ילדתי לפני כמה ימים.
יש לי ילד גדול יותר בן שנה וחצי בבית, אין גן כרגע כמובן, על כל המשתמע מכך.
הבעל המתעלל שלי נוסע לעבודה שלו וחוזר בערב וכרגיל מתלונן: "מה עשית היום? אז מה אם בישלת, כיבסת, סידרת בגדים בארון, הנקת, שיחקת עם הילד הגדול, עשית לשניהם מקלחות, האכלת את הגדול, הרדמת את שניהם, החלפת טיטולים, סידרת את החדרים....
אני עדיין רואה שלא עשית [השלם את החסר... כל יום משהו אחר]"
מה עושים? אני כבר שונאת אותו ממש, אבל הסיטואציה שבה אני נאלצת להוציא כל שקל שאני מרוויחה על שכירות וגן ילדים והוצאות של העסק שלי ואוכל לבית, לא מאפשר לי לחסוך בצד כדי שאוכל להתנתק ממנו.
אני מסתכלת עליו ונגעלת. קשה לי להאמין איך פעם אהבתי את הדבר הזה.
אין לי אף אחד חוץ ממנו. אין לי משפחה, ההורים כבר לא... ואין לי חברים. הוא די ניתק אותי מכולם לאט עם הזמן.
אני שונאת אותו כל כך, אלוהים. מתי תציל אותי ממנו? אם לא הילדים, הייתי קמה ובורחת רחוק והוא לא היה מוצא אותי. מה אני עושה עכשיו? איך אני משתחררת ממנו?
