טעים, סוכריה וכו'. לא להכריח ולא להיכנס למאבק, גם לא להזכיר (להזכיר רק מחוץ לבית) כי האחריות היא שלו ואת הרי בגמילה מעבירה אחריות אליו.
ד. קקי הרבה יותר קשה להם לכן שימי לו חיצול בלילה ותשאירי חצי שעה בבוקר לתת לו פתח מילוט. ילדים מרגילים עצמם לשעות הנוחות להם. ואם הצליח לו אפילו חתיכה קטנה- מיד לתת סוכריה על מקל.
בהצלחה
מה לא נראה פייר?אנונימי (פותח)
המניפולציה עם הצעצועיוקטנה
גם בעיני זה נשמע ממש לא לעניין, וממש לא מכבד את הילד כאדם. 
אם זה מתנה לילד - אז זה שייך לו! ולא גוזלים את זה ממנו. 
ילד רוצה להיגמל. ילד לא רוצה לעשות על עצמו את הצרכים, ולא רוצה ללכלך את הבית שלו. אם זה קורה, אפשר להניח בוודאות שזו תאונה, ושהתאונות יחלפו (וכל ילד עם הפזיולוגיה והבשלות הנפשית שלו והקצב שלו בהתאם).
מי שמניח שהילד עשה את זה בכוונה - נותן לילד רעיונות לעשות את זה בכוונה, ומביא על עצמו ועל ראשו את הצרות האלה לזמן רבבבבבב. 

בעצם עכשיו ראיתי שזה בכלל טרול!יוקטנה
כנראה ילד משועמם. אל תגיבו לו! 
(למי שרוצה עוד פרטים, שיסתכל בכרטיס האישי של הכינוי הזה ויבין...)
גם לי יש רעיון מוצלח..אנונימי (פותח)אחרונה
טוב שיש אמא גננת עם רעיונות יצירתיים...
כשאחיינית שלי היתה בשלבי גמילה הוריי הגיעו לאחי לשבת ובידיהם סיר לבן חדש ופשוט וחבילת מדבקות יפה..
בכל פעם שהאחיינית עשתה בסיר היא זכתה לקשט אותו במדבקה אחת...
צ'יק צ'ק ובשמחה גדולה הילדה נגמלה לחלוטין.. ההתלהבות שהיתה העידה על ההנאה שבכך..
כולם הרוויחו.. בהמשך עשיתי כך גם אני עם ילדיי בהצלחה..
כמובן, כפי שציינו לפניי יש לשים לב לבגרות הנפשית והפיזית של הילד...
בהצלחה ממש..
 
אמא של..
 
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך