מוקדש למתפלספים שביננו;)תיון

אני תוהה לפעמים האם המוסריות האלטרואיזם וכל הערכים הנעלים שבניתי הם לא בסך הכל מסווה לקושי עם עצמי למשל חוסר ביטחון בסיטואציות מסוימות?

אולי, למשל,  אני לא זורמת בריקודים פרועים עד מיניים למרות שאני רוצה כי אין לי ביטחון אולי אני מספרת לעצמי את כל הביקורתיות על החברויות רדודות שאם רק הן לא היו ככה הייתי מרגישה בנוח... אבל זה משהו בחוסר ביטחון שלי- באיזה חסם שמונע ממני להיפתח. להגיע למסקנה שזו לא בעיה בי בהכרח יגרור ביקורתיות על הסיטואציות שגורמות לתחושה לא נוחה. להרגיש שזה כן משהו בי נשמע לי כל כך מורכב כי זה לפרק את כל הערכים וההגדרות שהם הגדרתי את עצמי...

ואולי בכלל הערכים הם רק בריחה לסוג של התבוננות שכלית על עצמי והביקורתיות היא התבוננות מרוחקת כלפי הסביבה שבסוף נובעים מקושי פנימי... אם מישהו התמודד פעם עם הקונפליקט המתסכל הזה ומבין על מה אני מדברת אשמח לנקודות מבט מחכימות 

@רגש סקרנת תיון
בקצרה,אוויל מחריש
יכול להיות שזה נכון אצלך, אולי הנושא מפריע לך כדי לאפשר להתפתח למדרגות מוסריות גבוהות יותר.


לגבי הביקורתיות זה די נכון.


אם תרחיבי יהיה לי קל יותר לענות תשובות מפורטות יותר.

מעניין… מתי לדעתך זה יכול להוביל ליותר מוסריות?תיון

קצת פירוט- השיפוטיות על חברויות רדודות ועל תרבות ההחצנה באינסטגרם או חוסר יכולת ״לזרום״ אם עקיצות מסוימות נתפסות כמחפיצות וכו… החשיבה שצחוק הוא לא כל כך תמים

אם מי שחווה את המצב יחליט להתעלות מוסריתאוויל מחריש
כנראה גם אם לא אבל אולי זה יתפתח למוסריות שלילית…


לא הבנתי מספיק מה את מתכוונת או רוצה בחלק השני.

מלאכים הם טהורים לגמרי, בני אדם - לאadvfb

נראה לי שאדם צריך להיות מודע לעצמו. זה לא 'הכל או 'כלום'. זה לא או שבנאדם הוא רשע מרושע וכל המעשים הטובים שלו הם רק אינטרסנטיים ולא שהאדם הוא טהור ונקי מכל רבב כמו מלאך.

בני אדם הם מלוכלכים מטבעם, מטבע הגוף שלהם.

אז הרעיון הוא להתקלח, להתנקות כמה שניתן. לעשות מעשים טובים ומדי פעם - להתנקות, לודא איך אנחנו כמה שיותר מכוונים את עצמנו למוטיבציה וגבוהה ולא נמוכה. 

האדם השלם הוא המשתלם.

 

 

איזו נקודת מבט מעניינת. תודה על זה!תיון
...אילת השחר

חושבת שזה קצת לחטוא לעצמנו, ולמה שעבדנו עליו ובחרנו בו, לצמצם את ה''מוסריות, אלטרואיזם וערכים נעלים'' תחת הכותרת הלא מחמיאה - מסכה. מסווה.

הם באמת מכסים? על מה מכסים? מישהי אחרת שהיא לא מי שהעולם בחוץ רואה? אז אם ככה מי אני בעצם?

זו תחושה קצת קשה להסתובב איתה בעולם.


יתכן שיש דברים מסויימים שקשה לנו עם הביטוי שלהם בחברה מסיבות אישיותיות, הגיוניות, חברתיות, תורניות, תפיסתיות וכדו', אבל מכאן ועד לביטול מסויים של כל מה שמגיע מעמל ועבודה מבחירה לפעמים יומיומית? ובגלל עניין שדורש כיוון תפיסה פנימי או עבודה עצמית כמו ביטחון עצמי?

חבל.

בעיניי זה רק גורם לחיזוק התפיסה שהזכירו פה שיש או או.

או מלאך או בן אדם. כשברור מי עדיף על מי...


''ואולי בכלל הערכים הם רק בריחה לסוג של התבוננות שכלית על עצמי והביקורתיות היא התבוננות מרוחקת כלפי הסביבה שבסוף נובעים מקושי פנימי... ''

ערכים - האם הם בריחה בפן המחשבתי?

האם הבחירה, שכוללת בתוכה פעמים רבות רצון לפעול ולעשות שגם נעשה, היא בריחה? האם הבחירה, למשל: להתחשב, גם בעצמנו, לתת, להימנע מלפגוע, מלבחור להתנהל בעולם בצניעות, בחן חסד ורחמים וכו' או כל דרך ערכית שבחרת לחיות בה את חייך - היא בריחה מחשבתית?

ביקורתיות - התבוננות מרוחקת על הסביבה? האם ביקורתיות מופנית רק כלפי חוץ בהכרח? ומה עם ביקורת עצמית?

האם יתכן שאותו חוסר ביטחון נובע בדיוק מאותה... ביקורת?


לפני זה, עשית הפרדה מובחנת בין דברים שהם שלך לאלו שלא שלך. מה בפנים ומה בחוץ. ואני רוצה להגיד שלדעתי, בין אם זה בך או בסיטואציה הלא נעימה - העבודה עדיין נשארת בתחום שלך, בגבולות הגזרה הפנימיים שלך. בין אם זה להקשיב ולתת את הדעת למה את רוצה בסיטואציה ולעמוד מול מניעות וחסמים פנימיים, ובין אם להסתכל על הסיטואציה באופן שישאיר אותך מחוברת לעצמך גם אם יש קולות אחרים מבחוץ.

איך את תופסת את הדברים משפיע המון על איך תתנהלי מולם בפועל. ולא, אין צורך לפרק שום מבנה פנימי שבנית ולא להנדס מחדש.

יש לך מה להביא לעולם דרך הערכים, המוסר והמידות שקנית לך שהעולם שלך נבנה על ידם, הבחירות שלך מבטאות אותם.

טבעיות, זה מה שמבקשים ממך.

תשאלי אותך: האם זה מה שאת באמת רוצה? האם המסגרת שבה מה שאת רוצה נעשה, נכונה ומתאימה לך ולערכייך? האם יש סביבה תומכת לא ביקורתית כלפייך? האם את מוכנה לקבל את זה שאת אנושית ולא מושלמת, ולפעמים יצא לא טוב או מצחיק... אבל זה חלק ממך וחלק מהביטוי שלך, ולחבק את זה? לחזק את עצמך שם?

כי אם צריך לשפר-נשפר, אם צריך לתקן-נתקן, אבל נדע גם לחבק את ההזדמנות והניסיון בדרך שיש בהם גם אי-הצלחות.

וגם אם סיגלת לעצמך התנהלות מסויימת בתקופה כלשהי כדי להגן ולשמור על עצמך ממשהו, והתדמית הזו דבקה בך ברמה שאת מרגישה שזה ''מסכה'' עבורך, נסי לברר עם עצמך מה המסכה האמיתית פה: מי רצית להיות מול החברה ומה הרווחת מהמסכה הזו, מה את מפסידה מלהמשיך להחזיק את זה, איך אפשר לבטא את זה ולהרגיש שלימה בפנים,

ותגלי שהערכים בך...

ושגמישות היא תכונה נפלאה.

גם סלחנות כלפי חוסר מושלמות.

ושגם אם פתאום תגלי ותשתפי חלקים בך שהיו נסתרים מהסביבה הקרובה, מכל מיני סיבות, זה לא הופך אותך לפחות בשום צורה. להפך, זה להביא את כל החלקים שלך שמרכיבים דבר שלם שנקרא ''את''.

וגם שהסכמה להיות את, כמו שאת באמת, זה נפלא.

הרבה זמן לא שמעתי התייחסות כל כך מורכבת ויפה לנושאתיון
הותרת אותי עם המון חומר למחשבה ואני מעריכה את ההסתכלות המורכבת והתשובה המפורטת . תודה איילת השחר😍
באהבה❤️אילת השחר
זה לא ממש עופר...תות"ח!

אני ממש אבל ממש מתפלסף, ואוהב את הדיונים האלו....אז אני חייב להגיב. וזו תגובה באמת אחרונה, ודי. יאללה, נמאס, תהיה רציני, @תות"ח!....

בכל מקרה, אתייחס לדברי @איילת השחר. שמעתי מרב אחד משהו ממש חזק. יש כאלו שאומרים לעצמם בימים נוראים/פורים, מה זו ההצגה הזו? הרי כל השנה אתה לא מתפלל בכזו דביקות, ועושה מצוות. אז מה אתה עושה עכשיו הצגות? אבל זה בדיוק הפוך, בכל השנה אנחנו בהצגה, וזה הזמן שאנחנו מגלים מי אנחנו באמת, מה נקודת הרצון השורשית שלנו! רעיון זה מופיע גם בסוגי יצר הרע. יש יצר הרע שהוא מתגלה לאדם כרשע, אומר לו, תעבור על העבירה הזו, שווה לך, זה ברור שיש יצר הרע. אך יש יצר הרע שנראה כצדיק, בא לאדם עם זקן ארוך וחולצה מכופתרת, ואומר לו, אתה עכשיו עושה מצווה? שנינו יודעים טוב מאוד מי אתה, על מי אתה עובד? אבל זו עצת יצר הרע, להפיל את האדם בייאוש ולעבור על החטא. (השווה עניין דומה: מי מרום לרב חרל"פ, אורי וישעי (כרך ז'), עמ' כ'-כ"א).

 

א', היצר הרע נקרא שאור, ולא סתם, הוא מנפח דברים. מידה טובה גדולה ממידת פורענות (לפחות) פי חמש-מאות. דבר זה נדרש מהפסוק: "לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי". אם ניקח את המקסימום ברע, ארבע, לעומת טוב, אלפים- מיעוט רבים- שתיים. אלפיים חלקי ארבע יוצא חמש-מאות. אבל יצר הרע לוקח את החטא שהוא מבטא נקודת קלקול מסויימת, והופך אותה לעיקר האדם, ואת הטוב שהוא עושה מעלים ולא מזכיר. אך אם האדם יתבונן יראה שבאמת הטוב שבו (כנראה) הרבה יותר גדול מהרע שבו.

 

ב', עיקר העניין של יצר הרע הוא לייאש. ההבדל בין צדיק לשאינו צדיק הוא לא שהצדיק איננו נופל, שהרי: "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", גם הצדיק נופל (אע"פ שנקודת הבחירה שלו גבוהה יותר, אבל כלפי האינסוף זה לא מהותי....). ההבדל הוא ש: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה", הצדיק לא נשאר בחטא, לא מגדיל אותו ולא מתמקד בו, אצלו הוא דרך מקרה, והעיקר זה עבודת ה', המצוות שהוא עושה. ברור שהוא מנסה להימנע מעבירות, שהרי אדם לא רוצה להתנתק ולעשות מחיצות בינו לבין הבורא. אבל זה לא מה שתופס אצלו את מרכז הראש, הראש שלו עסוק בדברי תורה, בדביקות בה', ולפעמים הרגליים חוטאות. אך הוא לא מגדיל את החטא ומתמקד בו יותר ממה שהוא. שמעתי על זה משל, כמו טיטול שנמצא בפח הזבל. אם משאירים את הפח במקומו, אין כ"כ הרבה ריח. ברגע שמתחילים להזיז את הפח, הריח חוזר וניעור. כך כשנותנים מקום ליצר הרע ומתייחסים אליו, אז גם הוא גדל ומתפשט. כמובן, אם יש לאדם כוח לבוא ולהוציא את הזבל מהבית, הכי טוב. אבל אם לא, כדי לצאת מפח היצר האדם צריך להתמקד בעשיית הטוב, וממילא הרע יתמעט ולא יקבל מקום. גם מופיע שעם ישראל כמעט הגיע לשער הנ' במצרים הטמאה, וה' גאל אותנו כשעוד היינו במ"ט שערי טומאה והייתה דרך חזרה. שער הנ' זה שער הייאוש. מהייאוש אין דרך חזרה. כשהאדם מיואש הוא כבר בידי היצר, ורק כשיש לו תקווה, אז גם אם יפסיד בקרב, לא יפסיד במערכה. אחד מעולי הגרדום אמר זאת לבריטים, שאמנם אותו תולים, אך את רוחו הם לא יכולים לקחת, לעומת אחרים, שאת רוחם את לקחו, אע"פ שכלפי חוץ הם בני חורין. אמנם אחרי המעשים ימשכו הלבבות, אך הרבה יותר מכך אחרי נקודת הרצון נמשכים המעשים. לכן: "רחמנא ליבא בעי", וכך מופיע בראשית חכמה שער הקדושה פרק ז בשם הזוהר: "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקדוש ברוך הוא הן יהבת לי לבך ועינך אנא ידענא דאנת לי" (=אתה נותן לי את הלב והעין שלך, אני יודע שאתה (ש)לי). וכן מה שכתוב: "אחר כוונת הלב הם הדברים". לכן, המלחמה העיקרית נגד יצה"ר היא נקודת הרצון. יש על זה שיעור חזק מאוד של רב דוד אמיתי, שאחד מהדברים שהוא אמר שם שממש תפסו אותי, הוא שואל שאלה, לכאורה משה רבינו מתבשר כבר בהר כשמקבל תורה מה' שעם ישראל חטא, וכשמגיע למטה, הוא פתאום מופתע ושובר את הלוחות, מה קרה? אומר רב דוד, למעלה אמנם נודע לו שחטאו בעגל, אך כשהוא יורד למטה כתוב: "וירא את העגל ומחולות", הוא רואה שעם ישראל שמח בעגל, רוקד, זה מה שהביא אותו לשבור את הלוחות.

 

עוד עניין כתוב במדרש: "ה ד"א אשה כי תזריע הה"ד (תהלים נא) הן בעוון חוללתי רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון..." (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד סימן ה (פרשת תזריע). דהיינו, כמו שאמרו פה, יכול להיות שאין פה כוונה לגמרי לשם שמים. התניא מאריך בזה שההבדל בין צדיק שאינו גמור לבין צדיק גמור, שניהם לא חוטאים כלל, אף לא במחשבה, והצדיק שאינו גמור לא רק שאינו חוטא, אלא הוא קנה מדרגה שהוא בעצמו צדיק ולא רק דרך מקרה (להוציא מאדם שאע"פ שעושה את המצוות, הנפש הבהמית שלו עדיין קיימת בתוקפה ואינה קדושה בעצמותה, דהיינו, יש לאדם עדיין נטיות ותאוות לדברים שלא בקדושה, וגם אם ביומיום אינם מתגלים, זה רק משום שמתעסק בטוב ובדברי תורה, אך כשלא ילחם ולא יעשה עבודה ומאמץ, שוב יכולה הנפש הבהמית לחזור), אלא שיש לצדיק שאינו גמור עדיין איזו נקודה קטנה שבה הוא עושה דברים עם נגיעה אישית קטנה, בשביל תאוותו האישית, ולא לשם שמים. חז"ל "טופלים" את אליהו הנביא בנגיעות אישיות, וכן את יהושע בן נון, ורק משה רבינו מתואר שלא היו לו אף נגיעות אישיות, וגם כשקרב זמנו למות, נלחם מלחמת מדיין, ולא חש למיתתו, אלא רק לעשיית רצונו של הקב"ה. (יש בעניין זה אריכות, יש גמרא שמביאה לגבי רבי אלעזר בר' שמעון שהתווכח לגבי הסגרת גנבים לשלטון, ואז הוכיח בניסוי שהוא צדק, ולא הייתה לו אף נגיעה אישית, והוא במדרגה שיכול לכלות את הקוצים מהכרם- דהיינו, את הרשעים, כיוון שאין לו נגיעה אישית, ואכמ"ל....). דבר זה מוסבר לפי מה שאמרתי, שכדי להגיע לאי נגיעה אישית ושלא יהיה צד אחד של עוון, צריך להגיע למדרגה גבוהה ביותר, וזה מה שהמסילת ישרים אומר, שמלבד הפשפוש, שזה שהאדם צריך לבדוק האם יש לו חטאים, יש גם משמוש, לבדוק גם בדברים הטובים שהוא עושה, אם יש בהם דברים לא טובים, כמו בגד שבוחנים את החוזק שלו כדי לבדוק עד כמה הוא טוב.

 

לכן, גם מה שכתבת, אני חושב שיש נקודת אמת במה שכתבת, אבל זו רק נקודה אחת. רוב מה שעשה האדם הוא טוב, אלא שיש צד מסויים של עוון. בכל מעשה שנעשה כנראה יהיה פגם, וצריך לבחון האם למדרגתינו הדבר נחשב מצווה או שיש בו פגם. כמו שיש ציפיות מילד קטן, ואם יעשה דבר ברמה של ילד קטן, נהיה מרוצים, ואם מבוגר יעשה אותו דבר, נהיה מאוכזבים, כך גם, אם בדרגה של האדם מצופה ממנו דבר מסויים, אז אפילו שיש צד של עוון, זה בטל. אך אם מצופה מהאדם מדרגה יותר גבוהה, אז אם יישאר הפגם, אע"פ שעשה מעשה טוב, תהיה ממנו ציפייה לעשות אותו בשלימות יתירה, בלי הפגמים. וכל אחד לפי דרגתו, ולפעמים דבר שהיה לפני כך וכך זמן מצווה לאדם מסויים, עכשיו הוא לא ייחשב כדבר מושלם, ותהיה ממנו תביעה על מה שלא עשה את המצווה באופן מושלם ומתוקן כראוי למדרגתו. ונראה לי שאם האדם מרגיש שיש פה חסרון ורואה אותו, אז כנראה זה מראה שהוא במדרגה.

 

ואוסיף עוד דבר. לפעמים עוברים על אדם שינויים, והוא שם לעצמו מסגרות לוחצות, ואז כשמתפרקת המסגרת, היצר שלו מתפרץ. האדם צריך לבחון את עצמו, האם הוא כל הזמן לחוץ. אם האדם לחוץ, זה מראה שזה לא בריא, וצריך למצוא את האיזון המתאים, איך לתת מקום לכוחות הנפש של האדם, שלא תהיה חנוקה. כמובן, הכל לפי ההלכה, אבל זה לא טוב להחניק את הנפש. אבל אם אין לחץ, והאדם מרגיש מאושר בדרכו, אז לא לחשוש שאולי הוא יגלה דבר חדש, ופתאום ישתנה ויתנהג אחרת. האדם צריך להיות קשוב לנפש שלו ולראות מה מתאים לה, ואין עניין לחשוב ולהתעסק בשאלה: "מה היה אילו....".

 

בהצלחה.

השאיפה למוסריות נעלה או אלטרואיזם, אכן מביאהחסדי הים

לצביעות. "אל תהי צדיק הרבה"

צריך לשאוף לקיים את רצון ה' ולחיות חיים נורמלים.

אם באמת מרגישים שנוטים בהרגשה יותר מדי למוסריות עליונה או אלטרואיזם, צריך לעשות דברים הפיכים לזה. זאת אומרת דברים שהם בקליפת נוגה, לא דברים אסורים ממש.


למשל, אתה מרגיש פרוש, אז דווקא ללכת למסעדה שיש שם ארוחת שחיתות. אתה מרגיש פרוש מעריות, דווקא להכריח את עצמך ללכת במקומות שיש שם נשים (לא פרוצות אבל צנועות).

אמן לשורה האחרונה!(בלי הסוגריים)די שרוט

עשיתי מעשה "איש באמונתו יחיה" לדברים שלך 😅

כדי שלא תצא מכאן תקלה, אגיב.תות"ח!

"קדושים תהיו- פרושים תהיו". האם כתוב: "אל תהיה קדוש הרבה"? ממש לא. כתוב: "אל תהי צדיק הרבה", כמו מה שכתוב במסילת ישרים פרק כ', "משקל החסידות". או דברים שהם בעצמם חומרות יתירות. אבל פרישה מנשים זה דבר שכל אדם מצווה ממנו, כפי שאמרתי שיש ציווי: "קדושים תהיו- פרושים תהיו", ואין אף היתר וכ"ש הוראה ללכת למקום עם נשים, אף אם הן צנועות. אינני יודע מאיפה לקחת את זה....

אגב, התניא מביא כדוגמא לקליפת נוגה בתחום העריות את האשה של האדם, אשתו, ולא כפי שאתה הבאת, נשים אחרות, שח"ו להגיד שזה קליפת נוגה.

אם לא להיות צדיק הרבה קל וחומר קדוש הרבה!חסדי הים

לצערינו קמה תנועה שייצגה מול עינינו את הכישלון האדיר בשאיפה להיות קדוש הרבה.

גם מבין מנהיגיה הראשונים, כמו הרבי מקוזניץ התנגד שזה יהפך לתנועה להמונים.

אבל קרה מה שקרה ומול עינינו ראינו את הכישלון.


מנסים להיות קדושים, ואפילו הלכות פשוטות עוברים עליהם.

אפשר להביא כמה וכמה דוגמאות מאותה תנועה, אבל נתמקד בזרם מתנועה שמתפשט.

מקפידים לטבול כל בוקר, שיש סברא מפורשת בגמרא נגד, ומאחרים תפילה שזה דין ועוד אוכלים לפני התפילה, שזה נרמז בפסוק שאסור.

מתרחקים מנשים בצורה מוגזמת, ובסוף מתירים פאות מודרניות, שזה ממש ערוה כי זה נראה כשערה ממש.

מנסים להפוך כולם קדושים בהנחת תפילין, ומניחים לאנשים שלא מבינים את קדושתה שזה אסור: "שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ".

חושבים שהסוכה כל כך קדושה, ולכן עוברים על איסור דאורייתא ולא ישנים בה.

מקפידים חומרות יתרות בפסח להיות קדושים ובסוף מבטלים את שמחת החג כי אין מה לאכול ונכנסים לנרווים שהכלי הזה נפל על הרצפה.

מקדשים כתבים של רבי שלהם, ובסוף עוברים על 'לא תנחשו' כשעושים משחקים לחפש תשובות שם.


אוי לנו! מה היה לנו!

......תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"א באב תשפ"ג 13:46

המסילת ישרים פרק י"ג מתייחס לאמרה הזו כאמרה שמביאה פנים מסויימות, ומביא עוד מלא אמרות וציטוטים שמשבחים את הפרישות ומסדר ביניהם. להביא אמרה אחת ולעשות אותה פני כל היהדות זה מצחיק. אם היית מכיר את כתבי הרמב"ם האמוניים, לא היית מעלה בדעתך אפילו לומר דברים כאלו (וגם אם למדת אותם, מה שכתבת פה מוכיח שאינך מכיר אותם....).

ספר מסילת ישרים פרק יא
"פרטי מדת הנקיות, רבים הם מאד, והנם ככל הפרטים שבכל השס"ה מצות לא תעשה. כי אמנם ענין המדה כבר אמרתי, שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות. ואולם אף - על - פי שבכל העבירות משתדל היצר - הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהנקות מן החטא. וכן אמרו ז"ל (חגיגה יא): גזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן.......
והנה דברתי עד הנה מפרטי מצוה אחת מן המצות, וכפרטי חלוקים אלה, ודאי שנמצאים בכל מצוה ומצוה. אמנם אינני מזכיר אלא אותם שרגילים רוב בני האדם להכשל בהם. ונדבר עתה מן העריות שגם הם מן החמורים והם שניים במדריגה אל הגזל, כמאמרם ז"ל, וזו לשונם (ב"ב קסה): רובם בגזל ומיעוטם בעריות. והנה מי שירצה להנקות לגמרי מזה החטא, גם לו תצטרך מלאכה לא מועטת. כי אין בכלל האסור גופו של מעשה בלבד, אלא כל הקרוב אליו. ומקרא מלא הוא (ויקרא יח): לא תקרבו לגלות ערוה. ואמרו ז"ל (ש"ר פ' טז): אמר הקדוש ברוך הוא, אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, הריני מגפפה ואין לי עון, או שאני נושקה ואין לי עון. אמר הקדוש - ברוך - הוא, כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך, אסור ליגע בה כל - עקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא מיתה לעצמו וכו'. 
והבט מה נפלאו דברי המאמר הזה, כי המשיל את האיסור הזה לנזיר, אשר אף - על - פי שעיקר האסור אינו אלא שתיית יין, הנה אסרה לו תורה כל מה שיש לו שייכות עם היין. והיה זה לימוד שלימדה תורה לחכמים איך יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשות למשמרתה, כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העקר גם כל דדמי לה. ונמצא, שעשתה התורה במצוה זאת של נזיר מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצות, למען דעת שזה רצונו של מקום. וכשאוסר לנו אחד מן האסורין, ילמד סתום מן המפורש לאסור כל הקרוב לו. ועל זה הדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות, או הקרוב אליו, יהיה באיזה חוש שיהיה, דהיינו, בין במעשה, בין בראיה, בין בדבור, בין בשמיעה, ואפילו במחשבה. 
ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז"ל: במעשה, דהיינו הנגיעה או החבוק וכיוצא, כבר נתבאר למעלה במאמר שזכרנו, ואין צריך להאריך. בראיה, אמרו ז"ל (ברכות סא): "יד ליד לא ינקה רע", כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של גיהנם. ואמרו עוד (שבת סד): מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה וכו'. אמר רב ששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך, שכל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאלו מסתכל במקום התורף (ברכות כד). ואמרו עוד ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג): שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת - איש ואפילו היא מכוערת (ע"ז כ). 
....שאף - על - פי שאין בהם כרת או מיתת בית - דין, אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם - כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשיי עצמו. וכענין הנזיר שזכרו במדרש שהבאנו למעלה".

אכן דרך הקדושה והפרישות איננה מתאימה לרוב העם. אך המסילת ישרים כבר אומר, ישנם הרבה אנשים שבחייהם הגשמיים אינם מסתפקים בבינוניות, ופתאום ברוחניות מצפים מעצמם לקצת, ומסתפקים בבינוניות. מה קרה? האדם בעצמו יכול להחליט אם להיות מאותם אנשים קדושים, או להישאר קטן. נכון, יש אנשים שצריכים יותר לעבוד על עצמם או פחות, אבל אותם יחידים שהלכו בדרך זו, לא נולדו עם הקדושה הזו. הם קנו ביזע ועמל רב, אחרי שבחרו ללכת בדרך זו. וגם אם הדרך באופן מובהק לא מתאימה לכולם, הדוגמאות שהבאת פה לא שייכות בכלל לאף אדם מישראל. כל אדם מישראל צריך להיות קדוש, וידועים דברי הרמב"ן על "נבל ברשות התורה", יש מצווה מהתורה: "קדושים תהיו", ולא ידוע לי שהיא נאמרה רק לחלק מהעם. ישנן דרגות בקדושה, ולא כל אחד מתאים לרמות הגבוהות. אבל כל אחד שייך בזה. ומצחיק שאתה בוחר לאחוז בפסוק מסויים מקהלת שידועים דברי חז"ל שיש בו סתירות רבות, במקום לתפוס פסוק מפורש בתורה.

 

קראתי בחלקים את תגובתך ורק לבסוף ראיתי את כל הדוגמאות שהבאת. המצחיק הוא שאני מסכים עם כל הדוגמאות שהבאת (אגב, לגבי הטבילה כל בוקר, אשמח לשמוע מה הסברה בגמרא נגד.....). אבל מהדוגמאות שהבאת כאן ועד למה שכתבת על ארוחות שחיתות וללכת למקומות עם נשים, הדרך רחוקה.

 

אתה לעומת הפסוק לא אומר אל תהי צדיק הרבה, אלא אל תהי צדיק בכלל.....

איפה הוא כותב שאסור ללכת במקום שיש נשים.חסדי הים
עבר עריכה על ידי חסדי הים בתאריך כ"א באב תשפ"ג 14:03

לא התכוונתי ללכת אחריהן ולהתבונן בהן.


 

לא אחזתי באמרה של חז"ל, אלא בפסוק בקהלת:  "אל תהי צדיק הרבה".

והוא גם אומר: "הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו [חייו] אשר נתן לו האלקים כי הוא חלקו". "ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש".

עיין בראב"ע בשני המקומות שמפרש כפשוטו. רש"י בפסוק הראשון מביא שזה על דברי תורה, בפסוק השני מביא אפשרות שזה כפשוטו, ומשמע ממנו שגם בפסוק הראשון שפירש על דברי תורה זה רק דרך אגדה.


 

לגבי 'קדושים תהיו' זה תלוי בהמון מצבים. בן-אדם אחד יכול להתענות והוא יתקדש ובן-אדם השני יכול לאכול ולהתקדש כמו שהמסל"ש אומר שאכילה יכולה להיות כקרבן. אדם יכול לפרוש מנשים כמו נזיר נוצרי, וכל מחשבותיו זימה, ואדם יכול ללכת בין נשים, וכל מחשבותיו דברי תורה.

השאלה מה התכלית.

 

גם מבחינה הלכתית השאלה היא אם הקדושה עוזרת לנו לקיים מצוות או לא כדברי הרמב"ם בשורש ד שזו מצווה כללית:

"וכבר טעו בשרש הזה גם כן עד שמנו "קדושים תהיו" מצוה מכלל מצות עשה, ולא ידעו שאמרו "קדושים תהיו", "והתקדשתם והייתם קדושים" הם צוויין לקיים כל התורה, כאלו יאמר 'היה קדוש בעשותך כל מה שצויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו'. ולשון ספרא: "'קדושים תהיו' – פרושים תהיו", רוצה לומר הבדלו מן הדברים המגונים כלם שהזהרתי אתכם מהם. ובמכילתא (מכילתא על שמות כב ל): "'ואנשי קדש תהיון לי' איסי בן יהודה אומר כשהקב"ה מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה", רוצה לומר כי זה הצווי אינו צווי בעצמו אבל הוא נמשך אחר מצוה שנצטוו בה ומקיים הצווי ההוא יקרא קדוש, ואין הפרש בין אומרו "קדושים תהיו" או אילו אמר עשו מצותי, התראה שנאמר שזה מצות עשה מחוברת אל המצות הרמוז אליהם שנצטוינו לעשותם, כן לא נאמר בקדושים תהיו והדומים להם שהיא מצוה, כי לא צוה לעשות דבר זולת מה שידענו. ולשון ספרי (על במדבר טו לט): "'והייתם קדושים' זו קדושת מצות".


 

 


 

 

לא כתבתי שזו אמרה של חז"ל.תות"ח!

כתבתי שזו אמרה, הייתי מודע לכך שזה פסוק מקהלת (למרות שבמחשבה לאחור אתה צודק שזו אינה אמרה- מימרא, כיוון שזה לא שכתוב של מה ששלמה אמר בבית-מדרש, אלא טקסט שהוא כתב בעצמו ברוח הקודש). פסוקים אחרים: "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך הא-להים במשפט", "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". קצת מצחיק לתפוס פסוקים מסויימים מספר קהלת, כפי שאמרתי, שיש בו סתירות רבות, וחז"ל רצו לגונזו מסיבה זו.

 

מה זאת אומרת איפה הוא אוסר? מה, תלך למקום של נשים ותשים את הפרצוף ברצפה? לא הבנתי את דברי כבודו, במחילה....

 

האם אתה חושב שאתה במדרגה של האדם הקדוש שמתואר במסילת ישרים? גם במדרגה הזאת של הקדושה שהאכילה עצמה קדושה, הרמח"ל מדגיש שעדיין אין זו גרגרנות, ועדיין האכילה לא הופכת להיותה האידיאל העליון. אע"פ שהיא בעצמה קדושה, בוודאי שהתורה והמצוות ברמה יותר גבוהה לפי הרמח"ל, ואין בכך עידוד להרבות באכילה יותר מכפי הצורך, אלא רק שהאופן של האכילה שהאדם אוכל בכל מקרה יהיה באופן של הופעת קדושה גם באכילה, ולא רק ככלי לעבודת ה', שיהיה לאדם כוח לעבוד את ה'. ופתאום עברת מלדבר על אדם ברמה נמוכה שיש לו יצרים, לדבר על אדם במדרגה גבוהה שעבר את מדרגת הפרישות. אז על מי אתה מדבר? לא דיברתי כמובן על השיטה הנוצרית שאומרת שעל האדם לא להתחתן, האדם צריך להתחתן, אך ללכת בין הנשים ח"ו, ולפזר את מחשבותיו של האדם לנשים רבות, באופן חיצוני ובלי בניית קשר עמוק, קשר של חיים, זו אינה דרכה של תורה באף מקום, ואין אף הדרכה שראיתי שאומרת ללכת למקומות עם נשים (מלבד העובדה שהשו"ע פסק שאיש אחד עם נשים רבות נחשב כייחוד, שזהו איסור מוחלט מן התורה). נכון שאין צורך גם לעשות מדרכות נפרדות, ועל האדם ללכת ברחוב ולהימנע מלהתבונן בנשים כמה שניתן. ואתה מכיר את הגמרא על אדם שיש לו דרך אחרת, רשע הוא, וגם אם אין לו דרך אחרת, יש לו להימנע כמה שיותר, ורק אם ראה בדרך מקרה מבלי להתכוון, כשלא הייתה לו דרך אחרת, אנוס הוא. וקשה לומר היום שהרחוב נקי ממראות שאינם צנועים שעל האדם להימנע מלראות אותם. "עוצם עיניו מראות ברע". העקרון שאתה אומר נכון במצבים שהאדם אנוס, שאז עדיף וודאי שלא יחטא במחשבה ויהרהר בדברי תורה, או במצבים מותרים הלכתית, כגון ברחוב שאין בו מראות לא צנועים, ועוברות נשים צנועות. (לא מדבר מבחינת הלכתית כמובן, אלא מבחינת הרהורים....). ההלכה אומרת שיש להימנע ממצבים שיהיו לאדם נסיונות, "אין אפטרופוס לעריות", "אל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון", והדרכות אלו שאתה מביא נוגעות למצבים מוכרחים שאדם כנראה ייקלע להם בחיים, ולא הוראות שאומרים לכתחילה.

 

לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד בדברי הרמב"ם. כבר הבאתי מהמסילת ישרים שההתרחקות מהעבירות במחשבה, בדיבור ובמעשה, זה בעצמו חלק מציוויי התורה, זה כלול באיסור. לכן, אין בכך סתירה.

לא דברתי על מקום שיש ייחוד ולא דברתי על איפהחסדי הים
שיש נשים לא צנועות, שאז הגמרא בבבא בתרא מדברת על דרכא אחרינא.


ספר מוסר, זה לא ספר הלכתי. אנחנו קודם כל צריכים לקיים הלכות ואם אדם מתגאה בלבו שהוא פרוש וקדוש (שזה כנראה איסור דאורייתא, גם לאלו שלא מונים את זה במנין המצוות, כמו הרמב"ן שלא מונה במניין המצוות אבל מביא שזה איסור דאורייתא), אז עדיף שיעשה דברים הפיכים לזה להוריד את גאוותו.

אני יודע.תות"ח!

רק חידדתי לאחרים שוודאי שאתה לא מדבר כנגד ההלכה בשו"ע.

וגם אם מדובר בנשים צנועות, מה בדיוק המקום הזה? אם מדובר במפגש מצומצם שכולם רואים את כולם, וודאי שזה בעייתי. אם זה אולם גדול והעניין זה לא הנשים, אלא נגיד לדוגמא הופעה, כל עוד אין שם קלות ראש, סבבה. אבל בכל מקרה אם האדם מגיע בשביל נשים, כפי שאתה מציע, זה בעייתי וודאי. רק אם בא לצפות בדבר מסויים, ויש שם גם נשים, ואין ערבוב וקלות ראש, ויושבים משפחות-משפחות, בסדר. (אני מדבר כאן כמובן על הרובד ההלכתי....).

 

אתה מצחיק, אתה יודע? הוא מביא דברי חז"ל! האם תאמר על דברי חז"ל שהם לא דברי הלכה? מלבד זה שאני הבאתי מקור לדבריי, ואתה לא הבאת מקור לדבריך. אתה לא יכול להתעלם מדברי הרמח"ל כנגד סברתך שלך, שאין לה מקור כלל. אם אדם מתגאה, צריך לא להתגאות. אין קשר לעניינינו. אין אף היתר לעבור על איסורים כדי לא להגיע לידי גאווה. אולי בפועל האדם הגאוותן יעבור על איסור ג"כ, אבל הוא צריך לקיים את שתי המצוות, ולא להתגאות. מה מביא אותו לגאווה? האם אתה אומר שאין לו בחירה אם להתגאות או לא? אדם שפרוש וקדוש, בוודאי שיתגאה? ברור שלא! מלבד זה שההדרכה של המשנ"ב בסימן א' ס"ק ו' נגד מה שאתה אומר: "וכן אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים, לא יתביש מהם ללמוד ולעשות המצוה: אך אם אפשר לו לעשות המצוה שלא בפניהם, טוב יותר. ומיהו, בפני בינונים שילמדו ממנו, יש לומר טוב יותר לעשות בפניהם, שילמדו ממנו לעשות כמעשהו, אך יכון לבו לשם שמים ולא להתפאר חלילה". וכך גם הורה רבי נחמן מברסלב בעניין דומה, שמותר לאדם להתלהב בתפילה כדי לשמח אחרים, ורק שלא יכוון לגאווה, ו"שלוחי מצווה אינם ניזוקים", ו"ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם" (שמעתי את זה מפי רב, אוכל לחפש מקור אם תרצה בלנ"ד....). אתה בא במחשבה שבטוח האדם יחטא בגאווה, ולכן אתה מורה כך, מניין לך שיחטא? ואם אתה כ"כ בטוח שיחטא בגאווה, איך בעריות פתאום אתה שאנן ולא חושש לחטא? מקובלנו מהשו"ע או"ח ר"מ שזו מחשבת יצר הרע שע"י עשיית המצווה נגיע לידי חטא ח"ו, ואם ניתן ליצר מה שרוצה לא נגיע לידי חטא (אגב, הגמרא קוראת לזה הלכה, "מרעיבו וכו'...." לגבי דוד, שנתעלמה ממנו הלכה).

 

נ.ב. אשמח לשמוע לגבי טבילה במקווה, מה הסברה בגמרא נגד (לכאורה זו החמרה לעשות כתקנת עזרא, ותקנת עזרא רק לא נתקעה להלכה, אך בוודאי שזו חומרא ראוייה ולא אומרים בזה "חסיד שוטה"....).

לא הבנתי איזה סעיף בשו"ע או מאמר חז"לחסדי הים

סתרתי.

לא התכוונתי שילך לשם בשביל הנשים, אלא דברתי על אדם שפורש מעריות בצורה מוגזמת ומתגאה בגלל כך, והתיקון שלו להיות בן-אדם רגיל ונורמלי ולא לפחד ללכת ברחוב איפה שיש נשים צנועות.

חסר מקומות שהולכים שם צנוע, כמו גאולה או ריכוזים דתיים אחרים.


לא הבנתי איך אתה מביא את המשנה ברורה כפשט הלכה, כש'חובת הלבבות' חולק עליו. במיוחד שאתה סבור שיש משקל לספר מוסר כמו הלכה.


אחת הסיבות לתקנות עזרא, זה שלא יהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, לכן תקנו טבילה, כדי שאם הוא רוצה להיות עם אשתו, הוא יצטרך לטרוח ולטבול, לכן לא יבוא עליה כל יום שיכול. אבל אלו שבהרגלם לטבול כל יום, אז במילא בטל הטעם, כי הוא יבוא על אשתו כל יום שהיא טהורה ויטבול אחרי זה ואין משמעות לתקנה.

אה, סבבה....תות"ח!

קודם כל, שמח לשמוע שאתה מדבר על כך, לא הבנתי בתחילה את דבריך. אבל עם זאת, אינני חושב שזו הדרך. אם אדם צריך ללכת ברחוב, שילך. אדם מתגאה? שיתבונן בשפלותו (יקרא פרקי הביטוש בתניא, פרקים כ"ט-ל"א) ולא יתגאה. האם הבבא סאלי היה גאוותן? האם עוד מקובלים קדושים וטהורים היו גאוותנים? לא. לא כולם במדרגה שלהם, ולכן גם אין ציפייה ממני לדוגמא להימנע מללכת ברחוב כמה שיותר, אבל מנגד גם לא לצאת לרחוב רק בגלל הסיבה הזאת. אני לא מבין מדוע אתה מחשיב כ"כ את הגאווה, וזונח את עניין העריות, אם אתה כ"כ חושש לגאווה, תחשוש כ"כ גם לעריות.

 

אשאל כך: למה התיקון הוא דווקא ללכת ברחוב? למה שהתיקון לא יהיה ללכת לגדולי הדור כדי לקבל קצת ענווה?

 

איך ידעתי שתביא את "חובות הלבבות" הזה.... מה שהוא אומר שבדיעבד אדם שעבר על גאווה יותר חמור, אבל אין בדבריו הוראה לכתחילה (שכן הוא ספר מוסר ולא ספר הלכה....) מה לעשות, ולכתחילה יש להימנע משני הדברים יחד, ולא חוששים לכך. כל עוד אין מקור הלכתי סותר, בוודאי שיש ללכת כמו ההנהגות שכתובות בדברי קדמונינו. ומלבד זה שהבאתי משנ"ב שהוא ספר הלכתי, בעוד שאתה מעדיף לתפוס בספר מוסר, כפי שאמרתי....

 

לא הבנתי, הרי אדם שטובל הוא טובל תמיד בבוקר לפני התפילה, ואם ירצה לבוא על אשתו, יצטרך שוב לטבול....וחוץ מזה שזו רק אחת הסיבות לטבול. ותא חזי שיש רבנים גדולים שטובלים כל בוקר. ומלבד זה שוודאי שברווקים לא שייך מה שאתה אומר.

לא רואה שום גדלות בלהתנהג לא נורמלי.חסדי הים

החתם סופר התנהג נורמלי לחלוטין, ולכן הוא זכה להיות כמו רבי עקיבא של דורו. מחדש עצום ומקורי בכל חלקי התורה ויש לנו תיעוד על זה.

לא כמו אנשים מסתוריים, שמספרים עליהם סיפורים, שאי אפשר לדעת מה אמת ומה לא.


קודם כל, זה דיון מוסרי שה'משנה ברורה' מביא ואני חושב ש'חובת הלבבות' חולק, גם לא הבנתי באיזה 'קדמונים' זה כתוב.


הטעם הזה בגמרא הרמב"ם פוסק להלכה (הלכות תפילה ד, ד): "ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין."


ברור שזה בעיקר בשביל נשואים, הרי הטעם בשביל נשואים.

התיקון זה לטבול בבוקר לפני תפילה כמו שמשמע במשנה בברכות כי חלק מהתקנה זה גם בשביל תפילה, וחלק מהראשונים אומרים שלא נתבטלה התקנה היום לענין תפילה.


אבל אתה בעצם אומר שהתקנה לא בשביל תפילה בבוקר שזה לא נכון אבל נזרום. אלא אתה אומר עדיין אלו שרגילים לטבול כל יום בבוקר, יש חשש שתלמיד חכם יבוא על אשתו באמצע היום ואם הוא לא יטבול הוא יהיה אסור בדברי תורה, לכן הוא ימנע מלשמש מיטתו באמצע היום. זה דחוק מאוד, כי גם תלמיד חכם משמש את אשתו באמצע היום רק לצורך גדול כדברי הרמב"ם איסורי ביאה כאן, י: "וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה". הרי הוא מתיר רק שאינו בא להמשך, אז למה צריך לתקן טבילה, כל התנאי שמותר לו זה צורך מיוחד ולא בא להמשך.

לא ענית לשאלה.תות"ח!

שאלתי אותך האם אתה חושב שהבבא סאלי גאוותן.

לגבי מה שאתה מסתפק בסיפורים האלו, אשלח לך סיפור שאני אישית שמעתי מרב. חבל להכחיש סיפורים ידועים ובדוקים. אותו דבר אני יכול להכחיש סיפורים על כל גדולי ישראל ולזרוק את כל סיפורי הצדיקים לפח. אבל זה פשוט התכחשות למציאות.

יש חילוקי הנהגות (לא במובן של מחלוקת, אלא במובן של מחולק) בין רבנים שונים, זה לא חדש. אבל בגלל זה להכחיש את כל המקובלים ודרכם? אתה רוצה, תתפוס בדרך רעק"א, לבריאות. לא אמרתי שלא. אבל זה מצחיק להתכחש לכ"כ הרבה חכמים וצדיקים מעם ישראל.

 

מה הקשר? הוא פוסק את זה להלכה. זה שהדיון הוא מוסרי לא סותר שהוא יכול להיות נפק"מ הלכתית. "חובות הלבבות" לא חולק להבנתי, וכבר הסברתי למה (אגב, אני לא מכיר רב אחד שפירש את הגמרא הזאת לכתחילה, אלא רק בדיעבד, וכדברי הרב זצ"ל שרק בדיעבד אדם יכול להסתכל על חטא במבט הא-לוהי שהוא חלק מהתכנית הא-לוקית.....אז הפשט הוא שגם חובות הלבבות לא השתנה משאר המפרשים וגם פירושו מסביר מדוע בדיעבד במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים). וקשה לומר שהחפץ חיים חלק בעצמו על חובות הלבבות, אם לא הסתמך על קדמון אחר, או שהבין כהבנתי בחובות הלבבות. מבחינתי, הרמח"ל נחשב "קדמון". אבל זה סתם עניין של הגדרות, אז לא ניכנס לדון על זה.

 

האם השו"ע פסק אחרת? מה שאמרתי שרווקים יכולים ללכת לחומרא לפי הטעמים האחרים בגמרא, ולא מתנגשים עם הסברה שנפסקה להלכה.

צודק, טעיתי. אבל עדיין יכול להיות שיראה קרי לפני אמצע הלילה, ואז בכל מקרה יצטרך לטבול שוב, ולא יעזור לו מה שטבל בבוקר לפני התפילה.

אגב, לא הבנתי את לשון הרמב"ם: "...ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאים". מה הכוונה הוציאוהו מכלל הטמאים? ההיפך, שמו אותו בכלל הטמאים שצריכים טבילה לכאורה, לא?

לא הכרתי את הסבא סאלי. לא קראתיחסדי הים

כתבים שלו. אז איך אתה רוצה שאסתמך עליו. כשאני לא מכיר שום דבר עליו. מסיפורים מכל מיני אנשים שהם בעצמם ממציאים ומגזימים.

יכול להיות שהוא היה גדול עצום, רק אין לי שום דרך להסתמך עליו.

זה לא כמו החתם סופר, שלכל הנהגה שלו שמוסמכת מביאים מגדולי הדור שהיו אתו ומתלמידיו.


התקנה של בעלי קרי, נפסק להלכה שזה בעיקר משום תשמיש, לא בגלל שיראה קרי, כמו שהבאתי מהרמב"ם.

הכוונה של הרמב"ם שהוציאוהו מכלל הטמאים, כי שאר הטמאים לא אסורים בתפילה ודברי תורה.

אז תשמע סיפורים לא מאנשים ברחוב אלא מרבנים גדולים.תות"ח!

כמו הרב שמואל אליהו ועוד הרבה רבנים. שלחתי לך באישי סיפור ששמעתי מרב על הבבא סאלי, אתה מוזמן להסתכל.

 

נכון, כדי שלא ישמש. אני לא אמרתי שהטבילה כל בוקר היא לפי הסברה שנפסקה, אלא שהיא לא מתנגשת איתה. אתה אמרת שאדם כזה לא יימנע מלבוא על אשתו כיוון שבכל מקרה טבל. אבל אם ראה קרי בין הטבילה בבוקר ללילה, אז יצטרך לטבול עוד פעם, ואז לא בטל הטעם של התקנה שנפסק להלכה. וההנהגה לטבול אינה משום הטעם שנפסק להלכה, אלא להחמיר כטעמים האחרים.

מה אומר?

כמובן, הדברים האלו שאני כותב זה רק לפי הסברה שלי, לא התעמקתי בסוגייה יותר מדי. אבל מנגד קשה לי שישנם רבנים גדולים שעושים נגד הגמרא. אולי בהזדמנות אעמיק בסוגייה זו.

אה, הבנתי, יפה.

גם אם הרב מרדכי אליהו מספר, עםחסדי הים

כל גדולתו העצומה, הרבה סיפורים ששמעתי ממנו הם היו הגזמות או אפילו המצאות ודמיונות, לא בגלל שחס ושלום הוא התכוון לשקר, אלא הוא דרש בצורה כזאת שדברי תורה, משל, וסיפור הכל משתלב, והכוונה שלו היה יותר במסר, פחות בעובדות היסטוריות.


מה שהם טובלים כל יום מוציא את העוקץ מהתקנה הראשונה, כי הם יכולים להיות מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, כי הם טובלים כל בוקר.

 

לא מאמין לך.תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ב באב תשפ"ג 17:53

תן לי דוגמא אחת שהוא שיקר, גם אם לא שיקר בהכל והמציא לגמרי, אלא שינה פרטים וניפח דברים.

זה לא אישי, פשוט אין סיבה להניח שרב גדול סתם ישקר (מה גם שאני לא מכיר היתר הלכתי לשנות פרטים כדי לחזק אנשים וכדו'....).

 

מה הכוונה מוציא את העוקץ? היום בכל מקרה לא מקפידים על התקנה כיוון שהיא לא נפסקה להלכה, האפשרות שהתקנה תועיל היא רק אם תהיה חיוב הלכתי, שהרי אם היא לא מחייבת, האדם יוכל להיות מצוי עם אשתו ולא לטבול, ולטבול רק כשרוצה. לכן, בכל מקרה היום הטעם העקרוני בטל. ולכן אין בעיה להחמיר כטעמים האחרים. (וגם בלי קשר אין התנגשות עם הטעם העקרוני, כיוון שיכול להיות שיראה קרי, אבל זה לא עיקר העניין, כי בכל מקרה ההחמרה לטבול היא לא בגלל הטעם הזה, שבכל מקרה גם אם יחמירו כטעם זה הוא לא יועיל, אלא משום הטעמים האחרים). נכון שאם יטבלו כל בוקר ויקבלו כנדר לטבול כל בוקר שזה יהיה דבר מחייב, זה "יתנגש", אבל כמו שאמרתי, אפשר שיראה קרי, וגם אם יתנגש, זה לא משנה, כי בכל מקרה היום אדם יכול להיות מצוי עם אשתו ולא יהיה חייב לטבול, ומה שמחמיר הוא משום הטעמים האחרים.

 

אגב, לגבי התפילין, לא הבאת ראיה שההלכה שצריך לנהוג לכתחילה, לא להסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, היא מעכבת בהנחה. וקשה לי להאמין שאתה מקפיד אפילו רגע אחד לא להסיח דעתך מהם, ולפעמים מוסחת דעתך, ואעפ"כ אתה מניח תפילין. אז אני חושב שמה שחב"ד עושים להניח תפילין לעם ישראל זה חשוב ביותר. ואני בטוח שהרמב"ם היה שמח בהם (בעניין התפילין). ואע"פ שאני לא מבין גם את ההנהגה הזאת לא לישון בסוכה, וגם לי יש קושיות על כך, אשאל אותך. האם אתה חושב שהרבי עבר על איסור דאורייתא בכך שלא ישן בסוכה? לא אומר שצריך לחקות אותו גם כן, אבל האם הרבי ביטל מצוות עשה ואם היה סנהדרין היה צריך להלקות אותו לדעתך?

1. עזוב זה לא דיון שיעזור לשנינו.חסדי הים

2. תראה מצדי יש שתי אפשרויות: א. להחמיר להחזיק התקנת עזרא לענין תפילה כדעת רבינו האי וכמובא כדעה אחת ברי"ף. (אם כי מספיק 9 קבין כפשטות הרי"ף)

ב. ביטול התקנה לגמרי, כי זה ימנע אנשים מלעסוק בדברי תורה ותפילה, כי יחכו לטבול, כמו שהגמרא אומרת.


זה שאנשים טובלים כל יום, הם לא עושים את התקנה כי יכולים להיות עם נשותיהם כמה שרוצים, רק טובלים בבוקר וגמרנו. הם נמנעים להתפלל, כי מרגישים מחוייבים לטבול, ואז מאחרים את התפילה.

אז יצאו קרח מכאן ומכאן.


3. ההגדרה בתלמידי רבינו יונה והרא"ש שאם יש לך מודעות שלא תגיע לידי צחוק וקלות ראש, אז זה לא היסח דעת. חב"דניקים מניחים לכל אחד, אפילו שאין להם שום מודעות בכלל, רק יודעים שזה סממן יהודי, ויש סרטונים שאנשים צוחקים ומגיעים לקלות ראש ף.


4. כן הוא עבר על דאורייתא. לא מלקים בדיעבד. אבל אם הוא היה מסרב לישון בסוכה, ההלכה היא שבית דין מכים אדם כזה עד שיעשה את המצוה.

1. טוב. אינני רואה איך ניתן להתכחש לסיפור כזה.תות"ח!

וגם אם נקבל שיכולה להיות אפשרות שפעם ב...הרב מרדכי אליהו היה משנה חלק מהדברים, סתם כך הדברים אמיתיים ונכונים. להגיד שאת הכל הוא המציא מבלי להראות שהסיפור הזה ספיציפית לא נכון, זה נראה לי מצחיק. אבל עזוב את הסיפור הספיציפי הזה על הבבא סאלי, גם שאר הרבנים, כולל החת"ס, לא היו "אנשים נורמליים" (מלבד זה ש"גדול" בהגדרה הוא לא נורמלי, ובהגדרה לא ניתן לומר שמה שנורמלי הוא הגדלות, כיוון שגדלות בהגדרה היא לא נורמלית....), כ"כ הרבה גדולי רבנים שהיו נוהגים שלא היו חיים כדרך הטבע, לא עובדים בעבודה (שלעבוד זה "נורמלי", והם לא עבדו....), לא היו חיים בתנאים שלאנשים רגילים היו "בסיסיים", לא היו יוצאים לנופשים ולחופש, והיו כל הזמן מתמסרים ללימוד התורה (לא כולם, אבל היו כאלו, והרבה....), היו יושבים בהתמדה עצומה בבית המדרש ולא היו כמעט יוצאים החוצה לרחוב (שזה "נורמלי"), אף לצרכים רגילים (כיוון ש"מעבירים ממנו עול דרך ארץ" או שהיו להם שליחים, או שוויתרו על כל מיני דברים בשביל לימוד התורה.....).

 

2. הם לא עושים את התקנה כפי הטעם שנפסק להלכה, אך מחמירים כטעמים האחרים. מה זאת אומרת מאחרים את התפילה? מה הכוונה, לאיזו שעה? הם טובלים לפני התפילה, ומקיימים את התפילה בזמן קבוע. אם מאחרים לאחר זמן תפילה בשביל חומרה, בוודאי שלא דוחים דין לכתחילה בשביל חומרה. אם מאחרים לזמן של שיטת בעל התניא, אע"פ שזה להחמיר כשיטה מסויימת וזה גם חומרה, לדעתי האישית החומרה הזו הרבה יותר עדיפה מאשר החומרה של לטבול לפני התפילה כטעמים האחרים. אבל מי אני שאכריע ואכריח בין חומרות? אני יכול לקבל שניתן לתפוס כחומרה אחת על פני אחרת. אם הולכים לפי כל השיטות בעניין, מצויין. לגבי זמן ק"ש, זה פחות בעיה, כיוון שאפשר לקרוא ק"ש לפני כן בזמן, ואם כן יספיקו במניין לפי שיטת בעל התניא, אפשר לעשות תנאי (נראה לי הגר"א אומר את העניין של התנאי, בכל מקרה זה מובא בהלכה). ואם מפספסים בשביל זה גם את זמן ק"ש אפילו לשיטת בעל התניא, ורק מגיעים לזמן תפילה, גם לדעתי האישית עדיף סמיכות גאולה לתפילה, אבל שוב, אני יכול לקבל שהם תופסים חומרה אחרת (ששני הדברים נאמרו בגמרא. ולזכרוני העניין של סמיכות גאולה לתפילה הוא לא הלכה מחייבת, ובין כך ובין כך שניהם לא הלכה פסוקה, אלא "עניין", ושניהם מובאים בגמרא....).

 

3. סרטונים? באמת?! על כמה מדובר? רוב האנשים אני מניח שלא מגיעים לידי צחוק וקלות ראש, וברור שעדיף לזכות את הרבים, גם במחיר שכמה בודדים יגיעו לצחוק וקלות ראש. "גדול קידוש ה' יותר מחילול ה'". "גדולה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש-מאות". מסכים שבוודאי עדיף שכל חבדני"ק ידע את מה שכתבת ויזהיר את מי שיניח שלא יבוא לידי צחוק וקלות ראש. אבל גם אם לא, ממילא רוב האנשים לא מגיעים לזה, אלא רק בודדים. (אגב, בדר"כ מצלמים דברים מיוחדים, לא דברים רגילים. את כל האנשים הרגילים שמניחים תפילין לא תראה בסרטונים, רק סרטונים מהסוג הזה תראה רצים....זה אחד מהחסרונות של המדיה בימינו, שמייצרת לנו תמונת מציאות שרחוקה מהאמת).

 

4. טוב. לכאורה אתה צודק, אבל אני מניח שאתה מכיר בגדולת הרבי מחב"ד. זאת אומרת, זו אמורה להיות קושייה עליו, אבל לא להשאיר את זה בסימן קריאה. צריך להבין מה הרבי חשב לעצמו, בוודאי שהייתה לו סברה. זו גם דרך הגמרא, הגמרא דנה בהו"א ומה השני שלכאורה נגד האמת חשב. בסוף מגיעים למסקנה שאחד צודק, והשני, אע"פ שהייתה לו סברה, טועה. אין לי בעיה שתגיד בשורה התחתונה שהוא טועה, אבל צריך להבין מה עבר לו בראש, הוא לא היה סתם אדם מהשוק. אפילו שיחתן של ת"ח צריכה לימוד, ק"ו הנהגות הלכתיות.

רק אעיר שצריך להיות עם תפיליןחסדי הים

בשעת קריאת שמע, ואם לא זה עדות שקר.

זה הפשטות בלי פלפולי האחרונים.

איך מתפללים ערבית לשיטתך?תות"ח!

הכוונה היא לאדם שלא מקיים את מה שהוא אומר, אך אם הוא כן מקיים את המצווה, אין בעיה. והיום לפי היהדות מתחיל מהערב, כך שהק"ש הראשונה ביום קוראים אותה בלי תפילין.

נראה לי הביטוי "פלפולי האחרונים" הוא ביטוי לא הולם. האחרונים למיטב ידיעתי הכירו את הגמרא הזו, ואעפ"כ כתבו מה שכתבו. וגם אם אתה חושב שפשט הגמרא לא כמו הסבר האחרונים, מן הראוי שתראה איך הם קראו את הגמרא לשיטתם, ולא לכתוב בפשטות שהם נגד הגמרא, ולהביא רק את הסברך.

לילה זה לא זמן תפילין. איךחסדי הים

הוא יניח?

ביום פוסק השולחן ערוך או"ח כה, ד: "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה".

והרמב"ם (הלכות תפלין ד, כו) מעתיק את לשון הגמרא:

"אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו".

....תות"ח!

א', זה לא מוסכם, יש דעות שתפילין שייכות גם בלילה. מה לשיטתם? וגם בלי קשר, רואים שעצם ק"ש בלי תפילין אין עם זה בעיה. אבל לא משנה, לעצם העניין הסברתי שהעדות שקר זה שאדם אומר משהו ולא מקיים אותו, אך אם מקיים, אין בעיה.

ברמב"ם ובשולחן ערוך כתובחסדי הים

שצריכים להיות עליו בשעת הקריאה.

גם אם פוסקים לילה זמן תפילין בפועל לא מניחים בלילה תפילין ויש איסור כפסק השו"ע או"ח ל, ב:

"אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם"

....תות"ח!

לכתחילה, כיוון שיש יותר עדיפות להניח בשעת קריאה, כיוון שבשעה שקורא מקיים, ויש קשר בין שתי המצוות האלו, אך אין דין של עדות שקר אם לא עליו בשעת קריאה.

גם אם בפועל יש עניין מסויים לא להניח תפילין בלילה, מחשש שמא יישן, עדיין זה לא מוסבר, אם זו עדות שקר, איך בגלל חשש שמא יישן עוברים על עדות שקר? לשיטות אלו אם כן, יוצא שכל ערב אנחנו עוברים על עדות שקר לפי דעתך, ולא ברור מדוע. אלא לפי ההסבר שלי אתיא שפיר. וגם בלי קשר, ההסבר של מה שאמרתי לעדות שקר הוא עצמאי, גם בלי לתרץ את העניין הזה, ומה שכתבת שצריך להיות בשעת הקריאה אינה הוכחה, כפי שכתבתי.

 

חוץ מזה, שמלשון הרמב"ם מוכח שהעניין של עדות שקר, הוא לא חובה הלכתית, אלא הידור מצווה, חומרה בעלמא. ואם כן, כשמרוויחים חומרות אחרות, אולי שווה לוותר על החומרה הזאת (ולא, אין לי מד לבדוק איזו חומרה יותר "שווה"....).

כמו ש-ר' חיים מבריסקחסדי הים

מדייק שזה מובא בהלכות תפילין ולא קריאת שמע, אז זה דין בתפילין.

אז זה תלוי בהלכות תפילין, ואם אין חיוב להניח אז תפלין, אז לא שייך עדות שקר, כי זה לא דין בקריאת שמע.

זה דין כשאתה מניח תפילין, תגיד את הקריאת שמע שאתה מחוייב בה.

גם אם נגיד שזה חומרא, זה חומרא שמביא השולחן ערוך, מה שאין כן לטבול כל יום.

חוץ ממה שנראה מפשטות הגמרא שצריך לסמוך גאולה לתפילה בקריאת שמע שמחוייבים בה (וגם אם נגיד שזה מחלוקת ראשונים. עדיין יש ראשונים שמפורש בהם כך.)


יפה, מצויין.תות"ח!

לא אמרתי לקרוא רק לפני התפילה, ובתפילה לדלג על ק"ש. שיקרא לפני התפילה, ויקרא גם כן על הסדר התפילה ק"ש, וכך כשהניח תפילין גם קרא ק"ש, ולא העיד עדות שקר.

לגבי החומרות, צודק, אבל לא מתבסס על זה.

נו, אם זו מחלוקת ראשונים, ניתן לתפוס כראשונים שסוברים שסמיכת גאולה לתפילה זה לאו דווקא לק"ש שמחוייבים בה, ולא להחמיר כמו דעת הראשונים האחרים, כדי להחמיר בחומרה אחרת. (פה זה להרוויח דעת ראשונים, ובטבילה זה להרוויח דעת אמוראים....). ומלבד זה, במקרה שמספיקים זמן ק"ש של בעל התניא ועושים תנאי לפני כן, יש צד שהם מרוויחים את שתי החומרות, אם בעל התניא צודק, וקוראים ק"ש שמחוייבים בה בסמיכות לתפילה, ואומרים רק כדי לצאת ידי חובת המגן-אברהם.

תראה לא נגיע להסכמהחסדי הים

אבל אמרת דבר חמור מאוד על גבול האפיקורסות, אלא אם כן לא הבנתי אותך. לא שייך כלל להחמיר כאמורא. אין דבר כזה ביהדות. אלא אם כן הגמרא עצמה אומרת להחמיר כאמורא, או שלראשונים לא ברור מה ההלכה כאמורא הזה או האחר.

הראשונים תמיד מנסים להוציא הכרעה מהגמרא. אם לראשונים יש מחלוקת, אז זה לגיטימי להחמיר, כי לא ברור מה הכרעת הגמרא. אבל אם יש הכרעה חלילה להחמיר. שומו שמים על זאת. נקווה שלא הבנתי נכון.

....תות"ח!

אני מניח שיש ראשונים שפסקו לא כרמב"ם (שהטעם הוא שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים....), אז אכן התכוונתי להחמיר כשיטות ראשונים אלו.

 

סבבה, יישר כוח על הדיון הפורה והמחכים איתך....

הערה לגבי 2.תות"ח!

כדאי לשים לב לא להכליל, ישנם הרבה מאוד קהילות של חב"ד, וחלקם מתפללים יותר מאוחר, חלקם יותר מוקדם. חלק מבתי החב"ד בכוונה מאחרים כדי שהיהודים שצריכים חיזוק יבואו לתפילה, ולא יימנעו להגיע לתפילה משום שהשעה מוקדמת (וקמים מוקדם בהרבה מהתפילה....). אני חושב שמעטים המניינים החב"דניקים שמאחרים לאחר זמן תפילה.

אתה לא מאמיןאתגליא

שהרבי מליובאוויטש באמת תופס את הסוכה כמקום נעלה רוחנית וזה מצער אותו לישון שם? נראה לך שפשוט לא היה בא לו לישון בסוכה בגלל הקור הניו יורקי או כי המזרון לא נוח לו ואז יש לו כל מיני תירוצים רוחניים?

אם אתה מדבר בכזאת כנות אז אולי תמשיך ותפרט את דעתך על הרבי מליובאוויטש, סתם מעניין אותי לשמוע בתור אחת שדי נהנת לקרוא את תגובותיך כל עוד הן לא בארמית.

מי אמר שהוא לא מאמין ככה?תות"ח!

הוא פשוט אמר שהרבי ביטל מצוות עשה, אפילו שהיו לו סברות. באיסורים כפי פשט הגמרא: "אין עצה ואין תבונה נגד ה'", גם אם יש לך סיבה טובה, אתה צריך לקיים את המצווה. אולי יש הוראת שעה ובאופן זמני בשביל צורך גדול ("גדולה עבירה לשמה"), אבל באופן עקרוני "אין עצה וכו'".

זאת הייתה שאלהאתגליא

חב"ד מתבססים על זה שמצטער פטור מן הסוכה. היה לי ברור שאתם יודעים את זה אם אתם מדברים, אבל בכל זאת אני מוסיפה בפרוש. זה לא ממש בגדר של סברה על המצווה או הוראת שעה.

בכל מקרה תודה על התגובה ואני מתנצלת אם הפריע לאי מי שהתערבתי בדיון של תלמידי החכמים של הפורום למרות שהידע ההלכתי שלי כמה רמות פחות.

לא שמעתי שהם מתבססים על זה.תות"ח!

יפה, זו תשובה טובה מאוד להסביר את הנהגת הרבי. אני עדיין לא מבין כ"כ מדוע זה גרם לו להצטער, אבל עכשיו אפשר להבין איך הוא נהג כך בכלל, וזה לא נגד ההלכה.

בכל מקרה, מילא הרבי, אבל קשה להאמין שכל חסידי חב"ד הם בגדר "מצטער", הם לא חשים את הצער בישיבת הסוכה מרוב הקדושה שבה....

אין לך מה להצטער, כי א', אני לא תלמיד חכם. ואם אני בדיון, אז למה שאת לא תהיי? ב', גם אם הידע שלך פחות גדול, כבר כתוב: "אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים" (תענית ז', עמ' א').

המקור למנהג חב"ד בעניין שינה בסוכה בקצרהאתגליא

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

תות"ח!

זו סברה נחמדה. לא הייתי אומר אותה מעצמי, אבל זה תירוץ קביל.

אעיר:תות"ח!

בכל מקרה הדיון גלש לעניין חב"ד, וזה לא עיקר הנקודה שרציתי להעביר. אני מסכים איתך לגבי דברים מסויימים שיש ביקורת כלפי הנהגת חב"ד. אבל זה שיש קבוצה אחת שטועה בדבר מסויים, לא אומר בשום צורה שלא ניתן להיות קדושים. ומלבד זה, חב"ד לא הצהירו על עצמם שמטרתם היא להיות "קדושים". יש דברים מסויימים שהם החמירו, וזו חומרה דאתי לידי קולא, דהיינו, שהחמירו בציור קדושת הסוכה, אך ביטלו את המצווה (כדבריה של @אתגליא....). אבל זה לא קשור לעניינינו. ובכללי, זה לא שהם הגיעו לטעות בגלל הקדושה שלהם, הם הגיעו לטעות פשוט כי הם טועים, זה הכל. מעבר לכך- זה כבר תיאוריה. אני מדבר על דרך של קדושה, ולא דיברתי על טעויות כאלו, והראיתי בדברי חז"ל ועוד איך הדברים מבוססים. ותא חזי שמלא מגדולי קדמונינו כמעט לא יצאו לרחוב, והיו רוב הזמן ספונים בבית המדרש, אע"פ שזה "לא נורמלי", ולא הגיעו לטעויות או לידי גאווה ח"ו. ומשה רבינו, גדול הנביאים, שלפי שיטתך היה אמור להיות גאוותן, והיה צריך להתחתן כדי שקצת "ירד אל העם", היה "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". לפי דעתך משה רבינו זו תופעה לא מוסברת....

אני לא מסכים עם מה ש@חסדי כתבעברי אנכי

לגבי הבבא סאלי, או עם הסגנון של הלשון..

 

אבל קודם כל, רק שתדע שהרב מאזוז באמת מורה לתלמידים שלו שלא לטבול כל יום בגלל שת"ח יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. והאיש הזה שטובל כל יום יכול להיות כתרנגול. זה פשט. אתה יכול להגיד שיש מעלה בטהרה וכו', והכל נכון. אבל אתה רואה שהיה דבר נוראי ככ, עד שחזל תיקנו תקנה כדי שלא יהיו מצויים כתרנגולים.

אם אדם טובל כל יום - ממילא פקע הטעם של התקנה של חזל. זה לא כזה מסובך..

בטלה טבילת עזרא או לא, לעניין תפילה או לימוד. עזוב. הפאנץ' הלך...

 

מי בכלל אמר שזה "להחמיר" לטבול כל יום? כי זה טהרה? יש לזה מקור הלכתי? וגם אם זה חומרא, מי אמר שזו לא חומרא המביאה לידי קולא? (קולא שחזל ככ רצו למנוע עד שתקינו טבילה..)

אתה יכול לומר, ואני אתחבר לזה, שצריך ליישב את מנהג הרבה מגדולי ישראל לטבול כל יום לפי הטעם הזה. ואפשר למצוא יישובים. אבל אם נסתכל ברובד הפשוט והברור.. ברור שמה ש @חסדי הים  כתב זה יותר פשט.

 

לא אמרתי לך מה לנהוג, וגם לא אמרתי לך שאין יישוב למנהג הרבה מגדולי ישראל רק כי אני לא מצאתי לזה יישוב. אבל זה הפשט.

 

 

עד כאן ההתערבות שלי בדיון שלכם. תמשיכו.

....תות"ח!

זה שהרב מאזוז מורה כך רק אומר ש @חסדי הים לא כתב מעצמו, ויש לו על מי לסמוך. אבל כנגד הרב מאזוז יש כ"כ רבנים אחרים שנהגו אחרת, אע"פ שאני מניח שהכירו את הגמרא. אז קודם כל, עצם ה"הוכחה" מהרב מאזוז, אינה הוכחה.

 

לגבי מה שאמרת שזה הפשט, ממש לא מסכים. זו לא חומרה שמביאה לידי קולא, כיוון שבכל מקרה התקנה של למנוע מאנשים שיהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים בטילה היום, ואדם במציאות של היום, שתקנת עזרא לפי הטעם הזה שנפסק להלכה לא מחייבת הלכתית, יכול להיות מצוי אצל אשתו כתרנגול מבחינה הלכתית. לכן, ניתן להחמיר כטעמים האחרים של הגמרא ואין בעיה. תגיד לי באיזה שלב אתה חולק עליי...

קוראת כאן תקופה בפורומיםאתגליא

עד היום הערכתי אותך מאוד @חסדי הים כאדם תורני וערכי אבל חייבת להגיד שעכשיו די הוריד לי. זה לא המחלוקת העקרונית אלא הזלזול מהרמה המחשבתית עד הרמה האנושית שמתבטא בתגובה.

יש אמת כלשהי במה שכתבת, אבל הזלזול שמשתמע מתגובתך די צורם. בעיקר כשברור לכולם שאין דרך מושלמת שההולכים בה חפים מטעויות.

בנימה עניינית: הם לא משקפים את הרעיון של "צדיק הרבה" יותר מכלל היהדות החרדית כיום, אולי רק במנהגים ספציפיים, ויש דברים שדווקא להיפך ביחס לשאר החרדים.

ב"החדשכאן

תורה עקומה

אני מסכים איתך שכמעט כל הציבור החרדי טועה בזהחסדי הים

במידה זו אחרת.

הרבה מהם המציאו תורה חדשה לגמרי של חומרות ואיסורים שאין להם שום אחיזה בהלכה ואף סותרים אותה. המציאו דת שמסתמכת על דמיונות וסיפורים ודברי מוסר, שסותרים את התנ"ך, חז"ל, והשכל הישר.

רק החסידות הלכה עוד צעד לצערינו.


כמובן, שחלק מהמנהיגות החרדית נוכלים, אבל רוב הציבור החרדי פשוט תינוקות שנשבו, וצריך לאהוב אותם ולמשוך אותם בעבותות אהבה אל האמת.

לא מדבר על הרבנים שזה נושא אחר, ויש הרבה רבנים שמתפקחים במידה זו או אחרת. הרבה מהרבנים שבויים בידי עסקנים נוכלים.


ברור שלצורך חזרתם בתשובה, נצטרך לנפץ אצלם הרבה דמיונות ושקרים שהם מחשיבים כקדושים, אבל התורה 'אמת כתיב ביה' וזה חותמו של הקב"ה.


יש דרך ברורה והיא דרך התורה ומצוותיה בלי להוסיף ובלי לגרוע. "תורת ה' תמימה משיבת נפש".


לא אכפת לי כלל מה חושבים עלי פה. אני פה לעשות את רצון ה' כפי שאני מבין מה זה וזהו. לא כאן לעשות רצון של שום בשר ודם או לעשות להם שום חשבונות:

"א-ד-נ-י אלוקים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגתי".

ב"ה שאני לא הגעתי למצב של ישעיהו הנביא:

"גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק." זה סה"כ כמה תגובות בפורום, אני לא מתרגש מזה.

אף על פי כן: "וא-ד-נ-י אלוקים יעזר לי על כן לא נכלמתי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש".

רק שים לב...תות"ח!

שלדעת המשנ"ב העזות היא מידה לא טובה, וצריך להשתמש בה רק במידת הצורך: "מפני בני-אדם. ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמידת העזות מגונה מאוד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו בעבודת ה' יתברך, כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (ב"י). ועין בבאור הלכה" (או"ח סימן א' ס"ק ה"א). קיצור, שים לב לסכנות שבמידה זו, ותשתמש בה בצורה נבונה...

חחח הרמת להנחתה לא מדבר אליך אישית, כיחסדי הים

אני לא מכיר אותך.

אבל זו דוגמא קלאסית לאלו שלומדים קיצורי הלכות כמו רק משנה ברורה ואפילו גם 'בית יוסף'.

מקור הדיון בטור זה על המשנה באבות ה, כ: "הוי עז כנמר".

מה תגיד על הרמב"ם בפירוש המשנה וגם רבינו יונה שמפרשים את המשנה באבות להיות "עז כנמר" בענין תוכחה, או בלשון רבינו יונה: "להוכיח עוברי עבירה".

הבית יוסף הכיר את זה. מוכרחים לפרש בו שזה לדבר עזות כנגד המלעיגים, אבל בצורה כללית וודאי שצריך להיות עז ולקיים מצווה דאורייתא של "הוכח תוכיח", וכדברי התוספות בשבת אפילו אם יש סיכוי כל שהוא שישמעו.


באמת, כנגד המלעיגים שאני יודע שלא ישמעו, אני מנסה לא להוכיח.

.....תות"ח!

אני עדיין לא לומד הלכה על הסדר לצערי, כך שההערה שלך לא נכונה לגבי.

לא הבנתי מה אתה אומר....הביאור הלכה (שהמשנ"ב מפנה אליו...) כותב במפורש שנגד עוברי עבירה, דהיינו, "אפיקורסין המתקוממים על התורה", מצווה להוכיחם, ובזה דיברו הרמב"ם ורבינו יונה. מלבד זה שדבריך לא עומדים, כיוון שהרמב"ם בעצמו בשמונה פרקים כותב כמו המשנ"ב כאן (אם תרצה אצטט אותו....), אז על כרחך הרמב"ם בעצמו עושה את החילוק בין סתם עוברי עבירה לבין אפיקורסים.

הגמרא כבר אמרה שהיום אין מי שיודע להוכיח, וכבר רבו הגדולים שאמרו שהיום הדרך היא לא ע"י הטחת דברים ושנאה, אלא ע"י קירוב בעבותות האהבה (ולא סותר שצריך לבוא עם מעט ביקורת ולא עם חנפנות, שלא חלילה נעבור על: "ולא תחניפו את הארץ", אך הביקורת צריכה להיות מעודנת ו"נשמעת"....).

 

לגבי עצם הדיון, לא כתבתי שלא תוכיח כלל, אלא רק אמרתי שכיוון שזו מידה מגונה, תיזהר בשימוש שלה, וגם במקרים שצריך ואין ברירה אלא להוכיח, צריך להיזהר שזה לא יותיר רושם בנפש, וכמו מה שאומרים לגבי כעס, שרק כלפי חוץ יראה פנים זועפות, אך בפנים לא יכעס.

 

נ.ב. מלבד מה שהטחת כנגד חב"ד ולא ניסית ללמד עליהם זכות, כפי שעשתה פה @אתגליא, שלפי הגמרא זה רמוז בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך". כדי שהביקורת תנבע מאהבה אמיתית, צריך לראות האם האדם מנסה להצדיק את השני, ובלית ברירה מוכיח אותו, או שזה נובע מניכור ל"ע. שים לב.

דבר ראשון כל מוני מצוות והפוסקים הביאוחסדי הים

מצות תוכחה.

הגמרא בבבא מציעא אומרת עד מאה פעמים, ובגמרא בערכין יש מחלוקת עד נזיפה, קללה, הכאה.

הביאור הלכה לא כותב בסימן א' שמצוה להוכיח אפיקורסים, הוא רק אומר שצריך להתקוטט עמהם ולהפר עצתם. הוא כותב ממש הפוך בס' תר"ח: "ודע דמסתברא דמה שפסק הרמ"א דבדבר המפורש בתורה חייב למחות דוקא שהוא באקראי אבל אלו הפורקי עול לגמרי כגון מחלל שבת בפרהסיא או אוכל נבילות להכעיס כבר יצא מכלל עמיתך ואינו מחויב להוכיחו וכן איתא בתנא דא"ר פי"ח הוכח תוכיח את עמיתך ועמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצות אתה חייב להוכיח אותו אבל לרשע שהוא שונאך אין אתה חייב להוכיח אותו והעתיק זה הגר"א בקיצור באדרת אליהו ע"ש ולענין אוכל נבילות לתיאבון או מחלל שבת שלא בפרהסיא יש לעיין בדבר".


דווקא בגלל שאני אוהב את חב"ד וחושב שהם בכלל עמיתי, אני רואה לנכון להחזירם למוטב. ברור שמנסים ללמוד זכות, אבל אי אפשר במקומות שזה סותר הלכה ומביא להרס ביהדות.

מוני המצוות לא נמצאים בזמנינו.תות"ח!

הפוך, מה שהבאת מהביאור הלכה מוכיח שמה שהמשנ"ב הביא "שלא יתקוטט עמהם" ושהפנה לביאור הלכה, לא סותר כלל למצוות תוכחה, ויש שני דברים, יש תוכחה, שזה דבר שנובע מאהבה, ויש התקוטטות, שזה נלווה עם שנאה. ולכן אין סתירה בין דברי המשנ"ב, לבין דברי הרמב"ם. אז לא הבנתי מה כתבת, אם הכרת את הביאור הלכה בסימן תר"ח.

 

א', שמח לראות את המילים האלו... לצופים מן הצד לא ברורה הנחת היסוד הזאת שלך, ולעיתים היא די מתפספסת פה בפורומים, ואתה יותר צריך להדגיש ולכתוב את זה, שכל התוכחות שאתה כותב הן על גבי האהבה והכבוד שאתה רוחש למי שאתה דן איתו. זה חשוב מאוד, וזה חלק ממצוות תוכחה, שכדי שהיא תישמע, צריך לבוא עם ביקורת מעודנת: "שמאל דוחה וימין מקרבת". עובדה שזה לא סותר הלכה, כפי שכתבה כבר @אתגליא.....

אתה לא כתבת ככה. אמרת שיש מצוות תוכחהחסדי הים

לאפיקורסים לפי הביאור הלכה, וזה לא נכון, הוא כותב הפוך.

הרמב"ם שמביא מצות תוכחה גם לא חי בזמנינו, אבל זה הלכה.

צריך להוכיח ולהודיע לכולם את האמת, מספיק שמישהו ישמע ויתבונן והרווחתי, וגם אם לא עשיתי תפקידי.


פה בפורומים אני כותב עניינית מה דעתי לגבי נושאים בהשקפה והלכה, אני מנסה לא לרדת לפסים אישיים.

זה שהעלו את הבבא סאלי, כתבתי שאני לא מכיר אותו, מה אני ישקר ויתחיל להגיד עליו שבחים. אני לא יודע כלום עליו שמוסמך. כתבתי שיכול להיות שהיה גדול. אני פשוט לא יודע כלום עליו.

לגבי מה בית דין היה עושה למי שלא קיים מצות סוכה, כתבתי את הדין.


אני חושב שאנשים בפורום שקוראים. אני מניח שאחוז גבוה לא קורא את הדיונים, אבל אם הם קוראים הם מסתכלים על זה מהצד ולא כזה מבינים.

אנחנו דנים כמו בית מדרש עם הריתחא דאורייתא וככה זה צריך להיות. אני חושב שלגיטימי שהפורום נותן לזה מקום.


זה לא קשור כלל איך אני מרגיש בפנים לחרדים או חסידים. לבי מלא אהבה אליהם עם כל הביקורת.


נכון, כי לא הכרתי את הביאור הלכה בסי' תר"ח.תות"ח!

אבל אחרי שהבאת את הביאור הלכה אז אין כלל סתירה בין הדברים....

אני לא חולק על כך שיש מצוות תוכחה, רק אמרתי שהאופן להוכיח השתנה בימינו. ח"ו שתיעקר אחת ממצוות התורה שהיא תורה נצחית.

 

לגבי מה שכתבת על הרב אליהו, זה נראה לי האשמה ללא כל בסיס. לא ציפיתי ממך לחלק שבחים לבבא סאלי. הפוך, אם שמעת עליו שהוא רב גדול, אין סיבה להניח שהוא לא. הרב מרדכי אליהו מעיד על גדלותו, ואותו אני מניח שאתה מכיר, אז הנה לך עדות של הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לגדלות של הבבא-סאלי.

לגבי הדין מסכים, אבל לפי מה ש @אתגליא כתבה, שזה מבוסס על הדין של: "מצטער פטור מן הסוכה", אז לא היו מלקים את הרבי, כיוון שהוא פטור ממצוות סוכה. את האמת שאני באופן אישי חושב שאפשר לומר את זה רק אם יש מישהו יחיד סגולה שלא יושב, אם אתה אומר שכל הציבור לא ישב, זה ממש ביטול מצווה. אבל אם היה אדם שהוא היה בגדר מצטער כיוון שהוא ידע את קדושת הסוכה ומעלתה, ולא יכל לעמוד בזה, אין בעיה.

 

אני מסכים שצריך שתהיה ריתחא דאורייתא, אני אוהב את זה. אבל זה לא שאנחנו באיזו התכתבות בינינו, ואף אחד לא עוקב ולא מבין מה שאנחנו אומרים, כי עובדה ש @אתגליא הייתה שותפה בדיון כאן, ואני מניח שיש עוד הרבה שקוראים ועוקבים. אבל בסדר, אני מבין למה אתה לא מרגיש מחוייב לזה, אבל רק אומר שכדאי לקחת את זה בחשבון.

 

בדבריי לא פסלתי את האופן שבו אתה מוכיח. כבר כתבת שאתה נמנע מלהוכיח מי שאתה יודע שלא ישמע....רק אמרתי שלפי המשנ"ב, אע"פ שיש מצווה להוכיח, לא להתקוטט, שזה ינבע מאהבה, לא משנאה, ואז מידת העזות לא תיקבע ותשאיר רושם גדול בנפש. זה כל מה שאמרתי.

 

העניין של "ימין מקרבת" צריך להתגלות גם כלפי חוץ, ולא רק בלב. יש סיפור על הרב מרדכי אליהו והסוכרייה שממחיש את זה, אני יכול לחפש את זה אם אתה רוצה....

הנה, מצאתי: הלכות נזיפה וסוכריה • אתר הרב מרדכי אליהו סיפור חזק!

שוב אני מכבד את הרב אליהו מאוד אניחסדי הים

רק לא סומך על הסיפורים שלו מבחינת אמת היסטורית. ברור שבכולם יש מסר חשוב.

לא שמעתי על הבבא סאלי שום דבר מוסמך, אני לא יודע. אני לא יקבל שום דבר רק בגלל שהעולם אומרים ככה או ככה על בן-אדם, עד שיש עובדות שמוכיחות לי. למה צריך שיהיה לי דעה בזה. אני פשוט לא יודע. יש לו חזקת כשרות כמו כל יהודי ויותר מזה לא יודע.


 

אני לא מקבל סברא כזאת של מצטער בגלל קדושת הסוכה, זו סברא עקומה. כל התנאים והאמוראים לא ידעו מה זה קדושת הסוכה?


 

ברור שאהבה צריכה להתגלות במעשים, אבל פה אני כותב את הדברים איך שהם בלי לנטות ימין ושמאל.

אני באמת אשמח לשמוע מה גורם לך לא להאמין לסיפוריתות"ח!

הרב אליהו. אם הוא מוחזק בעיניך כדובר אמת כמו כל ישראל, מדוע אתה לא מאמין לדבריו?

 

א', אני באופן אישי וודאי שלא סובר אותה. אבל אני לא חושב שזה עקום לגמרי, כיוון שניתן לומר שהתנאים והאמוראים אע"פ שידעו קדושת הסוכה מהי, הם היו ברמה ובגדולה שהם יכלו להכיל אותה. או במילים אחרות, הם היו במדרגת השמחה, והרבי לעומתם לעניין קדושת הסוכה היה במדרגת היראה (השווה: מלבי"ם שמואל ב', פרק ו' פסוק ט'). ולכן, הם יכלו להכיל את הקדושה של השכינה השורה בסוכה אע"פ שהכירו בה, כיוון שהיו במדרגה גבוהה, ובעל התניא היה במדרגת ביניים יחסית אלינו לבין האמוראים והתנאים, אנחנו לא קולטים את הקדושה ברמת הכרתית, התנאים והאמוראים הכירו והכילו, והרבי הכיר ולא הכיל.

 

לא הבנתי. אם אתה מוכיח, צריך גם שתבוא עם זה גם האהבה באופן גלוי. האם אינך משתמש בפורום ב"שמאל דוחה"?

בפורום אני כותב את הדברים איך שהםחסדי הים

לפעמים יוצא אהבה וחסד, לפעמים גבורה ודין. לפעמים מידות אחרות.

אני רואה את הפורום כבמה לכתוב את מה שבדיוק במחשבתי ולבי.


בחיים עצמם, הדברים יותר מורכבים.

טוב....תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ג באב תשפ"ג 15:46

אשמח לשמוע מדוע לפי דעתך הפורום שונה מהחיים האמיתיים...סתם מסקרנות

נשמע שאתה חולק על התפיסה החרדית בנוגע לרבניםאתגליא

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

את יודעת שזה ניתן לבדיקה...שפרינצא בוזגלו
בעיני הקונפליקט הואאתגליא

האם אנחנו נשארים דבקים בערכים שלנו רק בגלל שזו מסגרת הנוחות שלנו או שבאמת אנחנו מאמינים בהם? ויותר מזה, האם אנחנו מאמינים בהם רק כי זה נוח לנו?

הכוונה היא לא לנוחות במובן הפשוט, אלא לזה שנולדנו לחברה מסויימת ויש לנו את הערכים שעליהם חינכו אותנו. ברוב המקרים הרבה יותר קל ונוח להשאר במקום הזה.

 

אין לי תשובה, לא חושבת שתהיה תשובה מוחלטת שתבהיר לי הכל. בני אדם זה דבר מורכב מידי.

יש סדרה יפההיום הוא היוםאחרונה
של שיעורים של הרב נתנאל אלישיב על פסיכולוגיה ויהדות. לדעתי הוא עונה על זה שם וזה ישמח אותך
לקבוע תור לאורתופד בזמן או 40 דקות לפני הזמןרועישםטוב

אני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?

אצל רופא מבוקש, מתי שלא תגיע תצטרך לחכותפ.א.

כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.

ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.

לפחות בכלליתמשה

לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.

בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.

לא יודע אם המערכת מזהה אותך עם התור בכניסה למרפאהארץ השוקולד

אם איחרת ביותר מרבע שעה

אבל מזהה אם הקדמתמשה

וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.

שווה להביא ספר\לעבוד בזמן שאתה מחכהפתית שלגאחרונה

מאשר לאחר מראש

עריכה זה בדיוק מה שמשה אמר

המלצה למטריותרועישםטוב

מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.

סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם

כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)

זכורה לי פעם בשירות לאומיחושבת בקופסא

כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.

המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).

אל תתקמצנו על מטריות.

הכי טובות זה המטריות ההפוכותנפשי תערוגאחרונה

אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח

החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבר

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

עוד משונתקהאחרונה

שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...

אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות

לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע

ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..

בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל

והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל

כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר

בהצלחה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

תודה רבה!נחלתאחרונה

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה