תפילה + לימוד תורה + צורת חשיבה

+ בן אדם לחברו 

זה מה שכרגע עולה לי

על פניו כשמדברים על דת בוחנים את הרמה הדתית לפי רמת הדקדוק של חוקי אותה דת

אם ביהדות עסקינן אז בקיום המצוות כולן,מצוות שתלויות במחשבה דיבור ומעשה.

המצוות המעשיות בעלות בולטות גבוהה יותר יש להם חשיבות גם מצד מה שהן מספרות לעולם עליך ובמה אתה מאמין

מצוות התלויות במחשבה ודיבור כמו אמונה וכו' זה התכלית והלב.

באישה בולט בעיקר צניעות, הקפדה על הלכה ומידות טובות. 

באיש דקדוק בהלכות, לימוד תורה, תפילות במניין וכו'.

בגדול - ברמה המעשית, כל אחד נמדד איפה שקשה (יותר יצר). ברמה המחשבתית - איפה הרצונות שלו נמצאים (האם רוצה בית של תורה לדוגמא). כמובן שלא חלומות באוויר אלא קשורים למעשים.

כתבתי רק את הצדדים הבולטים. באשה ממש בולט הצד של המידות.

אצל ת"ח גדולים זה מה שבולט

אבל כן, בעיקר מידות. לא רק. אני אעדיף בהמון מישהי עם לב טוב שמתפללת תפילה ביום מאשר מישהי עם מידות פחות טובות שלומדת, מתפללת שלוש תפילות וכדו'.

על פי מה שיותר קשה? על פי איפה שהרצון שלו נמצא? 

אשמח לסדר, כי לא הבנתי

קיום השולחן ערוך. כולו אם לא היה מובן.

זה בולט יותר איפה שקשה. זה ברמה המעשית.

וכמובן השאיפות. 

כמו מי שלא מתפלל במניין? תאמת זה יותר חמור הלכתית להגיד לשון הרע, הרבה יותר.

אבק לשון הרע באמת יותר נמוך אבל אם אנחנו חושבים על פי סברה הלכתית טהורה -

אדם שלא מקפיד על תפילות במניין - הוא לא עובר עבירה, אפילו לא על איסור דרבנן הוא לא עובר.

אדם שמספר לשון הרע - עובר על מצוות לא תעשה דאורייתא.

אמירת לשון הרע יותר חמורה מלהתפלל תפילה ביחידות קמ"ל

ולגבי הציטוט שלך - אבק לשון הרע לפי רוב הפוסקים הוא דרבנן. לשון הרע הוא איסור דאורייתא לכו"ע.

וגם למאן דאמר אבק לשון הרע דאורייתא - זה שכולם עושים אותו זה לא פוחת מהחומרה כמלא נימה.

מיעוטן בעריות, רובם בגזל וכולם ב(אבק) לשון הרע.

מדובר שם על לימוד זכות בעבירה שפרוצים בה לעומת שגדורים בה. 

ומזכיר לך שאנחנו לא יודעים לדון שכר מצוות ועבירות. 

סתכל בתגובה הקודמת.

גם הרב אפשטיין בערוך השולחן שהוא מלמד זכות על חוסר הקפדה מסויים ומוצא לזה היכי תמצי מבחינה הלכתית, הוא מסיים וכותב "ומ"מ והוא רחום יכפר עוון". זה שהגמרא מלמדת זכות זה לא פוחת מעוצמת האיסור. הגמרא תיארה מציאות, היא לא אמרה שזאת מציאות טובה או ראוייה. זה ממש לא פוחת מחומרת האיסור זה שכולם עושים אותו. אין שום צפייה להוריד את היראת שמיים מאותו איסור. אין שום דבר כזה. זה היפך יראת שמיים.

אנחנו לא יודעים לדון בשכר מצוות. אך אנחנו כן יודעים את הפער בין ביטול הידור במצווה (תפילה במניין) לבין לשון הרע (לאו דאורייתא).

להיפך, אתה החלטת שלשון הרע פחות חמור (והגמרא לא כתבה שהוא פחות חמור), אתה דן פה בשכר מצוות, לא אני.

אני מביא עקרון של חומרת עוון לעומת המצב של הדור.

אתה מדבר על ערך אבסולוטי של עוון (שבכלל לא ידוע לנו). מה הקשר?

והמשוואה שהבאת פשוט לא נכונה. ברור לך שמי שמתייחד עם פנויה היא פחות תורני ממי שאמר אבק לשון הרע, נכון? 

אם כי העמידו חכמים דבריהם במקום תורה. אבל שוב - זה לא הדיון!

שאלת מה היא רמה תורנית ועניתי. אתה מנסה להכריח משוואה.

מי פחות תורני - מי שנכשל באבק לשון הרע או זה שאוכל סטייק בחתיכות קטנות ביום כיפור?

(שניהם דאורייתא, השני לא נענש)

אבק לשון הרע ולשון הרע זה לא מידת חסידות כפי שניסית לצייר את זה. זה רף מינימלי. לא יודע למה מי שעובר על "מדבר שקר תרחק" או לשון הרע הוא ברמה דתית יותר גבוהה ממי שלא מקפיד על 3 תפילות במניין שזה פחות חמור, באמת אין לי מושג למה לסבור ככה.

ולגבי שאלתך - בודאי שמי שאוכל ביום כיפור, הוא מתחייב בכרת.

אבל אני מבין מה שאתה אומר ויש לזה משמעות. להדליק פלורסנט בשבת זאת עבירה יחסית קלה אבל אף אחד דתי לא יעשה את זה. לעומת זאת לשקר או לומר לשון הרע זאת עבירה מאוד חמורה ואנחנו לא נחשוב שדתיים נקיים ממנה. יש בזה משהו נכון בלהתחשב בקונסנזוס, אך זה לא נכון עד הסוף

יותר מאיזה מצוות זה האם קיימת יראת שמיים ומה הביטויים שלה.

מה שעולה לי זה כשרות, ברכות ( מברך לפני/ אחרי האוכל... לא מובן מאליו לצערי) צניעות ( כן גם אצל גברים. צורת התבטאות, סינון תכנים... מבחינתי נכנס לטייטל הזה)

ובכללי לאן הוא מכוון

ו-ה'.

בחורה שעוסקת בחסד-דומה ליוצרה שגומל חסד עם הבריות, וראיה לזה רבקה אמנו.

מראש להראות שהמצוות המעשיות הן פחות ממצוות אחרות..אבל אתה מאוד טועה.

מכוון שיש לנו תרי"ג מצוות מאוד קשה למדוד רמה דתית מצד האמת כי יש המון מצוות שמסורות ללב,למחשבה ואפשר להיות דתי מחופש ע"ע 'האנוסים'.

אדם שמתמודד עם מידות שצריכות תיקון הוא אדם סופר דתי וצדיק כי הרבה מידות עוברות בתורשה ולפי דוגמא שראית בבית

אז יכול להיות אדם צדיק מאוד בעיני ה' שאנשים יחשבו שבגלל קשיו שלא תלויים בו שהוא פחות ובאמת הוא צדיק גדול כי רק ה' יודע עם מה הוא מתמודד,בנוסף

יש הרבה אנשים טובים חילונים כמו גויים שמקיימים המון מצוות שבין אדם לחברו מכח האנרציה כי זאת הנטייה הטבעית שלהם

הם עם כל הכבוד למעשים הטובים שלהם נמצאים ברמה פחותה מאוד ביחס לעובד ה' האמיתי למרות שכאנשים אנחנו נוטים לאהוב אותם יותר.

רמה דתית נמדדת כשאתה עושה מעשה מתוך כוונה לקיים את חוקי המצווה ולא כי מרגיש לך נכון במנותק מרצון המצווה. העובד את ה' מתוך כוונה לעובדו הוא הדתי והוא הצדיק בלי קשר לתוצאות.

חוץ מאיך שפירשת את דברי.. חלילה לסבות שמצוות מעשיות הן פחות מצוות אחרות. גם איסורי לשון הרע ואמירת שקר הם מצוות מאוד מעשיות.

וקשה לדעת מה הזולת אומר בלי שהוא אומר את זה בפירוש, לכן אפשר לשאול

אגיד לך למה חשבתי את זה

שאלת על רמה דתית - לדת יש רשימה של עשה ולא תעשה ואם אתה רוצה למדוד אתה בודק אם אותו אחד מקיים את רשימת דרישות הדת או לא, ככה זה נראה לי בפשטות.

הפי למשל ענתה תשובה שיש בה הרבה מרכיבים של רגש, דיבור התייחסות וכו' ופחות קיום חוקי הדת

אז זה היה נראה לי קצת מוזר שאתה מקשה יותר על מי שאומר קיום חוקי הדת (כמו שענה לא צעיר) ולא על הפי ששם נראה לי יותר שייך להקשות.(אנחנו מדברים על דתיות ולא על דרגה רוחנית פנימית שרק ה' יכול לדעת)

זה יישמע מאוד כוללני, אבל בהרבה מקרים יש מתאם חיובי בין "נראוּת דוסית" לעומק ההקפדה. כמו כן, מי שמסווה במודע או שלא במודע את היותו/היותה דתי, רמתו/ה הדתית לוקה בחסר.

בהקשר של דייטים הדבר הראשון שאנחנו יכולים לבחון הוא החיצוניות. כשבודקים רמה דתית זה אם הוא מקיים מה שמצופה מ"אדם דתי": צניעות, תפילות, כשרות וכל ה"טקסים" הדתיים...

נשמע לי שאתה בא לקרוא תיגר בדיוק על התשובה הזאת, אבל לאיזו תשובה אחרת אתה מצפה? הרי אין לנו יכולת לבדוק את הפנימיות של האדם. ה' יראה ללבב. אולי אחרי היכרות משמעותית עם הבן אדם אפשר להבין את הכיוון שלו בחיים, אבל אז צריך לשנות את הניסוח של השאלה שלך ולבדוק האם מתאים לי אדם כזה כפי ההיכרות שלי איתו. 

מטבע הדברים יהיו דעות שונות בעניין, אני חושב ששיח בנושא יכול להיות טוב.

בסופו של דבר זה לא דיכוטמי. לא התכוונתי לשלול כל התנהגות חיצונית. אני חושב שזה טוב למדוד על פי התנהגות חיצונית. אבל איך עושים את זה? מה הפרמטרים? זה נראה לי מורכב ויש מה לדון על זה. לא כל ה'טקסים' הדתיים הם בעלי חשיבות זהה בעניין הזה, לא? ואם כן - מה החשיבות של כל 'טקס' ואיפה זה נכנס?

כל העניין הזה של התנהגות דתית שניתן להבחין בה בקלות זה כמו כל דבר חיצוני אחר. כל אחד לוקח את זה למקום שבא לו ומפרש ע"פ האופי והנחות היסוד שמוטבעים בו. זה יותר דומה לשיוך חברתי, כמו נגיד מישהו שהולך עם קסקט - אנשים שונים יתייגו אותו בצורה שונה ומשם ינבע היחס שלהם כלפיו בכל המישורים.

ולהנחות יסוד חדשות אז אשמח לשמוע

אז השאלה שלי היא  - לשיטתי, איך צריך לנסח את הדיון?

לשאול "האם" (האם קיים, האם צריך להיות, האם נכון) , ולא "מה".

או לשאול פשוט כמה משקל צריך לתת לחיצוניות דתית לעומת הפנים.

וכתבת בעצמך את השאלות בהרחבה פה מצפה לשיח בנושא - לקראת נישואין וזוגיות

מי שזוכה לקיים מצוות בעלות נראות חיצונית ,נקרא לו  'דוס' (לצורך העניין בעל כיפה גדולה, ציציות בחוץ,צניעות מהודרת, הקפדה על תפילות במניין וכו') לעולם החברה תשפוט אותו לחומרה ומקסימום הוא יכול

לצאת 'בסדר' -מקיים מה שמצופה ממנו

או

לפשל -במקרה הגרוע לצאת מחלל שם שמים/צבוע/רקוב חח וכו'.

ואילו 'החפיפניק' (מי שנוטה לעגל פינות בענייני הלכה ולזרום עם מה שבא לו.. לצורך העניין נכנס אצלי להגדרת 'החפיפניק' גם אם יש לו המון זכויות ) -יכול רק להשפט לחיוב ע"י החברה  על כל דבר טוב שיעשה וכמעט לא לאכזב אף אחד כי מלכתחילה לא מצפים ממנו ליותר מדי.

כשבאמת כולם אנשים שמתמודדים עם כל סוגי ההתמודדויות,רק שהדוס תובע  יותר מעצמו  (או אמור לתבוע) ונתבע ע"י החברה  ליותר.

יוצא שמשהו כאן מלכתחילה לא ממש הוגן ,אם כי יש בזה משהו נכון בעיני.

לפעמים ביטוי הוא שמצפים יותר מדוס, לפעמים זה יוצא לטובתו - נותנים בו יותר אמון, לפעמים זה יוצא לרעתו - מקפידים עליו יותר.

באמת, זאת המציאות וזה אכן לא בהכרח הוגן אבל ככה זה, זה טבעי. באמת צריך ללמוד להסתכל בעיקר על הפנים. זה באמת מועיל. להסתכל על החוץ אבל לא להיות משועבד אל ההסתכלות הזאת.

השאלה איך בודקים פנימיות.

אתה מתייחס לעמל ועבודת מידות או רק לתוצאה?

כשמישהו בוחר בחירה מודעת ומתנהל לפיה יש לה משמעות בין אם תוצאת הבחירה ניכרת כלפי חוץ ובין אם לא.יש אמירה שנאמרת וצריך גם להקשיב לה.

נכון שלא צריך להיות משועבד לחיצוניות

אבל גם לא ליחס לאופי ונטייה טבעיים מולדים הקשרים דתיים לטוב ולמוטב.

(השאלה עם מי אדם יעדיף לחלוק את חיו זאת שאלה אחרת כי בעניין הזה ככהנ ינתן משקל לנוחות.זה לא קשור לרמה דתית שעליה שאלת).

אם אפגוש חילוני גמור בעל מידות טובות שאסף הרבה מצוות בחיו( בלי להאמין ובלי לכוון לשם מצווה)-מצוות יש לו ,אבל הרמה הדתית שלו בעיני 0. כנ"ל כל אופי מולד טוב או פחות טוב. רמה דתית קשורה  בעבודה ועמל ובחירה,ולשם מה-כוונה.

מה שמקובל בחברה.

כי מי שזורק אפילו על מה שמקובל בחברה, מראה על המרחק בו הוא נמצא.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?