עומק

וזרימה.

נגיד שנינות וענווה.

זה בהחלט יכול לדור יחד, אבל הרבה פעמים זה לא.

אני חושב שהדברים לא יכולים לדור כאשר לוקחים כל אחד מהם בקיצוניות.

אבל אם זה מינון של הדברים, אני בהחלט חושב שזה יכול להיות.
 

בודאי בדוג' שנתת (בהנחה שיש בהם אמת בשבילך) זה קיים שידורו יחד.
 

אני מניח שהשאלה שלך היא האם עדיף הערכה גדולה יותר או הרגשת נוחות גדולה יותר. בהנחה שיש לך את שניהם (כלומר, זה לא שחסר כאן הערכה ולא שאת לא מרגישה מספיק נוח) אני נוטה להסכים עם לאצעיר שעדיף יותר נוחות מיוצר הערכה. שוב, אם זה נוחות לעומת חוסר הערכה, אני לא חושב שזה נכון.

הרבה פעמים אצלי נוחות באה על חשבון הערכה.

וואי ממש חידדת לי את זה.

עכשיו אני צריכה להבין *למה* זה קורה. .

או "למה בחורות אוהבות בחורים רעים (להן)?" נשמע מוכר?

אם הוא מוערך, לא טוב לי.

ואני לא אוהבת בחורים רעים. אבל הרבה פעמים עם בחורים מוערכים מתרחשות דינמיקות מחריבות.

כלומר - האם ברגע שאת מעריכה בחור את לא מסוגלת להרגיש קרבה אליו (או כל מנגנון בעייתי אחר)

ואז כדאי לטפל בדרך שהערכה פוגעת בקשר, ולא בבחירה של הבחור

או שהתכונות שאת מעריכה הן תכונות שמחריבות קשרים שלך, או באות יחד עם תכונות שמחריבות קשרים שלך

שעומק הופיע בדינמיקה מחריבה ולכן אולי משוייך אצלך לשם.

היו קשרים קצרים, שהיה בהם עומק, אבל הם היו קצרים מכדי להסתבך.

קשה לי לחזות מה היה קורה אילו היו מתארכים.

עד כמה שאני מבין מהתשובות שלך, מדובר בדברים עמוקים אצלך שדורשים בירור. אני לא יודע עד כמה פורום (אנונימי ככל שיהיה) הוא המקום בשביל זה.

נראה לי דורש מקום בטוח ומלא אמון מול מישהו שיודע לשאול את השאלות הנכונות, לברר ולהדריך תהליכים.

מתנצל שאין לי תשובה טובה יותר מזו.

אני חושב שכשאנחנו מבינים (מעט. לא צריך לחפור יותר מדי בכל דבר) למה זה מוערך בעינינו, כלומר מה עומד מאחורי ההערכה הזו - אלו ערכים, עקרונות, יסודות, אידיאלים, דוגמאות וכו' עומדים מאחורי ההערכה הזו - נוכל לשים לב שנוחות והערכה יכולים לדור יחד.

ולצד השני, אם נבין מה עומד מאחורי החוסר הערכה שבנוחות.
 

החשיבה הזו תוכל לתת נפח מושמעות לדברים כך שיוכלו לדור יחד בשלום.

(ורק להבהרה, זה ממש מובן הדילמה שלך. אני חושב שכולנו נפגשים בזה מתישהו תוך כדי. תמיד לומדים עוד ועוד)

מניסיון העבר - איזה קשרים היו לך משמעותיים יותר? א' או ב'? 

בא'. יש משהו שנחווה כמשמעותי יותר, אבל בריא פחות.

בב' יש משהו קליל וזורם וחי, אבל איכשהו מרגיש חסר ערך.

אני חושב שלחלוטין ב'. או אם לדייק - לנסות לתת ערך לדברים "בריאים" ועליהם לבסס את הקשר (בין השאר)

תעשי יחס "או" בלולאה (שזה אומר או א או ב או שניהם)..

קודם כל לקבוע גבולות - כמה מכל סט תכונות הוא מינימום נדרש.

נניח, צורך הדוגמה, שהתכונות הן "גבוה" ו"נמוך". אז הוא צריך להיות לא פחות גבוה מ150, ולא פחות נמוך מ200 (אינץ' כמובן).

ואז לשאוף למקסם את מה שיש... את מוכנה, למשל, לוותר על זה שהוא רק 10 יותר מ--150, כי בסופו של דבר הוא 40 פחות מ-200.

או להחליט שמרחק של 10 לא מספיק, את רוצה מינימום מרחק של 20.

בקיצור, לכמת את "כמה חשוב לך" כל תכונה, ולהתחיל למסחר.

אם סיכום הנקודות שהבחור צובר מעבירה אותו את הרף, אז התקדמת.

ברור שזה פתרון נורא פשטני. מה שאת טוענת הוא כנראה שאת רוצה מספר מסוים של נקודות ואף בחור לא מצליח להגיע לרמה הזאת.

שזה בסדר. אבל להחלטה כזאת יש מחיר והוא חיפוש ארוך יותר

1 אני חושב שהחשבונות הן הדרך להגיע לתוצאה שאנחנו שלמים איתה. ההתמקדות באישיות זה מה שיוצר את הלופ

2 דעה שאולי לא פופולרית - בעיני הרבה יותר חשוב "איך אני מרגיש בחברת הצד השני" מאשר "האם הצד השני הוא טוב".

יכול להיות אדם נפלא אבל אני לא מסוגל להעביר איתו שבוע באותו בית. יכול להיות בן אדם מזעזע מבחינה מוסרית אבל אנחנו מצליחים להסתדר וטוב לנו 

כמובן בהסתייגות החשובה - פסיכופתים הם אלופים בליצור הרגשה טובה כשהם צריכים ולנצל רגשית בהזדמנות אחרת. אז לא ככה. לבדוק שהבחור לא מסוכן. אבל בהנחה שהוא לא מסוכן/מזיק בטווח הארוך, מה שחשוב זה רק האווירה שהוא יוצר.

במילים אחרות - צריך לוודא בשכל שבטווח הארוך אין סיכון (כל אדם בוחר את סף הסיכון - מאלימות ועד הסכמה על חינוך ילדים), ואז לתת לרגש לנהל את הסיפור

סותר את כל התאוריה שלך.

הוא אומר: עזבו אתכם מחישובים. תבדקו תנאי סף בסיסיים, ויתר המשקל זה איך אתם מרגישים. בלי קשר ל: האם זה עומד או לא עומד בתחשיב שיצרתי.

ואז צריך לתת משקל לכל רגש.

לדוגמה - תחושת השחרור בקשר הזה היא 70%, האמון הוא 99%, התחושה של להיות נאהב - 50%, המשקל שהרגשות שלי מקבלים בקשר הוא 70%

ואז להחליט מה הרגשות שחשובים לנו ומה לא.

נכון, בתיאור המקורי תיארתי תכונות של הצד השני ולא תחושות של עצמי. אבל זה בגלל שהמודל של "למצוא את הבחור הכי טוב" הוא נפוץ יותר. כולל בתיאור שלך. כשלעצמי אני מאמין שלא משנה לי (טוב, כמעט לא משנה) האיכות של הצד השני, משנה (כמעט) רק התחושה שלי

לעיתים קרובות לא אבל בסוף את צריכה רק אחד

אם משהו הוא אובייס הוא אובייס, לא משנה איך הופכים את זה.

עובדה שאצלך הנקודות הללו דרות בכפיפה אחת

אבל נראה לי שחשוב לזכור:

- אנחנו בני אדם, ואנחנו מורכבים. אין אדם שהוא 100% משהו מסוים. 

לא כל משפט של אדם שנון יהיה שנון.

אני יכולה לדמיין לעצמי סיטואציות שבהם גם האדם הכי סבלן בעולם היה מאבד את זה.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיזהר מתוויות, לשני הכיוונים. לזכור שאנחנו פוגשים בן אדם, שיש לו רגעים כאלה וכאלה. אני חושבת שאם אנחנו מתייחסים לאדם רק לתווית, זה יוצר ציפיות שעלולות להתנפץ אל מול קרקע המציאות.

מעבר לכך, האם בדייטים התכונות האלה מתבטאות? נניח ענווה - בדייט ספסל יש שיח בין שני אנשים. לפעמים מתוך המבוכה, מרגישים צורך למלא את החלל בשיחה, והנושא הכי פשוט יכול להיות אני ואני ואני - ומהצד נראה שענווה אין כאן בכלל, בעוד בכלל מדובר במנגנון הגנה על המבוכה.

- לדעתי, שני הדברים שכתבת חיוניים בקשר.

חובה להעריך את בן הזוג שלך, וחובה להרגיש בנוח איתו.

מי מאיתנו היה רוצה להתחתן עם מישהו שלא מעריך אותו, או שלא מרגיש בנוח להיות איתו?!

אבל אנחנו צריכות לשאול את עצמינו אולי שאלה אחרת:

מה גורם לי להעריך מישהו מסוים?

מה גורם לי להרגיש בנוח עם מישהו מסוים?

האם זה משהו שאפשר לשלוט עליו?

האם עבודה עצמאית שלי עם עצמי יכולה לשנות את התשובות שלי?

האם אלו דברים שיכולים להתפתח עם הזמן?

כשאתה לא תופס מהאדם שמולך, ברגע של קבלת החלטה או חוסר הסכמה זה לא יהיה טוב. אולי לך זה יהיה בסדר, אבל הצד השני יחווה גם חוסר הערכה וזה יביא לחוסר נוחות וזה נשמע לי הרסני.

כשיש הערכה והבנה, אם אפשר לתקשר את המורכבות זה משהו נרכש

שזה גם תלוי בלמה לא מרגישה בנוח ומה המורכבות.

והכל לענ"ד

מעלה רק נק-

מבינה מאד את השאלה וההתלבטות

רק מציעה לרכך את השאלה ואת תחושת ה'או או'.

לפעמים כשאנחנו בתחושת 'קב ריקה' (אין מישהו שיתאים כי יש סתירה..)

זה מכניס אותנו (או אולי זה המקור האמיתי לתחושה?) לחוסר בטחון שאני יכולה להתחתן. פחד מחתונה -כי אז אני צריכה לוותר על אחד הדברים וכו. וגורם לנו חסמים.

ואיך לרכך?

שאלה טובה...

אולי כמו שאמרו פה להבין שבנ'א מורכבים ויש שילוב ביניים.

אולי להתעסק קצת פחות בהגדרות ולתת לעצמך לנכוח בקשר ואולי תהיי מופתעת. לבוא עם יותר גמישות.

אולי להתחזק באמונה שה' מזמן לך המיוחד שלך וקטן עליו למצוא לך בחור על אף כל הלוגיקה שלך.

בעז'ה בקרוב ממש

(צריכה להתחזק בזה בעצמי;))

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.