סתם אנקדוטה, ראיתי קמפיין של משרד הבריאות על כמויות המלח בחטיפים וכמה שזה מזיק, ומסתבר שאחרי שלושה ימים שזה שודר הורידו אותו מהפרסומים כי החברות הגדולות- אוסם וכו הפעילו לחצים כבדים שזה יפגע להם במכירות…

מה שאני עשיתי בקשר לילדים שלי- קודם כל התחלתי לחסן בגילאיים יותר מאוחרים- לפחות אחרי חצי שנה- שיגדלו טיפה ויהיו פחות פיציים, וגם אז מרווחת בין החיסונים ומפצלת ככל האפשר.

לא ממהרת לחזור על כל חיסון בתדירות המומלצת. הרבה פעמים זה חוסך חיסונים, והם גם כבר מתחזקים.

במיוחד אם את מניקה, ומעבירה לקטנה את הנוגדנים בחלב, לא רואה סיבה למה להילחץ ולחסן כשהם קטנטנים כל כך. 

ולא רק על החששות מהסכנות שיש מהחיסונים.

ותמיד מתארים את זה מפחיד ממש.

בגלל זה אני לחוצה, לאלחסן נגד דלקת קרום המוח נשמע מפחיד ממש.

מצד שני גם להדיר טיפות פוליו נשמע מפחיד 

טאטעע

שמקדם חיסונים והתחסנות באופן רשמי.

פה לא תמצאי בדיקה מעמיקה ודיון מעמיק.

רוב המקורות שמביאים בדיונים הם רשמיים שמגבים את משרד הבריאות.

כמובן שיש גם דיון אמיתי בשולי הדיונים.

אני הגעתי ממצב שחיסנתי הכל לפי הספר בהדרגה עד לחוסר אמון מוחלט במערכת אחרי שהזריקו לשניים מהילדים שלי את חיסון הסייוואק הארור.

עצתי- לדחות את כל החיסונים ואז לבדוק חיסון חיסון.

מה הצורך בו, אם בכלל, מה הסיכונים, מה הוא מכיל ולשמוע את דעת המתנגדים- יש היום המון חומר ברשת. אפשר להיעזר במי שלא מחסן כדי להבין למה אינו מחסן ולבדוק את הדברים.

לאחר מכן, ההחלטה מונעת מהבנה ולא מפחד(שהוחדר בנו)

כי אין אינטרס לבדוק.

ויש אינטרס גדול שלא לבדוק.

ובנוסף כשנותנים חיסון לתינוק שהאמא עדיין לא מכירה- אין לה דרך לדעת האם הוא נפגע מהחיסון או שככה הוא נולד.

מסקנה- אל תתנו חיסונים לתינוקות שאתם עדיין לא מכירים.

ותכלס- אין קשר זו תופעת הלוואי הכי חזקה של כל החיסונים.

ומי שלא רוצה להפגע מתופעת הלוואי שלה- שיזהר מהם מאוד

ההשערה שאין פגיעה באנשים בשימוש בתרופות וחיסונים היא המעוותת.

וזכותך להאמין אחרת.

המציאות חזקה מכל.

אני לא פועלת לפי השערות, זו הגישה שלך.. לשער שכל מיני דברים לא טובים שקרו קשורים לחיסונים, וזו בדיוק הבעיה של מתנגדי החיסונים, שהכל מבוסס על השערות. אין שום דבר מוכח, להפך הטענות העיקריות הופרכו במחקרים מדעיים.

ואני לא טוענת שאין נזקים, לגבי תרופות זה ידוע לכל שיש תופעות לוואי וסיכונים וכל אחד יכול לקרוא על זה בעלון המצורף, זה גלוי לכל. לגבי חיסונים נדיר שיש כי זה משהו שלא נשאר בגוף ולא לוקחים באופן מתמשך אבל כשכן יש והיו מקרים בהחלט בדקו וחקרו ויידעו והפסיקו לשווק. החשיבה הזו שהרפואה רוצה לפגוע בנו ולהרע לנו, והפוך זה שקשה לאנשים לקבל שמטרת החיסונים היא רק לעשות טוב בעולם ולמנוע מחלות ולהציל חיים.. פשוט מעציב אותי. 

זה פירוש שלך.

זה חיסון שרמת האלומיניום בו הייתה לפחות פי 2 מחיסון רגיל.

זה שהבעיות של ה"נפגעים" קשורות לחיסון, זו פרשנות. החיסון נבדק במחקר מבוקר והוכח כבטוח, זו עובדה.

ודי כבר לנפנף באלומיניום, מדובר בכמות מזערית (אפילו הפי 2..) וצהבת בי מפחידה בהרבה.

אני דווקא עברתי תהליך הפוך.

פעם הרבה יותר פחדתי מחיסונים, קראתי סיפורים של מתנגדי חיסונים שגרמו לי להיות עם הרבה סימני שאלה בעניין.

למעשה כן חיסנתי את רוב החיסונים (גם בגלל שלבעלי היה חשוב), אבל פיצלתי הרבה, ועל חלק ויתרתי.

בקורונה דווקא חקרתי יותר לעומק.

ההפחדות נגד חיסוני הקורונה היו מפחידות, ומצד שני פחדתי גם מהקורונה עצמה ומההשלכות שלה. אז זה גרם לי להשקיע יותר בקריאה של שני הצדדים.

ופתאום גיליתי המון עיוותים ואפילו שקרים בכל ההפחדות נגד החיסונים. וגם תשובות משכנעות וברורות בעד החיסונים.

וזה גרם לי לאבד את האמון בכל אלו שמפחידים נגד חיסונים. ולהאמין הרבה יותר לחיסונים שעברו תהליכים ארוכים של אישורים, אחרי מחקרים מרובי משתתפים.

אין לי זמן לפרט פה עכשיו, אבל אם תרצי לשמוע יותר, אני יכולה בשמחה.

רק אומרת שזה נושא מאוד רגיש להרבה אנשים.

אני לא באה להגיד לאף אחת אחרת מה נכון או מה לעשות. רק משתפת בתהליך שאני עברתי.

כל דבר שנאמר בתקשורת צריך לקחת בעירבון מוגבל, לא משנה באיזה נושא. תמיד לשאול מי מימן את הכתבה? את המחקר? מה האינטרס שלו? תמיד להיות ביקורתיים לגבי כל דבר. בעד ונגד (אגב, עכשיו עם הרפורמה המשפטית קל מאוד לראות את זה, איזה כלי תקשורת מסקר באיזה אופן).

זה הדבר הראשון שמלמדים בתואר ראשון בתקשורת (ולמדתי את זה, אז אני יודעת).

מעבר לזה אין לי כ"כ איך לעזור לך, כי אני מפחדת מהמחלות יותר מהחיסונים..

ועדיין הצד המתנגד יותר הגיוני לי, זה קשה

גם אני מחסנת במרווחים ומפצלת (לאו דווקא המומלצים ע"י מ. הבריאות).

רק לגבי הפוליו- אני נותנת את המחומשת שבה יש גם את חיסון הפוליו המומת שנחשב בטוח ולא מחסנת במוחלש (טיפות).

בכל מקרה שתהיינה החלטות טובות!

הרבה מרופאי הילדים בכלל לא כזה מבינים בחיסונים

אלא פשוט חיילים של המערכת..

לכי תשאלי רופאים על חיסונים, על ההרכב, תופעות לוואי, הכל..

רובם לא ידעו בכלל

ורק יגידו לך שצריך לחסן וזהו.

לא כי הם ביררו ובדקו וחקרו.

לא באה להגיד שלא לחסן כלום, אלא שרופאים ילדים בכלל לא כזה קשורים לעניין וזה לא סיבה לחסן

ולגבי משרד הבריאות, לצערינו יש לו עוד הרבה אינטרסים חוץ מהבריאות שלנו.

לפחות סמסטר אחד על חיסונים.

זה ממש כפוי טובה להגיד שהם לא יודעים כלום בנושא ורק בובה על חוט.

היא מאבחנת מעולה. משקיענית, איכפת לה מילדים והיא מתנהגת לילדים באהבה גדולה.

אני מעריכה אותה מאוד.

אבל חיסונים לא ידעה כלום חוץ מזה שחייבים.

לא ידעה על הסייוואק, לא על חסרונות ברורים שהיו לי ידועים וברורים.

רק אחד החיסונים היא לא עודדה לחסן- הפנימוקוק.

מי שאומר לה שהוא לא מחסן אותו- היא שותקת.

אמרה לי שבגלל ששלחה יותר מידי ילדים למיון אחריו.

איך היא אמרה לי? המעסיק שלי הוא משרד הבריאות

אני מחוייבת לו. להשמע לו ולעשות מה שמנחים אותי.

לזה שהם חיילים של המערכת שלא מבינים

לא תפקידם לדעת בדיוק על ההרכב, בשביל זה יש רוקחים.

ברור שיש רופאים גרועים כמו בכל תחום אבל רוב רופאי הילדים שנתקלתי בהם, בעיקר בצעירים, הם ממש לא כמו שאת מתארת

לא סתם הם לומדים כל כך הרבה...

באבחנה- כן. בטיפול- תלוי

הרופאת ילדים המקסימה שלנו- אני באה אליה רק לאבחנה.

וגם זה כמעט ולא.

היום אני יודעת בזמן חולי לתת מיד ויטמין סי ודי, מה שהרופאה מעולם לא הנחתה אותי.

הייתי מבקרת אצלה חורפים שלמים כל שבוע סבב עם ילד אחר.

היום יש לי ויטמינים ותרופות צמחים בבית ואני דבר ראשון מנסה לטפל בבית באמצעים טבעיים.

אני לא מורידה חום עם משככים, הילדים הרבה יותר חזקים ופחות חולים וכשהם חולים המחלות קצרות יותר.

בשנים האחרונות אני יכולה לספור על יד אחת כמה פעמים ביקרתי אצלה.

אז אני לא מזלזלת ברפואה.

אבל לא חושבת שהיא חפה מטעויות.

בוודאי לא חפה מאינטרסים.

בוודאי מצירה צעדים של רופאים שמעזים לחשוב בעצמם.

ואמין

לא מדקלם או מהמהם

לשלוח לך מספר?

חשיבה ביקורתית זה מעולה, ואני לא אומרת שמערכת הבריאות קדושה ולא טועה אף פעם.

אבל מדהים איך בנושא החיסונים כולם פתאום נהפכים למומחים גדולים שמבינים יותר מכולם.

יש רופאים שיודעים, יש רופאים שלא.

הרופאים שאני מכירה, ממשיכים ללמוד גם אחרי שהם סיימו ללמוד. קוראים מאמרים, רואים חולים (שזה הניסיון הכי טוב), מתייעצים עם רופאים אחרים במקרה שהם לא יודעים ועוד.

רופא טוב ידע לשקף את השיקולים שעומדים מאחורי חיסונים. הוא לא יגיד שאין תופעות לוואי בכלל, אלא שבשיקול רחב תופעות הלוואי עדיפות עשרות מונים על אי התחסנות.

אבל התיארויה שלי לא מסתכמת במשפט אחד, ומן הסתם לא החלטתי אותה סתם אלא אחרי תקריות וראיות.

ואם התכוונת ברצינות לרופא כזה אני בהחלט אשמח לשמוע

אבל לא מהתנסות אישית

עולם הרפואה מלא במחקרים ובהרבה אנשים שעובדים קשה, אך אחד עושה את זה כדי להזיק למישהו חלילה.

אם כי אני כן משתדלת לפצל ולרווח... 

רובם עבודתם קודש,

אבל לאמר שמשרד הבריאות דואג רק לבריאות... טוב... זה משהו שהצליחו להחדיר פעם, היום כבר לא

האמת שהתלבטתי אם להתייעץ עם הרופא ילדים שלה, אבל נרלאי שהתשובות דיי ברורות,

אני מקווה לעשות את ההחלטות הנכונות בע"ה

מרגישה שהם מדקלמים תשובות

ובסוף אין את מי לשאול ואיפה לברר

ואם כן הוא מסכן את משרתו.

הרופאת ילדים שלנו אמרה לי במפורש שהיא עובדת של המשרד, לא שלי

הרבה מהסיפורים נגד חיסונים, הם אישיים של אנשים שמספרים שנפגעו בעקבות חיסון.

כשמגיעים סיפור כזה, או אפילו רק שומעים על סיפור כזה, זה מפחיד מאוד.

אבל צריך להבין, שבחלק גדול מהמקרים, או שמדובר בקשר מקרי בין החיסון לבין התופעה שחושבים שנגרמה ממנו, או שמדובר במשהו שנגרם בעקבות החיסון, אבל הסיכון שלו הוא הרבה יותר נמוך מאשר המחלה נגדה מחסנים.

לגבי האפשרות הראשונה (שהקשר הוא מקרי), אני אספר שני סיפורים ששמעתי מכלי ראשון, בהם הסיפור נראה כאילו התופעה היתה בוודאות בעקבות החיסון, רק שהחיסון שהיה אמור להיות לא היה בסוף…

את הסיפור הראשון שמעתי מחברה שעובדת כאחות, ועבדה גם בלחסן חיסוני קורונה במרפאה בישוב מסויים. אחת המטופלות במרפאה, אישה מבוגרת ללא מחלות רקע מיוחדות, התלבטה מאוד אם להתחסן. בסוף היא קבעה תור לחיסון, אבל ברגע האחרון היא ביטלה אותו. יום אחרי התור (שבסוף לא ניתן לה חיסון), היא נפטרה בפתאומיות. אם היא היתה מתחסנת, בוודאות היו מאשימים את החיסון, למרות שהקשר הוא מקרי (ואת זה אפשר לדעת בוודאות כי היא בסוף לא התחסנה).

הסיפור השני (ששמעתי או מהאמא של התינוקת, או מהאחות טיפת חלב, אני כבר לא זוכרת) הוא על תינוקת שהיה לה תור לחיסון בטיפת חלב. אמא שלה התעכבה והגיעה לתור באיחור של חצי שעה. כשהם הגיעו פתאום האמא ראתה שלתינוקת יש פריחה על כל הגוף. היא אמרה שבוודאות לא היה לה כלום כשהם יצאו מהבית. אם היא היתה מגיעה בזמן לחיסון, והוא היה ניתן חצי שעה קודם, היה נראה שבטוח הפריחה היא בגלל החיסון, אבל זה בעצם היה רק סמיכות מקרית.

מהסיבה הזו, אי אפשר להגיד על חיסון שהוא מסוכן בגלל סיפורים אישיים.

הדרך היחידה לבדוק את זה בצורה אמיתית, זה על ידי מחקר רב משתתפים, שבודק באופן סטטיסטי אם יש פער אמיתי ומובהק סטטיסית בין מחוסנים לבין לא מחוסנים.

ועל כל חיסון עושים את זה. בלי זה אי אפשר לקבל אישורים על חיסונים.

ככה גם גילו שבחיסוני קורונה כן ראו עליה קטנה בשכיחות של דלקת שריר הלב אצל מחוסנים לעומת הלא מחוסנים. ושיתפו אותנו במידע הזה, לא הסתירו אותו. ובכל זאת המליצו לקבל את החיסון, כי הסכנה פה היא לא גדולה, והסיכון לדלקת שריר הלב אחרי קורונה היא בכל מקרה גבוהה יותר.

אבל למשל כשבדקו את הסיכון להפלות בעקבות החיסון, בדקו על אוכלוסיה גדולה של מתחסנות, ובדקו האם השכיחות של ההפלות גדולה יותר מאשר סתם ככה באוכלוסיה (כי מי כמונו יודעות שיש אחוז לא קטן של הפלות בלי סיבה ידועה…). וראו שאין עליה באחוזי ההפלות (או מומים בעובר) אחרי החיסון.

אז גם אם יש מישהי שהיתה לה הפלה אחרי החיסון, ועד עכשיו אף פעם לא היו לה הפלות, עדיין אפשר לומר שזה קשר מקרי ולא סיבתי. כל אחת מופתעת בהפלה הראשונה שלה, אף אחת לא מצפה שזה יקרה לה, אז תמיד קל יותר כשיש משהו להאשים. אבל זה לא באמת קשור…

ודווקא בהקשר של הפלות, זה אחד הדברים שהכי גרם לי לאבד אמון במידע שמביאים המתנגדים לחיסונים.

כתבו פה באותה תקופה כמה פעמים בפורום שיש מחקר שהראה שיש כ-80% הפלות אצל מתחסנות בשליש ראשון. ואז מישהי הביאה את המחקר, והראתה טבלה מתוכו, שבאמת היה נראה ממנה שיש אחוז גבוה מאוד של הפלות אצל מתחסנות בשליש ראשון.

אבל לי היה חשוב לראות את הדברים בפנים, אז פתחתי את המאמר על המחקר, וקראתי אותו (למרות האנגלית…), וגיליתי שזה מידע מעוות לגמרי (לא יודעת אם שקר מכוון, או שסתם מישהו שלא יודע לקרוא מחקרים כמו שצריך וטעה בהבנה שלו. ברור לי שמי שהעלתה את זה לפורום באמת האמינה בפרשנות שכתבה ולא שיקרה בכוונה. אבל למעשה זה היה פשוט שקר).

למעשה המחקר הזה דווקא הוכיח שאין שום עליה בהפלות או במומים אחרי החיסון. הטבלה שהועלתה, שכביכול הוכיחה ההפך, התיחסה להריונות שכבר הסתיימו. אבל המחקר נעשה כשחלק מהנשים במחקר עדיין היו בהריון ולא ילדו (התחילו את המחקר כשהן היו בשליש ראשון, וכשהמאמר נכתב הם היו לקראת סוף ההריון). אז יצא שאצל הנשים שהתחסנו בשליש ראשון, כ-80% מתוך אלו שסיימו את ההריון, סיימו אותו בהפלה (השאר סיימו אותו בלידת פג, כל שאר הנשים שהתחסנו בשליש ראשון עדיין היו בהריון ולכן לא נכנסו בכלל לטבלה הספציפית הזו. היה מידע עליהן בחלקים אחרים של המאמר).

כתבתי הרבה על הקורונה, כי זה מתי שחקרתי יותר לעומק ושיניתי את הכיוון שלי בנושא.

אבל מאז גם יצא לי לקרוא (או יותר לרפרף) על כמה מחקרים שעזרו לי גם להעלות את האמון שלי בחיסונים לתינוקות. אם כי, בנושא הזה באמת כבר קראתי פחות כי הגעתי למסקנה שאם זה עבר את כל האישורים כדי שיתנו את זה לתינוקות שלנו, כנראה שנעשו מחקרים רציניים מספיק, והמאמרים עליהם קיימים גם אם אין לי זמן וכוח לחפש אותם ולקרוא אותם...

התלבטתי מאד אם להתחסן לקורונה בהריון

ואז ההריון נפל עוד לפני החיסון

ועדיין יש בסביבתי נפגעי חיסון קורונה שרואים קשר ישיר לחיסון.

החל מבעיות לב, שרירים, סרטן טורבו ועוד.

ברור לי שאת רוצה לעשות את הטוב ביותר עבור הבת שלך, אין בכלל ספק. אבל אני לא כל כך מבינה איך חוסר האמון שלך במערכת הבריאות קשור לחיסונים. משרד הבריאות בארץ לא המציא אותם. החיסונים מבוססים על אימונולוגיה- על איך שמערכת החיסון עובדת. זה משהו שמקובל בכל העולם, ולא קשור לאינטרסים של ממשלה כזו או אחרת או ארגון כזה או אחר.

ולגבי המידע שיש ברשת.. שימי לב שהחיסונים נבדקו במחקרים מדעיים, ה'מידע" של המתנגדים הוא כל מיני סיפורי מקרה, שהסבתא, שהשכנה, שהדודה סיפרה... שום דבר מדעי. 

יש רופאים שהעדיפו לפרוש ממערכת הבריאות ולחשוף את האמת מבפנים.

כך שיש רופאים שמעידים. אלו לא סתם סיפורים מפה לאוזן

לא אומרת לא לחסן.

את כל ילדיי חיסנתי

אבל לטעון שהכל ספקולציות ומערכת הבריאות דואגת רק לטובתנו זה גם לא בדיוק נכון

קראתי הרבה ממש עבדתי על זה, החיסונים ככל הנראה לא נחקרו עד הסוף, יש שאלות בלי תשובות שהגורמים הראשיים לא עונים עליהם והכל כמובן מוסרט ומתועד, לא פרשון של פרשן כלשהוא.

והכי חשוב זה שהחיסונים הם בהחלט תעשייה של המון המון כסף, לא כולם טובים ויישרי לב, תהיי בטוחה שיש שם אנטרסים והמוןןןן. אנשים ימכרו חיים בשביל כסף.

הידעת שאי אפשר לתבוע את חברות החיסונים במקרים של מוות וכו' ל"ע?

הידעת שאחד החלקים הכי חשובים במחקר שהוא השוואה בין ילדים שחוסנו לילדים שלא חוסנו, לא נחקר???

ומה שרשמתי לך זה לא ממאמרים שאיני יודעת מי עומד מאחרוהים, אבל מספיק לי לראות צילומים וראיונות, את זה נראלי קשה לפברק,

וגם אם אכשהוא פברקו את זה, עד כאן ידי משגת.

אין לי אלא מה שעיניי רואות.

ועכשיו נותר לי להחליט מה אני מחסנת ומה לא, וזה מה שכואב לי שאני צריכה לעשות עבודה של משרד הבריאות

כי כל אחד מקובע בעמדה שלו, וזה רק יוצר שרשורים ארוכים של התנצחות שלפעמים מגיעה גם לטונים פחות נעימים.

אבל אחר כך הגעתי למסקנה, שכל עוד הדיון נשמר עם שיח מכבד, זה דווקא הזדמנות לשמוע באמת ולקבל עוד צדדי הסתכלות.

אצלי באופן אישי, חלק ממה שהביא אותי לשנות את הגישה שלי, היו דברים שכתבו בפורומים פה (לא רק, אבל זה כן חלק).

האמת שחלק גדול מהבעיה בדיון כזה היא שאלת האמון.

כי ברגע שאין אמון בסיסי, אז לא משנה מה יגידו, תמיד יהיה אפשר לטעון שמשקרים לנו.

אבל אם נחליט להיות מוכנים באמת לשמוע את הטענות בצורה נקיה, האם אפשר באמת לדון בשאלות לגופו של עניין? לדבר על נתונים למעשה?

בינתיים, אני כתבתי למה מקרים פרטיים הם לא מדד, ומחקרים גדולים כבר הוכיחו את בטיחות החיסונים.

התשובה שקיבלתי היא על מקרים פרטיים. זה לא שכנע אותי, כי בדיוק על זה כתבתי, שממקרים פרטיים אי אפשר ללמוד.

רוב מה שאת כותבת פה זה טענות שאי אפשר באמת לענות עליהן. זה רק הכותרות של הטענות. בלי פירוט שמאפשר באמת להתמודד מול הטענות.

רוצה לפתוח את זה באמת? לתת הזדמנות להתמודד עם הטענות שגורמות לך לחשוש כל כך?

ואני אתייחס בינתיים לשתי הטענות היותר מפורטות שכתבת -

על זה שאי אפשר לתבוע חברות של חיסונים על מקרי מוות, אני חושבת שמה שכתבתי בדיוק מסביר את זה. אנשים לפעמים נפטרים בפתאומיות. כל עוד לא הוכח קשר בין חיסון מסויים לעליה במקרי מוות (על ידי מחקר רב משתתפים עם ניתוח סטטיסטי), אז כנראה שהמוות לא קשור לחיסון, גם אם קרה בסמיכות. ולכן הגיוני שלא יהיה אפשרי לתבוע על זה. לי זה נשמע די הגיוני.

לגבי השוואה בין ילדים שחוסנו לילדים שלא חוסנו, באיזה הקשר את אומרת את זה? על כל החיסונים? על חיסונים מסויימים? כי בקורונה בהחלט היו מחקרים שהשוו בין מחוסנים ללא מחוסנים.

בכלל, עד כמה שידוע לי, בכל פיתוח של חיסון חדש, חלק מתהליך קבלת האישור כולל נתינת החיסון לקבוצת מחקר, והשוואתה לקבוצת ביקורת. זה בדיוק השוואה בין מחוסנים ללא מחוסנים. (יכול להיות שלא עושים את זה באופן הזה על ילדים, מטעמים אתיים. אני באמת לא בקיאה בחלק הזה).

אולי את מדברת על משהו ספציפי יותר? רוצה להסביר למה התכוונת?

אני רוצה להיות עם אמון במערכת אבל אני לא,

את צודקת שלא לוקחים דוגמא ממקרים פרטיים על אף שיש הרבה שקשה להתעלם מהם (לדוג דלקת שריר הלב והחיסון קורונה, יכול להיות שזה מקרי... אבל עדיין מפחיד)  אבל זה לא רק, כמו השאלות שכתבתי...

נכון שהקשר בין חיסון למוות יכול להיות מקרי אבל במקרה של חברות החיסונים אין מה לבדוק אפלו, אי אפשר לתבוע וזהו. אין על מה לדבר\ להסביר.

ולגבי ההשוואה, ראיתי את זה בנוגע לחיסוני שגרה של הילדים.

יכולה לשלוח לך אם תרצי

דווקא בהקשר של דלקת שריר הלב וחיסון קורונה, זה קשר לא מקרי שאכן הוכח שהיתה עליה מובהקת סטטיסטית (עדיין קטנה מאוד, אבל כן קיימת).

והיתה שקיפות, ושיתפו את הציבור בממצא הזה, למרות שידעו שזה ירתיע אנשים מלהתחסן, ולמרות שידעו שמתנגדי החיסונים ינצלו את זה כדי להפחיד עוד יותר נגד החיסון (כפי שאכן קרה).

וגם הסבירו למה למרות הממצא הזה עדיין יש המלצה להתחסן, כי הממצא הזה שכיח אפילו יותר אצל אנשים שחלו בקורונה. וכי לא מדובר פה במשהו מסכן חיים, אלא משהו שניתן לטיפול והחלמה.

בהקשר של מוות בעקבות חיסון - איך באמת את מציעה לבדוק מקרה פרטי של מוות של אדם לאחר חיסון? אין איך לבדוק את זה ואין איך להוכיח. הדרך היחידה לבדוק זה על ידי מחקרים גדולים, שכבר נעשו, וממשיכים להיעשות כל הזמן.

ולגבי השוואה בין מחוסנים ללא מחוסנים בחיסונים ילדים, אשמח שתשתפי אותי במידע מסודר ואז אבין יותר למה הכוונה.

אני יכולה לכתוב על כל דבר שכתבת פה אבל נראה לי שזה לא המקום לבדוק דברים כאלה. משרד הבריאות מחזיק לוביסטים פה שיש להם תפקיד ברור.

אענה רק לגבי פגיעות לב מחיסון קורונה-

לא מדובר בכמות זניחה.

רק בסביבתי אני מכירה כמה שנפגעו בלב מהחיסון.

אנשים ללא עבר לבבי.

אבא שלי, מורה של הבת שלי למשל. אח של אבא שלי כבר עבר צינתור. כל אחד עם פגיעה שונה בלב.

שמעתי גם על המון עם דום לב, צעירים.

אף אחד לא מקשר לחיסון.

אין מערך שאוסף את הנתונים. רופאים אומרים שאין קשר.

אז לא היתה שקיפות ואין שקיפות.

בכל מקרה, יכול להיות שזה באמת לא המקום לפתוח את הנושא לעומק.

אני רק יודעת שכשמדברין על עליה בשכיחות של כל מיני תופעות, ובאופן אוטומטי מקשרים את הכל לחיסונים, שוכחים שרוב האוכלוסיה גם חלתה בקורונה, ויכול להיות שהתופעות קשורות גם לזה.

ש'אין איך לבדוק ואין איך להוכיח' זו בעיה, שלרוב זו גם אמירה מוטית

זה לא שאין, אף אחד לא מעונין לעשות את זה פשוט. לדעתי.

כי כשבמשרד הבריאות רצו להגדיר מתים מקורונה, הם עשו את זה יפה, ועם הטייה ברורה. למשל - כל מי שנפטר כשבחודשיים האחרונים לחייו אובחן עם קורונה 

גם אם נפטר מתאונת דרכים/ סרטן ל"ע

וכך בעצם הפאניקה בציבור גדלה כשלמעשה היום הקורונה היא לא יותר משפעת רגילה. 

וכל מי שחוסן ולקה בדלקת שריר הלב עקב כך _(ואני מניחה שיש מחוסנים שלקו ולא נכנסו לסטטיסטיקה, כי הקריטריונים שהוגדרו לשם כך לא מספקים מבחינתם נסיבתיות. למשל - כי הם חלו בקורונה גם כן,  ולך תוכיח שאין לך אחות..), נשאר לסבול עם מחלה שעלולה לגרום לאי ספיקת לב

איך בדיוק דלקת בשריר הלב פחות חמורה מקורונה? לא ברור. הקורונה עברה חלפה ואנשים שלקו בדלקת שריר הלב נשארים עם בעיה לכל החיים

רק היום הבינו את זה..

(ומי שסובל מפוסט קורונה, באופן יחסי לאוכלוסייה, לא מדובר בכמות ענקית של אנשים שאפשר לומר שזו ממש מיני מגפה קטנה )

האמירה הזו בעייתית כיוון שהיא משאירה חור שחור ענק, הן מבחינה מחקרית והן מבחינה עובדתית

אני חושבת שזה מה שגורם לאנשים לאבד אמון. הם פשוט שואלים שאלות ולא מקבלים תשובות.

וברגע שיש אנשי רפואה שהם מחוץ לקונצנזוס (לא רק בארץ אגב), שמגיעים לרשתות החברתיות ומסבירים מנגד למה לא כדאי להתחסן - מה יעשה האדם הממוצע?

למי הוא יקשיב.?

למשרד הבריאות, שנתן לתינוקות פה סייוויואק? שנתן טיפול שנוי מאוד במחלוקת ומזיק לגזזת? ועוד ועוד..

הציבור לא שוכח. ומי ששכח - דואגים להזכיר לו 

היום, בדור של הרשתות החברתיות, אנשים רוצים לדעת ולהבין. זה הדור.

כן, גם בענייני רפואה וחיסונים, ובטח ובטח בכל הנוגע לילדים

אז כשעולה ספק מצד אנשים - ראוי לחזק את אמון הציבור באמצעות ידע מותאם, או הידענ אותו רוצה אותו אדם ספציפי לדעת

אי אפשר לחזק את הציבור באמצעות ידע מותאם אם פשוט אין אותו.

יש להם ידע שפיגועי הגזזת היו בסדר? יש להם ידע שנפגעי חיסון קורונה מקבלים מענה וחקירה אמיתית של הקשר לחיסון? או שזורקים אותם עם תשובה שהם אולי  חלו בקורונה.

אלא שהיא נגרמת גם בעקבות קורונה, ובשכיחות גבוהה יותר מאשר בעקבות חיסון.

הנה למשל מחקר שבוחן את ההשפעות של הקורונה על הלב, לעומת ההשפעות של החיסון.

https://www.jacc.org/doi/full/10.1016/j.jacbts.2021.10.011

(לא קראתי את כולו, רק רפרפתי וקראתי את התקציר. אבל זה נגיש לכל אחד שרוצה לקרוא).

לגבי מה שכתבת על האמון במערכת הבריאות, אני מסכימה שהכל פה זו שאלה של אמון.

ובהתחלה גם לי לא היה אמון במערכת הבריאות, האמנתי הרבה יותר לסיפורים של המתנגדים, ולכל הקולות שאת מזכירה.

אבל אז שמעתי את הקולות של המתנגדים מעוותים נתונים (למשל, מביאים טבלאות מתוך מחקר שמוכיח שאין עליה בשכיחות של הפלות, ומוכיחים באמצעותם שיש 'סיכון של 80% להפלה במתחסנות בשליש ראשון), או 'מוכיחים' שאין שום סיכון לחלות בקורונה, או מנסים לשכנע ש'מחוסנים נדבקים בקורונה יותר מאשר לא מחוסנים, רואים את זה אפילו הגרפים של משרד הבריאות' ואז מראים גרפים של מספרים מוחלטים ולא של אחוזים (כשיש הרבה פחות לא מחוסנים, אז ברור שיהיו פחות נדבקים לא מחוסנים במספרים מוחלטים).

אז בשלב הזה, אני איבדתי את האמון שלי בקולות של המתנגדים, והתחלתי להקשיב יותר לקוחות של הממסד הרפואי, בלי לפסול מראש את כל מה שהם אומרים בגלל החוסר אמון שלי בהם, ופתאום הבנתי שיש להם הרבה תשובות. רק שבלי לבוא עם מוכנות לתת אמון, באמת קשה לקבל את הדברים, ולכן לא בטוח שיש טעם במהשך הדיון פה...

אלא שימי לב למה שנוצר 

גם מי שחוסן ולא נדבק, גם מי שלא חוסן ונדבק, וגם מי שחוסן ונדבק - כל אלה יכולים ללקות בדלקת שריר הלב

בין אם מהחיסון, בין אם מהדבקה. 

אבל להתחסן יותר חשוב כנראה, אז ממעיטים בערך ההדבקה ואומרים שזה מחלה שניתן לטפל בה

 או כמו שכתבת "וכי לא מדובר פה במשהו מסכן חיים, אלא משהו שניתן לטיפול והחלמה."

אבל למעשה דלקת בשריר הלב עלולה לגרום לאי ספיקת לב, בנוסף לעוד תופעות ופגיעה רחבה באיכות החיים

 אז החשש בהחלט היה לגיטימי

רק שבשם הלחץ להתחסן (והיה לחץ מטורף) הקטינו את החשש של מי שלא רצה

ואם נסתכל על זה במבט מפוכח של היום - זה היה פשוט מטורף מה שהיה פה בתקופה של הקורונה 

במיוחד שהיום את אף אחד לא מעניין מי חלה או מי התחסן. כי בין יום היא הפכה למחלה וויראלית רגילה, דקה אחרי שחשבנו 

שזו מגפת קץ האנושות 

לא נראה לך מגוחך? לי נראה מאוד מגוחך. 

ולדעתי לא החיסונים גרמו לזה. גם לא הסגרים. זו פשוט הייתה תחזית ה'פעמון' שדיברו עליה, 'טבע המגיפה' מה שנקרא בפי 

כל האפידמיולוגים מהארץ ומהעולם שאמרו שהחיסונים כלל אינם נצרכים

אז בוודאי שאין אמון.  

בכל רחבי העולם

היא וויראלית עכשיו כי הנגיף השתנה וכי הרבה התחסנו

אבל התמותה העודפת בלי להסביר למה אפילו בישראל ובכל העולם מאוד חריגה בשנות הקורונה

אני לא זוכרת מספרים

אבל את יכולה לחפש מספר מתים לפי שנה בארץ ולראות את החריגה

אבל אני כן נפתסת לסלע המחלוקת לגבי מס הנפטרים, וסוברת כמו מי שאומר שלא כולם מתו מקורונה אע"פ שכך הם נרשמו

כמו שכתבתי, הקריטריון בישראל היה שכל מי שאובחן עם קורונה בישראל עד חודשיים לפני מותו, מוגדר כמי שנפטר מקורונה 

למרות שיש כאלה שמתו מסרטן או תאונות דרכים או נפלו מבנג'י 10 מטרים או התאבדו ל"ע

וזה הבדל, שדיברו עליו הרבה דרך אגב

אז זה לא כצעקתה בעיניי

ודרך אגב 2, מזיהומים בביהח מתים כמות דומה של אנשים מאלו שנספרו כמתו מקורונה (אעפ ששוב הנתונים לא מדויקים). 

מעניין למה על זה לא מזדעקים והזדעקו. גם הזיהומים האלה מדבקים מאוד. והורגים בוודאות.

אני לא באה לפתוח פה וויכוח והתנצחות מיוחדת על העניין, כי אני מניחה שכל אחד רואה את האמת מהמקום שלו

אבל להגיד שאפשר לסמוך ב100 אחוז על משרד הבריאות הישראלי ושיש שקיפות - חארטה בעיניי.

 אני לא מאמינה לכל מילה שיוצאת להם מהפה, כי הצליחו להפריך הרבה דברים שחשבנו שהיו עובדות

אז זו דוגמה אחת מיני רבות לחוסר אמון, למי שתוהה למה אנחנו לא חושבים שהכל שקוף

אפילו לא חייב ללכת רחוק ולחשוב שרוצים להרוג אותנו דרך החיסון

אבל זה שרצו לתת לנו אותו - זה היה ברור. כמעט בכל מחיר.

והחוזה המשוחר עם פייזר - שלא נדבר עליו. קיבל סודיות יותר זמן ממלחמת יום הכיפורים

האם זה פגע באמון שלי ושל עוד הרבה? כן

כל אחד עושה עם זה מה שהוא רואה לנכון. אבל זה שעולים ספקות מובנים, זה יותר מהגיוני בעיניי

שהקורונה ממש היכתה שם והיו המון מתים.

היית רוצה לבדוק אם זה מה שקורה גם בישראל ורק כשהמצב היה מאוחר מידי לעשות סגר ולנסות לעצור את זה? כי אני לא.

ויש לי גיס שנדבק בקורונה בצורה קשה ולקח לו המון זמן להתאושש, וגם אז זה לא היה במאה אחוז, וסבא שלי נפטר עם קורונה ועם דלקת ריאות (לא יודעת מה גרם בסוף לפטירה שלו).

ועוד משהו, לא רק מבוגרים מתו מקרוונה, גם הרבה צעירים.

נשמר מאודד מאודדד כי ידע שהוא רגיש

ובסוף כשנדבק לפני שנה לקח את זה קשה וסוחב את זה עד עכשיו- למשל עדיין יומיים בשבוע לפחות הוא שוכב במיטה גמור...

לא רוצה לחשוב איך היה מגיב בלי להתחסן..

בסוף כל הטיעונים נגד חיסונים- שלגבי חיסוני שגרה אני גם מפצלת נגיד-

אבל הטיעונים שנגד הכל פונים בסוף לפידים שלנו,למקום הלא רציונלי,לבטן הרכה ולכן הם שובים אנשים..

אם נניח את הרגש הפחדים החששות בצד ונחקור רציונלית נגיע למסקנות אחרות..

המגיפה אמורה לדעוך מעצמה ולהיעצר

החיסונים לא היו הכרחיים לדעת הרבה מומחים. במיוחד לא ככ יעילים, כשגם אחרי 3 חיסונים אנשים המשיכו להידבק

ולדעתם זה לא בגלל שהמגיפה הייתה ככ קטלנית, ובטח ובטח שלא בגלל הסגר שגרם להרבה יותר נזק מתועלת

אלא בגלל שהיעיילות של החיסונים הייתה גרועה

שלא נדבר על איכות הבדיקות שגם הן לא מי יודע מה אמינות..

וגם משפעת מתים צעירים, זקנים, נשים בהריון, תינוקות, ילדים ואנשים בסיכון 

כשהחיסונים כבר לא היו יעילים נגד הדבקה, הם עדיין הפחיתו משמעותית תחלואה קשה.

אבל נראה לי שבאמת קשה לדון על זה כשמסתכלים על הנתונים כל כך אחרת.

את מדברת בשם הרבה מומחים, אבל אני חושבת שיש הרבה יותר מומחים שבהחלט חושבים שהיה צורך בחיסונים ושהם הצילו חיים של הרבה מאוד אנשים.

האמת שאני באמת לא מבינה איך אפשר לטעון אחרת, הנתונים בנושא הזה ברורים מאוד בעיני. הרבה יותר מאשר התופעות לוואי בטווח הארוך שהרבה יותר מסובך לבדוק.

וזו עיקר הבעיה שנתפסים עליה בנוגע לחיסונים

אין איך להוכיח - אז מבחינתנו זה לא קיים

ואז מי שבעד חיסונים אומר שלא ניתן להוכיח נזק - אבל בגלל שהמחלות כבר לא מתפשטות בקרבנו, אז זה סיפור הצלחה גדול

האמנם.?

מדובר לפעמים בקשרים נסיבתיים מאוד חזקים, הגם שאי אפשר לקחת מיקרוסקופ ולבדוק מה גרם לבעיה הרפואית

במיוחד שזה דברים שקורים לקבוצות גדולות של אנשים שחוות תסמינים דומים מאותו תרכיב, או שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה אצל כמה פרטים אחרי אותו חיסון 

  (לדוגמה, קחי את חיסון הגרדסיל בקולומביה. ביפן לדעתי גם כן כבר לא משתמשים בו אם אני זוכרת נכון  )

ובמקרים אחרים היו קושרים בין מעשה לתוצאה, אבל בחיסונים זה לא כך משום מה,

ואולי בגלל שזה יפתח פתח להרבה אנשים לקבל כסף מחברות התרופות, שאולי מגיע להם לגמרי כדין ונבצר מהם לקבלו

וזה מה שיוצר את הבעייתיות ואת החלון של חוסר האמון למעשה בעיניי - 

מסרבים להודות שבאמת ייתכנו תופעות לוואי כאלו או אחרות לחיסונים. בעיקר חיסוני שגרה, ונתפסים על זה שאי אפשר להוכיח

ואז צציות עדויות של אנשים שחושבים שקרה להם. ואז אנשים צופים ב5-10 עדויות של אנשים שמספרים על אותה תופעה ואותו נזק

לילדים/ אנשים/נערים שלקחו את תרכי בX ומחברים את הנקודות. ובינינו, זה פשוט נשמע הגיוני להאמין לזה

אם היית רואה את הנתונים של הדיווחים למערכת מעקב אחרי החיסונים בארה"ב למשל - היית נבהלת

וגם שם מדובר בתת דיווח גדול 

או תדעך, השאלה היא האם זה יכלול מאות אלפי מתים (כמו באיטליה) או בהרבה פחות, כמו שבסופו של דבר היה פה בארץ. 

לא יודעת איזה מומחים אמרו שהחיסונים היו מיותרים, אני מודה שלא שמעתי את זה בשום מקום. גם לא על איכות החיסונים.

ולגבי הבדיקות- זה ידוע שהבדיקות המהירות לא מדוייקות, ואת זה אומרים גם רופאים.

והסתמכו עליהן בהמון מקרים 

וכמות המתים בעייתית - כי כאמור סופרים מוות מקורונה כל מי שאובחן עם קורונה חודשיים לפני מותו - האם זה היה שווה את התבהלה?

איך את יכולה להגיד שזה היה נעצר באלפי מתים כמו באיטליה ללא חיסון,

 למרות שגם פה היו כביכול אלפי מתים, רק שלא כולם באמת מתו מקורונה?

ואם באיטליה ספרו כמו אצלנו וזה גם לא מדויק?

עזבי ששם האוכלוסיה הרבה יותר מבוגרת ואין להשוות באמת..

בקיצור, חוסר הדיוק הזה הוא שגורם לחוסר אמון

אני בסה"כ באתי להצביע עליו

ושכל אחת תאמין ותעשה מה שהיא רוצה

אז לא משנה איך כותבים את סיבת המוות, ברור שהקורונה הוסיפה נפטרים מיותרים.

וכשרואים הבדל מובהק בכמות החולים הקשים בין מחוסנים ללא מחוסנים, או בכמות הנפטרים, אז אני לא רואה איך אפשר לפרש את זה אחרת.

לא לכולם זה ברור

ויש אנשים ש'הפרטים הקטנים' האלה חשובים להם

בעיקר משום שה- כמה תמותה עודפת הוסיפה הקורונה, מתקשרת למחיר הגבוה ששילמו פה בזמן המגיפה 

אם נניח מתוך 4500 אנשים שמתו מקורונה, יתברר למפרע של70 אחוז מהם היתה ' רק' בדיקה חיובית בחודשיים שקודם הפטירה

אבל הם נפטרו מכל מיני סיבות אחרות, זה נראה לך תקין??

כי להרבה אנשים זה אומר רעידת אדמה 

זה משנה כמה תמותה עודפת הייתה...

נכון שאולי הוסיפו אנשים אבל מצד שני אני בטוחה שיש אנשים שהיו להם סיבוכים בגלל הקורונה ולא היו מודעים לזה..

נכון שמשרד הבריאות לא תיפקד טוב וכולם למדו 'הוא לא ממש היה אמין אבל זו הייתה תקופה מבולבלת לכל העולם..

זה משרד שעד המגיפה עסק רק באיזור תרופות בערך הוא לא ידע לנהל אירוע כזה ונכון שגם שם יש הרבה אנשים מושחתים ושקרנים בראש המערכת..

אבל הקורונה הייתה מסוכנת

והחיסונים היו חשובים וקריטיים במניעת מוות ונכויות בכמויות גדולות ואת זה לומדים לא ממשרד הבריאות אלא מהרבה מקורות אחרים- רופאים במערכת , ארגון הבריאות בארהב, ועוד ועוד...

שהסתבכו בגלל החיסונים. ואז היה צריך להשוות ולראות מה כדאי לעשות. אבל לא. במקום זה תו ירוק והפחדות והסתה נגד אנשים שהיו להם סהכ טענות הגיונית

אני לא אומרת שהקורונה לא גבתה מחירים וחיים. גם לשפעת יש מחירים לצורך העניין .

אבל זה שאבד אמון הציבור זה בטוח

נחצו פה לדעתי הרבה גבולות בשם חוסר הידע והמוכנות

וזה לא מנחם לדעת שהמשרד לא היה ערוך לזה

וזו לא סיבה להתנהל בחוסר שקיפות.

כשנדע מה היו התוצאות האמיתיות של הקורונה מבחינת נתונים יבשים, יהיה אפשר לנהל שיח הגיוני.

אבל כשיש ספקות של כמה מתו באמת עם קשר למחלה, שזה דבר בסיסי כדי להבין את היקף המגיפה (וזה נתונים קיימים שלא פורסמו לציבור או שלא נאספו כראוי בזמן אמת)

מבחינתי זה אותו דבר כמו האנשים שטוענים שנפגעו מחיסון כזה או אחר - לא ניתן לבדוק, אבל זה לא אומר שזה שקר

התפקיד של משרד הבריאות הוא לשקף את האמת

אז למה אין השוואת נתונים לגבי דלקת בשריר הלב בקרב מחוסנים, חולים, אוכלוסייה כללית בשנים קודמות וכו'? כי הם לא אספו אותם.

וזה בעייתי מאוד . בטח ובטח בחיסון שניתן פעם ראשונה לבני אדם בקנה מידה כזה.

זה נתון אובייקטיבי לחלוטין.

תמותה עודפת זה מספר המתים שהיו השנה יותר מהממוצע בשנים הקודמות. בשנות הקורונה , וגם לפני החיסונים היתה תמותה עודפת גדולה מאוד מאוד בישראל ובשאר העולם. בישראל נראלי התפרסם ש7% יותר משנים רגילות.

לגבי הסתרה וכו' של משרד הבריאות - כן,נכון היה

אבל מה הקשר לסכנת הקורונה ובטיחות החיסונים?

אני מסתמכת על ארגון הבריאות העולמי, והארגון של ארהב ..

וגם , כאן יש כאלה שרק עושים בלגן עובדים בחוסר שקיפות ואמון וכו'..

אבל זה לא יגרום לי לאבד אמון בכל מה שעל עובד בריאות יגיד... 

כל שנה ממילא

לא אומרת שלקורונה לא הייתה השפעה עליו

אבל זה לא הגורם היחיד. לקורונה היו עוד השפעות משניות שגרמו לעלייה בתמותה בצורה עקיפה

לחלוק עליהם, כי אני לא מכחישת קורונה וברור לי שהיו אנשים שנפטרו ממנה

עם זאת, לא כל התמותה העודפת היא ישירות מקורונה 

כמה ממנה? לא ידוע, כי הנתונים לא שקופים לציבור ועל כך אני מוחה 

מעניין כמה מזה קשור להימנעות מהגעה לקבלת טיפול במרכזים רפואיים מחשש להדבק בקורונה,

לבדידות שמחלישה את המערכת החיסונית בעיקר אצל מבוגרים,

להתאבדויות בעקבות מצוקה נפשית...

אני לא מצאתי

ומה שכן מצאתי שבשנים קודמות לקורונה מתו *המון* אנשים משפעת, המון!!

שלא תביני לא נכון..

אני עדיין משתמשת בשירותי רפואה כמובן

אבל הסברתי את הצד של חוסר האמון

ברור שהמערכת גם מיטיבה. וודאי.

הלוואי שהיה לי אמון במערכת

הוא אבד לחלוטין בשקרי הקורונה

יש מחקרים שבדקו תמותה עודפת, בזנים הראשונים של הקורונה היתה תמותה משמעותית ובולטת בכל העולם. בלי קשר לדיווחים של מדינות ואנשים ספציפיים

בנוסף,בדקו מחקרית וראו ירידה משמעותית ביכולת העבודה של צעירים שנה אחרי קורונה, לפוסט קורונה יש השפעה והיא ניכרת (בזנים הראשונים,שוב)

להגיד שזה כמו שפעת זה ממש לא נכון. *היום* היא כמו שפעת, וגם ציפו שהשלב הזה יגיע (מומחים להתפתחות של מחלות) ובאמת אין כבר בידוד ולא מבצעי חיסונים ולא כלום. אבל בהתחלה זה באמת היתה מגיפה

דלקת שריר הלב זה ממש לא מחלה כרונית והיא חד משמעית יותר קלה מקורונה בזנים הראשונים שלה. צעירים בני 30-50 מתו מקורונה (כן. מקורונה. אנשים בריאים שלאט לאט הריאות שלהם הפסיקו לתפקד. לא התקף לב במקרה גם אובחנו לקורונה בו זמנית) לעומת זאת דלקת שריר הלב זו תופעה נפוצה מאוד שמופיעה בין היתר גם אחרי כל מיני מחלות ויראליות ואפילו שפעת ובמיוחד אחרי קורונה (ולכן גם בחיסון היה סיכון לזה בגלל הדמיון)

וזה  חולף בד"כ

לא נעים בכלל אבל גם לא נורא

נכון שיש לחיסון תופעות לוואי נוספות כמו שיבוש הורמונלי למשל, נכון שחלקן לא היו מדווחות או שקופות לציבור - חלק מזה זה מחדל וחלק זה פשוט שזה לא עלה במחקרים וזה לגיטימי והגיוני

אבל זה לא שהחיסון איום ונורא ודחפו לנו אותו בשביל לפרנס את פייזר. סטטיסטית החיסון הזה הציל פה חיי אדם

וזה מתוך השוואה מחקרית של תמותה עודפת בזמנים ואזורים שונים

האם משרד הבריאות חף מטעויות ומחדלים? האם מכל זה נובע שהם צדקו במדיניות שלהם? אני האחרונה שיגיד את זה. ואני גם לא חושבת שכדאי לתת אמון עיוור במערכת

ואני גם לא מצפה ליותר מזה ממשרד ממשלתי לצערנו....

אבל גם לתת אמון באנשי רפואה ברשתות חברתיות זה לא כל כך כדאי

צריך להתאמץ למצוא אנשים בקיאים ויותר מאחד ולנסות להבין על מי לסמוך

ובאמת עצוב שזה ככה! אבל קשה לי לחשוב על פתרון טוב יותר

(דרך אגב,גם בהלכה יש כל כך הרבה גישות לכל מיני דברים. אנחנו לא נסמוך על כל פסיקה רק כי מי שאמר אותה הוא "רב" וגם לא מכירה כמעט אף אחד שסומך על כל דבר שתחליט הרבנות הראשית. אנחנו בוחרים לנו על מי לסמוך ובוחנים את זה עם הידע שיש לנו ועם ההגיון...)

זה חלק ממצגת שראיתי, פרומו של מצגת שמחולקת לכמה פרקים

על מה מבוססת הטענה שחיסונים מכניסים כסף, הרי רוב החיסונים הם בחינם.

לגבי המחקרים- מנין לך שאין? האם בדקת בעצמך או שאת מתבססת על טענות של מתנגדי חיסונים? חוץ מזה שהטענות האלה הזויות בעיני, אנשים שאין להם שום ידע ברפואה ובאופן ניהול מחקרים שטוענים "למה אין מחקר כזה, למה לא עשו ככה" מבלי להבין איך בכלל מתנהלים מחקרים ולמה הם מתנהלים כפי שהם.

ממליצה לך להפנות את השאלות למומחים של "מדעת", יש שם רופאים ואימונולוגים שמבינים בזה, אפשר להתייעץ איתם בקבוצה "מדברים על חיסונים" ויש להם גם אתר.

אבל המדינה -  לא משלמת עליהם..?

להגיד שחברות החיסונים לא מרוויחות סכומי עתק זה כבר מופרך

זה לא קשור לעובדה שהוא לא מתנהל בשקיפות

וזה לא קשור לעובדה שחיסונים הם עסק רוויח ביותר, לא משנה מי משלם עליהם

התפוצה היא world wide

ברגע שמתייסחים לזה כמשהו הכרחי, חלק מתכנית לאומית, ומנגישים את זה בצורה שזה מונגש היום - זה עסק רווחי בצורה לא רגילה 

אין הרבה עסקים שיש להם כמות של מיליארדים של לקוחות באופן קבוע כל שנה

אבל בסהכ מדובר במיליארדי בני אדם כל שנה 

ואין לי בעיה שירוויחו, מפרגנת להם, לא אני הכנסתי את הרווחיות שלהם לדיון האמת 

אבל זה היה פשוט הזוי שכתבת שהם לא מרוויחים כי רוב החיסונים בחינם, אז התערבתי

אם כי אני נוטה להסכים עם זה שאיפה שיש הרבה כסף - יש גם רצון לשמור על הרווחיות

כמו מה שדובר על החטיפים והקמפיין של משרד הבריאות, וזה עוד כסף קטן..

אבל בכנות פה לא מתערבת בדיון כי אין לי מה להוסיף, הגבתי נקודתית כאמור למה שכתבת 

שלך

אבל יצא לי לקרוא שפייזר היא שיאנית הרווחים של החיסונים בעולם נכון לשנת 21 אם אני זוכרת נכון

מדובר ברווחים של עשרות מיליארדי דולרים

לא יודעת כמה לא רווחי זה נחשב, ולא יודעת כמה מרוויחות האחרות כי לא חפרתי בנושא, אבל בהחלט מדובר בהמון כסף

ובל נשכח שהם קיבלו מימון להוצאת החיסונים גם.. אז זה די השתלם להן בסוף

שוב, עיני לא צרה בהם. אם זה טוב לבריאות הציבור - למה לא ..?

שירוויחו ונרוויח גם אנחנו

וגם זה נכון, שהרפואה הקונבנציונלית לא מטפלת בשורש הבעיה ברוב רובם של המקרים.

לסכרת ולח"ד אין תרופה לא? יש ערימות של כדורים.

וזה נושא בפני עצמו.

התגובות שלך מעט תמוהות בעיניי, מקסימום ביטחון במערכת הבריאות, לא וידעת אם לאלח את לעצמי או לא.

ועדיין מעריכה את התגובות שלך בנושא

אני מאמינה שחיסונים זו אחת ההמצאות הכי טובות שיש לאנושות.

זה לא מתקשר לי למשרד הבריאות דוקא.

נכון שאין פתרונות להכל ברפואה הקונבצניונלית, אבל עדיין יש הרבה פתרונות שמצילים ומאריכים חיים (בעוד שברפואה המשלימה אין דברים כאלה למיטב ידיעתי) והחיסונים הם באמת אחד הדברים המדהימים שיש לרפואה להציע.

על ראיונות עם אותם אנשים, זה לא סתם מישהו שהחליט לצעוק אתזה ואני הולכת אחריו בלי לבדוק.

לגבי מאמרים אני סקפטית אבל ראיונות. הקלטות? תיעודים? קשה לי לא להאמין לזה, ואין לכח למחקר הזה עכשוי

רק שהם הרבה יותר נגישים וקלים לצפיה (מאמר צריך להשקיע בקריאה, וכשרובם באנגלית זה עוד יותר מקשה).

אבל בראיון אפשר להמציא, אפשר לערוך באופן מגמתי, אפשר להגיד נתונים לא נכונים בלי ביקורת של אף אחד. וראיתי לא מעט כאלו...

במאמרים שמתארים מחקרים, או שסוקרים שורת מאמרים על מחקרים, יש פירוט של כל הנתונים, יש בקרה וביקורת עמיתים, זה מקור הרבה יותר אמין בעיני. וכמובן - גודל האוכלוסיה שנבדקת, ואופן הבדיקה, עם ניתוחים סטטיסטיים רציניים, מה שלא באמת קיים בכל הראיונות (שאני ראיתי, לפחות...).

זה פונה אלינו חזק לרגש  

זה חשוב כשמנסים לגרום לנו לתרום או לעזור לאנשים - שזה תכלס דבר לא רציונלי - למה שלא נשמור את המשאבים לעצמנו? בשביל זה נועד הרגש והמצפון והמוסר

אבל כשאת באה לקבל החלטה רציונלית זה טפשי להתבסס על סיפור או אפילו על אלף סיפורים כשיש מליונים של מקבלי חיסונים

צריך להתבסס על נתונים ועל סטטיסטיקות אין שום דרך אחרת

את יודעת כמה אנשים מתו אחרי שאכלו במבה?

ואחרים שמתו בגלל חלב?

אז לא תתני לילדה שום אלרגן אף פעם?????

אם יעזור לך לקרוא סיפורים על נפגעי שעלת, פוליו, חצבת- יש גם מספיק סיפורים מצמררים

ואני אישית מאוד אמביוולנטיות לגבי חיסונים. זה באמת נושא רגיש ובעייתי ואני לא בטוחה במאה אחוז מה נכון

אבל אני כן בטוחה שסיפורים לא מעניינים אותי

ושאין אף צד בדיון שהוא נכון באופן מובהק אלא יש צדדים לכאן ולכאן וצריך לשקול ובסוף לקבל החלטה שהיא לא תהיה מושלמת אין ברירה

אני מסוג האנשים שמחסנת לפי מה שואמרים לי בטיפת חלב )רק מבקשת לפעמים לרווח ולא הכל בבת אחת(

בפעמיים האחרונות שחיסנתי את הפיצית בסביבות גיל שנה + היא קיבלה את החיסון ממש קשה. אחרי כמה ימים חום גבוה של כמה ימים.. בקושי אכלה והיתה נודניקית ובכיינית. והחלטתי שאין לי כוח יותר לחסן אותה.

והשאלה שלי היא זה אומר? שהיא פחות חזקה? אם החיסונים משפיעים עליה כל כך גרוע? 

ככה שזה לא חריג.

לא מקבלים אותו קודם ככה שהתגובה לרוב באמת קשה יותר

לרוב באמת יש חום לכמה ימים ואחרי שבועיים לפעמים שוב בגלל אבעבועות הרוח

זה לא מדאיג וזה לא אומר כלום

שכל הילדים שלי היו אחריו עם תופעות לוואי.

זה לא אומר שהיא פחות חזקה. התופעות לוואי הם ביטוי לכך שמערכת החיסון מופעלת כדי לייצר את הנוגדנים. גם כשאנחנו חולים, חלק מהתופעות של המחלה זה בעצם ההתמודדות של מערכת החיסון.

לפני שקונים עגלה, כמה מבררים?

אבל לפני חיסונים אנחנו סומכים על המערכת, או פועלים על פי הפחדות.

דבר ראשון לעצור את החיסונים. לדחות מעט זה לא דבר נורא. בינתיים לבדוק, לברר ולחפור על כל חיסון בנפרד. ולא לחפש את המידע במקומות הרשמיים כי אתרים כמו מדעת ומכון דוידסון לעולם יביאו את המידע שבעד החיסון ולא את הצד השני.

כשהתחלתי לברר על חיסונים נכנסתי לקבוצת הפייסבוק שבה נשמע שהם מדברים על חיסונים וחשבתי ששם יתנו לי מידע. לקח לי זמן קצר מאוד להבין שפה אני לא אשמע דעה נוספת. היו להם כללי קבוצה שלא היו מביישים מדינה טוטאליטארית. מיד עברתי לחיסונים בחירה מושכלת ושם שאלתי את השאלות שלי וקיבלתי גם תשובות. לא הייתי קלה בשאלות בגלל שבאתי ממקום שחיסנתי מלא.

ואפילו, הפלא ופלא, גם מדעי.

אבל אני לא דואגת.

אנשים מאמינים למערכת עד שהם חוטפים כאפה טובה.

חטפתי אותה, אני יודעת על מה אני מדברת.

הבת הראשונה שלי חוסנה לפי שעון, בדיוק לפי הספר.

לאט לאט פיצלתי, כי הבנתי שלא הכל בדיוק כמו שמספרים לנו.

בחיסוני הסייוואק זו היתה חתיכת כאפה.

ואז הגיעה הקורונה וחיסוני קורונה. ראיתי את ההורים שלי נפגעים מהחיסונים ואף אחד לא מודה. ראיתי עוד כמה סטירות לפנים עד שהבנתי

יש שם כתבות שהם מתייחסים אליהם כהוכחות, מה יש בכתבות? כתבות שמנהלי הקבוצה כתבו, לא תגידי בעל מקצוע..  כשנכנסים לכתבות כתוב דברים כמו "חיסונים זה רע". וזה מוכיח. סבבה... בקיצור ממש תת רמה.

חום ואי שקט זה נורמלי לגמרי כמה שזה מבאס

אם מרגיש לך חריג,  פרכוסים,  חום מוגזם - אז צריך להתיעץ לפני שמחסנים שוב

בעיני זה ממש לא סיבה לא לחסן, זה בעצם המטרה- להפעיל לה את מערכת החיסון

אבל כן שווה להתכונן ולקבוע חיסון בזמן שיש פניות לטפל בה אחר כך ולא זמן עמוס

זה חיידק מאוד אלים וקלטני והמחלה יכולה להתפתח מאוד מהר ולגרום לנזק ואף למוות לפני שמבינים בכלל שזה זה.

אז כן לדעתי בהחלט מומלץ להתחסן, אני חיסנתי את 2 הקטנים שלי באופן מלא, קיבלו 3 מנות סך הכל. 

זה חידק שיכול להרוג ח"ו

ואם לא - יכול להשאיר פגיעה מוחית שמשפיעה על כל תחומי ההתפתחות (קוגניציה, דיבור ברור, מוטוריקה - לא מוטוריקה של לכתוב בעיפרון אלא של ללכת יציב, שמיעה) - כל זה מהכרות!

אם יש לי אפשרות להגן על הבת שלי מהחידק הנורא הזה - ברור לי שאחסן.

לגבי המחיר - במכבי זהב זה 180 למנה, את 2 המנות הראשונות מחסנים בהפרש של חודשיים, והמנה השלישית אחרי גיל שנה

אמנם במצטבר זה יוצא 540 ש"ח, אבל כל פעם משלמים 180, וזו הוצאה סבירה יותר

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

ואת חוזרת לפרק ויכול לראות אותו בלי שנרשמת

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅