בשיעור על הפרשה הקודמת, פרשת שופטים, הרב ראובן ששון דיבר ממש יפה על דברים שמתחברים לעבודת חודש אלול. לא הספקתי לכתוב בשבוע שעבר אבל חבל להפסיד, אז משתפת פה בטעימה מתוך הדברים, עם תוספת מחשבות משלי (כמובן השיעור הוא הרבה מעבר לזה)…

בתחילת הפרשה יש ציווי על השמת שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר בארץ ישראל.

העניין של משפט צדק הוא עניין מאוד מהותי בגאולה. הנביאים מדברים הרבה על הקלקול שהיה בירושלים לפני החורבן - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"

ונבואות הנחמה מדברות על תיקון מערכת המשפט - "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

למה העניין של משפט הצדק הוא כל כך מהותי?

כי הוא בעצם ההורדה של התורה המופשטת לחיי המעשה.

התורה היא האמת. היא מבטאת מציאות של אמת ושלמות, ומחוברת לקומה רוחנית עליונה.

אבל הקיום של התורה צריך להיות בתוך חיי המעשה. ואיפה זה מתבטא? בפרטים הקטנים של החיים. כשיש מריבה בין אנשים וצריך להכריע מה הדין, ואז הולכים לבית הדין. הדיינים (או השופטים, בלשון התורה פה) לא לומדים תורה בזמן הדיון, הם מבררים את פרטי המקרה, חוקרים עדים, אבל למעשה הם מבררים מה הקב"ה רוצה שיקרה על פי התורה, איך האמת יכולה להתבטא בתוך המציאות, וכך הם פוסקים מה הצדק.

ותפקיד השוטרים הוא לאכוף את הדין, לדאוג שהצדק שהתברר על פי האמת של התורה יבוא לידי ביטוי למעשה ממש - שהדין יתקיים.

בעבודת ה' הפרטית שלנו, גם קיימות שלושת המדרגות האלו - האמת המופשטת, הצדק (החיבור של האמת לתוך חיי המעשה), והקיום בפועל.

האמת המוחלטת זו התורה, זה שייך לאמונות שלנו, ללימוד התורה המופשט יותר.

אבל מה שאנחנו לומדים צריכים להתבטא גם בחיים, וזה כבר יותר קשה. בשביל זה אנחנו צריכים להיות גם 'שופטים' של עצמנו. אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן על המעשים שלנו, לבחון האם הם על פי התורה שלמדנו, איפה ומה אנחנו צריכים לתקן, איך נכון לנהוג, וכו'.

וברמה המעשית אנחנו צריכים להיות גם ה'שוטרים' של עצמנו, לדאוג לכך שנצליח למעשה ממש לחיות איך שאנחנו מאמינים שצריך.

הנקודה העיקרית כדי ליישם את זה היא קביעת הזמן להתבוננות. בספר 'מסילת ישרים', מילת המפתח היא 'שיתבונן'. כדי לעבוד על עצמנו צריך לפנות זמן לעשות התבוננות. לא להמשיך בשטף החיים, אלא לעצור ולהסתכל - איפה אנחנו נמצאים, לאן אנחנו שואפים, מה יש לנו לשנות, ועוד.

עבודת אלול ממש מכוונת אותנו להתבוננות הזו. אבל למעשה הרב מדבר בשיעור על כך שצריך להתמיד עם ההתבוננות הזו לאורך זמן. כל יום לפנות זמן להתבונן. עם הזמן, בזכות ההתבוננות יהיה קל יותר לשים לב לדברים גם תוך כדי פעולה. להרגיש שאנחנו טועים גם תוך כדי הטעות, ולהצליח לתקן יותר.

בהקשר הזה אני אשתף בקישור לשרשור שפתחתי פה לפני שנתיים, בו שיתפתי בתהליך ההתבוננות שלי של אלול, של בניית חלומות לשנה החדשה.

האמת שאני ממש צריכה לעשות את זה שוב השנה, אלול כבר התחיל ואני עוד לא ממש שם.

אז בינתיים משתפת במה שהיה אז, אם מישהי רוצה להיכנס ולהיעזר בזה בעצמה. ואולי אני אצליח לדחוף את עצמי להתחיל לעשות תהליך ולשתף פה גם השנה (הפעם קצת דחוס יותר, כי פספסנו חלק מהחודש…).

ר"ח אלול - איך חוזרים בתשובה? (די ארוך - כולל שיתוף אישי) - הריון ולידה

תודה שכתבת אפילו שיש פרשה אחרת, הרווחנו לימוד חשוב!

מי שמתחברת לסגנון הלימוד של הרב ראובן ששון (רוב מה שאני כותבת פה בשרשור השבועי..) - עם פתיחת השנה תתחיל תכנית של לימוד יומי באמונה, מדובר על כמה דקות כל יום, של לימוד שממש מאיר את החיים ומשנה הסתכלות.

(זו ההרגשה שלי מהלימוד שאני למדתי ממנו, ומהתכנית שהיתה לו עד עכשיו של ספרים בנושאים שונים שקיבלנו הביתה והשתדלתי ללמוד מהם כמה שהצלחתי.. התכנית הזו חדשה, אז אני רק יכולה לשער שהיא גם תהיה כזו...)

כרגע החוברת הראשונה שמקבלים היא בחינם, בלי שום התחייבות להמשך, אז בכלל אין מה להפסיד.

וגם ההמשך הוא במחיר ממש סמלי - 10 ש"ח לחודש.

להרשמה קלה ומהירה דרך הוואטסאפ אפשר ללחוץ על הקישור הזה - אפשר לחשוב

או אפשר גם להירשם דרך האתר -

והאר עינינו - מלאה הארץ דעה

(מקווה שזה לא נחשב פרסום אסור בפורום. אין לי שום רווח אישי מזה...)

avid;font-size:21px;">כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.

avid;font-size:21px;">אונקלוס מתרגם את הפסוק - avid;font-size:18.2px;">וִיחַדֵּי יָת אִתְּתֵיהּ דִּנְסֵיב׃- ושימח את אשתו

avid;font-size:18.2px;">התרגום יונתן מתרגם - וְיִחְדֵי עִם אִנְתְּתֵיהּ דְּנָסִיב - ושמח עם אשתו

קראתי שיעור מעניין על ההבדל בין התרגומים,של בית המדרש רעותא (לא כתוב מי הכותב,לכן כתבתי רק איפה קראתי).

יש כאן שני רבדים שונים של שמחת חתן וכלה.

בהתחלה - שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחָךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם; בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.

ה' שימח את אדם וחוה בגן עדן, נקודת החיבור בינהם היתה השראת השכינה מעליהם, אבל זה לא המצב השלם - שניהם עמדו מול ה', וזה גם מסוכן, כי מכאן הצליח הנחש להחטיא אותם "והייתם כאלוקים", אבל ההידמות לה' לא צריכה להיות חיצונית, אלא גילוי האלוקות בתוכנו.

אבל בעתיד תופיע שמחה עליונה יותר

מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם; קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה; קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם; בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.

זו שמחה משותפת - לא שמחת חתן לחוד ושמחת כלה לחוד, אלא שמחה שבה החתן והכלה מתגלים כתוכן חיים אחד.

ההגעה לדרגה העתידית עוברת דרך ושימח את אשתו, אי אפשר כיום לחיות את הדרגה העתידית, אבל אפשר לעבוד על הדרגה הנוכחית- ודרכה להגיע לשמחה,

כשמתחשבים בשני, כשחושבים עליו, כשרוצים לשמח אותו, להעניק לו,  כשעמלים על כך.  ע"י כל עמל מתגלה השמחה העתידית, עד שבעז"ה נזכה להגיע לדרגה העתידית של "וארשתיך לי באמונה… וידעת את ה'".

{עד כאן הלימוד שלמדתי לעצמי מהפרשה,

השיעור ממשיך ומקשר את זה לעבודת ראש השנה, אני לא מספיקה לסכם, אבל התחברתי גם לחיבור לראש השנה - אז מעתיקה את הסוף כלשונו, 

עבודת החתן והכלה מתרחבת ומתגלה בעבודה הגדולה המקיפה את כל ימות עולם, בבניית היחס בין ישראל והעולם לאבינו שבשמים. בכל ראש השנה אנו נכנסים מחדש לגן עדן, לאותה מדרגה ראשונית, שברקע שלה נמצאים עץ החיים ועץ הדעת. 'ובחרת בחיים'. בראש השנה נבנית בנו היכולת להגיע לשמחת חתן וכלה, לשמיעת קול שופר של מתן תורה, של 'ביום חתונתו', של הארת העתיד בו 'לא תקראי לי בעלי אלא אישי', אש אחת המופיעה בתוכנו ממש. המעבר בגיא צלמוות זה של העולם מתאפשר רק 'כי אתה עמדי' ממש. שנה אחרי שנה הולכת ומתבררת בתוכנו הודאות של 'ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום', חיים במלוא כל המובנים, אנו בוחרים בחיים, בעץ החיים, בתורה שהיא עץ החיים, באחיזה בחיים עד העולם, ומשם אנו שואבים חיוניות מחודשת מלאת אמונה. עמידתנו המוחלטת לפני רבונו של עולם מאפשרת לנו להעלות ולרומם את העולם בפנימיותו, לתקן את חטא אדם הראשון. ומתוך תיקון זה 'חיים כולכם היום, היום תאמצנו, היום תברכנו, היום תגדלנו, היום תדרשנו לטובה'. 

}

מהרע

כי תצא מהמחשבה שהכל שלך

והכל מגיע לך

כי תצא

צא מן התיבה

שבנית לעצמך

יש בחוץ שמיים

ויש בורא

שהוא הנותן לך כח

לצמוח

לפרוח

ומרבה לך אַיִל

שתוכל לעשות חיִל

בעלון של הרב ראובן ששון, הוא מסביר את העומק של איסור כלאיים, על פי פנימיות התורה.

אמנם זוהי מצווה שאנחנו לא יותר מידי מתמודדים איתה, אבל היא גם מצווה שלפעמים נראית תמוהה ולא ברורה, ודווקא הבנת העומק שלה מראה כמה טמון בתורה, ומלמד עוד מעבר בכלל על העולם.

מצוות כלאיים כוללת איסורים על חיבורים מסוגים שונים - חרישה על ידי שתי בהמות שונות, כלאיים בשדה, ושעטנז - כלאי הבגד.

באופן מפתיע, דווקא בגדי הכהנים בבית המקדש צריכים להיות משעטנז. וזה מגדיל את השאלה - אם זה דבר כל כך חמור, למה דווקא בבית המקדש הוא צריך להופיע?

ההסבר הוא שאיסור כלאיים קשור בנפילה של העולם בעקבות חטא אדם הראשון.

אילו העולם היה מתוקן ושלם, אז כל העולם היה באחדות, כל הכוחות היו משלימים אחד את השני ומגדילים אחד את השני יחד, להופעת שלמות עליונה וכוללת.

אבל בעקבות החטא (שהוא עצמו היה ערבוב של יסודות סותרים), העולם נפל למצב בו כוחות יכולים לסתור אחד את השני ולהפריע אחד לשני.

חלק מהביטוי של זה היה בסיפור של קין והבל, שהיו כוחות סותרים (שקשורים גם לשעטנז - קין הביא מנחה מפשתן, והבל הביא צאן שהוא צמר) והחיבור הזה לא היה נכון ונגמר ברצח.

לכן התורה מורה לנו לא לעשות חיבורים בין כוחות שסותרים אחד את השני. והאיסור נקרא ׳כלאיים׳ - מלשון כלא. החיבור בין כוחות סותרים גורם לכך שהם יהיו כלואים ולא יוכלו להתבטא כל אחד כמו שצריך, אלא יכבו אחד את השני.

אבל בבית המקדש, מקום השלמות, גם הכוחות הסותרים יכולים להיות ביחד, ושם הם דווקא משלימים אחד את השני, כי זה המקום של השלמות והתכלית, ושם גם ההפכים מתחברים לתכלית של אחדות העולם.

על הפסוק  "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלוקיך..."

יש פרוש ארוך של האור החיים,

הבאתי ממנו לימוד קטן-

האור החיים מפרש את המילה תשמור- תמתין.

כשאדם רוצה לידור , שימתין ולא ידור מיד, אלא רק סמוך לזמן שיראה שיכול באמת לקיים את הנדר.

יש כאן לימוד בשבילנו- להמתין לפני שמוציאים משהו מהפה - יחסוך לנו להצטער אחר כל על דברים שאמרנו.

ואומרו מוצא שפתיך תשמור וגו', פירוש תמתין מלהוציא הנדר מפיך עד שתוכל לעשות פירוש לקיים הנדר אז תדור ותקיים הנדר, סמוך לנדרך, 

הפרשה שלנו מלאה בסיפורים "מזעזעים" - אשת יפת תואר, בן סורר ומורה, מקרי אונס, פגיעות שונות...

אבל בעצם אפשר לראות את יחס התורה למקרים הקשים האלה, שנרצה או לא נרצה - הם קיימים במציאות. וכמה רחמים התורה מפגינה במקרים כאלו...

אשת יפת תואר - מקבלת כבוד לגופה אף שנחטפה.

שומרים על כבודה של אישה שנאנסה בלי רצונה, ודואגים לה שתהיה נשואה ושיהיה גבר ששומר עליה כל החיים.

אפילו הציפור הקטנה מקבלת כבוד ורחמים, ואנחנו מצווים לא לקחת את הביצים ואת הבנים שלה כשהיא רואה, כדי לא לשבור את לבה.

ועוד...

אפשר להרחיב ולהתעמק עוד בעניין הזה, אבל זהו לבינתיים...

באמת בעניין אשת יפת תואר, בימינו יכול להיות קשה לקרוא על המצווה הזו, כי זה נשמע לנו ממש מזעזע לקחת אישה תוך כדי מלחמה.

אבל כשמבינים את הדברים בתוך ההקשר ההיסטורי בו הם נאמרו, מבינים כמה זה באמת הרחמים ובכבוד.

כי הנורמה אז היתה פשוט לאנוס תוך כדי המלחמה בלי הבחנה, לקחת נשים לשבי שיהיו שפחות כל החיים, ועוד.

ופה התורה מאזנת, נותנת מסגרת מלאת רחמים וכבוד כדי לאפשר לחייל שרוצה לקחת לו אישה תוך כדי מלחמה, לא מאפשרת לו פשוט לעשות מה שהוא רוצה ישר מתוך תאווה, אלא קובעת כללים איך לקחת את האישה בצורה מכבדת.

וב"ה שהיום אנחנו לא צריכים את המסגרת הזו, וכך התרבות נהייתה יותר מוסרית ומכבדת עד שגם המצווה הזו נשמעת לנו הזויה (וכל זה בזכות היהדות שהכניסה בכלל ערכים של מוסר וכבוד לעולם של פעם).

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.

זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת

כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר

כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה

עדיין זה לא אומר שאין הריון

אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.