וואלה בהתחלה חשבתי את בת כאילו אתה בת לא משנה

קיצר , הצדק איתך , לכל הצדדים והמינים טוב שיתחשבו באחר ויעשו כך .

(מיותר לציין שיש גם בחורים שמתנהגים כך לצערנו)

זה לא משהו שתמיד חושבים עליו לבד.

כי נגיד אני, הייתי בגישה של "שום דבר לא בוער" אני לא באיזה מרוץ לחתונה, זה חלק כזה שמשתלב עם החיים לא איזה פרויקט שאני עליו... וכשאמרו לי מה מקובל אז באמת השתדלתי... אבל זה לא תמיד ידוע.

וגם יש בנות שמחוסר ניסיון ומרוב לחץ יכולות להתנהג בצורה ממש מגעילה שהן מתביישות בעצמן... אני התביישתי בשביל חברת טובה והייתי בהלם שהיא עשתה כזה דבר (ממש מרחה וסיננה... בתשובה של אחרי פגישה) ומבחינתי זה לא אופייני לה אבל זה בגלל שהיא הייתה חסרת ניסיון וסוג של אבודה מול הסיטואציה החדשה... לא כולם לוקחים את הנושא של פגישות בקלות.

והרבה פעמים יש ציפיות שונות מאוד לגבי איך דברים צריכים להתנהל, על מה נכון לדבר וכו'..

אני מסכימה איתך זה התנהגות לא נעימה בכלל... תודה שאתה מעלה למודעות, ואולי יעזור פשוט לזכור שזה לא אישי וזה מטבע הדברים קורה בהתחלה, 

ואולי גם להזכיר וללחוץ קצת... כדי שיהיה ברור שמחכים לתשובה. יש גבול לסבלנות לא צריך לסבול כל דבר.

בודאי שהבנות לא רעות. ואם זו התחושה מהחברים שלך, תתרחק מהם (או שתעשו בדק בית רציני מה הסיפור שלכם).

בנות מקסימות!

אני בכלל לא נכנס לחשבונות האלה כי זה לא מביא לשום מקום.

יומיים שלושה שאני לא מקבל תשובה, אני מעביר לשדכן שאני ממשיך הלאה ואם תהיה הצעה רלוונטית, הנוכחית תעבור לסטנדביי.

זה פשוט לא מעניין אותי מה הסיבה שהיא לא מצאה את הזמן. זה יכול להיות הכי מוצדק בעולם והכי לא. אני לא נכנס לזה.

עושה מה שנראה נכון לי.

+

הפתרון הוא להציע במקביל

הרבה יותר קל לי לסרב כשהיא לא יודעת שמבררים עליה (או לפחות המינימום האפשרי).

אז כדאי להתנהל לפי הדור

ולא מכיר את הדור שאת מדברת עליו.. 90% מהמקרים מציעים לי קודם.

רוב הבנות יודעות. 

הממליצה מספרת להן 

השדכנית שואלת אם פנויות 

אז כנראה שכבר עניתי כן\לא והכדור אצלה..

לי קרא שהבחור יזם את ההצעה יום למחרת בערב אמרתי כן ואז הבחור פנה רק אחרי 3 ימים

זה גם לא נעים כלכך התחושה (:

ובאמת שלא מבין. אלא אם כן ענו לו מאוחר..

והזכרת לי שפעם עניתי תשובה חיובית להצעה שמאוד נראתה לי בעשרת ימי תושבה ואז השדכנית אמרה לי שהבחורה מעדיפה אחרי החגים.

בלעתי ואמרתי נחכה. כשהתקשרתי לבחורה התברר לי שהיא בכלל לא ידעה שעניתי תשובה חיובית... היא אמרה לשדכנית שהיא מוכנה לקבל הצעות אחרי החגים.

מסכנה. התנצלה מיליון פעם.

זה תחרות? כי אני משתדלת לראות בעין טובה

אבל לחזור אחרי 3 ימים שאתה זה שיזמת את ההצעה נשמע לי לא לעניין קצת

אם הצד השלישי אמר לו רק אחרי יומיים.

אני מבין שאת ענית לו. אכן לא מקובל בעיני. 

מה זה אומר..?😶

פשוט נולדת אחרי זמנך.

(איך הערה בחיוך שלי הגיעה לזה?) 

או שהבחורים לא מתקשרים 

לא כולם מבררים 

או גם וגם 

ובחורים שלא מבררים זה לפעמים מציק לי.

בהמשך של מה שכתוב חזרתי שוב ושוב ושוב על זה שכנראה זה נובע מחוסר מודעות ולא מסיבה אחרת

קרה לי מעט מאוד. בד"כ ענו די מהר. מצד שני גם אני ממש לא מתעכב בבירורים אז אולי זו מידה כנגד מידה..

יצא לי יותר מפעם אחת לברר, לתת מענה באותו יום, לקבל מענה חיובי עוד באותו יום ולהפגש למחרת (ולהזרק עוד באותו יום...).

תחליט כמה זמן אתה מחכה + תהיה בתקשורת מול המשדכ/ת 

אין סיבה שבחורה תברר יותר מ 48 שעות ללא סיבה ממשית ידועה שאז אתה יכול לבחור. 

מה שכן - 

בנות לא רעות. 

בנים לא רעים. 

כשמדובר בדיני נפשות ורגשות 

הדברים לפעמים לא מקבלים אותה תמונה כמו שאתה מצפה 

מה שכתבתי שכל הבנות רעות זה היה ציניות - לקראת נישואין וזוגיות

אולי הנימה לא הייתה מספיק ברורה.

ברור שזה לא רוע, אלא חוסר מודעות. על זה התלוננתי

אבל גם לקחת נשימה ואורך רוח 

ולהבין שבדיני רגשות ונפשות 

הדברים הם לא דיכוטומיים 

וכמו שאמרתי- 

תקבעו את הסייגים שלכם! 

לעומק את הבן אדם

תמיד עדיף לשפוט טיפה יותר לטובה אנחנו עדיין לא מכירים אותו .. 

אני יכולה להגיד שזה מאוד תלוי מי המשדך ואיך זה נעשה.

יש כאלה ששואלים מראש אם אני פנויה, ואז שואלים אותו אם הוא פנוי, ואז אם הוא מעוניין ספציפית בי, ואז הוא מברר, נותן תשובה - ואז זה מגיע אליי.

אבל צריך לזכור שיש כאן מערכת שלמה ומורכבת. נניח שמגיעה אליי הצעה, זה יכול להגיע בתחילתו של יום עמוס במיוחד, ואין לי זמן לקרוא בכלל את הכרטיס. ואז אני מתיישבת בערב לקרוא, ושולחת הודעה למספרים לברר, ורק למחרת הם אומרים לי שהם עמוסים, ושיהיו זמינים רק מחר בערב, ואחרי שאני מדברת איתם אשן על זה לילה ואז אענה תשובה.

וכמובן שזה יכול ליפול בדיוק בשבוע שאח שלי מתחתן, סבא נפטר או כל דבר אחר שיעסיק אותי.

אני חושבת שבאופן כללי אנחנו תמיד צריכים לזכור מצד אחד שיש בן אדם בצד השני שעומד וממתין לתשובה, ומצד שני לנסות לדון לכף זכות. ושזה לא נובע מרוע לב.

עוד נקודה שאני חושבת שכדאי לציין, זה שאתה מרגיש את זה כלפי בנות, ואני מרגישה את זה כלפי בנים. כן, גם לי קרו כל מיני מקרים כאלה.

וכמובן, אחרי דייט יש כללים אחרים. מגיע לו נקודות - לקראת נישואין וזוגיות

אני מכירה התנהלות אחרת..

לרוב מקבלת הצעות לפני או במקביל לצד השני.לא מורחת ולא מורחים אותי כמעט אף פעם.

לא הייתי רוצה שיבררו עלי ללא ידיעתי

אבל מי שואל?

כשמורחים אותי, יותר משמפריעים לי הציפייה וחוסר הוודאות, מפריע לי חוסר התקשורת, כי בעוד אני יכול בקלות ללמד זכות בקשר לעיכוב עצמו, הרבה יותר קשה להבין מה מונע מלשלוח הודעת עדכון קצרה..

אבל זה די ברור שיש גם בנים כאלו שמורחים דברים...

יש  מחוסר מודעות ויש כאלו שכך ההתנהלות שלהם...

אפרופו בענין בירורים שמורחים זמן  אני יכול לפתוח על זה דיון שלם...

לענ"ד זה די מקביל לשיווק ומכירות ,חברים שיודעים לדבר או פחות...יכולים להיות אנשים מדהימים טובים חכמים יפים וכל מה שתרצה ואין מי שיודע " לשווק" אותם..

ממילא התלבטויות הרבה פעמים הם די מדומיינות עד שנפגשים במציאות עם המדוייט עצמו...

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.