תפילה + לימוד תורה + צורת חשיבה

+ בן אדם לחברו 

זה מה שכרגע עולה לי

על פניו כשמדברים על דת בוחנים את הרמה הדתית לפי רמת הדקדוק של חוקי אותה דת

אם ביהדות עסקינן אז בקיום המצוות כולן,מצוות שתלויות במחשבה דיבור ומעשה.

המצוות המעשיות בעלות בולטות גבוהה יותר יש להם חשיבות גם מצד מה שהן מספרות לעולם עליך ובמה אתה מאמין

מצוות התלויות במחשבה ודיבור כמו אמונה וכו' זה התכלית והלב.

באישה בולט בעיקר צניעות, הקפדה על הלכה ומידות טובות. 

באיש דקדוק בהלכות, לימוד תורה, תפילות במניין וכו'.

בגדול - ברמה המעשית, כל אחד נמדד איפה שקשה (יותר יצר). ברמה המחשבתית - איפה הרצונות שלו נמצאים (האם רוצה בית של תורה לדוגמא). כמובן שלא חלומות באוויר אלא קשורים למעשים.

כתבתי רק את הצדדים הבולטים. באשה ממש בולט הצד של המידות.

אצל ת"ח גדולים זה מה שבולט

אבל כן, בעיקר מידות. לא רק. אני אעדיף בהמון מישהי עם לב טוב שמתפללת תפילה ביום מאשר מישהי עם מידות פחות טובות שלומדת, מתפללת שלוש תפילות וכדו'.

על פי מה שיותר קשה? על פי איפה שהרצון שלו נמצא? 

אשמח לסדר, כי לא הבנתי

קיום השולחן ערוך. כולו אם לא היה מובן.

זה בולט יותר איפה שקשה. זה ברמה המעשית.

וכמובן השאיפות. 

כמו מי שלא מתפלל במניין? תאמת זה יותר חמור הלכתית להגיד לשון הרע, הרבה יותר.

אבק לשון הרע באמת יותר נמוך אבל אם אנחנו חושבים על פי סברה הלכתית טהורה -

אדם שלא מקפיד על תפילות במניין - הוא לא עובר עבירה, אפילו לא על איסור דרבנן הוא לא עובר.

אדם שמספר לשון הרע - עובר על מצוות לא תעשה דאורייתא.

אמירת לשון הרע יותר חמורה מלהתפלל תפילה ביחידות קמ"ל

ולגבי הציטוט שלך - אבק לשון הרע לפי רוב הפוסקים הוא דרבנן. לשון הרע הוא איסור דאורייתא לכו"ע.

וגם למאן דאמר אבק לשון הרע דאורייתא - זה שכולם עושים אותו זה לא פוחת מהחומרה כמלא נימה.

מיעוטן בעריות, רובם בגזל וכולם ב(אבק) לשון הרע.

מדובר שם על לימוד זכות בעבירה שפרוצים בה לעומת שגדורים בה. 

ומזכיר לך שאנחנו לא יודעים לדון שכר מצוות ועבירות. 

סתכל בתגובה הקודמת.

גם הרב אפשטיין בערוך השולחן שהוא מלמד זכות על חוסר הקפדה מסויים ומוצא לזה היכי תמצי מבחינה הלכתית, הוא מסיים וכותב "ומ"מ והוא רחום יכפר עוון". זה שהגמרא מלמדת זכות זה לא פוחת מעוצמת האיסור. הגמרא תיארה מציאות, היא לא אמרה שזאת מציאות טובה או ראוייה. זה ממש לא פוחת מחומרת האיסור זה שכולם עושים אותו. אין שום צפייה להוריד את היראת שמיים מאותו איסור. אין שום דבר כזה. זה היפך יראת שמיים.

אנחנו לא יודעים לדון בשכר מצוות. אך אנחנו כן יודעים את הפער בין ביטול הידור במצווה (תפילה במניין) לבין לשון הרע (לאו דאורייתא).

להיפך, אתה החלטת שלשון הרע פחות חמור (והגמרא לא כתבה שהוא פחות חמור), אתה דן פה בשכר מצוות, לא אני.

אני מביא עקרון של חומרת עוון לעומת המצב של הדור.

אתה מדבר על ערך אבסולוטי של עוון (שבכלל לא ידוע לנו). מה הקשר?

והמשוואה שהבאת פשוט לא נכונה. ברור לך שמי שמתייחד עם פנויה היא פחות תורני ממי שאמר אבק לשון הרע, נכון? 

אם כי העמידו חכמים דבריהם במקום תורה. אבל שוב - זה לא הדיון!

שאלת מה היא רמה תורנית ועניתי. אתה מנסה להכריח משוואה.

מי פחות תורני - מי שנכשל באבק לשון הרע או זה שאוכל סטייק בחתיכות קטנות ביום כיפור?

(שניהם דאורייתא, השני לא נענש)

אבק לשון הרע ולשון הרע זה לא מידת חסידות כפי שניסית לצייר את זה. זה רף מינימלי. לא יודע למה מי שעובר על "מדבר שקר תרחק" או לשון הרע הוא ברמה דתית יותר גבוהה ממי שלא מקפיד על 3 תפילות במניין שזה פחות חמור, באמת אין לי מושג למה לסבור ככה.

ולגבי שאלתך - בודאי שמי שאוכל ביום כיפור, הוא מתחייב בכרת.

אבל אני מבין מה שאתה אומר ויש לזה משמעות. להדליק פלורסנט בשבת זאת עבירה יחסית קלה אבל אף אחד דתי לא יעשה את זה. לעומת זאת לשקר או לומר לשון הרע זאת עבירה מאוד חמורה ואנחנו לא נחשוב שדתיים נקיים ממנה. יש בזה משהו נכון בלהתחשב בקונסנזוס, אך זה לא נכון עד הסוף

יותר מאיזה מצוות זה האם קיימת יראת שמיים ומה הביטויים שלה.

מה שעולה לי זה כשרות, ברכות ( מברך לפני/ אחרי האוכל... לא מובן מאליו לצערי) צניעות ( כן גם אצל גברים. צורת התבטאות, סינון תכנים... מבחינתי נכנס לטייטל הזה)

ובכללי לאן הוא מכוון

ו-ה'.

בחורה שעוסקת בחסד-דומה ליוצרה שגומל חסד עם הבריות, וראיה לזה רבקה אמנו.

מראש להראות שהמצוות המעשיות הן פחות ממצוות אחרות..אבל אתה מאוד טועה.

מכוון שיש לנו תרי"ג מצוות מאוד קשה למדוד רמה דתית מצד האמת כי יש המון מצוות שמסורות ללב,למחשבה ואפשר להיות דתי מחופש ע"ע 'האנוסים'.

אדם שמתמודד עם מידות שצריכות תיקון הוא אדם סופר דתי וצדיק כי הרבה מידות עוברות בתורשה ולפי דוגמא שראית בבית

אז יכול להיות אדם צדיק מאוד בעיני ה' שאנשים יחשבו שבגלל קשיו שלא תלויים בו שהוא פחות ובאמת הוא צדיק גדול כי רק ה' יודע עם מה הוא מתמודד,בנוסף

יש הרבה אנשים טובים חילונים כמו גויים שמקיימים המון מצוות שבין אדם לחברו מכח האנרציה כי זאת הנטייה הטבעית שלהם

הם עם כל הכבוד למעשים הטובים שלהם נמצאים ברמה פחותה מאוד ביחס לעובד ה' האמיתי למרות שכאנשים אנחנו נוטים לאהוב אותם יותר.

רמה דתית נמדדת כשאתה עושה מעשה מתוך כוונה לקיים את חוקי המצווה ולא כי מרגיש לך נכון במנותק מרצון המצווה. העובד את ה' מתוך כוונה לעובדו הוא הדתי והוא הצדיק בלי קשר לתוצאות.

חוץ מאיך שפירשת את דברי.. חלילה לסבות שמצוות מעשיות הן פחות מצוות אחרות. גם איסורי לשון הרע ואמירת שקר הם מצוות מאוד מעשיות.

וקשה לדעת מה הזולת אומר בלי שהוא אומר את זה בפירוש, לכן אפשר לשאול

אגיד לך למה חשבתי את זה

שאלת על רמה דתית - לדת יש רשימה של עשה ולא תעשה ואם אתה רוצה למדוד אתה בודק אם אותו אחד מקיים את רשימת דרישות הדת או לא, ככה זה נראה לי בפשטות.

הפי למשל ענתה תשובה שיש בה הרבה מרכיבים של רגש, דיבור התייחסות וכו' ופחות קיום חוקי הדת

אז זה היה נראה לי קצת מוזר שאתה מקשה יותר על מי שאומר קיום חוקי הדת (כמו שענה לא צעיר) ולא על הפי ששם נראה לי יותר שייך להקשות.(אנחנו מדברים על דתיות ולא על דרגה רוחנית פנימית שרק ה' יכול לדעת)

זה יישמע מאוד כוללני, אבל בהרבה מקרים יש מתאם חיובי בין "נראוּת דוסית" לעומק ההקפדה. כמו כן, מי שמסווה במודע או שלא במודע את היותו/היותה דתי, רמתו/ה הדתית לוקה בחסר.

בהקשר של דייטים הדבר הראשון שאנחנו יכולים לבחון הוא החיצוניות. כשבודקים רמה דתית זה אם הוא מקיים מה שמצופה מ"אדם דתי": צניעות, תפילות, כשרות וכל ה"טקסים" הדתיים...

נשמע לי שאתה בא לקרוא תיגר בדיוק על התשובה הזאת, אבל לאיזו תשובה אחרת אתה מצפה? הרי אין לנו יכולת לבדוק את הפנימיות של האדם. ה' יראה ללבב. אולי אחרי היכרות משמעותית עם הבן אדם אפשר להבין את הכיוון שלו בחיים, אבל אז צריך לשנות את הניסוח של השאלה שלך ולבדוק האם מתאים לי אדם כזה כפי ההיכרות שלי איתו. 

מטבע הדברים יהיו דעות שונות בעניין, אני חושב ששיח בנושא יכול להיות טוב.

בסופו של דבר זה לא דיכוטמי. לא התכוונתי לשלול כל התנהגות חיצונית. אני חושב שזה טוב למדוד על פי התנהגות חיצונית. אבל איך עושים את זה? מה הפרמטרים? זה נראה לי מורכב ויש מה לדון על זה. לא כל ה'טקסים' הדתיים הם בעלי חשיבות זהה בעניין הזה, לא? ואם כן - מה החשיבות של כל 'טקס' ואיפה זה נכנס?

כל העניין הזה של התנהגות דתית שניתן להבחין בה בקלות זה כמו כל דבר חיצוני אחר. כל אחד לוקח את זה למקום שבא לו ומפרש ע"פ האופי והנחות היסוד שמוטבעים בו. זה יותר דומה לשיוך חברתי, כמו נגיד מישהו שהולך עם קסקט - אנשים שונים יתייגו אותו בצורה שונה ומשם ינבע היחס שלהם כלפיו בכל המישורים.

ולהנחות יסוד חדשות אז אשמח לשמוע

אז השאלה שלי היא  - לשיטתי, איך צריך לנסח את הדיון?

לשאול "האם" (האם קיים, האם צריך להיות, האם נכון) , ולא "מה".

או לשאול פשוט כמה משקל צריך לתת לחיצוניות דתית לעומת הפנים.

וכתבת בעצמך את השאלות בהרחבה פה מצפה לשיח בנושא - לקראת נישואין וזוגיות

מי שזוכה לקיים מצוות בעלות נראות חיצונית ,נקרא לו  'דוס' (לצורך העניין בעל כיפה גדולה, ציציות בחוץ,צניעות מהודרת, הקפדה על תפילות במניין וכו') לעולם החברה תשפוט אותו לחומרה ומקסימום הוא יכול

לצאת 'בסדר' -מקיים מה שמצופה ממנו

או

לפשל -במקרה הגרוע לצאת מחלל שם שמים/צבוע/רקוב חח וכו'.

ואילו 'החפיפניק' (מי שנוטה לעגל פינות בענייני הלכה ולזרום עם מה שבא לו.. לצורך העניין נכנס אצלי להגדרת 'החפיפניק' גם אם יש לו המון זכויות ) -יכול רק להשפט לחיוב ע"י החברה  על כל דבר טוב שיעשה וכמעט לא לאכזב אף אחד כי מלכתחילה לא מצפים ממנו ליותר מדי.

כשבאמת כולם אנשים שמתמודדים עם כל סוגי ההתמודדויות,רק שהדוס תובע  יותר מעצמו  (או אמור לתבוע) ונתבע ע"י החברה  ליותר.

יוצא שמשהו כאן מלכתחילה לא ממש הוגן ,אם כי יש בזה משהו נכון בעיני.

לפעמים ביטוי הוא שמצפים יותר מדוס, לפעמים זה יוצא לטובתו - נותנים בו יותר אמון, לפעמים זה יוצא לרעתו - מקפידים עליו יותר.

באמת, זאת המציאות וזה אכן לא בהכרח הוגן אבל ככה זה, זה טבעי. באמת צריך ללמוד להסתכל בעיקר על הפנים. זה באמת מועיל. להסתכל על החוץ אבל לא להיות משועבד אל ההסתכלות הזאת.

השאלה איך בודקים פנימיות.

אתה מתייחס לעמל ועבודת מידות או רק לתוצאה?

כשמישהו בוחר בחירה מודעת ומתנהל לפיה יש לה משמעות בין אם תוצאת הבחירה ניכרת כלפי חוץ ובין אם לא.יש אמירה שנאמרת וצריך גם להקשיב לה.

נכון שלא צריך להיות משועבד לחיצוניות

אבל גם לא ליחס לאופי ונטייה טבעיים מולדים הקשרים דתיים לטוב ולמוטב.

(השאלה עם מי אדם יעדיף לחלוק את חיו זאת שאלה אחרת כי בעניין הזה ככהנ ינתן משקל לנוחות.זה לא קשור לרמה דתית שעליה שאלת).

אם אפגוש חילוני גמור בעל מידות טובות שאסף הרבה מצוות בחיו( בלי להאמין ובלי לכוון לשם מצווה)-מצוות יש לו ,אבל הרמה הדתית שלו בעיני 0. כנ"ל כל אופי מולד טוב או פחות טוב. רמה דתית קשורה  בעבודה ועמל ובחירה,ולשם מה-כוונה.

מה שמקובל בחברה.

כי מי שזורק אפילו על מה שמקובל בחברה, מראה על המרחק בו הוא נמצא.

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

אבל אם את רצינית,

אז רק תדעי לך ש**** ו****

וגם *******

סיננתי את עצמי כדי לא לעבור על לשון הרע.

וכן אני יודע שגם כך זה לשון הרע, אבל פחות חמור...

קהילה דוסית (בסגנון די הר המורניקי נראה לי).

זה סוג של ישיבה גבוהה כזו

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

עלי?

אלון שבות?

האזור מאוד יפה לטיול שקט ורומנטי.

הרבה מאוד מעיינות, חלקם לא מוכרים אז יתכן שתהיו בשקט שלכם. אפשר לנסוע לכוכב הירדן ולהנות מהשקט והנוף (אתם תהיו שם לבד, מובטח לכם שאף אחד מגיע לחור הזה...).

אטרקציות וכדו אני פחות מכיר.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

זה כבר בסטנדרט

"וצביאת מרת אוגיתא דא, והוית ליה לאינתו.

ודן נדוניא דהנעלת ליה: חד חמרא לובא מעליא, בריא, גמיר וסביר, דידע לבדוחי ליבייהו דאינשי"

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.