אין לי ככ זמן לפרט כי הקטן שלי לא מסכים לי

אבל דבר ראשון

להיות כלפי עצמך וכלפיו

בשפת ה"אני"

מה את צריכה

מה את זקוקה לו

ולא- אתה לא... זה גם לא העניין..

הוא עושה הרבה' עובד הרבה

אבל אוגוסט ואת מתזזת אז את זקוקה לזמן לעצמך, זקוקה לתכנון משותף איך להקל עלייך, זקוקה לאוכל, זקוקה לעזרה בבניית הימים

ואז שהוא כבר יחשוב מה הוא יכול לשנות או לעזור

אבל תדברי על מה שקשה לך...

הילדים והבית של שניכם

שניכם אוהבים ודואגים זה לזה

ורוצים שיהיה לשני טוב

אז אתם חושבים ביחד איך יהיה לך טוב

איך יהיה לילדים טוב

ככ מוכר לי..

לא נעים להיות בתחושת ביקורת..

אבל בעצם בעצם מה שקשה לנו זה שאנחנו לא מספיקות לדאוג לעצמנו...

ככה אצלי...

וגם באמת תחושת השותפות של שניכם בעול המתוק של הבית...

אוי הגבתי לא נכון

התכוונתי לפותחת

אני במצב ממש דומה לשלך , ומרגישה שבדרך כלל ש"עולה לי " עליו זה כי לא מתארגנת כדי להקל על עצמי , לא מאווררת את עצמי מספיק לא מפנקת את עצמי מספיק ....

לא תמיד , לפעמים באמת יושב על משהו בינינו אבל תנסי לראות עם הכיוון הזה מקל לך על הלב, לנסות לתכנן בייביסיטר ולנוח, יום אחד איך שהוא חוזר את בורחת לאיזה קניון

לדעתי זה לקחת חופש כדי להקל עלייך ולהיות אתכם ולצבור חוויות, לפחות יומיים.

אני עובדת מחוץ לבית, לחזור לילדים אחרי יום העבודה זה קשה ביותר.

מודה שגם אני, כאמא שלהם, מתקשה מאוד מאוד. ותכלס אני גם לא באמת מצליחה לתת להם מענה כל יום לאנרגיות שלא יוצאות במסגרת כי אני גמורה

אז מה שלי עוזר - לתת לי שעה להתאפס על עצמי, לאגור כח ולעזור במה שיש.

אנחנו באמת עושים תורנות כזו. אני שעה כשאני חוזרת מהעבודה, והוא שעה אחריי נכנס לנוח.

ובאמת, שגם אם את עובדת הוראה, זה לא אומר שזה קל להיות עם הילדים ככ הרבה זמן. אז תנסי לארגן עזרה לשעה שעתיים מדי פעם

בגדול, כל אחד עכשיו ממלא את תפקידו כדי שהוגדר. את עם הילדים והוא בעבודה.

ברגע שרוצים לשנות, לדבר על זה. כמו שכתבה יפה @אוהבת את השבת

אבל ברצינות אני שמה לב שבעלי חוזר הוא צריך רגע לנוח שנייה מהיום העמוס בטירוף שעבר עליו ואני מצד שני בטוחה הנה הגיע המושיע שניתן פה ביד יוריד ממני רגע את העומס הרגשי והטכני..

אז זה באמת רעיון יפה להגדיר מראש שכשחוזרים מהעבודה יש רגע זמן לנוח ואז נכנסים לקלחת  ומפנים את השני שהיה בבית המון המון..

אבל באמת שזה עוזר

רוב הפעמים אחרי שזה קורה אנחנו מפוקסים ומצליחים לצאת שנינו עם הילדים אחהצ לאיזה שעה וחצי משפחתית. זה באמת עושה את ההבדל, והיציאה מחוץ לבית גם כן מרעננת את כולם

כשנמצאים בעבודה באמת לא מבינים עד כמה זה מתיש להיות עם ילדים יום שלם. במיוחד אם הוא לא עשה את זה בעצמו אף פעם.

אז קודם כל לשקף לו את זה. אבל בשיחה שלווה, לא בעצבים. פשוט לתאר לו מה עשיתם במהלך היום, ומה זה דרש ממך. ממש לתאר לפרטים.

בנוסף, אני מניחה שגם הוא חוזר מותש מהעבודה, וקשה לו לנחות מיד לבאלגן. צריך לתת לו קצת זמן להתאפס על עצמו, ורק אחרי שנרגע, לבוא ולהסביר לו שאת צריכה עזרה, ולפרט מה.

ואם את מרגישה שזה לא מספיק לך, אז תשבי ותחשבי איתו איך הוא יוכל להקל עלייך.

אבל השורה התחתונה - לשקף לו כמה שיותר.

״אצטרך עזרה השבוע מתי שתוכל. אני עם הילדים כל היום ולא מספיקה לעשות 1,2,3..״

או ״יעזור לי מאוד אם אתה תשטוף את הכלים בערב ותזרוק את הפח״

סתם דוגמאות.. כשאני מודיעה לבעלי מראש שהשבוע או היום בערב אצטרך שהוא ילך לסופר או לסופר פארם ויקנה דברים, או יעשה דברים מסויימים בבית - הוא יודע שזה חלק מהלו״ז שלו ועושה אותם 

דיברנו עכשיו

הייתה שיחה לא מוצלחת

אוף.

קוראת את מה שאתן כותבות ומנסה לחשוב מזה...תודה...

יש משהו שעבודות הבית ושמירה על הילדים לא נתפסים כעבודה

וכמו שאת מתארת את עצמך לא מספיק יודעת מה את רוצה

מהנסיון האישי שלי גבר שאשתו רוצה ממנו 'משהו' זה הכי מתסכל

כי רב הגברים אוהבים את נשותיהם ודואגים להן 

והסיפוק הכי גדול בשבילו שלאשתו יהיה טוב

אבל לא תמיד הם יצירתיים...

תנסי לשבת עם עצמך/אחות/ חברה ולהגדיר מה כן יעזור לך,ולבוא במשהו מוגדר

'אני רוצה בערב שעה שקט'

אני רוצה סיבוב איתך בערב

אני רוצה לשבת לראות חדשות בשמונה בחדר עם דלת נעולה

לא להתבכיין אבל כן לתאר את המצב..

אם יש לכם כבר שלושה ילדים ברוך השם מן הסתם כב ריצא לו לשמור פעם או פעמיים על ילדים לבד שעות ארוכות והוא יוכל להתחבר לתאור

בתנאי שזה יבוא עם בקשה מוגדרת

בהצלחה!!!

קודם כל נתחיל ממך, סביר להניח שאת מרגישה תסכול וקושי

מול המציאות שהיא מאתגרת ולא פשוטה,

ולפעמים כשאנחנו לא מתמודדים ומתבוננים בכאב פנימה

הנטיה היא להשליך כלפי חוץ את הקושי.

מעבר לזה, ממליצה לך לשתף אותו.

להגיד בסוף היום שאת רוצה לשתף אותו ביום המורכב שהיה לך

ושיתמוך בך ויבין אותך, ותספרי עם מה התמודדת.. הכרה היא חשובה לנו מאד..

מעבר לזה, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך?

לדוגמא לי עוזר שכשבעלי חוזר אני משאירה לו את הטיפול בילדים וארוחת ערב,

והולכת לנוח בחדר.

מה יכול להקל עלייך? מה חשוב לך? תספרי לו מה את רוצה ומה יעזור לך...

ונקודה חשובה ממש-

יש קו גבול די דק בין שיחות ושיתופים כאלה שמצליחים.

כשהאיש מרגיש שמאשימים אותו והוא כושל, האוטומט שלו הוא להתרחק/להתגונן/לתקוף חזרה

כשהאיש מרגיש שאת רוצה להשען עליו וזקוקה לעזרתו, הוא נכון לעזור ולתמוך.

לפעמים מה שעוזר לנו לעבור מאפשרות 1 ל2 זה העיבוד הפנימי של החוויה שלנו

מקום לקושי הפנימי וגם לתסכולים החיצוניים

וכך השיחה לא מגיעה ממקום שמטיח דרך הקליפה החיצונית של הכאב והתסכול

אלא ממקום עמוק קרוב ומקרב יותר

אני אומנם לא עובדת אבל בסיטואמיה דומה שבעלי עובד( ובאמת קשה ובחום..) ואני עם הילדים בבית כל היום.

אז ככה שנים שהיה לי קשה וכשניסיתי להבין מה אז הבנתי שזה מעבר לקושי הפיזי להיות עם הילדים כל היום. אצלי התווספה לזה תחושת הלבד שאני עושה איתם דברים והוא כביכול לא שותף והרגשתי סוג של בודדה במערכה.

עכשיו מצד אחד הוא באמת לא יכול לקחת כל יומיים חופש בשביל להיות איתנו אז מה עושים?

הפיתרון שלי זה קודם כל ההבנה שזה לא בשליטתו כל כך ולמדתי לשתף אותו בתיכנונים שלי למשל עשיתי לילדים לוז שבועי אז שיתפתי אותו בתוכניות שלי ושלחתי תמונות והכנסתי אותו לזה גם מרחוק.

דבר שני כן קבענו 2 חופשות משפחתיות שבהן הוא לוקח חופש כל פעם ליומיים שלושה . אחת בהתחלה ואחת בסוף יחסית..

ובין לבין כל מיני יציאות של ערב או אחהצ או לאוו דוקא יציאות אפילו סתם ארוחת ערב מיוחדת עם הילדים..

ודאגתי מראש,שתהיה פעם בשבוע של משהו משותף השנה קצת התפקשש לנו שבוע אחד אבל בגדול זה מה שמחזיק אותי.. וגם למדתי להגיד לו שאני מעריכה את זה שעובד אבל שיראה גם את הקושי שלי..וישתדל להעריך.לקח לו זמן וגם לי אגב לקח זמן להבין מה נכון לנו.

ואגב לפעמים מבלבל זה שרואים משפחות אחרות סביבנו שעושים כל מיני דברים יחד ולמדתי להשתדל לא להסתכל כי זה סתם מחליש אותי לפחות.

וכן יש לי חברה שברוך ה הם משפחה מרובה והילדים בשלב שבכלל מעסיקים את עצמם בלעדיה.. אבל אני בשלב אחר הם זקוקים להכוונה שלי ולמסגרת שלי ושאפעיל אותם באופן חלקי. והשנה גם עשיתי להם מנוי לערוץ מאיר אז יש ימים שזה מה שהם עושים רוב היום אבל זה באמת רק בחופש ככה אחכ בלימודים כמעט ואין מחשב רק חצי שעה ביום כל אחד..

יש לי 3 ילדים בני פחות מ4 (אמורה להיות בחופשת לידה)

בעלי יוצא ב80:00 חוזר ב21:00 אחרי שהילדודס אמורים להיות ישנים.

בפועל מה שעוזר לי זה לעשות לו "יומני היקר" כל היום שולחת לו תמונות ועדכוני מצב על אותו היום. (על דברים טובים ופחות)

נותנת להם להיות המון זמן באמבטיה, בטרמפולינה.

משתדלת גם להוציא אותם למקומות ממוזגים.

ובפועל סופרת את הימים בחזרה לשגרה..

החופש לא בא בהפתעה, התפקיד של כל אחד היה מוגדר מראש,

חשבת שתעמדי בזה לבד/ לא חשבת על ההשלכות של זה/ נוצר בלתם,

זאת האחריות שלך להעביר את המסר, אבל בצור, רגועה ולא תוקפנית ולא שיפוטית.

ולא "איך אתה לא שם לב כמה שזה קשה"

אולי מה שפוצץ את השיחה זה שצברת עד שהתפוצץ?

אם כן תני לזה עוד יומיים,

ותבקשי ממנו לשנות תוכניות אבל בצורה פרקטית:

דוגמאות-

*אשמח אם תוכל בשבועיים הקרובים לקחת חופש כל יום שלישי ולהוציא את הילדים. (למה שלישי? כי זה חותך את הרצף ליומיים כל פעם)

*קשה לי עם החום, אנחנו נצא למקומות ממוזגים בלבד

*קשה לי לבד, אקח עזרה בתשלום

*קשה לי לבד אשמח אם תוכל לגייס עזרה מהמשפחה שלך פעם ב.. אולי לשלוח לשם ילד גדול ליומיים

* יעזור לי להתחיל את היום במטבח נקי

*יעזור לי אם תיקח איתך לעבודה ילד אחד פעם בשבוע לפי תורנות.

לקראת שנה הבאה כבר תתכננו את הדברים אחרת..

א. שרדתי את השבוע! ואו, לא האמנתי שזה יהיה כזה קשה

ב. בעלי מדהים, באמת. בפועל הוא לא שינה את התוכניות עבודה שלו, אבל הרבה יותר פירגן, ודאג במהלך היום לשלומנו והיה שותף מרחוק. וזה היה לי מאד משמעותי, ב'ה. 

תודה לכולכן!

כי הוא בתכלס לא מדמיין כמה זה קשה.

ולגמרי תביאי בייביסיטר וצאי לך לקפה לבד.

גם אולי לנסוע לאיפשהו לבד כשהם אצל בייביסטר.

להיות עם ילדים כל היום זה קשה מרץאטד

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.

אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.

כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת. 

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

היום שומעים עליה פחות 

אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות.. 

לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה

זה באמת כמו שהם אומרים?

Ardo melia

כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה

שואבת לי טוב ולא כואבת

מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה

אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה

אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )

אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??