נשואים 3+ שנים.. נקלטנו ב'ה חודש אחרי החתונה.. לא באמת הכרנו לפני החתונה ונפגשנו מעט פגישות והיה חיבור מאוד טוב והרגשנו שזה זה. לפני שהכרתי את בעלי יצאתי עם מספר בחורים.. כל אחד מהם ממש התפעל ממני ורצה להתקדם.. היו מתחילים איתי המון ( חוזרת בתשובה. השם שמר עליי שלא היה לי בן זוג לפני בעלי למרות שהיום לפעמים מצטערת על זה.) תמיד החמיאו לי כמה אני יפה ומדהימה ולא ראיתי את זה כי הייתי חסרת ביטחון. היום כשאני מסתכלת על תמונות מלפני כמה שנים אני חושבת לעצמי שממש הייתי עיוורת לדברים הטובים שבי.
אחרי ההקדמה/ פריקה - המצב שלנו לא כל כך טוב.. אין תקשורת טובה (בקרוב מתחילים יעוץ זוגי..) גיליתי בו צדדים ממש אנוכיים אחרי הלידות בצורה נוראית. ממש קיבלתי הלם מההתנהגות הילדותית והאנוכית שלו. אני אדם שנותן ונותן ולא מבקש והוא נפל בדיוק על מה שהתאים לו. גםשביקשתי זה לא תמיד הועיל.
המצב הוא כזה - יודעת שהשם לא עושה טעויות! איתו הייתי צריכה להתחתן. אבל כואב לי שהוא לא מה שחיכיתי וציפיתי לו.. לא ביקשתי את האביר על הסוס הלבן..רק חיבוק אוהב מהלב.. להרגיש שהוא איתי ושיש לי על מי להתרפק.. אין את זה.
גם אף פעם לא היה ולא הרגשתי שהוא המשענת שלי. הוא מטוד דואג לעצמו. מאוד כפוי טובה (לטובתו אפשר להגיד שאמר שלוקח הרבה דברים כמובן מאליו וצריך לעבוד על זה.. הייתי כל כך תמימה שבעיניי שה היה נראה שולי.)
מישהי (מטפלת שפגשה המון אנשים וסיפורים) אמרה לי בעבר שהיא שמה לב שהשם תמיד מזווג לנו את הזיווג שיבנה אותנו.. שיגע לנו בנקודות הכי כואבות.. מרגישה את זה ממש עכשיו וכבר תקופה ארוכה.
הוא לא מבין מה הוא עושה.. נכון אני גם יכולה להיות לפעמים לא הכי נעימה כי הוא כבר הרס לי כל רגש. נתתי לו את כל העולם שלי והוא ניפץ אותו לרסיסים. אני חושבת על אחרים. חושבת על הבחורים שיצאתי איתם בעבר אולי זו הייתה טעות להגיד לא ועם השכל של היום הייתי יודעת הרבה יותר טוב איך לבחור מה מתאים לי..הייתי פשוט תמימה בנוגע להכול!!! כל כך שמחתי ששמרתי על עצמי ופתאום אומרת לעצמי "מה יצא לי מזה? לא חוויתי שום דבר ממה שדמיינתי לפני החתונה לפחות הייתי חווה לפני (לא משהו מיני, משהו רגשי. גם אם זמני ומלא בתאוות זה עדיין יותר טהור וטוב ממה שקורה פה עכשיו. הוא מתיש אותי. לא נמשכת אליו בשום צורה.. מתנחמת בסתם מחשבות על מישהו דמיוני ושוקעת אל תוך עצמי בדמיונות שלי אחרת אני יכולה להתפרק. הולכת לסופר לחנויות רואה בחורים וחושבת לעצמי שהם נראים הרבה יותר טוב ממנו לא רק פיזית גם במידות (יודעת שזה שטויות אבל מי אמר שזה לא נכון חסר בחורים טובים ורגישים בעולם? ושוב לא ביקשתי מושלם רק את היחס הבסיסי).
לא מאמינה שחושבת על אחרים. לא מאמינה שנגעלת ממנו. בורא עולם ראית כמה נלחמתי לשמור על עצמי כמה רצו וניסו וכיבדו וייקרו אותי ועדיין לא נפלתי עדיין שמרתי נגיעה שמרתי על עצמי אמרתי לא גם למישהו שהלך בדרך שלך אבל פחות ממה שרציתי אז למה אני במצב הזה עכשיו מה עליי לעשות קשה לי מאוד עד בלתי אפשרי לא לברוח למחשבות על אחרים הוא כבר לא מעניין אותי אם הייתי מכירה את הצדדים שלו לפני הלידות חד משמעית הייתי קמה והולכת. בורחת כל עוד נפשי בי. אבל יש נשמות נוספות בעולם שתלויות בי ובו ואני לא יכולה ככה סתם לזרוק הכול. מבולבלת ותשושה ועייפה ומה לא...
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)
