ולגמרי לא הייתי נותנת לו להתמודד לבד אלא עוקבת מקרוב ממש אחרי האינטראקציה ומעמידה את הילדים במקום

ולגמרי גם לדבר עם ההורים בעיני או כאמור להתערב בעצמי

לא נשמע לי משהו שלא תואם גיל לבן שלך

כשהוא בא להתלונן שהם לא מסכימים לו לקפוץ, וזה ממש לא הזיז להן.. אף אחת מהן לא הלכה רגע לילד וביקשה שיתנהג יפה, או לפחות עודדה את הבן שלי..

וזה נשים שיש לי איתן קשר קרוב יחסית.

אבל ככה הן, לא יודעת אם זו ההגדרה המדויקת, אבל בכללי הן נותנות לילדים לגדול לבד.. בהרבה תחומים הן כאילו פחות אכפתיות לילדים שלהן.. לא יודעת איך להגדיר את זה..

יש המון גישות בחינוך ילדים... ההורים שלי נגיד גם נוטים לשחרר יותר...

אבל כנראה הן לא הבינו את חומרת העניין

אז לא הייתי חוששת לקום ולהעיר לילדים שלהן בעצמי

את גם עושה איתם חסד

הם גם ילדים צעירים שצריך להסביר וללמד

לומר יפה, זה לא נעים לעשות ככה לחבר, עכשיו עצוב לו. אם היית רוצה לקפטץ ולא היו מרשים לך איך היית מרגיש

ואם זה לא עוזר אז יותר בתקיפות. אני לא מרשה להגיד ככה לאיקס!! זה של כולם וכולם יכולים!

יש לנו פה ילד שכן שכל פעם היה מתחיל עם הבן שלי ואחר כך באים להתלונן שהבן שלי מרביץ. הוא בן שבע, כן? שזה כבר גיל אחר עם ציפיות אחרות. פשוט פעם אחת כשראיתי את הילד מתחיל איתו (עושה לו פרצופים וקולות ואז הוא מתעצבן ומרביץ) ניגשתי ואמרתי לו בתקיפות רבה שאני לא מרשה לו לגשת לבן שלי, לא לדבר איתו ולא לשחק איתו!! ומאז שקט ושלווה בעניין הזה

לכן דווקא מעודדת אותך כן לשמור על הילד שלךוכן להתערב

משום מה עד עכשיו חשבתי עדיף לא להתערב.

אבל עכשיו הארתן לי שבמקרים מסויימים כדאי וצריך.

תודה. 

מזכיר לי ממש ממש אינטראקציה שהייתה לבן שלי עם חבר בגיל הזה

הם מצד אחד היו חברים ממש טובים ושיחקו ממש יפה ביחד

ובאותה נשימה הילד השני היה מניפולטיבי כלפיו, איים עליו והציק לו..

אני הבנתי שהם לא יכולים לשחק בלי מבוגר בסביבה שיפשר בינהם ויגשר במקרה של מריבה כי יש פה פער רגשי וזה לא סתם מריבות של ילדים שבאותה רמה.

הם היו ביחד גם בגן והגננת בהחלט ראתה את זה וגם קצת הפרידה בינהם וגם עזרה לחזק את הילד שלי(מניחה שהיא במקביל עשתה תהליך גם עם הילד השני, כמו שכתבת רק הילד שלי הוא שלי)

ואחרי שנה וחצי, לקראת סוף השנה הנוכחית, הגננת אמרה לי שבגלל אילוצים היא שמה אותם לשבת ביחד, והיא על זה ודווקא מעניין אותה לראות איך האינטראקציה ביניהם.. וזה השתפר ממש!!!

באופי הוא עדיין לא הילד הכי כייפי.. אבל הוא כבר לא מצליח לסובב את הבן שלי כמו פעם, הבן שלי התבגר ובנה עמוד שדרה.. וטוב לו חברתית מאוד, הוא יוצר קשרים, אוהב חברים(אנחנו גרים בשכונה אחרת מהגן אז הוא יוצר קשרים טובים אחהצ בנפרד מהגן עם ילדים אחרים ובמקביל גם עם ילדי הגן)

מבינה ממש את ההשלכה עלינו.. גם אני הייתי ילדה כזו, אבל הייתי כזו בגיל 10

בגיל 3 זה טבעי ותואם גיל וזה לא אומר כלום על איזה מין ילד הוא יהיה. וזה עוד גיל שצריך לתווך ולתמוך ולהיות שם באינטראקציה חברתית דווקא כדי ללמוד איך נכון להתנהל ולגדול להיות ילד יציב עם בטחון.

אל תפחדי להיות אמא מתערבת, השחרור שאת מתארת הוא טוב ובריא בגיל 5, לא בגיל 3.. וכדי שהוא יתאפשר בגיל 5 צריך ללמוד אותו בגיל 3...

אולי באמת אני צריכה להתערב יותר. הבעיה שלא תמיד אני נמצאת באיזור.. יותר נכון, לרוב לא (בד"כ אני לא מגיעה בשבתות לביה"כ).

שוב תודה על חידוד המבט🙏

הכי טוב לדבר עם הילד השני ישירות.

לא בתוכחה ולא בכעס. אבל אם הילד שלך משדר קצת חוסר ביטחון אז ביחד את והוא תשרו את הביטחון.

הוא עוד ילד פיצי ואין מה לחנך להתחשבות בזולת בגיל הזה. מבחינת הילד השני כל העולם סובב סביבו.

אז לנסות לשנות את זה בהסברים זה לא יעבוד.

אבל כן צריך להבין מה נותן לו את הכוח של השליטה על הילד שלך או על החברים הנוספים ובד"כ התנהגות כזאת ניזונה מחוסר ביטחון ותיפתר כשתחזקו את המקום של הילד שלכם לפחות כשאתם איתו.

למשל בבית כנסת אז תציעי משחק שכולם יכולים להשתתף. כולל אותו ילד.

ותשימי לב שהילד שלך מקבל מספיק מקום

נגיד אם יושבים במעגל מסביב לאיזה צעצוע או נמלים, תזיזי בעדינות את כל הילדים ככה שיהיה מספיק מקום גם לילד שלך.

הילדים יפנו לו מקום. הם לא נגדו הם פשוט בעד עצמם ורוצים לשבת הכי קרוב שאפשר ולא מודעים שבמעשה הזה הם דוחקים אחורה ילד אחר.

נגיד הם משחקים בפארק אז תהיי פעילה עם הילדים בפארק תגרי אותם לשחק איתך ועם הבן שלך למשל לנדנד את כולם בנדנדה או לתת להם משימות מאתגרות.

מה שחשוב זה לא לכעוס על אותו ילד אחרת זה יגרום לדינמיקה ביניהם להיות יותר בעייתית. צריך להבין שההתנהגות הזאת של הילד השני לא נובעת מבחירה. הוא לא אשם בסיטואציה.

כל עוד אין לו יכולת הבנה של מבנה חברתי אין לו יכולת בחירה. לכן צריך לפתור את הבעיה לא ע"י חינוך שלו אלא לשנות את הדינמיקה בין הילדים באופן תת מודע.

אני יכולה לתת לך דוגמה כשהבן שלי היה סביב גיל 3, הוא היה לוקח מהפארק בימבות ואופניים לא שלו. היה לו כ"כ כריזמה וביטחון שהילדים בכלל לא היה מנסים להתנגד.

אפילו נגיד הילד שהאופניים שייכים לו היה רץ לאופניים והבן שלי גם כבר תוך כדי ריצה הילד השני היה מוותר.

וזה לא ילדים שהוא הכיר.

וקרה גם עם ילדים יותר גדולים ממנו.

לי בתור אמא לא היה הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלא לצאת מהבית.

אבל שמתי לב שהורים שהיו עומדים חסרי אונים אז הבן שלי לא שחרר את המשחק לא משנה כמה ניסיתי.

זה רק היה להרים אותו בכוח. ולא יכולתי לעשות את זה כל הזמן.

והורים שפשוט באו אליו בנעימות ואסרטיביות אז הוא ירד מהמשחק והחזיר לילד שלהם.

אותו דבר כשהוא היה עוקף בתור וכו'.

פשוט הורים שהיו הגב של הילדים שלהם הצליחו להחזיר את הדינמיקה לאיזון נכון.

אגב זה לא פגע בכלל במעמד החברתי של אותם ילדים. זה לא שבלי ההורים דרכו עליהם כי שוב הכל לא מודע בגיל הזה ואין לילד הכוחני חוויה שלילית מאותו ילד/ מההורים שלו.

כל זה בהנחה שהילד בא ממשפחה נורמטיבית ולא מחקה התנהגות של אחרים אלא זה רק עניין של אופי.

למשל עם הקללות אפשר להגיד חוצפן זאת מילה לא נעימה, בואו נשחק יחד בנעימות ותוציאי משחק. או לדברנעם הילד על משהו ניטרלי נגיד לשאול אותו אם כבר הוציאו ספר תורה ואם הוא יכול לבדוק ולעדכן אותך.

סתם ליצור דינמיקה ניטרלית לשבור את הקרח.

לגבי סיטואציות קצה כמו הטרמפולינה אז כן כדאי לערב את ההורים של אותו ילד שיחדדו את הכללים לשימוש בטרמפולינה.

למשך אצלנו יש כלל שקודם דואגים לקטנים. וזה כולל גם ילדים של אחרים וככה מונעים מצב שילדים גדולים קופצים וילד קטן נפל והם ממשיכים לקפוץ.

לא כי הם מבינים את המשמעות אלא כי זה הכלל.

אז נגיד במקרה הזה אפשר לעשות כלל שאסור להשאיר ילד אחרון לבד או משהו כזה. וזה יעזור רק לטרמפולינה לא לכל סיטואציה אחרת.

אגב שימוש במילים הם החוצפנים והתנהגות בריונית היא לא תואמת גיל. זה לא נובע מהמקום הזה. אולי כדאי ללמוד את מאפייני הגיל כדי להבין מאיפה ההתנהגות נובעת ומהנקודה הזאת לחתור לפתרון.

אני יודעת שזה לא נשלט אצלם וכו' אבל היה לי יותר פשוט להתנסות ככה..

כמו שאמרתי, אין כל כך מה לדבר עם ההורים של הילד, אבל אני בכל זאת אנסה.. הם לא עקביים והוא לא שם עליהם כל כך..

דיברתי עם הילדון ההוא (והוא באמת רק בן 3, ומבין פחות מהבן שלי בדברים מסויימים, אבל עושה פני פוקר) המון פעמים על מילים לא נעימות

נאדה

אני יודעת שגם בגן הוא בעייתי לפעמים..

שוב, בגלל האינטראקציה הקרובה שלא ניתנת לשינוי אני חושבת על זה גם לטווח הרחוק..

על תניחי הנחות.

מאוד יכול להיות שזה כן ישפיע.

אם תבואי בגישה ש"ח הבן שלכם בעייתי אז מן הסתם תקבלי כתף קרה.

אבחמאם תבואי בגישה שהילד שלכם חמוד שובב מחא שמחת חיים וצירתיות ולפעמים זה יוצא בצורה פחות מתאימה, כנראה שיש לזה יותר סיכוי.

וגם תבואי עם ציפייה פרקטית.

להגיד הבן שלהם לא שם עליהם זה מאוד קל לשפוט מהצד.

אם אין לי ילד כזה לעולם לא תביני באמת מה זאת ההתמודדות הזאת.

אז במקום שפיטה תבואי עם מה שטת רוצה להשיג באופן הכי פרקטי:

אני רוצה שנסביר אנחנו ואתם לשני הילדים שמותר לכולם לשחק.

אני מבקשת שתסבירו לו שמסוכן לא לתת לילד לצאת מהטרמפולינה.

דברים בסגנון הזה.

לגבי הטווח הרחוק צריך להפריד בין מצב של ילדים שההתנהגות שלהם בעייתית בגלל מבנה משפחה בעייתי או חינוך בעייתי לבין ילדים שמדובר נטו באופי.

לגבי הסוג השני תראי כמו שטארקו כתבה בעבודה נכונה של שני הצדדים אפשר לראות שיפור גדול וזאת יכולה להיות מתנה נפלאה לבן שלך ללמוד לפתח עמוד שדרה.

לגבי ילדים מהסוג הראשון אני הייתי מרחיקה. כמה שזה קשה והילד לא אשם, הבן שלך לא צריך לספוג את זה.

לגבי מילים לא נעימות, מן הסתם זה שאת אומרת לא יחולל שינוי אצל הילד ההוא אבל מבחינת הילד שלך, עצם זה שאת מתייחסת לילד ההוא לא אומר שאת מתעלמת מהפנייה הלא יפה שפנו לבן שלך.

את עושה סדר אצל הבן שלך מה מותר ומה אסור בלי לשבור את הכלים.

את אומרת זה לא יפה לדבר איך שדיברת ומשנה נושא, את פוסלת את המעשה לא את הילד. וככה הבן שלך ילמד שזה לא תקין שאומרים לו משפט כזה יחד עם זה שהילד עצמו ימשיך להיות בסביבתו (כל עוד את לא חושבת שזאת סיטואציה שמצדיקה הפרדה מוחלטת)

זה לא דברים שרואים את התוצאה שלהם במיידי אלא זה משפיע לטווח ארוך.

דבר ראשון ברור לי כשאני פוסלת התנהגות מסויימת אני דבר ראשון עוזרת לבן שלי להבחין בין טוב לרע.

אני מכירה את ההורים והמשפחה היכרות קרובה מאוד. זה קצת כמו ילדים מהסוג הראשון שכתבת, לא לגמרי. אין לי אפשרות להרחיק אותם יותר מידי. פשוט אין. ואני גם לא רוצה במובן מסויים. (הפרטים פה משנים ממש, אני לא רוצה לחשוף יותר מידי).

בכל אופן אני אנסה לדבר עם האמא. 90 אחוז שאני אקבל בחזרה הרצאה על חינוך ילדים וכמה טוב להם להתמודד לבד ובלה בלה בלה, אבל אני אנסה שוב לקראת שבת הבאה.

מקווה שיעזור.

תודה🙏

מה אכפת לך לשמוע הרצאה אם בתמורה לזה את עוזרת לבן שלך?

כשהיא מסיימת את ההרצאה תעני לה יפה דיברת, יש לך גישה מעניינת לחינוך אני מבקשת שתסבירי לבן שלך לא לסגור ילדים בטרמפולינה.

תני לזה לחלחל. אל תיבהלי מהתגובה שלה. כל אמא רוצה לגונן עת הילד שלה ועוטפת את זה במילים יפות.

אין בעיה שתחנך את הבן שלה איך שהיא מאמינה, שזה לא יבוא על חשבון ילדים אחרים.

ככל שהיא עונה לך ככה תחדדי עוד יותר מה את מצפה שישתנה. איזה גבול את חושבת שצריך לשים. פנייה מהסוג הזה יכולה לפתור את מקרי הקצה כמו הטרמפולינה. זה לא יעזור לדינמיקה רגילה בין ילדים כמו עקיפה בתור או שחוטפים צעצוע שזה יכול לקרות בעל מיני מצבים וחשוב ללמד את הילד שלך איך להתמודד עם זה.

כי יש אנשים שונים בעולם ולא כולם אמורים להתמודד עם כולם.

אם יש לבן של הפותחת חבר אחד טוב, בגיל כזה זה מספיק, וצריך הפרדת כוחות.

לפותחת - תהיי בסביבה ותגיני עליו.

הוא קטן מכדי להדוף הצקות לבד.

בשביל זה יש לו אמא.

יש מה לעשות, היא אמא שלו ומתפקידה לחנך אותו או לפחות לנסות.

מאיך שאני מתנהלת ואיך שאני רואה שמתנהלים סביבי, זו אחריות של ההורה של הילד שחטף, הרביץ או דחף להעיר לילד שלו. והבת שלי נמצאת פעם בצד הזה ופעם בצד הזה.

כילדה אני זוכרת שהיה לי הרבה יותר נעים לקבל הערה מההורים שלי מאשר מהורה זר, רוצה שהילדים שלי יחוו את החוסר נעימות הזו כמה שפחות.

יש הבדל גדול בין ילד שפעם הוא פה ופעם הוא שם

לבין ילד שיש לו אופי יותר חזק מילדים אחרים.

לחנך ילד בן 3 להתחשבות בזולת זה לא תואם גיל.

אפשר להגיד לו בזמן אמת דברים כמו עכשיו זה התור של השני וכד', אבל זה לא יתפוס למצבים בהם אמא שלו לא בסביבה. כי הוא לא מבין באמת את המשמעות של מה שאמרו לו.

וברור לגמרי שאין דרך למנוע את זה וסיטואציות כאלו קורות. הכל טוב.

מהתגובה הקודמת שלך היה נשמע לי שאת מדברת עת סיטואציות שהאמא רואה ונוכחת, אבל לא היא צריכה להעיר אלא האמא של הילד שנפגע.

אלא הם רק מקבעות את המצב שנוצר של ילד חזק יותר מהשני.

צריך מעשים ופחות דיבורים.

ולכן כשיש ילד שלא יודע להילחם על המקום שלו אז יש מקום לאמא של הילד שנפגע לעזור לו להילחם על שלו. כי רק ככה ילד חזק יכול לראות בכלל שיש אנשים בסביבה שלו.

אם כולם בורחים מעימות איתו איך הוא ילמד שיש עוד אנשים בעולם ושצריך להתחשב בהם?

בגיל 3 אני לא לוקחת את זה בכלל למקום של חינוך והערות ועונשים וכיו"ב, אלא לדעתי יש מקום לתקן את הדינמיקה וזה התפקיד של האמא של הילד שנפגע.

שוב לא בשביל לחנך אותו, בשביל לתקן את השיווי משקל שנוצר וככה באופן טבעי שניהם יגדלו בצורה בריאה יותר. הילד הפוגע יתחיל לראות שיש אנשים עם רצונות סביבו וילמד להתחשב בהם עם הזמן והילד הנפגע יתחיל להרגיש שיש לו מקום טבעי בחברה ולא יישאר בטרמפולינה כי ילד אמר לו שאסור לרדת ממנה..

מה שנתערב דוגמה על האופניים אז אני אסביר. כשהבן שלי היה קטן והיה לוקח אופניים של ילד אחר, הילד השני הנה בורח. עכשיו הבן שלי בכור אז בבית הכל שלו. במעון הכל של כולם אז מי שתופס תופס.. אז איך הוא יבין שיש אופנים שהם לא שלו? רק כשיש צד שני שנלחם על האופניים שלו גם ואז אמא שלו יכולה להסביר לו שיש אופניים שלך ויש אופניים של השני.

או בתור לנדנדה אם יש ילדים שמחכים בתור והילד שלי עוקף והם נשארים לעמוד ורוצים לעלות אז אני יכולה לעזור בניהול התור. אבל אם כולם בורחים אז לא נשאר תור אז אין לי איך ללמד אותו שיש תור בנדנדה. וככה הוא לומד ששווה להיות עם ביטחון מופרז כי הוא מקבל את מה שהוא רוצה זה עוזר לו אז למה שהוא ישתנה?

הפעם הראשונה שהבן שלי ראה שלא מפנים לו את הנדנדה זה היה כשישבו שם בני נוער ולא קמו הוא הסתכל על הסיטואציה בהלם מוחלט. זה אמנם היה לפני גיל 3 אבל אני זוכרת עד היום כי זה היה אירוע מכונן. מה שאחרים חוו כדרך עולם טבעית, בשבילו לא הייתה קיימת עד אותו רגע.

הייתי אומרת לילדים - היי ילדים חמודים. אני רואה שאתם מציקים לאיקס.

אני לא מרשה לעשות את זה ואם אני אקאה עוד פעם שאתם מתנהגים אליו לא יפה אדאג שתקבלו עונש.

ביי

אני לא הייתי מאיימת על ילדים לא שלי בעונש (האמת שגם עם הילדים שלי אני אף פעם לא משתמשת במושג 'עונש'. לפעמים הם משלמים על מעשיך בעיתיים, אבל כתוצאה ולא כ'עונש').

אבל אני מסכימה שבהחלט כדאי להציג להם גבול ברור.

יצא לי כמה פעמים להגיד משהו בסגנון: 'מה שאתם עושים מאוד לא נעים לו. זו לא התנהגות מתאימה ואני לא מרשה להמשיך ככה'. לרוב זה מספיק גם בלי איום.

יצא לי לאחרונה אפילו להתערב במריבה של ילדים שלא קשורים אלי, ילד גדול (בן 10-11 בערך) שהרביץ באופן ממש מוגזם לילד אחר (אח או חבר, אני לא בטוחה), בלי עוד מבוגרים בשטח. פשוט ניגשתי ואמרתי לו שזה ממש לא מתאים להמשיך ככה. הוא ניסה לענות לי שאני לא אתערב, אבל לא העיז להמשיך...

לפעמים ילדים פשוט כל כך ממוקדים בעצמם שהם לא קולטים את ההשלכות של מה שהם עושים. וזה התפקיד שלנו לעצור התנהגות לא מתאימה ולכוון אותם.

אפשר לפתוח שרשור אחר על ענישה והאם להשתמש בה, ואם זה משנה איך קוראים לה, וכו'...

הנקודה העיקרית שהתכוונתי לומר היא שאני לא חושבת שיש לאמא לגיטימציה לאיים על ילד לא שלה בעונש. לא משנה מה היא עושה כלפי הילדים הפרטיים שלה.

ואיזה עונש אפשר בכלל לתת לילד לא שלך?

או שהכוונה היא לפנות להורים שלו ולהגיד להם שמגיע לילד שלהם עונש? זה לא ממש יעבוד עם כל הורה. אני לא הייתי נותנת לילד שלי עונש בגלל שהורה אחר אמר לי שצריך, ואני מניחה שאני לא היחידה... (כמובן שהייתי מגיבה ומדברת עם הילד שלי, אבל ה*עונש* הוא מה שלא שייך מבחינתי).

ממליצה לי לעשות את זה.

בפרט שאת הקטנים אני לא מענישה בכלל. 

אין לי סמכות על ילד אחר, אבל הפותחת מתארת אינטרקציה קרובה אז מניחה שזה בן דוד/שכן/בן של חברים קרובים כלומר אנשים שיש לי איתם דיבור ומאמינה שבמקרים מוצדקים רלוונטי לבקש מההורים להגיב על מעשה של הילד שלהם.

וזה מה שניסיתי להגיד, שיש הורים שעונש זה מחוץ לעולם המושגים שלהם, ולכן זה פשוט לא יעבוד לבוא ולהגיד להם שהם צריכים להעמיד את הילד שלהם.

אם את רוצה להבין למה, בואי נפתח את זה בשרשור נפרד כי זה נראה לי יותר מידי ניצלו"ש פה...

הכוונה שההורים יענישו, ואני אבהיר לילד שאם ההתנהגות לא תפסק אז ההורים שלו ידעו מזה ויפעלו בהתאם.

לא אעניש ילד לא שלי.

אבל באינטראקציה קרובה כמו שהפותחת מתארת אני מאמינה שההורים ישמעו מה שיש לי להגיד ויטפלו בילד בדרך כזו או אחרת.

וכן, מכירה גם הורים שלא מטפלים ולא מחנכים, במקרה כזה אדאג שהילד שלהם יפסיק להתקרב לילד שלי. אבל זה מקרי קיצון בעיניי

אני ממש בעד לשתף את ההורים.

ואם אני הייתי ההורה שמשתפים אותו, בוודאי שהייתי מתייחסת, מדברת עם הילד על מה שקרה, וחושבת מה אפשר לעשות כדי שזה לא יישנה (למעשה זה לא קורה כי בגיל הזה, נכון לעכשיו, אני לא משחררת לשחק לבד. ואם הדברים קורים כשאני נוכחת, ברור שאני מגיבה ומתערבת תוך כדי).

מה שאני כתבתי, זה רק שלא נכון בעיני להשתמש במונח של ענישה. יש ילדים שזו לא השפה אצלם בבית, והורה שיגיד להם שהם יקבלו על מה שהם עשו עונש, זה לא בהכרח ירתיע אותם (כי הם יודעים שההורים שלהם לא נותנים 'עונש', לפחות לא תחת השם הזה, אולי הם בכלל לא מכירים את המונח הזה), וזה גם עלול להתקבל לא טוב אצל ההורים, שלא בהכרח חושבים שדרך התגובה הנכונה היא דווקא עונש.

הורה שלא מעניש זה לא בהכרח הורה שלא מטפל או לא מחנך. לפעמים יש לו דרך חינוך אחרת שלא משתמשת במונח 'עונש', אבל הוא בהחלט מחנך בדרכים אחרות.

אם הם לא שמעו את המילה עונש מההורים הם כנראה שמעו אותה מהגננת או מהמורה. ומהנסיון האישי הם ככל הנראה יודעים שזו אותה הגברת בשינוי אדרת.

לא חושבת שילד לא יבין מה אומרת המילה או יחשוב שההורה לא יטפל בהתנהגות רק כי השתמשתי במילה לא נכונה.

גם חושבת שרוב ההורים יבינו בסופו של דבר שמה שהתכוונתי זה לטפל בהתנהגות, ברור שבדרך שלהם, אבל כזו שתגרום לו להתנהג אחרת בפעם הבאה..

גיל 3 זה גיל שרק נכנסים לגן.

אצל המטפלת הילדים שלי מעולם לא קיבלו 'עונש'. לא חושבת שמישהו מהם הבין את המושג כשהיה בן 3. לא בדקתי...

ואני לא חושבת שהילדים שלי הם היחידים.

וגם התפיסה שלי לגבי 'לטפל בהתנהגות' היא אחרת. בגיל 3 אני לא אעשה שום סנקציה לאחר מעשה, מתוך מחשבה שהילד יזכור מזה משהו ויבין להבא לא להתנהג כמו שהתנהג.

תוך כדי הסיטואציה ברור שאני אגיב, ואם צריך גם ארחיק אותו מהגינה (זה למשל תוצאה ולא עונש. הוא באמת מפסיד משהו, אבל כי זו הסיטואציה, הוא לא יכול להיות במקום שבו הוא פוגע באחרים).

אבל לאחר מעשה, זה לא באמת יעזור. רק יפגע בקשר שלנו וברצון שלו להקשיב לי בהמשך.

אני כן אולי הייתי לומדת מזה לעצמי - לא להשאיר אותו עם חברים בלי השגחה. אולי הייתי גם מלמדת אותו על כללים בגינה. אולי גם הייתי מנסה לחשוף אותו לרגשות של החברים שפגע בהם על ידי סיפור על ילדים שקרה להם משהו דומה, תוך כדי שהייתי מפרטת את הרגשות של שני הצדדים (למרות שזה מתאים לגיל קצר יותר גדול מגיל 3).

יש הרבה דרכים לחנך, עונש זו לא הדרך היחידה, וגם לא ברור שהכי יעילה...

גם אני לא משתמשת במילה עונש (בשום גיל) ומחנכת בדרך של סיפור, תיווך הרגשות והקנית הרגלים טובים.

גם חושבת שעונש הוא לא דרך יעילה ללמידת התנהגות נאותה.

הדרך האלטרנטיבית מוצלחת והילדים שלי מחונכים.

ואמרתי כבר שזה לא נושא השרשור.

אבל אני רק מנסה להסביר שגם אם לך זה נשמע פשוט וברור שאפשר להגיד לילד שההורים שלו יענישו אותו, להורים אחרים זה ממש לא נשמע טוב. ולכן עדיף לבחור ניסוח אחר שלא כולל את האיום בעונש. כמו שהצעתי בהתחלה.

אבל אפשר בהחלט לעצור פה...

סליחה אם משהו מהדברים שכתבתי גרם לך להרגיש לא נעים.

לא היה במה שכתבתי שום ביקורת כלפייך. רק להאיר את תשומת ליבך של הורים אחרים הניסוח הזה לא יישמע מתאים. וגם לא בטוח ישפיע על ילד שלא מחנכים אותו ככה.

גם אפשר להגיד לילד שהוא יכנס לכלא, נכון? זה גם סוג של עונש, לא? אז לא. יש דברים שהגיוני להגיד ויש דברים שלא.

כמו שלא נגיד לילד שיכניסו אותו לכלא לא אגיד לו שהוא יקבל סטירה.

סבבה שאת לא מסכימה איתי אבל קצת מעצבן שמכניסים מילים לפה

אלא שזה איך שזה נשמע למי שעונש הוא מחוץ ללקסיקון שלו.

ברור שסטירה זה לא העונש שלך. אף אחת לא חושדת בך שזו דרך החינוך שלך.

אבל כמו שהיה מכעיס אותך הם הורה היה אומר לילד שלך ככה, כך יש הורים שזה מרגיש להם כשאומרים לילד שלהם שההורים שלו יתנו לו עונש.

אני באמת צריכה לא לפחד להתערב.

מקווה שיעזור להמשך🙌

קודם כל לגבי התערבות, אני מתערבת בשני מצבים:

1. ניצול כוחות. כשאחד הצדדים משתמש בכוח שלו לרעה. זה יכול להיות כשילד חזק פיזית מרביץ לילד חלש יותר, ילד אחד צוחק על ילד אחר ומקטין אותו, כמה ילדים מול ילד אחד ועוד. נגיד בטרמפולינה, זה לגמרי מקופ להתערב. במקרה הזה זה לא תלוי גיל אלא תלוי סיטואציה.

2. לצורך תיווך. כדי ללמד איך נכון להתנהל בסיטואציות חברתיות. כאן יש יותר תיווך בגילאים קטנים וככל שגדלים אני מתווכת פחות. אבל כמובן תלוי סיטואציה.

באופן כללי, אני חושבת שחשוב להיות תמיד בסביבת הילדים בגילאים האלו, במיוחד מבחינת מוגנות. אבל אם בעלך או מבוגר אחר נמצא איתו זה בסדר גמור כמובן, גם אם מבחינת תיווך באותה סיטואציה זה פחות אפשרי.

מוסיפה גם שבגילאים קצת יותר גדולים, תיווך חברתי יכול להיות גם לפני או אחרי הסיטואציה, בהתאם להיכרות עם הילד.

לגבי ביטחון וחיזוק חברתי:

1. יש קשרים חברתיים שלא מיטיבים. זה מצויין ששמת לב, וזה בסדר גמור לעסור לילד לבחור את מי שמתאים לו לשחק איתו. גם לדבר עם הגננת זה נהדר, כך שגם אם המפגש עם אותו ילד לא ימנע לחלוטין, הוא כן ייקטן. בין אם זה בעקבות יוזמה של הגננת, ובין אם זה כי הילד בעצמו יבחר לשחק עם מי שנעים לו.

2. ללמד מה אפשר לעשות בסיטואציות כאלו. במקרה יש לי היכרות עם ילדים עדינים וקצת מקובעים אז אפשר לדבר על מקרים אפשריים בבית, ולהגיד מה אפשר לעשות כשזה קורה.

נגיד ילד דוחף אותך. אז מה אפשר לעשות?

אפשר ללכת לגננת ולבקש עזרה

ומותר גם לדחוף בחזרה

וזו רק דוגמה, אבל העיקרון הוא לדבר על דברים שקורים ולתת אפשרויות לפיתרון.

3. ביטחון מגיע גם באופן עקיף, ולא רק מתוך יכולת להתמודד עם מקרה ספציפי.

זמן אישי עם הורה

ביטחון לתפס על מתקנים

חיזוק נקודות טובות (פרגון על דברים טובים שהילד עושה, מתן עצמאות בהתאם לגיל)

התנהלות בבית מתוך רוגע, הצבת גבולות ללא צעקות

בסוף בסוף, הוא עוד קטן. ויכול להיות שחלק מהדברים שכתבתי מתאימים לגילאים קצת יותר גדולים. אבל זה העיקרון, ובשלב הזה הייתי בעיקר מנסה להטמיע את זה כחלק מהשגרה ומההתנהלות שלכם, ולא כמשהו ממוסד ורשמי (כמו חוגים למיניהם שגם יכולים לעזור)

וגם עובדים הרבה על ביטחון כמו שכתבת.

תודה🙏🙏

ילד בן 3 צריך השגחה צמודה בחוץ.

אם ילד מציק לבן שלי (3.5) אני אלך איתו למקום אחר, הוא לא צריך להתמודד עם הצקות בגיל כזה.

זה גיל שאני לגמרי מגוננת עליו. בגיל גדול יותר יהיו לו יותר כלים להתמודד.

מסכימה איתך.

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

לפני כמה ימים כבר היה נשמע לי ממשהו שכתבת וכ"כ קיוויתי בשבילך❤️

שיהיה בשעה טובה!❤️

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

והעיקר - בידיים מלאות💕💕

ממש מרגש!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

הריון תקין, עגול ומשעמם!

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

שבכל דינמיקה יש שני צדדים.

ומאחר ואין לך יכולת לשנות את הצד השני, את כן יכולה להתחיל לשנות את הצד שלך- ופחות להקשיב ויותר לשתף.

לפעמים קל יותר לברוח להקשיב כי לשתף יכול להיות חשוף ומלחיץ. אי אפשר לדעת מה הצד השני יחשוב עלי אחר כך... ואז יותר קל להקשיב מלדבר. וגם לדבר על עצמך יכול לגרום להרגשה של 'אני לא מספיק טובה', כאילו את לא בסדר שאת לוקחת 'זמן במה' מהחברה שאיתה את מדברת.

אז אם זה מדבר אלייך, אלה דברים שאת יכולה לעבוד עליהם מול עצמך- שמותר לך להשמיע את הקול שלך, שאת חשובה מספיק, ושיהיה בסדר גם אם תשתפי.

ובינתיים, ממליצה ממש להיות האוזן הקשבת של עצמך. כמה שזה נשמע מגוחך, ממש לשבת עם מחברת/מחשב ולכתוב את הדו שיח הדמיוני שהיית רוצה שיהיה-

'יואו, אנונימית, מה שלומך היום?'

'האמת שממש קשה לי.'

'אוי, מה קרה אהובה?'

וכו' וכו'.

תכתבי לעצמך את מה שבא לך לשתף אחרים.

זה גם מרגיע קצת את הצורך, וגם יאמן אותך לשתף.

ניסיתי כל מה שכתבתן

אני מדברת על מצבים קיצוניים מאוד שהייתי בהם

ומתקשרים לשאול לדוגמה לשלומי והופ זה עובר לשיחה עליהם..

על מה שהם עוברים ולפעמים זה אפילו לא מתקרב לקשיים שלי ואני מוצאת את

עצמי מקשיבה

אז לצערי התחלתי לסנן מלא מלא

או שיש את המנומסות שכן שואלות לשלומי ואז שופכות על עצמן בלי לעצור

אם מישהי אחרת תתקשר לאותה אישה, היא גם תדבר רק על עצמה?

אם התשובה היא חיובית אז באמת כדאי למצוא חברות אחרות.

אם התשובה שלילית- זה סימן שיש כאן דינמיקה בין שתיכן שיוצרת את הסיטואציה. וזה אומר שאת יכולה לשנות את הצד שלך- וזה ישפיע גם על הצד השני.

(ובין השורות, אני רואה שאת הרבה פעמים משווה בין 'רמות סבל'. כאילו רק מי שיש לו קשיים מרמה מסוימת 'זכאי' שיקשיבו לו. אבל אני בטוחה שתסכימי שכל אחד זכאי להקשבה. וגם את לא צריכה לסבול בשביל שיגיע לך שיקשיבו לך).

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

היא שוקלת שמונה קילו

אם גרים בלי מעלית בקומה גבוהה צריך לקחת את זה בחשבון

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

ממש ממש נוח פי מליון מטיולון.... אז כל אחת ושיקולה.

(ישנים על הבטן נורמלי)

ולגבי זה שבקושי יוצאים מהבית-

א. גם אישי ופחות נכון עבורנו

ב. אנחנו משתמשים מלאאא באמבטיה גם בבית... וכשנוסעים וכאלה זה משמש כלול לתינוק ממש... 

שהרבה פעמים משקיעים הרבה בעגלת אמבטיה משולבת, ואחר כך קונים טיולון נוסף בזול.

בעיני עדיף להפוך את הסדר ולתת יותר דגש על הטיולון - שמשמש יותר זמן ושימוש בו מורכב יותר, ביחס לאמבטיה..

אני רואה הרבה נשים שקנו ללידה הראשונה עגלה מושקעת ויקרה מתוך מחשבה על האמבטיה ואחר כך נתקעו איתה, לא לבלוע (כי היא לא התאימה לצרכים) ולא להקיא (כי איך אפשר להיפטר מעגלה כל כך יקרה).

זו ההמלצה שלי, תיקח הפותחת ותראה אם מתאים לה.

אני משקיעה בכל אחד מהם, כמה שנכון לי. חא עושה תחרות

מה חשוב לך יותר, מקרר או מכונת כביסה? צריך את שתיהן וקונים כל אחד לגופו

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

והיום החליטה שמספיק רגוע להישאר בצפון...

מתפללת לטוב

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מחפשת רופאה נעימה להכנסת התקן.

כתבו פה פעם על ד"ר תמר שלם אבל עד שהצלחתי להגיע למזכירה שלה גיליתי שהיא לא מקבלת בשעות שאני אוכל להגיע, אז מחפשת עוד המלצות.

(ואפשר לקבוע אליה גם אם אני לא בלאומית? היא מקבלת דרך עוד קופות או בפרטי?)

מקבל בירושלים ובית שמש

הוא מקבל פרטי, אבל יש החזר מלאומית על רוב הסכום (לאומית זהב).

על תמר צור שמעתי המלצות להכנסה.

אבל היא הפסיקה לקבל בשילה אם הבנתי נכון.

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

היה לי איתה חוויה לא טובה

אבל כן מכירה הרבה שמרוצות

אני יודעת שיש נשים שלא מתחברות אליה כי היא 'קרה'.

בעיניי דווקא היא מאוד מקצועית, ואני אוהבת שהיא ממש מסבירה את הרציונאל של מה שהיא עושה.

וכמובן, זה שהיא דתיה ויודעת להיזהר ולשמור מוכתמים גם מוסיף.

(התחלתי לפרט יותר אבל לא רוצה להיות חשופה לתביעה או משהו)