גם לי לא זכור. אבל כבר אמרתי, הגמרא שהביאה את הסיפור על רב אשי, הפשט הוא שהיא דיברה על הצד שמנשה חטא, ואע"פ שהוא חטא, מנשה אמר לרב אשי שגם הוא היה חוטא, ואי אפשר להבין את המציאות אז שבה אבותינו חטאו בע"ז.
זה חילוק שאינו מתחלק. מה זה משנה אם ההקפדה היא על זה שהוא קרא לו חבירנו? הפוך, לפי דעתך שרב אשי הוא צדיק הרבה יותר ממנשה (ושוב, פשט הגמרא מדברת על הצד שמנשה חטא), בוודאי שרב אשי יכול להגיד חברינו, מה הבעיה בזה? שוב, יש כאן מחשבה של רב אשי שהוא יותר גדול ממנשה, ורואים מהגמרא לא כך. כבר הסברתי את הרמב"ם, עיין לעיל....
ב. ואני הראיתי שגם רשעי התנ"ך הם יותר גדולים מאיתנו, בבחינת: "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון".
מה זה ראוי לדבר אחרת על מלכים? מה הקשר שהוא מלך? אם יש מלך שחוטא, אז הוא רשע ואפשר לדבר עליו. אולי אם הוא היה בחיים הייתי יכול לשמוע שיש סברה לא לדבר עליו סרה משום זהירות (כמו בבא בן בוטא) או כדי לשמור לפחות על הממלכה, שהרי אם לא תהיה ממלכה, "איש את רעהו חיים בלעו", אבל אחרי שהוא מת, מה העניין לא לדבר עליו? אתה מניח הנחה שאין לה אף מקור, שמלך זה "לבל אחר", ולא משנה איזה אדם אתה, אם אתה מלך, אז אוטומטית אסור לדבר עליך וכו'...למה? מאיפה ההנחה הזאת? זה לא קשור לצורת הדיבור, זה קשור ליחס כלפי אותה דמות, מהי אותה דמות ואיך אני מתייחס אליה. הדיבור רק מבטא את זה. מה הקשר? אין להם חלק לעולם הבא זה משהו אחד (כיוון שחטאו), ולחשוב שאנחנו היינו במקום אחר אם היינו במקומם זה משהו אחר. מהם הייתה ציפייה אחרת, כוחות אחרים, ומאיתנו יש ציפיות אחרות מהם. והעניין העקרוני, אנחנו לא באותו דור, ואם לנו היה יצה"ר ע"ז, היינו נכשלים וודאי, כפי שמנשה אמר. "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו". שוב, זו תיאוריה שלך, שהיא אינה מבוססת ואין לה אף מקור, וזה לא פשט הגמרא שדיברה על שלושת המלכים. נראה לי שכל מי שיש לו שכל ישר יגיד שהפשט כמוני, ורק אם יש רצון להמציא תיאוריה משלך ו"להסתדר" עם דברי חז"ל, יפרשו כמוך. לעומתך שאתה "מסתדר" עם חז"ל, אני מבוסס ונשען על חז"ל.
