קודם כל , זה לא פצלש שלי. עכשיו אפשר להתקדם..

מאיפה אתם מכירים? נשמע שאתם מכירים קצת יותר מ"שלום שלום" . אני לא רואה סיטואציה שמישהי תרצה לצאת איתך רק בגלל מראה. אז אני מקווה שיש

לכם איזושהי הכרות מוקדמת.

אני לא מציע לך לפנות אליה ישירות, לדעתי זה יהרוס לך את התדמית. אני מבין ממה שסיפרת על עצמך שאתה בחור מאוד רציני. חבל להרוס את זה.

בני כמה אתם? יש פה הרבה מידע חסר.. קשה לכוון אותך ככה. בכללי - לאט לאט, אל תלחץ ליזום איתה קשר.. 

נסה בקור רוח לגשש סביבה לראות אם היא בכלל יוצאת עכשיו וכל זה.  אחרי זה תחליט מה לעשות.

אם היא בכלל פנויה לצאת.

אם כן- תמצא דמות קרובה לשניכם (לדעתי יותר חשוב שתהיה קרובה אליה מאשר אליך, אם כי גם). אפשר או להציע לה רשמית, או נגיד שמישהי (בבקשה בבקשה לא דודה מעצבנת!!) תשב איתה לשיחה חברית כזו ותשאל מה היא אומרת עליך.

לא ממליצה לך ישירות מולה.

בהצלחה

אם זה הסיטואציה, זה שווה בירור פנימי.

אם זה הפחד לקבל סירוב, שווה לעשות על זה עבודה. מה יקרה אם תקבל סירוב? טכנית כלום. תהיה באותו מצב כמו עכשיו עם ידיעה שהיא לא. את ה'לא' כבר יש לך בכל מקרה. ואולי תקבל כן. ואולי תלמד משהו על עצמך.

שנראית כלפי חוץ יפה? זה מה שמשנה בסוף?

נראה שיש פה עיסוק בחיצוניות... אולי כדאי לחכות קצת להבין יותר מה זאת חתונה וקשר זוגי, זה הרבה מעבר ללהיות זוג יפה

לא יודעת בן כמה אתה, אולי זה גם שיקול שהיא תעשה אם ישאלו אותה עליך,

אבל אם אתה מרגיש שזה אופציה אז שווה לנסות, ומצטרפת למה שאמרו פה- שיציעו לה אותך דרך מישהו קרוב אליה שיהיה לה נוח להגיד לא או לשאול שאלות.

ואם היא תגיד לא, תצטרך להתחיל להתרגל לרעיון שכנראה היא לא תהיה אשתך...

אני חושבת שבשבילך שווה לשחרר.

אם תרגיש צורך בזוגיות ותרגיש מוכן-תתחיל לשמוע הצעות.

אל תחכה לה במיוחד

אתה יכול לבקש לפני ממי שתבקש ממנו שישאל אותה שיברר מה הסיבות שלה אם היא תגיד לא- אם היא חושבת שאתה בכלל לא הכיוון שלה ולא נראה לה מתאים, או שהיא כן חושבת שיכול להתאים אבל לא כרגע כי... (ואז לפי מה שהיא תגיד תדע מתי לנסות שוב)

קיצר הגענו למסקנה שהכול היפותטי תבדוק איתה ותקווה לטוב 

שב עם עצמך תכתוב לפחות 4 פסקאות של מה קורה אצלך בפנים ולמה אתה רוצה אותה וכל המנגנון שעובד בפנים. לדעתי יש לך סיבה טובה לרצות את הבלתי מושג ולכן הוא בלתי מושג. אחרי שתהיה מדוייק יותר אתה תראה שיהיה לך קל יותר להתמודד ולהיות. בין אם זה אומר להתחיל איתה ובין אם זה אומר לשחרר אותה.

אתה באמת חושב שאם היתה מישהי אחרת שהיתה כל כך עושה לי את זה לא הייתי רוצה אותה רק כי היא יותר פתוחה?!

אבל מה שמשה אומר לדעתי, זה שיש לך יותר חשק בגלל שיותר קשה לך להשיג אותה. ויותר מזה, שמשהו בתת מודע שלך נמשך אליה יותר, ואולי גם יותר משהיא ראויה לזה, או יותר משהיה למישהי עם אותם נתונים ש"זמינה" לך יותר. ואם היא היתה לך זמינה היית רוצה פחות.

ולכן הוא אמר, תשב עם עצמך ותתמלל הכל. ותבין למה באמת נמשך אליה. ואז תוכל יותר לראות ברור גם מה השכל אומר (דיברת פה הרבה על חיצוניות...) ולדעת מה לעשות.

אבל זו הפרשנות שלי לדברים שלו🙂

מה שהוא אמר זה יותר עצות רעיוניות לבדוק למה אתה רוצה אותה.

אחרי שברור לך שכן- השאלה היא איך. ואני עניתי כבר קודם מה דעתי- דרך צד שלישי.

משה נתן לך בניגוד לרוב האחרים, עצה יותר רעיונית. לבדוק למה בכלל אתה רוצה אותה.

ואגב, לא רק בנושא הזה, להעלות דברים מהתת מודע למודע, נותן המון.

אני חושב שזה משהו בתת מודע שלך שמפחד ממה שניתן להשגה ולכן מייצר משיכה למה שאי אפשר. אולי אני טועה - כמובן - אבל זה כיוון שכדאי לבדוק בפנים.

מה הקשר שאתה יפה?

תבדוק אם היא פנויה אם לא תעבור הלאה 

לא אמרתי שהיא תצא איתי כי אני חתיך אני יודע שיש עוד דברים שמעניינים בעולם ויופי לא נשאר לתמיד אבל כתבתי את זה כדי לאמר שיש סבירות גבוהה שהיא תאהב את המראה שלי ואת הדברים שיש בי

(חוץ מזה היא פנויה)

ויש עוד דגים בים..

ואם אתה רוצה לעשות צעד, עדיף לך לעשות עכשיו. 

סמוך על האינטואיציה שלך,

גם תטעה זה לא נראה לי רוב העניין. אם תפנה נורמלי גם אם לא מושלם - אם היא תרצה היא תענה אם לא אז לא.

מה המשמעות של התחושה הראשונית? היא מחייבת כדי שקשר יצליח? עד כמה היא מנבאת קשר מוצלח?

במה היא מיוחדת שאתה מרגיש תחושה כזאת?

ולגבי שאלתך - מה אכפת לך בגלל מה זה? אתה לא רוצה להפסיד הזדמנות? רק בגלל זה?

אין בסיס לקשר, עדיין אין כאן כלום, לטוב ולמוטב.

אתה חופשי כמו ציפור. עוף על החיים.

לך תהיה כל מה שבא לך.

נשמע שזאת חוויה מטלטלת מעבר למה שהמציאות עצמה משקפת.

הכיוון שלך הוא כיוון ספציפי או כולל הרבה אפשרויות?

אז בעצם התכוונת שרק אותה אתה רוצה?

ולא מה שנגיד לך...

הגדרת יפה, אתה מאוד כמה ומשתוקק לחוות איתה חוויות.. מה הן האפשרויות השונות שיקרו במידה והיא תסכים לצאת איתך ותחוו חוויה אחת או שניים?

אחרי שנים שלוש דייטים, מה יכול להיות שיקרה בקשר ביניכם?

א. יהיה פצצה

ב. יהיה סביר

ג. יהיה טוב אבל כבר ארד מהעננים

ד. אני אהיה בהתלבטויות

ה. הכל יכול לקרות, גם כל התרחישים הנ"ל

אני חושב שה' היא תשובה נכונה, ובעיקר מה שבאלי לעורר אותך ולשים לב לגביו שיכולות להיות תחושות והרגשות שונות מהקצה עד הקצה ביחס לסיטואציה. 

זה מדהים שאתה מתכוון לבוא בראש טוב לפגישה, תמשיך עם אותו עניין רק עם מודעות גם לכך שיכול להיות שאע"פ כן יכול להיות כל מיני תרחישים.

יש ביטוי ראשוני בתשוקה שקיימת בין בני זוג, אמנם תשוקה צריכה להתפתח לגדול בסביבה מתאימה ועל ידי התנהגות תואמת.

תשוקה לא חייבת להיות במינון גבוהה בתחילת קשר כדי שהוא יצליח.

אם יש תשוקה גבוהה בתחילת קשר זה גם לא מנבא שהשקר יצליח.

אפשר לפתח תשוקה עם נשים שונות, גם אם זה לא מיד על ההתחלה.

פחות או יותר נראה לי

רוצה להתייחס לנקודה מסויימת שעלתה בדברים שלך, את העצות הפרקטיות והמעשיות משאירה לאחרים לתת, מקווה שיהיה בזה להאיר על עניין חשוב.

יש דברים שבגיל מסויים נראים לנו כמשהו מאוד מסויים, וככל שגדלים ועובר זמן מגלים שחלקי פאזל נוספים משלימים תמונה הרבה יותר רחבה וגדולה ממה שראינו בתחילת הדרך. או אפילו באותו קטע דרך, רק מזוית אחרת לגמרי.

אני לא יודעת למה אתה מתכוון בדיוק כשאתה אומר שיש לכם פוטנציאל להיות זוג מרשים, במה זה מתבטא ואיך אתה רואה את זה. מה שכן ראיתי בדברים שלך זה שיש בהם המון הנחות יסוד לגביה איך שהיא נראית לך ולדעתך, וזה לא אומר בהכרח שזו מי שהיא, וכן כדאי לברר את זה במציאות ולא להישאר רק עם הדימיון הפנימי לגביה.

כבר היו דברים מעולם שאנשים נראו כמשהו מסויים, עד שהתגלו דברים אחרים שהרחיקו מאוד את המחשבה הראשונית לגביהם, הן לטוב והן למוטב.

אז קודם כל, אולי כדאי לברר אם אכן הציור שיש לך לגביה הוא מציאותי ואמיתי. ובאופן כללי לזכור שהבחינה של מה שבאמת קורה בין בני זוג, והאם הקשר עובד טוב ומיטיב, לא יכולים להיות תיאורטיים. ורק במציאות ובמפגש עצמו אפשר לדעת מה באמת קורה שם בדינמיקה ובחיבור ביניכם. עד שזה לא יקרה, ועד שלא פוגשים במציאות, ביום יום שלכם ולאורך זמן, אי אפשר לדעת מה ילד יום. ותמיד יש הפתעות ועל מה לעבוד, תשאל את הזוגות הנשואים.

ולגבי הדגים, או הדגות במקרה הזה, טיפ מניסיון, כדאי לשמור על יכולת התגמשות בהקשר הזה עד שמוצאים. ההינעלות הזו עד שיש תשובה ודאית מהצד השני, יכולה להביא למצב של ציפייה ממושכת (לפעמים חודשים ארוכים ושנים...), שאין שום התחייבות שתסתיים בדיוק כמו שאתה רוצה. וכבר אמר החכם באדם: ''תוחלת ממושכה מחלה לב...''(משלי יג, יב).

זה יכול להיראות ולהישמע מאוד רומנטי לחכות למישהו, ואפילו יש מקרים שמסתיים בבנייה של בית. אבל לצד זה, ברמה המעשית לא בטוח שזה נכון וטוב בכל המקרים, וכדאי לשים לב לזה ולבחון את זה ברמה האישית.

גם כדאי ללמד את עצמנו איך להיות בגישה בריאה שמאפשרת בירור אמיתי שמחובר למציאות, וגם תאפשר לנו להתקדם ולהמשיך הלאה כשזה מה שנדרש.

לא מתאים עכשיו? ממשיכים הלאה, בעתיד יהיה רלוונטי? בוחנים בעתיד לפי המקום החדש גם שלך וגם שלה, כי שינויים קורים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

ושאלת איך תדע אם הלא הוא מחוסר בשלות או חוסר עניין, אפשר לכוון אותם מראש למצב שאם תגיד לא, שיבררו אם יש עניין לנסות בעתיד, ואם כן מתי לדעתה שייך לנסות לבדוק שוב, אם בכלל.

בהצלחה.

לא איתן, היא אמרה לך - לכוון את המיתרים של הלב.. ככה אני הבנתי.

וכפי שאמרת - "בסוף צריך להנעל", לא על ההתחלה. אתה בהתחלה.

את התגובה שלי כתבתי בשלב מסויים כשעדיין לא היו כל התגובות שלך.

לגבי עניין הרושם אחד על השני, חושבת שזה נתון לבחירה שלה ממה היא מתרשמת ומה היא מבקשת. אתה יכול לשער, אבל לא לדעת בוודאות. ועל זה דיברתי, שמה קורה באמת אפשר לדעת רק מהמפגש עצמו ומה שקורה בחיבור ביניכם.

לגבי הסוף, כנראה לא הייתי מובנת.

השלב של ההינעלות הוא חיוני ונצרך והכרחי. רק מה, אתה אומר הוא צריך להיות ממש בהתחלה עוד לפני שהתחלת לצאת בכלל, אני אומרת שזה קורה בכלל בשלב אחר לגמרי.

בוודאי שאם מחליטים להתחיל קשר עם מישהי, זה לא ראוי להישאר פתוחים לקשרים אחרים בעלי אופי דומה, אז יש בזה מידה של צמצום לנתיב אחד בלבד, אבל עדיין אין פה מה שאני רואה בו 'הינעלות'. יש פה בירור האם זה הנתיב המתאים והנכון לשניכם להמשיך ללכת עליו יחד.

הינעלות, היא שלב של החלטה ובחירה לקשור את החיים שלכם יחד. זה כנראה יקרה אחרי שיש ודאות בחיבור שלך עם מישהי. וזה יכול לקרות רק אחרי מפגש אמיתי בחיים עצמם, לאורך זמן מתוך תקשורת הדדית והבירורים שנעשים בדרך עד שמחליטים לבנות בית. אז אפשר להגיד שזה הזמן להינעל.

בשלב שאתה מתאר שאתה בו, הינעלות במקרה הטוב תהיה האושר שלך, אבל במקרה ההפוך היא עלולה גם לאמלל לאורך שנים, ומעבר לזה גם תתלווה תחושת שבר ופספוס איומה על כל השנים של הציפייה הזו למשהו ש... לא קרה.

אתה לא חייב לקחת את העצה שלי,

רק אסכם שיש מצב שאולי כדאי לעשות שם את העבודה הזו של הבירור עכשיו ולהבין מה הצפי לעתיד:

אם תגיד כן, מעולה, תנסו.

אם תגיד לא, לא בשלה כרגע ויש זמן שחושבת שכן, תחשוב אם זה פרק זמן שסביר לחכות אותו במקום שלך ובהתאם לתוכניות העתידיות שלך, גם יש הבדל בין חודשיים-שנה לכמה שנים ומעלה. פה, אגב, נכנסת התגובה שלי מלפני כן, על ללמוד גישה בריאה שמצד אחד פתוחה לנסות בעתיד אם יתאפשר, אבל גם מאפשרת לך לבחון אפשרות לקשר עם מישהי אחרת שיתכן וכרגע אתה לא פוגש, מסיבות הגיוניות...

אם תגיד לא, לא מעוניינת בכלל, אז יש שם תהליך שצריך להסכים לשחרר מהלב, ולהמשיך הלאה...

מגיבה לשתיהן באחת.

החיים הם הרבה מעבר לנתונים חיצוניים. כשמתקדמים בתוכם מבינים עד כמה הם צד אחד מסויים, וכמה יש כל כך הרבה מעבר ומתחת לפני השטח הגלוי, וכמה ממה שמרכיב את ההחלטה עם מי לבנות בית, בנוי על הפנימי הרבה יותר מהחיצוני.

ויש הרבה מה להרחיב, אבל זה לא המקום והזמן כרגע.

לגמרי צודק, כשאומרים לא כי לא מוכנים עדיין ולא בשלים, זה הופך את כל העסק להרבה יותר מורכב להתמודדות. הרי כל הזמן נפתחות שם כמה וכמה אפשרויות תיאורטיות כאלו ואחרות(כמו שתיארת), ואפשר ללכת לאיבוד בתוך האפשרויות וציפייה... ומי יודע איזו מהן באמת תתממש במציאות?

אף אחד לא יודע.

רק כדי לתאר לרגע סיטואציה לוקחת את מה שכתבת. מה אם תיפגש עם מישהי ותתקדם בקשר ותהיו רגע לפני החלטה להתחתן ופתאום היא פנויה, כל מה שבנית כבר עם בחורה אחרת מה יהיה איתו? תזרוק את הכל ברגע, רק כי היא פנויה?

ומי מבטיח שהקשר ביניכם באמת יעלה כמו בציפיות ובדימיון שלך, והרבה יותר טוב מעם מישהי אחרת?

ומה אם תחושת הפספוס תהיה דווקא אחרי מצב שתבינו שזה לא יכול לקרות ואז תגיד אבל כבר הייתי בקשר אחר טוב יותר, וסיימתי אותו עבורה, והיה רגע לפני חתונה... ויש מצב שזה כבר לא יהיה רלוונטי לחזור? ואפשר להמשיך עוד ועוד... אין לזה סוף.

מה יהיה בפועל?  

אף אחד לא יודע.

וזה מה שמנסה להעביר פה, העבודה ומה שיש לך ביד, זה את מה שיש עכשיו. ובזה כדאי להתמקד ולשים את הפוקוס.

הדימיון יכול לכוון, להאיר, להחזיק חלום וציפייה ויעד לנסיעה, אבל הוא לא יכול להיות שם לבד. זה כמו שרק מלקחת מפה או להפעיל וויז ליעד נחשק ולהדליק אורות, לא יקדם את הרכב לשום מקום, וגם אין ערובה שבדרך לא יהיו חסימות או צורך לחשב מסלול מחדש... צריך לחבר עם הדימיון את השכל הישר כדי לפעול במציאות העכשווית שנוכחת בכל רגע ורגע.

ב''רגע ורגע'' הזה של עכשיו ומה שיש לך לעשות בו, ו''ברגע ורגע'' העתידי שיהיה, שכשהוא יגיע תפעל בו עם מה שיהיה לך שם בעתיד.

היא לא בשלה, לא מעוניינת?

זה מה שיש כרגע ועם זה עובדים.

וכאן אתה נדרש לבחירה שהיא משמעותית ויש לה השלכות לעתיד ומחיר, שרק חלק מהן אפשר לשער, ואתה צריך להחליט מה אתה רוצה.

אם תבחר לחכות והיא לא תרצה, זה מחיר.

האם היית מוכן לשלם את המחיר הזה בכל מצב? גם במחיר של להיות ''מצפה'' כזה בן 30+?

ובידיעה שיש מצב שגם שם יתברר שהיא לא רוצה?

תחשוב על הדברים האלו.

ראיתי שעוד כתבו לך, שווה לעשות שם עבודה (או לקבל ליווי) כלשהו כדי להבין את המקום במציאות הנוכחית. ואם לא רלוונטי, לנסות להבין מה תפס אותך בה, ולייצר לאט הפרדה בין ה'נתונים' ומה הרגשת מול זה שגרם לך לרצות את זה לבין האדם הספציפי. אחר כך תחפש איך אפשר למצוא את מה שאתה מבקש גם במישהי אחרת, ולהתפלל שבזמן הנכון ומול האישה הנכונה הלב שוב יפתח, מתוך חיבור למציאות.

בכל מקרה, לא ממליצה להתחיל להיפגש עם מישהי אחרת, אם הלב מלא עדיין במישהי. שחרר אותה, את החלום הספציפי עליה דווקא, ותיפגש עם בחורה כשאתה רואה בה פוטנציאל אמיתי וכשיש לך רצון.

בשמחה.

לכן אומרת שיש שם עבודה לעשות כי זה אינסופי העיסוק התיאורטי הזה, וזה לא משנה אם בדברים חיצוניים או פנימיים. גם אחרי שאנשים מתחתנים הם ממשיכים להתמודד ולעבוד. כרגע זה להשקיע המון מחשבה והתעסקות בדברים שלא מקדמים אותך, וחבל על הכוחות והאנרגיות.  

נתנו לך פה הרבה עצות חשובות וחכמות, נסה לקחת את השאלות לברר אותן אפילו עם עוד מישהו שאתה סומך עליו, קרוב או איש מקצוע, שיבין את הראש שלך ותקבל ממנו מה שיגיד לך.

הרבה הרבה הצלחה ובהירות דעת, לב ודרך.

אתה ממשיך או לא?

מן הסתם עדיף לנסות מאשר להמשיך לתהות ולחכות, אם אתה עד כדי כך תקוע עליה 

כמה נקודות למחשבה, השאלות כאן רטוריות מבחינתי.

א. דגש על מראה חיצוני:

מאוד חשוב שתהיה משיכה פיזית בין בני זוג.

בעיני, יש יופי אובייקטיבי ויופי סובייקטיבי. היופי הסובייקטיבי תלוי בראיית העולם שלנו - אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים יהיו יפים בעינינו, לעומת זאת יהיה מאוד קשה לראות יופי באדם רע, מחבל לדוגמה - גם אם הוא זוכה תחרות 'מלך היופי'.

בנוסף, צריך לזכור, שאיך שאתה (והיא) נראים בגיל 20, זה לא אותו דבר כמו שתיראה בן 40 (ולא היא אחרי כמה לידות בעז"ה), ולא כמו בגיל 60 וכו'.

החיצוניות חשובה, אבל צריך לזכור לתת לה את המקום הנכון. היא בסיס לבנות קשר פנימי ועמוק.

זה שמישהו נראה טוב לא אומר שהוא יודע לתקשר טוב. לתמוך טוב. להיות בזוגיות טובה. להיות בן זוג טוב. להיות הורה טוב.

ויותר מזה - אם הייתי אותה אחת שאתה מדבר עליה, והייתי קוראת הודעה כפי שניסחת את זה כאן - הייתי מתרחקת ממך, בגלל הדגש הזה על חיצוניות. אני רוצה שמישהו יבחר אותי בגלל הפנימיות שלי, ולא כי הוא מתלהב מהחיצוניות שירשתי בלי להתאמץ.

ב. מה מייחד אותה?

כתבת: שהיא" נשית עדינה טובת לב וגם ממה שראיתי אני חושב שיש לנו מכנה משותף" - בלי להכיר את בנות הפורום באופן אישי, אני מוכנה להתערב איתך שרובן המוחלט נכנסות תחת ההגדרה שכתבת - נשיות, עדינות וטובות לב. לגבי מכנה משותף, בגלל שכולנו גדלנו פחות או יותר באותה תרבות, באותה תקופה - אני מניחה שיש לך מכנה משותף עם רבות וטובות. לפי ההגדרות האלה, יש לא מעט בנות רלוונטיות. 

וכמובן צריך לשאול את השאלה ההפוכה - למה שהיא תרצה לצאת איתך? מה יש בך מעבר לחיצוניות?

ג. "יש הרבה דגים בים" - אתה יכול לקחת את האמירה הזאת גם הפוך, אם אתה לא תעשה צעד, אולי מישהו אחר יקדים אותך ותפספס.

ד. התבוננות פנימית - כתבת שאתה בן 20. האם אתה בטוח שאתה מוכן לזוגיות על כל המשתמע מכך?

אני יוצאת מנקודת הנחה שעוד לא עשית צבא. צבא יכול להיות חוויה מאוד מבגרת ומעצבת. לפעמים קורה שאנחנו מסתכלים על עצמינו בעבר ותופסים כמה עברנו, כמו התבגרנו, כמה השתננו - נניח, איך אתה רואה את עצמך של גיל 13 לעומת עצמך היום? יכול מאוד להיות שהתשובה שלך היא שאתה מוכן לחלוטין, אין גיל מסוים שהוא הגיל הנכון שבו מתחילים לצאת - יש את הגיל שבו אתה מרגיש שאתה מוכן לכך. אולי כדאי לך לפנות לדמות חינוכית\רבנית שמכיר אותך באופן אישי ולהתייעץ איתו בנושא. מהדברים שכתבת אני קצת מבולבלת, ומתרשמת שאולי אתה רוצה להיום בזוגיות ממניעים חיצוניים, ולכן נכון לדעתי לברר את הנקודה הזאת.

ה. חלום מול מציאות:

יש לך בראש חלום, לפיו אתה והיא יוצאים, יוצרים יחד זוגיות מדהימה, מקימים בית של תורה. זה חלום מקסים!

אבל חייבים לזכור שזה רק חלום.

אין איך לדעת איך הדברים יתנהלו בינכם, אם בכלל. אולי היא רוצה לצאת רק עם ג'ינג'ים ואתה לא ג'ינג'י?

צריך לזרוק מהראש את כל מה שאתה מכיר מזוגיות בסרטים. בעולם האמיתי זה פשוט לא עובד ככה.

אם אתה מרגיש שאתה מוכן, הייתי אומרת לך לנסות לברר בדיוק את הנקודות שאמרת - האם היא מוכנה בכלל לצאת (ואולי היא כבר יצאת\יוצאת?), והאם היא מוכנה לצאת ספציפית איתך. כך יהיו לך התשובות שאתה מחפש.

אם היא מסכימה - מצויין, אתם יכולים לבחון את הקשר בינכם.

אם היא לא מסכימה - אתה צריך לעשות עבודה עצמית כדי להשתחרר מהחלום הזה - לא הכללי, אלא זה שמכיל ספציפית אותה. כי מהדברים שכתבת, ישנן ב"ה בנות רבות מאוד שיכולות להתאים לתיאור הפנימי. לחיצוניות אין לי מושג מה הדרישות שלך. כלומר את החלום הזה תוכל להבטיח בהמון דרכים.

ושים לב, שכל עוד אתה לא עושה צעד - אין בינכם כלום חוץ מדימיון חסר בסיס.

אין מה לחכות למשהו מדומיין לדעתי, בזמן שאתה יכול לבנות משהו אמיתי ונוכח.

א. לעניין החיצוניות: כנראה שיש פער בין איך שאתה תופס את עצמך לבין איך אני (ואחרים) קוראים אותך כאן. לפעמים אנחנו עושים דברים בכוונה מסוימת, אך אחרים מפרשים את זה אחרת, ואולי זה המקרה כאן. כי אין לך שום דרך לדעת אם תהיה או לא תהיה בעיה עם החיצוניות מבחינתה, וזה לא שיקול שאתה אמור בכלל לשקול.

ב. כרגע אתה נמצא בלימבו, לא פה ולא שם.

אם אתה מאמין שזה הדבר הנכון - לך על זה. 

האם יש מישהו שמכיר גם אותך וגם אותה ויכול לעשות את הצד השדכני של העניין - לברר אם היא בכלל יוצאת, ואם היא מעוניינת לצאת איתך.

כך תדע עם מה אתה צריך להתמודד כרגע, ולא להיות תלוי באוויר.

ג. מאוד ייקל עליי אם תפרק קצת את המשפטים שלך, הם מאוד ארוכים ומורכבים וקשה לי להבין אותך. לקצר ולהוסיף יותר סימני פיסוק.

בהצלחה!

א. למה שיהיה פער? אמרתי רק שאני אדם מאוד מחוזר ושאני מקבל מחמאות על המראה מבנים ובנות אין לי שום עניין להגיד על עצמי דברים שאני לא, הרי אף אחד לא מכיר אותי פה ובסוף זה אני שחי עם עצמי,  בנוסף אני גם חושב שאם בחורה נראית מאוד טוב - (אמנם סובייקטיבי) ומטפחת את עצמה - (אובייקטיבי) אז סביר להניח שהיא תרצה גם בעל כזה ולכן הבאתי את העניין החיצוני ואת עניין הטיפוח -(כושר).

אמרתי גם שיש לי עוד מגוון כיוונים שאני רוצה להצליח בהם כמה שיותר בעז"ה ושללא קשר אליה אלך על דברים אלו, אמנם אני מחזיק מעצמי אדם בעל אופי טוב אך כמובן שיש עוד לאן לשאוף ויש עוד הרבה עבודה לעשות על מידות מסוימות וכו',  הדברים האלה הובאו כדי להגיד שיש לי מה למכור לה ושאני אדם באמת רציני ולא רק אחד שחושב כל הזמן רק על חיצוניות - (כתבת לי בעצה הקודמת "וכמובן צריך לשאול את השאלה ההפוכה - למה שהיא תרצה לצאת איתך? מה יש בך מעבר לחיצוניות?").

ב. אני יודע שאני בלימבו ולכן שואל בעצת האנשים שפה - (סליחה אם זה נראה כאילו אני תוקף את העצות אני פשוט רוצה לברר עד הסוף כל עצה), כמובן שאפנה אבל השאלה היא אחרת וכבר כתבתי אותה מלא פעמים

ג. אשתדל 

א. קיים פער כי אנחנו אנשים שונים. כל אחד מאיתנו מבין דברים אחרת. במיוחד שפה אנחנו נפגשים בטקסט, בלי לשמוע את הטון של הדברים.

אנסה להסביר לך מה אני מבינה - אתה שוב ושוב מדגיש את העניין החיצוני, בעיניי הכתיבה שלך על הנושא הזה שוב ושוב, עם הפירוט של המחמאות וכו' מראה כמה זה תופס מקום חזק אצלך. אני מדגישה - חיצוניות זה לא דבר רע, הוא חיוני ונצרך לקשר, אבל צריך לדעת לתת לו את המקום הראוי.

אתה מציב משוואה שמי שנראה טוב גם רוצה מישהי שנראית טוב, ולהפך. אני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה. 

ב. כתבת שהשאלה היא אחרת וכתבת אותה מלא פעמים - אין לי מושג למה אתה מתכוון.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..