את נשמעת אישה מהממת.

הדברים שאת מתמודדת איתם לא פשוטים בכלל ונקרא שאת מודעת לעצמך ובוחנת את עצמך ואת ההתנהגות שלך.

בהצלחה רבה רבה

ליבי איתך 

האמת שחיבוק זה מה שאני זקוקה לו הכי הכי.. כי את התחושות הקשות האלה אין לי את מי לשתף חוץ מאת בעלי.

אז תודה לך על חוסר השיפוטיות והתמיכה!

עם מה את מתמודדת. נשמע ממש ממש קשה

חיבוק גדול. את אמא מדהימה ואת בתוך התמודדות לא פשוטה

הרבה כוחות!!!

איזה אמא מדהימה את!!

האמת הייתי הולכת לאבחון, לא נשמע רגיל בכלל

נראה לי את המצפון תזרקי לפח מהר, לא על הסטירה ולא על הרגשות שלך, את אנושית ומתמודדת ומשקיעה את כל הכוחות שלך, מעריכה אותך ממש!

אין לי עיצות פרקטיות להתמודדות, אבל נראה לי שאת זה את מקבלת מהמטפלת של הילדה, נכון?

לגבי הקטנים יותר, אולי יש אפשרות ליצור זמן שהגדולה לא בבית בכלל ואז תוכלו להיות איתם 100%?

נניח לשלוח אותה לחוג או משהו, או להוציא את הקטנה מהצהרון יום אחד לטובת זמן עם אמא/ לרשום את הגדולה לצהרון ואת הקטנה לא, משהו כזה...

מדברת על השגרה, לא על החופש כמובן.

וחיבוק גדול! הלוואי שתתחילי לראות את הפירות של כל ההשקעה הזאת! 

נשמע שאת מגיבה באיפוק מטורףףף!!

ושאת שבעת אכזבה ועצבים ממנה.

יש לה דברים טובים כלשהם? כישרון למשהו?

כי נשמע שיש לה חסך מטורף שאותו היא ממלאה בכל מיני דרכים לא תואמות גיל,

אפילו די מתוחכמות.

היא שומעת מילות אהבה? שבח?

נשמע שבתוך תוכה היא מקנאה בקטנה שמקבלת אהבה באופן טבעי,

וזה גורם לה לרצות להרוס לה.

וזה גם מוביל לעוד הרס מולכם.

אני מנסה לדמיין מה הייתי עושה לו הייתי במצבך.

האמת קודם כל, שזו עוגמת נפש אדירה.

זה שאת לא יכולה לצאת לשום מפגש משפחתי, כי את לא יודעת מה הסרט שיהיה איתה, זה חנק נורא.

ובטח שזה לא גורם לך לאהוב אותה עוד.

אבל אולי הייתי כן פשוט לוקחת את הכסף בלי להגיד כלום.

או נגיד שואלת אותה "מה יעזור לך להתקלח"? ועושה צעדים הכי מדודים בזה.

השאלה הגדולה היא גם מול אבא.

האם גם מולו היא מרגישה הכבשה השחורה?

או שלו יש יכולת קבלה גבוהה יותר?

כי אם היא מרגישה חוסר קבלה משניכם זה ממש קשה.

ושוב, אני סופר מבינה אותך.

זה מגיע על כל דבר קטן שהיא עושה שהוא חיובי

"איזה כיף שאת משמחת אותו, איזה כיף שאת אחותו הגדולה"

"איך את אוהבת לעזור ולעשות כיבוד אב ואם! ממש מקל עליי שהחזרת את הקניות למקום"

וכן על זו הדרך.. מפרטת את המחמאה ולא רק "איזו מתוקה"

ואכן ב"ה שיש אבא בסיפור... יש לו סבלנות שאין דברים כאלה. אבל גם הוא מאבד את זה איתה לפעמים, שזה מעיד על כמה שקשה. הוא פשוט לא מגיע לתחושות כמו שלי. הוא גם טוען שהוא היה בנדיט בתור ילד אז הוא פחות נבהל ממני.

וזו התמודדות לא פשוטה בכלל.

יש לי ילד שההתמודגות איתו לא פשוטה ואני יודעת בוודאות שזה שילוב של הפרעות קשב שיש לו וכתוצאה מזה מאוד קשה לו להתמיד בדברים והוא תזזיתי מאוד וזה קשוח אבל זה מתאזן עם הגיל לפחות אצלו וכן זה יוצר הרבה תיסכולים והוא חווה הרבה כישלונות..

ולגבי המחמאות חשוב שהמחמאות יהיו מושלכות על האישיות שלה למשל היא שיחקה יםה עם אחותה אז לא להחמיא רק איך שיחקתם יפה או איזה אחות גדולה טובה את אלא לתת מחמאה על האוםי שלה למשל איזה מתחשבת את ,עדינה ,רגישה ,קשובה וכו.. וכשעושה משהו לא טוב אם את צריכה להעיר ולהגיב אז שיהיה הפוך לא על האישיות שלה. וזה דברים שנבנים לאט לאט. אני בטוחה שבסוף תהיה לכם ממנה הרבה נחת.

נשמע קשה בטירוף, כל הכבוד לשניכם. את אמא מהממת.

עשיתם אבחון? 

נשמע ממש ממש קשה!

יש לי קרובת משפחה בערך באותו הגיל, שגם היו להורים שלה המון אתגרים איתה. לרוב התנהגות כזו נובעת מקושי אצל הילד. הם הלכו איתה לפסיכולוג ילדים. הוא ממש מלווה אותם ונותן ךהם כלים, והמצב איתה ממש ממש השתפר. לא יודעת אם פסיכולוג הוא בהכרח הכתובת כאן, אבל חושבת שכדאי להיעזר בגורמים מקצועיים.

נשמע מאתגר ולא פשוט, מקווה שעם כלים נכונים הנצב ישתפר.

את הספר 'ילדה נוף'

גם אני מתמודדת עם ילדים קצת מאתגרים

וזה פשוט עשה לי טוב לראות שהתחושות שלי שיא הלגיטימיות ונורמליות.

חיבוק ❤️

וגם לזכור שהיא רק בת 6 ואם היא עושה נזקים ודברים בעייתים, לנסות למנוע את זה מראש ופחות להאשים אותה. יש ילדים בני 6 שעדין צריכים הכוונה צמודה.

סטירה לילדה היא לא רק מעשה בעייתי לכשעצמו, היא גם בוודאות משפיע לרעה על ההתנהגות שלה וכך גם אם מבקרים או כועסים עליה הרבה. זה מעגל התנהגותי, ההורים כועסים והילד ממשיך בהתנהגות שתגרום לכעס הבא. ההורה צריך להיות אחראי לשבירת המעגל הזה.

זה ברור לי שהאחריות שלנו לשבור את המעגל.. אנחנו מנסים, לדעתי זה די ברור ממה שכתבתי.

וזה קצת פשטני לכתוב שלנסות לא להאשים אותה. ברור שאני לא רוצה להאשים אותה. אם היית מבינה כמה פעמים *ביום* היא לוקחת מאיתנו דברים/כסף, היית מבינה שזה לא פשוט להגיב בכל אותם הפעמים בצורה הנכונה.
 

למנוע מקרים? גם, די בלתי אפשרי לחשוב על הכל. אני נועלת את הדלת של החדר שלנו, זה די למנוע. אבל זה בכלל לא מספיק. אם אני מחביאה ממנה את המשחקים של אחותה, היא תהפוך את החדר שלהן בשקט בלי שאני אשים לב עד שהיא תמצא.

אם אני מוצאת את עצמי מתעצבנת עליה יותר אצל ההורים כי שם אי אפשר לזרום איתה כמו בבית, אז אני פשוט לא נוסעת אליהם. אבל עד מתי אפשר ככה?! גם לי יש צרכים והמחנק הזה להיות בבית כל שבת לא בהכרח הגיוני.

אז כן, אני מונעת התמודדויות, אבל זה ממש לא פשוט.

פעמים ביום? 10? 50?

יש לי ילד בן כמעט 13 עם הפרעת קשב, בימים של חופש או שבתות אני צריכה להזכיר לו לא להציק לאחיו הקטן בין 10 ל30 פעמים, רוב הפעמים נטולות כעס או ביקורת, אלא הנחיה/ תיווך/ הסבר. זה מה שהוא צריך עדין בגיל שלו. זה השתפר ומשתפר כל הזמן. בגיל 6 לא היה לו אח קטן ולכן זה לא היה מורכב כמו אצלך, לה יש 2 אחים קטנים והיא עדין קטנה בעצמה וזקוקה להכוונה צמודה.

כדאי לך לחפש התאווררויות שלא מאתגרות אותך מולה.

להגיד לה להגיב כך וכך כאילו זה הכי פשוט, נשמע לי בעיקר מתסכל.

התיאור שלה הוא קלאסי להפרעת קשב משמעותית לילדה בת 6, אם יש הבנה שהתנהגויות בעייתיות יחזרו על עצמם שוב ושוב, אפשר להתרגל להכווין ולהסביר שוב ושוב.

ובעבודה שלי אני פוגשת המון ילדים עם הפרעות קשב בגיל שלה.

נשמע שיש כאן משהו מעבר.

התסמין העיקרי של הפרעת קשב הוא אימפולסיביות לעומת קליטת מסרים איטית, זה יכול לגרום לילד בן 6:

להציק, להרביץ, לגעת ולקחת דברים לאחרים, להחביא, להתעקש ולהתעמת.

נשמע תיאור קלאסי של adhd

שקלתם טיפול תרופתי?

ולא רק היא. ברמה הרגשית.

כלומר, ברור שזה נוגע בבטן הרכה

יש לך תמיכה כזו? אם לא - זה הזמן

ועוד משהו,, אני חושבת שכדאי לשלול בעיות קשב. לקבל אבחנה ל- מאיפה זה נובע. ולהתקדם אפילו לאפיקים תרופתיים אם צריך, בהנחה וזה הפרעת קשב. 

ואומרת בזהירות - יש לי חברה שהבן שלה עם דפוסי התנהגות פחות חמורים ועם הפרעת קשב, והמליצו לה אפילו לפגוש פסיכיאטר ילדים.

מכל מקום שולחת לך חיבוק ❤️ זו התמודגות מטורפת ואני בטוחה וגם קוראת שאת עושה את הכי טוב שלך במצב הלא פשוט הזה

לבחון התערבות תרופתית וכל עזרה בשבילך... וגם- את מרגישה שהמטפלת שלה טובה מספיק?

מצדיעה לך לגמרי, זאת התמודדות מטורפת

תפרגני לעצמך ממש

זה לא קל כל יום להיות בתוך אתגר כזה

מגיע לך מלא חיבוקים פינוקים וחיזוקים

זה לא מובן מאליו

ושומעים את הרצון ההשקעה שלך בהורות

גם בתוך המצב הלא קל הזה

ממליצה לך

א. ללכת לאימון אישי עם מישהי מומחית בתחום ההורות כדי לפרוק ולעבד את מה שזה מציף בך. זה לא רק ההתנהגות שלה ואיך משנים אותה

השינוי אצלה הוא תהליך שלוקח זמן

אבל בינתיים יעזור לך חקבל גם מקום להוציא מהלב וגם מקום לקבל כלים והכוונה איך להתמקם נכון מבפנים ..איך לעבוד עם הרגשות שצפים בך בצורה מטיבה ומקדמת

ולא להגיע כל רגע לפינות ומצבי קצה.

וגם אולי הדרכת הורים? כי הילדה מקבלת טיפול וזה מצוין

אבל חשוב שלכם תהיה תוכנית עבודה ברורה ומוגדרת הלאה. שתדעו מראש איך אתם רוצים להגיב לסיטואציות.. שתדעו לאן אתם רוצים להוביל ואיפה נכון לכם להרפות

וכן היתי גם פונה לאבחון התנהגותי מקצועי

זה לא נשמע בגדר הנורמה ויושב על איזה קושי אובייקטיבי שלה שאין לה את הכלים להתמודד איתו עדיין

ודיוק באבחנה יכל לדייק את הטיפול

קודם כל חיבוק גדול!

אתם מתמודדים וזה קושי לא פשוט בכלל

ונשמע שאתם מסורים ואוהבים

למעשה- בקצרה כי ערב שבת-

א. קריטי קריטי טיפול אישי עבורכם

ו/או הדרכת הורים צמודה

לא יעזרו כל הטיפולים שבעולם לילדה

אם לכם ההורים,  לא תהיה  תמיכה מקצועית וליווי והדרכה קבועים

במיוחד בגיל שלה. היא ממש קטנה.

בלי הדרכה איך תדעו איך להגיב נכון?

אתם לא מלאכים.

ואז זה מעגל שרק מזין את עצמו.. ומחמיר יותר ויותר

בלי תמיכה וטיפול אישי מה יתן לך את הכוח להכיל אותה?

לכן זה קריטי ממש. והעלויות פה זה כאילו טיפול בשבילה בעצם

ב. הייתי פונה לאבחון פסיכיאטרי

זה יכול לתת לכם תמונה יותר רחבה עם היא מתמודדת

ולתת אולי שם לקושי  שלה

כי נשמע שמשהו פה יושב על איזשהו קושי לא מאובחן.

בהצלחה והרבה כוחות !!

נכנסת לי ללב. את נשמעת מדהימה, עם התמודדות לא פשוטה בכלל. חיבוק גדול גדול, שה' ישלח לך כוחות.❤️

אני מקווה שיש גם רגעי נחת, משהו שאת יכולה להאחז בו ברגעים הקשים...

את אישה מדהימה!

אמא דואגת!

ולביאה אמיתית!

למרות כל האתגרים את לא שוכחת לתת תשומת לב גם לשאר הילדים זה פשוט מעורר התפעלות,

אף אחת פה לא יכולה אפילו לא לרגע להעביר טיפת ביקורת עליך ועל ההתנהלות שלך,

התיאור נשמע כ"כ קשוח ומאתגר שמי שלא עובר את זה לעולם לא יבין.

אין לי עיצות בעיקר בגלל שנשמע שאת מודעת להכל ויודעת מה יכול לעזור אבל לפעמים פשוט נגמר הכח

אז שולחת לך המון המון כח והערכה ענקית על מה שאת עוברת,

במיוחד בחופש שלכולם קשה אז לך היה בטח פי 2

מסכנה הילדה, מסכנים אתם, כולם סובלים...

חיבוק גדול! מקווה שהייתה שבת רגועה יחסית.

קודם כל, אני חושבת שאת חייבת תמיכה בשבילך. מקום שאת יכולה לפרוק את הרגשות, גם הקשים, ולקבל תמיכה בשבילך.

מעבר לזה, אני לא יודעת אם פסיכולוגית ילדים היא המקום הנכון בשבילה לפי התיאור שלך. נראה לי שהיא צריכה אבחון מקצועי, אם עוד לא עשיתם כזה.

לי אישית זה לא כל כך נשמע כמו קשב וריכוז אלא משהו מעבר. האם בדקתם אם היא על הרצף? חלק ממה שכתבת נשמע ככה, אבל כמובן שאי אפשר לאבחן את הילדה על סמך הודעות בפורום, ולכן אני ממש ממליצה לפנות לאבחון מקיף.

עוד שאלה: גם בתור פעוטה היא הייתה ממש קשה להתמודדות, או שזה התחיל בשנים האחרונות?

אני גדלתי עם אחות עם הפרעת התנהגות וזה היה לא פשוט בכלל וזה לא מתקרב למה שאת מתארת כאן.

מאחלת לכם הרבה הצלחה, שתמצאו פתרונות שיעזרו לה ולכם, ושהיא תלך ותתקדם❤️

ומצטרפת לקודמות שהצליחו על אבחון- רופא התפתחותי, פסיכיאטר. ולדעתי לא לחשוש מלנסות טיפול תרופתי או מסגרת חנ"מ, לפעמים זה יכול להיות הצלה.

ובשבילכם, אולי יש קבוצת תמיכה להורים באיזור שלכם?

תבדקי אבחון פסיכודיאגנוסטי, הוא יקר אבל מקיף מאד, מתאר מפה לנפש של הילד ובסוף מקבלים המלצות.

ה יאיר את דרככם אהובה 💜

לעצמך את דואגת?

מה עם טיפול עבורך?

הדרכת הורים שתחזק אותך? שאולי תיתן לה כלים איך להתנהל?

קל לדבר מהצד.

הייתה שבת נוראית לצערי.

ביליתי במיון עם הקטן בערב שבת וחזרנו מאוחר.. לשניה היה תולעים באמצע הלילה,

וכמובן היה קשה עם הגדולה.

אז כרגע אני די בבליל של רגשות, כל הזדמנות שיכולתי בשבת השארתי אותם עם בעלי ונכנסתי למיטה כדי לברוח.

בגדול אני יודעת שאני צריכה עזרה. חיכיתי שהחופש הזה ייגמר כדי שאני אוכל להתחיל כשכולם במסגרות. בע"ה מתפללת שזה ייתן לי מרחב נשימה

חזזקקקקקקקקקקק

קשה נורא... אצלנו ילד עם הפרעת קשב שנורא משפיע על האחים והם שלושתם ביחד פיצוץץץ. אז מה שאת חווה זה בכלל קשה!!!!!!

את חייבת להתאוורר. אני אומרת גם לעצמי אבל זה קשה.

את חייבת לא להגיב באלימות.. אני אומרת גם לעצמי אבל אני מתפרצת כשהמצב קשה. אז ממש מבינה אותך

ואיתך בקושי. וזה באמת קשה... לא יעזור.

אני רשמתי את שני הגדולים לחוגים. חוגים פיזיים שחייה/ריקוד מה שמעניין כדי להקל טיפה על המצב.

זה תורם להם מאוד.

יש רופא התפתחותי שטיפל בנו מהמם וחד יושב בשהם אם מעניין אותך. ידע להצביע על הבעיה במדויק גם ראה מה שהמורים לא ראו.

ותחזיקי מעמד הם תכף חזרה במסגרות!

קודם כל חיבוק גדול וחזק מאד!

הקושי שאתם מתמודדים איתו לא פשוט בכלל.

גם לנו היתה תקופה די ארוכה

מאד מאתגרת עם אחת הבנות שלנו.

זוכרת זמנים נורא לא פשוטים איתה

זוכרת את הפחד מלהתארח בגלל המתח שיהיה לי בגללה.

זוכרת את תחושת הטינה כלפיה. ממש טינה.

כואב נורא כי זו הבת שלי אבל זו התחושה שהיתה.

יכולה רק לומר לך,

שברוך ה' עם עזרה מקצועית של מדריכת הורים מדהימה,

ועם הרבה סייעתא דשמיא ותפילות,

המצב השתפר פלאים !

עדיין פה ושם מעט מאתגר איתה

אבל אני נהנית מהשהות איתה,

רואה איך היא התקדמה

ואיך היא גדלה והתבגרה

ופשוט מודה לה' על כך.

לכן אומרת,

תאמיני! תאמיני בה' שיכול לעזור ולשנות את המצב

באופן מופלא,

תאמיני בעצמך שאת אמא טובה שאכפת לך,

שרוצה בטובת כל המשפחה ובטובתה,

תאמיני בילדה שלך שהיא מסוגלת להתקדם

ולהתרכך ולגלות הרבה טוב שבה.

בעזרת ה'!

תודה רבה רבה.

שריר האמון והאמונה זה בדיוק מה שאני צריכה לחזק. ונסכת בי תקווה גדולה❤️

בעזרת ה' שתצליחי!!

יכול להיות שכדאי לשאול את רופא המשפחה. יכול להיות שיש לזה אבחנה. ואולי טיפול?  

שולחת לך חיזוק ואנרגיה טובה. נשמע שאין לך דקה מנוחה. את גיבורה!

את גיבורה ומדהימה.

מעולה שהיא בטיפול. אבל מה הפסיכולוגית אומרת? מאיפה זה נובע? מצריך טיפול תרופתי כלשהו לאיזון? בדקתם את הכיוון של קשב? ויסות חושי? משהו נפשי?

לא עולה לי תמונה שלמה של מה זה עשוי להיות אבל זה לגמרי לא נשמע מצב נורמלי של ילדה רגילה בת שש עם סתם אופי קצת קשה. זה נשמע מעבר לזה. הייתי קובעת גם לנוירולוג התפתחותי ולפסיכיאטר ילדים. 

הקושי שלך הכי הגיוני ביקום. מכירה אישית את התחושה של הבטחה לעצמי לעולם לא. ואז ליפול. ואת בסיטואציה קשה. לא שזו תגובה טובה. אבל את לא לבד בזה.

שולחת עוד חיבוק וכח. 

את נשמעת אמא מהממת ומודעת . שגם יודעת לקחת אחריות וזה באמת אומר המון.

אם אכפת לך מה בן אדם מבחוץ חושב אז ככה :

פסיכולוגית ילדים זה מעולה, אבל אני חושבת שצריך לדחוף לכיוון של פסיכיאטר שיאבחן , לי נשמע שטיפול תרופתי יכול לעזור פה להרגיע.

ושנית, אני חושבת שממש כשאי שתשקיעו בלמצוא טיפול לעצמך אפילו דרך הקופה , נשמע שמאוד לא פשוט לך ובצדק. 

מצטרפת להמלצה על הספר ילדה נוף.

לדעתי תזדהי איתו מאוד. מספר התמודדות מאוד דומה מנקודת מבט של האמא.

נשמע כל כך קשה וסוחט ומייאש ומתסכל, אמאלה.

ממש ממש ממליצה לך יקרה לקבל עזרה רגשית גם לעצמך.

ילדים מציפים בנו תחושות קשות ומפגש עם עצמנו בנקודות עמוקות

שצריך לדעת איך להתנהל מולם ואיך לנהל אותם בתוכנו.

אני בטוחה שהכאב הלא מעובד שלך מול זה משתקף בתחושות שלך כלפיה

וזה מוריד מהאפקט של הטיפול כי גם בלי מילים ילד מרגיש מה אנחנו חווים מולו ומרגישים כלפיו

אפילו יותר משאנחנו יודעים❤️

את נשמעת כל כך משתדלת ומשקיעה באמת.

בעיני את חייבת לעצמך מקום לעכל את זה❤️

ואם נתת לה סטירה הגיעה לה

אפס אשמה בבקשה

אפס

את מדהימה ועושה מעל ומעבר

כל דבר שאת עושה הוא נכון

אפס ביקורת כלפי עצמך

היא הנשמה שהקב"ה שלך לכם כהורים סימן שאתם עושים הכי טוב בשבילה

ילד עם כזאת הפרעת התנהגות

שמידי פעם מקבל גם סטירה

לא יקרה לו כלום

מתוך אינסוף השקעה טיפולים שיחות חיזוקים חיוביים

בתוך כל המכלול לפעמים יש גם גבול כואב

לא נורא בכלל

יודעת שדעתי לא פופולארית וזה בסדר

ואני לא זוכרת מתי אי פעם הרבצתי לילד

אבל אם קרה, כנראה שזה היה הכי נכון

וכך גם עשיתי מיד.

אבל זה לא נכון לכתוב שאם סטרה לבתה זה הגיע לה.

לילד לא מגיע לקבל סטירה.

אני עצמי סטרתי פעמים בודדות לילדי או דחפתי עם היד ורק כאשר עמדו להכות או כבר הכו ילד אחר ואני יודעת שאין אין אין דבר גרוע מזה.

זה לא הגיע להם.

וזה לא הגיע לי וגם לא למערכת היחסים בינינו.

אני קיבלתי מהורי הרבה יותר מסטירה.

הם חשבו שמגיע לי ואני חשבתי שמגיע לי.

כשהכו אותי אנשים זרים,

לא עלה בדעתי לסרב או להתלונן כי הייתי בטוחה שהמגיע לי.

הורה שטעה צריך להודות מול עצמו שהוא טעה וזה א ב בתיקון.

רק מול עצמו ומול הבורא.

עליו להכות על חטא.

אני מתפללת לא-ל הטוב שלא אשגה שוב בלשוני או בידי מול ילדי ומול כל אדם.

(אצלי התחייבתי לתת 500 ש"ח למשפחה שאנחנו תומכים בה.

גם סיפרתי להם למה וזה הביך אותי מאוד.

כותבת לתועלת הרבים למרות שלא נתבקשתי לעצה בתחום זה ואני מרגישה שהפותחת עצמה מצטערת על ההכאה).

את מוזמנת לכתוב את דעתך לפותחת

ולא אליי כי אני לא ביקשתי עצה

אם נתת לה סטירה הגיע לה ???? אנחנו מלמדים ילדים על פי דוגמא אישית. אם את מלמדת ילד להרביץ מה את חושבת שהוא יעשה ?

הפותחת תיארה מצב שבו זה נפלט לה והיא מרגישה רע ולקחה אחריות , מפה ועד להצדיק את זה בזה שזה כנראה הגיע לה יש פער מאוד מאוד גדול .

על פי חוק במדינת ישראל אסור להרים יד על ילד , זה נגד החוק! והרווחה יכולה וצריכה להתערב במקרים כאלה , שוב לא במקרה של הפותחת, אבל במקרים של כרוניקה של אלימות נגד ילדים.

לאף ילד לא מגיע לקבל מכות, אנחנו לא בהמות ,( שגם להם לא מגיע לקבל מכות), אנחנו בני אדם ואנחנו צריכים ללמוד לתקשר ושם הקושי של הפותחת עם הבת שלה

וילד שמידי פעם מקבל סטירה לא קרה לו כלום? מאיפה את מבססת את דברייך ? כאלו באמת זה כזה חסר אחריות. יש קונצנזוס היום בעולם בין אם הדתי ובין אם הפסיכולוגי שאין שום סיבה להרים יד . רק אדם שלא שולט בעצמו ורוצה להצדיק את עצמו אומר שלא קורה כלום.

אישית הזדעזעתי, העולם התקדם! 

וזה בסדר

מותר לחשוב שונה

כתבי את דעתך לפותחת

אני לא ביקשתי עצה

ולא חוקיים. זה כמו שאני אכתוב פה שקוקאין מידי פעם לא כזה נורא .

זה שאת מנרמלת משהו שהוא בתחום הפלילי של אלימות במשפחה ופגיעה בכבוד האדם וחירותו סופר מטריד אותי , לא מגיבה לך כי ביקשת עצה אלא כי את מטרידה אותי. 

לתת סטירה לילד זה בתחום הפלילי?

הגזמת ממש

את הרף הפלילי

זה יותר עניין מוסרי כי אין פה התעללות חלילה, ולא לכך התכוונה @דבורית לפי מה שהבנתי

כתבתי לפותחת שהיא אמא מהממת שלוקחת אחריות לא האשמתי אותה לרגע בהתעללות או במעשה פלילי

כתבתי לדבורית שלהצדיק סטירה = אלימות ולהגיד בחוסר אחריות שלא קורה כלום אם מידי פעם זה קורה וכנראה שמגיע לה ,זה לא נכון , שעובדה - אם מצא המחוקק להגדיר סטירה לילד כמעשה של אלימות במשפחה , אין לה שום סמכות לקבוע שזה בסדר גמור .

מציעה לקרוא מחקרים על השפעות של סטירות לילדים מידי פעם

ומציעה להקשיב לרבנים שמבקשים להפסיק אלימות מהסוג הזה שפשוט מנורמלת

ואני עדיין חולקת עלייך. 

את בעצמך כתבת - וכולנו יודעות - שעל סטירה שילד קיבל מאמא שלו, שהיא לא חלק מהפעלה של אלימות 'כרונית' חלילה 

כלפי הילד, אף אחד לא יעשה שום דבר

אז על מה בדיוק כל ה'רעש' ? 

לא ראיתי שום נרמול לעבירה, או לאלימות במשפחה מצד @דבורית ולקחת את הדברים לשם, זה להגזים. ממש, בעיניי.

בגלל שזאת אלימות שהיא בדרך כלל בבית - אז אין מי שרואה ויכול ללכת לפתוח תלונה במישטרה.

אבל במידה וכבר ניפתחת תלונה במישטרה, אפילו על סטירה חד פעמית פשוטה - מוגשים כתבי אישום.

במיוחד כשמדובר באלימות בתוך המישפחה ( הורים - ילדים, ובין בני זוג), שעל זה יש אכיפה מאוד חזקה. (ברוך ה)

וזה נכון שאם התלונה ניפתחת ברווחה ולא במישטרה - ברווחה יכולים להפעיל שיקול דעת לבי סוג האלימות והתנהגות ההורים, ולהפנות את האמא \ אבא לטיפול באלימות, בלי ליפתוח תיק במישטרה (למרות חובת הדיווח שקיימת)

הגיעה לה , זה לתת לגיטימציה לפעולה שהיא לא חוקית ולא מוסרית

להגיד שמידי פעם לתת סטירה לילד שוב זה לנרמל משהו בניגוד לחוק.

לצרוך זנות מידי פעם לא כל כך נורא … זה לא פוגע בנפש … התפלק לו לצרוך זנות 

על אוצו המשקל 

זה שיוצא יותר מידי בקלות להורים להרים יד על הילדים שלהם זה לא עושה את זה בסדר 

להגיד שאמא שמחנכת את הילד שלה מאהבה ומסירות

ושברגע של משבר הביאה לו פליק עברה עברה פלילית זה לא לעניין.

היום הכל נהיה עם מילים מכובסות כמו חוק, דמוקרטיה, חופש ביטוי

ומזמן הוצאו מהקשרם

טוב שהזדעזת וטוב שאנשים מזדעזעים.

גם אם התורה התירה בשעתו מכה קלה זה היה מתאים לעולם של אז.

וגם אז היה מותר בתנאים מסויימים.

כמו שהפסקנו עם העבדות,

כמו שהפסקנו לשאת 2 נשים

כך צריך להפסיק עם האלימות.

אפילו צער בעלי חיים דאורייתא אז מה לילדים?

אנחנו הדתיים צריכים להיות נושאי הדגל בנושא.

רבותינו אומרים שמי שמכה היום את ילדיו מכשיל אותם בכיבוד הורים.

כי הילד עלול לשנוא אותו ולא לכבד אותו.

טוב שהזדעזעת וטוב שזעזעת. 

צריכה טיפול

הפותחת לקחה אחריות ועושה עבודה יוצאת דופן עם עצמה

לי לא יתפלק סטירה כי אני אדם בוגר שמודע להשלכות של המעשים שלי , אם אני לא שולטת על התנועות בגוף שלי ופועלת מכעס אני חייבת לטפל בזה , להצדיק את זה , זה לא הדרך

מבינה שהתגובה שלי מעוררת המון דיסואנונס קוגניטיבי אבל אנשי טיפול ורבנים מסכימים פנ איש שאין להפעיל שום סוג של אלימות כלפי ילדים וגם לא פעם אחת ויחידה 

לתת לזה לגיטימציה זה ממש לא מתאים

וגם להגיד שהגיע לילדה, זה בעיניי טעות

לפעמים מגיע לילדים תוכחה, הערה, גערה אבל מכה זה מחוץ לתחום.

וגם מכה אחת

וכמובן שאני לא מדברת על הפותחת 

וכמובן שהפותחת נשמעת מודעת ולא מצדיקה את זה

וזה גם ראוי להערכה

לא קשורה

אני כתבתי לה לפני כן שהיא אמא מהממת

משהו חד עמי שהיא לקחה עליו אחריות זה משהו אחר לגמרי מאשר להצדיק כרוניקה של אלימות כלפי ילדים!

זה בתחום הפלילי.

אפילו סטירה אחת בודדת, יכולה להיות סיבה לתיק פלילי.

תקראי את החוק.

אם הילד מקבל אהבה,מסירות ודאגה אין סופית.

לא יקרה לו כלום מזה שאמא שלו סטרה לו פעם אחת ...

זה שאמהות פה שלא שולטות בעצמן ומבצעות עבירה של אלימות במשפחה ואומרת שלא קרה כלום, לא אומר שזה בסד ר

תשאלי כל פסיכולוג ילדים היום אם סטירה מידי פעם לא קרה כלום

די להשקיט את המצפון

לפעמים צריך לקחת אחריות כמו שה פותחת עשתה בגבורה

זה חד משמעית נזק לילד ואני אהיה פה לסתום משברים של אלימות נגד ילדים עפים באוויר ומנורמלים

ממש לא!

שיקול הדעת שלנו

כמו ששיקול הדעת שלך סובר שלא ייתכן ושזה עבירה על אלימות במשפחה, אנחנו סוברות אחרת

לדעתי, אגב, לא חייב לתת מכה לילד מתוך איבוד שליטה

לפעמים זו דרך להציב גבול.

אין בעיה שלא תאמיני בזה, אבל לדעתי יש לך פה תגובת יתר לא פרופורציונאלית ביחס לנושא

כי היום הפסיכולוגיה הולכת לפי הקו הזה שאת מדברת עליו

את רוצה להגיד שהפסיכולוגיה פשוט טועה ?

בואו נטמון את הראש בחול ונשאל אחר כל למה החברה שלנו נראית ככה

למה ילדים שנאנסו אונסים ?

למה ילדים שהוכו מכים ?

סתם כי הפסיכולוגיה לא מבינה דבר כנראה …

גדולי ישראל אומרים שדוגמא אישית היא הקו המנחה בחינוך הילדים

ילד רואה שאמא שלו לא שולטת על עצמה ומכה מידי פעם את מצפה שילמד לשלוט על עצמו ? ממש לא!

ילדים אלימים צומחים מבתים אלימים ואין לאף אחד שליטה על המינון והדיוק

כן אפס רגשות אשם כשזה קורה מכיוון הורי אבל!! זה לגמרי לא נכון להגיד שזה מגיע לילדה זה נטו קורה מחוסר שליטה עצמית. ואולי התכוונת להגיד שזה נורמלי להגיע למצב קיצון שכזה אבל כמובן שזה לא בסדר.

אני לא רק חושבת בתאוריה אני בטוחה שכולנו פה מגיעות לרגעים כאלה כשאין לנו מנוחה וחופשיות אישית לצד ההורות הדורשת בימינו.

עברנו ככ הרבה שנים של סבל עד שהתחלנו טיפול תרופתי בהפרעת קשב ומאז חיינו השתנו.

ראיתי שאתם בליווי של פסיכולוגית אבל אתם צריכים אבחון מסודר (להפרעת קשב אבל גם לדברים אחרים… אומרת בזהירות שאולי צריך לשלול הפרעות תקשורת או דברים אחרים).

ממליצה גם לברר על מנתחת התנהגות.

עברתם איתה אבחון מסודר?

פסיכיאטר ילדים?

זה נשמע סופר מאיים, אני יודעת. זה המקצוע הרפואי הכי מפחיד שיש.. אבל בפועל כמו שילד שיש לו סכרת צריך עזרה לאזן את האינסולין, יש ילדים שיש להם חוסרים מסוימים בהורמונים במוח וצריכים עזרה לאזן אותם.

אני לא רוצה לאבחן את הילדה שלך, זה ממש ממש לא מקומי ולא תפקידי..

אבל יש פה הרבה נורות שקופצות לי לצורך לאבחון פסיכיאטרי מקיף, כי ההתנהגות שלה בהחלט יכולה להתאים לכמה תסמונות שעם טיפול מתאים יתאזנו ויאפשרו לה ולכם חיים טובים יותר ותקינים יותר.

ובנתיים שולחת לך חיבוק ענק וים כוח

קוראים כמה את מתאמצת בשבילה ומשקיעה ורוצה ומנסה שיהיה לה טוב ושיהיה לכם מאוזן

וכן לפעמים מגיעים לקצה. זה לא טוב ולא אידיאלי אבל זה קורה וזה לא לוקח ממך את כל הטוב שאת מתאמצת עליו כל כך.

אוגוסט זה קשה קשה קשה לכולם, וקל וחומר עם ילדים פחות 'חלקים'

מתפללת איתך שתמצאו את המקור שגורם להתנהגויות שלה ותמצאו איך לעזור לה ולהקל עליה כדי להביא אותה למקום טוב ובריא.

והלוואי שתצליחי לנשום עמוק בנתיים ולצלוח את מה שנשאר מהחופש הזה.

א. התיאור שלך עשה לי קוצר נשימה. זה סופר סופר קשה.  את מדהימה שאת בכלל מצליחה להחמיא לה ולהגיד מילים טובות, זה ממש לא קל.

ואני אגיד לך את האמת, אם זו הייתי אני, הייתי סוטרת לה הרבה יותר פעמים ממך. תדעי שאת חזקה ועם כוחות מדהימים. באמת. אני לא מגיבה פה בכלל, רק עכשיו הייתי חייבת לכתוב לך את זה.

ב. עשיתם לה אבחון נירולוגי? כל ההתנהגות שלה יושבת מן הסתם על נקודה מסויימת,  יתכן קשב וריכוז, וזה מעביר לבעיות רגשיות, בעיות התנהגות, בעיות חברתיות וכן הלאה. חשוב מאוד להבין מה הנקודה הזאת ?.

הצלחה רבה יקרה. המון המון תפילות.. 

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לק"י

אבל כן צריך לדאוג שלא תתייבש.

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

אבל אני בטוחה שכן.. כי סבלה רבות מדלקות בשתן

מאתמול בלילה קיבלה מנה ראשונה כך שהייתה אמורה להתחיל להקיא מיד לא?

בן דוד...

אומר לתת מוקסיפן ולתת לה לשתות מנות קטנות של מים

אבל היא מקיאה הכל

שתן? אפאטית?

מפתיע שהרופא ככה נתן אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

זה נשמע לי מקרה שמתאים שרופא יראה אותה.

הרופא במוקד הבין שהיא לא מצליחה להכניס נוזלים בכלל?

יכול להיות שכן מתאים מוקד / מיון / רופא

בדר"כ נותנים אותה אחרי שאנטיביוטיקה פשוטה יותר לא עובדת. הגיוני שהיא רגישה לאוגמנטין או שהיא חזקה לה מדי. הייתי מנסה מוקסיפן כמו שהרופא אונליין אמר, נשמע לי הגיוני יותר שאת זה יתנו כטיפול ראשוני (מכירה הרבה שנותנים בהתחלה מוקסיפן ואם לא עוזר נותנים אוגמנטין)

לק"י

בלי שרופא יבדוק שבאמת צריך.

וגם הרופא מוזר שנתן בלי בדיקה .

רפואה שלמה!

בכללי כדאי לבדוק רגישות לאוגמנטין, ולברר מה הנוהל להבא שלא יביאו  ישר אנטיביוטיקה חזקה

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..