אני רוצה לכתוב כאן בסטיגמות. סטיגמות הן סטיגמות, והן לא חלות על כל מי שייך לקבוצה. הסטיגמות האלה מבוססות על המציאות כפי שאני רואה אותה, ואולי אני טועה לחלוטין והמצב הוא לא כזה. אבל הנה ההשערות שלי (ומדגישה, מדברת על הציבור הדת"ל לגווניו):
ככל שתלכו לציבור "דוס" יותר, כך גיל הנישואין הממוצע הוא נמוך יותר. אם נניח סולם דוסיות - מכינה, הסדר, גבוהה - וניקח לדוגמה את שיעור ו' - בגבוהה נמצא הכי הרבה נשואים, בהסדר פחות, ובמכינה עוד יותר פחות.
בהתאמה, נמצא שמבחינה תוכנית ומסגרתית יש הלימה - "שדכנים של ישיבות" יימצאו יותר בישיבות גבוהות וכו'. בתיאוריה שלי, זה קורה כי רוב המוחלט של הציבור שמגדיר את עצמו תורני, מצפה למצוא את זיווגו בצורה של שידוך - כשזה יכול לבוא מחבר (הי, אולי תצא עם אחותי\בת דודה שלי\ זאת שיצאתי איתה לפני חודש), או משדכן. יש מעין סביבה שמעודדת ומקדמת נישואין, שמשקיעה זמן ומאמצים כדי לגרום לזה לקרות. אבל, כשאתה חורג מהמסלול הזה - לא מתכוונת שעזבת את הישיבה, אבל נניח אתה רווק ובשיעור ח - אז השיטה כבר פחות עובדת, כי החברים שלך כבר לא יוצאים לדייטים (ולכן לא יכולים להכיר לך את מי שיצאו איתן) וכי כבר מיצו את הקרובות והחברות של נשותיהן.
אבל ככל שיורדים בציר הזה, יש הבנייה חברתית אחרת. הסביבה יותר מעודדת התפתחות אישית (בניגוד לזוגית) - זה יתבטא בתוכן השיעורים במסגרות, בבחירות האישיות (כמה שנים לוקח עד שיש מקצוע ביד) ועוד. הציפייה כאן היא להכיר בדרך שונה. לפנות לשדכן זה לא ממש האופצייה הראשונה. הסביבה יותר מעודדת ומקדמת "סביבות היכרות טבעיות", כמו מסגרות התנדבותיות ושיעורים - וגם כפרי סטודטים. יש יותר ציפייה ליוזמה אישית (מישהי שראית באוטובוס...). בגילאים שקצת יותר מבוגרים יש כבר פנייה לאתרים ולשדכנים. אבל גם כאן, יכול להיות שחבר יכיר לי מישהי שהוא פגש בטיול במזרח.
ובעצם כשאנחנו שואלים, איפה הדת"ל יכול למצוא שידוך?
התשובה שאין כתובת אחת. אפשר לחלק לקטגוריות, שכל אחת מכילה בתוכה אפשרויות שונות: שדכנים, אתרים, מיזמים, חברים, בינה מלאכותית.
האם ריבוי הכתובות הוא דבר טוב?
האם אנו רואים שדרך אחת היא מוצלחת יותר מאחרות? אם כן, האם יש הצדקה לאפשרויות השונות? (נניח האם יש צורך ב-5 אתרים היכרויות שונים (ואולי צריך להזכיר כאן את זה שיש מי שמתפרנסים מזה).
האם יש פתרונות אחרים כשאנחנו כציבור יכולים לעודד\לקדם?
בין כך ובין כך, לא משנה איפה נמצאים על הציר, רוב הזוגות מכירים דרך "שדכנים צעירים לא מקצועיים" (51%, לעומת 6% באתרי הכרויות). אבל רוב הצעירים שאינם שדכנים מקצועיים לא משדכים, ולכן המיזמים כמו הנ"ל מנסים לעודד את זה.
למה אני חושבת שיש לערבי מאטצ'אפ יתרונות גדולים?
כי אני משווה את זה לכרטיסיות.
יש מאות אם לא אלפי קבוצות וואטסאפ שבהם מועברים כרטיסיות. קראתי השבוע ראיון עם משפחת שנרב, שם דיברו על מיזם "קורעים את הים" לזכרה (קבוצות וואטסאפ בהם מעבירים כרטיסיות) - המיזם קיים כשנתיים וחצי, והתארסו דרכו 15 זוגות. הופתעתי מהמספר הזה, כי הוא מאוד נמוך בעיניי.
היתרון של ערב מאטצ'אפ בעיניי, הוא שזה לא כרטיסיה, אלא מישהו שמכיר אותך שמדבר עם מישהו שמכיר מישהו אחר. מעבר לזה, אולי זה גם יתרון על פני ספיד-דייט, כי בכל מפגש בין שדכנים סוג של נפגשים ארבעה זוגות ולא אחד.
