אין לי ככ זמן לפרט כי הקטן שלי לא מסכים לי

אבל דבר ראשון

להיות כלפי עצמך וכלפיו

בשפת ה"אני"

מה את צריכה

מה את זקוקה לו

ולא- אתה לא... זה גם לא העניין..

הוא עושה הרבה' עובד הרבה

אבל אוגוסט ואת מתזזת אז את זקוקה לזמן לעצמך, זקוקה לתכנון משותף איך להקל עלייך, זקוקה לאוכל, זקוקה לעזרה בבניית הימים

ואז שהוא כבר יחשוב מה הוא יכול לשנות או לעזור

אבל תדברי על מה שקשה לך...

הילדים והבית של שניכם

שניכם אוהבים ודואגים זה לזה

ורוצים שיהיה לשני טוב

אז אתם חושבים ביחד איך יהיה לך טוב

איך יהיה לילדים טוב

ככ מוכר לי..

לא נעים להיות בתחושת ביקורת..

אבל בעצם בעצם מה שקשה לנו זה שאנחנו לא מספיקות לדאוג לעצמנו...

ככה אצלי...

וגם באמת תחושת השותפות של שניכם בעול המתוק של הבית...

אוי הגבתי לא נכון

התכוונתי לפותחת

אני במצב ממש דומה לשלך , ומרגישה שבדרך כלל ש"עולה לי " עליו זה כי לא מתארגנת כדי להקל על עצמי , לא מאווררת את עצמי מספיק לא מפנקת את עצמי מספיק ....

לא תמיד , לפעמים באמת יושב על משהו בינינו אבל תנסי לראות עם הכיוון הזה מקל לך על הלב, לנסות לתכנן בייביסיטר ולנוח, יום אחד איך שהוא חוזר את בורחת לאיזה קניון

לדעתי זה לקחת חופש כדי להקל עלייך ולהיות אתכם ולצבור חוויות, לפחות יומיים.

אני עובדת מחוץ לבית, לחזור לילדים אחרי יום העבודה זה קשה ביותר.

מודה שגם אני, כאמא שלהם, מתקשה מאוד מאוד. ותכלס אני גם לא באמת מצליחה לתת להם מענה כל יום לאנרגיות שלא יוצאות במסגרת כי אני גמורה

אז מה שלי עוזר - לתת לי שעה להתאפס על עצמי, לאגור כח ולעזור במה שיש.

אנחנו באמת עושים תורנות כזו. אני שעה כשאני חוזרת מהעבודה, והוא שעה אחריי נכנס לנוח.

ובאמת, שגם אם את עובדת הוראה, זה לא אומר שזה קל להיות עם הילדים ככ הרבה זמן. אז תנסי לארגן עזרה לשעה שעתיים מדי פעם

בגדול, כל אחד עכשיו ממלא את תפקידו כדי שהוגדר. את עם הילדים והוא בעבודה.

ברגע שרוצים לשנות, לדבר על זה. כמו שכתבה יפה @אוהבת את השבת

אבל ברצינות אני שמה לב שבעלי חוזר הוא צריך רגע לנוח שנייה מהיום העמוס בטירוף שעבר עליו ואני מצד שני בטוחה הנה הגיע המושיע שניתן פה ביד יוריד ממני רגע את העומס הרגשי והטכני..

אז זה באמת רעיון יפה להגדיר מראש שכשחוזרים מהעבודה יש רגע זמן לנוח ואז נכנסים לקלחת  ומפנים את השני שהיה בבית המון המון..

אבל באמת שזה עוזר

רוב הפעמים אחרי שזה קורה אנחנו מפוקסים ומצליחים לצאת שנינו עם הילדים אחהצ לאיזה שעה וחצי משפחתית. זה באמת עושה את ההבדל, והיציאה מחוץ לבית גם כן מרעננת את כולם

כשנמצאים בעבודה באמת לא מבינים עד כמה זה מתיש להיות עם ילדים יום שלם. במיוחד אם הוא לא עשה את זה בעצמו אף פעם.

אז קודם כל לשקף לו את זה. אבל בשיחה שלווה, לא בעצבים. פשוט לתאר לו מה עשיתם במהלך היום, ומה זה דרש ממך. ממש לתאר לפרטים.

בנוסף, אני מניחה שגם הוא חוזר מותש מהעבודה, וקשה לו לנחות מיד לבאלגן. צריך לתת לו קצת זמן להתאפס על עצמו, ורק אחרי שנרגע, לבוא ולהסביר לו שאת צריכה עזרה, ולפרט מה.

ואם את מרגישה שזה לא מספיק לך, אז תשבי ותחשבי איתו איך הוא יוכל להקל עלייך.

אבל השורה התחתונה - לשקף לו כמה שיותר.

״אצטרך עזרה השבוע מתי שתוכל. אני עם הילדים כל היום ולא מספיקה לעשות 1,2,3..״

או ״יעזור לי מאוד אם אתה תשטוף את הכלים בערב ותזרוק את הפח״

סתם דוגמאות.. כשאני מודיעה לבעלי מראש שהשבוע או היום בערב אצטרך שהוא ילך לסופר או לסופר פארם ויקנה דברים, או יעשה דברים מסויימים בבית - הוא יודע שזה חלק מהלו״ז שלו ועושה אותם 

דיברנו עכשיו

הייתה שיחה לא מוצלחת

אוף.

קוראת את מה שאתן כותבות ומנסה לחשוב מזה...תודה...

יש משהו שעבודות הבית ושמירה על הילדים לא נתפסים כעבודה

וכמו שאת מתארת את עצמך לא מספיק יודעת מה את רוצה

מהנסיון האישי שלי גבר שאשתו רוצה ממנו 'משהו' זה הכי מתסכל

כי רב הגברים אוהבים את נשותיהם ודואגים להן 

והסיפוק הכי גדול בשבילו שלאשתו יהיה טוב

אבל לא תמיד הם יצירתיים...

תנסי לשבת עם עצמך/אחות/ חברה ולהגדיר מה כן יעזור לך,ולבוא במשהו מוגדר

'אני רוצה בערב שעה שקט'

אני רוצה סיבוב איתך בערב

אני רוצה לשבת לראות חדשות בשמונה בחדר עם דלת נעולה

לא להתבכיין אבל כן לתאר את המצב..

אם יש לכם כבר שלושה ילדים ברוך השם מן הסתם כב ריצא לו לשמור פעם או פעמיים על ילדים לבד שעות ארוכות והוא יוכל להתחבר לתאור

בתנאי שזה יבוא עם בקשה מוגדרת

בהצלחה!!!

קודם כל נתחיל ממך, סביר להניח שאת מרגישה תסכול וקושי

מול המציאות שהיא מאתגרת ולא פשוטה,

ולפעמים כשאנחנו לא מתמודדים ומתבוננים בכאב פנימה

הנטיה היא להשליך כלפי חוץ את הקושי.

מעבר לזה, ממליצה לך לשתף אותו.

להגיד בסוף היום שאת רוצה לשתף אותו ביום המורכב שהיה לך

ושיתמוך בך ויבין אותך, ותספרי עם מה התמודדת.. הכרה היא חשובה לנו מאד..

מעבר לזה, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך?

לדוגמא לי עוזר שכשבעלי חוזר אני משאירה לו את הטיפול בילדים וארוחת ערב,

והולכת לנוח בחדר.

מה יכול להקל עלייך? מה חשוב לך? תספרי לו מה את רוצה ומה יעזור לך...

ונקודה חשובה ממש-

יש קו גבול די דק בין שיחות ושיתופים כאלה שמצליחים.

כשהאיש מרגיש שמאשימים אותו והוא כושל, האוטומט שלו הוא להתרחק/להתגונן/לתקוף חזרה

כשהאיש מרגיש שאת רוצה להשען עליו וזקוקה לעזרתו, הוא נכון לעזור ולתמוך.

לפעמים מה שעוזר לנו לעבור מאפשרות 1 ל2 זה העיבוד הפנימי של החוויה שלנו

מקום לקושי הפנימי וגם לתסכולים החיצוניים

וכך השיחה לא מגיעה ממקום שמטיח דרך הקליפה החיצונית של הכאב והתסכול

אלא ממקום עמוק קרוב ומקרב יותר

אני אומנם לא עובדת אבל בסיטואמיה דומה שבעלי עובד( ובאמת קשה ובחום..) ואני עם הילדים בבית כל היום.

אז ככה שנים שהיה לי קשה וכשניסיתי להבין מה אז הבנתי שזה מעבר לקושי הפיזי להיות עם הילדים כל היום. אצלי התווספה לזה תחושת הלבד שאני עושה איתם דברים והוא כביכול לא שותף והרגשתי סוג של בודדה במערכה.

עכשיו מצד אחד הוא באמת לא יכול לקחת כל יומיים חופש בשביל להיות איתנו אז מה עושים?

הפיתרון שלי זה קודם כל ההבנה שזה לא בשליטתו כל כך ולמדתי לשתף אותו בתיכנונים שלי למשל עשיתי לילדים לוז שבועי אז שיתפתי אותו בתוכניות שלי ושלחתי תמונות והכנסתי אותו לזה גם מרחוק.

דבר שני כן קבענו 2 חופשות משפחתיות שבהן הוא לוקח חופש כל פעם ליומיים שלושה . אחת בהתחלה ואחת בסוף יחסית..

ובין לבין כל מיני יציאות של ערב או אחהצ או לאוו דוקא יציאות אפילו סתם ארוחת ערב מיוחדת עם הילדים..

ודאגתי מראש,שתהיה פעם בשבוע של משהו משותף השנה קצת התפקשש לנו שבוע אחד אבל בגדול זה מה שמחזיק אותי.. וגם למדתי להגיד לו שאני מעריכה את זה שעובד אבל שיראה גם את הקושי שלי..וישתדל להעריך.לקח לו זמן וגם לי אגב לקח זמן להבין מה נכון לנו.

ואגב לפעמים מבלבל זה שרואים משפחות אחרות סביבנו שעושים כל מיני דברים יחד ולמדתי להשתדל לא להסתכל כי זה סתם מחליש אותי לפחות.

וכן יש לי חברה שברוך ה הם משפחה מרובה והילדים בשלב שבכלל מעסיקים את עצמם בלעדיה.. אבל אני בשלב אחר הם זקוקים להכוונה שלי ולמסגרת שלי ושאפעיל אותם באופן חלקי. והשנה גם עשיתי להם מנוי לערוץ מאיר אז יש ימים שזה מה שהם עושים רוב היום אבל זה באמת רק בחופש ככה אחכ בלימודים כמעט ואין מחשב רק חצי שעה ביום כל אחד..

יש לי 3 ילדים בני פחות מ4 (אמורה להיות בחופשת לידה)

בעלי יוצא ב80:00 חוזר ב21:00 אחרי שהילדודס אמורים להיות ישנים.

בפועל מה שעוזר לי זה לעשות לו "יומני היקר" כל היום שולחת לו תמונות ועדכוני מצב על אותו היום. (על דברים טובים ופחות)

נותנת להם להיות המון זמן באמבטיה, בטרמפולינה.

משתדלת גם להוציא אותם למקומות ממוזגים.

ובפועל סופרת את הימים בחזרה לשגרה..

החופש לא בא בהפתעה, התפקיד של כל אחד היה מוגדר מראש,

חשבת שתעמדי בזה לבד/ לא חשבת על ההשלכות של זה/ נוצר בלתם,

זאת האחריות שלך להעביר את המסר, אבל בצור, רגועה ולא תוקפנית ולא שיפוטית.

ולא "איך אתה לא שם לב כמה שזה קשה"

אולי מה שפוצץ את השיחה זה שצברת עד שהתפוצץ?

אם כן תני לזה עוד יומיים,

ותבקשי ממנו לשנות תוכניות אבל בצורה פרקטית:

דוגמאות-

*אשמח אם תוכל בשבועיים הקרובים לקחת חופש כל יום שלישי ולהוציא את הילדים. (למה שלישי? כי זה חותך את הרצף ליומיים כל פעם)

*קשה לי עם החום, אנחנו נצא למקומות ממוזגים בלבד

*קשה לי לבד, אקח עזרה בתשלום

*קשה לי לבד אשמח אם תוכל לגייס עזרה מהמשפחה שלך פעם ב.. אולי לשלוח לשם ילד גדול ליומיים

* יעזור לי להתחיל את היום במטבח נקי

*יעזור לי אם תיקח איתך לעבודה ילד אחד פעם בשבוע לפי תורנות.

לקראת שנה הבאה כבר תתכננו את הדברים אחרת..

א. שרדתי את השבוע! ואו, לא האמנתי שזה יהיה כזה קשה

ב. בעלי מדהים, באמת. בפועל הוא לא שינה את התוכניות עבודה שלו, אבל הרבה יותר פירגן, ודאג במהלך היום לשלומנו והיה שותף מרחוק. וזה היה לי מאד משמעותי, ב'ה. 

תודה לכולכן!

כי הוא בתכלס לא מדמיין כמה זה קשה.

ולגמרי תביאי בייביסיטר וצאי לך לקפה לבד.

גם אולי לנסוע לאיפשהו לבד כשהם אצל בייביסטר.

להיות עם ילדים כל היום זה קשה מרץאטד

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.