אבל לא מבינה בזה באמת 

מתי זה חובה ? אני לא חושבת שזה עניין של חובה מניחה שהולכות בגיל 35 וכו

בנות יקרות ואהובות, - לקראת נישואין וזוגיות

בגדול מדברים על לחשוב על זה מגיל 30. 35 כבר מתחילה ירידה בד"כ ולכן עדיף לפני. ועצוב לי שאני מבין בזה

בהצלחה!

תודה על הקישור לשרשור שפתחתי. אני רוצה להדגיש משהו חשוב:

זה לא התהליך הכי סימפטי וזו הוצאה כספית לא קטנה - ולכן צריך לעשות הכנה בכמה מישורים.

במישור הנפשי, יש כל מיני סרטונים מאירועי זום שזמינים ביוטיוב. ואפשר גם לפנות לפוע"ה כפי שנכתב.

במישור הכספי, לדעתי, כדאי להיערך מראש. התנהלות כלכלית נבונה זה משהו שחשוב לעשות, גם בגילאי ה-20, ולכן לדעתי כדאי לחסוך - לדאוג לשים בצד כסף כל חודש, כדי שאם ח"ו תגיעי לגיל 30 ואת עוד רווקה - יהיה לך את הסכום ביד (שזה מעל 10,000 ש"ח לסבב, ובד"כ צריך לפחות שניים. ככל שהגיל עולה צריך יותר סבבים.) הכי נורא זה ישמש אותך לצרכים אחרים.

ולזכור, זו השקעה בשביל העתיד, בשביל המשפחה שבעז"ה תקימי.

אבל יש קופה אחת שמשתתפת בהוצאות של ההורמונים שקונים, וזה בערך 50% מהעלות. 

ייתכן שגם קופות \ ביטוחים אחרים, כל אחת צריכה לברר מה בדיוק יש לה.

יש סבסוד של המדינה למי שעושה את התהליך מסיבה רפואית (כמו בעיות פוריות, כימותרפיה) אך לא למי שעושה שימור פוריות מסיבה סוציאלית (כמו גיל).

וזה סבסוד, לא מימון מלא.

https://www.meuhedet.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D-%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D/

בהתניות מסויימות. כנ"ל מקומות עבודה (בעיקר הייטק).

בגלל שזה נעשה מסיבות סוציאליות ולא רפואיות.

אבל כל אחת צריכה לבדוק.

ואולי להיערך בהתאם - לבדוק אם שווה לקראת גיל 28 לעבור (או להרחיב) למאוחדת שיא.

שימור פוריות זה משהו שלזמן יש משמעות, וחבל לדחות בגלל סיבות כלכליות. לכן אני ממליצה לחסוך לזה.

(רלוונטי לעובדות משרד החינוך). בכל מקרה - כל זה דיון כלכלי שכדאי לחשבן מראש אבל בשום אופן לא לגרום לא לעכב.

כסף תמיד אפשר להרוויח אח"כ.

יש לזה עלות כספית לא זניחה, ויש לנו נטייה לדחות דברים במחשבה שהכל יסתדר, כשנגיע לגשר נחצה אותו - במיוחד כשאנחנו בשנות העשרים שלנו, מרוויחים כסף, ובלי מחויביות כלכליות גדולות.

במקום שזה פתאום יפול עלייך בגיל 30 כשתתחילי לברר בפועל על התהליך, עדיף לדעת מראש שזה יקר - ולהתחיל לחסוך, מאשר לקחת הלוואה כשיגיע הרגע.

כי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, כסף אפשר להרוויח, אבל אי אפשר להרוויח בחזרה את הזמן שעובר.

אף אחד לא יכריח אותך לעשות את זה.

את יכולה לבחור לעשות תהליך של שימור פוריות החל מגיל 30.

מבחינה רפואית, למיטב הבנתי, ככל שאת צעירה יותר, כך איכות הביציות שלך גדולה יותר, ולכן עדיף לעשות את התהליך בגיל צעיר יותר.

אבל אם את מחפשת לדעת יותר מבחינה רפואית - הפורום זה לא הכתובת. תקבעי תור אצל רופא.

עוד כתובת לפנות אליה זה מכון פוע"ה: שימור פוריות 

והם גם מלווים את התהליך.

שחובה לעשות הקפאת ביציות

ואני חושבת(בדגש על חושבת כי אין לי שום ידע בנושא) שכדאי לעשות בגיל כמה שיותר צעיר

אין חובה

ד"ר חנה קטן ממליצה על 29.

יש לי חברות שעשו ישר כשהגיעו ל30.

אבל הממוצע הוא 32...

אח"כ באמת האיכות יורדת.

( למרות שמכירה גם מישהי שעשתה רק ב39)

קודם כל מאחל לך ולכולן להתחתן הרבה לפני שרלוונטי. משתף מנקודת מבטי כגבר. אני מודע לזה שאני לא מסוגל להבין את הקושי העצום שבזה, פשוט מנסה לתת עוד נקודת מבט.

1. אין כאן חוסר באמונה. בע"ה כל אחת כאן תפגוש את המיועד לה מחר (טוב נו, מחרתיים. מחר שבת). עדיין זה רלוונטי. גם למי שרוצה משפחה גדולה וגם בכלל. לא חסר כאלו שהתחתנו בגיל 20 ועברו הרבה דרך עד לילד המיוחל. 

בגילאים האלו כל שנה (ופחות) משפיעה. גם על האיכות וגם על כמות הפעמים שתזדקק. זה כלי מדהים שהקב"ה שלח לנו ולדעתי פשוט חבל לא להשתמש בו.

2. אם חלילה מגיעים לגילאים מבוגרים יותר - אני מתאר מציאות שפשוט לא מוכנים לשמוע בכלל את ההצעה. נתקלתי לא פעם בהצעה על בחורה בגיל X ומיד מצרפים - "עברה שימור". כמובן שזו לא תרופת פלא אבל בלי זה אפילו לא בודקים את ההצעה.

אלו נושאים מאוד לא פשוטים. עצם זה שאני מבין בהם משהו כבר מעציב אבל אין ברירה. אם אפילו ילד אחד יצא מזה - דיינו.

ויפה שעה אחת קודם.

אפשר עד 100 אבל לא יותר

כדאי להתייעץ עם בעלי מקצוע ואירגונים שמבינים בתחום.

אז כדאי סביב גילאי 30-32.

מומלץ, אם הולכים על ההליך, לקבל תמיכה מהסביבה הקרובה שכן מדובר בהזרקת הורמונים לגוף (שלמי שאין נסיון לא יודעת איך תגיב) ובהליך שנעשה בהרדמה מלאה.

לקחת בחשבון שלא תמיד מגיעים לתוצאות הרצויות ולא תמיד כל הביציות שנשאבות מתאימות להקפאה.

לשים לב בהליך ובמה שחותמים שאין שום התנייה עלייך על השימוש בביציות שלך.

לזכור שאמנם זה צעד מבורך בכיוון הנכון ועדיין אין פה הבטחה של 100% (ופחות הצלחות מהקפאת עוברים).

בהצלחה והחלטות טובות. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.