אגב, חלוקת ה25-40 היא מאוד שרירותית (מופיעה בעוד מקומות). בד"כ בנות ה33+ ובני ה40 וקצת ניזוקים מהחלוקה הזו. 

לפגוש מישהו באירוע היכרות של עד גיל 30, והוא היה בן 42. כן, זה קצת הכעיס אותי, כי אני יושבת ומדברת עם מישהו, ופתאום אני מגלה שהוא מבוגר ב-12 שנים מהגיל העליון של מי שנוכח באירוע (ותחשבו כמה זה פער מהגיל התחתון באירוע...)

ועם הזמן גיליתי שאנשים לא מכבדים את הגילאים שרשומים - שזה בהחלט שרירותי, ולכן הם בוחרים להתעלם, או אולי יותר נכון להגדיר את זה להתגמש. 

ויש הבדל בעיניי אם מישהו בן 31 מגיע לאירוע עד 30, לבין מישהו בן 42.

וכל הכבוד לך על ההשתדלות. אולי יהיה רלוונטי עבורך לשלוח נציג מטעמך.

שבני 40 פחות יפגשו עם 39 בד"כ.

ובני 41 נפגשים עם 33

שחבר הלך לשבת פו"פ דיבר עם מישהי שעה ארוכה ואז גילה שהיא גרושה +2..

קורה. 

אני רוצה לכתוב כאן בסטיגמות. סטיגמות הן סטיגמות, והן לא חלות על כל מי שייך לקבוצה. הסטיגמות האלה מבוססות על המציאות כפי שאני רואה אותה, ואולי אני טועה לחלוטין והמצב הוא לא כזה. אבל הנה ההשערות שלי (ומדגישה, מדברת על הציבור הדת"ל לגווניו):

ככל שתלכו לציבור "דוס" יותר, כך גיל הנישואין הממוצע הוא נמוך יותר. אם נניח סולם דוסיות - מכינה, הסדר, גבוהה - וניקח לדוגמה את שיעור ו' - בגבוהה נמצא הכי הרבה נשואים, בהסדר פחות, ובמכינה עוד יותר פחות.

בהתאמה, נמצא שמבחינה תוכנית ומסגרתית יש הלימה - "שדכנים של ישיבות" יימצאו יותר בישיבות גבוהות וכו'. בתיאוריה שלי, זה קורה כי רוב המוחלט של הציבור שמגדיר את עצמו תורני, מצפה למצוא את זיווגו בצורה של שידוך - כשזה יכול לבוא מחבר (הי, אולי תצא עם אחותי\בת דודה שלי\ זאת שיצאתי איתה לפני חודש), או משדכן. יש מעין סביבה שמעודדת ומקדמת נישואין, שמשקיעה זמן ומאמצים כדי לגרום לזה לקרות. אבל, כשאתה חורג מהמסלול הזה - לא מתכוונת שעזבת את הישיבה, אבל נניח אתה רווק ובשיעור ח - אז השיטה כבר פחות עובדת, כי החברים שלך כבר לא יוצאים לדייטים (ולכן לא יכולים להכיר לך את מי שיצאו איתן) וכי כבר מיצו את הקרובות והחברות של נשותיהן.

אבל ככל שיורדים בציר הזה, יש הבנייה חברתית אחרת. הסביבה יותר מעודדת התפתחות אישית (בניגוד לזוגית) - זה יתבטא בתוכן השיעורים במסגרות, בבחירות האישיות (כמה שנים לוקח עד שיש מקצוע ביד) ועוד. הציפייה כאן היא להכיר בדרך שונה. לפנות לשדכן זה לא ממש האופצייה הראשונה. הסביבה יותר מעודדת ומקדמת "סביבות היכרות טבעיות", כמו מסגרות התנדבותיות ושיעורים - וגם כפרי סטודטים. יש יותר ציפייה ליוזמה אישית (מישהי שראית באוטובוס...). בגילאים שקצת יותר מבוגרים יש כבר פנייה לאתרים ולשדכנים. אבל גם כאן, יכול להיות שחבר יכיר לי מישהי שהוא פגש בטיול במזרח.

ובעצם כשאנחנו שואלים, איפה הדת"ל יכול למצוא שידוך?

התשובה שאין כתובת אחת. אפשר לחלק לקטגוריות, שכל אחת מכילה בתוכה אפשרויות שונות: שדכנים, אתרים, מיזמים, חברים, בינה מלאכותית.

האם ריבוי הכתובות הוא דבר טוב?

האם אנו רואים שדרך אחת היא מוצלחת יותר מאחרות? אם כן, האם יש הצדקה לאפשרויות השונות? (נניח האם יש צורך ב-5 אתרים היכרויות שונים (ואולי צריך להזכיר כאן את זה שיש מי שמתפרנסים מזה).

האם יש פתרונות אחרים כשאנחנו כציבור יכולים לעודד\לקדם?

בין כך ובין כך, לא משנה איפה נמצאים על הציר, רוב  הזוגות מכירים דרך "שדכנים צעירים לא מקצועיים" (51%, לעומת 6% באתרי הכרויות). אבל רוב הצעירים שאינם שדכנים מקצועיים לא משדכים, ולכן המיזמים כמו הנ"ל מנסים לעודד את זה.

למה אני חושבת שיש לערבי מאטצ'אפ יתרונות גדולים?

כי אני משווה את זה לכרטיסיות.

יש מאות אם לא אלפי קבוצות וואטסאפ שבהם מועברים כרטיסיות. קראתי השבוע ראיון עם משפחת שנרב, שם דיברו על מיזם "קורעים את הים" לזכרה (קבוצות וואטסאפ בהם מעבירים כרטיסיות) - המיזם קיים כשנתיים וחצי, והתארסו דרכו 15 זוגות. הופתעתי מהמספר הזה, כי הוא מאוד נמוך בעיניי.

היתרון של ערב מאטצ'אפ בעיניי, הוא שזה לא כרטיסיה, אלא מישהו שמכיר אותך שמדבר עם מישהו שמכיר מישהו אחר. מעבר לזה, אולי זה גם יתרון על פני ספיד-דייט, כי בכל מפגש בין שדכנים סוג של נפגשים ארבעה זוגות ולא אחד.

לא בתיאור, אלא בקשר:

הבעייה שמתוארת שמנסים למצוא לה פתרון, הוא איך להכיר בין בני זוג פוטנציאליים.

לפי הנתונים שהם מסתמכים עליהם, רוב הזוגות שודכו על ידי חברים ובני משפחה.

מה שאני טוענת, זה שהמערכת הזאת עובדת בצורה יותר טובה בעולם יותר תורני, שבו גם המסגרתיות נמשכת, והאווירה מעודדת. לך לאברכיה של ישיבה גבוהה, ותשאל את הזוגות איך הם הכירו. לך לאברכיה של ישיבת הסדר, וכנ"ל. לך לקהילה דת"ל שאינה קשורה לישיבה, וכנ"ל. לטענתי, האחוזים בין סוגי ההיכרויות ישתנו בין תתי-האוכלוסיות השונות.

הפתרון הזה מנסה להרחיב את המעגלים דרך משפחה וחברים, לכולם, גם למי שלא נמצא במסגרת.

אין לי מושג עד כמה הערבים האלה מוצלחים.

אלגו יצא לאור (? לא יודעת אם זה המונח המתאים) כחצי שני לאחר "קורעים את הים" (כלומר חוגג שנתיים), ויש להם 87 זוגות - כמעט פי 6..

מה שמעניין לציין לגבי אלגו ותמונות, זה שברירת המחדל היא לא להראות תמונה. קודם נותנים לך את הפרטים, ורק אם תבקש תראה תמונה. המטרה היא לעודד אנשים לא למהר לשפוט לפי החיצוניות (כדבריהם בראיון בפודקאסט ההוא). וזה אולי דומה למה שקורה בקורעים את הים -  אנשים מבקשים תמונה באופן פרטי.

אני לא יודעת עד כמה קבוצות וואטסאפ אחרות מצליחות.

בין לחיצת כפתור באלגו לבין דרישה אקטיבית בקבוצה.

ובכלל - השאלה האם זה מוכוון חיצוניות (כמו הרבה מיזמים) או לא. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.