לגבי אינטואציות- כמעט תמיד נותן מקום משמעותי מאוד. לפעמים צריך לחתוך ולקבל החלטה בצורה קרה ומחושבת, ואז מחליטים גם נגד באיטואיציה

האינטואיציה גורמת לך לחתוך למרות שבחישוב קר כל הנתונים אומרים להמשיך?

מקווה שישתפר בהמשך.

(ואינטואציה איכסה. סתם. אבל באמת שכדאי תמעד לתת עוד צ'אנס ולראות). 

אין לי תשובה לזה, נמצאת במצב דומה🫤

מנסים עד ש…. אני מניחה. 

אני נותנת הרבה משקל לאינטואיציה

ובפעמיים שלא נתתי התחרטתי

כי בסופו של דבר זה הלב

ואם זה לא יסתדר ככה אז בוודאות תגידי לא אחרי זה באיזשהו שלב ואז תתבאסי שלא אמרת מההתחלה

לפחות זה מה שלי קרה

וכשיש ספק אפשר כן לתת צאנס נוסף ולבוא עם לב פתוח

אבל תמיד השאלה הזאת של האיזונים...

ומה הביצה ומה התרנגולת

ואם מה שקורה במציאות ומוכיח את האינטואיציה הוא לא בסך הכל אמונה כנבואה המגשימה את עצמה.

מלא תהיות.

למרות שאני ממש מאמין באינטואיציה של עצמי

(לא בקטע של להרים לעצמי, בדרך כלל גם מגלה שצדקתי - כמו עם חברים שהרגשתי שהבחורה לא מתאימה להם ובסוף הם התגרשו בדיוק מהסיבה שהרגשתי)

בשלב ראשון אני משתדל להתעלם מזה וממשיך עוד קצת... תמיד אני אומר בנאדם יכול לטעות אחרי הכל.  תכלס אולי זה חוסר אמונה קצת בעצמי בכל אופן ככה אני נוהג.

אבל אני לא אסגור אם אני לא בטוח. לפי מה שהספקתי לראות בחיים, מי שנכנס לחופה עם אינטואיציה לא טובה זה לא נגמר טוב

השאלה נראת לי לא כמה משקל אלא באיזה תחום.

דרך האינטואיציה מתחילים לזהות משהו אך החשיבה השיכלית עוזרת לסיום המלאכה ומביאה הסבר הגיוני שיכול להתיישב על הלב ותואם את המציאות. 

חשבו לזהות אלו רגשות מתעוררים ביחס לתגובות השונות של הפרטנר. אח"כ שאלת הפרשנות היא רגישה יותר וגם עם השכל וגם אם האינטאוציה צריכה זהירות מסויימת. 

לדעתי כדאי שיותר תתייחסי לרגשות שלך ומה קורה שם ולא לאינטואיציה שזה מושג יותר ערטילאי ולפעמים היא באה מתוך מקום מסויים..

בגדול אני חושבת שאינטואיציה באה כדי להגיד לנו רגע תתייחסי שניה למה שקורה בפנים יש כאן משהו תקשיבי אליו.

וכשתגיעי למסקנות תוכלי לפעול יותר נכון

אבל לפעמים אנחנו לוקחים את האינטואיציה למקום של טוב ורע לגבי סיטואציות בלי בכלל להבין מה היה שם

באמת לפעמים השכל לא קולט בזמן מה שהחושים קלטו ואותתו עליו באופן אינטואיטיבי.

אז נכון, אפשר תמיד לנתח עוד ולבחון עוד לעומק, כדי להבין מה המקור של האינטואיציה, אבל לא להתעלם...

שלפעמים האינטואיציה מעורבת בסיגים כמו פחדים מוקדמים, דימיון וכו'

לכן לא כדאי להשען עליה יותר מדי

שמתחיל באינטואיציות בקצה האחד ונגמר במסקנות שכליות בקצה השני. באמצע יש רגשות ותחושות.

לצערי אני מוצא את עצמי שוב ושוב סומך על הקצה של המסקנות השכליות ומזניח את האמצע והקצה השני, ובסוף נותן לקצה הפחות רציונלי לומר את דברו.

תחשוב שתה מנסה לפתור בעיה מסוימת, אתה מנסה את הפתרון ה"קל", "לפי הספר", שוב ושוב, ושוב ושוב אתה לא מצליח כי יש אלמנטים נוספים, שאותם הרבה יותר קשה לנבא, והם מנצחים בסוף. 

האם זה מצב משמח או מצער?

בעזרת הרצון להתגבר עליה.

אם הרצון להתגבר עליה מגיע מחולשה כלשהי- אז הגיוני שהאינטואיציה נכונה.

לדוג', בנתונים היבשים ההצעה טובה והוא גם סה"כ נראה אדם בסדר (והקול שלוחש בפנים מוסיף- ואני כבר צריכה להתחתן ואין לי כח לדייטים ולהיות רווקה יותר ולכל הבלאגן הנלווה לזה), אז כנראה האינטואיציה הזו היא סתם פחד.

במקרה הזה נראה שלהיפך, שהאינטואציה כן נכונה, רק מעדיפים שהיא תהיה לא נכונה.

או להיפך- יש חוסר רצון להתגבר על משהו מסויים או לעשות עבודה עצמית ותולים אותו באינטואיציה.

לדוג', יש לי הרגשה שהוא לא טוב לי. עדיף לחתוך. אבל מצד שני דווקא הוא נראה נחמד ולפני עשר שנים הייתי עפה על הקשר הזה, אז מה באמת מפריע לי? אינטואיציה או משהו אחר? אולי אני מפחדת להתאכזב שוב. אז קודם אשתחרר מהפחד הזה ואז נראה אם האינטואיציה עדיין שם.

נקודה נוספת- לפעמים חושבים שהאינטואיציה לא נכונה כי מתווספים עליה כל מיני דברים והיא מתבטאת באופן מוקצן.

מתחברת יותר לפיסקה השניה, ( וקולטת שזה כנראה בכלל עניין של נראות חיצונית ל"ע. עכשיו אתחיל להסתבך, אם וכמה צאנס צריך לתת כשלא מתחברים למראה החיצוני)

יש מקרים שזה לא קל כמובן, אבל אני חושב שאם מדובר באדם מנוסה, בוגר, שמצליח להסתכל בצורה קרה על דברים ושמתנהל בכנות עם עצמו- האינטואיציה שלו תהיה נכונה ואין סיבה להתעלם ממנה.

לגבי המראה- מבאס.. מה שכן, כדאי להחליט בצורה נחרצת כן או לא ולזרום אח"כ עם ההחלטה בלי לחשוב יותר מדי, כמו שאת בטח יודעת..

למה?

אנחנו נוהגים בדיעבד להגדיר כאינטואיציה את אותם מקרים שצדקנו בהם -

אבל מתעלמים מכל הפעמים שטעינו.

לא אומרת שצריך להתעלם, לפעמים התת מודע מדליק לנו נוריות אזהרה -

אבל כן לתת זמן ומקום שדברים יקרו. לא לפסוק בצורה מיידית.

ולכן נשאלת השאלה, מהו השלב הראשון.

אני אעיד על עצמי, יצא לי לפגוש אנשים, חשבתי שזה ממש לא מתאים ולא שייך - אבל דעתי השתנתה ב-180 מעלות. ראיתי שבהיכרות הראשונית היה מעין מעטפת כזאת, חיצוניות כזאת, רצון להבליט דברים מסוימים - וזה כיסה לחלוטין על האדם עצמו. ואח"כ כשהמעטה הזה ירד, התגלתה תמונה אחרת לחלוטין, שלא הייתי רואה אותה בכלל (והוא באמת אדם מדהים, כשפתאום מגלים מה הוא בעצם...).

אולי גם כדאי להתייעץ עם מישהו בחיים האמיתיים. לנסות לתת מילים לתחושות ולרגשות שעולים, ולא להשאיר את זה בכותרת של אינטואיציה.

ששמעתי אישית ממטפל זוגי מספר אחד בתחומו.

הרבה פעמים *נימוקים שכלתניים* מהווים איזשהו תירוץ לתחושה עמוקה יותר שיש פה משהו שלא נכון ומדוייק עבורי.

(לצורך העניין זה היה אחרי פרידה מאד כואבת מצידי, והתירוץ שלי היה ערכי ורוחני. אותו מטפל אמר לי שבשום אופן הוא לא קונה את זה שזו הסיבה שחתכתי. עבר זמן והדברים התגלגלו באופן כזה שנוכחתי לראות שניצלתי מקשר מניפולטיבי ואולי גם אלים. ובכללי, אותם דברים "רוחניים" לכאורה שהציקו לי אצלו, לא הזיזו לי בבחור הבא אחריו. כי שם הרגשתי שאני פשוט יכולה לסמוך עליו, גם אם הוא לא אחד לאחד לפי הצ'ק ליסט שלי)

הרגשות שלנו עובדים ע"פ הדפוסים המוכרים לנו. הם לא תמיד מאפשרים לנו להיפתח בקלות לדברים חדשים. הרבה פעמים תחושות פחות טובות הן סה"כ סימן לכך שזה לא משהו שאנו רגילים אליו וזה דורש ממנו פתיחות. בזמנים כאלה הנימוקים השיכליים עוזרים לנו כדי לתחום את הרגשות ולאפשר לנו לעשות את מה שנראה נכון אע"פ שמרגיש אחרת.

בקיצור, לפעמים נימוקים שיכליים הם בעצם תירוץ לרגשות,

ולפעמים רגשות הם שאיפה אל המוכר והבטוח.

אל תסמכו רק על רגשות וגם לא רק על נימוקים שיכליים.

תשלבו את שניהם. תנסו להבין את הרגש כמו גם להרגיש את השכל.

ואם אפשר להוסיף מבט חיצוני, מה טוב.

בהצלחה לכולם!

אוף זו עבודה אינסופית של דיוק.

תמיד אני מרחמת על הצד שמולי...מה הוא אשם לכל הדיוקים שאני צריכה לעבור?? 

בכל תחום כמעט.

אני חושב שמה שעושה לנו טוב ועוזר לנו בזה, זה להבין ש"לא עליך המלאכה לגמור". כלומר, בסופו של דבר לא צריכים להיות הכי מדוייקים ונכונים שאפשר, כדי להצליח.

בטח בקשרים בין אנשים. זה לא מתכון לעוגה. יש עוד המון המון פרמטרים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. 

אנחנו יכולים קצת להירגע עם המחשבה שגם אם לא נהיה מדוייקת עד הסוף, זה עדיין לא ערובה לכישלון או להצלחה שלנו.

ואם הדיוקים שלכם מתכנסים ביחד זה מצויין

🙂

אם זה נחשב אינטואיציה.

אבל פשוט תחושת מועקה (או חוסר בטחון) לקראת הדייט הבא.

מה הייתם עושים במקומי?

הולכים? לא הולכים?

(והמחשבות האובססיביות האלה: האם זו אינטואיציה או חרדה? האם זה קול פנימי שיודע, או בריחה.... אוףףףףף)

לדעתי אם אין מדהו שבוודאות גמורה אומר שלא - תצאי.

תתני צ'אנס. המון פעמים פגישה שניה נראית אחרת.

בהצלחה! 

חוסר רצון

בתוספת תחושת מועקה.

האם זה בוודאות אומר שלא?

אלו תחושות... לא עובדות.

מדהים אותי איך עם כל הפז"מ, כל פעם אני מסתבכת מחדש🤦‍♀️

כנראה שיש משהו מעבר שאולי את לא מספיק יודעת להסביר או שאת לא בטוחה שהוא קביל שמפריע לך.. תנסי לסנן את הרעש ולהרגיש למה לא בא לך, מה מפריע לך בו, לנסות לשים את הנקודה..בלי שיפוטיות.  לא סתם יש לך חוסר רצון, לא סתם יש לך תחושת מועקה.. זה נובע ממשהו. גם אם זה לא משהו רציונלי, זה קיים וצריך לתת לו את המקום.. ולהתחשב בו

לא להתעלם ממנו

אולי להתמקד בהם?

או סתם בעצם זה שמישהו מוציא אותך, מתעניין, משלם ובאופן כללי מתמקד רק בך. 

מה שלי עושה טוב זה להתמקד, במיוחד בשלב הזה, בי ולא בו.

כל מפגש זו הזדמנות להתקדם בבניית קשר, ביכולת שיתוף וכו.

כל עוד לא היה משהו קיצוני בפגישה הראשונה כדאי להניח אותה בצד ולבוא לפגישה השנייה איך *אני* יכולה לבוא יותר טוב. לבוא בלי שיפוטיות, לבוא בראש שלוקח אחריות על החלק שלי בפגישה, להיות נוכחת יותר טוב בפגישה. להביא טוב לפגישה ולא להשאב למקום של המועקה והאי טבעיות.

במיוחד שזאת נק שחוזרת אצלך )ואצלי ( גם אצל עוד בחורים..

אחרי 3 פגישות תעשי חשיבה מחודשת לגבי הקשר אבל כבר זה יהיה אחרי שהיית בנוכחות אמיתית ובניה של קשר ולא טחינת מח מתישה של 'אולי.. ואולי..' שאין לך באמת תשובה עליהן כל עוד לא היית בנוכחות ושיח אמיתי.

ואל תדאגי- אם זה בחור לא מתאים הקשר לא ימשיך. ודווקא כשתהיי יותר בנוכחות תקבלי גם על אי התאמה וודאות גדולה יותר ומהירה יותר.

וכל קשר הוא מכוון מה' וכנראה המפגשים והעבודה האישית שעשית בהם יכינו אותך טוב יותר לקשר הנכון.

ואם זה כן אופציה- הסיכוי להצלחה עולים בעז'ה!

בהצלחה

אהבתי ממש את נקודת המבט.

המילים המדוייקות ברגע המדוייק.

אמן שאצליח גם ליישם.

(ובאתי לשאול אותך איך את יודעת שזו נקודה שחוזרת אצלי, אבל כנראה שאני משתפת פה יותר מדי בלי לשים לב 🤪)

איזה כיף לשמוע! ב'ה.

חח.. הבנתי מהמשפט על הפזם

וזו נק שגם נמצאת אצל הרבה בנות.. גם אצלי.

קצת קשה להבין מכיווני. אני מבין שזה משהו שחוזר אצל הרבה בנות.

יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מצדנו (בפגישה ומסביב) כדי לעזור בזה? 

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

(סתם)

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?