אני לא חושבת שנכון לנסות אותה בכל מצב.
תמיד בהדרכות הורים כשמראים דוגמאות זה על דברים פשוטים. לאהכשיד יחסי כוחות לא שוויניים בעליל.
בין שני הילדים הגדולים שלי הרגשתי שזה ממש לא נכון להפעיל את השיטה. עד כדי חשש לפגיעה מינית. (לא מכוונת מצד הבן, אבל הוא לא כיבד שום גבול שקשור לאחותו, אז למה שיכבד גבול שקשור לגוף?)
פעם תפסתי אותו מנסה לפתוח לה את הדלת של המקלחת שהיא נעלה כדי לברוח ממנו. (יש לנו מנעול שניתן לפתוח מבחוץ למקרה שאחד הקטנים יינעל את עצמו.
כלומר הנעילה עובדת בהחלה ובני הבית מכבדים את הפרטיות אחד של השני ומונעת פתיחה של הדלת בתום לב.
בקיצור אמרתי לעצמי אם הוא כבר משתמש בזה בעת מריבה מה מנע ממנו לעשות את זה בזמן שהיא באמת מתקלחת או בשירותים כדי לעצבן אותה??
הבנתי שעם כל הכבוד להדרכות אני צריכה להבין מה נכון לילדים שלי.
בפועל עבדתי איתם בדרך של שיחות בנפרד.
עם הילדה שהיא הקטנה לחזק את הביטחון והדימוי העצמי שלה כל הזמן. פשוט על הזמן.
שהעיטוף שעוטפים אותה יגבר על ההטרדות וההשפלות שהאח מכניס לה.
ועם הבן עבדנו קשה על גבולות, כבוד הזולת, אחריות שמה שיוצא לנו מהפה לא יפגע באחרים.
השתמשנו הרבה בהשאלות מהעולם הפיזי.
למשל אמרנו לו- האם כשאתה זורק אבן, אתה יכול לומר בעיה של השני שהאבן פגעה בו וכואב לו עכשיו?
אתה מבין שהאחריות היא שלך. אז אותו דבר כשאתה צוחק על כישלון שהיא חוותה או הפעילה שיקול דעת מוטעה.
הוא כל הזמן היה טוען שזה לא פוגע ובעיה שלה שהיא נפגעת. אז עבדנו איתו המון על לקיחת אחריות.
בנוסף נתנו לשניהם משימות משותפות סופר מאתגרות שבשביל להצליח בה הם חייבים לסמוך אחד על השני ולחזק ולא להקניט.
למשל הקפצתי אותם לאיקאה עם רשימת קניות (דברים פשוטים יחסית) וסימנתי להם באיזה מחלקה לדעתי אפשר למצוא כל דבר.
עכשיו להתמצא באיקאה זה ממש לא פשוט. הם לקחו מפה והיו צריכים לשים לב טוב איפה הם.
מצד שני זה מקום סגור והם לא באמת יכולים ללכת לאיבוד או שיקרה איזה אסון.
הם היו עם נייד למקרה חירום אבל היו מספיק נחושים לצלוח את המשימה ולא להתקשר שאחלץ אותם.
אח"כ דיברתי עם כל ילד בנפרד לשמוע איך הייתה החוויה ועם מה הם התמודדו. זה היה מאוד מוצלח.
בנוסף אני שולחת אותם לפעמים לסבא וסבתא לבד.
בהתחלה לא הייתי שולחת אותם ביחד להורים כי להורים שלנו היה מאוד קשה להכיל את הרעיון.
אבל עם הזמן שכנעתי את ההורים לתת לזה צאנס כי כשהם לא בבית הם מתנהגים אחרת ולא ירשו לעצמם את המריבות כמו בבית.
וזה נותן להם חוויה אחד החיים שלהם יכולים להיות יותר מעניינים ביחד ולא אחד נגד השני.
לגבי שתי הבנות בנות 6, 9 היום. אני רואה שהדרך הכי טובה היא להתעלם מהמריבות. הן מסוגלות להסתדר לבד כי למרות פער הגילאים לקטנה יש חוסן ועוצמה אז הן משתוות אחת לשניה מבחינת יחסי הכוחות אז זה בסדר.
במריבות שבין בת ה6 לבין הקטן בין 2.5 אני כן מתערבת כי הגדולה מבינהם לא מצליחה להבין את המניע לפעולות שאח שלה עושה (כמו לנשוך) הם צריכים עדיין את התיווך שלי כדי להבין ולתמלל את הרגשות והצרכים אחד את השני טשל עצמם ואז בד"כ הפיתרון מגיע מהם.
) אני כמעט לא מתערבת. כשיש קטן וחלש אני כן מנסה להתערב. אבל זה קשה, כי זה דורש לפעמים כוח פיזי...
קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...