בן אדם עושה טעויות, יש לו כאבים ויש חסרונות.

מי אמר שזה נובע מחוסר אמונה חלילה ?

לא מתוך זה שעשה משהו לא בסדר

מרגיש כאב כי האמונה שלו לא חזקה מספיק

כי אם הייתה חזקה מספיק לא היה דואג מאוד 

יש משפט כזה שהדבר היחיד שיהודי צריך לדאוג עליו היא הדאגה. כי כמו שאמרת אם האמונה חזקה לא אמורים לדאוג.

אבל אמונה זה מלשון אימון, כדי להגיע לאמונה שלמה צריך להתאמן על זה.

זאת עבודה וזה חלק מהתהליך. לפעמים זה עובד יותר ולפעמים פחות.

מה את חושבת על זה?

ממש יפה תודה רבה לך

לחיסרון כי אנחנו אנושיים.

אז אחרי זה צריך להתגבר באמונה וביטחון.

אם הגישה היא - המציאות אמורה להיות כך וכך לדעתי, למה הקב"ה עושה אחרת - זה חסרון באמונה.

אם הגישה היא - הקב"ה מוביל את המציאות ואני דבק בו גם אם קשה לי כרגע להבין - מבורך. 

אולי ארחיב בהזדמנות, תלוי בזמן וברלווונטיות.

(הציטוט יהיה ארוך, אבל המילים שלי כעת יהיו קצרות כי לצערי אני עמוס בשבועיים הקרובים)

הגמרא במסכת ברכות בתחילתה (דף ה, עמודים א וב) דנה בייסורים ומציעה מושג של ייסורים של אהבה, אצטט את החלק הזה עם הקדמה קצרה מאוד:

רבי יוחנן (האמורא) קבר עשרה בנים, לא זוכר אם זה כל בניו או לא.

תניא= כתוב בברייתא.

כתיב = כתוב.

בתריה = אחר כך.

ליה = לו.

אוקמיה = העמיד אותו, במובן של ריפא אותו.

בשלמא = בשלום, במובן של ניתן להבין.

א"ר = אמר רב/רבי.

תנא=שנה.

אב"א=אי בעית אימא= אם תרצה תאמר.

הציטוט מהגמרא:

"תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ארץ ישראל דכתיב (דברים ח, ה) כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה העולם הבא דכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. תני תנא קמיה דר' יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיהו לב, יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו ואב"א הא לן והא להו ואי בעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא ובנים לא היכי דמי אילימא דהוו להו ומתו והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומתו. רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"

הערה שלי להבנתי מהגמרא:

הגמרא מציעה כיוון שלפעמים כאבים באים מתוך אהבה, אבל מספרת על מספר אמוראים שברגע שחוו את הייסורים העדיפו לוותר (ולפעמים הם יכלו לבטל את הייסורים), רואים שאולי תיאורטית אפשר לומר שיש לקב"ה רצון כזה אבל ברגע שחווים אותם אז יש העדפה שלא לחטוף אותם גם במחיר ויתור על השכר. אם כך, חוסר הרצון בכאב לא נובע מחוסר באמונה אלא אם כן מאמינים שהאמוראים כאן התקשו באמונה.

אני מאמין שה' מנהיג את עולמו, אבל הכאב עדיין אמיתי ולא מהווה פגם באמונה.

ולכן העיקר שמתקדמים באמונה וכל עוד אנחנו במצב שלנו ה' רוצה שנעבוד אותו דרך המצב הזה, הוא שם אותנו שם

אגב, אברבנאל עוסק בשאלה אצל יעקב למה נאמר "וירא יעקב וייצר לו" ביחס לפחדו מעשו הרי הקב"ה הבטיח לו שהוא ישמור עלי. לפיו זכור לי שהאמונה לא סותרת את הפחד

אברבנאל על תורה, בראשית ל״ב:ח׳:א׳

מותר ורצוי להתבאס, אבל אם זה במידה של דאגה מטורפת אז באמת כדאי נסות להשיג עוד בטחון

איך את מפרשת  את המשפט

ומדוע את חושבת שזו גישה בוסרית? 

או שאתה מרגיש חסר משהו באמונה שלך פגום, אם להשוות לכאב פיזי: כשהייתה לי דלקת באפנדציט כאב לי מאוד, גם אחרי שאיבחנו את זה וחיכיתי שינתחו ויגמר עדיין כאב לי.

למה אני חושבת שזה בוסרי? כי זה מאוד קיצוני, אדם יכול להאמין בכל ליבו ונשמתו ועדיין לכאוב את המצב שלו או של אחרים

שהוא רגעי זה לא חוכמה דלקת באפנדציט זה משהו שבסוף עובר ואת יודעת שיעבור אחרי הניתוח,אין פה שום משבר באמונה זה לא שכל החיים שלך את בזה 

יש דברים שקשה להם לעבור, והגישה הזו של שחרר זה משמיים זה באמת מה שאתה צריך לעבור

היא לא בוסרית היא דווקא בוגרת ולכן לא כל אחד מצליח להגיע לרמה ככה אני רואה את זה 

או שפשוט קשה לבד למרות שיש אמונה ברורה ובהירה.

אם נניח היה בימינו נביא שהיה אומר שלך שעוד שנה את מתחתנת

(משהו בסגנון של:

"כה אמר ה' אל בתו הפי. ראה ראיתי את טוב ליבך ודמעתך באה לפניי. כעת חיה את חובקת בעל.

"ותאמר הפי אל הנביא אל תכזב בשפחתך.

"ויאמר הנביא אל הפי לא כבחורים המכזבים הוא הנביא. הדבר אשר ידבר הנביא יקום והיה.

ויתן הנביא אל הפי אות. שוב תשובי לביתך ואחיך הקטון יגיש לפנייך את הבשר והמטעמים אשר עשה")-

איך היית עוברת את השנה הזאת?

מצד אחד, מאמינה שיש אנשים שהאמונה שלהם ברמה כל כך גבוהה, והם באמת מחוברים למקור בכל ליבם ונפשם, ואז הם יכולים לחוות גם את הכאב כטוב.

מצד שני, הרבה פעמים משתמשים באיצטלה של אמונה, מתוך פחד לחוות כאב, כמנגנון הגנה, שאולי יעיל לזמן קצר, אבל לא לטווח הארוך. 

סליחה על הציניות

אבל ממש לא אוהב משפטים מהסוג הזה

אצל מי שבאמת מחובר, יחד עם הכאב יש גם עונג.

הרי למי כואב באמת על ביהמ"ק? למי שמחובר.

ולמי יש עונג בקשר עם ה'? למי שמחובר.

החיבור גורם את שני הדברים.

לכן, אם יש כאב, כלומר אם החיבור מורגש, ממילא יהיה גם עונג מסויים.

וגם בלי העניין של העונג- הכאב האמיתי צריך להיות אצל זה שלא אכפת לו ולא מחובר, ולא אצל מי שמאמין באמונה שלמה ומחובר, שבשבילו הכאב זה חלק מהקשר עם ה', זה חלק ממסגרת של חיבור. לכן זה לא בדיוק כאב כפשוטו.

(זה תלוי גם איך מתסכלים על הכאב מלכתחילה. ככאב על הצרות דאז ועל ביהמ"ק שנחרב או ככאב על זה שהוא לא חוזר).

אגב, במקור י"ז בתמוז ותשעה באב היו אמורים להיות ימים טובים. 

י"ז בתמוז- קבלת הלוחות הראשונים, תורה שאינה משתכחת (בגלל עומק החיבור אליה). ט' באב- חזרת המרגלים והתחלת הכניסה לא"י, ארץ החיים, שהיא גם "זבת חלב ודבש". מה שמשותף לשני החטאים שהפכו את הימים האלה לימים קשים זה חוסר באמונה. אז יוצא שגם הימים הכי כואבים של עמ"י הם לא כאלו במהותם, להיפך.

בישעיהו כתוב: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה" - 

הקב"ה בורא רע.

ואפשר להמשיך לפתח את הנקודה הזו -

לדוגמה, במדרש המפורסם על רבי עקיבא והנציב הרומי, שהם דנים במעשיו של מי נאים יותר, של הקב"ה או האדם, ורבי עקיבא אומר לו שהקב"ה ברא את העולם חסר, ושאנחנו צריכים להשלים את החיסרון, והדוגמה היא ברית מילה - הקב"ה לא ברא את גוף האדם מושלם, אלא על היהודי למול את בנו כדי להשלים את הבריאה.

יש רוע בעולם.

יש כאב.

יש חיסרון.

ואם ניקח דוגמה, של אדם שהלך לעולמו בטרם עת בצורה טרגית -

גם אם אני מאמינה שזה נכון, וצודק, וכך דברים צריכים להתנהל - זה לא אומר שכאן ועכשיו לא כואב לי. לא חסר לי.

וזה מגולם גם בברכות שאנחנו אומרים - על שמועה רעה דיין האמת, ועל שמועה טובה הטוב והמיטיב, כאשר בעולם הבא על שניהם אמורים לברך הטוב והמיטיב.

כי בראייה שלנו בעולם הזה, אנחנו מצדיקים עלינו את הדין, ואסור לנו לברך על זה כאילו יש בזה רק טוב.

"גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱ-לֹקים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכׇל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃"

(איוב פרק ב פסוק י)

כלומר, הקב"ה גורם גם לטוב וגם לרע בעולם.

והפסוק מעיד עליו שמה שהוא אמר לגיטימי.

המלבי"ם מפרש שם שהבעיה הייתה שהוא טען שיש יותר רע מטוב בעולם.

אבל ברור שיש גם וגם שיונקים ממקור אחד.

אפשר לעיין כאן:

מ"ג איוב ב י – ויקיטקסט

@הפי

מכבה אותי

מוציא לי את הרוח מהמפרשים

שמעתי את המשפט הזה זה ממש תורה שלמה לא זוכרת איפה מתי וכו'  כנראה רבי נחמן

יש גם תורה דומה קצת ,שמפרשת את הפסוק בתהילים תחסרהו מעט מאלוקים - החסרונות מכוונים את האדם לה' שהרי זה בא השגחה ממנו .

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜