לגבי אינטואציות- כמעט תמיד נותן מקום משמעותי מאוד. לפעמים צריך לחתוך ולקבל החלטה בצורה קרה ומחושבת, ואז מחליטים גם נגד באיטואיציה

האינטואיציה גורמת לך לחתוך למרות שבחישוב קר כל הנתונים אומרים להמשיך?

מקווה שישתפר בהמשך.

(ואינטואציה איכסה. סתם. אבל באמת שכדאי תמעד לתת עוד צ'אנס ולראות). 

אין לי תשובה לזה, נמצאת במצב דומה🫤

מנסים עד ש…. אני מניחה. 

אני נותנת הרבה משקל לאינטואיציה

ובפעמיים שלא נתתי התחרטתי

כי בסופו של דבר זה הלב

ואם זה לא יסתדר ככה אז בוודאות תגידי לא אחרי זה באיזשהו שלב ואז תתבאסי שלא אמרת מההתחלה

לפחות זה מה שלי קרה

וכשיש ספק אפשר כן לתת צאנס נוסף ולבוא עם לב פתוח

אבל תמיד השאלה הזאת של האיזונים...

ומה הביצה ומה התרנגולת

ואם מה שקורה במציאות ומוכיח את האינטואיציה הוא לא בסך הכל אמונה כנבואה המגשימה את עצמה.

מלא תהיות.

למרות שאני ממש מאמין באינטואיציה של עצמי

(לא בקטע של להרים לעצמי, בדרך כלל גם מגלה שצדקתי - כמו עם חברים שהרגשתי שהבחורה לא מתאימה להם ובסוף הם התגרשו בדיוק מהסיבה שהרגשתי)

בשלב ראשון אני משתדל להתעלם מזה וממשיך עוד קצת... תמיד אני אומר בנאדם יכול לטעות אחרי הכל.  תכלס אולי זה חוסר אמונה קצת בעצמי בכל אופן ככה אני נוהג.

אבל אני לא אסגור אם אני לא בטוח. לפי מה שהספקתי לראות בחיים, מי שנכנס לחופה עם אינטואיציה לא טובה זה לא נגמר טוב

השאלה נראת לי לא כמה משקל אלא באיזה תחום.

דרך האינטואיציה מתחילים לזהות משהו אך החשיבה השיכלית עוזרת לסיום המלאכה ומביאה הסבר הגיוני שיכול להתיישב על הלב ותואם את המציאות. 

חשבו לזהות אלו רגשות מתעוררים ביחס לתגובות השונות של הפרטנר. אח"כ שאלת הפרשנות היא רגישה יותר וגם עם השכל וגם אם האינטאוציה צריכה זהירות מסויימת. 

לדעתי כדאי שיותר תתייחסי לרגשות שלך ומה קורה שם ולא לאינטואיציה שזה מושג יותר ערטילאי ולפעמים היא באה מתוך מקום מסויים..

בגדול אני חושבת שאינטואיציה באה כדי להגיד לנו רגע תתייחסי שניה למה שקורה בפנים יש כאן משהו תקשיבי אליו.

וכשתגיעי למסקנות תוכלי לפעול יותר נכון

אבל לפעמים אנחנו לוקחים את האינטואיציה למקום של טוב ורע לגבי סיטואציות בלי בכלל להבין מה היה שם

באמת לפעמים השכל לא קולט בזמן מה שהחושים קלטו ואותתו עליו באופן אינטואיטיבי.

אז נכון, אפשר תמיד לנתח עוד ולבחון עוד לעומק, כדי להבין מה המקור של האינטואיציה, אבל לא להתעלם...

שלפעמים האינטואיציה מעורבת בסיגים כמו פחדים מוקדמים, דימיון וכו'

לכן לא כדאי להשען עליה יותר מדי

שמתחיל באינטואיציות בקצה האחד ונגמר במסקנות שכליות בקצה השני. באמצע יש רגשות ותחושות.

לצערי אני מוצא את עצמי שוב ושוב סומך על הקצה של המסקנות השכליות ומזניח את האמצע והקצה השני, ובסוף נותן לקצה הפחות רציונלי לומר את דברו.

תחשוב שתה מנסה לפתור בעיה מסוימת, אתה מנסה את הפתרון ה"קל", "לפי הספר", שוב ושוב, ושוב ושוב אתה לא מצליח כי יש אלמנטים נוספים, שאותם הרבה יותר קשה לנבא, והם מנצחים בסוף. 

האם זה מצב משמח או מצער?

בעזרת הרצון להתגבר עליה.

אם הרצון להתגבר עליה מגיע מחולשה כלשהי- אז הגיוני שהאינטואיציה נכונה.

לדוג', בנתונים היבשים ההצעה טובה והוא גם סה"כ נראה אדם בסדר (והקול שלוחש בפנים מוסיף- ואני כבר צריכה להתחתן ואין לי כח לדייטים ולהיות רווקה יותר ולכל הבלאגן הנלווה לזה), אז כנראה האינטואיציה הזו היא סתם פחד.

במקרה הזה נראה שלהיפך, שהאינטואציה כן נכונה, רק מעדיפים שהיא תהיה לא נכונה.

או להיפך- יש חוסר רצון להתגבר על משהו מסויים או לעשות עבודה עצמית ותולים אותו באינטואיציה.

לדוג', יש לי הרגשה שהוא לא טוב לי. עדיף לחתוך. אבל מצד שני דווקא הוא נראה נחמד ולפני עשר שנים הייתי עפה על הקשר הזה, אז מה באמת מפריע לי? אינטואיציה או משהו אחר? אולי אני מפחדת להתאכזב שוב. אז קודם אשתחרר מהפחד הזה ואז נראה אם האינטואיציה עדיין שם.

נקודה נוספת- לפעמים חושבים שהאינטואיציה לא נכונה כי מתווספים עליה כל מיני דברים והיא מתבטאת באופן מוקצן.

מתחברת יותר לפיסקה השניה, ( וקולטת שזה כנראה בכלל עניין של נראות חיצונית ל"ע. עכשיו אתחיל להסתבך, אם וכמה צאנס צריך לתת כשלא מתחברים למראה החיצוני)

יש מקרים שזה לא קל כמובן, אבל אני חושב שאם מדובר באדם מנוסה, בוגר, שמצליח להסתכל בצורה קרה על דברים ושמתנהל בכנות עם עצמו- האינטואיציה שלו תהיה נכונה ואין סיבה להתעלם ממנה.

לגבי המראה- מבאס.. מה שכן, כדאי להחליט בצורה נחרצת כן או לא ולזרום אח"כ עם ההחלטה בלי לחשוב יותר מדי, כמו שאת בטח יודעת..

למה?

אנחנו נוהגים בדיעבד להגדיר כאינטואיציה את אותם מקרים שצדקנו בהם -

אבל מתעלמים מכל הפעמים שטעינו.

לא אומרת שצריך להתעלם, לפעמים התת מודע מדליק לנו נוריות אזהרה -

אבל כן לתת זמן ומקום שדברים יקרו. לא לפסוק בצורה מיידית.

ולכן נשאלת השאלה, מהו השלב הראשון.

אני אעיד על עצמי, יצא לי לפגוש אנשים, חשבתי שזה ממש לא מתאים ולא שייך - אבל דעתי השתנתה ב-180 מעלות. ראיתי שבהיכרות הראשונית היה מעין מעטפת כזאת, חיצוניות כזאת, רצון להבליט דברים מסוימים - וזה כיסה לחלוטין על האדם עצמו. ואח"כ כשהמעטה הזה ירד, התגלתה תמונה אחרת לחלוטין, שלא הייתי רואה אותה בכלל (והוא באמת אדם מדהים, כשפתאום מגלים מה הוא בעצם...).

אולי גם כדאי להתייעץ עם מישהו בחיים האמיתיים. לנסות לתת מילים לתחושות ולרגשות שעולים, ולא להשאיר את זה בכותרת של אינטואיציה.

ששמעתי אישית ממטפל זוגי מספר אחד בתחומו.

הרבה פעמים *נימוקים שכלתניים* מהווים איזשהו תירוץ לתחושה עמוקה יותר שיש פה משהו שלא נכון ומדוייק עבורי.

(לצורך העניין זה היה אחרי פרידה מאד כואבת מצידי, והתירוץ שלי היה ערכי ורוחני. אותו מטפל אמר לי שבשום אופן הוא לא קונה את זה שזו הסיבה שחתכתי. עבר זמן והדברים התגלגלו באופן כזה שנוכחתי לראות שניצלתי מקשר מניפולטיבי ואולי גם אלים. ובכללי, אותם דברים "רוחניים" לכאורה שהציקו לי אצלו, לא הזיזו לי בבחור הבא אחריו. כי שם הרגשתי שאני פשוט יכולה לסמוך עליו, גם אם הוא לא אחד לאחד לפי הצ'ק ליסט שלי)

הרגשות שלנו עובדים ע"פ הדפוסים המוכרים לנו. הם לא תמיד מאפשרים לנו להיפתח בקלות לדברים חדשים. הרבה פעמים תחושות פחות טובות הן סה"כ סימן לכך שזה לא משהו שאנו רגילים אליו וזה דורש ממנו פתיחות. בזמנים כאלה הנימוקים השיכליים עוזרים לנו כדי לתחום את הרגשות ולאפשר לנו לעשות את מה שנראה נכון אע"פ שמרגיש אחרת.

בקיצור, לפעמים נימוקים שיכליים הם בעצם תירוץ לרגשות,

ולפעמים רגשות הם שאיפה אל המוכר והבטוח.

אל תסמכו רק על רגשות וגם לא רק על נימוקים שיכליים.

תשלבו את שניהם. תנסו להבין את הרגש כמו גם להרגיש את השכל.

ואם אפשר להוסיף מבט חיצוני, מה טוב.

בהצלחה לכולם!

אוף זו עבודה אינסופית של דיוק.

תמיד אני מרחמת על הצד שמולי...מה הוא אשם לכל הדיוקים שאני צריכה לעבור?? 

בכל תחום כמעט.

אני חושב שמה שעושה לנו טוב ועוזר לנו בזה, זה להבין ש"לא עליך המלאכה לגמור". כלומר, בסופו של דבר לא צריכים להיות הכי מדוייקים ונכונים שאפשר, כדי להצליח.

בטח בקשרים בין אנשים. זה לא מתכון לעוגה. יש עוד המון המון פרמטרים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. 

אנחנו יכולים קצת להירגע עם המחשבה שגם אם לא נהיה מדוייקת עד הסוף, זה עדיין לא ערובה לכישלון או להצלחה שלנו.

ואם הדיוקים שלכם מתכנסים ביחד זה מצויין

🙂

אם זה נחשב אינטואיציה.

אבל פשוט תחושת מועקה (או חוסר בטחון) לקראת הדייט הבא.

מה הייתם עושים במקומי?

הולכים? לא הולכים?

(והמחשבות האובססיביות האלה: האם זו אינטואיציה או חרדה? האם זה קול פנימי שיודע, או בריחה.... אוףףףףף)

לדעתי אם אין מדהו שבוודאות גמורה אומר שלא - תצאי.

תתני צ'אנס. המון פעמים פגישה שניה נראית אחרת.

בהצלחה! 

חוסר רצון

בתוספת תחושת מועקה.

האם זה בוודאות אומר שלא?

אלו תחושות... לא עובדות.

מדהים אותי איך עם כל הפז"מ, כל פעם אני מסתבכת מחדש🤦‍♀️

כנראה שיש משהו מעבר שאולי את לא מספיק יודעת להסביר או שאת לא בטוחה שהוא קביל שמפריע לך.. תנסי לסנן את הרעש ולהרגיש למה לא בא לך, מה מפריע לך בו, לנסות לשים את הנקודה..בלי שיפוטיות.  לא סתם יש לך חוסר רצון, לא סתם יש לך תחושת מועקה.. זה נובע ממשהו. גם אם זה לא משהו רציונלי, זה קיים וצריך לתת לו את המקום.. ולהתחשב בו

לא להתעלם ממנו

אולי להתמקד בהם?

או סתם בעצם זה שמישהו מוציא אותך, מתעניין, משלם ובאופן כללי מתמקד רק בך. 

מה שלי עושה טוב זה להתמקד, במיוחד בשלב הזה, בי ולא בו.

כל מפגש זו הזדמנות להתקדם בבניית קשר, ביכולת שיתוף וכו.

כל עוד לא היה משהו קיצוני בפגישה הראשונה כדאי להניח אותה בצד ולבוא לפגישה השנייה איך *אני* יכולה לבוא יותר טוב. לבוא בלי שיפוטיות, לבוא בראש שלוקח אחריות על החלק שלי בפגישה, להיות נוכחת יותר טוב בפגישה. להביא טוב לפגישה ולא להשאב למקום של המועקה והאי טבעיות.

במיוחד שזאת נק שחוזרת אצלך )ואצלי ( גם אצל עוד בחורים..

אחרי 3 פגישות תעשי חשיבה מחודשת לגבי הקשר אבל כבר זה יהיה אחרי שהיית בנוכחות אמיתית ובניה של קשר ולא טחינת מח מתישה של 'אולי.. ואולי..' שאין לך באמת תשובה עליהן כל עוד לא היית בנוכחות ושיח אמיתי.

ואל תדאגי- אם זה בחור לא מתאים הקשר לא ימשיך. ודווקא כשתהיי יותר בנוכחות תקבלי גם על אי התאמה וודאות גדולה יותר ומהירה יותר.

וכל קשר הוא מכוון מה' וכנראה המפגשים והעבודה האישית שעשית בהם יכינו אותך טוב יותר לקשר הנכון.

ואם זה כן אופציה- הסיכוי להצלחה עולים בעז'ה!

בהצלחה

אהבתי ממש את נקודת המבט.

המילים המדוייקות ברגע המדוייק.

אמן שאצליח גם ליישם.

(ובאתי לשאול אותך איך את יודעת שזו נקודה שחוזרת אצלי, אבל כנראה שאני משתפת פה יותר מדי בלי לשים לב 🤪)

איזה כיף לשמוע! ב'ה.

חח.. הבנתי מהמשפט על הפזם

וזו נק שגם נמצאת אצל הרבה בנות.. גם אצלי.

קצת קשה להבין מכיווני. אני מבין שזה משהו שחוזר אצל הרבה בנות.

יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מצדנו (בפגישה ומסביב) כדי לעזור בזה? 

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜