יש לך חלק, בטח יותר ממנו.

אנחנו כאן..

זה נראה כאילו אתה מנסה לקבל הכרה חיצונית לבחירות שלך.

שכח מזה. תחיה את החיים מהמשקפיים שלך, לא במשקפיים של אחרים.

שמחליט למי יש חלק ולמי אין

ממליץ לך לקרוא את הסיפור על לולי

סיפור מקסים לכבוד הילולת הרב ר' שלמה קרליבך זצ"ל - צעירים מעל עשרים

היה מישו שעשה לי בעבר משו דומה ובדיוק מישו שתפס אותי לשיחת נפש וניסה לחזק אותי סיפר לי אותו.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.