מריבות בין אחים, מסתקרנת...קמה ש.

בס״ד


לאחרונה אני קוראת יותר ויותר שהדרך הכי טובה כשיש מריבה בין אחים - זה לא להתערב ולתת להם לנהל את זה בעצמם. ובמקביל בשעה רגועה, ללמד איך ראוי להגיב ומה ניתן לעשות אחרת וכו׳.


רוצות להסביר לי איך זה עובד בדיוק?

לגבי מריבות פשוטות אני מבינה וזה מה שאני עושה.


אבל -

מה אם זה יורד לפגיעות פיזיות (לא מסוכנות) - צביטות, מכות וכו׳?

מה אם זה יורד למילים גסות?

או אמירות ממש פוגעות?

מה אם אתן מזהות שדברים ממש לא פיירים קורים? על גבול האכזרי?

מה אם כמה אחים מתחברים יחד נגד אח בודד?

מה אם מתחילה מריבה בין 2 אחים ופתאום עוד אח מתערב והופך את הכל ליותר מתוח וקשה?


וגם - ברמה יותר פנימית, איך אתן שורדות את הצעקות, המילים, הבכי, הפגיעות והמכות ושומרות על שוולה לאורך זמן? כשזה קורה כמה וכמה פעמים ביום? בחופש הגדול...


סיקרתן ממש...🙂

נשמעת דרך לא משהוטוב שם

להתעלם מחינוכם זה נראה

ברור להתערב ולהפרידפליונקה
גם בחוץ אם זה לא מסוכן לך ואת רואה משהו כזה צריך להתערב ולהפריד. 
אני כן מתערבת במריבות שאינן פשוטותoo
אבל לא בפרטי המריבה (מי עשה למי/ מי צודק) אלא בהפסקת המריבה- אומרת שאני לא מרשה לריב/ להרביץ/ לצעוק/ לדבר לא יפה/ להמשיך לשחק ביחד.


אם יש צורך אני מתווכת ומלמדת אחרי שהמריבה נגמרת.


לא נשמע לי הגיוני לתת למריבות לצאת משליטה, אפילו לא קצת.

מנסה לא להתערב אם זה בקטנהאור123456
תאמת ב"ה לא רבים יותר מידי
נקודה רגישה אצלנו לאחרונה...מתואמת

אני זוכרת איך בתקופת סגרי הקורונה הורים אמרו שהכי קשה להם עם המריבות של הילדים, ושמחתי שאצלנו זה כמעט לא כך.

עברו שלוש שנים (?) והמצב אצלנו בהחלט כמו המתואר

כנראה שהתבגרותם של חלק מהילדים וחידוד השוני בין האופיים גורמים להרבה טריגרים למריבות...

וזה באמת קשה לי נורא, נפשית. והמבצעים שאנחנו עושים לא ממש עוזרים... והצרחות, שמציקות לי נורא מבחינה תחושתית...


לי הכי קשה כשאני רואה שני ילדים או יותר נגד ילד אחד. במקרה כזה אני בהחלט מתערבת. לא יודעת אם עושה את זה בחכמה, אבל אני תמיד כל כך מפחדת על הנפש של הילד שלבד... במיוחד אם זה קורה יותר מפעם אחת...

כשהם רבים במכות - כל עוד זה בין שווים בכוחם (מישהו אמר תאומים? ) אני כמעט לא מתערבת. כשיש קטן וחלש אני כן מנסה להתערב. אבל זה קשה, כי זה דורש לפעמים כוח פיזי...

במריבות מילוליות אני לרוב לא מתערבת, אלא אם כן הווליום כבר מחריד את אוזניי...

בעלי בדרך כלל מזמין את הניצים לפשרה, אבל אני לא ניחנתי ביכולות משפטיות ובסבלנות כמוהו...


אבל בעיקר - אני מנסה לנצור בלב את הרגעים היפים והאחדותיים שלהם ביחד, שמזכירים לי שבעומק הם אוהבים זה את זה, גם כשהם רבים.

כמו למשל עכשיו - כשהם עושים הצגה ביחד... במיוחד שזו הצגה שנדמה שהנושא שלה אחדות


וסתם אנקדוטה שאני זוכרת:

פעם התאומים רבו ממש במכות ובנשיכות ובמעיכות. משהו איום, עד שפשוט שילחתי אותם לריב בחדר.

אחרי מחצית השעה הם יצאו מהחדר כשהם חבוקים, ושרו שיר שהם המציאו באותו רגע: "אנחנו חברים, אנחנו חברים!"

בקיצור - אצלם המכות הן לגמרי מאהבה

זה באמת מאוד קשההמקורית

והחופש הארוך לא מאפשר מרווח נשימה כמעט

אצלינו זה ממש מסלים לאחרונה, כשהם לא בגנים, ואני מבינה מזה 2 דברים:

1. בטלה ושעמום זה לא טוב. הם מחוץ לשגרה, והם משתבשים 🥴 אני רואה בחוש איך בימים שהם עסוקים יותר המצב פה יותר רגוע. ולכן אנחנו ממש עובדים בלחשוב איך ניתן לאפשר תעסוקה שתוריד את הלהבות


2. יש פה עניין של תשומת לב. כשאנחנו ממש איתם, אפילו בבית, זה פוחת ממש. לעומת זמנים שאני עסוקה בעוד דברים ואז הכל מתחרבש

ויש זמנים שהם רבים. כמובן.


אני קראתי פעם שקללות למשל זה מתוך רצון להשיג שליטה,במצב של אבדן שליטה. כביכול הילד מרגיש שאין לו שליטה על המתרחש, אז על מה שיש לו אפשרות לקחת שליטה - הוא לוקח. ובחנתי את זה קצת אצלינו וראיתי שיש בזה משהו.

אז אני משתדלת להפריד אותם לשחק כל אחד במשהו אחר מדי פעם. כדי שלא ייקחו אחד לשנייה.


ועוד - אני מבינה שככה זה אחים תכלס🤷

אני יודעת שהם אוהבים מאוד וחברים טובים מאוד, אבל קשה להם. וזו דרך שלהם לבטא את הקושי שבחוסר השגרה


תודה לכל המשיבות!מעניין אם יהיו דעות מאד אחרות...קמה ש.

בס״ד


אולי @אממאא!, סתם כי קראתי את מה שכתבת אתמול לאנונימית מהשרשור של מוצ״ש. ובטח יש עוד שכותבות על זה למרות שאני לא זוכרת מי הן כרגע...


תיוגים לתודות ❤️:

@טוב שם

@פליונקה

@oo

@אור123456

@מתואמת

@המקורית

לא חושבת אחרת מאודאממאא!
עבר עריכה על ידי אממאא! בתאריך כ"ח באב תשפ"ג 18:12

ממה שכתבו. אם המריבה הופכת לאלימה מידי אז להרחיק בין הניצים. אבל לא לנקוט עמדה או להצדיק מישהו. אלא להגיד משהו כמו, תדברו במילים לא בידיים. או אני רואה שאתם מאוד כועסים תנסו להביע את מה שאתם רוצים במילים. או בבית שלנו לא מרביצים. העיקר להיות בעד שניהם/ שלושתם... אפשר נראה לי גם להגיד להם, "זה מאוד מצער אותי לראות את הילדים שאני כלכך אוהבת רבים." אז אפשר לאמר שלא להתערב זה בעצם יותר, לא לבחור צד במריבה. ואם זה רק ויכוח אז בכלל, שיסתדרו לבד.

כשילד בא אלי, אבל אמא הוא עשה לי.... אז בד"כ אני מקשיבה ואומרת שזה באמת חבל מאוד שככה מתנהגים אחים אחד לשני. בלי לבחור צד. לפעמים שואלת אם יש לו רעיון למה אח שלו הגיב בצורה כזאת? אולי משהו גרם לו לזה? וכו',

לפעמים כשאני רואה שאח אחד מתחיל להציק לשני סתם, לפני שפורצת מריבה, אני מציעה לשני להגיד בקול 'זה לא נעים לי שאתה עושה לי ככה". נראה לי שזה משהו שממש חשוב שילד ידע להגיד, לפני שהוא מגיב במכות, כי לפעמים זה עוצר את הצד השני שרק רצה קצת צומי. וזה מאוד יכול לעזור למוגנות של הילד ככה אומרים...

מסכימה שיש זמנים שהמריבות עולות על העצבים. אבל זה עבודה פנימית שלנו וכמה שפחות נתערב ונשאר רגועים ולהפך כמה שניצור יותר שיתופי פעולה יזומים בזמנים טובים, ככה הילדים יריבו פחות. אצלי היו מריבות רציניות פעם בין הילדים, היום הם חברים טובים. היחיד שעדיין רב עם אחרים זה הקטן. יכול להיות שהם פשוט התבגרו ויכול להיות שהם הבינו שלריב לא ישיג תשומת לב מההורים אז בשביל מה?

צריך גם לזכור שמריבה היא סוג של תקשורת. אולי תקשורת לקויה, אבל תקשורת. מכירה בתים שאסור לריב בהם. לכל ילד חדר משלו. לפעמים גם משחקים משלו/ מחשב משלו. שחלילה לא יהיה להם על מה לריב. יש שקט בבית. שקט כלכך עצוב. כי גם תקשורת חיובית אין. לפעמים דוקא המריבות בונות קשרים חזקים יותר. צריך לכוון כיצד לריב, צריך לכוון להשלים בסוף, אבל לאסור את זה לגמרי, נראה לי לא בריא.

בנים הרבה פעמים הולכים מכות וזה נראה נורא מפחיד מבחוץ, אבל בשבילם זה סוג של משחק והם שוכחים מזה שניה אחרי...

חוץ מזה הורה שמכיר את הצרכים של הילדים שלו, אם זה מתאפשר, כדאי לתת להם את מה שהם צריכים (נפשית) לפני שהם מתנפלים על אח שלהם ומוציאים עליו את מה שלפעמים בכלל לא קשור אליו. לפעמים ילד רוצה זמן לקרוא בשקט ואין לו כח לרעש של האחים האחרים, אפשר למצוא לו מקום שקט לקרוא, אם יש ילד שלא אוהב שהוא מביא חבר והאחים הקטנים מתערבים כל הזמן במשחק שלהם, אז לנסות לאפשר לו לשחק לבד עם החבר ולהעסיק את האחרים במשהו אחר וכו'...  ברור שאי אפשר תמיד לתת לכולם מה שהם צריכים, וזה לא נורא נראה לי, כי זה הלמידה שלהם לחיים. ללמוד להסתדר עם מגוון של אנשים שונים מהם ועם מצבים שונים שלא תמיד מסתדר איך שהם רוצים.

אני הבנתי שהכוונה בלא להתערבפצללוש

זה שלילדים מותר לריב, מותר להם לא להסכים ןאפילו לציוק אחד על השני.


אבל כמו כל דבר אחר אנחנו צריכים ללמד אותם איך לריב.

ליצור קווים אדומים.

לא מרביצים

לא משתמשים במילים גסות

לא משתמשים במילים פוגעות.


ילדים צריכים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם ולא שיבואו לאמא השופטת ואבא השוטר

בחוםש אני לא הולכת לפי כלל אצבעאוהבת את השבת

כל פעם מה שזורם לי...כי אין שגרה אז הכל מבולגן.. גם הנהלים...


הדבר היחיד שאני י מנסה לאמץ קבוע זה לא להתרגש ש @מתואמת כתבה על זה כמה פעמים- שהם רבים אבל בלב אוהבים ואחרי שנייה שוכחים..

אז בעיקר מנסה לא להרגיש בלב בזמן המריבה על מיני דברים שליליים כמו- אוף למה הם רבים!!

אולי בגלל שלא הוצאצי אותם?

אוי היא בוכה מסכנה מתעללים בה

אויש הוא בוכה מסכן הוא סובל


אלא לנסות כמה שיותר שיווין נפש ואדישות...

וכמובן להשתדל להימנע מאלימות מוגזמת ...


עוקבת גם לראות תגובות...

וגם להשתדל לא להיות קהלאוהבת את השבת

כמו שהבנתי שגלית גלבוע אומרת אם אין קהל אין הצגה..


בהצלחה לכולנו!!

החופש תכלס מזמן את זה..

נכון, הכי חשוב זה מה שהאמא מרגישה בפניםמתואמת

אם המריבות גורמות לה לנקיפות מצפון (אצלי זה בעיקר: "אוף, אני אמא לא טובה אם הם רבים ככה") - זה שדר שעובר לילדים בסופו של דבר, ואז זה יוצר מעגל בלתי נגמר, כי הם כאילו מרגישים צורך לתת אישוש לתחושות האלו, ואז ממשיכים לריב...

לכן עדיף לפתח תחושות של שוויון נפש ומעין אדישות.

הלוואי שנצליח

זה ממש נכון!קופצת
ושורש הבעייתיות במריבות,  ובחיים בכלל..
מנסה לחשוב:קופצת

במריבות רגילות- כמו שכתבת. אפס התערבות.

במריבות רציניות יותר (האמת שב"ה אין הרבה בשלב הזה, חחח שלא יתהפך עלי כמו אצל @מתואמת) - אנחנו כן דורשים להפסיק, אם כי לא נוקטים צד.


ילד שרוצה התייחסות לטענות שלו כלפי אחיו - יודע שהוא צריך לבוא לספר לנו ולא להחזיר מכות.

תודה לכל מי שהצטרפה וענתה!קמה ש.

בס''ד

 

@אממאא! 

@פצללוש 

@אוהבת את השבת 

@מתואמת 

@קופצת 

 

ממה שקראתי כאן, אז זה די דומה למה שהולך אצלנו.

חשבתי שיש כאלה שממש נוקטות בגישה של לא להתערב כלל, אף פעם (או כמעט אף פעם) ופחות הצלחתי להבין איך זה עובד. 

 

תודה ❤️

לדעתי אי אפשר לא להתערב בכללהמקורית

תיווך הורי הוא ממש חשוב, ובין אחים אפילו יותר

תארי לך למשל ששני ילדים רבים כי אחד הציק לשני. ואמא לא מתערבת. בכלל. לא מפרידה, כלום. וזה שהציק אולי גם יותר חזק. או אפילו הפוך.

לילד עלולה לצאת תחושה ממצב כזה - שלאמא לא אכפת שפוגעים בו. כי ילדים הרי לא סתם רבים. מישהו מתגרה, מתחיל והצד השני נענה.

לא להתערב בעיניי בכלל, זה מתכון להפקרות ותחושה של הזנחה.

מעניין אם יש מישהי שחושבת אחרת

אני ממש חושבת כמוך! לפחות לגבי מריבות מסוימותקמה ש.
בס״ד


אבל כבר חשבתי שאני מפספסת משהו מרוב זה שאני קוראת שהכי טוב לא להתערב... זה היה נשמע לי מכל מיני תגובות כהנחיה די גורפת...


תודה!

אז אנחנו תמימות דעים בעניין המקורית

לדעתי את לא מפספסת בכלל

אם היית רואה ילד אחר שהוא לא הבן שלך רב איתו, גם לא היית מתערבת? לדעתי חד משמעית כן. אז בעיניי אחים זה לא שונה.


לתת לילדים לריב זה לא חלק מחינוך. בעיניי. אני כן בעד לנתק את העניין מתשומת לב הורית, ואם הם כל רגע באים - אמאא!! הוא עשה ליי.  אז לנסות לתת להם צ'אנס להסתדר כדי לנטרל תשומת לב מאמא בנושא הזה,  אבל למעשה, בעיניי, יחסי אנוש טובים נלמדים מהתבוננות בעיקר וחקיינות וגם מפרקטיקה של תיווך הורי, לרוב לא תוך כדי מעשה. הם לא ילמדו מעצמם אם ניתן להם לריב ללא הרף ולא נתערב.

באמת שאצלנו למשל בחופש ההתנהלות שונה..אוהבת את השבת
לפני החופש היוממריבות עם מכות שהייתי מתעלמת עכשיו אני מגדירה שאסור שום מכה ומתערבת כל הזמן (כמובן שהם מספיקים להחטיף יפה מאוד לפני שאני מתערבת)


אבל בגלל שבחופש גם ככה הכל מבולגן והם יכולים להיות ממש הפוכים אני לא יכולה לבנות על זה שהם ידעו לעצור בזמן ולפתור בעצמם.. הם לא מאוזנים מספיק בשביל זה..

השאלה מה זו נקרא התערבותאחת פשוטה

אני לא מתערבת, לא לוקחת צד. בכלל.

אם ילד בא ומספר שאח שלו מרביץ לו אני מנחמת אותו בדיןק כמו שקיבל מכה הרגע מהשולחן.

אני משדרת לו שאמא פה שאמא רואה שכואב לו, ומצד שני לא מכניסה את עצמי בכלל למריבה, הם צריכים ללמוד להסתדר ולדעתי אני לא אמורה להיות זו שתגשר עבורם את המריבה.


גם אם ילד אחד יותר חזק מהשני, גם לילד שתמיד מרביצים לו יש צד בדבר.


טוב אבל כבר הבנו נראה לי שאנחנו בדעות שונות. וזה בסדר גמור 

אבל מה המסר פה?פליונקה

מי שיותר חזק יכול להרביץ כמה שבא לו?

אז שני יסבול בבית וירביץ למישהו אחר בבית ספר וכן הלאה... או שהוא קצת יגדל ויחשוב על פתרון יצירתי יותר להחזיר. כמו לזרוק דברים של גדול או לשבור עליו כסא...

זה שאני לא מתערבתאחת פשוטה

לא אומר שאני מאפשרת להרביץ. זה בחירה של הילד לא שלי.

וכן.. בזמני נחת אני ידבר עם הגדול שהרביץ על כמה זה לא טוב ומשפיל את אח שלו ואעזור לו למצוא פתרונות לכעס שלו.

וזה עוזר?פליונקה

יש איזשהו סנקציה אם הוא עדיין מרביץ?

שיטה הזאת נותנת שקט למבוגר כי מפסיקים לבוא אליו להתלונן. אבל העדר תלונות לא תמיד מעיד על מצב טוב. 

בטח שזה עוזראחת פשוטה

מאוד מאוד עוזר.

הם רבים בפער הרבה פחות ממה שרבו פעם.

כשאני לא הקהל שלהם הם לא משחקים בהצגה.

מריבות זה מול האמא ואני רואה את זה ממש באופן מוחשי.

ולא.. אין סנקציה, יש אמון בו שהוא מסוגל להפסיק ורוצה להפסיק ורוצה לעשות טוב באופן כללי.

כתבתי על זה דווקאהמקורית

שכשזה בא ממקום של רצון לתשומת לב והכל מתנקז אליי, אני מתנטרלת בתוך התחלה

ועם זאת, כשילדים רבים בכל זאת,אחרי שנטרלתי את עצמי מהסיטואציה כמה שניתן, אני מתערבת.

אין איך ללמוד לריב בעיניי.

הם לא אמורים לריב לדעתי. גם אם הם אחים.

הם כן אמורים להתחשב זה בזה, ולכבד, ולהצליח לנהל אי הסכמה. ואם נם לא מצליחים בכלים שנתתי להם - בשביל זה אני פה.

אולי זה לא אותו דבראחינועמית

אבל בעלי גדל במשפחה שבה זו הייתה הגישה, וכך יצא שהוא חטף מכות מאחיו שגדול ממנו ב10 שנים.

שברור לכולם שאין כאן שום איזון.

זה לא תמיד היה מכות, ההורים היו משאירים את אותו אח כבייביסיטר, וזה כמובן לא היה הצלחה גדולה.

למשל הוא זוכר אפיזודה אחת שהאח נעל אותו בחדר כמה שעות עד שההורים חזרו.

ולא היה טעם לפנות להורים, כי אם הם לא היו מתערבים במכות, בטח שאין טעם לפנות אליהם להתלונן על כזה דבר.

היום הקשר בין האחים די רעוע, הם הצליחו כמבוגרים לייצר יחסים "מכובדים" אבל אין שם הרבה קרבה נפשית.


כנראה שזה לא כמו אצלך כי לך כן אכפת ואת כן מדברת איתם על זה, ובכל זאת, חוויית חוסר האונים של האח הקטן היא רעה מאוד, ונותנת תחושה שההורים לא שם בשבילו.

אני גםתהילה 3>

מכירה סיפורים גרועים מאלה בעקבות ההנחיה הזאת

הרבה יותר גרועים ועם תוצאות כבדות גם עשורים אחר כך.

בהחלטאם מאושרת

אני לא מצליחה לתפוס את זה שילד בבית שלו - לא יהיה מוגן.

בבית הוא צריך להרגיש הכי הרבה בטחון, וגם אם להורים זו שיטה חינוכית שעובדת,זה לא הוגן לחנך על חשבון ההגנה של ילד אחר.

 

לכן גם אני משתדלת לא להעיר לילד שהרביץ - על ההרבצה עצמה, אלא על זה שהוא חדר למרחב הפרטי של אחיו.

(וגם מחוץ לבית - כשלימדתי כיתת בנים, זה היה מובן מאליו שלא נוגעים אחד בשני, אם ילד הרביץ לחבר - התגובה הטבעית שלי היתה - תתרחק ממנו! למה אתה  נוגע בו?)

לכן בכלל מפריע לי השימוש בדיונים כאלה במילה - "להרביץ"  או "מכות", נראה לי צריך לעצור בשלב שלפני, שיהיה ברור מה הגבולות ההגנתיים שמגיעים לילד!

היום שמעתי שיעור בחינוך ילדים (עוד לא סיימתי)מתואמת

והיא נתנה שם דוגמה מתי נכון לא להתערב בכלל:

במקרה שנראה שילד אחד מנצל את אחיו, אבל לאחיו לא אכפת בכלל. נגיד - ילדה שתמיד רוצה מה שיש לאחותה ואחותה מוותרת לה בשמחה.

ההתערבות היחידה - לשבח את הילדה הוותרנית על הוויתור.

אחרי הרבה שנים של תשבחות - הילדה ה"חמדנית" קינאה בתשבחות ופשוט התחילה לוותר גם היא. היום שתיהן ותרניות. (זה הסיפור שהיא סיפרה כדוגמה בשיעור)

עוד לא הגעתי לשלב בשיעור שבו היא מסבירה מה עושים במקרה של מריבות בלי ויתורים ומתוך כעס...

זאת גישה בעייתית לדעתיטוב שם

לחשוב שרק משבחים ומתגמלים התנהגות טובה, אך לא מענישים ומוכיחים כשאינה טובה.

אם אחד מנצל אחיו, יש להוכיחו על זה, ולהענישו אם נצרך ג"כ "חושך שבטו שונא בנו" - גם אם לא בהכאה ממש אבל במשהו לתחליף.

וזה בנוסף למה שכבר כתבת על התשבחות ישלים הענין.

זה מה שהיא אמרהמתואמת

ובטח לא העברתי את דבריה טוב...

אני כמעט השתכנעתי...

זה מרגיש לי מסוכן בשביל האחות ה"טובה"אם מאושרת

יש לי ילד כזה ותרן, ואנחנו עובדים איתו הרבה על זה שלא תמיד יוותר.

וחשוב לדעת לעמוד על שלו.


מבחינת הילד השני- זה באמת עובד כמו מה שכתבת.

אבל אני חוששת על הילד הוותרן שעלול להפסיד את ה"עמוד שדרה " שלו. ואפילו מבחינת מוגנות- חשוב שיהיה לו את הידע איך לא לוותר תמיד

גם אני חשבתי ככהמתואמת
אבל היא הסבירה שם איך לפחות במקרה שלהם זה היה מצוין גם לילדה הוותרנית, ולא גרם לה להיות רכרוכית. (אבל כמובן, כבר לא זוכרת בדיוק את ההסבר 🙈)
מעניין!אם מאושרת

ממש מעניין לשמוע איך.

אם תוכלי לכתוב מה שאת זוכרת- אשמח ללמוד

מקווה שאצליח לחזור לשיעור בקרוב...מתואמת
וואי מה זהאמאשוני

לא הייתי מדרבנת מישהו מנוצל שימשיכו לנצל אותו.


במקסימום זה לא להגיד כלום לילד המנוצל, לתת לו לגבש לבד את ההרגשה שיש פה משהו לא תקין ואז את היכולת לומר לא.

אבל לטפח את הויתור שלו?

זה בכלל לא מעשה טוב.

ויתור טוב זה ויתור שנובע מעמדה נפשית של כח ושליטה על הסיטואציה.

למשל כשאני יודעת שאני צודקת בויכוח אז אני לא אשמיך להתווכח כי אין עניין.

או כשילד קטנטן מרביץ לך או לוקח לך משהו ואתה לא כועס עליו כי אתה יודע שיחסי הכוחות ביניכם תמיד לטובתך.


ויתור רעל רקע חולשה הוא לא חיובי בעיני בכלל ולא הייתי מטפחת אותו תמורת כל הון.

אם יש משהו שהכי חשוב לי להקנות לילדים שלי זה עוצמה וחוזק פנימי.

זה לא לטפח את הוויתורמתואמתאחרונה

אלא לטפח את האופי הטוב.

(אוף, אולי לא הייתי צריכה לכתוב את זה, כי לא העברתי נכון את הדברים...)

בדיוק קראתי בשבת עצה של משהי בעלון הידברות -טלטלולי

ומאד אהבתי את העצה !

בגדול, לא מתערבים במריבות.

המסר בבית הוא שמותר לריב.

אבל יש כללים למריבות. ואם הילדים

עוברים על הכללים- שם ההורים מתערבים.

היא כתבה שני כללים-

אסור להרביץ ואסור להשפיל.

לכל משפחה מן הסתם יהיו כללים קצת אחרים,

דברים שהם בנפשם של ההורים.

אבל בגדול זה הכיוון.

הרגשתי שזה מאד עושה לי סדר. 

בקשר ללא להרביץרבע ל7

פסיכולוגית אמרה לי שלא כדאי לקבוע כלל כזה כי קשה מאוד לעמוד בו וגם ילדים "צריכים" את זה

(אני לא לגמרי זוכרת בדיוק מה היא אמרה)


אפשר לקבוע שאסור להרביץ לאבא ואמא/ שאסור לנשוך / שאסור למשוך בשיער וכו

למה אסור להרביץ לאבאאחינועמית

ולאח הקטן מותר?


סליחה על השאלה...

ברור שיש כאן גם עניין של חוצפה, אבל האם האח הקטן שווה פחות?

בעיני אין מה להשוותבארץ אהבתי

בין אחים נדיר שאין מכות. זה ככה בכל הבתים שאני מכירה. זה לא רק אחד גדול לאח קטן, לרוב זה הדדי. לא נעים, אבל לא משהו שאפשר לאסור לגמרי. לפחות ממה שאני חווה ומכירה.

מכות להורים זו דרגה אחרת לגמרי, וזה משהו שצריך להיות מחוץ לתחום. (היתה אצלנו תקופה שהבן שלי היה מרביץ לי כשהוא כעס עלי. זה גם קורה לפעמים. אבל זה צריך להיות ברור שזה אסור ברמה אחרת מאשר מכות בין אחים. ב"ה הצלחנו לעצור את זה איתו. לא מיד, אבל היום זו ממש לא אופציה מבחינתו...)

אם יש לך טיפים איך לעצוררבע ל7
אשמח לשמוע
האמת שניסינו בכמה כיווניםבארץ אהבתי

ולא יודעת מה באמת הכי עזר לו להפסיק.

אני אנסה לשחזר ולפרט יותר, אבל היום כבר לא אספיק. מוזמנת להזכיר לי בהמשך, אם אשכח לחזור ולהגיב פה...

כי ברור לי שהם צריכים גם להרביץ אחד לשנירבע ל7
האח הקטן לא ככ קטן ובדכ הוא המתחיל אצלנו בבית


ברוראחת פשוטה

למה אין מצוות כיבוד אחים? ויש כיבוד הורים?

האבא גידל את הילד לא האח הקטן שלו

מכירה את השיטהאמאשוני

אני לא חושבת שנכון לנסות אותה בכל מצב.

תמיד בהדרכות הורים כשמראים דוגמאות זה על דברים פשוטים. לאהכשיד יחסי כוחות לא שוויניים בעליל.

בין שני הילדים הגדולים שלי הרגשתי שזה ממש לא נכון להפעיל את השיטה. עד כדי חשש לפגיעה מינית. (לא מכוונת מצד הבן, אבל הוא לא כיבד שום גבול שקשור לאחותו, אז למה שיכבד גבול שקשור לגוף?)

פעם תפסתי אותו מנסה לפתוח לה את הדלת של המקלחת שהיא נעלה כדי לברוח ממנו. (יש לנו מנעול שניתן לפתוח מבחוץ למקרה שאחד הקטנים יינעל את עצמו.

כלומר הנעילה עובדת בהחלה ובני הבית מכבדים את הפרטיות אחד של השני ומונעת פתיחה של הדלת בתום לב.


בקיצור אמרתי לעצמי אם הוא כבר משתמש בזה בעת מריבה מה מנע ממנו לעשות את זה בזמן שהיא באמת מתקלחת או בשירותים כדי לעצבן אותה??

הבנתי שעם כל הכבוד להדרכות אני צריכה להבין מה נכון לילדים שלי.


בפועל עבדתי איתם בדרך של שיחות בנפרד.

עם הילדה שהיא הקטנה לחזק את הביטחון והדימוי העצמי שלה כל הזמן. פשוט על הזמן.

שהעיטוף שעוטפים אותה יגבר על ההטרדות וההשפלות שהאח מכניס לה.

ועם הבן עבדנו קשה על גבולות, כבוד הזולת, אחריות שמה שיוצא לנו מהפה לא יפגע באחרים.

השתמשנו הרבה בהשאלות מהעולם הפיזי.

למשל אמרנו לו- האם כשאתה זורק אבן, אתה יכול לומר בעיה של השני שהאבן פגעה בו וכואב לו עכשיו?

אתה מבין שהאחריות היא שלך. אז אותו דבר כשאתה צוחק על כישלון שהיא חוותה או הפעילה שיקול דעת מוטעה.

הוא כל הזמן היה טוען שזה לא פוגע ובעיה שלה שהיא נפגעת. אז עבדנו איתו המון על לקיחת אחריות.


בנוסף נתנו לשניהם משימות משותפות סופר מאתגרות שבשביל להצליח בה הם חייבים לסמוך אחד על השני ולחזק ולא להקניט.

למשל הקפצתי אותם לאיקאה עם רשימת קניות (דברים פשוטים יחסית) וסימנתי להם באיזה מחלקה לדעתי אפשר למצוא כל דבר.


עכשיו להתמצא באיקאה זה ממש לא פשוט. הם לקחו מפה והיו צריכים לשים לב טוב איפה הם.

מצד שני זה מקום סגור והם לא באמת יכולים ללכת לאיבוד או שיקרה איזה אסון.

הם היו עם נייד למקרה חירום אבל היו מספיק נחושים לצלוח את המשימה ולא להתקשר שאחלץ אותם.


אח"כ דיברתי עם כל ילד בנפרד לשמוע איך הייתה החוויה ועם מה הם התמודדו. זה היה מאוד מוצלח.

בנוסף אני שולחת אותם לפעמים לסבא וסבתא לבד.

בהתחלה לא הייתי שולחת אותם ביחד להורים כי להורים שלנו היה מאוד קשה להכיל את הרעיון.

אבל עם הזמן שכנעתי את ההורים לתת לזה צאנס כי כשהם לא בבית הם מתנהגים אחרת ולא ירשו לעצמם את המריבות כמו בבית.

וזה נותן להם חוויה אחד החיים שלהם יכולים להיות יותר מעניינים ביחד ולא אחד נגד השני.


לגבי שתי הבנות בנות 6, 9 היום. אני רואה שהדרך הכי טובה היא להתעלם מהמריבות. הן מסוגלות להסתדר לבד כי למרות פער הגילאים לקטנה יש חוסן ועוצמה אז הן משתוות אחת לשניה מבחינת יחסי הכוחות אז זה בסדר.


במריבות שבין בת ה6 לבין הקטן בין 2.5 אני כן מתערבת כי הגדולה מבינהם לא מצליחה להבין את המניע לפעולות שאח שלה עושה (כמו לנשוך) הם צריכים עדיין את התיווך שלי כדי להבין ולתמלל את הרגשות והצרכים אחד את השני טשל עצמם ואז בד"כ הפיתרון מגיע מהם.

ועוד הערהאמאשוני

(לא נותן ביריכה להגיע לסוף התגובה כדי להוסיף שם..)

תמיד מה שעודד אותי זה שאמא שלי הייתה מתארת את המריבות בין שני האחים הגדולים שלי. הם היו עושים מעשי זוועה אחד לשני. לא יודעת איך ההורים שלי שרדו את זה. באמת.

למשל פעם אח שלי הוביל את חברה של אחותי כאילו לבית שלנו והוא באמת הוביל אותה ללול תרנגולות והוא שכנע אותה להיכנס ואמר לה שככה במושב גרים וצריך להיכנס דרך התרנגולות כדי להגיע לבית שלנו ואז היא נכנסה והתרנגולות קפצו עליה והיא נבהחלה ובכתה נורא. (אנחנו גדלנו לתוך זה אז לא פחדנו בכלל היינו רגילים שתרנגולות קופצות עלינו..)

ופעם אחותי זרקה לאח שלי אוסף נדיר של גולות שהוא אסף בשקידה רבה כמה חודשים..

בקיצור טוב שכשנולדתי הם היו גדולים 😁

אבל היום הם החברים הכי טובים בעולם.

אח שלי שוטר ביחידה מובחרת ואחותי חרדית בכלל והם אוהבים אחד את השני אהבת נפש עזה.

לקנא בקשר שלהם...


 

אז זה עודד ומעודד אותי שקשר של מריבות בגיל ילדות יעבור מתישהו.

הרבה יותר קשה וכואב זה קשר שאין בו קשר. שלא אכפת להם אחד מהשני ושאתה לא מרגיש כלפי אח שלך שום ריגוש. הוא יכול ליפול ואתה לא תתעלם. זה הכי קשה וכואב.

כל עוד איך שהם רואים אחד את השני זה מדליק אותם, אז יש עוד פוטנציאל להפוך את ההידלקות הזאת למקום חיובי בע"ה עם הרבה עבודה והכוונה.

והרבה תפילות. להצליח לכוון ולגדל אותם נכון. כל אחד להשקות מספיק ולהתאים את הטיפול הנכון כדי להצמיח אותם בע"ה למה שהם עתידים להיות ויצליחו לממש את הפוטנציאל של כל אחד מהם.

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111אחרונה
טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך