@אני

@חסדי הים

@ארץ השוקולד

@בנות רבות עלי

הפי מתייגת את כולם כמו ש *היא רוצה* וכולם מיישרים איתה קו.

אם כי אפילו לקודם לא הגבתי🙊🙊

אבל קראתי,

של המדבר עוברות למי שהוא דיבר עליו. (רגש צוחק)

דוד המלך אומר משפטים קשים מאוד נגד המדברים נגדו לשון הרע. למשל (תהלים נז, ה): "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה."

דוד אומר בעצמו שכמלך ושופט הוא לא מקבל לשון הרע על אחרים אלא רודף להעניש את המדבר: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית". מלבי"ם: "לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו "בסתר" לא אענש את הנלשן, רק "את המלשין אצמית".

אז דוד תעב לשון הרע נגדו ונגד אחרים.

אבל מה הייתה תגובתו של דוד בהמשך מזמור נז, ח: "נכון לבי אלהים נכון לבי אשירה ואזמרה". רש"י: "נכון" - לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזר לי ואשירה על התשועה".

לפי רש"י, הוא בוטח ב-ה' ומצפה לישועתו כדי לשיר עליו.

הימ"ג מפרש בדרך מקורית: "נכון לבי אלוהים"- "אלוהים מלשון דין. דוד המלך מבין שכאשר מדברים עליו לשון הרע הוא נמצא במצב של דין נורא וסביביו סער וסופה. אף על פי כן הוא מכין את לבבו לקבל עליו דין אלוהים, ומחכה עד שיעבור הגל כדי שיוכל להכין את לבבו למצב שמח יותר לשורר ולזמר ל-ה'."  

"כל מי שחברו נענש על ידו אינו מתקבל בתוך המחיצה של הקב"ה" אם מישהו רוצה דווקא שהחבר שלו יענש, הוא יסבול בסופו של דבר גם כן.

אחרי שקראתי את זה הדברים שכתבת על דוד המלך יותר התיישבו לי.

דווקא שהוא מנסה להעניש את חבירו בדיני שמיים בעולם הבא.

זה ברור שבדיני אדם יש לשופטים ולדיינים היתר להעניש על פי דין תורה, וכשרואים שצריך לגדור פרץ גם שלא מן הדין. אבל כל הענשה בדיני אדם זה דווקא כדי שהנענש יבוא לשמיים בכפרה ולא יענש בעולם הבא: למשל הספרי על מלקות- "מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן. ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב "רשע", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו "אחיך", שנאמר ונקלה אחיך."

זה לא סותר את הדרך שהכל משמיים

הפי מודיעה לכולם מה *היא רוצה* וכולם מצייתים לה.

מצד אחד - יש לי אמונה ברמה כל כך גבוהה שאני חושב שהדרך שבה אני רואה את העולם היא מצוינת.

אבל מצד שני, אני לפעמיים כל כך מתוסכל מהסיטואציות שמגלגלים עלי משמיים עד שאני מרשה לאותו 'ילד' שהזכרת , לצאת החוצה בפול גז. 

אמונה זה לא אומר להיות כל היום מחייך ומבסוט מכלום. אמונה זה קו מחשבה, קו מחשבה שרואה את הדברים בצורה עמוקה, שמבין את העולם אחרת מהבטה שיטחית.

מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'. 

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. 

תוכנית שתצא לפועל אם תרצה או לא תרצה. והוא ממתין לך בסוף הדרך, והוא יסתכל איתך על הפעולות שעשית, והוא יגיד לך : גם את זה, אני עשיתי.

אמונה זה להבין שה' לא מסתכל עלי בעיניים של בשר ודם, הוא מסתכל עלי עם כל השלמות שלו. והשלמות לא שופטת אותי על כלום. החטאים זה דרך להתוות לך דרך. זה לא "רע" או "לא נכון" , זה פשוט בכדי שתתקדם לעבר הרצון של ה'. 

שמעתי כמה פעמים, חבל שאני לא יכול להביא את זה לכאן למרות שלאחרונה מצאתי את זה.

מישהי שחוותה NDE, סיפור ממש מדהים, במיוחד הדרך שבה היא מתארת את הכל. (אנגלית) .. ושם היא בשיח עם מלאך "אני יודעת שאני מתה, אני יודעת שאני כבר לא בעולם הגשמי, והכל פה כל כך מושלם וטוב, מה עם החטאים שלי..?"  .. המלאך ענה לה בצורה פשוטה: אין חטאים. לפחות לא כמו שאתם תופסים אותם בעולם שלכם. (כמובן זה במילים שלה)

הנקודה היא- אל תסתכל על העולם כטוב ורע, תסתכל על הכל כתוכנית מושלמת שמוציאה את עצמה לפועל, ואתה רק משתתף בהצגה הגדולה שכולנו חלק ממנה. 

ההוכחה הכי גדולה לגדלות של ה' , בעיני , זה שלא משנה איך תפעל נגד הרצון שלו ואפילו חלילה ממש נגדו, אין ספור פעמים, יש דממה. הוא רצה להראות לנו כמה שלם הוא, יש לו זמן, הוא לא מתרגש, הוא יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לעלות על דעתנו. זה למה אני לא דואג מחטאים, וזה למה אני מרגיש שאני בדרגת אמונה כל כך גבוהה. 

ועם כל זה- זה לא אומר שאני לא מתיר ל'ילד' הזה לצאת החוצה לפעמיים ולהתרגז. אלא דווקא בגלל זה (!) 

כי אני יודע שאין שום משמעות אמיתית לפעולה הספציפית שאני עושה, כי הכל חלק מהתוכנית.

מעניין מי יקרא את זה. חחח..

בקטנה....

חושב שהגישה שלך קצת מסוכנת, במיוחד מה שכתבת בסוף....

האמת שכתבתי את זה בצורה מאוד החלטית. זו תפיסת העולם שגיבשתי מתוך הבנה והתעמקות בהשגחה הפרטית.

לדעתי הגישה הזו לא מסוכנת בתנאי שאתה יודע להבין אותה בצורה נכונה. אני לא אמרתי שאין חטאים, אני רק אמרתי שהגישה אליהם צריכה להיות שונה. שים לב- לא גישה סלחנית.

אלא גישה שאם המעשים נעשו, אין לך מה לדאוג מהם. 

תתקדם, תמשיך קדימה. אתה לא על תקן השלמות, אתה סה"כ משתתף במשהו גדול הרבה יותר. 

אני מאמין שגם העונש שתקבל על החטאים עצמם, זה גם נצרך לך לצורך הגעה לשלמות (עונש זה לא המילה שאני מחפש כאן, במיוחד לא כאן. אבל השתמשתי בה כי לא היתה לי מילה אחרת) זה מזכיר את עניין פרעה והמכות, השאלה המוכרת היא למה הוא נענש אם הכל היה ברצון ה' ובגזרתו. וכאן נכנסת לתמונה התפיסה שלי, שגם המכות, נצרכות לו ולטובתו , ומכאן השאלה לעניין העונש שלו מתייתרת. אני מחזיק בדעה הזו, ואשמח לשמוע למה אתה חולק עליה.

אם החטאים כבר נעשו, אני גם מזדהה עם הגישה, שהיא גישת הרב זצ"ל.

אבל משמע מסוף תגובתך הקודמת שאתה נוהג כך גם לכתחילה, ומשחרר את הילד הקטן שבך. אז זו לא רק הסתכלות בדיעבד, לאחור, אלא גם לכתחילה, וזו נראית לי הבעייתיות. הרב זצ"ל אומר שבדיעבד יש להסתכל במבט הא-לוהי שהכל בתכנית הא-לוקית, אבל לפני החטא, האדם צריך להסתכל בהסתכלות האנושית הפשוטה, שהחטאים הם באחריותינו. בסופו של דבר גם ההסתכלות הזאת של התכנית הא-לוקית היא לא לגמרי נתפסת אצל האדם, זה מבט שרחוק מהמבט האנושי שרואה את הסיבתיות הפשוטה שנראית לעין, שיש לאדם בחירה חופשית ומעשיו מביאים לתוצאות מסויימות, ויש לו אחריות מלאה על המעשים שלו. ולכן גם מהבחינה הזו לא בריא כל הזמן לצאת מהמבט האנושי למבט הא-לוקי, ורק כדי לא להגיע לידי ייאוש, על האדם להתעלות למבט הא-לוקי.

לגבי תפיסת העונש (שכל עונש הוא לטובה), אני ממש מסכים, תדע לך שהיא מגובה ע"י הר"ן, אחד מחשובי הראשונים באמונה. לגבי פרעה, סתם שתדע שזה לא מוכרח כדי להסביר את העניין, הרמב"ם כבר הסביר שלא הייתה בחירה לכלל, אבל לפרט כן הייתה בחירה. זאת אומרת, המהלך הא-לוקי (או במילים אחרות, הנהגת הייחוד) הוא בכלל, אבל בפרטים ה' לא חורג מההנהגה הרגילה של הבחירה החופשית. יש את זה גם לגבי נירון קיסר, שאמנם היה צריך להחריב את בית המקדש וזה חלק מהתכנית הא-לוקית, אבל בסופו של דבר האדם בוחר אם להיות מהאנשים שמגלגלים את הרע בעולם, שגם הוא נצרך, ו"מגלגלים חובה ע"י חייב", או להופיע את אור ה' בעולם, להופיע את הטוב הא-לוקי בעולם, "מגלגלים זכות ע"י זכאי". נראה לי פשוט מדברי חז"ל שהעונש לא היה נצרך לטובת פרעה, עיין במדרש רבה הידוע פרשת בשלח, שהקב"ה אמר למלאכים, מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? או בלשון של מקור אחר חזל"י, "מדוע אאבד אלו מפני אלו?". זאת אומרת, כן יש פה איזו יציאה מההנהגה הא-לוקית הטבעית, שהיא הטוב המוחלט, ולכן לעתיד לבוא ייבטל יצר הרע ולא יהיו רעות יותר, אלא שגם הרע הקב"ה מהפך לטוב. בדבריי הדגשתי מאוד שהרע אינו אידיאלי ואינו לכתחילה, אמנם יש בחינה שהוא כן לכתחילה, אלא שהוא לכתחילה לזמן. זאת אומרת, כל הרווח מהרע הוא כשהוא מופיע בדרך מקרה, בצורה חד-פעמית. וגם אדם שלא יחטא בכלל, ה' יזמן לו את הנסיונות ואת הרעות, ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום, ודי בזה בשביל להפך חשוכא לנהורא, לא צריך להדר בזה. ויש כאלו שאומרים שמספיק עצם האפשרות לבחור ברע כדי שהבחירה בטוב תהיה יותר טובה, וזו תכלית העולם. זו דעתי הקטנה.

ואין במה שהזדיתי עם התפיסה שלך לגבי העונש סתירה למה שכתבתי בסוף, שכן גם שבדר"כ עונש לא בא לרע לאדם, זה כשיש ברירה, דהיינו, בחטא של בן-אדם למקום, אז כשהברירה היא או להעניש או לא להעניש, אז ההענשה היא רק כשזה בא לטובת האדם, שטובת האדם היא הדביקות בא-ל. אבל כשמדובר בחטא אדם לחבירו, והמצרים רוצים להרוג את עם ישראל, כאן בא לידי ביטוי הרובד המוסרי הפשוט של מידת הדין, והולכים לפי מה שצודק, ולא לפי מה שטוב, כי אין מה לעשות, אי אפשר להופיע את הטוב בשלימותו במצב הזה.

מגובה בצורה משמעותית וכיוונתי קצת לדעת גדולים. 

לגבי עצם העניין, אתה כנראה צודק, אני לא אסתיר את זה שאני רואה את זה גם לכתחילה. כלומר גם המעשים שאני עושה כאן ועכשיו, אני מתייחס אליהם בגישה מאוד אחרת. לא רוצה לומר סלחנית כי זה לא הכיוון.

האם זה מסוכן לחשוב בצורה כזו? .. אני חושב שזה תלוי באדם ואצל כל אחד זה שונה.. יש אנשים שלא יבינו את זה כראוי ולאט לאט יתירו לעצמם ליפול פה ושם ועבירה גוררת עבירה.

אבל אחרי הכל זה פשוט מרגיש לי כל כך שלם ונכון. הרי החשש היחידי הוא שאדם יראה את העולם בצורה שתוביל אותו בסופו של דבר להתרחק מהטוב. אצלי אני לא חושב שאפשר להגיד את זה.. זה תלוי באדם וכל אחד יפעל בדרך שונה עם תפיסת עולם כזו.

(הגבתי לעניין הלכתחילה והדיעבד אבל שאר מה שהסברת על עניין הכלל והפרט גם היה מעניין)

אני חושב שאע"פ שמבחינתך אתה לא רואה שזה פוגע בך, זה יכול להיות עצת היצר, ובחטאים, ובפרט בחטאים מסויימים, היצר מורה היתר לאדם בכל מיני דברים, ולכן צריך מאוד להיזהר.

אגב, סתם אני נזכר עכשיו בגמרא שאומרת שאם אדם רוצה לחטוא, שילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שלא יראו אותו. יש הרבה פירושים לזה, שאם הוא בכל מקרה עובר את העבירה, שלפחות לא יחלל שם שמים וכו'...יש את פירוש רש"י שאומר כפשוטו, ותוס' חולק עליו נחרצות, ואומר שח"ו שיש כאן היתר לעבור עבירה כלשהי, אלא הכוונה היא שפסיכולוגית כשיעשה את כל זה כבר לא ירצה לעבור עבירה (כמו הרעיון של אשת יפת תואר....). הרב שרקי בהקשר הזה מביא גמרא שאומרת לגבי אחד מהאמוראים שהיה חלש בצום ורצה לשתות, ושאל את רבו, ורבו התיר לו, ואז הוא אמר שהוא כבר לא צמא. והרב שרקי אמר, שחלק מהתאווה נובעת מכך שזה אסור, וברגע שמתירים לאדם, הוא כבר לא מתאווה. וכאן מגיעה שורת המחץ, הרב שרקי אומר, צריך להגיד לאדם את פירוש רש"י, כדי שבאמת יהיה את פירוש תוס'. עכשיו, לענ"ד הקטנה זה באמת תלוי מקרים. יש את עניין אשת יפת תואר, שרואים שכאן התורה הייתה יותר סלחנית וכו'...ו"דיברה כנגד יצה"ר", אך מנגד כל שאר איסורי התורה אין אף היתר כזה, וזה אסור באופן מוחלט. זאת אומרת, לפעמים דווקא המוחלטות של התורה היא זו שגורמת לאדם להימנע מהחטא, מיצר הרע שמושך אותו באופן תדיר אל החומר. לכן, לגבי כל איסורי התורה אני חושב שצריך לנהוג כפי שאמרתי, ולענ"ד לנהוג אחרת זו עצת יצר הרע. בחומרות, הנהגות שאינן לפי שורת הדין וכו'...וודאי שיש את המקום הזה, שאמנם יש דברים שהם לגבי אותו אדם חטא, אך זה לא חטא גמור (מבחינה הלכתית....), ובמקרים אלו יש מקום לאמץ את השיטה שלך.

תודה רבה, שמחתי לדון איתך, יישר כוח

נ.ב. אוסיף עוד נקודה חשובה שעלתה לי. ההכרה בכך שיש לאדם יצר הרע והוא עלול לחטוא היא הכרה נכונה וחשובה. אבל מנגד, יש לאדם רוח בת חורין שמסוגלת להתעלות מעל התאוות ומעל היצרים, ולכן אל לאדם לחשוב שוודאי יחטא, אדם יכול לעמוד בכל הנסיונות שניצבים מולו ולצלוח אותם. ואולי אם האדם נשאר באותה דרגה של עצמו, יכול להיות שיהיה לו מאוד מאוד קשה, אבל אם יפתח הרגלים חיוביים ויתעלה במדרגתו, תהיה לו נקודת בחירה גבוהה יותר, וממילא כבר לא יתמודד עם חטאים שאסורים מבחינה מעשית-הלכתית. נקודת הבחירה שלו תהיה יותר ברובד המחשבה, ברבדים הגבוהים יותר וכדו'....ואצטט פסוק מן התורה: "לא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך". זה הסוד, ההכרה בכך ש: "ברוך אתה ה'...שעשה לי צרכי", וכל מה שמגיע לאדם הוא מקבל, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה, הכרה זו עוזרת לאדם להפנים שמה שאסור לא מגיע לו, ולא שייך אליו, וממילא לא שייך לחטוא. האדם חושב שהוא מרוויח מהחטא, אבל כמו שאמרתי, הוא לא מרוויח כלום, כל ההנאות של האדם קצובות לו והוא יקבל אותן בכל מקרה...(מנגד, לא צריך לעשות את זה רק בגלל זה, המדרגה היותר גבוהה היא עשייה לגמרי לשם שמים, עצם זה שזה רצון ה', לא משנה אם אני מרוויח או מפסיד)

זה לגמרי הפוך מהגישה שלי

זה נניח :

"מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'.

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. "

זה מרגיש לי צביעות

מבחינתי אמונה זה לתת את האלף אחוז שלך ולהשתדל מאוד ולהיות ראוי , ולקרב אנשים ולהיות זך וטהור

ואם גם שם יש לך יסורים ..

כאן נכנסת האמונה

ופתאום אתה מביא לי את הגישה שמותרת והכל נכון והכל טוב

וזה מוזר לי אבל מנגד

המשפט של ה' תמיד פה, הלא מתרגש הזה

הוא כל-כך מדויק .

גם אני חושב שצריך לשאוף להיות צדיק וישר. 

אבל לא ביסורים , לדעתי, נבחנת האמונה. 

היא נבחנת בעצם הראייה שלנו את העולם בלי קשר לכמה רע לנו. אמונה זה מושג רחב יותר. 

נשאל את זה ככה: אם לא היו יסורים, לא היתה אמונה? בוודאי שהיתה. מעצם היותו של ה' אדון הכל, הוא בכל הדברים, לא רק כשרע לנו.

אבל היא מאוד שטחית

לא מקורקעת מספיק

מאוד תן וקח

בתניא כתוב הרבה על יסורים ועל המשמעות

מזדהה עם שניכם.

מצד אחד: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", האמונה מתגלה דווקא בלילה, כשחשוך ויש הסתר פנים, אז מגיע המקום של האמונה.

מנגד, האמונה זה דבר וודאי, ברור, זו הדביקות בא-לוקים, ולכן היא לא קשורה דווקא לייסורים. התחלתי לכתוב תשובה, אבל אני חושב שהשאלה יותר טובה מהתשובה (כרגע) אז אדום. אולי יש לכם רעיון לסדר את הדברים. או שפשוט תמשיכו לדון, הכי טוב.

אני דווקא רואה באמונה שנבחנת רק בשעת יסורים כמשהו שיטחי. 

הרי למה את בעצם קוראת לזה "לא מקורקעת מספיק" ? בגלל שאת רוצה מבחן, את רוצה ניסיון, בבחינת בחנני ה' ונסני... 

את רוצה להוכיח לעצמך שאת ראויה לה' . אבל זו בדיוק הנקודה שלי-

אני לא צריך להוכיח את עצמי, כלפי השלמות. 

אני ממש לא מדברת על אנשים שנזכרים ברגע של אתגר להתפלל לה'

אלא לאנשים שברגע של משבר חיים , אומרים לה' זה הכל ממך גם הרע .

ואני מבין שאני לא מבין כלום אבל אני סומך עליך

וזה קל מאוד להגיד שקל וטוב לך.

הרי מה הבעיה להגיד אני סומך עליך וב"ה שהכל או הרוב  הולך לך בקלות 

לצורך העניין אני לא מדברת על אנשים שעשו משהו רע ועכשיו נזכרים שיש ה', כמו שפתאום אסירים בכלא שמים כיפה..

אלא אדם פשוט שנוחת עליו יסורים שהוא לא מבין מאיפה הם מגיעים .

(וזה לא הוא הכין את הקושי ..) 

למשל תאונה אובדן וכו'..

הרב שרקי מדבר על זה המון, שלעומת האמונה הפשוטה שאמנם מאמינה בא-לוהים, אך אינה מאמינה שהא-ל מדבר עם בני האדם, כפי שהפילוסופים הגדילו את ה' עד שאמרו שאין לו רצון ולא שינוי, והוא לא מדבר ולא שומע את האדם, אלא מן ישות עליונה כזאת שאין לה אף השגה בה, היהדות מאמינה בא-ל שמדבר עם העולם, שזוהי המשמעות של מעמד הר סיני, והחידוש של היהדות. היהדות לא מקטינה את האדם, כמו שהנצרות שאומרת שהאדם הוא חוטא מיסודו, ורק חסדי הא-ל יכולים לגאול אותו, ולכן גם ביטלה את המצוות ותלתה את הכל באמונה, כי אמרה שהמצוות הן רע, כיוון שיכול להיות אדם שיעשה עבירות ויקבל עונש (שזה מתקשר למה שאמרת עם העונש, שאם אני צודק בקישור הזה, אז הלכת רחוק מדי עם הרעיון הזה לענ"ד....). אבל אנחנו מאמינים במקום של האדם, שיש לכל אדם נשמה, חלק א-לוה ממעל, שהוא צריך להופיע, ודרך אותו צינור הוא יכול ממש להתקשר לה' ולדבר עמו (אמנם זו לא שלשלת אוטומטית כזאת כפי שציירו הפילוסופים, אלא משהו רצוני, ה' מחליט מתי הוא מנבא ומתי לא, אך עדיין, יש כאן מקום של הופעת האדם). הגמרא אומרת שהנבואה שורה דווקא על חכם, גיבור ועשיר. מדוע? לכאורה היינו אומרים שהנבואה תשרה דווקא על העניים המרודים, הנזירים הפרושים המתבודדים, שאין להם קשר לחיי החומר כלל. אבל אין זה נכון, דווקא הגדלת מקום האדם, ומתוך כך ההבנה שכל הגדולה של האדם היא מאת הא-ל, היא מאפשרת את החיבור בין הא-לוה לבין האדם. הר"ן שהבאתי אותו קודם, אומר שהפסוק אומר שעל האדם להגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא שהוא גם צריך לזכור את הפסוק הבא: "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו וכו'...". יש לאדם כוח, עוצמה, אך כל המשמעות שלו בכלל והמיוחדות שלו נובעת מהקשר עם הבורא, ובלי הבורא לא היה כלום. (אם תרצה אביא גם מקור מעולת ראיה ממש יפה בהקשר הזה....).

אני אוסיף שחוץ מזה שזה שאחרים מתנהגים לא טוב זה בעיה שלהם זה גם ניסיון בשבילנו איך נגיב לזה.

החיים פה לא עובדים בצורה כזאת שמי שהולך לפי הכללים יהיה לו חיים פשוטים וקלים. ממש לא! ניסיונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים. באנו לכאן במטרה לעבוד. להתמודד. להתאמץ. להתגבר. זה מה שאנחנו עושים פה. יש מעט שכר בעולם הזה אבל זה לא סותר את זה שיש ניסיונות. אי אפשר בלי זה.

לא רק שזה לא קשור לצדיקות שלנו אלא אדרבה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"

חזק וברוך...

בדיוק היום בת דודה שלי הקטנה הגיעה אלינו, ואמא שלה אמנם דתייה, אבל היא נמצאת בגן חילוני, והחינוך שלה לא הכי דוסי בעולם. בקיצור, אז אח שלי הקטן ששמר על אחיות שלי ועליה, אמר להן שהגיע הזמן להתפלל. ואז בת דודה שלי אמרה שהיא לא רוצה להתפלל, והיא בכללי לא מתפללת בבית שלה. בהתחלה אחיות שלי ניסו להכריח אותה להתפלל, ובשלב כלשהו, כשראו שזה לא עובד, אמרו: טוב, אם היא לא מתפללת, גם אנחנו לא מתפללות. ובאיזשהו שלב אחותי שיותר גדולה אמרה, גם בת דודה שלי לא מתפללת, וגם אחותי הקטנה מתפללת תפילה יותר קצרה, זה לא פייר. ותמיד הן מתפללות יפה בלי אף בעיה, פתאום במצב הזה התחילו להישבר. בסוף הן התפללו, אבל זה ממש הזכיר לי מה שאמרת....

אראה איך הדברים מוכחים מפסוקים: דוד שאמר ששמעי בן גרא שסיקל אותו, זה משמים, ובלשון הפסוק: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כֹּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'. אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב', ט"ז, י-יב). וכן יוסף אומר: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ', כ').

ואגב לגבי לשון הרע, זה מה זה קשה לשון הרע כשההורים שלי אומרים....זה נסיון ממש קשה.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז