יש רצף גדול בין ירידה לפרטים פרטים של אכזריות לבין רק תצפית על עץ.
הייתי מבדילה בין השואה לגוש קטיף.
לגבי השואה-
אני חושבת הרבה על הרצף הזה.
מאז שהלכנו באולפנה למוזיאון קיבוץ לוחמי הגטאות,
והתאור הדקדקני שהיה והירידה לפרטי פרטים של תאי הגזים בשואה מאד הפריע לי.
לא הצלחתי להבין למה חשוב להתעמק בזה.
מה זה נותן לנו?
גם ביד ושם הרגשתי שוב את אותה הרגשה שיש יותר מדי ירידה לפרטים שהם לא בהכרח תורמים לנו,גם בלעדיהם אפשר לזכור את השואה.
אחרי כמה שנים שמעתי שיעור של הרב חגי לונדין והוא דיבר נגד לימודי השואה במתכונתן
במדינת ישראל.
הוא אמר שצפיה בסרטי שואה שמאד נפוצה במערכת החינוך משיגה מטרה הפוכה והורסת את נפש הילדים ,ומרגילה אותם לאכזריות,
צפיה והתעסקות יותר מדי בפרטי פרטים של האכזריות משפשפת את הנפש שלנו וגורמת לנו להיות פחות רגישים!
מצד שני כן יש את הציווי של זכור את אשר עשה לך עמלק.
וכמו שקראתי בספר של הרבנית ימימה,
כל שנה כן קוראים במגילת איכה סיפורי חורבן. והילדים הקטנים שומעים את הפסוקים המתארים בפרוט - ידי נשים בישלו ילדיהם...
לעניות דעתי נראה לי שזה רצף שאנחנו צריכים למצוא לפי נפשנו ונפש הילדים שלנו מה מתאים לנו ולהם לשמוע.ולהתאים את זה לנפש שלנו .
( אולי לכן יצא לטובה שתקופת בין המצרים היא בחופש הגדול,ככה ההורים יודעים לכוון מה מתאים לנפש ילדיהם,בעוד מורה בשיעור בכיתה לא יכול לכוון להתאמה מדוייקת לנפש של כל תלמיד ותלמיד.)
אולי לדוג' כן לספר על נשים שאכלו ילדיהם אבל כדי להעצים לילדים את תודעת הרעב ,ולא להכנס לפרטים איך ומה ובדיוק וכו' כדי לא לחספס את נפשם.
לגבי גוש קטיף, כמה שקשה לנו ועצוב לנו,והתנהגו אלינו לא יפה וברוע,
עדיין זה לא מתקרב למצב שהיה בשואה,
לכן פחות הייתי מפחדת מתאור החיילים שגרשו וכו', אבל כן לא הייתי מתארת לילד בפירוט איך שברו לנער את האף וכו'
בגוש קטיף גם לצערי ברור לי מה החשיבות של התאורים, כי לצערנו הילדים שלנו גם חווים פינויים, אז נראה לי שדווקא ילד שגדל על זה לא יחטוף טראומה כשיחשף לזה בעצמו ועולמו האמוני פחות יזדעזע.
סתם כתבתי כמה מחשבות,כי הסוגיה הזו מעסיקה אותי הרבה שנים, עוד לא הגעתי למסקנה ברורה,
מעניין אותי לקרוא את דעתך בעניין,
כי אני מאד מעריכה את ההשקעה שלך בחינוך והחשיבה שלך תמיד על הפרטים הקטנים.
ואולי יש לעוד נשים כאן עוד דעות בנושא? חוץ מהרב לונדין לא שמעתי מישהו שמדבר על העניין הזה...
אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)
(אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)