היי יקרות
הקיץ הזה מביא איתו הרבה מאוד שינויים, מרגישה שזה משפיע לרעה על הבן שלי. הוא יותר מפחד, כועס, קצת אלים אפילו. כתבתי גם בשרשור אחד שמכניס דברים לפה- אולי קשור.
הוא רואה אותי עם בטן ענקית (כל פעם כשרואה אותה אומר הנה הבטן של התינוק…),
עזב את השגרה של הגן ועכשיו בחופש ואחכ עולה לכיתה של הבוגרים עם מטפלות אחרות,
כל יום מישהו אחר איתו…
בדיוק עברנו דירה לפני שבועיים+- ואנחנו עדיין בארגזים וכל יום יש סידורים שונים לבית והוא ״נסחב איתנו״.
חם בחוץ אז אנחנו לא הרסה מחוץ לבית כמו שהיה רגיל , ובבית למרות שיש את המשחקים וכו עדיין לא כל מאורגן וזורם.
היינו בנופש כמה ימים , אתמול בלילה אחרי שחזרנו הוא בכה לא ידע כבר מה הוא רוצה- מלון / בית ישן/בית חדש. בעלי אמר לי שהוא כבר לא יודע איפה בבית שלו הוא התבלבל ☹️☹️☹️
ממש מרגישה שזה עושה לו לא טוב. אני רוצה להעניק לו מה שהוא רוצה אבל גם היכולת שלי מוגבלת אני לא יכולה לרוץ אחריו, מרימה אותו ממש ממש מעט. משתדלת תמיד לקלח ולקרוא לו סיפור ולהתכרבל לפני השינה אבל זה לא משנה כ”כ.
עכשיו אני מפחדת שהמצב עוד יותר יתדרדר כשהוא יתחיל ב1.9 בכיתה החדשה במעון, ושלקראת סוף החודש הבא כבר אלד … ועוד יותר לא יהיה עם אמא. אני רק חושבת על זה ובוכה.
ובכלל רציתי להתחיל איתו גמילה ואני לא רואה שזה קורה בכלל
השאלה מה לעשות?
אני מתכננת לקחת חופשת מחלה לפני הלידה - אולי כדאי קצת להיןת איתו ולא לשלוח אותו לגן בתחילת השנה? או שכדאי מהא להכניס אותו לשגרה? למרות שלא יהיה קל אני בטוחה.


