אז אני לא הייתי לוקחת אותם לשם...

למרות שהסיבות שכתבת ללמה כן הן סיבות מנצחות.

אנחנו אישית גם בבית מתקשים להעביר להם נכונה את מה שקורה עכשיו ואת מה שקרה בגוש קטיף, אז לעמוד ממש מול זה - זה כבר לגמרי יערער...

אבל אולי אני טועה 🤷‍♀️

בס''ד

לא רק אצלנו...

מעניין אם יהיו גם תשובות אחרות 🙂

וגם לא יודעת מה לומר לגבי השיקולים שהצגת.

אבל אולי תנסי להראות להם את הפרקים על גוש קטיף שיש בערוץ מאיר? של אסי ויהונתן, לילדים שלי זה נתן קצת מבט והכרות קטנה ברמת מה שילדים מסוגלים להכיל.

בשבילי שהכרתי ואני יודעת מה באמת עברו בגירוש זה נראה כאילו מה זה השטויות האלו ואסור שיחשבו שזה הכל וזהו בזה נגמר..

אבל דווקא הם עשו את זה ממש בחוכמה, הילדים שלי המון פעמים חושבים על השקיעה יוו זה כמו בגוש קטיף ו"איך באלי לי ללכת לחוף הים דווקא בגוש קטיף", וסליחה שאני לא זוכרת בשעה כזו מעבר לפרטים הפחות מהותיים שהם מזכירים...

אבל דווקא החיבור בדברים הקטנים האלו גורם להם להתחבר מהמקום שלהם ולהצטער ממש כל פעם כשהם חושבים על דברים קשורים וכמה חבל שהרסו את גוש קטיף ואיזה מסכנים האנשים וכו.

בס''ד

אולי אפשר להראות להם שוב כהנה אם אחליט כן לקחת אותם. זה יכול להיות רעיון טוב.

האמת היא שחשבתי שזה יהיה טוב לקחת אותם לשם גם כי זה משהו בחוץ ונראה לי יגוון להם קצת את הימים האלה, בצורה ש(בתקווה) תהיה חינוכית וטובה, וגם ברוח הימים האלה.

(אני מקווה שזה נשמע בסדר, מה שכתבתי עכשיו... כמובן-כמובן-כמובן שהייתי מעדיפה שלא הייתה התנתקות או מוזיאון...!!)

לי זה עושה רע אפילו שלא היינו מגורשים.

לא יודעת להסביר מה שזה מעלה בי. לא מסוגלת.

בס''ד

יש מצב כזה שאבכה שם, כי זה באמת מטלטל וכואב כ''כ וגם לא נתפס...

(הילדים שלי רגילים לראות אותי בוכה מדברים מרגשים (טובים ולא טובים), אז זה שאולי יראו אותי ככה לא מה שמטריד אותי)

וממש מבינה את מי שלא מסוגלת לראות את הדברים האלה.

אני מניחה שבשבילי זאת דרך להתייחד עם מה שהיה, לזכור. אבל כל אחת עם מה שמרגיש לה נכון ❤❤❤

ותודה רבה על הכיוונים שהעלית בתגובות שלך!

לא זוכרת אם בזה יש את שרית ברנס, או שיש לה סרטון אחר בנוסף, אבל בכל אופן כשרואים אותה במוזיאון הבנתי שיש שם הרבה מה להקיף, אז אפשר אולי לבקש הכוונה מה יותר מתאים לחשיפה לילדים.. לא יודעת, אין לי מושג מה ממש יש במוזיאון כדי לדעת אם זה נכון מה שאני כותבת.

גילאי 10 ומעלה.

היה להם משמעותי מאוד.

לדעתי זה לא מציף רגשית. כן נוגע ללב.

במיוחד שהם לגמרי לא חוו את זה כמו שהדור שלנו חווה.. זה הרבה יותר קל מאשר השואה למשל..

אני ממש מזדהה עם החששות שהעלית,אז למה כן?

בספר של הרבנית ימימה לימי בין המצרים יש לה פרק בנושא-כשילדים זוכרים- יש תקווה!

כל שנה מחדש אני קוראת אותו כמה פעמים ומתפעלת מחדש מהמסר שלו.

לתמצת אותו יהיה עוול כי כל מילה בו מיוחדת,

בגדול הרעיון שלה הוא שיש לנו תפקיד להעביר לילדים מורשת ורק ילד שידע על העבר ידע לאיזה עתיד לשאת פניו.

והיא אומרת שהחוסר סמכות הורית בימינו זה בגלל שלא שיתפו את הילדים בקשיי העבר אלא "ריפדו" להם הכל .

ולכן צריך לספר להם בימים אלו סיפורי חורבן אפילו שהם לא קלים.

( והיא משליכה מזה גם להורות - אולי פחות בנות היו נשברות כשהופכות להיות אמהות אם האמא היתה משתפת אותן גם בקשיים שיש לה).

בעצם- אנחנו עם הכאב של הגירוש אבל הילדים שלנו הם אלו שבעז"ה יכולים לבנות את המקומות האלו מחדש.

וכמו שבזכות שהיו לוקחים את ילדי כפר עציון לאלון לתצפית כך אנחנו צריכים לגדל את הילדים על הזכרון- זה חלק מהתיקון!

אבל הייתי הולכת שבוע הבא,

כי האבל על החורבן מרגיש לי אבל מסוג אחר מאשר האבל על גוש קטיף.

האבל על החורבן זה אבל על שורש הגלות, על הריחוק מהשכינה, על החוסר הרוחני שלנו כיום,

ובמוזיאון גוש קטיף ,כמו בכל הסרטים על גוש קטיף הילד מקבל מימד יותר פרטי של אבל.

ונראה לי חוב לא לגמד את האבל הגדול לאבל קטן.

ובאותו אופן כמו שכתבתי על הלימוד שלי מהרבנית ימימה ,אני ממש לא מלמדת זכות על שרון.והילדים שלי בכלל לא גדלים עם כעס על המדינה.

אני גדלתי בבית עם כעס גדול על שרון ( ההורים שלי גורשו מימית) , ודווקא בגרוש מגוש קטיף היה לי יותר קל אמונית מחברות שלי, כי היה ברור לי מגיל צעיר שבהחלט יש פושעים בעם ישראל,

זה לא סותר שגדלנו בבית מלא אהבת עם ישראל,ואהבה למדינת ישראל.

אבל יכול להיות שדווקא החידוד הזה עוזר לי במהלך החיים לא להכנס למשבר כשמשהו לא מתנהל כמו שחשבנו,אלא הבנה שמצד אחד אנחנו אוהבים כל יהודי כי נשמתו חצובה יחד עם נשמתנו מאותו מקור,

ומצד שני לכל יהודי יש זכות בחירה והוא יכול לבחור לעשות דברים לא טובים.

חידדת לי נקודות באמת חשובות.

האמת, הלוואי והייתי קוראת אותך לפני כמה ימים...

היום כבר לא נספיק ואחרי ט׳ באב אני כבר מרגישה שזה זמן אחר, זמן של שמחה, זמן של הקלה... אבל לוקחת את הדברים שכתבת איתי לעוד הזדמנויות בעתיד בע״ה. תבורכי!!!

בס״ד

כי נגיד ברור שלא נתחיל להסביר לילדים רכים על תאי הגז והמשרפות או על הניסויים של מנגלה, נכון? אפילו לילד בסוף יסודי זה מרגיש לי נורא מדי.

ויש גם את העניין של התמונות והסרטים, מה שלא היה כ״כ מפותח בעבר, או בכלל לא היה קיים. במוזיאון גוש קטיף יש תמונות וסרטים ואני תוהה מה זה עושה ללב ולנפש של ילד צעיר לראות אותם והאם זה בטוח טוב.

כשאני חושבת על זה, ללכת לראות את העץ הבודד, זה משהו אחר. כי זה לראות את העץ ולשמוע את הכמיהה של המבוגרים ואת הגעגוע למה שהיה, אבל זה לא גרפי באותה המידה...

עד כאן תהיותיי... מוזמנת להגיב 🙂

יש רצף גדול בין ירידה לפרטים פרטים של אכזריות לבין רק תצפית על עץ.

הייתי מבדילה בין השואה לגוש קטיף.

לגבי השואה-

אני חושבת הרבה על הרצף הזה.

מאז שהלכנו באולפנה למוזיאון קיבוץ לוחמי הגטאות,

והתאור הדקדקני שהיה והירידה לפרטי פרטים של תאי הגזים בשואה מאד הפריע לי.

לא הצלחתי להבין למה חשוב להתעמק בזה.

מה זה נותן לנו?

גם ביד ושם הרגשתי שוב את אותה הרגשה שיש יותר מדי ירידה לפרטים שהם לא בהכרח תורמים לנו,גם בלעדיהם אפשר לזכור את השואה.

אחרי כמה שנים שמעתי שיעור של הרב חגי לונדין והוא דיבר נגד לימודי השואה במתכונתן

במדינת ישראל.

הוא אמר שצפיה בסרטי שואה שמאד נפוצה במערכת החינוך משיגה מטרה הפוכה והורסת את נפש הילדים ,ומרגילה אותם לאכזריות,

צפיה והתעסקות יותר מדי בפרטי פרטים של האכזריות משפשפת את הנפש שלנו וגורמת לנו להיות פחות רגישים!

מצד שני כן יש את הציווי של זכור את אשר עשה לך עמלק.

וכמו שקראתי בספר של הרבנית ימימה,

כל שנה כן קוראים במגילת איכה סיפורי חורבן. והילדים  הקטנים שומעים את הפסוקים המתארים בפרוט - ידי נשים בישלו ילדיהם...

לעניות דעתי נראה לי שזה רצף שאנחנו צריכים למצוא לפי נפשנו ונפש הילדים שלנו מה מתאים לנו ולהם לשמוע.ולהתאים את זה לנפש שלנו .

( אולי לכן יצא לטובה שתקופת בין המצרים היא בחופש הגדול,ככה ההורים יודעים לכוון מה מתאים לנפש ילדיהם,בעוד מורה בשיעור בכיתה לא יכול לכוון להתאמה מדוייקת לנפש של כל תלמיד ותלמיד.)

אולי לדוג'  כן לספר על נשים שאכלו ילדיהם אבל כדי להעצים לילדים את תודעת הרעב ,ולא להכנס לפרטים איך ומה ובדיוק וכו' כדי לא לחספס את נפשם.

לגבי גוש קטיף, כמה שקשה לנו ועצוב לנו,והתנהגו אלינו לא יפה וברוע,

עדיין זה לא מתקרב למצב שהיה בשואה,

לכן פחות הייתי מפחדת מתאור החיילים שגרשו וכו', אבל כן  לא הייתי מתארת לילד בפירוט איך שברו לנער את האף וכו'

בגוש קטיף גם לצערי ברור לי מה החשיבות של התאורים, כי לצערנו הילדים שלנו גם חווים פינויים, אז נראה לי שדווקא ילד שגדל על זה לא  יחטוף טראומה כשיחשף לזה בעצמו ועולמו האמוני פחות יזדעזע.

סתם כתבתי כמה מחשבות,כי הסוגיה הזו מעסיקה אותי הרבה שנים, עוד לא הגעתי למסקנה ברורה,

מעניין אותי לקרוא את דעתך בעניין,

כי אני מאד מעריכה את ההשקעה שלך בחינוך והחשיבה שלך תמיד על הפרטים הקטנים.

ואולי יש לעוד נשים כאן עוד דעות בנושא? חוץ מהרב לונדין לא שמעתי מישהו שמדבר על העניין הזה...

כי זה יהודים עשו ליהודים...

ובניגוד לשואה, שאפשר לשנוא בלי מצפון את הנאצים ימ"ש, כאן זה מורכב... וזו בעיקר המורכבות שקשה להעביר לילדים.

בכל אופן, מסכימה איתך עם הרעיון שלא צריך לרדת לפרטי פרטים, בעיקר לא בתיאורי השואה האיומה...

לכן חשבתי שאם זה פשוט קיים בשיח הביתי, אז כשחלילה נתקלים בסיטואציה כזו זה פחות קשה.

מה שכתבת הוביל אותי לחשוב על חשבתי על דוגמא ממחלוקת בין רבנים ומגזרים,

להבדיל - בלי להשוות חלילה, לא הרי מחלוקת כגירוש יהודים מטרתם,

אבל העיקרון נראה לי יכול לעזור לנו לנתב את דרכנו.

אם קוראים אגדות חז"ל ב"תמימות" ובצורה לא אמיתית היסטורית, יש קושי גדול מול מחלוקות של ת"ח.

אבל אם מספרים לילדים אגדות חז"ל עם האמת ההיסטורית, הם לא יבהלו כשיתקלו בדורנו במחלוקת ת"ח.

כותבת לדוג'- אבל יש המון המון אגדות שנוח לספר אותם לילדים בוורוד אבל אם מספרים להם באמת הם נחשפים למחלוקת שתמיד היו.

הסיפור על רבי עקיבא והנר והתרנגול - כל מה שעושה ה' הכל לטובה.

זה סיפור עצוב שמתאר מחלוקת גדולה שהיתה בעם ישראל-

כמו שותב הרצי"ה -שרבי עקיבא היה אצ"לניק ולכן לא הסכימו להכניס אותו לעיר והוא ישן בחוץ!

זה נורא לחשוב על גדול הדור שלא נותנים לו מקום לישון ונאלץ לישון בחוץ.

לכן הגננות לא מספרות את זה ככה...

מתחברת מאד למה שאמרת שבסוף, זה צריך להיות לפי היכרותנו את הנפשות הפועלות. זה תמיד נכון...

מעניין מה שכתבת על הפינויים שממשיכים עד היום והעובדה שככל שהוא יכיר שלמרבה הצער קיימת מציאות כזאת, הוא פחות יהיה עלול להתערער אם וכאשר יתקל בזה בצורה כזאת או אחרת בעתיד ח״ו. נקודה מעניינת למחשבה...

אין לי ממש דעה לגבי לימוד השואה היום. שאלות גדולות... אני זוכרת שרשור ש@אמא טובה---דיה! כתבה ביום השואה האחרון, ממש על הנושא הזה של התועלת או חוסר התועלת של הירידה לפרטים. אצלה האמת, זה היה מזווית קצת אחרת ממה שאת כותבת. בכל מקרה אני, באופן לגמרי אישי, מרגישה שהפרטים, זה חלק אינטגרלי של הבנת והפנמת מה שהיה. אבל שוב, זה אני. אני מרגישה שאיפה שגדלתי, לא נתקלתי בסיטואציה שבה המידע הזה הגיע אלי ״מבחוץ״ כשאני לא הייתי מעוניינת לשמוע על זה. אולי אפילו להיפך, היו תקופות שהיה לי סוג של צמאון לקרוא או לשמוע על זה. אולי כי השואה מאד נוכחת במשפחה שלנו גם ככה (ההורים של אבא שלי מאד דיברו על זה, וכך גם אבא שלי איתנו. הוא נולד אחרי השואה, אבל סוג של גדל ״בזה״ כי כל החברים של ההורים שלו, וגם ההורים שלו עצמם, היו שורדי שואה וזה היה השיח בבית ובכל מקום סביב).

ומבינה לגמרי שאחרים רואים את זה אחרת. וברור ברור שלפצוע את הנפש של ילדים, נוער או סתם אנשים רגישים, אין בזה תועלת ורק נזק. לכן, שוב, זה כנראה ממש ממש תלוי במי הנפשות הפועלות...

גם אני גדלתי על זה.

סבתא שלי היתה ניצולת שואה ממש ממש ,

ווהזכרונות ילדות שלי זה מהשבתות אצלה עם סיפורי שואה בבכי מיד אחרי הדלקת נרות וכל ליל שבת.

אז באמת אנחנו במקום אחר לגבי השואה,

וזה מתחבר לי למה שכתבה @תהילה 3>

ולכן באמת  חשוב לברר לעצמנו מה הדרך הנכונה להנחיל לילדים שלנו.

אז תודה רבה לך על הבירור החשוב הזה

ומוסיפה שבעיני מי שלא חווה את הכאב ואת החורבן הזה על גופו, בוודאי חווה אותו חזק הרבה פחות מאשר אנחנו.

כלומר זה שאנחנו במקום מסויים מול זה וכל סרט פותח בנו בורות של כאב,

זה לא בהכרח מה שהילדים שלנו יחושו.

להבדיל אני נולדתי לאחר פינוי ימית, שמעתי, ראיתי תמונות (כן זה חי הרבה פחות מבגוש בדכ)

אבל זה לא נצרב בי כאירוע טראגי כמו שהוא ודאי היה למי שהיה שם.

לכן בעיני קחי בחשבון שזו רמה אחרת של כאב, ועץמשם תבחני אם היא מתאימה או לא לילדייך.

בגלל שהגירוש זה עדיין פצע פתוח בשבילי.

מרגישה שאני עוד לא איבדתי את העניין הזה עם עצמי והוא עדיין מציף אותי לא פעם, אז אני יודעת שלא אוכל לתווך את זה לילדים בצורה בריאה.

סליחה על ההשוואה- אבל אני מרגישה כמו ניצולי שואה שלא העיזו לדבר. אני ממש פתוחה עם הילדים, וכמעט הכל מספרת ומסבירה, אבל להסביר מה קרה בגירוש? זה מעלה בי דמעות. 

חיבוק גדול!💔

באמת שאני מרגישה שככל שהזמן עובר, כך זה רק יותר ויותר מקומם ומעציב אותי כל הסיפור הזה...

האמת היא שאתמול בלילה איכשהו, בצורה לגמרי לא מתוכננת, יצא לי לספר לילדים שלי. ובכיתי תוך כדי... זה כל-כך כואב וכל-כך לא נתפס... אבל כמו שכתבתי למעלה, במקרה שלנו הם רואים אותי בוכה בכל מיני הזדמנויות (סתם לסבר את האוזן, קרה לי שוב ששרנו חלק ממגילת איכה הבוקר, ולהבדיל זה קורה גם כשיש דברים שמאד משמחים אותי) אז אני לא חושבת שעצם הבכי שלי מטלטל אותם או משהו.

בכל מקרה נראה לי שהשנה כבר לא ייצא לנו...

מעניין מה שאת אומרת.

אני כן זוכרת שבכיתי ליד הילדים אחרי הפיגוע בעלי, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות- בברית של הקטן.

אבל משהו בסיטואציה שבה אני הדמות המתווכת של הסיפור באופן כמעט בלעדי, גורם לי להימנע ולהעדיף שישמעו על זה ממישהו שפחות מעורב רגשית.

ואולי זה בכלל לא קשור לצד החינוכי, ופשוט קושי שלי לפתוח את הפצע הזה מול עצמי.

בס״ד

סליחה שמגיבה רק עכשיו!!

אני ממש מבינה את מה שאת אומרת.

קשה מאד לדבר על נושאים מסוימים...

או לפעמים רק לפתוח אותם מול עצמנו כמו שאת אומרת...

אוי, מה היה לנו...

שבת שלום אהובה!!

למשל שרה-

ש- שלום

ר- ראיית הטוב

ה- התמדה

ואז לקרוא לדודים להקריא ברכה ולתת מתנה.

ובטח שאת יכולה לקרוא רק לחלק מהדודים.- נגיד את הדוד הגדול או נציג מכל צד, אולי רק סבא וסבתא.

תלוי כמה אותיות או רעיונות יש לך

יש לה רק 3 אותיות בשם ורציתי שהחלק הזה יהיה יותר מ5 דקות. אז אפשר את זה ועוד משהו בנוסף, או ללכת לכיוון אחר...

תודה על ההצעה!

אשמח לשמוע עוד רעיונות

שהסריטו את נערת בת המצוה ב'מסע גילוי' איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את ה'

לא זוכרת מה בדיוק היה בסרטון, אבל היה שיחה של הבת עם סבים- סבתות שלה, המורה בבית ספר, חברה, דודים אחים

וכן הסרטה שלה אורזת מצרכים בארגון חסד, ועורכת שולחן שבת, זה היה מיוחד.

לחשוב איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את השם. הבת שלי ממש תתפדח אם נרצה לעשות לה סרטון כזה, היא לא תשתף פעולה, אבל אפשר אולי לכתוב ברכות ולתת מתנה סמלית לפי כל תכונה.

אני חושבת יחד אתכן, אולי להכין מצגת ולחפש סרטון קצרצר או תוכן אחר לפי כל תכונה ואז להסביר איך זה מחבר אותה למצוות

היא פשוט לא תרצה להסריט את עצמה. אבל אולי אפשר להסריט את הדודים שידברו על מצווה מסויימת ויחברו אותה אליה, בסרטון נוכל לעשות את זה קליל וככה כל הדודים יוכלו לקחת חלק. נשמע שאפשר לפתח את הכיוון הזה

שהיא רק תקריא טקסט, ושבסרטון עצמו יראו דברים אחרים (שקשורים לטקסט, אבל לא רוצה עצמה)?

אבל יכול להתאים גם לבת מצוה, הסרטנו דודים ובני דודים שנזרק אליהם אליהם דף מכווצץ לכדור, וכשהם פותחים את זה יש הודעה שאיקס- וואי מתחתנים (להמיר את זה שלאיקסית יש בת מצוה)

ואז הם מאחלים משהו בצורה חמודה (נניח אחד רץ מהר הביתה לקרוא לאשתו ולילדים, והקריא בצורה דרמטית את ההודעה ואז כולם הסתכלו אחד על השני כאילו הם ממש בשוק ואמרו במקהלה- זה סופי? אז נשאר לנו רק לאחל מזל טוב ושהבית שתבנו יחד יהיה מלא בצחוק, בחום ואהבה!)

נשמע מאוד חמוד, תודה

אבל בלי הודעה שמתחתנים. כל קרוב משפחה טפס בסרטון נייר מקומט, פתח אותו, והיה כתוב שם מילה או משפט עם גימטריה שזהה לשם שלנו ולפיה היה צריך לברך. בסוף הברכה המברך קימט של הדף וזרק לצד השני, ככה שבסרטון הבא נראה כאילו הם תפסו את אותו הדף מהמברך הקודם.

זה היה ממש חמוד, והגימטריות היו מעניינות וחלקן הזויות.

דווקא לבת מצווה נראה לי שטקס ארוך ומיגע עם דבר תורה ארוך מכל הדודים יכול לא להתאים לקהל של הבנות. אולי באמת אם משלבים את זה בקלילות והומור בלי לאבד את התוכן?

בזכות הרעיונות שלכן הבנתי שלהכין סרטון ערכי מהדודים זה הרבה יותר מתאים

כלומר, שלא בכל פעם יקום דוד וידבר. אלא להסריט מראש. לערוך את זה באופן יפה וכייפי. ככה גם מקצרים ומדייקים את הנאמר.. אפשר להוסיף תמונות שלה או סרטון שקשור למצווה שנאמרה..

באמת יש כאן הרבה אפשרויות כשהופכים את זה לסרטון. אני מחפשת איך לעשות את זה קליל ולהוסיף אולי גם הומור וקטעים מיוחדים.

איזה כיף שאתם עוזרות לי, כל הצעה נוספת בכיוון תתקבל בברכה!

בעזהי"ת

בסרטון.

עשינו בסגנון 'סליחה על השאלה': כתבנו מראש כמה שאלות- חלקן נוגעות לילדה (מה אתם מאחלים לה, איזה תכונה טובה אתם רואים בה, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם חושבים עליה) וחלקן נוגעות בתוכן של האירוע (למשל אם זה על חסד- איפה החסד פוגש אותך ביומיום, אם זה על הודיה- על מה אתה מודה בחיים שלך, אם זה על שמחה- מה הדבר שמשמח אותך, אם זה על תפילה- לאיזה חלק בתפילה אתה הכי מחובר.. כאלה).

את הסבים והסבתות הסרטתי בעצמי עונים על כל 6 השאלות. מהדודים ביקשתי שמי שרוצה ישלח סרטון קצר שבו הם עונים על שאלה אחת או שתיים מתוך הרשימה, לבחירתם, והזמנתי גם לצלם בני דודים/אחיינים עונים על שאלה אחת, אפשר גם בזוגות.

בגלל האופי של הסרטון הזה, יש לך שליטה על האורך והטקסט. למשל אם מישהו ענה תשובה ארוכה, את יכולה לחתוך רק קטע קצר.. ככה בסופו של דבר יצא סרטון של נגיד 7 דקות (לשש שאלות), אבל משתתפים בו 6 סבים וסבתות באופן משמעותי, ועוד 4 דודים, ועוד 3 אחים של ילדת בת המצווה, ועוד 16 בני דודים משתי הצדדים, וגם נתתי אופציה לכוווווווווולם פשוט לא כולם ניצלו את ההזדמנות. אבל אין פה עניין של להעלב כי בסוף כולם קיבלו הזדמנות.

כל אחד בחר ערך ונתן עליו מתנה קטנה והסבר קצר, היה יפה לטעמי

ביקשו מכל דוד לתת מתנה סביב ערך מסוים שההורים רצו.

ואז בשבת כל אחד הביא את המתנה והסבירו איך היא מתקשרת.

אבל בגלל שזה היה שבת, פיצלו את זה ל-3 חלקים. כי באמת יש אנשים שלא יודעים לקצר ומטריחים את הציבור...

4 זה מספר מעולה.

והרעיון הזה מקסים!!!

(אם בכל זאת את רוצה גם דודים את יכולה לרשום בוואטסאפ המשפחתי שאת מחפשת 2-3 מתנדבים ואז זה לא יוצא "לא נעים" שלא הזמנת מישהו)

והלכנו בערב המאוחר לכותל....

אמנם לפני אלול, לא היה כזה מפוצץ..

היינו במופע הללויה אש ומים בעיר דוד ולאחר מכן לכותל... היה נחמד.

לפני זה עשינו איתם סיבוב בשוק מחניודה וקצת בעיר...

למחרת נסענו איתם למוזיאון המדע, גם נחמד ממש. ובערב טיילנו איתם בגאולה

ומשם לקחת רכבת

לכותל ירדנו ברגל, בחזור לקחנו אוטובוס לרכבת כי כבר היו עייפים(וזה גם ככה עם המעבר)

מבחינת עומס לדעתי יהיה מלא רגיל אבל לא עמוס מאוד.. סיורי סליחות וכאלה הם בדכ בערב ויותר סמוך לר"ה.

אפשר לטייל סתם בעיר העתיקה. אנחנו עשינו לפני כשבועיים מסלול חווייתי ואתגרי עם משימות בדרך. אם תרצי, אשלח לך את הדפים שהכנו בשביל זה.

שולחת לך באישי. (תצטרכו לעשות בו התאמות למשפחה שלכם, כי זה מיועד למשפחה עם שמונה ילדים שיודעים לדבר)

הרעיון שבנינו הוא שעוברים בשמונה תחנות, ובכל תחנה אנחנו לוחשים לאחד הילדים מילה מתוך פסוק. בסיום מחברים בין המילים ויוצרים יחד את הפסוק השלם.

אז אפשר ללחוש לכל ילד כמה מילים מהפסוק, ואפשר גם לבחור פסוק או משפט אחר שקשור לירושלים וללחוש את המילים שלו רק בחלק מהתחנות.

מקווה שמובן...

המילים שלחשתם כל אחד זכר עד התחנה האחרונה? ואני אשמח לשמוע על התחנות

כמובן, הבאנו לה מילה קלה...

התחנות: כיכר ספרא, מגדל דוד, הקארדו, בית כנסת החורבה, החומה הרחבה, כיכר בתי מחסה, גן בית השלום, הכותל.

זה גם אתגר - לשמור את הפתק בשלמותו עד הסוף

(ואולי זה דווקא טוב שהם לא יסתכלו בפתק כשמקבלים אותו - אצלנו הבן הגדול ניחש די מהר את הפסוק הסופי רק בעזרת המילה שקיבל...)

אפשר גם להחביא בכל תחנה את הפתק והילדים צריכים למצוא ולהכניס למעטפה.

בסוכות אנחנו אוהבים ללכת לכותל ועם התחנות האלה זה יוצא טיול מושלם

אשמח גם אם מתאים לך

תודה

מהבחינה הזאת תהיי רגועה

האמת לא כדאי להגיע לשם עם רכב

אם כן אז חניון בתשלום קרתא או ממילא

יש גם את הר ציון אבל קשה למצוא שם חניות

אבל הכי טוב כמו שטארקו אמרה

לחנות בנחל צופים ולקחת רכבת

להשאיר את האוטו בשולי הרכבת הקלה (יש כמה חניונים שהם בחינם) ומשם ברק"ל. אם הילדים שלכם אוהבים רכבת זה אטרקציה בפני עצמה.

אולי משהו רקום, מגבת או חלוק מגבת, כרית / ציפית עם הדפס של תמונה וכיתוב,

בחנויות של הדפסות ומתנות יש הרבה דברים כאלו, החל מדובי, שעון, מעמד למכשירי כתיבה, או חריטה על נגן, עט ...

בקבוק חם (הכי כיף עם כיסוי פרוותי)

כרבולית מפנקת אפשר עם שרוולים וכובע

חלוק מגבת

קפוצון עם הדפסה של משפט וציור שקשור למשפחה.

תלוי באופי של הילדה וההרגלים.

אם מתאים לה אז יומן ועט לכתוב חוויות

או כוסות קפה (טבולות!) עם מלא שוקולדים לשעות הקטנות של הלילה עם החברות

או סט כלים למטבח אם היא מחובבות הבישול

שקית כביסה עם תמונה

קופסא לעוגיות מהבית עם משפט כלשהו

כל דבר שימושי כמו מצעים, מגבת, חלוק, בקבוק חם וכו'

קולאז של תמונות מהמשפחה, יצא ממש יפה.

עשיתי אותו דבר לבת קודמת שיצאה

טוב לראות אותך

אני אוהבת לקנות חפצים שימושיים

כי זה כיף להשתמש במתנה באופן יומיומי

לבנים קניתי ארנק/ מזוודה/ מצעים

לבנות אפשר גם

או תכשיט / תיק

אצלי השנה (לראשונה!) יוצאים שלושה ילדים מהבית (אחת למדרשה ושניים לישיבה קטנה), והאמת שלא ממש חשבתי על הרעיון של צ'ופר כזה🙈

ברגע האחרון, ביום שבו התאומים שלי יצאו לישיבה (זה היה אתמול, אבל כבר נראה לפני נצח), קניתי להם חבילת עטים סמלית והדבקתי פתק: "עת לחבוק ועט לרחוק מחבק - שתזכה להרגיש את חיבוקה של התורה, וגם את חיבוקם של אבא ואמא".

אבל אולי באמת לבת שלי (שנוסעת בעוד כשבועיים) כדאי שאשקיע יותר... אז אעקוב פה אחר הרעיונות...

שק כביסה זה רעיון נחמד מאוד! וגם עוד דברים פה נתנו לי כיוון. תודה יקירותי!! (ניפגש עוד כמה שנים...)

כרית, מנורת לילה, בקבוק שווה, תחשבי מה יהיה להן שימושי. לי עזר בזמנו להסתכל באתר של מוצרים להדפסה שהיה נגיש לי ולבחור משהו

מתכונים ותמונות

חפשי 'בר מתוקים בר/בת מצווה פרוג' ויהיו לך הרבה תוצאות

מזל טוב ובהצלחה!

יש את "זול פעמי" בתלפיות זכור לי שיש שם מלא מבחר, ודברים יפים(:

אז אולי השתנה שם..

זה לא מגוון ואפשרויות של חנויות חד פעמי,

אבל יש שם כמה אפשרויות יפות.

חנות ל חד פעמי, זולה ומגוונת.

יש גם בגאולה ברחוב הישיבה

יש מאחורי מרכז כלל את גינדי- אבל לא הייתי אומרת שהיא הכי זולה

מכירה אולי חנויות בגדים מומלצות במלכי ישראל?

כשאני הולכת אני נכנסת לכל החנויות...

את "שגעון של שולחן" חנות מעולה

ב'משנת' יש לפני החגים דברים יפים בזול.

אם מעניין אותך, אז תדעי שיש גם גמ''חים שנותנים כלים רב פעמיים במחירים יותר נמוכים מחד פעמי שווה (אנחנו באירוע אחד לקחנו מגמ''ח חינמי לגמרי. באירוע אחר שילמנו 5 ש''ח לסועד (צלחת+סכו''ם+כוס. וכלי הגשה קיבלנו תוספת חינם).

ויש גם אופציה לקנות מחו''ל.

אני הזמנתי מפיות ממש יפות משיין, בשליש מכמה שהיה עולה בארץ.

לא יודעת על חד''פ כי כאמור השתמשתי ברב פעמי.

אבל כלי ארוחה חיפשתי פה בארץ

חנות עם מלא מבחר וזולה

ליד מרכז האלקטרוניקה

נראלי קוראים לה גאולה...

סכום מוזהב, צלחות שקופות עם פס זהב, כוסות באותו עיטור

כלי הגשה לקינוחים שאכין בעז"ה

קונפטי לפזר על השולחנות,

שלט גדול של בת מצווה 12

ואולי כוד כמה פריטים ששכחתי.. יצא לי קרוב ל300 שח

את מתכוונת אולי לג'ינה? מתחת מאפה נאמן?

וכמה קנית מכל דבר? כמה צלחות/ כוסות וכו?

ליד הדווידקה. לא זוכרת איך קוראים לה... יורדים אליה במדרגות אם אני זוכרת נכון.

אף פעם לא קניתי שם, כי החנות לא נגישה לרכב, וקשה לסחוב ברכבת כמות כזו של דברים...

ועוד תיק צידנית אוכל יחסית גדול, דאגנו לרוקן אותו ואז היה תיק ריק לאחסון וגם במזוודה התפנה מקום

קניתי נראלי 8 מארזים של צלחות (צלחת גדולה וקטנה) וסכו"ם - מזלגות וסכינים מוזהבים.

כוסות חדפ

עוד מפיות של 12

שלט גדול של בת מצווה 12

מוזהבים לפזר על השולחנות

וכל מיני כלי הגשה לקינוחים שעתידה להכין בעזרת ה'

רק מפות לא קניתי..