ולו משום שהבסיס ל"טוב" שבו מגוחך כל כך...

נכון שרולינג מקדשת את האהבה, אבל האהבה של סנייפ ללילי בעיניי לא מציאותית. גם אם הוא אהב אותה בצעירותם, האהבה הזו הייתה אמורה להיעלם מזמן, ברגע שלילי התחילה לכעוס על מעשיו ושנישאה בסוף לאחד מאויביו. זה פשוט לא הגיוני שהוא המשיך לאהוב אותה גם אז וגם עוד אחרי שמתה.

במילים אחרות: האהבה של סנייפ הייתה חזקה האמונה שלו (גם אם היא הייתה מוטעית - אמונה בדרכו של וולדמורט), וזה לא משהו שאני מוכנה לקבל כאישה מאמינה, ובעיניי לא הגיוני שהאהבה שלו גרמה לו להחליף אמונות בקלות כזו (מוולדומרוט לדמבלדור), במיוחד שנשואת האהבה שלו כבר מתה, ואין לו מה לקבל ממנה.

אז אני בעצם טוענת הפוך:

הגיוני דווקא שסנייפ התייחס מגעיל להארי, כי הוא הזכיר לו את אביו שהתעלל בו בנעוריהם. לא הגיוני שהוא הצליח לשמור על עצמו ולא לפגוע בהארי, רק בשם האהבה המתה שלו.

בכל אופן, אין ספק שסנייפ הוא דמות מורכבת ומפתיעה...

בשם האהבה הלא ממומשת שלו ללילי.

אם כבר מדברים על באגים וטעויות בסדרה - אז לדעתי זה אחד הבאגים הגדולים... שאמנם רולינג תכננה אותו מראש ובצורה מדויקת ומדהימה, אבל אני חושבת שמבחינה פסיכולוגית היא טועה...

בכך שהתגלה כ"טוב", צריך בכלל לבדוק אם מה שעשה אותו לטוב הוא באמת טוב וצודק. וכיוון שהטוב שבו (האהבה שלו ללילי) מוטעה מהיסוד - אז אי אפשר בכלל לומר שהוא מכפר על התנהגותו הרעה כל השנים.

זו קצת התפלספות... מקווה שהייתי מובנת.

כי גם אם המעשים הרעים שלו ממש רעים יכול להיות שהוא כיפר על זה.

אני אסביר. אני יצאתי מנקודת הנחה שהמעשים הטובים שלו ממש טובים והמעשים הרעים ממש רעים ואז התלבטתי מה יותר.

אז אם את אומרת שבגלל המניע שלו המעשים הטובים לא כ"כ טובים, אז זה עונה על הספק. אבל אם את אומרת שהמעשים הרעים הם ממש רעים כי אין להם ממש הצדקה, אז זה לא חידש לי כלום...

כלומר - בעיקר הוא דמות לא אמינה...

אבל אם כן מאמינים לו - אז הוא לא רע ולא טוב, משהו באמצע. כמה שנאמר: "העולם לא מחולק לאנשים טובים ולאוכלי מוות"...

כל פעם שמישהו מזכיר את המשפט הזה הוא מצחיק אותי.

בע"ה בהזדמנות אני אסביר בפירוט למה...

באמת העולם (האמיתי) לא מתחלק לטובים ולרעים, ויש עוד הרבה באמצע...

@מתנחל בראבק - אתה צודק. באמת העולם שרולינג יצרה הוא מאוד שחור-לבן. מה לעשות, מדובר בספר נוער...

בהרחבה - הארי פוטר

בעצם התייחסת לשתי נקודות:

1. ההסתכלות על העולם בשחור-לבן.

2. העולם המיושן שבנתה רולינג (שאגב משולב בדברים מודרניים, כמו מעליות ואוטובוסים).

ונכון, באמת אלה באגים רציניים שעומדים בבסיס הסדרה...

היא עדיין סדרה נהדרת ועמוקה, ובכל זאת...

(מהבחינה הזו, לדעתי, שר הטבעות טוב יותר:

1. העולם מיושן כי זה פשוט העולם. עולם של ימי הביניים בשילוב עם קסמים.

2. שם יש טובים ורעים, וזהו. טולקין לא מנסה להציג אחרת. כל מי שהוא לא טוב - בהכרח הוא רע. (כמו למשל סרומן הלבן שהפך את עורו ופשוט הפך להיות רע.))

בעולם שלה זה ממש ככה, כל הקוסמי אופל מסלית'רין, כל הגיפינדורים אנשים מצוינים, אין מסלית'רין אפילו אחד!! בצ"ד

לא מגיע לו צל''ש

לילי בחרה שישחרר אותה, שיכבד, היא כבר מתה, שישחרר, מה גם שהוא גם עשה רק מה שהיה צריך כדי לשמור את הארי בחיים, ולא עשה הרבה כדי לעזור לו להצליח

וולדמורט מבאר הכרה מדהים והארי מליט מזעזע

בפנימיה, שאחד ידליק בשביל כולם בחדר, אז כנראה זה יהיה רון, כי הוא הגדול מבינהם

אשתו כגופו.

אז אולי גם וולדמורט כגופו של הארי? השאלה אם בית רידל או אחוזת מאלפוי זה נחשב הבית של וולדמורט. אולי זה שהוא שם שם את היומן זה נחשב שהוא השתתף בפרוטה עם בעל הבית?

אם מוסיף והולך כמו וולדמורט שכל שנה הוסיף הורקרוקס עד שהגיע ל8. או הולך ופוחת כנגד כל הורקרוקס שהושמד

אמגוש זה כהן דת פרסי, שהפך אחר כך בגמרא לכינוי למכשף לזכרוני

מאלפוי כשדרך על האף של הארי?

"ואני מדריך עליו. ומדריך עליו. ומדריך. כי אני מדריך. כי אני מדריך. בפלוגת הפיקוח"

"ראיתי את זאביני סוגר את דלת הקרון והיא לא הצליחה להסגר, לא חשדתי. ואז ראיתי לרגע את הראש של פוטר באוויר, פה חשדתי!"

ואיך אמר הארי?

"בתחולדה קראה רק לי לעלות למעלה ולא להרמיוני וכאבה לי הצלקת. לא חשדתי בה. מה אני חשדניסט?

ואז היא התפצלה לשניים.

פה חשדתי!"

עם ההשוואות האחרות אני מסכימה.

האמת שאם כבר היהודים בסדרה הם בני המוגלגים - כי הרי וולדמורט (=היטלר) האמין בטוהר דם (=הגזע הארי), אז ילדי המוגלגים, שאינם טהורי דם, הם היהודים, שהיטלר רצח בשל היותם לא מהגזע הארי...

אז אפשר להקביל את זה לארהב במאה ה-19 , ליהודים היו זכויות בפועל אבל עדיין אנטישמיות (והם שלטו בבנקים), השחורים היו עבדים, והאינדאינים חיו פרא חיים אוטונומיים בטריטוריות שהממשל נתן להם