..הרמוניה

הבטחתי לעצמי שאני אשאר ילדה.

שבחיים לא אהיה מן מבוגרת כזאת שמדברת מילים מוזרות שמבוגרים מדקלמים בחוסר כנות.

שתמיד אשתנה ואלמד, ולא אתקבע למקום.

שתמיד תשאר בי אש.

אבל לפעמים נדמה לי שהאש שרפה אותי ואז כבתה.

היא הלכה לאיבוד הילדה.

מורכבות, הגחלת, ערימה של שטויות, והתיקוןFireBush

גם אני הבטחתי את זה לעצמי.

הייתי כל כך בטוח בעצמי.

"לא תהיה מציאות אחרת. או שהאש תדלק, או שאמות. לא אתן לעצמי לחיות אחרת".

עד כדי כך בטוח, שאם אני חי,

אני עדיין, חי.

נתקלתי במציאות מורכבת יותר מכל מה שהעליתי על דעתי אי פעם.

קצת כמו המתמטיקה של כיתה א' מול זו של כיתה י"א.

לא נדמה לי שהאש שרפה אותי.

אני בטוח בזה.

נכוויתי קשות בחמין.

ובמשך שנים... חרדתי את נשמתי בצוננין.

היא כבתה, אבל הגחלים תמיד נשארו שם...

לפחות גחל אחד... מלחש...

הילד אמנם אכן הלך לאיבוד,

אך בדיוק כמו עוף החול, שנולד מחדש מתוך אפרו שלו,

קם לו לתחיה האיש, 

הגבר.

____________#

זיכרון מלפני שנים... שנים! אני עוד בדמי ימיי, הולך עם אבי ברחוב, ושואל אותו "אבא, מה אהבת יותר, להיות ילד או להיות מבוגר?"
"אה הא" הוא עונה. "יש דברים טובים בלהיות ילד, ודברים טובים בלהיות מבוגר. לפעמים אהבתי יותר להיות ילד, ולפעמים, מבוגר."
"איזה קטע!" אני עונה לו. "זאת בדיוק התשובה שאמא ענתה לי!". (צוחק). "אתה רואה? בגלל זה התחברנו, כי אנחנו דומים".
 

שטויות. פשוט ערימה של שטויות.
הורים שלי לא היו מבוגרים כשהתתנו. ולא בגילם. בבגרותם.
ממש ילדים. הם לא הבינו את משמעות מעשיהם ונכפתה עליהם מציאות שאחר כך במשך שנים הם קצו בה.
וכמובן שכל זה השפיע עלינו, האחים. על ילדותינו, נערותינו ובגרותינו.

____________#

שטויות, ערימה של שטויות.

זיכרון עמום נוסף מלפני שנים. אמא שלי משמיעה לי את השיר "הכי כדאי להיות גדולה, להיות קטנה" (מאיזה תוכנית ילדים מילדותה אפשר לחפש מאמין שזה נמצא ביוטיוב בשחור לבן), שרה את זה. אוהבת את השיר. אבל פעם אחת בשולחן שבת, התוודתה "לא הייתי חוזרת לגיל נערותי". "הכל מלא ריגושים מדומים". ואני, בתור נער שחשב אז שהוא ממוצע, מבולבל, פוער עיניים מביט בה, "אבל אמא" אני אומר, "היית יכולה לחזור ולתקן".

___________#

לחזור ולתקן.

מנקודת מבטי היום, לא הייתי "חוזר" לא להיות נער, לא להיות ילד, לא הייתי מדליק את אותה האש, בעד שום הון שבעולם.

בעד שום הון שבעולם.

למדתי להשלים עם המקום שלי.

להבין שהתיקון הוא לא שם. שם יהיה כישלון חוזר, מוכרח, שוב ושוב ושוב.
התיקון הוא כאן ועכשיו.

מהמם...הרמוניה

מדהים ממש

כתבת יפה

אני גם הבנתי את זה ואני כבר לא באמת בוכה, אבל זה כן חוזר לי לרגעים התחושה הזאת, האבחנה, הזיכרון

חחחח תודהFireBush

(וואי קצת לא נעים לי שאנשים אומרים את זה).

לדעתי התרפקות על העבר לפעמים כל כך מספקת...

אי אפשר להסביר, זה מעבר לנוסטלגיה...

חח אתה יודע מה עוד מדהים?הרמוניה

שלא איבדת את הכישרון הזה ב"ה.

אני כשהייתי בדיכאון איבדתי חשק לתחביבים שלי ומעבר לזה לא הצלחתי בהם, כאילו לא הייתי עצמי. 

 

אממ כן בעיניי העבר מזכיר לי שיש בי הרבה טוב שהיה קיים בי מלכתחילה וזה נותן תקווה שהטוב נמצא בי באמת

 

(נאנח)FireBush

תודה, אבל,

את מניחה שאני בדיכאון? אני נשמע בדיכאון?

 

אצלי זה ממש הפוך. העבר מייסר אותי ומנקף את המצפון שלי. אבל אני מתענג על הכאב הזה

חחחחחחחחהרמוניה

"אני רוצה לחדול" זה לא: "אני בדיכאון"?

את כנראהFireBush

לא חווית דיכאון מג'ורי כרוני בשביל לחשוב שהודעה אחת עם ניחוח מעט אובדני מעידה על דיכאון חחחח

ושקלתי את מילותיי מאוד בשירשור הזה, במציאות מול עצמי הייתי הרבה יותר חריף.

אבל זה לא דיכאון, לפחות אני לא קורא לזה דיכאון.

זה כמעט הפך להיות היום באופנה להיות בדיכאון שאנשים משכנעים את עצמם שהם היו או עכשיו בדיכאון.

...הרמוניה

זאת לא הודעה יחידה שלך אתה כותב פה ככה הרבה כבר במשך תקופה בעיקר בצמ"ע הדברים שהיית כותב... רוב הסיכויים שאתה כן בדיכאון וגם אם זה לא אז זה קושי נפשי אחר. 

וזה לא רק באופנה להיות בדיכאון, זה באמת נפוץ היום, זה המחלה של הדור.

נכון לא חוויתי דיכאון מג'ורי אבל יש בחינה שדיכאון קל הוא יותר מסוכן מדיכאון מג'ורי. בגלל שבדיכאון קל אפשר להיות שנים ואפשר להסתיר את זה היטב, וקשה לצאת מזה אולי יותר מאשר דיכאון מג'ורי, שמתבטא בחריפות אבל בד"כ יטופל מיידית וכשיוצאים ממנו יודעים שיוצאים ממנו.

אם ככהFireBush

אני חושב שזה כבר האופי שלי. אני לא בן אדם לא שמח, או שלא מסוגל לחייך, אבל אני מודה שיש מוטיב מלנכולי.

זה מחשבה או נבואה שמגשימה את עצמה, הדיכאון.

ואת חושבת שאת בסוג של "דיכאון קל"?. כי הדברים ממש לא סותרים, אפשר לחוות את שניהם. ב"ה זה ספקטרום לא קטן.

וגם אם הוא יטופל מיידית (מה שאני לא בהכרח מסכים) בדרך כלל הטיפול לא יפעל (/יועיל) מיידית.

אני עברתי משהו אחרהרמוניה

עברתי טראומה ארוכה באולפנה

חשבתי שכשאני אצא מהאולפנה זה דף חדש והכל יעבור, והיה לי טוב יחסית בשנה הראשונה בשירות, אבל הטראומה השפיעה מסתבר וראו את זה אח"כ...

ממש שברה לי את האמון באנשים, בעצמי, בחיים.

אני הייתי ילדה שמחה כל כך, זה היה ידוע... הייתי כמו השם שלי, אור. הייתה לי עין טובה והייתי מתפקדת במקרים שאף אחד לא תפקד. 

ומהמקום הגבוה הזה הגעתי להכי שפל. אחרי הטראומה מה שקרה זה שהתנתקתי מעצמי, עם כל מה שזה כולל אבל אני לא ארחיב על זה.

עכשיו אני חושבת שיצאתי מהדיכאון כבר... לא חזרתי להיות מחוברת לעצמי באותה רמה אבל בע"ה בדרך...

לקח לי זמן לחשוב על האפשרות שאני "בדיכאון" בכלל ועוד יותר זמן ללכת לאבחן את זה, כי כן, גם בדיכאון יודעים לחייך. חיוך מזויף לפעמים, לפעמים חיוך ריק...

מאז שאובחנתי לא חזרתי למי שאבחן אותי בזה, הבנאדם הפחיד אותי ככ... לא הבנתי איך מי שמטפל באנשים כל כך חסר רגש. הוא צעק עליי איך שנכנסתי ואחרי זה עוד שואל אותי שאלות אישיות כאילו הוא ראוי לאמון. 

 

אגב, דברים נפשיים יש לכולם: קצת פחדים, קצת עצבויות, קצת התפרצויות זעם. אז איך מתבטאת מחלה? ב3 דברים: עוצמה,תדירות והמשכיות. מה העוצמה, מה התדירות שזה מופיע ולכמה זמן זה נמשך.

..FireBush

מצטער לשמוע על מה שעברת. זה לא נעים בכל קנה מידה שאני יכול לתאר לעצמי.

והאמירה וההגדרה שבסוף התגובה שלך מדויקות מאוד לדעתי.

תודה...הרמוניהאחרונה

ההגדרה- למדתי את זה כך שזה מחקרי

..זית שמן ודבש

אני יעשה ניסוי כלים

פחד לא מתגמלxmasterx

ואהבה לא מתגמלת פחד

מי שרוצה הכל צריך להביא הכל

או כלום

אם לא היית מרוצה לגמרי

פשוט נתחיל הכל מהתחלה

מיתוסים דמיונייםxmasterxאחרונה

לא קרו מעולם

אף אחד לא עף

ולא חי מתחת למים

לא החיה מתים

ולא חי לעולם

ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם

הם לא מפסיקים לקרות

זה מסובך

לתפוס את זה לחשוב על זה

זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה

פיזית

ואין כלום

לא יוצא כלום

ואולי באמת אנחנו כלום

סתם שמים לעצמנו רגל

..דף תלוש

Maybe you weren't the one to cut my skin

But the blood that came out of me is your fault

And I'm the one who have to live with the scars for the rest of my life

..דף תלושאחרונה

She was only sixteen

?Did anybody see

She was getting kinda skinny

Tearing her fingernails 'til they bleed

She was just a girl when

She learned what to expect

Procrastinationxmasterx

דחיה

לא דחיה כזאת דחיה כזאת

להזיז הצידה

אני דוחה דברים

אבל יש גבול

יש דברים שאדחה הכל בשבילם

כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור

ישר ארגז כלים

ריכוז

מוודא שהכל ישב בול

שהכל יצא מתאים עד המילימטר

אז אני עובדxmasterx

כלי עבודה

וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח

משהו אגרסיבי

מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד

להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור

שהכל יזרום

אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר

כאן ועכשיוxmasterxאחרונה

או בסבלנות

בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך

בהמתנה

רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.

אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו

מתחבר לאט

ריח ממלא את החדר

בסוף זה הפרטים הקטנים

אני צריך לצאת לטיול

לא כזה שיקרע אותי

משהו שישהה במקום

שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת

כמו יציאה לכביש פתוח בלילה

בלי מטרה או יעד

בלי מוזיקה

רק הידיעה שאני שולט במכונה

יכול לכוון

כמו בעקידה

הוא לא רצה שיצחק ימות

הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה

בסוף העולם לא השתנה

כלום לא קרה

אבל הכל קרה

יש קצב מסוים לנסיעה כזאת

הרמוניה

זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש

להחזיק חומר ביד ולעצב אותו

להרגיש איפה יש התנגדות

איפה הוא נכנע

לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל

רק להתרכז

..דף תלוש

Not all men but too many

FUCK

I'm crying

I wanna scream

No it couldn't have been him cause he's a man of faith

Why

Why is this the world we're living in

Why am I a woman

Why did I have to understand very very well every word on that song

Why. Just why

And I'll never have the answers

Cause life isn't fair

Life is a cruel thing

That you have to choose it every single day

And not give up

Even if you really really want to

I am getting better. I am

It's just the anger that's never goes away

It's the ache that constantly comes back

The tears that's never stop sliding down my face

The truth. The ugly fucking truth of this fucked up world

The experience of every fucking woman on this planet

The past that lives in my head every minute of every day

The monsters

The demons

The motherfucker that ruined my life

Let me break for tonight

Maybe tomorrow will be a better day

Maybe

Giniאחרונה

אני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹

מישהי שתסרוג לי כיפהxmasterx

משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה

מחממת

מה צריך יותר מזה

שתשלח לי פסוקים אקראייםxmasterx

באמצע היום

בלי הסבר

משהו מתהילים או לא משנה

לא אחשוב על זה משהו רע

שתהיה לי הסכיןxmasterx

בסוף המדבר יש ים

מישהו לרוץ איתוxmasterxאחרונה

שתהיה לי מישהי לרוץ איתה

נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר

לא בטוח מה זה מסמן לי

בר בלפר נפטרה

שיחקה שם יפה

הספר פשוט

נחמד

לא מתיימר

לא וואו ולא רע

סיפור פשוט

כמו החיים

פשוט להמשיך לרוץ

איתה או בלעדיה