שנה.
את מאמינה?
365 יום.
אני לא קולטת.
שנה.
את מאמינה?
365 יום.
אני לא קולטת.
שנה עם
שנה בלי
ומה יהיה היום
מה
כן אוקיי אני אגיד את זה בקול:
אני מפחדת
אני אצעק את זה:
אני מ פ ח ד ת ת ת
מתהפכת לי הבטן ויש לי בחילה
ואני לא מצליחה להתרכז בכלום
כי
אני מפחדת
המון זמן
המון זמן כבר לא
ואם ארגיש לבד?
ואם לא אמצא את עצמי?
זה סיטואציה שקשה לי להכיל
לצאת מאזור הנוחות שלי
אבל יותר מדי
אני מפחדתתת
לא רוצה להיות לבד
הצילווו
אני רוצה לבכות
וכל כך הרבה אנשים
כל כך הרבה
הצילו
מי ישמור עליי
אין לי כח
ומה יהיה מחר
ובשלישי
ואחכ
זה לא נגמר
זה לא נגמר
איכ איכ איכ
היה מגעיל
היה דוחה
היה איכס
יש לי צביטה קטנה בלב, לא אשקר
כן, חבל לי
האם הייתי משנה משהו?
לא יודעת
כי בסוף לא יכלנו להמשיך אותו דבר
לא הייתי מסוגלת
זה היה וויתור על עצמי
על המקום שלי
אבל היה לי כיף
היה לנו כיף
כשהיה
דמיינתי את זה אחרת
לרגע לא חשבתי שכל זה יקרה בלעדיי
זה כואב, להסתכל על זה מהצד
זה כואב לראות את כל האנשים האחרים חלק,
כשאני בכלל לא
וכאילו, איך זה קרה?
למה זה או הכל או כלום?
אני הרבה פחות מכל השאר
הרבה פחות
הרבה
זה כואב
מאוד
מאוד
אני יעשה ניסוי כלים
ואהבה לא מתגמלת פחד
מי שרוצה הכל צריך להביא הכל
או כלום
אם לא היית מרוצה לגמרי
פשוט נתחיל הכל מהתחלה
לא קרו מעולם
אף אחד לא עף
ולא חי מתחת למים
לא החיה מתים
ולא חי לעולם
ועם כל זה שמיתוסים לא קרו אף פעם
הם לא מפסיקים לקרות
זה מסובך
לתפוס את זה לחשוב על זה
זה כל כך מסובך שהיא רוצה להקיא את הסיבוך ממנה
פיזית
ואין כלום
לא יוצא כלום
ואולי באמת אנחנו כלום
סתם שמים לעצמנו רגל
דחיה
לא דחיה כזאת דחיה כזאת
להזיז הצידה
אני דוחה דברים
אבל יש גבול
יש דברים שאדחה הכל בשבילם
כשהיא באה ואומרת לי שהחגורה רופפת וצריך להוסיף עוד חור
ישר ארגז כלים
ריכוז
מוודא שהכל ישב בול
שהכל יצא מתאים עד המילימטר
כלי עבודה
וחושב על זה שלפעמים צריך הרבה כח
משהו אגרסיבי
מפתח צינורות מאסיבי כזה כבד
להפעיל כח בשביל להגיע לשחרור
שהכל יזרום
אין תחליף לתזמון שיודע מתי להדק ומתי לשחרר
או בסבלנות
בדרך כלל הקסם האמיתי קורה בדרך
בהמתנה
רגעים קטנים בשקט שקורה בהם משהו שאתה מזהה רק אחרי שהתקדמת הלאה.
אתה אומר לעצמך וואלה היה שם משהו
מתחבר לאט
ריח ממלא את החדר
בסוף זה הפרטים הקטנים
אני צריך לצאת לטיול
לא כזה שיקרע אותי
משהו שישהה במקום
שיפתח את ההסתכלות פנימה קצת
כמו יציאה לכביש פתוח בלילה
בלי מטרה או יעד
בלי מוזיקה
רק הידיעה שאני שולט במכונה
יכול לכוון
כמו בעקידה
הוא לא רצה שיצחק ימות
הוא רצה לדעת האם תהיה מוכן לעשות את זה
בסוף העולם לא השתנה
כלום לא קרה
אבל הכל קרה
יש קצב מסוים לנסיעה כזאת
הרמוניה
זה לא רק ענין של כח זה ענין של רגש
להחזיק חומר ביד ולעצב אותו
להרגיש איפה יש התנגדות
איפה הוא נכנע
לפעמים נגיעה קלה פותחת הכל
רק להתרכז
Giniאחרונהאני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹