@אני

@חסדי הים

@ארץ השוקולד

@בנות רבות עלי

הפי מתייגת את כולם כמו ש *היא רוצה* וכולם מיישרים איתה קו.

אם כי אפילו לקודם לא הגבתי🙊🙊

אבל קראתי,

של המדבר עוברות למי שהוא דיבר עליו. (רגש צוחק)

דוד המלך אומר משפטים קשים מאוד נגד המדברים נגדו לשון הרע. למשל (תהלים נז, ה): "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה."

דוד אומר בעצמו שכמלך ושופט הוא לא מקבל לשון הרע על אחרים אלא רודף להעניש את המדבר: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית". מלבי"ם: "לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו "בסתר" לא אענש את הנלשן, רק "את המלשין אצמית".

אז דוד תעב לשון הרע נגדו ונגד אחרים.

אבל מה הייתה תגובתו של דוד בהמשך מזמור נז, ח: "נכון לבי אלהים נכון לבי אשירה ואזמרה". רש"י: "נכון" - לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזר לי ואשירה על התשועה".

לפי רש"י, הוא בוטח ב-ה' ומצפה לישועתו כדי לשיר עליו.

הימ"ג מפרש בדרך מקורית: "נכון לבי אלוהים"- "אלוהים מלשון דין. דוד המלך מבין שכאשר מדברים עליו לשון הרע הוא נמצא במצב של דין נורא וסביביו סער וסופה. אף על פי כן הוא מכין את לבבו לקבל עליו דין אלוהים, ומחכה עד שיעבור הגל כדי שיוכל להכין את לבבו למצב שמח יותר לשורר ולזמר ל-ה'."  

"כל מי שחברו נענש על ידו אינו מתקבל בתוך המחיצה של הקב"ה" אם מישהו רוצה דווקא שהחבר שלו יענש, הוא יסבול בסופו של דבר גם כן.

אחרי שקראתי את זה הדברים שכתבת על דוד המלך יותר התיישבו לי.

דווקא שהוא מנסה להעניש את חבירו בדיני שמיים בעולם הבא.

זה ברור שבדיני אדם יש לשופטים ולדיינים היתר להעניש על פי דין תורה, וכשרואים שצריך לגדור פרץ גם שלא מן הדין. אבל כל הענשה בדיני אדם זה דווקא כדי שהנענש יבוא לשמיים בכפרה ולא יענש בעולם הבא: למשל הספרי על מלקות- "מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן. ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב "רשע", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו "אחיך", שנאמר ונקלה אחיך."

זה לא סותר את הדרך שהכל משמיים

הפי מודיעה לכולם מה *היא רוצה* וכולם מצייתים לה.

מצד אחד - יש לי אמונה ברמה כל כך גבוהה שאני חושב שהדרך שבה אני רואה את העולם היא מצוינת.

אבל מצד שני, אני לפעמיים כל כך מתוסכל מהסיטואציות שמגלגלים עלי משמיים עד שאני מרשה לאותו 'ילד' שהזכרת , לצאת החוצה בפול גז. 

אמונה זה לא אומר להיות כל היום מחייך ומבסוט מכלום. אמונה זה קו מחשבה, קו מחשבה שרואה את הדברים בצורה עמוקה, שמבין את העולם אחרת מהבטה שיטחית.

מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'. 

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. 

תוכנית שתצא לפועל אם תרצה או לא תרצה. והוא ממתין לך בסוף הדרך, והוא יסתכל איתך על הפעולות שעשית, והוא יגיד לך : גם את זה, אני עשיתי.

אמונה זה להבין שה' לא מסתכל עלי בעיניים של בשר ודם, הוא מסתכל עלי עם כל השלמות שלו. והשלמות לא שופטת אותי על כלום. החטאים זה דרך להתוות לך דרך. זה לא "רע" או "לא נכון" , זה פשוט בכדי שתתקדם לעבר הרצון של ה'. 

שמעתי כמה פעמים, חבל שאני לא יכול להביא את זה לכאן למרות שלאחרונה מצאתי את זה.

מישהי שחוותה NDE, סיפור ממש מדהים, במיוחד הדרך שבה היא מתארת את הכל. (אנגלית) .. ושם היא בשיח עם מלאך "אני יודעת שאני מתה, אני יודעת שאני כבר לא בעולם הגשמי, והכל פה כל כך מושלם וטוב, מה עם החטאים שלי..?"  .. המלאך ענה לה בצורה פשוטה: אין חטאים. לפחות לא כמו שאתם תופסים אותם בעולם שלכם. (כמובן זה במילים שלה)

הנקודה היא- אל תסתכל על העולם כטוב ורע, תסתכל על הכל כתוכנית מושלמת שמוציאה את עצמה לפועל, ואתה רק משתתף בהצגה הגדולה שכולנו חלק ממנה. 

ההוכחה הכי גדולה לגדלות של ה' , בעיני , זה שלא משנה איך תפעל נגד הרצון שלו ואפילו חלילה ממש נגדו, אין ספור פעמים, יש דממה. הוא רצה להראות לנו כמה שלם הוא, יש לו זמן, הוא לא מתרגש, הוא יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לעלות על דעתנו. זה למה אני לא דואג מחטאים, וזה למה אני מרגיש שאני בדרגת אמונה כל כך גבוהה. 

ועם כל זה- זה לא אומר שאני לא מתיר ל'ילד' הזה לצאת החוצה לפעמיים ולהתרגז. אלא דווקא בגלל זה (!) 

כי אני יודע שאין שום משמעות אמיתית לפעולה הספציפית שאני עושה, כי הכל חלק מהתוכנית.

מעניין מי יקרא את זה. חחח..

בקטנה....

חושב שהגישה שלך קצת מסוכנת, במיוחד מה שכתבת בסוף....

האמת שכתבתי את זה בצורה מאוד החלטית. זו תפיסת העולם שגיבשתי מתוך הבנה והתעמקות בהשגחה הפרטית.

לדעתי הגישה הזו לא מסוכנת בתנאי שאתה יודע להבין אותה בצורה נכונה. אני לא אמרתי שאין חטאים, אני רק אמרתי שהגישה אליהם צריכה להיות שונה. שים לב- לא גישה סלחנית.

אלא גישה שאם המעשים נעשו, אין לך מה לדאוג מהם. 

תתקדם, תמשיך קדימה. אתה לא על תקן השלמות, אתה סה"כ משתתף במשהו גדול הרבה יותר. 

אני מאמין שגם העונש שתקבל על החטאים עצמם, זה גם נצרך לך לצורך הגעה לשלמות (עונש זה לא המילה שאני מחפש כאן, במיוחד לא כאן. אבל השתמשתי בה כי לא היתה לי מילה אחרת) זה מזכיר את עניין פרעה והמכות, השאלה המוכרת היא למה הוא נענש אם הכל היה ברצון ה' ובגזרתו. וכאן נכנסת לתמונה התפיסה שלי, שגם המכות, נצרכות לו ולטובתו , ומכאן השאלה לעניין העונש שלו מתייתרת. אני מחזיק בדעה הזו, ואשמח לשמוע למה אתה חולק עליה.

אם החטאים כבר נעשו, אני גם מזדהה עם הגישה, שהיא גישת הרב זצ"ל.

אבל משמע מסוף תגובתך הקודמת שאתה נוהג כך גם לכתחילה, ומשחרר את הילד הקטן שבך. אז זו לא רק הסתכלות בדיעבד, לאחור, אלא גם לכתחילה, וזו נראית לי הבעייתיות. הרב זצ"ל אומר שבדיעבד יש להסתכל במבט הא-לוהי שהכל בתכנית הא-לוקית, אבל לפני החטא, האדם צריך להסתכל בהסתכלות האנושית הפשוטה, שהחטאים הם באחריותינו. בסופו של דבר גם ההסתכלות הזאת של התכנית הא-לוקית היא לא לגמרי נתפסת אצל האדם, זה מבט שרחוק מהמבט האנושי שרואה את הסיבתיות הפשוטה שנראית לעין, שיש לאדם בחירה חופשית ומעשיו מביאים לתוצאות מסויימות, ויש לו אחריות מלאה על המעשים שלו. ולכן גם מהבחינה הזו לא בריא כל הזמן לצאת מהמבט האנושי למבט הא-לוקי, ורק כדי לא להגיע לידי ייאוש, על האדם להתעלות למבט הא-לוקי.

לגבי תפיסת העונש (שכל עונש הוא לטובה), אני ממש מסכים, תדע לך שהיא מגובה ע"י הר"ן, אחד מחשובי הראשונים באמונה. לגבי פרעה, סתם שתדע שזה לא מוכרח כדי להסביר את העניין, הרמב"ם כבר הסביר שלא הייתה בחירה לכלל, אבל לפרט כן הייתה בחירה. זאת אומרת, המהלך הא-לוקי (או במילים אחרות, הנהגת הייחוד) הוא בכלל, אבל בפרטים ה' לא חורג מההנהגה הרגילה של הבחירה החופשית. יש את זה גם לגבי נירון קיסר, שאמנם היה צריך להחריב את בית המקדש וזה חלק מהתכנית הא-לוקית, אבל בסופו של דבר האדם בוחר אם להיות מהאנשים שמגלגלים את הרע בעולם, שגם הוא נצרך, ו"מגלגלים חובה ע"י חייב", או להופיע את אור ה' בעולם, להופיע את הטוב הא-לוקי בעולם, "מגלגלים זכות ע"י זכאי". נראה לי פשוט מדברי חז"ל שהעונש לא היה נצרך לטובת פרעה, עיין במדרש רבה הידוע פרשת בשלח, שהקב"ה אמר למלאכים, מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? או בלשון של מקור אחר חזל"י, "מדוע אאבד אלו מפני אלו?". זאת אומרת, כן יש פה איזו יציאה מההנהגה הא-לוקית הטבעית, שהיא הטוב המוחלט, ולכן לעתיד לבוא ייבטל יצר הרע ולא יהיו רעות יותר, אלא שגם הרע הקב"ה מהפך לטוב. בדבריי הדגשתי מאוד שהרע אינו אידיאלי ואינו לכתחילה, אמנם יש בחינה שהוא כן לכתחילה, אלא שהוא לכתחילה לזמן. זאת אומרת, כל הרווח מהרע הוא כשהוא מופיע בדרך מקרה, בצורה חד-פעמית. וגם אדם שלא יחטא בכלל, ה' יזמן לו את הנסיונות ואת הרעות, ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום, ודי בזה בשביל להפך חשוכא לנהורא, לא צריך להדר בזה. ויש כאלו שאומרים שמספיק עצם האפשרות לבחור ברע כדי שהבחירה בטוב תהיה יותר טובה, וזו תכלית העולם. זו דעתי הקטנה.

ואין במה שהזדיתי עם התפיסה שלך לגבי העונש סתירה למה שכתבתי בסוף, שכן גם שבדר"כ עונש לא בא לרע לאדם, זה כשיש ברירה, דהיינו, בחטא של בן-אדם למקום, אז כשהברירה היא או להעניש או לא להעניש, אז ההענשה היא רק כשזה בא לטובת האדם, שטובת האדם היא הדביקות בא-ל. אבל כשמדובר בחטא אדם לחבירו, והמצרים רוצים להרוג את עם ישראל, כאן בא לידי ביטוי הרובד המוסרי הפשוט של מידת הדין, והולכים לפי מה שצודק, ולא לפי מה שטוב, כי אין מה לעשות, אי אפשר להופיע את הטוב בשלימותו במצב הזה.

מגובה בצורה משמעותית וכיוונתי קצת לדעת גדולים. 

לגבי עצם העניין, אתה כנראה צודק, אני לא אסתיר את זה שאני רואה את זה גם לכתחילה. כלומר גם המעשים שאני עושה כאן ועכשיו, אני מתייחס אליהם בגישה מאוד אחרת. לא רוצה לומר סלחנית כי זה לא הכיוון.

האם זה מסוכן לחשוב בצורה כזו? .. אני חושב שזה תלוי באדם ואצל כל אחד זה שונה.. יש אנשים שלא יבינו את זה כראוי ולאט לאט יתירו לעצמם ליפול פה ושם ועבירה גוררת עבירה.

אבל אחרי הכל זה פשוט מרגיש לי כל כך שלם ונכון. הרי החשש היחידי הוא שאדם יראה את העולם בצורה שתוביל אותו בסופו של דבר להתרחק מהטוב. אצלי אני לא חושב שאפשר להגיד את זה.. זה תלוי באדם וכל אחד יפעל בדרך שונה עם תפיסת עולם כזו.

(הגבתי לעניין הלכתחילה והדיעבד אבל שאר מה שהסברת על עניין הכלל והפרט גם היה מעניין)

אני חושב שאע"פ שמבחינתך אתה לא רואה שזה פוגע בך, זה יכול להיות עצת היצר, ובחטאים, ובפרט בחטאים מסויימים, היצר מורה היתר לאדם בכל מיני דברים, ולכן צריך מאוד להיזהר.

אגב, סתם אני נזכר עכשיו בגמרא שאומרת שאם אדם רוצה לחטוא, שילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שלא יראו אותו. יש הרבה פירושים לזה, שאם הוא בכל מקרה עובר את העבירה, שלפחות לא יחלל שם שמים וכו'...יש את פירוש רש"י שאומר כפשוטו, ותוס' חולק עליו נחרצות, ואומר שח"ו שיש כאן היתר לעבור עבירה כלשהי, אלא הכוונה היא שפסיכולוגית כשיעשה את כל זה כבר לא ירצה לעבור עבירה (כמו הרעיון של אשת יפת תואר....). הרב שרקי בהקשר הזה מביא גמרא שאומרת לגבי אחד מהאמוראים שהיה חלש בצום ורצה לשתות, ושאל את רבו, ורבו התיר לו, ואז הוא אמר שהוא כבר לא צמא. והרב שרקי אמר, שחלק מהתאווה נובעת מכך שזה אסור, וברגע שמתירים לאדם, הוא כבר לא מתאווה. וכאן מגיעה שורת המחץ, הרב שרקי אומר, צריך להגיד לאדם את פירוש רש"י, כדי שבאמת יהיה את פירוש תוס'. עכשיו, לענ"ד הקטנה זה באמת תלוי מקרים. יש את עניין אשת יפת תואר, שרואים שכאן התורה הייתה יותר סלחנית וכו'...ו"דיברה כנגד יצה"ר", אך מנגד כל שאר איסורי התורה אין אף היתר כזה, וזה אסור באופן מוחלט. זאת אומרת, לפעמים דווקא המוחלטות של התורה היא זו שגורמת לאדם להימנע מהחטא, מיצר הרע שמושך אותו באופן תדיר אל החומר. לכן, לגבי כל איסורי התורה אני חושב שצריך לנהוג כפי שאמרתי, ולענ"ד לנהוג אחרת זו עצת יצר הרע. בחומרות, הנהגות שאינן לפי שורת הדין וכו'...וודאי שיש את המקום הזה, שאמנם יש דברים שהם לגבי אותו אדם חטא, אך זה לא חטא גמור (מבחינה הלכתית....), ובמקרים אלו יש מקום לאמץ את השיטה שלך.

תודה רבה, שמחתי לדון איתך, יישר כוח

נ.ב. אוסיף עוד נקודה חשובה שעלתה לי. ההכרה בכך שיש לאדם יצר הרע והוא עלול לחטוא היא הכרה נכונה וחשובה. אבל מנגד, יש לאדם רוח בת חורין שמסוגלת להתעלות מעל התאוות ומעל היצרים, ולכן אל לאדם לחשוב שוודאי יחטא, אדם יכול לעמוד בכל הנסיונות שניצבים מולו ולצלוח אותם. ואולי אם האדם נשאר באותה דרגה של עצמו, יכול להיות שיהיה לו מאוד מאוד קשה, אבל אם יפתח הרגלים חיוביים ויתעלה במדרגתו, תהיה לו נקודת בחירה גבוהה יותר, וממילא כבר לא יתמודד עם חטאים שאסורים מבחינה מעשית-הלכתית. נקודת הבחירה שלו תהיה יותר ברובד המחשבה, ברבדים הגבוהים יותר וכדו'....ואצטט פסוק מן התורה: "לא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך". זה הסוד, ההכרה בכך ש: "ברוך אתה ה'...שעשה לי צרכי", וכל מה שמגיע לאדם הוא מקבל, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה, הכרה זו עוזרת לאדם להפנים שמה שאסור לא מגיע לו, ולא שייך אליו, וממילא לא שייך לחטוא. האדם חושב שהוא מרוויח מהחטא, אבל כמו שאמרתי, הוא לא מרוויח כלום, כל ההנאות של האדם קצובות לו והוא יקבל אותן בכל מקרה...(מנגד, לא צריך לעשות את זה רק בגלל זה, המדרגה היותר גבוהה היא עשייה לגמרי לשם שמים, עצם זה שזה רצון ה', לא משנה אם אני מרוויח או מפסיד)

זה לגמרי הפוך מהגישה שלי

זה נניח :

"מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'.

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. "

זה מרגיש לי צביעות

מבחינתי אמונה זה לתת את האלף אחוז שלך ולהשתדל מאוד ולהיות ראוי , ולקרב אנשים ולהיות זך וטהור

ואם גם שם יש לך יסורים ..

כאן נכנסת האמונה

ופתאום אתה מביא לי את הגישה שמותרת והכל נכון והכל טוב

וזה מוזר לי אבל מנגד

המשפט של ה' תמיד פה, הלא מתרגש הזה

הוא כל-כך מדויק .

גם אני חושב שצריך לשאוף להיות צדיק וישר. 

אבל לא ביסורים , לדעתי, נבחנת האמונה. 

היא נבחנת בעצם הראייה שלנו את העולם בלי קשר לכמה רע לנו. אמונה זה מושג רחב יותר. 

נשאל את זה ככה: אם לא היו יסורים, לא היתה אמונה? בוודאי שהיתה. מעצם היותו של ה' אדון הכל, הוא בכל הדברים, לא רק כשרע לנו.

אבל היא מאוד שטחית

לא מקורקעת מספיק

מאוד תן וקח

בתניא כתוב הרבה על יסורים ועל המשמעות

מזדהה עם שניכם.

מצד אחד: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", האמונה מתגלה דווקא בלילה, כשחשוך ויש הסתר פנים, אז מגיע המקום של האמונה.

מנגד, האמונה זה דבר וודאי, ברור, זו הדביקות בא-לוקים, ולכן היא לא קשורה דווקא לייסורים. התחלתי לכתוב תשובה, אבל אני חושב שהשאלה יותר טובה מהתשובה (כרגע) אז אדום. אולי יש לכם רעיון לסדר את הדברים. או שפשוט תמשיכו לדון, הכי טוב.

אני דווקא רואה באמונה שנבחנת רק בשעת יסורים כמשהו שיטחי. 

הרי למה את בעצם קוראת לזה "לא מקורקעת מספיק" ? בגלל שאת רוצה מבחן, את רוצה ניסיון, בבחינת בחנני ה' ונסני... 

את רוצה להוכיח לעצמך שאת ראויה לה' . אבל זו בדיוק הנקודה שלי-

אני לא צריך להוכיח את עצמי, כלפי השלמות. 

אני ממש לא מדברת על אנשים שנזכרים ברגע של אתגר להתפלל לה'

אלא לאנשים שברגע של משבר חיים , אומרים לה' זה הכל ממך גם הרע .

ואני מבין שאני לא מבין כלום אבל אני סומך עליך

וזה קל מאוד להגיד שקל וטוב לך.

הרי מה הבעיה להגיד אני סומך עליך וב"ה שהכל או הרוב  הולך לך בקלות 

לצורך העניין אני לא מדברת על אנשים שעשו משהו רע ועכשיו נזכרים שיש ה', כמו שפתאום אסירים בכלא שמים כיפה..

אלא אדם פשוט שנוחת עליו יסורים שהוא לא מבין מאיפה הם מגיעים .

(וזה לא הוא הכין את הקושי ..) 

למשל תאונה אובדן וכו'..

הרב שרקי מדבר על זה המון, שלעומת האמונה הפשוטה שאמנם מאמינה בא-לוהים, אך אינה מאמינה שהא-ל מדבר עם בני האדם, כפי שהפילוסופים הגדילו את ה' עד שאמרו שאין לו רצון ולא שינוי, והוא לא מדבר ולא שומע את האדם, אלא מן ישות עליונה כזאת שאין לה אף השגה בה, היהדות מאמינה בא-ל שמדבר עם העולם, שזוהי המשמעות של מעמד הר סיני, והחידוש של היהדות. היהדות לא מקטינה את האדם, כמו שהנצרות שאומרת שהאדם הוא חוטא מיסודו, ורק חסדי הא-ל יכולים לגאול אותו, ולכן גם ביטלה את המצוות ותלתה את הכל באמונה, כי אמרה שהמצוות הן רע, כיוון שיכול להיות אדם שיעשה עבירות ויקבל עונש (שזה מתקשר למה שאמרת עם העונש, שאם אני צודק בקישור הזה, אז הלכת רחוק מדי עם הרעיון הזה לענ"ד....). אבל אנחנו מאמינים במקום של האדם, שיש לכל אדם נשמה, חלק א-לוה ממעל, שהוא צריך להופיע, ודרך אותו צינור הוא יכול ממש להתקשר לה' ולדבר עמו (אמנם זו לא שלשלת אוטומטית כזאת כפי שציירו הפילוסופים, אלא משהו רצוני, ה' מחליט מתי הוא מנבא ומתי לא, אך עדיין, יש כאן מקום של הופעת האדם). הגמרא אומרת שהנבואה שורה דווקא על חכם, גיבור ועשיר. מדוע? לכאורה היינו אומרים שהנבואה תשרה דווקא על העניים המרודים, הנזירים הפרושים המתבודדים, שאין להם קשר לחיי החומר כלל. אבל אין זה נכון, דווקא הגדלת מקום האדם, ומתוך כך ההבנה שכל הגדולה של האדם היא מאת הא-ל, היא מאפשרת את החיבור בין הא-לוה לבין האדם. הר"ן שהבאתי אותו קודם, אומר שהפסוק אומר שעל האדם להגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא שהוא גם צריך לזכור את הפסוק הבא: "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו וכו'...". יש לאדם כוח, עוצמה, אך כל המשמעות שלו בכלל והמיוחדות שלו נובעת מהקשר עם הבורא, ובלי הבורא לא היה כלום. (אם תרצה אביא גם מקור מעולת ראיה ממש יפה בהקשר הזה....).

אני אוסיף שחוץ מזה שזה שאחרים מתנהגים לא טוב זה בעיה שלהם זה גם ניסיון בשבילנו איך נגיב לזה.

החיים פה לא עובדים בצורה כזאת שמי שהולך לפי הכללים יהיה לו חיים פשוטים וקלים. ממש לא! ניסיונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים. באנו לכאן במטרה לעבוד. להתמודד. להתאמץ. להתגבר. זה מה שאנחנו עושים פה. יש מעט שכר בעולם הזה אבל זה לא סותר את זה שיש ניסיונות. אי אפשר בלי זה.

לא רק שזה לא קשור לצדיקות שלנו אלא אדרבה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"

חזק וברוך...

בדיוק היום בת דודה שלי הקטנה הגיעה אלינו, ואמא שלה אמנם דתייה, אבל היא נמצאת בגן חילוני, והחינוך שלה לא הכי דוסי בעולם. בקיצור, אז אח שלי הקטן ששמר על אחיות שלי ועליה, אמר להן שהגיע הזמן להתפלל. ואז בת דודה שלי אמרה שהיא לא רוצה להתפלל, והיא בכללי לא מתפללת בבית שלה. בהתחלה אחיות שלי ניסו להכריח אותה להתפלל, ובשלב כלשהו, כשראו שזה לא עובד, אמרו: טוב, אם היא לא מתפללת, גם אנחנו לא מתפללות. ובאיזשהו שלב אחותי שיותר גדולה אמרה, גם בת דודה שלי לא מתפללת, וגם אחותי הקטנה מתפללת תפילה יותר קצרה, זה לא פייר. ותמיד הן מתפללות יפה בלי אף בעיה, פתאום במצב הזה התחילו להישבר. בסוף הן התפללו, אבל זה ממש הזכיר לי מה שאמרת....

אראה איך הדברים מוכחים מפסוקים: דוד שאמר ששמעי בן גרא שסיקל אותו, זה משמים, ובלשון הפסוק: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כֹּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'. אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב', ט"ז, י-יב). וכן יוסף אומר: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ', כ').

ואגב לגבי לשון הרע, זה מה זה קשה לשון הרע כשההורים שלי אומרים....זה נסיון ממש קשה.

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר