ולגמרי לא הייתי נותנת לו להתמודד לבד אלא עוקבת מקרוב ממש אחרי האינטראקציה ומעמידה את הילדים במקום

ולגמרי גם לדבר עם ההורים בעיני או כאמור להתערב בעצמי

לא נשמע לי משהו שלא תואם גיל לבן שלך

כשהוא בא להתלונן שהם לא מסכימים לו לקפוץ, וזה ממש לא הזיז להן.. אף אחת מהן לא הלכה רגע לילד וביקשה שיתנהג יפה, או לפחות עודדה את הבן שלי..

וזה נשים שיש לי איתן קשר קרוב יחסית.

אבל ככה הן, לא יודעת אם זו ההגדרה המדויקת, אבל בכללי הן נותנות לילדים לגדול לבד.. בהרבה תחומים הן כאילו פחות אכפתיות לילדים שלהן.. לא יודעת איך להגדיר את זה..

יש המון גישות בחינוך ילדים... ההורים שלי נגיד גם נוטים לשחרר יותר...

אבל כנראה הן לא הבינו את חומרת העניין

אז לא הייתי חוששת לקום ולהעיר לילדים שלהן בעצמי

את גם עושה איתם חסד

הם גם ילדים צעירים שצריך להסביר וללמד

לומר יפה, זה לא נעים לעשות ככה לחבר, עכשיו עצוב לו. אם היית רוצה לקפטץ ולא היו מרשים לך איך היית מרגיש

ואם זה לא עוזר אז יותר בתקיפות. אני לא מרשה להגיד ככה לאיקס!! זה של כולם וכולם יכולים!

יש לנו פה ילד שכן שכל פעם היה מתחיל עם הבן שלי ואחר כך באים להתלונן שהבן שלי מרביץ. הוא בן שבע, כן? שזה כבר גיל אחר עם ציפיות אחרות. פשוט פעם אחת כשראיתי את הילד מתחיל איתו (עושה לו פרצופים וקולות ואז הוא מתעצבן ומרביץ) ניגשתי ואמרתי לו בתקיפות רבה שאני לא מרשה לו לגשת לבן שלי, לא לדבר איתו ולא לשחק איתו!! ומאז שקט ושלווה בעניין הזה

לכן דווקא מעודדת אותך כן לשמור על הילד שלךוכן להתערב

משום מה עד עכשיו חשבתי עדיף לא להתערב.

אבל עכשיו הארתן לי שבמקרים מסויימים כדאי וצריך.

תודה. 

מזכיר לי ממש ממש אינטראקציה שהייתה לבן שלי עם חבר בגיל הזה

הם מצד אחד היו חברים ממש טובים ושיחקו ממש יפה ביחד

ובאותה נשימה הילד השני היה מניפולטיבי כלפיו, איים עליו והציק לו..

אני הבנתי שהם לא יכולים לשחק בלי מבוגר בסביבה שיפשר בינהם ויגשר במקרה של מריבה כי יש פה פער רגשי וזה לא סתם מריבות של ילדים שבאותה רמה.

הם היו ביחד גם בגן והגננת בהחלט ראתה את זה וגם קצת הפרידה בינהם וגם עזרה לחזק את הילד שלי(מניחה שהיא במקביל עשתה תהליך גם עם הילד השני, כמו שכתבת רק הילד שלי הוא שלי)

ואחרי שנה וחצי, לקראת סוף השנה הנוכחית, הגננת אמרה לי שבגלל אילוצים היא שמה אותם לשבת ביחד, והיא על זה ודווקא מעניין אותה לראות איך האינטראקציה ביניהם.. וזה השתפר ממש!!!

באופי הוא עדיין לא הילד הכי כייפי.. אבל הוא כבר לא מצליח לסובב את הבן שלי כמו פעם, הבן שלי התבגר ובנה עמוד שדרה.. וטוב לו חברתית מאוד, הוא יוצר קשרים, אוהב חברים(אנחנו גרים בשכונה אחרת מהגן אז הוא יוצר קשרים טובים אחהצ בנפרד מהגן עם ילדים אחרים ובמקביל גם עם ילדי הגן)

מבינה ממש את ההשלכה עלינו.. גם אני הייתי ילדה כזו, אבל הייתי כזו בגיל 10

בגיל 3 זה טבעי ותואם גיל וזה לא אומר כלום על איזה מין ילד הוא יהיה. וזה עוד גיל שצריך לתווך ולתמוך ולהיות שם באינטראקציה חברתית דווקא כדי ללמוד איך נכון להתנהל ולגדול להיות ילד יציב עם בטחון.

אל תפחדי להיות אמא מתערבת, השחרור שאת מתארת הוא טוב ובריא בגיל 5, לא בגיל 3.. וכדי שהוא יתאפשר בגיל 5 צריך ללמוד אותו בגיל 3...

אולי באמת אני צריכה להתערב יותר. הבעיה שלא תמיד אני נמצאת באיזור.. יותר נכון, לרוב לא (בד"כ אני לא מגיעה בשבתות לביה"כ).

שוב תודה על חידוד המבט🙏

הכי טוב לדבר עם הילד השני ישירות.

לא בתוכחה ולא בכעס. אבל אם הילד שלך משדר קצת חוסר ביטחון אז ביחד את והוא תשרו את הביטחון.

הוא עוד ילד פיצי ואין מה לחנך להתחשבות בזולת בגיל הזה. מבחינת הילד השני כל העולם סובב סביבו.

אז לנסות לשנות את זה בהסברים זה לא יעבוד.

אבל כן צריך להבין מה נותן לו את הכוח של השליטה על הילד שלך או על החברים הנוספים ובד"כ התנהגות כזאת ניזונה מחוסר ביטחון ותיפתר כשתחזקו את המקום של הילד שלכם לפחות כשאתם איתו.

למשל בבית כנסת אז תציעי משחק שכולם יכולים להשתתף. כולל אותו ילד.

ותשימי לב שהילד שלך מקבל מספיק מקום

נגיד אם יושבים במעגל מסביב לאיזה צעצוע או נמלים, תזיזי בעדינות את כל הילדים ככה שיהיה מספיק מקום גם לילד שלך.

הילדים יפנו לו מקום. הם לא נגדו הם פשוט בעד עצמם ורוצים לשבת הכי קרוב שאפשר ולא מודעים שבמעשה הזה הם דוחקים אחורה ילד אחר.

נגיד הם משחקים בפארק אז תהיי פעילה עם הילדים בפארק תגרי אותם לשחק איתך ועם הבן שלך למשל לנדנד את כולם בנדנדה או לתת להם משימות מאתגרות.

מה שחשוב זה לא לכעוס על אותו ילד אחרת זה יגרום לדינמיקה ביניהם להיות יותר בעייתית. צריך להבין שההתנהגות הזאת של הילד השני לא נובעת מבחירה. הוא לא אשם בסיטואציה.

כל עוד אין לו יכולת הבנה של מבנה חברתי אין לו יכולת בחירה. לכן צריך לפתור את הבעיה לא ע"י חינוך שלו אלא לשנות את הדינמיקה בין הילדים באופן תת מודע.

אני יכולה לתת לך דוגמה כשהבן שלי היה סביב גיל 3, הוא היה לוקח מהפארק בימבות ואופניים לא שלו. היה לו כ"כ כריזמה וביטחון שהילדים בכלל לא היה מנסים להתנגד.

אפילו נגיד הילד שהאופניים שייכים לו היה רץ לאופניים והבן שלי גם כבר תוך כדי ריצה הילד השני היה מוותר.

וזה לא ילדים שהוא הכיר.

וקרה גם עם ילדים יותר גדולים ממנו.

לי בתור אמא לא היה הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלא לצאת מהבית.

אבל שמתי לב שהורים שהיו עומדים חסרי אונים אז הבן שלי לא שחרר את המשחק לא משנה כמה ניסיתי.

זה רק היה להרים אותו בכוח. ולא יכולתי לעשות את זה כל הזמן.

והורים שפשוט באו אליו בנעימות ואסרטיביות אז הוא ירד מהמשחק והחזיר לילד שלהם.

אותו דבר כשהוא היה עוקף בתור וכו'.

פשוט הורים שהיו הגב של הילדים שלהם הצליחו להחזיר את הדינמיקה לאיזון נכון.

אגב זה לא פגע בכלל במעמד החברתי של אותם ילדים. זה לא שבלי ההורים דרכו עליהם כי שוב הכל לא מודע בגיל הזה ואין לילד הכוחני חוויה שלילית מאותו ילד/ מההורים שלו.

כל זה בהנחה שהילד בא ממשפחה נורמטיבית ולא מחקה התנהגות של אחרים אלא זה רק עניין של אופי.

למשל עם הקללות אפשר להגיד חוצפן זאת מילה לא נעימה, בואו נשחק יחד בנעימות ותוציאי משחק. או לדברנעם הילד על משהו ניטרלי נגיד לשאול אותו אם כבר הוציאו ספר תורה ואם הוא יכול לבדוק ולעדכן אותך.

סתם ליצור דינמיקה ניטרלית לשבור את הקרח.

לגבי סיטואציות קצה כמו הטרמפולינה אז כן כדאי לערב את ההורים של אותו ילד שיחדדו את הכללים לשימוש בטרמפולינה.

למשך אצלנו יש כלל שקודם דואגים לקטנים. וזה כולל גם ילדים של אחרים וככה מונעים מצב שילדים גדולים קופצים וילד קטן נפל והם ממשיכים לקפוץ.

לא כי הם מבינים את המשמעות אלא כי זה הכלל.

אז נגיד במקרה הזה אפשר לעשות כלל שאסור להשאיר ילד אחרון לבד או משהו כזה. וזה יעזור רק לטרמפולינה לא לכל סיטואציה אחרת.

אגב שימוש במילים הם החוצפנים והתנהגות בריונית היא לא תואמת גיל. זה לא נובע מהמקום הזה. אולי כדאי ללמוד את מאפייני הגיל כדי להבין מאיפה ההתנהגות נובעת ומהנקודה הזאת לחתור לפתרון.

אני יודעת שזה לא נשלט אצלם וכו' אבל היה לי יותר פשוט להתנסות ככה..

כמו שאמרתי, אין כל כך מה לדבר עם ההורים של הילד, אבל אני בכל זאת אנסה.. הם לא עקביים והוא לא שם עליהם כל כך..

דיברתי עם הילדון ההוא (והוא באמת רק בן 3, ומבין פחות מהבן שלי בדברים מסויימים, אבל עושה פני פוקר) המון פעמים על מילים לא נעימות

נאדה

אני יודעת שגם בגן הוא בעייתי לפעמים..

שוב, בגלל האינטראקציה הקרובה שלא ניתנת לשינוי אני חושבת על זה גם לטווח הרחוק..

על תניחי הנחות.

מאוד יכול להיות שזה כן ישפיע.

אם תבואי בגישה ש"ח הבן שלכם בעייתי אז מן הסתם תקבלי כתף קרה.

אבחמאם תבואי בגישה שהילד שלכם חמוד שובב מחא שמחת חיים וצירתיות ולפעמים זה יוצא בצורה פחות מתאימה, כנראה שיש לזה יותר סיכוי.

וגם תבואי עם ציפייה פרקטית.

להגיד הבן שלהם לא שם עליהם זה מאוד קל לשפוט מהצד.

אם אין לי ילד כזה לעולם לא תביני באמת מה זאת ההתמודדות הזאת.

אז במקום שפיטה תבואי עם מה שטת רוצה להשיג באופן הכי פרקטי:

אני רוצה שנסביר אנחנו ואתם לשני הילדים שמותר לכולם לשחק.

אני מבקשת שתסבירו לו שמסוכן לא לתת לילד לצאת מהטרמפולינה.

דברים בסגנון הזה.

לגבי הטווח הרחוק צריך להפריד בין מצב של ילדים שההתנהגות שלהם בעייתית בגלל מבנה משפחה בעייתי או חינוך בעייתי לבין ילדים שמדובר נטו באופי.

לגבי הסוג השני תראי כמו שטארקו כתבה בעבודה נכונה של שני הצדדים אפשר לראות שיפור גדול וזאת יכולה להיות מתנה נפלאה לבן שלך ללמוד לפתח עמוד שדרה.

לגבי ילדים מהסוג הראשון אני הייתי מרחיקה. כמה שזה קשה והילד לא אשם, הבן שלך לא צריך לספוג את זה.

לגבי מילים לא נעימות, מן הסתם זה שאת אומרת לא יחולל שינוי אצל הילד ההוא אבל מבחינת הילד שלך, עצם זה שאת מתייחסת לילד ההוא לא אומר שאת מתעלמת מהפנייה הלא יפה שפנו לבן שלך.

את עושה סדר אצל הבן שלך מה מותר ומה אסור בלי לשבור את הכלים.

את אומרת זה לא יפה לדבר איך שדיברת ומשנה נושא, את פוסלת את המעשה לא את הילד. וככה הבן שלך ילמד שזה לא תקין שאומרים לו משפט כזה יחד עם זה שהילד עצמו ימשיך להיות בסביבתו (כל עוד את לא חושבת שזאת סיטואציה שמצדיקה הפרדה מוחלטת)

זה לא דברים שרואים את התוצאה שלהם במיידי אלא זה משפיע לטווח ארוך.

דבר ראשון ברור לי כשאני פוסלת התנהגות מסויימת אני דבר ראשון עוזרת לבן שלי להבחין בין טוב לרע.

אני מכירה את ההורים והמשפחה היכרות קרובה מאוד. זה קצת כמו ילדים מהסוג הראשון שכתבת, לא לגמרי. אין לי אפשרות להרחיק אותם יותר מידי. פשוט אין. ואני גם לא רוצה במובן מסויים. (הפרטים פה משנים ממש, אני לא רוצה לחשוף יותר מידי).

בכל אופן אני אנסה לדבר עם האמא. 90 אחוז שאני אקבל בחזרה הרצאה על חינוך ילדים וכמה טוב להם להתמודד לבד ובלה בלה בלה, אבל אני אנסה שוב לקראת שבת הבאה.

מקווה שיעזור.

תודה🙏

מה אכפת לך לשמוע הרצאה אם בתמורה לזה את עוזרת לבן שלך?

כשהיא מסיימת את ההרצאה תעני לה יפה דיברת, יש לך גישה מעניינת לחינוך אני מבקשת שתסבירי לבן שלך לא לסגור ילדים בטרמפולינה.

תני לזה לחלחל. אל תיבהלי מהתגובה שלה. כל אמא רוצה לגונן עת הילד שלה ועוטפת את זה במילים יפות.

אין בעיה שתחנך את הבן שלה איך שהיא מאמינה, שזה לא יבוא על חשבון ילדים אחרים.

ככל שהיא עונה לך ככה תחדדי עוד יותר מה את מצפה שישתנה. איזה גבול את חושבת שצריך לשים. פנייה מהסוג הזה יכולה לפתור את מקרי הקצה כמו הטרמפולינה. זה לא יעזור לדינמיקה רגילה בין ילדים כמו עקיפה בתור או שחוטפים צעצוע שזה יכול לקרות בעל מיני מצבים וחשוב ללמד את הילד שלך איך להתמודד עם זה.

כי יש אנשים שונים בעולם ולא כולם אמורים להתמודד עם כולם.

אם יש לבן של הפותחת חבר אחד טוב, בגיל כזה זה מספיק, וצריך הפרדת כוחות.

לפותחת - תהיי בסביבה ותגיני עליו.

הוא קטן מכדי להדוף הצקות לבד.

בשביל זה יש לו אמא.

יש מה לעשות, היא אמא שלו ומתפקידה לחנך אותו או לפחות לנסות.

מאיך שאני מתנהלת ואיך שאני רואה שמתנהלים סביבי, זו אחריות של ההורה של הילד שחטף, הרביץ או דחף להעיר לילד שלו. והבת שלי נמצאת פעם בצד הזה ופעם בצד הזה.

כילדה אני זוכרת שהיה לי הרבה יותר נעים לקבל הערה מההורים שלי מאשר מהורה זר, רוצה שהילדים שלי יחוו את החוסר נעימות הזו כמה שפחות.

יש הבדל גדול בין ילד שפעם הוא פה ופעם הוא שם

לבין ילד שיש לו אופי יותר חזק מילדים אחרים.

לחנך ילד בן 3 להתחשבות בזולת זה לא תואם גיל.

אפשר להגיד לו בזמן אמת דברים כמו עכשיו זה התור של השני וכד', אבל זה לא יתפוס למצבים בהם אמא שלו לא בסביבה. כי הוא לא מבין באמת את המשמעות של מה שאמרו לו.

וברור לגמרי שאין דרך למנוע את זה וסיטואציות כאלו קורות. הכל טוב.

מהתגובה הקודמת שלך היה נשמע לי שאת מדברת עת סיטואציות שהאמא רואה ונוכחת, אבל לא היא צריכה להעיר אלא האמא של הילד שנפגע.

אלא הם רק מקבעות את המצב שנוצר של ילד חזק יותר מהשני.

צריך מעשים ופחות דיבורים.

ולכן כשיש ילד שלא יודע להילחם על המקום שלו אז יש מקום לאמא של הילד שנפגע לעזור לו להילחם על שלו. כי רק ככה ילד חזק יכול לראות בכלל שיש אנשים בסביבה שלו.

אם כולם בורחים מעימות איתו איך הוא ילמד שיש עוד אנשים בעולם ושצריך להתחשב בהם?

בגיל 3 אני לא לוקחת את זה בכלל למקום של חינוך והערות ועונשים וכיו"ב, אלא לדעתי יש מקום לתקן את הדינמיקה וזה התפקיד של האמא של הילד שנפגע.

שוב לא בשביל לחנך אותו, בשביל לתקן את השיווי משקל שנוצר וככה באופן טבעי שניהם יגדלו בצורה בריאה יותר. הילד הפוגע יתחיל לראות שיש אנשים עם רצונות סביבו וילמד להתחשב בהם עם הזמן והילד הנפגע יתחיל להרגיש שיש לו מקום טבעי בחברה ולא יישאר בטרמפולינה כי ילד אמר לו שאסור לרדת ממנה..

מה שנתערב דוגמה על האופניים אז אני אסביר. כשהבן שלי היה קטן והיה לוקח אופניים של ילד אחר, הילד השני הנה בורח. עכשיו הבן שלי בכור אז בבית הכל שלו. במעון הכל של כולם אז מי שתופס תופס.. אז איך הוא יבין שיש אופנים שהם לא שלו? רק כשיש צד שני שנלחם על האופניים שלו גם ואז אמא שלו יכולה להסביר לו שיש אופניים שלך ויש אופניים של השני.

או בתור לנדנדה אם יש ילדים שמחכים בתור והילד שלי עוקף והם נשארים לעמוד ורוצים לעלות אז אני יכולה לעזור בניהול התור. אבל אם כולם בורחים אז לא נשאר תור אז אין לי איך ללמד אותו שיש תור בנדנדה. וככה הוא לומד ששווה להיות עם ביטחון מופרז כי הוא מקבל את מה שהוא רוצה זה עוזר לו אז למה שהוא ישתנה?

הפעם הראשונה שהבן שלי ראה שלא מפנים לו את הנדנדה זה היה כשישבו שם בני נוער ולא קמו הוא הסתכל על הסיטואציה בהלם מוחלט. זה אמנם היה לפני גיל 3 אבל אני זוכרת עד היום כי זה היה אירוע מכונן. מה שאחרים חוו כדרך עולם טבעית, בשבילו לא הייתה קיימת עד אותו רגע.

הייתי אומרת לילדים - היי ילדים חמודים. אני רואה שאתם מציקים לאיקס.

אני לא מרשה לעשות את זה ואם אני אקאה עוד פעם שאתם מתנהגים אליו לא יפה אדאג שתקבלו עונש.

ביי

אני לא הייתי מאיימת על ילדים לא שלי בעונש (האמת שגם עם הילדים שלי אני אף פעם לא משתמשת במושג 'עונש'. לפעמים הם משלמים על מעשיך בעיתיים, אבל כתוצאה ולא כ'עונש').

אבל אני מסכימה שבהחלט כדאי להציג להם גבול ברור.

יצא לי כמה פעמים להגיד משהו בסגנון: 'מה שאתם עושים מאוד לא נעים לו. זו לא התנהגות מתאימה ואני לא מרשה להמשיך ככה'. לרוב זה מספיק גם בלי איום.

יצא לי לאחרונה אפילו להתערב במריבה של ילדים שלא קשורים אלי, ילד גדול (בן 10-11 בערך) שהרביץ באופן ממש מוגזם לילד אחר (אח או חבר, אני לא בטוחה), בלי עוד מבוגרים בשטח. פשוט ניגשתי ואמרתי לו שזה ממש לא מתאים להמשיך ככה. הוא ניסה לענות לי שאני לא אתערב, אבל לא העיז להמשיך...

לפעמים ילדים פשוט כל כך ממוקדים בעצמם שהם לא קולטים את ההשלכות של מה שהם עושים. וזה התפקיד שלנו לעצור התנהגות לא מתאימה ולכוון אותם.

אפשר לפתוח שרשור אחר על ענישה והאם להשתמש בה, ואם זה משנה איך קוראים לה, וכו'...

הנקודה העיקרית שהתכוונתי לומר היא שאני לא חושבת שיש לאמא לגיטימציה לאיים על ילד לא שלה בעונש. לא משנה מה היא עושה כלפי הילדים הפרטיים שלה.

ואיזה עונש אפשר בכלל לתת לילד לא שלך?

או שהכוונה היא לפנות להורים שלו ולהגיד להם שמגיע לילד שלהם עונש? זה לא ממש יעבוד עם כל הורה. אני לא הייתי נותנת לילד שלי עונש בגלל שהורה אחר אמר לי שצריך, ואני מניחה שאני לא היחידה... (כמובן שהייתי מגיבה ומדברת עם הילד שלי, אבל ה*עונש* הוא מה שלא שייך מבחינתי).

ממליצה לי לעשות את זה.

בפרט שאת הקטנים אני לא מענישה בכלל. 

אין לי סמכות על ילד אחר, אבל הפותחת מתארת אינטרקציה קרובה אז מניחה שזה בן דוד/שכן/בן של חברים קרובים כלומר אנשים שיש לי איתם דיבור ומאמינה שבמקרים מוצדקים רלוונטי לבקש מההורים להגיב על מעשה של הילד שלהם.

וזה מה שניסיתי להגיד, שיש הורים שעונש זה מחוץ לעולם המושגים שלהם, ולכן זה פשוט לא יעבוד לבוא ולהגיד להם שהם צריכים להעמיד את הילד שלהם.

אם את רוצה להבין למה, בואי נפתח את זה בשרשור נפרד כי זה נראה לי יותר מידי ניצלו"ש פה...

הכוונה שההורים יענישו, ואני אבהיר לילד שאם ההתנהגות לא תפסק אז ההורים שלו ידעו מזה ויפעלו בהתאם.

לא אעניש ילד לא שלי.

אבל באינטראקציה קרובה כמו שהפותחת מתארת אני מאמינה שההורים ישמעו מה שיש לי להגיד ויטפלו בילד בדרך כזו או אחרת.

וכן, מכירה גם הורים שלא מטפלים ולא מחנכים, במקרה כזה אדאג שהילד שלהם יפסיק להתקרב לילד שלי. אבל זה מקרי קיצון בעיניי

אני ממש בעד לשתף את ההורים.

ואם אני הייתי ההורה שמשתפים אותו, בוודאי שהייתי מתייחסת, מדברת עם הילד על מה שקרה, וחושבת מה אפשר לעשות כדי שזה לא יישנה (למעשה זה לא קורה כי בגיל הזה, נכון לעכשיו, אני לא משחררת לשחק לבד. ואם הדברים קורים כשאני נוכחת, ברור שאני מגיבה ומתערבת תוך כדי).

מה שאני כתבתי, זה רק שלא נכון בעיני להשתמש במונח של ענישה. יש ילדים שזו לא השפה אצלם בבית, והורה שיגיד להם שהם יקבלו על מה שהם עשו עונש, זה לא בהכרח ירתיע אותם (כי הם יודעים שההורים שלהם לא נותנים 'עונש', לפחות לא תחת השם הזה, אולי הם בכלל לא מכירים את המונח הזה), וזה גם עלול להתקבל לא טוב אצל ההורים, שלא בהכרח חושבים שדרך התגובה הנכונה היא דווקא עונש.

הורה שלא מעניש זה לא בהכרח הורה שלא מטפל או לא מחנך. לפעמים יש לו דרך חינוך אחרת שלא משתמשת במונח 'עונש', אבל הוא בהחלט מחנך בדרכים אחרות.

אם הם לא שמעו את המילה עונש מההורים הם כנראה שמעו אותה מהגננת או מהמורה. ומהנסיון האישי הם ככל הנראה יודעים שזו אותה הגברת בשינוי אדרת.

לא חושבת שילד לא יבין מה אומרת המילה או יחשוב שההורה לא יטפל בהתנהגות רק כי השתמשתי במילה לא נכונה.

גם חושבת שרוב ההורים יבינו בסופו של דבר שמה שהתכוונתי זה לטפל בהתנהגות, ברור שבדרך שלהם, אבל כזו שתגרום לו להתנהג אחרת בפעם הבאה..

גיל 3 זה גיל שרק נכנסים לגן.

אצל המטפלת הילדים שלי מעולם לא קיבלו 'עונש'. לא חושבת שמישהו מהם הבין את המושג כשהיה בן 3. לא בדקתי...

ואני לא חושבת שהילדים שלי הם היחידים.

וגם התפיסה שלי לגבי 'לטפל בהתנהגות' היא אחרת. בגיל 3 אני לא אעשה שום סנקציה לאחר מעשה, מתוך מחשבה שהילד יזכור מזה משהו ויבין להבא לא להתנהג כמו שהתנהג.

תוך כדי הסיטואציה ברור שאני אגיב, ואם צריך גם ארחיק אותו מהגינה (זה למשל תוצאה ולא עונש. הוא באמת מפסיד משהו, אבל כי זו הסיטואציה, הוא לא יכול להיות במקום שבו הוא פוגע באחרים).

אבל לאחר מעשה, זה לא באמת יעזור. רק יפגע בקשר שלנו וברצון שלו להקשיב לי בהמשך.

אני כן אולי הייתי לומדת מזה לעצמי - לא להשאיר אותו עם חברים בלי השגחה. אולי הייתי גם מלמדת אותו על כללים בגינה. אולי גם הייתי מנסה לחשוף אותו לרגשות של החברים שפגע בהם על ידי סיפור על ילדים שקרה להם משהו דומה, תוך כדי שהייתי מפרטת את הרגשות של שני הצדדים (למרות שזה מתאים לגיל קצר יותר גדול מגיל 3).

יש הרבה דרכים לחנך, עונש זו לא הדרך היחידה, וגם לא ברור שהכי יעילה...

גם אני לא משתמשת במילה עונש (בשום גיל) ומחנכת בדרך של סיפור, תיווך הרגשות והקנית הרגלים טובים.

גם חושבת שעונש הוא לא דרך יעילה ללמידת התנהגות נאותה.

הדרך האלטרנטיבית מוצלחת והילדים שלי מחונכים.

ואמרתי כבר שזה לא נושא השרשור.

אבל אני רק מנסה להסביר שגם אם לך זה נשמע פשוט וברור שאפשר להגיד לילד שההורים שלו יענישו אותו, להורים אחרים זה ממש לא נשמע טוב. ולכן עדיף לבחור ניסוח אחר שלא כולל את האיום בעונש. כמו שהצעתי בהתחלה.

אבל אפשר בהחלט לעצור פה...

סליחה אם משהו מהדברים שכתבתי גרם לך להרגיש לא נעים.

לא היה במה שכתבתי שום ביקורת כלפייך. רק להאיר את תשומת ליבך של הורים אחרים הניסוח הזה לא יישמע מתאים. וגם לא בטוח ישפיע על ילד שלא מחנכים אותו ככה.

גם אפשר להגיד לילד שהוא יכנס לכלא, נכון? זה גם סוג של עונש, לא? אז לא. יש דברים שהגיוני להגיד ויש דברים שלא.

כמו שלא נגיד לילד שיכניסו אותו לכלא לא אגיד לו שהוא יקבל סטירה.

סבבה שאת לא מסכימה איתי אבל קצת מעצבן שמכניסים מילים לפה

אלא שזה איך שזה נשמע למי שעונש הוא מחוץ ללקסיקון שלו.

ברור שסטירה זה לא העונש שלך. אף אחת לא חושדת בך שזו דרך החינוך שלך.

אבל כמו שהיה מכעיס אותך הם הורה היה אומר לילד שלך ככה, כך יש הורים שזה מרגיש להם כשאומרים לילד שלהם שההורים שלו יתנו לו עונש.

אני באמת צריכה לא לפחד להתערב.

מקווה שיעזור להמשך🙌

קודם כל לגבי התערבות, אני מתערבת בשני מצבים:

1. ניצול כוחות. כשאחד הצדדים משתמש בכוח שלו לרעה. זה יכול להיות כשילד חזק פיזית מרביץ לילד חלש יותר, ילד אחד צוחק על ילד אחר ומקטין אותו, כמה ילדים מול ילד אחד ועוד. נגיד בטרמפולינה, זה לגמרי מקופ להתערב. במקרה הזה זה לא תלוי גיל אלא תלוי סיטואציה.

2. לצורך תיווך. כדי ללמד איך נכון להתנהל בסיטואציות חברתיות. כאן יש יותר תיווך בגילאים קטנים וככל שגדלים אני מתווכת פחות. אבל כמובן תלוי סיטואציה.

באופן כללי, אני חושבת שחשוב להיות תמיד בסביבת הילדים בגילאים האלו, במיוחד מבחינת מוגנות. אבל אם בעלך או מבוגר אחר נמצא איתו זה בסדר גמור כמובן, גם אם מבחינת תיווך באותה סיטואציה זה פחות אפשרי.

מוסיפה גם שבגילאים קצת יותר גדולים, תיווך חברתי יכול להיות גם לפני או אחרי הסיטואציה, בהתאם להיכרות עם הילד.

לגבי ביטחון וחיזוק חברתי:

1. יש קשרים חברתיים שלא מיטיבים. זה מצויין ששמת לב, וזה בסדר גמור לעסור לילד לבחור את מי שמתאים לו לשחק איתו. גם לדבר עם הגננת זה נהדר, כך שגם אם המפגש עם אותו ילד לא ימנע לחלוטין, הוא כן ייקטן. בין אם זה בעקבות יוזמה של הגננת, ובין אם זה כי הילד בעצמו יבחר לשחק עם מי שנעים לו.

2. ללמד מה אפשר לעשות בסיטואציות כאלו. במקרה יש לי היכרות עם ילדים עדינים וקצת מקובעים אז אפשר לדבר על מקרים אפשריים בבית, ולהגיד מה אפשר לעשות כשזה קורה.

נגיד ילד דוחף אותך. אז מה אפשר לעשות?

אפשר ללכת לגננת ולבקש עזרה

ומותר גם לדחוף בחזרה

וזו רק דוגמה, אבל העיקרון הוא לדבר על דברים שקורים ולתת אפשרויות לפיתרון.

3. ביטחון מגיע גם באופן עקיף, ולא רק מתוך יכולת להתמודד עם מקרה ספציפי.

זמן אישי עם הורה

ביטחון לתפס על מתקנים

חיזוק נקודות טובות (פרגון על דברים טובים שהילד עושה, מתן עצמאות בהתאם לגיל)

התנהלות בבית מתוך רוגע, הצבת גבולות ללא צעקות

בסוף בסוף, הוא עוד קטן. ויכול להיות שחלק מהדברים שכתבתי מתאימים לגילאים קצת יותר גדולים. אבל זה העיקרון, ובשלב הזה הייתי בעיקר מנסה להטמיע את זה כחלק מהשגרה ומההתנהלות שלכם, ולא כמשהו ממוסד ורשמי (כמו חוגים למיניהם שגם יכולים לעזור)

וגם עובדים הרבה על ביטחון כמו שכתבת.

תודה🙏🙏

ילד בן 3 צריך השגחה צמודה בחוץ.

אם ילד מציק לבן שלי (3.5) אני אלך איתו למקום אחר, הוא לא צריך להתמודד עם הצקות בגיל כזה.

זה גיל שאני לגמרי מגוננת עליו. בגיל גדול יותר יהיו לו יותר כלים להתמודד.

מסכימה איתך.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

אני בדיוק מתחילה תכף תפילת שחרית (מנסה לכבוד השבוע האחרון של השנה...)

תודה על ההסתכלות, אני אנסה לבקש במילים האלה

אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה

שבע"ה תזכו לשפע בכל התחומים!

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️