תתחילי מזה

לא ברור מה הסיפור,

יכול להיות שאני טועה, אבל לא חשבתי שצריך לשלוח הודעה כל יום לזאת שאני יוצא איתה. 

לא יודעת באיזה שלב אתם בקשר, אבל בשלב מסוים רצוי שגם אנחנו נתחיל לפעמים את ההודעה הראשונה של היום...

וואלה מבינה אותך, מבאס שהוא לא שלח בכלל, וזה מעלה מחשבות של "אולי לא באלו על הקשר? אולי הוא לא חושב עליי?"

אבל יכולות להיות עוד מלא סיבות אחרות שאין לנו מושג מה הן... אלא אם כן תבררי.

ותנסי לחבר את זה להתנהלות שלו בקשר- נראה שהוא בקטע? שאכפת לו ממך? שהוא משקיע?

אז אולי הודעות זה פחות הקטע שלו... או משהו אחר

אם זה "צהריים טובים איך עובר היום?" סתמי למה הוא אמור לשלוח ולא את?

אני בקשרים שלי שולח הודעות בסגנון בפעמים הראשונות ובהמשך כבר נותן לה "הזדמנות" לשאול בשלומי לראות אם בכלל אכפת לה ממני.

קצת בילבלה אותו?

בגלל שבספורט לשבת על הספסל זה אומר שאתה לא במשחק, ובדייטים לשבת על הספסל זה אומר שאתה כן במשחק, אז הוא לא הצליח לקלוט בדיוק לאן את חותרת

אז פשוט תשלחי לו הודעה שאת לא מבינה בספורט ובוודאי שהתכוונת שאת רוצה להמשיך, והכל יסתדר

אני חושב שבשביל עצמך כדאי לצאת מהבלאגן הזה ולשלוח לו- "קיבלת את ההודעה שלי אתמול?"

ואם מה ששלחת אתמול זה ווצאפ ואת רואה שהוא קרא או שהוא קיבל אז לשלוח לו "הכל בסדר?"

והאמת שדייטים יכולים להיות חתיכת ספורט אם לא מוצאים ספסל.

וחתירה זה בכלל ספורט מעייף.

תודה על העלאת המורל.

שלחתי לו הודעה (כן, כמו שכתבתי מראש שאני עומדת לעשות, אם לא שמתם לב) והכול בסדר.

כאילו אני מקווה.

פשוט קצת מוזר שהוא נעלם באמצע שיחה, לא?

וכל הכבוד לךךך

יכולות להיות אלף סיבות..

לא שיתפת באיזה שלב של קשר אתם, אם זו לא ההתחלה ממש אז לדעתי לגיטימי להעלות את זה. "תשמע נחמד לי איתך וזה ורציתי להגיד לך משהו שהפריע לי בתקשורת בינינו ואני רוצה שתדע כי זה משהו שבעיני הוא חשוב. בעיניי התכתבות היא ממש כמו שיחה וכמו שאני לא בורחת למישהו באמצע שיחה בלי להודיע אז ככה גם בהתכתבות אני מאוד משתדלת לא להפסיק להתכתב בלי להודיע שיש לי משהו יותר דחוף כרגע. ושמתי לב שזה קורה לי מולך, אז תדע שזה יעשה לי טוב אם תיקח את זה לתשומת ליבך".

ואם אין משהו ברור שהציע תפני אליו ישירות

גם אני לא לגמרי סגורה. רק לי מותר?

להתחיל ביוזמות כלפי הגבר לא עוזר לרצון שלו להתברר.

נקבה, נקב בה, הרצון שלה הוא להתמלא. אולי נשמע לך חביב ביותר ליזום כלפיו, אבל זה הפך הטבע ולא מברר אצלו את הרצון. זכר שרוצה - זוכר ויוזם.

בעיניי אין שום ערך גדול בלא לקחת גם אחריות על הקשר מבחינת היוזמה.

כלומר- אני למשל יוזם מאוד בקשרים שלי, בוודאי בהתחלה. ועדיין זה מאוד לא נעים כשיש בחורה שמאוד שקועה בתוך הפוזיציה של הגבר צריך להוביל בכל דבר, ואז היא לא שולחת הודעות ואתה לא מבין אם היא חושבת להיפרד או שסתם, היא לא מתעניינת בך בצורה אקטיבית אלא הכל רק כמו מראה לשיח שלך מולה, שזה גם מערער,

שלא לדבר על שיש לה רעיון טוב למה לעשות בפגישה לדוגמה, והיא נותנת לבחור להתבחבש עם איפה נפגשים וכו.

ברור שזה עניין של סגנונות ואני לא שופט בכלל, אבל הפריעה לי הנחרצות שאת כותבת את העיקרון בהקשר שהוא לא ככ נחרץ

אכן גבר הוא המשפיע והיוזם אבל כמו תמיד יש מעלות ומורדות (גם אחרי הנישואים).

אשה יודעת לעורר את הרצון אצל האיש כשצריך . 

לפעמים הוא מאוד רוצה אבל חושש / לא מצא עדיין דרך

זה בהחלט דורש מהאישה סבלנות .

בטח בהמשך שהקשר הולך ומתחזק

לפעמים גברים בורחים לרגע (לא בגלל שלא רוצים ) בגלל שהוא צריך לחשוב אם הוא באמת רוצה את זה , ואם יכול להיטיב לך / אם את תערכי את המאמץ.

ולפעמים מי שמפסיק / בורח לא באמת רוצה .

זה כמו כדורסל כדי לעלות ליגה צריך להפסיק את הליגה הקודמת .. אם הוא בעניין הוא ילך על זה אבל זה ידרוש ממנו רגע של עצירה - חשוב שברגע הזה האישה לא תיכבה ושיהיה לה סבלנות .

ואם הוא לא בעניין גם אם תביא לו את הזמן שלו , הוא לא יחזור עם כוחות מחודשים אלא יהיה יויו תמידי חסר ביטחון / ילך .

ואת זה את לא רוצה

וזה קשה להבחין בין שניהם

בנים לא מתקשרים את זה עם הבחורה לכן זה קשה 

וסליחה שאני מתערבת🤭

אבל הייתי רוצה להגיב על זה. אני חושבת שהנקודה היא באמת שכדאי שלאישה תהיה סבלנות כי לפעמים(גם מהסיבות שציינת) הגבר לא יוזם, אבל חשוב לזכור שבסוף אנחנו רוצות שהוא יקח את האחראיות ובשביל שהוא יקח צריך לאפשר לו לקחת ולא לעשות במקומו

בלי הסבלנות שלנו זה לא יקרה

חוץ מזה שאשה רוצה כאן ועכשיו היא מתחברת לילדה הקטנה שבה , וזה עלול להרוס 

אבל את צודקת שזה מלמד המון אם הוא מעוניין או לא

כשהם רוצים להמשיך בוודאות  אפילו הביישנים נוטלים יוזמה ודואגים לא לייבש ממה שראיתי.

ברגע שמישהי נצרכת להתקשר ולחפש אחריו בשלב כ"כ התחלתי כדאי שאותה אחת תתכונן לקבל לבחור מתלבט עד לא מעוניין ובהתאם לכך להתכונן כדי לא להתאכזב מדי.

ביאסתם אותי ועכשיו אני מתבאסת עליו ממש.

פפףף

אחרי שיצרת איתו קשר?

אני לא חושב שצריך לתרץ את המקרה הספיציפי שהיה. יכולות להיות 1001 סיבות.

נכון. רצוי שהגבר יוביל. זה בדרך כלל עושה טוב לשני הצדדים.

אבל גם גברים צריכים להרגיש שמעוניינים בהם.

בסופו של דבר, לא נראלי שלהוציא לבחור את המיץ רק בגלל שהוא זה שצריך ליזום, עושה טוב לקשר.

כמו שחיות כתבה, זה טוב להיות סבלנית כדי לאפשר לבחור לקחת את המושכות בעצמו.

וביחד עם זאת, לדאוג לא לשמוט את הקשר בשם דבר כזה.

שני הצדדים צריכים לדאוג שהקשר יצליח. זו לא עבודה של צד אחד בלבד.

כמובן אם זה ממשיך ככה והקשר מקבל צורה כזו, יש מקום לבחון אם קשר כזה מתאים.

כשקורה משהו פעם אחת זה לא אומר שזה המצב תמיד.

וכן... אנחנו גם צריכות ליזום כדי להראות שאנחנו בעניין, גם גברים זקוקים לאישורים בקשר שטוב לנו כדי שיהיה להם יותר מוטיבציה להשקיע- זה די מעגל כזה שמזין את עצמו... כשאתה רואה שלצד השני אכפת אתה נותן יותר ואז הוא רואה שאכפת לך ונותן יותר...

ולפעמים זה ממש ממש בסדר ליזום ולעשות צעדים לפני שהגבר עושה איתם, אם זה מה שמרגיש לך נכון באותו הרגע

כתבת יפה.

דייקת את מה שרציתי להגיד.

בבקשה קחי את זה באופן טוב.

חרדה בתוך הקשר זה לא היפוך תפקידים אלא אתגר שצריך לטפל בו, קשר בריא לא אמור להיות מלווה בחרדה לעתים רבות לדעתי.

כדאי לא לקפוץ כל הזמן למסקנות קיצוניות כאלה.

אנשים בדרך כלל די נורמלים עם תחושות די נומליות שהן ממש מובנות וטבעיות.

היי, 

יכול לומר שאני חוויתי הרבה את הצד ההפוך, בנות שלא אומרות שלא מתאים, ונותנות לבחור להתלבט הרבה זמן, וכשהוא משנס מותניים ונותן צ'אנס, הן אומרות שלא מתאים.

אגב, "גברים עובדים אחרת מנשים", בעד שתמחקי את המשפט הזה, כשאת מדבר על רגישות בקונצנזוס...

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.