קודם כל , זה לא פצלש שלי. עכשיו אפשר להתקדם..

מאיפה אתם מכירים? נשמע שאתם מכירים קצת יותר מ"שלום שלום" . אני לא רואה סיטואציה שמישהי תרצה לצאת איתך רק בגלל מראה. אז אני מקווה שיש

לכם איזושהי הכרות מוקדמת.

אני לא מציע לך לפנות אליה ישירות, לדעתי זה יהרוס לך את התדמית. אני מבין ממה שסיפרת על עצמך שאתה בחור מאוד רציני. חבל להרוס את זה.

בני כמה אתם? יש פה הרבה מידע חסר.. קשה לכוון אותך ככה. בכללי - לאט לאט, אל תלחץ ליזום איתה קשר.. 

נסה בקור רוח לגשש סביבה לראות אם היא בכלל יוצאת עכשיו וכל זה.  אחרי זה תחליט מה לעשות.

אם היא בכלל פנויה לצאת.

אם כן- תמצא דמות קרובה לשניכם (לדעתי יותר חשוב שתהיה קרובה אליה מאשר אליך, אם כי גם). אפשר או להציע לה רשמית, או נגיד שמישהי (בבקשה בבקשה לא דודה מעצבנת!!) תשב איתה לשיחה חברית כזו ותשאל מה היא אומרת עליך.

לא ממליצה לך ישירות מולה.

בהצלחה

אם זה הסיטואציה, זה שווה בירור פנימי.

אם זה הפחד לקבל סירוב, שווה לעשות על זה עבודה. מה יקרה אם תקבל סירוב? טכנית כלום. תהיה באותו מצב כמו עכשיו עם ידיעה שהיא לא. את ה'לא' כבר יש לך בכל מקרה. ואולי תקבל כן. ואולי תלמד משהו על עצמך.

שנראית כלפי חוץ יפה? זה מה שמשנה בסוף?

נראה שיש פה עיסוק בחיצוניות... אולי כדאי לחכות קצת להבין יותר מה זאת חתונה וקשר זוגי, זה הרבה מעבר ללהיות זוג יפה

לא יודעת בן כמה אתה, אולי זה גם שיקול שהיא תעשה אם ישאלו אותה עליך,

אבל אם אתה מרגיש שזה אופציה אז שווה לנסות, ומצטרפת למה שאמרו פה- שיציעו לה אותך דרך מישהו קרוב אליה שיהיה לה נוח להגיד לא או לשאול שאלות.

ואם היא תגיד לא, תצטרך להתחיל להתרגל לרעיון שכנראה היא לא תהיה אשתך...

אני חושבת שבשבילך שווה לשחרר.

אם תרגיש צורך בזוגיות ותרגיש מוכן-תתחיל לשמוע הצעות.

אל תחכה לה במיוחד

אתה יכול לבקש לפני ממי שתבקש ממנו שישאל אותה שיברר מה הסיבות שלה אם היא תגיד לא- אם היא חושבת שאתה בכלל לא הכיוון שלה ולא נראה לה מתאים, או שהיא כן חושבת שיכול להתאים אבל לא כרגע כי... (ואז לפי מה שהיא תגיד תדע מתי לנסות שוב)

קיצר הגענו למסקנה שהכול היפותטי תבדוק איתה ותקווה לטוב 

שב עם עצמך תכתוב לפחות 4 פסקאות של מה קורה אצלך בפנים ולמה אתה רוצה אותה וכל המנגנון שעובד בפנים. לדעתי יש לך סיבה טובה לרצות את הבלתי מושג ולכן הוא בלתי מושג. אחרי שתהיה מדוייק יותר אתה תראה שיהיה לך קל יותר להתמודד ולהיות. בין אם זה אומר להתחיל איתה ובין אם זה אומר לשחרר אותה.

אתה באמת חושב שאם היתה מישהי אחרת שהיתה כל כך עושה לי את זה לא הייתי רוצה אותה רק כי היא יותר פתוחה?!

אבל מה שמשה אומר לדעתי, זה שיש לך יותר חשק בגלל שיותר קשה לך להשיג אותה. ויותר מזה, שמשהו בתת מודע שלך נמשך אליה יותר, ואולי גם יותר משהיא ראויה לזה, או יותר משהיה למישהי עם אותם נתונים ש"זמינה" לך יותר. ואם היא היתה לך זמינה היית רוצה פחות.

ולכן הוא אמר, תשב עם עצמך ותתמלל הכל. ותבין למה באמת נמשך אליה. ואז תוכל יותר לראות ברור גם מה השכל אומר (דיברת פה הרבה על חיצוניות...) ולדעת מה לעשות.

אבל זו הפרשנות שלי לדברים שלו🙂

מה שהוא אמר זה יותר עצות רעיוניות לבדוק למה אתה רוצה אותה.

אחרי שברור לך שכן- השאלה היא איך. ואני עניתי כבר קודם מה דעתי- דרך צד שלישי.

משה נתן לך בניגוד לרוב האחרים, עצה יותר רעיונית. לבדוק למה בכלל אתה רוצה אותה.

ואגב, לא רק בנושא הזה, להעלות דברים מהתת מודע למודע, נותן המון.

אני חושב שזה משהו בתת מודע שלך שמפחד ממה שניתן להשגה ולכן מייצר משיכה למה שאי אפשר. אולי אני טועה - כמובן - אבל זה כיוון שכדאי לבדוק בפנים.

מה הקשר שאתה יפה?

תבדוק אם היא פנויה אם לא תעבור הלאה 

לא אמרתי שהיא תצא איתי כי אני חתיך אני יודע שיש עוד דברים שמעניינים בעולם ויופי לא נשאר לתמיד אבל כתבתי את זה כדי לאמר שיש סבירות גבוהה שהיא תאהב את המראה שלי ואת הדברים שיש בי

(חוץ מזה היא פנויה)

ויש עוד דגים בים..

ואם אתה רוצה לעשות צעד, עדיף לך לעשות עכשיו. 

סמוך על האינטואיציה שלך,

גם תטעה זה לא נראה לי רוב העניין. אם תפנה נורמלי גם אם לא מושלם - אם היא תרצה היא תענה אם לא אז לא.

מה המשמעות של התחושה הראשונית? היא מחייבת כדי שקשר יצליח? עד כמה היא מנבאת קשר מוצלח?

במה היא מיוחדת שאתה מרגיש תחושה כזאת?

ולגבי שאלתך - מה אכפת לך בגלל מה זה? אתה לא רוצה להפסיד הזדמנות? רק בגלל זה?

אין בסיס לקשר, עדיין אין כאן כלום, לטוב ולמוטב.

אתה חופשי כמו ציפור. עוף על החיים.

לך תהיה כל מה שבא לך.

נשמע שזאת חוויה מטלטלת מעבר למה שהמציאות עצמה משקפת.

הכיוון שלך הוא כיוון ספציפי או כולל הרבה אפשרויות?

אז בעצם התכוונת שרק אותה אתה רוצה?

ולא מה שנגיד לך...

הגדרת יפה, אתה מאוד כמה ומשתוקק לחוות איתה חוויות.. מה הן האפשרויות השונות שיקרו במידה והיא תסכים לצאת איתך ותחוו חוויה אחת או שניים?

אחרי שנים שלוש דייטים, מה יכול להיות שיקרה בקשר ביניכם?

א. יהיה פצצה

ב. יהיה סביר

ג. יהיה טוב אבל כבר ארד מהעננים

ד. אני אהיה בהתלבטויות

ה. הכל יכול לקרות, גם כל התרחישים הנ"ל

אני חושב שה' היא תשובה נכונה, ובעיקר מה שבאלי לעורר אותך ולשים לב לגביו שיכולות להיות תחושות והרגשות שונות מהקצה עד הקצה ביחס לסיטואציה. 

זה מדהים שאתה מתכוון לבוא בראש טוב לפגישה, תמשיך עם אותו עניין רק עם מודעות גם לכך שיכול להיות שאע"פ כן יכול להיות כל מיני תרחישים.

יש ביטוי ראשוני בתשוקה שקיימת בין בני זוג, אמנם תשוקה צריכה להתפתח לגדול בסביבה מתאימה ועל ידי התנהגות תואמת.

תשוקה לא חייבת להיות במינון גבוהה בתחילת קשר כדי שהוא יצליח.

אם יש תשוקה גבוהה בתחילת קשר זה גם לא מנבא שהשקר יצליח.

אפשר לפתח תשוקה עם נשים שונות, גם אם זה לא מיד על ההתחלה.

פחות או יותר נראה לי

רוצה להתייחס לנקודה מסויימת שעלתה בדברים שלך, את העצות הפרקטיות והמעשיות משאירה לאחרים לתת, מקווה שיהיה בזה להאיר על עניין חשוב.

יש דברים שבגיל מסויים נראים לנו כמשהו מאוד מסויים, וככל שגדלים ועובר זמן מגלים שחלקי פאזל נוספים משלימים תמונה הרבה יותר רחבה וגדולה ממה שראינו בתחילת הדרך. או אפילו באותו קטע דרך, רק מזוית אחרת לגמרי.

אני לא יודעת למה אתה מתכוון בדיוק כשאתה אומר שיש לכם פוטנציאל להיות זוג מרשים, במה זה מתבטא ואיך אתה רואה את זה. מה שכן ראיתי בדברים שלך זה שיש בהם המון הנחות יסוד לגביה איך שהיא נראית לך ולדעתך, וזה לא אומר בהכרח שזו מי שהיא, וכן כדאי לברר את זה במציאות ולא להישאר רק עם הדימיון הפנימי לגביה.

כבר היו דברים מעולם שאנשים נראו כמשהו מסויים, עד שהתגלו דברים אחרים שהרחיקו מאוד את המחשבה הראשונית לגביהם, הן לטוב והן למוטב.

אז קודם כל, אולי כדאי לברר אם אכן הציור שיש לך לגביה הוא מציאותי ואמיתי. ובאופן כללי לזכור שהבחינה של מה שבאמת קורה בין בני זוג, והאם הקשר עובד טוב ומיטיב, לא יכולים להיות תיאורטיים. ורק במציאות ובמפגש עצמו אפשר לדעת מה באמת קורה שם בדינמיקה ובחיבור ביניכם. עד שזה לא יקרה, ועד שלא פוגשים במציאות, ביום יום שלכם ולאורך זמן, אי אפשר לדעת מה ילד יום. ותמיד יש הפתעות ועל מה לעבוד, תשאל את הזוגות הנשואים.

ולגבי הדגים, או הדגות במקרה הזה, טיפ מניסיון, כדאי לשמור על יכולת התגמשות בהקשר הזה עד שמוצאים. ההינעלות הזו עד שיש תשובה ודאית מהצד השני, יכולה להביא למצב של ציפייה ממושכת (לפעמים חודשים ארוכים ושנים...), שאין שום התחייבות שתסתיים בדיוק כמו שאתה רוצה. וכבר אמר החכם באדם: ''תוחלת ממושכה מחלה לב...''(משלי יג, יב).

זה יכול להיראות ולהישמע מאוד רומנטי לחכות למישהו, ואפילו יש מקרים שמסתיים בבנייה של בית. אבל לצד זה, ברמה המעשית לא בטוח שזה נכון וטוב בכל המקרים, וכדאי לשים לב לזה ולבחון את זה ברמה האישית.

גם כדאי ללמד את עצמנו איך להיות בגישה בריאה שמאפשרת בירור אמיתי שמחובר למציאות, וגם תאפשר לנו להתקדם ולהמשיך הלאה כשזה מה שנדרש.

לא מתאים עכשיו? ממשיכים הלאה, בעתיד יהיה רלוונטי? בוחנים בעתיד לפי המקום החדש גם שלך וגם שלה, כי שינויים קורים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

ושאלת איך תדע אם הלא הוא מחוסר בשלות או חוסר עניין, אפשר לכוון אותם מראש למצב שאם תגיד לא, שיבררו אם יש עניין לנסות בעתיד, ואם כן מתי לדעתה שייך לנסות לבדוק שוב, אם בכלל.

בהצלחה.

לא איתן, היא אמרה לך - לכוון את המיתרים של הלב.. ככה אני הבנתי.

וכפי שאמרת - "בסוף צריך להנעל", לא על ההתחלה. אתה בהתחלה.

את התגובה שלי כתבתי בשלב מסויים כשעדיין לא היו כל התגובות שלך.

לגבי עניין הרושם אחד על השני, חושבת שזה נתון לבחירה שלה ממה היא מתרשמת ומה היא מבקשת. אתה יכול לשער, אבל לא לדעת בוודאות. ועל זה דיברתי, שמה קורה באמת אפשר לדעת רק מהמפגש עצמו ומה שקורה בחיבור ביניכם.

לגבי הסוף, כנראה לא הייתי מובנת.

השלב של ההינעלות הוא חיוני ונצרך והכרחי. רק מה, אתה אומר הוא צריך להיות ממש בהתחלה עוד לפני שהתחלת לצאת בכלל, אני אומרת שזה קורה בכלל בשלב אחר לגמרי.

בוודאי שאם מחליטים להתחיל קשר עם מישהי, זה לא ראוי להישאר פתוחים לקשרים אחרים בעלי אופי דומה, אז יש בזה מידה של צמצום לנתיב אחד בלבד, אבל עדיין אין פה מה שאני רואה בו 'הינעלות'. יש פה בירור האם זה הנתיב המתאים והנכון לשניכם להמשיך ללכת עליו יחד.

הינעלות, היא שלב של החלטה ובחירה לקשור את החיים שלכם יחד. זה כנראה יקרה אחרי שיש ודאות בחיבור שלך עם מישהי. וזה יכול לקרות רק אחרי מפגש אמיתי בחיים עצמם, לאורך זמן מתוך תקשורת הדדית והבירורים שנעשים בדרך עד שמחליטים לבנות בית. אז אפשר להגיד שזה הזמן להינעל.

בשלב שאתה מתאר שאתה בו, הינעלות במקרה הטוב תהיה האושר שלך, אבל במקרה ההפוך היא עלולה גם לאמלל לאורך שנים, ומעבר לזה גם תתלווה תחושת שבר ופספוס איומה על כל השנים של הציפייה הזו למשהו ש... לא קרה.

אתה לא חייב לקחת את העצה שלי,

רק אסכם שיש מצב שאולי כדאי לעשות שם את העבודה הזו של הבירור עכשיו ולהבין מה הצפי לעתיד:

אם תגיד כן, מעולה, תנסו.

אם תגיד לא, לא בשלה כרגע ויש זמן שחושבת שכן, תחשוב אם זה פרק זמן שסביר לחכות אותו במקום שלך ובהתאם לתוכניות העתידיות שלך, גם יש הבדל בין חודשיים-שנה לכמה שנים ומעלה. פה, אגב, נכנסת התגובה שלי מלפני כן, על ללמוד גישה בריאה שמצד אחד פתוחה לנסות בעתיד אם יתאפשר, אבל גם מאפשרת לך לבחון אפשרות לקשר עם מישהי אחרת שיתכן וכרגע אתה לא פוגש, מסיבות הגיוניות...

אם תגיד לא, לא מעוניינת בכלל, אז יש שם תהליך שצריך להסכים לשחרר מהלב, ולהמשיך הלאה...

מגיבה לשתיהן באחת.

החיים הם הרבה מעבר לנתונים חיצוניים. כשמתקדמים בתוכם מבינים עד כמה הם צד אחד מסויים, וכמה יש כל כך הרבה מעבר ומתחת לפני השטח הגלוי, וכמה ממה שמרכיב את ההחלטה עם מי לבנות בית, בנוי על הפנימי הרבה יותר מהחיצוני.

ויש הרבה מה להרחיב, אבל זה לא המקום והזמן כרגע.

לגמרי צודק, כשאומרים לא כי לא מוכנים עדיין ולא בשלים, זה הופך את כל העסק להרבה יותר מורכב להתמודדות. הרי כל הזמן נפתחות שם כמה וכמה אפשרויות תיאורטיות כאלו ואחרות(כמו שתיארת), ואפשר ללכת לאיבוד בתוך האפשרויות וציפייה... ומי יודע איזו מהן באמת תתממש במציאות?

אף אחד לא יודע.

רק כדי לתאר לרגע סיטואציה לוקחת את מה שכתבת. מה אם תיפגש עם מישהי ותתקדם בקשר ותהיו רגע לפני החלטה להתחתן ופתאום היא פנויה, כל מה שבנית כבר עם בחורה אחרת מה יהיה איתו? תזרוק את הכל ברגע, רק כי היא פנויה?

ומי מבטיח שהקשר ביניכם באמת יעלה כמו בציפיות ובדימיון שלך, והרבה יותר טוב מעם מישהי אחרת?

ומה אם תחושת הפספוס תהיה דווקא אחרי מצב שתבינו שזה לא יכול לקרות ואז תגיד אבל כבר הייתי בקשר אחר טוב יותר, וסיימתי אותו עבורה, והיה רגע לפני חתונה... ויש מצב שזה כבר לא יהיה רלוונטי לחזור? ואפשר להמשיך עוד ועוד... אין לזה סוף.

מה יהיה בפועל?  

אף אחד לא יודע.

וזה מה שמנסה להעביר פה, העבודה ומה שיש לך ביד, זה את מה שיש עכשיו. ובזה כדאי להתמקד ולשים את הפוקוס.

הדימיון יכול לכוון, להאיר, להחזיק חלום וציפייה ויעד לנסיעה, אבל הוא לא יכול להיות שם לבד. זה כמו שרק מלקחת מפה או להפעיל וויז ליעד נחשק ולהדליק אורות, לא יקדם את הרכב לשום מקום, וגם אין ערובה שבדרך לא יהיו חסימות או צורך לחשב מסלול מחדש... צריך לחבר עם הדימיון את השכל הישר כדי לפעול במציאות העכשווית שנוכחת בכל רגע ורגע.

ב''רגע ורגע'' הזה של עכשיו ומה שיש לך לעשות בו, ו''ברגע ורגע'' העתידי שיהיה, שכשהוא יגיע תפעל בו עם מה שיהיה לך שם בעתיד.

היא לא בשלה, לא מעוניינת?

זה מה שיש כרגע ועם זה עובדים.

וכאן אתה נדרש לבחירה שהיא משמעותית ויש לה השלכות לעתיד ומחיר, שרק חלק מהן אפשר לשער, ואתה צריך להחליט מה אתה רוצה.

אם תבחר לחכות והיא לא תרצה, זה מחיר.

האם היית מוכן לשלם את המחיר הזה בכל מצב? גם במחיר של להיות ''מצפה'' כזה בן 30+?

ובידיעה שיש מצב שגם שם יתברר שהיא לא רוצה?

תחשוב על הדברים האלו.

ראיתי שעוד כתבו לך, שווה לעשות שם עבודה (או לקבל ליווי) כלשהו כדי להבין את המקום במציאות הנוכחית. ואם לא רלוונטי, לנסות להבין מה תפס אותך בה, ולייצר לאט הפרדה בין ה'נתונים' ומה הרגשת מול זה שגרם לך לרצות את זה לבין האדם הספציפי. אחר כך תחפש איך אפשר למצוא את מה שאתה מבקש גם במישהי אחרת, ולהתפלל שבזמן הנכון ומול האישה הנכונה הלב שוב יפתח, מתוך חיבור למציאות.

בכל מקרה, לא ממליצה להתחיל להיפגש עם מישהי אחרת, אם הלב מלא עדיין במישהי. שחרר אותה, את החלום הספציפי עליה דווקא, ותיפגש עם בחורה כשאתה רואה בה פוטנציאל אמיתי וכשיש לך רצון.

בשמחה.

לכן אומרת שיש שם עבודה לעשות כי זה אינסופי העיסוק התיאורטי הזה, וזה לא משנה אם בדברים חיצוניים או פנימיים. גם אחרי שאנשים מתחתנים הם ממשיכים להתמודד ולעבוד. כרגע זה להשקיע המון מחשבה והתעסקות בדברים שלא מקדמים אותך, וחבל על הכוחות והאנרגיות.  

נתנו לך פה הרבה עצות חשובות וחכמות, נסה לקחת את השאלות לברר אותן אפילו עם עוד מישהו שאתה סומך עליו, קרוב או איש מקצוע, שיבין את הראש שלך ותקבל ממנו מה שיגיד לך.

הרבה הרבה הצלחה ובהירות דעת, לב ודרך.

אתה ממשיך או לא?

מן הסתם עדיף לנסות מאשר להמשיך לתהות ולחכות, אם אתה עד כדי כך תקוע עליה 

כמה נקודות למחשבה, השאלות כאן רטוריות מבחינתי.

א. דגש על מראה חיצוני:

מאוד חשוב שתהיה משיכה פיזית בין בני זוג.

בעיני, יש יופי אובייקטיבי ויופי סובייקטיבי. היופי הסובייקטיבי תלוי בראיית העולם שלנו - אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים יהיו יפים בעינינו, לעומת זאת יהיה מאוד קשה לראות יופי באדם רע, מחבל לדוגמה - גם אם הוא זוכה תחרות 'מלך היופי'.

בנוסף, צריך לזכור, שאיך שאתה (והיא) נראים בגיל 20, זה לא אותו דבר כמו שתיראה בן 40 (ולא היא אחרי כמה לידות בעז"ה), ולא כמו בגיל 60 וכו'.

החיצוניות חשובה, אבל צריך לזכור לתת לה את המקום הנכון. היא בסיס לבנות קשר פנימי ועמוק.

זה שמישהו נראה טוב לא אומר שהוא יודע לתקשר טוב. לתמוך טוב. להיות בזוגיות טובה. להיות בן זוג טוב. להיות הורה טוב.

ויותר מזה - אם הייתי אותה אחת שאתה מדבר עליה, והייתי קוראת הודעה כפי שניסחת את זה כאן - הייתי מתרחקת ממך, בגלל הדגש הזה על חיצוניות. אני רוצה שמישהו יבחר אותי בגלל הפנימיות שלי, ולא כי הוא מתלהב מהחיצוניות שירשתי בלי להתאמץ.

ב. מה מייחד אותה?

כתבת: שהיא" נשית עדינה טובת לב וגם ממה שראיתי אני חושב שיש לנו מכנה משותף" - בלי להכיר את בנות הפורום באופן אישי, אני מוכנה להתערב איתך שרובן המוחלט נכנסות תחת ההגדרה שכתבת - נשיות, עדינות וטובות לב. לגבי מכנה משותף, בגלל שכולנו גדלנו פחות או יותר באותה תרבות, באותה תקופה - אני מניחה שיש לך מכנה משותף עם רבות וטובות. לפי ההגדרות האלה, יש לא מעט בנות רלוונטיות. 

וכמובן צריך לשאול את השאלה ההפוכה - למה שהיא תרצה לצאת איתך? מה יש בך מעבר לחיצוניות?

ג. "יש הרבה דגים בים" - אתה יכול לקחת את האמירה הזאת גם הפוך, אם אתה לא תעשה צעד, אולי מישהו אחר יקדים אותך ותפספס.

ד. התבוננות פנימית - כתבת שאתה בן 20. האם אתה בטוח שאתה מוכן לזוגיות על כל המשתמע מכך?

אני יוצאת מנקודת הנחה שעוד לא עשית צבא. צבא יכול להיות חוויה מאוד מבגרת ומעצבת. לפעמים קורה שאנחנו מסתכלים על עצמינו בעבר ותופסים כמה עברנו, כמו התבגרנו, כמה השתננו - נניח, איך אתה רואה את עצמך של גיל 13 לעומת עצמך היום? יכול מאוד להיות שהתשובה שלך היא שאתה מוכן לחלוטין, אין גיל מסוים שהוא הגיל הנכון שבו מתחילים לצאת - יש את הגיל שבו אתה מרגיש שאתה מוכן לכך. אולי כדאי לך לפנות לדמות חינוכית\רבנית שמכיר אותך באופן אישי ולהתייעץ איתו בנושא. מהדברים שכתבת אני קצת מבולבלת, ומתרשמת שאולי אתה רוצה להיום בזוגיות ממניעים חיצוניים, ולכן נכון לדעתי לברר את הנקודה הזאת.

ה. חלום מול מציאות:

יש לך בראש חלום, לפיו אתה והיא יוצאים, יוצרים יחד זוגיות מדהימה, מקימים בית של תורה. זה חלום מקסים!

אבל חייבים לזכור שזה רק חלום.

אין איך לדעת איך הדברים יתנהלו בינכם, אם בכלל. אולי היא רוצה לצאת רק עם ג'ינג'ים ואתה לא ג'ינג'י?

צריך לזרוק מהראש את כל מה שאתה מכיר מזוגיות בסרטים. בעולם האמיתי זה פשוט לא עובד ככה.

אם אתה מרגיש שאתה מוכן, הייתי אומרת לך לנסות לברר בדיוק את הנקודות שאמרת - האם היא מוכנה בכלל לצאת (ואולי היא כבר יצאת\יוצאת?), והאם היא מוכנה לצאת ספציפית איתך. כך יהיו לך התשובות שאתה מחפש.

אם היא מסכימה - מצויין, אתם יכולים לבחון את הקשר בינכם.

אם היא לא מסכימה - אתה צריך לעשות עבודה עצמית כדי להשתחרר מהחלום הזה - לא הכללי, אלא זה שמכיל ספציפית אותה. כי מהדברים שכתבת, ישנן ב"ה בנות רבות מאוד שיכולות להתאים לתיאור הפנימי. לחיצוניות אין לי מושג מה הדרישות שלך. כלומר את החלום הזה תוכל להבטיח בהמון דרכים.

ושים לב, שכל עוד אתה לא עושה צעד - אין בינכם כלום חוץ מדימיון חסר בסיס.

אין מה לחכות למשהו מדומיין לדעתי, בזמן שאתה יכול לבנות משהו אמיתי ונוכח.

א. לעניין החיצוניות: כנראה שיש פער בין איך שאתה תופס את עצמך לבין איך אני (ואחרים) קוראים אותך כאן. לפעמים אנחנו עושים דברים בכוונה מסוימת, אך אחרים מפרשים את זה אחרת, ואולי זה המקרה כאן. כי אין לך שום דרך לדעת אם תהיה או לא תהיה בעיה עם החיצוניות מבחינתה, וזה לא שיקול שאתה אמור בכלל לשקול.

ב. כרגע אתה נמצא בלימבו, לא פה ולא שם.

אם אתה מאמין שזה הדבר הנכון - לך על זה. 

האם יש מישהו שמכיר גם אותך וגם אותה ויכול לעשות את הצד השדכני של העניין - לברר אם היא בכלל יוצאת, ואם היא מעוניינת לצאת איתך.

כך תדע עם מה אתה צריך להתמודד כרגע, ולא להיות תלוי באוויר.

ג. מאוד ייקל עליי אם תפרק קצת את המשפטים שלך, הם מאוד ארוכים ומורכבים וקשה לי להבין אותך. לקצר ולהוסיף יותר סימני פיסוק.

בהצלחה!

א. למה שיהיה פער? אמרתי רק שאני אדם מאוד מחוזר ושאני מקבל מחמאות על המראה מבנים ובנות אין לי שום עניין להגיד על עצמי דברים שאני לא, הרי אף אחד לא מכיר אותי פה ובסוף זה אני שחי עם עצמי,  בנוסף אני גם חושב שאם בחורה נראית מאוד טוב - (אמנם סובייקטיבי) ומטפחת את עצמה - (אובייקטיבי) אז סביר להניח שהיא תרצה גם בעל כזה ולכן הבאתי את העניין החיצוני ואת עניין הטיפוח -(כושר).

אמרתי גם שיש לי עוד מגוון כיוונים שאני רוצה להצליח בהם כמה שיותר בעז"ה ושללא קשר אליה אלך על דברים אלו, אמנם אני מחזיק מעצמי אדם בעל אופי טוב אך כמובן שיש עוד לאן לשאוף ויש עוד הרבה עבודה לעשות על מידות מסוימות וכו',  הדברים האלה הובאו כדי להגיד שיש לי מה למכור לה ושאני אדם באמת רציני ולא רק אחד שחושב כל הזמן רק על חיצוניות - (כתבת לי בעצה הקודמת "וכמובן צריך לשאול את השאלה ההפוכה - למה שהיא תרצה לצאת איתך? מה יש בך מעבר לחיצוניות?").

ב. אני יודע שאני בלימבו ולכן שואל בעצת האנשים שפה - (סליחה אם זה נראה כאילו אני תוקף את העצות אני פשוט רוצה לברר עד הסוף כל עצה), כמובן שאפנה אבל השאלה היא אחרת וכבר כתבתי אותה מלא פעמים

ג. אשתדל 

א. קיים פער כי אנחנו אנשים שונים. כל אחד מאיתנו מבין דברים אחרת. במיוחד שפה אנחנו נפגשים בטקסט, בלי לשמוע את הטון של הדברים.

אנסה להסביר לך מה אני מבינה - אתה שוב ושוב מדגיש את העניין החיצוני, בעיניי הכתיבה שלך על הנושא הזה שוב ושוב, עם הפירוט של המחמאות וכו' מראה כמה זה תופס מקום חזק אצלך. אני מדגישה - חיצוניות זה לא דבר רע, הוא חיוני ונצרך לקשר, אבל צריך לדעת לתת לו את המקום הראוי.

אתה מציב משוואה שמי שנראה טוב גם רוצה מישהי שנראית טוב, ולהפך. אני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה. 

ב. כתבת שהשאלה היא אחרת וכתבת אותה מלא פעמים - אין לי מושג למה אתה מתכוון.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !