לילה אחד,במן המלחמה, המתינה גברת שטרנבון בסמוך לשטח מיועד ליד הגבול השוויצרי/גרמני עבור 12 פליטים שהיא היתה אמורה לפגוש. השקט נשבר ע"י קולות רמים של כלבים נובחים מרחוק. גברת שטרנבוך הכריחה את עצמה להישאר רגועה ככל שהזמן חלף באיטיות מייסרת.
בסוף קיבחה הודעה מאחד המדריכים שאמורים היו להבריח את היהודים מעל לגבול, שהודיע לה כי תריסר הפליטים נתפסו שבויים בידי הנאצים. גברת שטרנבוך ביקשה מהמדריך השוויצרי ללוות אותה מעבר לגבול אל שטח ההפקר בין שוויץ לגרמניה כדי לשאת ולתת על שחרור היהודים.
המדריך שלה הזהיר אותה מאוד מללכת לשם. הנאצים הרי עלולים להרוג אותה. גברת שטרנבוך התעלמה מתחינותיו. היא המשיכה לאזור הגבול,שם עמדה מול יחידת הסיור הגרמנית. כלבים אכזריים היו מתוחים ברצועותיהם.
"אני רוצה לדבר עם המפקד שלך", דרשה לדעת.
החיילים פנו למפקדם,שהגיע איתם למקום שהיא הייתה. גברת שטרנבוך הודיעה למפקד הנאצי כי מאחר שיש חה תריסר דרכונים שוויצרים בצד השוויצרי של הגבול(שלמעשה לא היתה) עבור12 היהודים. הם אזרחים שוויצרים ויש לשחררם מיד.
הנאצים איימו לקרוע את הדרכון השוויצרי של גברת שטרנבוך ולערוף את ראשה על עזות הבקשה.
באופן רגוע,היא אמרה שוב לנאצי כי אם לא ישחרר מיד את 12 היהודים למשמרתה,הוא יפר את החוק הבינלאומי ויהיה לכך השלכות.
באמצעות כוח אישיותה ,היא שיכנעה את המפקד האכזר לשחרר את תריסר היהודים. ואז ללא מדריך עם עלות הבוקר,היא מצאה את דרכה חזרה לשוויץ מאזור הפקר עם פליטים.כך הצילה בכוחות טמירים של אישה צדיקה וגדולה,יהודים רבים.
