זו באמת תגובה אחרונה. לא יכלתי להתאפק.
אח שלי דיבר איתי כמה פעמים על החשיבות של לשים כיפה, הוא אדם דתי ב"ה, ושם כיפה, אבל הוא לא כ"כ מבין את החשיבות של זה, וההסברים שהכרתי (הפשוטים והרגילים) לא סיפקו אותו.
אבל לאחרונה ראיתי קטע בתניא (צריך להראות לו....) חזק על העניין של כיפה:
"וְהוּא בְּהַקְדִּים לְשׁוֹן הַיְּנוּקָא [בזהר פ' בלק] עַל פָּסוּק "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ": "וְכִי בְּאָן אֲתַר עֵינוֹי דְּבַר נַשׁ כו'? אֶלָּא קְרָא הָכִי הוּא וַדַּאי, דִּתְנָן: לָא יְהַךְ בַּר נַשׁ בְּגִלּוּיָא דְּרֵישָׁא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַאי טַעְמָא? דִּשְׁכִינְתָּא שָׁרְיָא עַל רֵישֵׁהּ. וְכָל חָכָם עֵינוֹהִי וּמִלּוֹי בְּרֵישֵׁהּ אִנּוּן, בְּהַהוּא דְּשָׁרְיָא וְקָיְמָא עַל רֵישֵׁהּ. וְכַד עֵינוֹי תַּמָּן, לִנְדַּע דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַדְלִיק עַל רֵישֵׁהּ אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא, בְּגִין דְּגוּפָא דְּבַר נַשׁ אִיהוּ פְּתִילָה, וּנְהוֹרָא אַדְלִיק לְעֵלָּא. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַח וְאָמַר: "וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר", דְּהָא נְהוֹרָא דִּבְרֹאשׁוֹ אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא, וְאִנּוּן עוּבָדָאָן טָבָאָן. וְעַל דָּא הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ".
פירוש של "לב לדעת": "פירוש: הסתכלותו ודיבורו- התעניינותו והתעסקותו- של כל חכם הם בעניין הראש, בשכינה ששורה על ראשו. וכשחושב אודות השראת השכינה שעל ראשו, עליו לדעת שאור השכינה צריך לשמן. הגוף של האדם הוא הפתילה שבה נאחז אור השכינה. וכשם שפתילה גשמית זקוקה לשמן כדי שהאש תאחז בפתילה, כך ברוחניות- כדי שאור השכינה יאחז בפתילה, בגוף האדם, זקוקים לשמן. ועל כך אומר שלמה המלך: "ושמן על ראשך לא יחסר". שמן זה הוא "עובדאן טבאן" שהאדם עושה....".
המשך דברי התניא: "וְהִנֵּה בֵּאוּר מָשָׁל זֶה, שֶׁהִמְשִׁיל אוֹר הַשְּׁכִינָה לְאוֹר הַנֵר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר וְנֶאֱחָז בַּפְּתִילָה בְּלִי שֶׁמֶן, וְכָךְ אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל גּוּף הָאָדָם, שֶׁנִּמְשָׁל לִפְתִילָה, אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים דַּוְקָא, וְלֹא דַּי לוֹ בְּנִשְׁמָתוֹ שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל לִהְיוֹת הִיא כַּשֶּׁמֶן לַפְּתִילָה, מְבֹאָר וּמוּבָן לְכָל מַשְׂכִּיל. כִּי הִנֵּה נִשְׁמַת הָאָדָם, אֲפִלּוּ הוּא צַדִּיק גָּמוּר, עוֹבֵד ה' בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים, אַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ בְּטֵלָה בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי, לִבָּטֵל וְלִכָּלֵל בְּאוֹר ה' מַמָּשׁ לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיֻחָדִים בְּיִחוּד גָּמוּר, רַק הוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, יְרֵא ה' וְאוֹהֲבוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהֵן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא מְקוֹר הַחַיִּים לְכָל הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים, שֶׁיּוֹרֵד אֲלֵיהֶם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וְהֶסְתֵּר פָּנִים שֶׁל רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְהַוּוֹת וּלְהִבָּרְאוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וְדָבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלֹא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵן פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, אֵין הַחִיּוּת שֶׁבָּהֶם דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּלָל, אֶלָּא הוּא מְיֻחָד וְנִכְלָל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָיוּ לַאֲחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר.
וְהִנֵּה עִנְיַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הוּא גִּלּוּי אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּאֵיזֶה דָּבָר, וְהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר נִכְלָל בְּאוֹר ה' וּבָטֵל לוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי, שֶׁאָז הוּא שֶׁשּׁוֹרֶה וּמִתְגַּלֶּה בּוֹ ה' אֶחָד. אֲבָל כָּל מַה שֶׁלֹּא בָּטֵל אֵלָיו בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי, אֵין אוֹר ה' שׁוֹרֶה וּמִתְגַּלֶּה בּוֹ. וְאַף צַדִּיק גָּמוּר שֶׁמִּתְדַּבֵּק בּוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה, הֲרֵי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל בֶּאֱמֶת, כִּי אֲמִתַּת "ה' אֱלֹהִים אֱמֶת" הוּא יִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא וְאֶפֶס בִּלְעֲדוֹ מַמָּשׁ. וְאִם כֵּן זֶה הָאוֹהֵב, שֶׁהוּא יֵשׁ וְלֹא אֶפֶס, לֵית מַחֲשָׁבָה דִּילֵיהּ תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל, וְאֵין אוֹר ה' שׁוֹרֶה וּמִתְגַּלֶּה בּוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵן רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים".
ולמתבונן הדברים פשוטים וקשורים בדיוק לנושא הנדון כאן, וד"ל ("ואין עוני אלא בדעה"....
).
