כמה זמן את אחרי לידה?

ילדים זה קשה, באמת.

אבל אם יש אפשרות גם למצוא זמן לעצמנו ולא להפוך רק ל"אמא של" זה מאד מקל גם לראות ולהרגיש את הטוב.

יש לך זמנים בלעדיה? מסגרות חברתיות?

תפני לעזרה בעולם האמיתי -

חברה, משפחה,אחות טיפת חלב

הורות זה קשה, זה תחושה טבעית, אבל אם זה מציף אותך כל כך זה ממש לא טוב...

חשוב להבין שזה לא מתדרדר

תראי איך את מוצאת שקט וזמן גם לעצמך

בהצלחה!!

שהילדים היו קטנים..

קיללתי את יולי אוגוסט.הרגשתי אמא איומה כי יצאתי מדעתי...

אבל עכשיו שהם גדולים... אני לא סובלת בכלל. ברוך ה'. הם עוזרים לי עם הקטנים אני מצ'פרת אותם גם. ה3 גדולים ממש עצמאיים נוסעים כבר עם חברים חוזרים מאוחר.  זה אחרת... שיש גדולים בבית...

הקטנים יחסית רגועים כי אחים שלהם הגדולים רגועים גם. אני מאמינה שזה משפיע ..

אל תדאגי. אני מאוד מבינה אותך...

ותתקני אותי אם אני טועה הילדים שלך עוד קטנים?

כי מבחינתי זה הכי משפיע על העצבים ועל ההרגשה...

בעיניי זו תחושה מאד הגיונית, אמהות זה הרבה עבודה ולפעמים נמאס מעבודה. זה דווקא טוב להיות מודעים לתחושות ולא להדחיק אותן.

ולא צריך להביא יותר מילד אחד אם לא רוצים.

אל תמהרי לחשוב על עוד אם לא בכוחות. זה קודם כל.

דבר שני, עם מה שקיים - להיעזר ככל הניתן ולהתאוורר

ולזכור שאוגוסט זו תקופה זמנית של קושי בווליום גבוה

כשאני כל כך מתאמצת ותמיד תמיד הם מוצאים על מה להתלונן

כשבוכים או הקטן בורח וקשה לי ממש לרוץ אחריו

כשהוא מתנגד לי פיזית... וכרגע בכלל אוגוסט יוצא לכולם מכל החורים

אימהות רגועות שתמיד מגיבות נכון ותמיד מאושרות גם כשקשה קיימות רק אצל השכנים...

הייתי שם...

בת כמה הבת שלך?

היום נסעתי לבד. וואו. תחושה של חופש....

אבל הילדים הם המשמעות העמוקה של החיים שלי

ובכל פעם שהם ישנים (!!) אני מבינה את זה.

נראה לי לא לקחת איזה ברייק בזמן האחרון... לא?

השינוי הזה בחיים זה קשה קשה קשה. לקח לי יותר מחצי שנה להתאפס על עצמי ולהתחיל להרגיש שמחה בתפקיד של אמא.

בינתיים תדאגי לעצמך להתאווררויות, וכמה שאפשר לאכול טוב ולישון כשאפשר. מקווה שיש לך עזרה ותמיכה. ושבעזרת ה' הקרוב תחווי נחת מהקטנטונת!

יש לי תינוקת אחת, בת שנה פלוס. אני באמת אוהבת אותה, אבל לא מסוגלת עם הטוטאליות של להיות אמא. שלא משנה איך אני מרגישה או כמה אני עייפה או כמה אני רוצה שקט היא צריכה אותי. ולמרות שאני מקבלת עזרה, עדיין האחריות תמיד עליי בסוף וזה חונק אותי.

והיא איתי בבית, אז לעבור את אוגוסט לא יעזור... אולי אפילו תהיה לי פחות עזרה מהמשפחה.

@מיקי מאוס תודה. אני חושבת על לפנות לעזרה אבל באמת שאין לי מושג איך או איפה.

@גלויה יכול להיות. היא כבר מעל שנה אז אני חושבת שזה לא מוגדר דיכאון אחרי לידה, אבל אני באמת חושדת בכיוון.

ושוב תודה לכל מי שהגיבה, זה בהחלט מעודד אותי🙂

האמת במקומך הייתי עושה הכל בשביל להכניס למסגרת. הייתי במקום שלך תקופה קצרה בהרבה והשתגעתי הרגשתי שאין אותי יותר. ופחדתי ממש להכניס למסגרת ממלא סיבות, אבל ברגע שהכנסתי למסגרת נהיו לי חיים. וברגע שיצאתי טיפה לעבוד (משהו זמני חלקי) זה רק עשה לי טוב.

ממליצה ממש ממש ממש. זה ישפר פלאיפ את התחושה שלך

אם אחרי זה עדיין תרגישי בקושי, הייתי ממליצה לבדוק כיוון של דכאון

אבל להיות כל היום בבית עם תינוקת, על כל המשתמש מכך, במיוחד שזה לידה ראשונה, זה מעבר חד מאוד לחוסר עצמאות, וזה כשלעצמו עלול ליצור דכדוך, במיוחד שאין זמני איוורור

חיבוק ❤️

אם הבנתי נכון והיא לא במסגרת גם לא בחופש,

אז רק רוצה לומר שלא לכל אחת מתאים להשאר עם תינוק בבית הרבה זמן,

ויכול להיות בהחלט שנכון לך ומכך גם לבת שלך, להיות במסגרת אפילו חלקית..

גם אני הייתי עם הבכור בבית

עבדתי מהבית תוך כדי

מכירה מאד מאד את התחושות שכתבת, וכמעט לא מרגישה אותן היום עם 3 קטנטנים

בגיל שנה הכנסתי אותו למטפלת לחלק מהבוקר, למרות שהייתי בבית.

זה מקסים ומהמם להיות עם הילד בבית כל עוד המערכת כולה ברוגע ונחת ושמחה.

את חלק נכבד מאד מהמערכת, ואם לך רע וקשה ועמוס מדי, שימי אותו אצל מטפלת

מכירה מאד מקרוב את הרצון הזה, ומכירה את התחושות, ואת ההקלה הגדולה שנותן לך הזמן לעצמך, שמאפשר לך באמת להיות אמא טובה שמחה ונינוחה יותר. זאת לא קלישאה. אמא שמחה זה אחד הדברים הכי חשובים שיש לתינוק.

במיוחד שזה ילד אחד ואין לו חברה ועם מי להעסיק את עצמו בו בבית ואת השעשוע החברתי היחיד שלו.. זה ממש חשוב!!!

לכל אמא ובמיווחד!!!! אם את מרגישה ככה

עזרה ראשונה לנפש היא לא פחות חשובה נעזרה לגוף כשחולים.

אפשר ליומיים,

אפשר למסגרת עד 1

אבל לא להשאיר ככה

את פתאום תהני מהאימהות ותשמחי בה הרבה יותר וזה מגיע לך ולילדה שלך..❤️

לא חייב לשלוח למעון 7 עד 4

אפשר חלקי

אבל שיהיה קבוע, לא שמישהי תסגור איתך לפעמיים בשבוע וכל בוקר לא תדעי מה הלוז איתך היום.

שיהיו לך זמנים קבועים בשבוע שהוא הולך בשמחה למישהי טובה ונעימה, וחוזר לאמא שמחה רגועה שיש לה זמן לעצמה

להמלצות כאן להכניס למסגרת.

זה אולי נראה שזה לא יעזור,

אבל מניסיון שלי, ברגע שיצאתי מהבית לעבוד קצת, החיים שלי התמלאו באור.

בשנה שעברה אוגוסט היה סיוט עבורי, הייתי בטראומה מהקורונה, ואז מעוד כמעט שנה עם תינוק בבית ואחרי זה עוד זמן לבד בבית בלי לעבוד.

זה פשוט היה מסך שחור, של לוסר הערכה עצמית, דכדוך וחוסר כוח.

יצאתי לעבוד השנה, 80% משרה, לא שכר גבוה בכלל. אבל חזרתי לחיים. זה פשוט הבדל עצום.

הרגשתי משמעותית, שיש לי מה לתת, שיש לי חיים

וזה גם נתן לי הרבה יותר כוח להיות אמא שמחה לילדים שלי

באזור גיל שנה חשבתי שאני מתחילה לאבד את זה.

הכנסתי אותה למסגרת (למרות שעדיין לא הייתה לי עבודה), והרגשתי שהאוויר שלי חזר. 

שלא תטעי, אני אוהבת אותה מאוד, כיף לי איתה, אבל להיות כל היום בבית עם ילדה בגיל מאוד מאוד דורש, זה קשה מאוד. 

יכול לצוף גם תקופה אחרי, ובהחלט יכול להתמשך מעבר לזה.

הץחושות שאת מתארת הן נורמליות, אבל העוצמה כנראה מעידה על דיכאון, שזה מצב לא פשוט, ואין סיבה שתישארי בסבל.

את זקוקה לעזרה.

איפה?

יש עמותת ניצה שעוזרת לנשים אחרי לידה (אני חושבת בדגש על דיכאון)

אפשר לפנות לרופא משפחה שיפנה אותך לפסיכולוג, וגם העצות הבנאליות יכולות לעזור -

לצאת לשמש כל יום (בבוקר כשעוד לא רותח)

למצוא זמנים שאת יכולה לעשות משהו כיף

לבקש עזרה מהסביבה הקרובה

למצוא עוד אימהות לילדים בגיל, שלא תרגישי לבד כל כך.

לעשות ספורט, זה משחרר הורמונים "שמחים" ומעודד.

כל אלה דורשים אנרגיות, אבל הם יחזירו לך אנרגיות בע"ה

יש להן שאלון כזה

וגם ידעו להכווין

חשוב להבין אם זה קושי פשוט של עומס (שכמובן צריך למצוא דרך לשחרר ולא משנה אם אובייקטיבית זה עמוס או שרק עמוס לך רגשית)

או משהו יותר מזה ואז בנוסף כדאי לנסות לטפל גם בעומק

בהצלחה!

רק שתדעי שאת נורמלית, שמותר לך להתלונן, שאת עדיין אמא ראויה וטובה, ואל תחששי להתיעץ ולפנות לעזרה

תעשי רשימה

ותחשבי איך לעשות אותם.

רוצה לעבוד במשהו שאת אוהבת? לכי על זה. שימי אותה בגן וצאי כמה ימים בשבוע.

רוצה ללמוד משהו? לכי על זה.

זה שנהפכת לאמא לא אומר שאת לא יכולה לעשות את מה שאת אוהבת.

את תראי שברגע שתפני זמן לעצמך ולדברים שאת אוהבת אז הזמן שתטפלי בילדה יהיה לך כיף וממלא הרבה יותר.

להשקיע כסף בעזרה - ביביסיטר לילדה אפילו שעתיים בבוקר שיתנו לך לאכול בנחת ולהתפלל בשקט.

להשקיע כסף בעזרה בעבודות הבית כדי שבערב במקום לקפל כביסה או לראות אותה שבוע מולך, תוכלי לצאת עם חברה או לעשות ערב זוגי עם הבעל.

להשקיע בלצאת מהבית- לקום כל בוקר, להתלבש, להתאפר, לעשות סיבוב עם העגלה בחוץ ולהנות מהכאן ועכשיו. אחר כך לצאת למפגשים של יולדות או סיבוב קניות או הרצאה, אפילו לצאת לסופר ולחזוכ. אחר הצהריים לצאת לגינה כשנעים, פיקניק, למשפחה. מה שאת אוהבת.

בבית לשמוע מוזיקה ולנוח.

וכן, זה שצריך עזרה ומסגרת לילדה לא אומר שאת אמא לא טובה. כולנו בני אדם ולפעמים צריך שקט ושפיות. אם את מוצאת מסגרת כבר עכשיו - מעולה. אם לא עדיך לקחת נערה לעזרה מאשר כלום. ככה אני עשיתי כשלא מצאתי מסגרת- סגרתי עם נערה ימים מתחילת שבוע לפי הצרכים שלי לשלוש שעות שכללו עזרה עם הילדה ומטלות בית קטנות כמו שטיפת כלים, קיפול כביסה, חיתוך סלט. זה עשה לי טוב.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק