אחות זה עבודת קודש, חלק מהמחיר זה משמרות לילה, שבת, וכו'.

אגב יש עוד מקצועות כאלו, בדרך כלל בטחון אבל לא רק

אמור להיות ששניכם מסוגלים להתמודד עם העובדות ולמצוא פתרון. כמו לא מעט דברים שצצים וצריך יחד למצוא פתרון

הצלחה רבה 

כדאי לפחות לזכור שלפני הכל חשוב שהאשה תתמסר לבעל,

גם לפני הילדים, הבית ובטח לפני העבודה.

המטרה העיקרית של העבודה זה לפרנס את הבית.

במיוחד בפרק ב'

ובמיוחד כדאי לכבד אותו בנושא שכל כך חשוב לו, הוא צריך אותך, יש לו צרכים רגשיים וטכנים. יש הרבה הגיון במה שהוא אומר.

תשאלי את עצמך למה זה חשוב לו? מה הוא מרגיש? למה הוא זקוק?

בכל אופן כדאי לחשוב ולדבר על סדר חשיבות של בעל, בית, ילדים, עבודה, אני.

ופרקטי- לא לעבוד בבי"ח. לעבוד בקופ"ח, מרפאה שלא מחייבים לצאת ערב חג.

ואיפה המקום שלה בתוך כל זה?

בתחתית שרשרת המזון אני מבינה.. ברור.

היית אומר אותו דבר לגבר? תתמסר לאישתך ואל תצא לעבוד בעבודה שמתאימה לך ולא נוחה למשפחה? 

היא שאלה, עניתי את דעתי.

ולשאלך-

אצל גבר זה קצת שונה אבל ברור שהייתי מציעה לגבר  לעבוד במסגרת שמאפשרת להיות בעל, אבא, בעל בית.

זה שאת אישה קצת מרגיע.

אתה קצת אוכל סרטים.

תנסה להיות קצת יותר אופן מיינדד לאנשים שאולי יש להם השקפה קצת שונה משלך, קצת פחות מודרנית פלורליסטית פרוגרסיבית מערבית משלך, מחשבה מגדרית שונה משלך,

ועם נפש שונה משלך.

כתוב בזוהר על תפילה בציבור שיש לכל אחד בתפילה גוון משלו.

אני משתדלת לכבד את הגוון שלך גם כשהוא ממש שונה משלי.

אתה שומע "אשה מכבדת בעל" ומפרש "בעל דורס אשה"

וזה לא ככה.

אלא גישה יהודית עתיקה מאוד.

גישה לפיה הבעל חייב שאשתו תהיה מאושרת, גישה שבה מצוות החג של הגבר היא לשמח את אשתו ולא ההפך, גישה שבה הבעל חייב לכבד את אשתו יותר ממה שהוא מכבד את עצמו.

תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו

ובנותיו בדרך ישרה...עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך"

אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם

אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברהם הטיב בעבורה".

וזהו שנאמר להם רבא לבני מחוזא: כבדו נשותיכם בשביל שתתעשרו.

רמב"ם:

 "וכך ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה

כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון".

אחחחח איזה פרוגרסיבים התנאים, האמוראים והראשונים...

ובכל מקרה,

תמיד הגבתי לדעה שלך, לא הגבתי לגופך אלא לטענותייך, וזאת בניגוד גמור לתגובה הזאת שבה האשמת אותי כאילו הדעות שלי לא יהודיות אלא מערביות ופרוגרסיביות.

אז אולי בכל זאת אני אופן מיינד...?

הכותבת היא אשה

כתבתי אליה, לא לבן זוג שלה.

אליו כנראה הייתי כותבת דברים אחרים.

זה שאשה מכבדת בעל לא אומר שהבעל לא מכבד אשה או לא מתיחס אליה יפה

או בכלל לא מתיחס אליה.

בדיוק ההיפך.

ניסיתי לומר לך שזה לא סותר, זה בא ביחד.

הוא מצווה לאהוב אותה לשמח אותה וזה קסם ב"ה זאת הגישה היהודית נכון.

בנוסף יש עוד עניינים בגישה היהודית של אשה כלפי הבעל וזה יותר עמוק מהמקום הנפשי רוחני שלה.

אין הכוונה לדריסה שלה.

הבאת ציטוטים נפלאים

זה פשוט לא סותר וכשזה בא ביחד זה הכי יפה וזאת השאיפה

שנזכה.

לא בהכרח להקשיב לרצון שלו אומר לבטל את עצמה.

כתבתי לה שתנסה להבין ממה נובעת הבקשה שלו, מה הוא מרגיש, מה זה אומר בשורש, לאן הוא שואף להוביל את הבית שלהם. כי אולי אחרי זה היא תרגיש אחרת.

אני יודעת טוב מאוד מה זה בעל שלא מכבד אשה ברמות הכי קשות.

ה' ישמור נפשותכם שלא תדעו.

ועדיין חושבת שהשאיפה במקום המתוקן היא לכבוד הדדי, שונה (כי גבר ואשה שונים) אבל הדדי.

''ובמיוחד כדאי לכבד אותו בנושא שכל כך חשוב לו, הוא צריך אותך, יש לו צרכים רגשיים וטכנים'' - את כל זה אפשר לכתוב גם הפוך. כדאי שהוא יכבד אותה, הוא צריך אותה, יש לה צרכים רגשיים וטכניים.

להיכנס לקשר מתוך התבטלות מוחלטת של צד אחד לרצונות של צד אחר, זה לא נשמע לי כמו מתכון לחיים מאושרים שמחזיקים מעמד לאורך זמן.

קודם כל, בפורום מותר לכתוב מגוון דעות,

אתה מוזמן לכתוב לה את דעתך הלגיטימית.

שנית כל, להתמסר לבעל זה לא מילה גסה,

לא אמרתי שכל כולה מתמסרת רקרק לבעל.

קחו פרופורציות תלקקו קרטיב

(בקרטיב מלון כשיש את הפצפוצים האלה למעלה- מה זה?).

לא אמרתי שאין מקום תחושת ערך וסיפוק מהעבודה,

כתבתי שזאת המטרה העיקרית.

כמה תחושת ערך צריך במקום העבודה?

וכמה חשובה תחושת סיפוק והנאה וערך עצמי עם בעלה ,בהורות בבית?

מה העיקר?

איפה הזירה המרכזית של החיים?

בסוף, בלופ של החיים, הכוחות של האדם מוגבלים, לאיזה מקום כדאי לשמור את רוב האנרגיה והכוחות? פיפטי פיפטי?

שכל אחד ישאל את עצמו

לא אמרתי שהיא לא ראויה לכבוד.

ברור שכן

אבל יש עניין מעבר לכבד את הבעל, דעת הבעל.

לכן גם הצבתי שאלות- למה הוא מבקש את זה, מה הכוונה שלו, מה הוא מרגיש, מה הוא בעצם אומר? לאן הוא מבקש להוביל את הבית?

הצעתי לה לעצור ולשאול.

התבטלות מוחלטת זאת הגזמה פרועה,

בקל גם אני יכולה להיות דמגוגית מוקצנת.

אין לי צורך בזה.

"אבל יש עניין מעבר לכבד את הבעל, דעת הבעל".

אני לא מסכים עם המשפט הזה, אם הוא מגיע בלי החצי השני - "אבל יש עניין מעבר לכבד את האשה, דעת האשה".

בנישואים הדעות, הרגשות והצרכים של שני בני הזוג שווים. שניהם צריכים לכבד האחד את השנייה והאחת את השני באותה המידה.

הוא חייב להבין שזה לא תלוי בך וזה חלק מהתפקיד ושאם תוכלי את תחליפי משמרות כמובן,

אבל הוא צריך להבין שזה המקצוע שלך (עם שליחות) ולהכיל את זה 

שתעזבי את העבודה בגלל יומיים בשנה שלא מסתדרים?

מבינה את הבאסה שלו, אבל זה המצב.

תנסו לחשוב יחד על פיתרונות שיכולים להקל על הסיטואציה.

להתארגן הרבה מראש עם אוכל וכו׳

להתארח בזמנים כאלה אצל מישהו שהוא אוהב.

אם יש לך אפשרות לבחור מראש את ערבי החג שבהם תצרכי לעבוד, תבחרו יחד.

ובעיקר שיח שמבין את הקושי שלו.

“מאמי זה באמת מבאס ממש, גם אני הייתי מעדיפה לחגוג איתכם במקום לעבוד.

לצערי זה המצב, ניצור לנו זמנים משפחתיים ויפים גם ללא הערבים האלה..בא נחפש דרכים לצלוח את זה.

בהצלחה.

מה מצאת בו

מפסילת אדם שלם על מכלול תכונותיו, רק בגלל נקודה אחת שנחשפנו אליה (וזאת לא נקודה קיצונית ומסוכנת כמו חלילה גבר אלים או משהו כזה).

אני בטוח שלכל אדם יש תכונה כלשהי שהיא קצת פחות טובה וקצת פחות מחמיאה לו, ואם נשים זרקור רק על אותה נקודה - ייצא שלאף אחד מאיתנו לא מגיע להתחתן...

אני מעריך שרוב המשפחות זה כך, לא? ארוחה משפחתית משמעותית.

כמובן, החלטה צריכה להתקבל יחד תוך נתינת מקום לכל אחד, וכמובן שווטו לא מתאים, אבל לא נכתב ע"י הפותחת שיש כאן ווטו.

אז החלט יש מקום לדבר על זה ולבטא קושי עם יש כזה סביב השבתות והחגים.

ובהחלט שבעל יכול להגיד את דעתו בעניין בצורה מכבדת.

טיפ קטן: אפשר גם לשקף לו את המשמעויות. לדוגמא, אין אפשרות תמיד לקבל את המשמרות המועדפות ויש תורנות לגבי ערבי חגים וכדומה. אז, האם אתה מעדיף להסתדר עם ההכנסה שלך בלבד? הרבה פעמים כשקשה צד אחד, מגלים שבהחלטה השניה יש גם חסרונות.

ואולי, אם הוא בעל מתאים בענייך, וזה קשה לו, אז שווה לשקול מעבר לקופ"ח?

הם רק מאורסים, אז כן, זה ביג דיל. הוא עוד לא בעלה וכבר יש לו בעיה עם העבודה שלה. אף אחד לא צריך לשנות את העבודה שלו בגלל תירוץ מפגר של "לא רוצה לעשות חגים לבד" בטח לא אחרי שאמרה לו שהיא תעשה השתדלות ולמרות זאת הוא לא מתרצה. שלא יתחתן וזהו. 

נשמע בן אדם עקשן, קטנוני שחושב שכולם צריכים ללכת על פי החליל שלו. 

תשלימי כל תכונה, והנה פסלת את כל הגברים בעולם

לכולם יש חסרונות, אז מה?

ודווקא שם אישתו לא תהיה... הוא מדבר על החוייה האישית שלו והצורך שלו במשפחתיות.  

אני לא אומר שזו בחירה נכונה או המדד היחיד אבל יש לה זכות להתקיים וזה לא קטנוני בעיני. 

זה לא סתם שהוא לא רוצה ללכת לחג להורים כי הוא רוצה לחוות את החג בבית. זה לא משהו חד פעמי ולא משהו שיש לו שליטה עליו.

לצפות מבן אדם להחליף עבודה עוד לפני שהתחתן איתה זה נראה לך נורמלי? 

אם זה היה בדיעבד, כבר נשואים, ופתאום צצה בעיה, אולי יש מקום לראות מה עושים (ולמרות זאת לא מחליפים עבודה שאוהבים כל כך מהר), אבל כבר להצהיר הצהרות כאלו ועוד לא מסוגל להתרצות ולבוא לקראת כאילו שרק החוויה שלו חשובה? לא מדליק לכם 10 נורות אדומות על אדם נרקיסיסט?

במקום שיעריך את העבודת קודש שלה.. מי רוצה לעבוד בחגים???

אפשר לחשוב שזה יהיה כל חג. הוא ממש מגזים.

בגלל המשמרות בחגים שבתות ולילות. בפועל ממה שאני רואה זו אחת העבודות הנוחות והמתגמלות שיכולה גם להתאים לאמהות.

חושבת שאין לזה פתרון, זה פשוט דורש שיח בינכם. לראות אם את מסוגלת לבוא לקראתו ולעבור לקופה או שהוא מסוגל לוותר על הרתיעה שלו מזה ולחשוב מה יעזור לו להתמודד עם זה.

אולי אפילו כדאי לשקול פגישה אחת אצל יועץ זוגי שיעזור לכם לתווך את הנושא. 

אולי בשנה הראשונה לנישואין תנסי לסדר את המשמרות ככה שלא תעשי ערבי חג. תתנדבי אולי להחליף עם מוצאי חג או משהו אחר. נראה לי שבתחילת הנישואים זה יותר מלחיץ. אח"כ כבר מתרגלים ולומדים להסתדר. ככה רואה אצל הרבה אחיות שאני מכירה.

מה עם שבתות, זה יותר בסדר?

האם יש לך ילדים שהוא יצטרך להסתדר איתם כשאת בעבודה ? 

ההודעה הפותחת אבל המחלקה ממוצעת שבה יש בטח לא מעט אחיות נוספות שהיו מעוניינות להיות בבית ועם המשפחה בערב חג. שנה שלמה שכולם יוותרו לה על ערבי חגים בכלל נשמע לי הזוי 

וגם אם כן, יש הרבה יותר שיעדיפו חופש בחג מאשר כאלו שיעדיפו עבודה בחג.

קשה מאד לקבל שחרור מחג, בטח באופן קבוע.

מה עם שבתות?

יש כאן חוויה שאולי הוא לא מספיק רואה אותך ואת המקום שלך, ובה הייתי מתמקדת.

הקושי עם חגים הוא קושי שכנראה הרבה משפחות של אני רפואה ובטחון מתמודדים איתם, והוא קיים.

מניחה שאף אחד לא רוצה לא לחגוג עם המשפחה שלו את החג,

ועדיין יש דרך לגשת לדברים, לגשר לברר ולצלוח יחד אתגרים.

לא פירטת כל כך הרבה, אבל זה נשמע שיש כאן איזשהי חוסר קבלה שלך ושל המצב. זה קורה בעוד תחומים?

מה בעצם הוא מציע או מצפה שיקרה?

אני באופן אישי חושבת שזוגיות בפרק ב חייבת להיות מלווה לפחות בהתחלה,

ונשמע לי שכדאי כבר עכשיו למצוא דמות מתאימה שתוכלו לפתוח איתה יחד את הדברים ושתוכל להתבונן יחד איתכם בדפוסים שלכם, ושתלווה אתכם בשנה הראשונה בעת הצורך❤️

הנושא לא דובר קודם או דכל אחד מכם קיווה שהשני יוותר? יש לו רעיון מה לעשות או שזו בעיה שלך לפתור?

שתצטרכו להמשיך לדבר על זה, להתאמץ להבין זה ללבו של זה, לראות מה כל האפשרויות, להסביר את המקום שלכם בתוך זה, בעיקר מהפן הרגשי.

כי זה מאוד מאוד רגשי.

ואם לא מצליחים לתקשר בצורה נעימה, זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי.

בגלל שזה פרק ב', מן הסתם זה קצת שונה מאשר זוג צעיר שרק מתחיל את החיים.

בעיניי הזרמים התת קרקעיים במחלוקת שלכם היא "מה סדר העדיפויות שלך/שלי", וכאן כל אחד מושך לצד שלו.

הוא רוצה להרגיש שאת שמה אותו מעל הכול, שהוא חשוב לך יותר מהעבודה שלך, ואת רוצה להרגיש שהוא מקבל אותך כמכלול, כולל האילוצים של העבודה שלך.

כבר יש לכל אחד מכם שגרת חיים, וסדרי עדיפויות מגובשים, ולכן אני חושבת שאם לבד אתם לא מצליחים כדאי ללכת ליעוץ מקצועי.

לא כדי שיחליט בשבילכם מה לעשות הלאה, אלא כדי שיעזור לכם להרכיב את הקשר העדין והמסובך שלכם בצורה הנכונה.

מצטרפת למה שכתבת שנראה שחלק מהשורש של הויכוח כאן הוא רצון עמוק וצורך שבן/בת הזוג יראו אותי

ולהבין איפה אני נמצא/ית בסדר העדיפויות שלו/ה

ונגיעה במקומות הללו עם הקשבה שלמה גם לצד שלו וגם לצד שלה יוכלו לתרום הרבה לחשיבה משותפת איך ומה נכון לנו כזוג, ומה אפשרי ומה לא אפשרי עבורנו.

אבל כל זה יכול להיות הרבה יותר נכון ושלם על בסיס אותה ניראות אחד של השנייה. קודם לתת אותה ורק אח"כ לחשוב יחד על פתרונות.

(וכמובן כפי שהיטבת לתאר בזוגיות פרק ב' הדברים אפילו עוד יותר עדינים ועוד יותר מורכבים ובד"כ יש גם הרבה מאוד משקעים מהזוגיות הראשונה שיושבים חזק בתוך הלב ולעיתים חוסמים אותו וצריך בעדינות לנטרל אותם אחד אחד, להביט להם בעיניים, להבין אותם, ולראות איך לא משחזרים את אותם הדפוסים אלא גדלים ומתפתחים בתור זוג וגם בתור אינדיבידואל).

שתהיה הצלחה גדולה @Rachell 2 יקרה 

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת