גברים מפחדים מנשים חזקות. אמת? בלי הכללה כמובן. אבל תופעה קיימת, נכון?
למה זה כך?
למה אם יש לי עולם תוכן משלי, זה מאיים? למה אם יש לי דעה מגובשת בכל מיני דברים זה מאיים?
למה אם אני לא מפחדת מחתולים זה מאיים?
למה אם אני מדברת בשפה תקנית זה מאיים?
אוף. עייפתי מזה.
זה נכון שלא מחפשים מלחמות בתוך הבית ורבים מעדיפים אשה "מקבלת" יותר.
אין לי שום בעיה עם מישהי עם דעה מגובשת, להיפך - נשמעת בחורה מעניינת.
תהיה לי בעיה (או לא, כי פשוט לא אפגש) עם מישהי שרוצה להפוך הכל לויכוח.
ומה הקשר עברית תקנית?
נכתב על ידי "גבר גבר"
שחוזק אומר מלחמה? או ויכוח? מה הקשר?
ברור שכשיש מישהו עם דעה ומישהו בלי דעה, כנראה לא יהיו ויכוחים, אבל איזה מן קשר זה שרק לדעה של מישהו אחד יש מקום??
הרבה פעמים "אשה חזקה" משמשת כמילה מכובסת ל"אשה בלתי נסבלת".
הגבתי בתוכן שזה דווקא מעניין כשיש דעה ממול.
אל תשכחי שהאיש הוא המוביל וזה גם מה שרובכן מחפשות. זה איזון שצריך למצוא בין הדעה לבין התנהלות הבית.
ובעיני - לראות את אשתי באמת, לשמוע את הדעה שלה, לחשוב איתה ביחד ואז ל" השתמש במנדט" שנתנה לי ולהוביל את הבית.
שגברים לא מבינים נשים (שלא לומר "נשים הן בלתי מובנות, בהגדרה")
ולכן להתנהל מול דמות שהיא גם חזקה מאד וגם אני לא מבין אותה, זה מאיים.
סתם תיאוריה
גברים הם מאד מובנים, בהגדרה.
ואם היא חחשה ואתה לא מבין אותה? מה תרוויח?
אם היא חלשה אז זה לא מפחיד
השאלה היתה למה מפחדים
שהחוזק אמור להפחיד.
למה אם היא חלשה ולא מובנת זה לא מפחיד?
אם מישהו חזק, הוא יכול לעשות דברים שאני לא מעוניין בהם. אם אני לא מבין אותו, אני לא יכול להתכונן לזה ולנהל סיכונים.
אם מישהו חלש, אני יכול להשאיר הכל בשליטה, אני לא צריך לפחד שיקרו דברים שלא ציפיתי בלי שאצליח להתמודד.
מה מפחיד יותר: זבוב מחוץ לכלוב או דוב מחוץ לכלוב?
לדוגמה, אשה עם דעות מוצקות בכל נושא, יכול להיות שהיא תדרוש ממני להתנהל בהתאם. ואני לא יודע מה היא תחשוב כי אני לא מבין אותה.
לעומת זאת אשה שאין לה דעות מוצקות, אני יודע שלא משנה מה תהיה הסיטואציה, אם הדעות שלה יתאימו לי - אסכים איתה, ואם לא - אוכל למצוא איך להתמודד בלי לעשות את רצונה
אם אתה עכבישון או אם אתה אריה.
זהו.
וגברים ונשים זו לא מלחמה שצריך להתייחס אליה עם אסטרטגיות לניהול סיכונים.
המיתוס שאני מכירה הוא דווקא גברים נמשכים לנשים חזקות.
אבל זה ממש לא אכפת לי המיתוסים האלה, במציאות אם מישהו מפחד מזה אז את לא מתאימה לו, את צריכה מישהו ברמה שלך ומעלה לא מישהו מתחתייך.
לגברים יש כבוד בגלל זה הם תמיד הולכים ראש בראש, הם לא צריכים גם אשה ללכת ראש בראש איתה.
המשפט האחרון שלך...
כל האמת על השולחן.
תודה!
ואיפה יש מיתוס כמו שלך??
כן לצערי מכירה את זה מקרוב
אממ את המיתוס הזה אני מכירה מסרטים לא נעים לומר🤦♀️
ובאופן כללי להגיד לך טיפ... הבינה היתרה שלנו זה לדעת איך לומר דברים,
גם אם יש לך דעה מגובשת על משהו, זה חכם להגיד אותה לא עם נקודה בסוף המשפט או סימן קריאה, עדיף להגיד אותה עם שלוש נקודות...
גם אח שלי פעם היה ממש לא מסתדר איתי עד שלמדתי את השיטה לא להלחם אלא לתת כבוד, להתייחס כאילו הוא מעליי, והפלא ופלא הוא הפסיק להציק לי. (זה היה באיזה גיל 13)
כן, זה להקטין את עצמי, אבל אל תהיה צודק תהיה חכם. ככה יש שלום ביננו, ככה הוא מקשיב לי, ככה הוא גם מכבד אותי. זה מאפשר את התקשורת למרות שאנחנו עולמות שונים. הוא אמר לי פעם בגילוי לב שפעם הוא היה רואה אותי בתור חידה. כמו בסרטים המצויירים סימן שאלה מהלך...😅 אנחנו שונים ממש, לא היה לי קל אם הוא היה בעלי אבל אם הוא היה הייתי מסתדרת איתו. כי הוא טוב. כולם טובים ממש.
למה שתפחדי מחתולים? למה שגבר יעריך אשה שמפחדת מחתולים זה לא הגיוני...
לגבי שפה תקנית, אני חושבת שאת בחורה איכותית (שהולכת עם הערכים שלה) גם יותר מהרבה בנות, לא רק בנים. את באופן כללי ברמה גבוהה לאוכלוסיה. את צריכה בחור כזה.
אני לא חושב ש"שלוש הנקודות" זו הקטנה, להיפך.
עדינות זו לא הקטנה. רכות זו לא הקטנה. נעימות זו לא הקטנה. בעיני זו הדרך להכווין למקום שאת רוצה ועדיין לתת לו את מקומו.
ותנוח דעתכן - כולכן סימני שאלה מהלכים בשבילנו.
ויש סיבה שהמיתוס הזה נמצא בסרטים..
לא יכול להיות שעד כדי כך...
וכן, אני חושבת שהמיתוס הזה הגיוני...
חתולה הביאה כמיתוס, אבל את הצד השני - שאת הבאת - מהמציאות.
כלומר, לא יצא לי להיתקל בגברים שפחדו מנשים חזקות וכן יצא לי להיתקל בכאלה שנמשכו לחוזק וכאלה שנרתעו מההיפך.
אולי אפילו מקביל לזה שבנות נמשכות לגבר רגיש
בצד השונה מאיתנו יש משיכה מסויימת ובצד שאנחנו מזדהים איתו יש משיכה מסויימת...
לכל דבר יתרונות וחסרונות
מגניב שראית את זה מהמציאות
הרבה גברים רוצים להיות המובילים, חלקם מעדיפים אישה שקל להוביל אותה.
זה לא משהו רע, זה מסנן את הגברים שלא ראויים ולא מתאימים לאישה חזקה ודעתנית.
אני לא בטוח שאת זוכרת איך נראה עולם הפגישות.
לצורך העניין - אם אפגש עם מישהי שתצפה ממני "להיות ראוי" (בפירוש או בהתנהלות) כנראה שהקשר הזה לא ימשך.
כנ"ל הפוך אגב.
גם אם מתנהלים אחרת ממך, זה לא הופך אותם לסמרטוטים
למרות שאני לא ממש מצליח להבין מה לא בסדר.
יש אנשים שרוצים להיות מובילים, לכן הם מעדיפים להקים בית עם נשים מסוג מסוים.
חזקה דמעיקרא וחזקה העשויה להשתנות.
צור גם היתה "חזקה בים... אשר נתנו חתיתם" אבל בסוף קרה מה שקרה ולא אוסיף את המילים של ישעיהו.
הקיצור, לא נראה לי שיש בחורה חזקה שלא תתרפה ותימס לידי מכוחה, ותחשוב לצאת כשמשון כפעם בפעם וכוחה סר מעליה.
אז אני לא מפחד מאשה חזקה בכלל, כי היא לא תהווה איום לידי.
טוב מאוד שתהיה חזקה, כי לפחות יהיה לי קצת תחרות, ואם היא תנסה להרים את כפיה ולרוץ אחריי, "כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים".
הכל בצחוק,
ברצינות, אני רוצה אשה חזקה.
תתארי יותר למה את מתכוונת ב"אשה חזקה"?
ואיפה זה פוגש אותך בפגישות?
ואיך זה נראה לך יופיע בבית שתרצי להקים ובדינמיקה עם בעלך?
נראה לי שכל אחד כאן חושב על משהו אחר ולכן ריבוי התשובות.
שהדוגמאות שלי מפורטות דיין.
בפשטות, אני מחפשת דינמיקה של הדדיות, פתיחות כנות. לא אגיד שוויון, אבל במידה מסויימת... כן... לא רוצה להוות איום על אף אחד.
לא כל כך ראיתי בדוגמאות שלך פוטנציאל לקונפליקט כפי שאת מתארת. לכן אני שואל.
וכפי שאת שמה לב מהתגובות שלי (כאן ובכלל) - אני הייתי אמור להיות זה שנרתע (לפי תיאורית "המפחדים מאשה חזקה").
ופתיחות וכנות? מה הקשר לחוזק וחולשה? באמת שלא כל כך מבין.
נחית דרגא ונסיב איתתא - "לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה"
יש כאלה חוששים שאשה חזקה תרגיש בסופו של דבר זלזול לגביהם ושאין להם מה לתרום לה בחיים
אלא חשובה. ולא ראינו את המיתוסים האלו על הבדלים אחרים.
ואשה "חזקה" ממש לא חייבת להיות דרגא מעליו.
טוב בכל אופן, כשאני קורא שוב את ההודעה הפותחת, אמנם לא הבנתי איך זה קשור לאשה חזקה
אבל עולם עם תוכן, דעה מגובשת, שפה תקנית, וגם לא מפחדת מחתולים
נשמע אחלה תכונות. בעיקר לא מפחדת מחתולים.. חיסכון בזמן לגבר להגן עליה 
שעכברים הם מגעילים וחתולים לא.
כנל ג'וקים ולטאות זה מעורר בחילה.
הפחד הוא שהגועל הזה יגע בי, חתול לא מגעיל אותי אני אשמח ללטף אותו אם הוא נראה נקי יחסית.
וגם, לחתול אפשר לעשות קישטה, והוא לא יכנס לתוך הבית ועלול לעלות לי על המיטה...
את חזקה באמת?
מזה בדווקא הם מפחדים?
(אולי גברים סתם פחדנים. נמושות כאלה. חסרי אומץ.)
אולי הם בכלל לא רוצים להתחתן וסתם מחפשים תירוצים.
אולי הם לא בטוחים בגבריות של עצמם.
הרבה אוליים יש כאן
לצורך העניין - דעתן. בעל דעות ברורות.
יותר מזה - יש ביניכם דיון לוהט על משהו. איך את מרגישה תוך כדי ואח"כ?
זה מה שהם אומרים.
זהו.
סליחה..
זה מעניין
ולא ממש הצלחתי.
היחיד שעלה בדעתי הוא וונדר וומן?
התכוונתי לסרטים המצויירים או שהיו מצויירים שערכו כדי שיתאים לwoke. אבל מן הסתם גם שם אפשר למצוא דוגמאות לנשים שמחקות גברים כדי להיות נשים חזקות.
(חבל שאין תרגום למושג הזה בעברית)
יש גם בת הים הקטנה שחורה שעושה ראפ, פיטר פן שמחקו כמעט את האינדיאנים ועשו את טינקרבל שחורה, ועכשיו מצלמים שלגיה היספנית בלי הגמדים והשחקנית הראשית לא מפסיקה לדבר על כמה היא שונאת את שלגיה.
לא חושב שאני מפחד מאישה חזקה בגלל שיש לה למשל דעה מגובשת.
אלא שאני מניח, ייתכן שלא בצדק, שאשה חזקה פחות תעריך אותי..
נפקמ שאם הייתי רואה כמה היא מעריכה אותי אז זה אכן לא היה מפריע..
וכמובן מדגישה משלי... זה לא משהו חותך,
המושג של אישה חזקה בדרך כלל לא מתחבר עם המשפטים שכתבת שהם פשוט להיות הבנאדם שאת.
כשאת בכוונה כותבת "אישה" ולא "אדם", את מכניסה את זה לקונוטציה של ארגוני הפמיניזם למיניהם, אלה שאומרות שלא צריך גברים בחיים, אלה שאומרות שנשים הן הכי טובות הכי חזקות הכי מגיע להן ורומסת בדרך את כל מי שלא חושב כמוהן.
שזה גם מה שמתחבר בצורה שלילית עם "אישה חזקה עם דעה מגובשת". אז מה? לכולנו יש דעה במשהו. כולנו כבני אדם ראויים להישמע ולהשמיע את הדעות שלנו. זה לא קשור להיותי אישה.
אישה באה לידי ביטוי בדברים אחרים. ולרוב זה באמת הפן היותר רגיש, אולי נראה יותר 'פסיבי' למרות שהוא ממש לא אבל אם לכתוב ככה עוזר לתפוס את העניין אז למה לא.
אישה שיודעת מה היא רוצה מעצמה היא הכי נשית שיש. אישה שיודעת לדרוש כשמשהו חשוב לה, ויודעת להתפשר כשהיא רואה את הצד השני ורוצה שיהיה לו טוב.
אישה שלא מתנצלת על מה שהיא. ותגידי הכי בגאווה את מה שאת אוהבת לעשות.
לי יש חולשה מטורפת לכלבים ואני ממש צריכה להתאפק כדי לא ללטף כל כלב שאני רואה, ונפגשתי גם עם גברים שפוחדים מכלבים. זה אומר שהם לא גברים או שאני לא אישה כי אני לא פוחדת? לא. זה אומר שהם אנושיים וזה הפחד שהם מתמודדים איתו והכול טוב.
מצד שני אני שונאת חרקים ואני עפה על זה שאני קוראת לו להרוג עכביש חח זה גם מחזק לו את הגבריות וגם אני יודעת לבקש ממנו משהו שקשה לי, וזה ממש כיף.
(דוגמא קטנה רק, כן? חחח)
ובפן יותר אישי- אני יודעת שבמבט חיצוני יש לי דמות של "אישה חזקה", וזה הרתיע כמה שיצאתי איתם, ואפילו את הבחור שלי, אבל עם הזמן הצלחתי להיפתח ולפתוח את החולשות שלי, את הסדקים שלי, והפכתי להיות בנאדם ולא איזה משהו שלם מאוד ומרוחק מאוד.
האם הוא מרגיש גבר מצד עצמו או שהוא מרגיש שכדי להרגיש כגבר הוא צריך שאשה או הסביבה שלו יגדירו אותו כגבר.
בדרך כלל גברים שמרגישים גברים מצד עצמם לא תהיה להם בעיה עם אשה חזקה, כי הדבר אינו משפיע מבחינתם על גבריותם מכיוון שהם אינם מחפשים את האישור החיצוני להם לגבריותם.
לאומת זאת גברים שמרגישים כגברים כאשר הם מקבלים את האישור מאשה או הסביבה שלהם, אז אשה חזקה נותנת להם להרגיש מאויימים, בדומה לגבר חזק יותר שיתפוס את העניינים כשהוא נכנס "למרחב" שלהם, כי ההרגשה שלהם להיותם גברים, מבחינתם מגיעה מחוצה להם ולכן גם צריכה אישור חיצוני להם.
יש עוד סוג של גברים שלכתחילה מחפשים נשים חזקות כי הם רוצים להיות מובלים ושהאשה תוביל ותקבל את ההחלטות.
והפעם בהתייחסות לדוגמאות שהבאת. כנראה שבאמת בהן פגשת את זה.
עולם תוכן ודעה מגובשת - כפי שכתבתי, יכול להיות מאוד מעניין. השאלה איך זה מופיע.
אם זה בהתנגשות בלתי פוסקת ובלי לתת להשלים משפט זה אכן יכול להרתיע.
כפי שכתב לירן:
אולי בלי לשים לב את משדרת בעיקר את זה? - לקראת נישואין וזוגיות
ובעיקר סוף דבריו - אנחנו מחפשים אישה, לא חבר (וגם לא להיות החברה הכי טובה שלך). זה לא אומר שצריך למחוק את הדעות, פשוט למנן ולראות באיזה אופן להביא.
כאמור, בצורה טובה זה יכול להוביל להפריה הדדית.
בנוסף - יפריע לי מאוד הבעת דיעה תקיפה בדבר שלא מבינים בו (לעומתי).
אביא דוגמא שלי מעולם הפגישות - אם נפגשתי עם אחות (מקצוע) והיא מספרת לי על משהו שקשור מקצועית לעבודה. אני בד"כ אומר " אני יודע שאני לא מבין\חווה את זה כמוך אבל..". אחרת זה מרגיש ממש כחוסר הבנה מוחלט של מי שמולי. מצפה גם כך כלפי.
יש גם ובעיקר מקום שרוצה להשפיע - אני רוצה לתת לאשתי הרבה דברים. כחלק מזה הוא גם שתשמע ברצון את דעתי. אם עולם התוכן בא על חשבון יכולת הקבלה (וזה ממש לא חייב להיות כך) זה ירתיע.
לגבי פחד מחתולים - לא יודע. אולי יש את הצד של ה"גבר המגונן" שחסר להם. באמת שלא מצליח לתאר לעצמי את הסיטואציה.
לגבי שפה תקנית - גם אני ככה. אמנם אני מעריך שאם יעירו לי במהלך שיחה זה באמת יעצבן. אתה בא לפגוש מישהי ולדבר ולא לקבל שיעור בלשון.
*יוצאי דופן כמובן אלו שכותבים "אני ילך" "אני יעשה". לאנשים האלו שמור מקום מיוחד בעולם הבא עם עשרות מורים ללשון שימרקו את הזוועה הזו.
(מה שמעלה את השאלה האם גן העדן של האחד יכול להיות הגיהנום של השני).
השתדלתי לענות לפי מה שהבנתי מדבריך. אשמח אם תגיבי, מעניין אותי איך הצד השני רואה זאת.
ובאסה 
לדבר עם פוטין שישלח לך כוחות? 🙃
יותר דחוף לי.
ולהשלים שעות שינה.
עוד שעתיים שלוש של ריכוז וסיימתי.
שלא קשור ללפחד או לא לפחד מחתולים. יש גברים שרוצים להיות מס' 1 במשפחה ולכן יירתעו מאישה שטוענת לאותו כתר בדיוק.
ושלטו בשני האוכלוסיות שבמעמד מוחלש - נשים וילדים.
כיום עדיין ישנם שאריות מאותה תפיסה מעמדית שגורמת לאיום הזה.
הצעה שזורק.
לזה שזו המציאות שנוצרה. זה לא קרה סתם. יש כנראה משהו בטבע הגברי ששואף למעמד של שליטה וכח.
(סליחה, אני לא פמיניסטית פרוגרסיבית. לא לזרוק עלי עגבניות... אולי במקום המתוקן של זה זה הרצון להשפיע)
גברים היו חזקים פיזית וניצלו את מעמדם. ברור שזה בעיקר.
היום כבר כוח פיזי הוא לא הדבר היחיד שמכתיב את העולם אז לכן זה הפסיק.
לקרוא תגובה כזאת מהצד הגברי 🤭
מהותניות רכה זה הדבר הבא.
מסתכלת על העולם כאיזה מאבק בין המינים ולא כהשלמה הדדית.
עזוב רגע את אומות העולם - אתה באמת חושב שאבותינו "שלטו" בנשים המוחלשות שלהם?
אני לא תומך בתפיסה פמינסטית באופן גורף אבל היא צדקה שהיתה מלחמה וכנראה שיש מלחמה מסויימת בין המינים.
ת'אמת אמרתי את דברי מהקלטה ששמעתי בשיעור של הרב דרור טוויל.. הוא סיפר בתחילת השיעור שהנשים והילדים היו במעמד פחות פעם.
לא סתם חילקתי בינינו לבין אומות העולם.
בקצרה - הפמיניזם הוא התשובה הלא נכונה לבעיה אמיתית (בעולם ולצערנו טפטפה גם לעמ"י).
אכן אישה היתה חפץ בעולם הישן. הבעיה שבמקום לרומם את הנשיות החליטו להפוך את האשה לגבר (למחצה לשליש ולרביע) ומשם מגיעות המחלות של העולם המודרני.
לא זו דרכנו.
גם נשים יהודיות לא ידעו קרוא וכתוב..
ואני לא מבין למה אתה עונה לי ביחס לפמיניזם, אני לא ייצגתי את הפמיניזם, אגב, יש כמה סוגים של פמיניזם ולא כל הסוגים מוחקים את ההבדלים בין איש לאישה.
פמיניזם זה לא רק הפתרון זה גם ניתוח המציאות. כמו תאוריה, התאוריה הזאת רחוקה להיות מושלמת. האם היא זיהתה גם דברים נכונים? נראה לי שכן. היא צדקה בכמה נקודות.
כתבתם יפה, מגוון ומעניין.
אין לי פנאי להגיב לכל אחד באופן אישי.
אז תגובה כללית:
אני מבינה שלגבר חשוב להיות במקום משפיע.
איכשהו, התפיסה היא שהוא אמור להשפיע בתחומי הרוח, הדעת, ובכל מה שקשור לתיפקודים הישרדותיים.
מהסיבה הזו, גברים לעיתים קרובות נוטים להרתע (לא לפחד, חלילה) מנשים חזקות.
אישה חזקה לתפיסתי, היא*לא* אישה כוחנית.
היא כזו שיש לה דעה עצמאית, חשיבה עצמאית, ואיזשהו חוסן.וכן, היא מעוניינת שיקחו את דעתה בחשבון, באופן שווה ערך, הדדי. היא לא מחפשת *שליטה* היא מחפשת מקום (זה על קצה המזלג).
אלא שבקרב גברים רבים, פרופיל כזה נתפס כאיום על "גבריותם", כי אולי, באופן מהותני, או שלא, גברים נטו להיות בעלי הכח, השררה, וממילא הדיעה. ואם יש מולם אישה דעתנית אז במה מתבטאת גבריותם...
מבינה את המצב הזה.
ויש 2 אפשרויות להתמודד איתו:
1. נשים חכמות/ דעתניות (אם תרצו, הפרופיל של בנות צלופחד) צריכות לחפש דווקא גברים העולים עליהם בחכמה וברמת משכל, כך האיזון נשמר.
(וזו הסיבה כנראה שנשים כאלה חוות הרבה גברים כפחדנים מולן. זה לא שהם פחדנים, הם פשוט מרגישים שאין איזון כוחות, ושנלקחה מהם עמדת המשפיע)
2. אפשרות נוספת היא, להרחיב את מנעד התפקודים הגבריים והנשיים. מי אמר שההשפעה והקבלה צריכות להימדד דווקא בתחום הדעת ובתחום התפקודים ההשרדותיים? מה עם התחום הרגשי למשל? לא עולים לי כרגע תחומים נוספים, אבל בעיני בהחלט ייתכן מצב בו האישה דעתנית יותר, אבל היא לגמרי בעמדת מקבלת מהאיש שלה בתחומים אחרים.
עד כאן נאומי להיום.
מוזמנים לסתור, לחלוק, להסכים
להתווכח, ואפילו לזרוק עגבניות.
היו שלום ולילה טוב
לא כל כך ברור לי הערבוב בין "חזקות" למוכשרות\חכמות וכו'. ממש לא מחייב.
פגשתי לא מעט נשים מוכשרות הרבה יותר ממני שהיו שיא הענווה והקבלה.
ובגדול - לא מסכים עם החלוקה שעשית. בעיני מגיעה מתפיסות יותר חיצוניות של ההבדלים בין איש לאשה.
כולי מיץ עגבניות עכשיו.
הסברתי מה זו אישה חזקה בעיני.
הסברתי שבעיני חוזק הוא לא כוחנות. חד משמעית, לא.
ואישה חזקה היא לא רק מוכשרת וחכמה, היא גם כזו שרוצה שיהיה מקום שווה לדעה ולחכמה שלה. לא כי היא לא מקבלת, ולא כי היא לא ענווה. היא פשוט גם אדם, עם דעה ושכל, ואין סיבה שלא ישתמשו גם במשאב הזה. ואין סיבה שזה יהיה בדיעבד.
לגבי החלוקה, מוזמן לפרט עם מה בדיוק אתה לא מסכים, וגם, איפה לומדים את התפיסות היותר פנימיות? (שואלת ברצינות)
איפהשהו בשרשור תיארתי מצב שבו אני רואה את אשתי באמת, מתייעץ איתה, שוקלים ביחד את הדברים ואז מקבל החלטה.
איך התיאור הזה בעיניך? סביר? נורא? צריך שפצורים?
וזה בסדר, את ממילא אדומה. אז קצת דביקה בנוסף.
לא אישי.
אבל אם הגבר הוא זה שמקבל את ההחלטה, בכל מצב, זה לא אידיאלי.
בעיני לכל זוג צריל שיהיה מנגנון קבלת החלטות. אבל שיתן מקום להחלטות של שניהם. (במידה שווה/ במידה מהותית/ במידה כמותי/ במידה איכותית....)
שמעתי פעם רב (די ליברלי יש לציין) שאמר שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד.
האיש הוא ה"שר", המנהיג. מביא את הכיוון והאידיאלים והאשה היא ה"מנכ"ל" שמוריד את זה לשטח.
שר כידוע נבחר ומנכ"ל זו משרת אמון..
למעלה פירטתי וכתבתי שאני "מממש את המנדט שנתנה לי". אני לא משתלט על אישה ברחוב, אני מוצא מישהי עם שאיפות דומות לשלי שסומכת עלי שאוביל את הבית ליעד המשותף שלנו ואאפשר לה להתמקד בדרך לשם.
ברור שבפרקטיקה תהיה חלוקת תחומים על פי יכולות וכשרונות אבל זו הרוח המובילה.
וממש מעניין אותי מה הנשואים כאן יגידו.
@נפש חיה. (מדי פעם באה לייעץ..)
יהיה אור הלבנה כאור החמה. והעתיד לבוא הזה כבר כאן. לפחות לכל מי שסובר שאנחנו באתחלתא.
וואי ממש לא מסכימה עם הגישה.
אני מחפשת *שותף* לחיים. לא שר.
לגבי השאר - מה שטוב לך כמובן.
בעיני אגב זה לא סותר שותף, כל עוד מבינים ששותף זה לא "זהה".
היתה, שתופעות הפמיניזם לסוגיהן ( ויש כאלה שאני מוקיעה ממש)
הן אבן דרך להכשרת העולם לימים של לעתיד לבוא בו עתיד אור הלבנה לעלות. וזה תהליך שכבר מתרחש בהווה, גם אם באופן לא מתוקן.
בדומה למה שאומר הרמבם על התפתחות הדתות הגדולות שהן אבן דרך ומכשירות את העולם לקראת האמונה בא-ל אחד.
לא מסכים ספציפית עליהן אבל מבין את עמדתך.
אגב, גם לעתיד לבוא אור החמה יהיה כאור שבעת הימים
אני נשואה, ובד"כ לא מגיבה כאן, אבל פנית דווקא לנשואים..
כשהתחתנתי, בהחלט לא בחרתי בגבר שיחליט בשבילי ובשביל הבית. בחרתי שותף לחיים. אנחנו מגיעים ביחד להחלטות, תוך כדי דיונים והתיעצויות. אין מצב שבעלי יחליט משהו בניגוד לדעתי, וכמובן גם להפך.
יש מקרים נקודתיים בין אפשרויות שקולות שאבקש ממנו במפורש שהוא יחליט, וכנ"ל גם הוא.
וכן, אנחנו מובילים יחד את הבית בכיוון שאנחנו רוצים. כמובן יש תחומים שונים שאחד מאיתנו מבין יותר מהשני, וההובלה בהתאם, אבל זה עדיין ביחד, תוך כבוד הדדי.
ואני מאוד מאוד מעריכה את בעלי וחס וחלילה לא רואה בו סמרטוט. אלא גבר שבטוח בעצמו ובגבריותו, שלא צריך שאמעיט את עצמי בשבילו.
כמה מהתיאורים כאן על ענוה מזוייפת או תיחמונים נשיים מאוד מצערים, שבעל לא יכול להכיר בחוכמתה וכו' של אשתו והיא צריכה להשתמש בדרכים עקיפות. זה ממש בדיעבד ולא לכתחילה לדעתי.
אני חושבת שהערכה הדדית היא יסוד חשוב מאוד בנישואים. אם גבר מפחד ממך הוא באמת לא בשבילך.
מה שכן חשוב מאוד והוזכר פה בשרשור זה הענווה בדיון, לשני הצדדים. מאוד נדיר שמישהו צודק ב 100% לדעתו, ותמיד ראוי להקשיב לשני.
כי באמת, הרבה פעמים אפילו כשאנחנו ממש בטוחים במשהו, נגלה שיש משהו, ולפעמים הרבה, בדברי השני.
לכן, אולי כדאי לך לבחון את עצמך, אם אולי בצורת הדיבור את מאוד החלטית וגורמת לצד השני להשתבלל קצת, ולהרתע. לא בגלל שאת אישה וזה מרתיע בנשים, אלא בגלל שזה מרתיע לדעתי אצל כל אדם. (גם בדיון בין 2 נשים למשל)
שיהיה לך המון הצלחה
אני מה זה לא אחת שמביאה את עצמה בלי לתת מקום למי שלידה. ממש לא.
אבל בסדר, איך אמרה לי מישהי פעם פעם? את צריכה בולדוזר.
כנראה צדקה מה לעשות.
יש לי יכולת "לדרוס". זה נראה לי הדבר הכי נורא בעולם.
אני רוצה מישהי שתרצה להיות איתי, לא מישהי שאני צריך להלחם ולהתגבר עליה חלילה.
בולדוזר משתמש ביכולות הפנימיות שלו, בהנעה שלו, כדי ליצור, לבנות, להניע דברים.
אבל ההנעה שלו והיכולות הפנימיות שלו גדולות פי כמה מאלה של קורקינט חשמלי. אם תחבר הנעה של בולדוזר לקורקינט הקורקינט יתרסק והמנוע יישבר
עניתי בקצרה. בהקשר שלה הכוונה מישהו עם רצון חזק ממנה שיזיז ככה דברים.
לא רוצה דבר כזה.
חזק מספיק כדי להכיל עוצמה. עוצמה/חוזק/כוח לא סותר עדינות ויכולת להכיל אחרים. להיפך, לדוגמה - הורים חזקים יכולים להתמודד עם ילד מתפרע, הורים חלשים יגיבו בצורה (שעלולה להיות) לא נכונה כי הם לא מסוגלים להכיל את הסיטואציה
שהחברה התכוונה. וכך גם ענתה היא (להבנתי).
ועוד בהתחלה אמרה שהחברה צודקת..
ולמה היא התכוונה אבל?
למה היא חושבת ככה?
והעוצמתית הזו,
גם באופן נעים יותר, עדיין מצריך מישהו חזק?
במה העוצמה מתבטאת?
דיברת על מי מחליט בבית, ועניתי לך איך זה אצלינו - שותפות מלאה. לא בעל שאצלו המילה האחרונה. אני סומכת על בעלי בדיוק כפי שהוא סומך עלי, ובהחלטות חשבות ומהותיות נראה לי נורא שאחד יכפה את דעתו על השני/ה, בלי קשר לכמה התייעצו בו/בה קודם.
אולי באמת לא הבנתי על עניין שר ומנכ"ל מה זה קשור, אבל נראה לי שחשוב לך מדי לתת תפקידים מוגדרים לבני הזוג, בעוד בחיים הכל זורם יותר.
דיברתי על הובלה ואחריות בשיתוף מלא.
ברור שכאשר מסכימים אין בעיה. ברור גם שכאשר מקשיבים ואחד מבין שהשני צודק גם אין בעיה. ברור גם שלכל אחד יש את התחומים שבהם הוא מבין ועליהם הוא אחראי.
את כל אלו כתבתי בתגובה המקורית.
השאלה מה קורה בשאר המקרים.
זה ברמה הפרקטית.
ברמה העקרונית - כן. אני מתכונן להוביל את הבית מבחינה תורנית (שהיא החשובה לי ביותר). מחפש מישהי שתרצה שאוביל אותה ביחד לאותו יעד.
למה דווקא שהמילה האחרונה כשאין הסכמה תהיה של הבעל? יכול להיות שתהיה עדיפות דווקא למי שרוצה להשאיר מצב קיים לעומת מי שרוצה שינוי... קשה לי לחשוב על מקרה מהותי וראה לי במקרים כאלו מאוד בעייתי אם לא מצליחים להגיע להסכמה. ב"ה אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא כזו אצלינו.
ואני מתייחסת לדברים שנוגעים לשני בני הזוג ולבית.
לא ברור לי למה את מסתכלת על זה כ"המילה האחרונה".
אני מחפש מישהי שתסמוך עלי שאם אני מקבל את ההחלטה זה בגלל שזו ההחלטה הנכונה ולא בגלל שזה מה שאני רוצה.
ועושה עבודת המידות על עצמי לעשות את זה. לקבל החלטה נכונה ולא את ההחלטה "שלי".
מורכב.
שאלה - את חיפשת בעל מוביל?
ולא אשתך?
באותה מידה כדאי שאתה תסמוך עליה שגם היא תבחר את ההחלטה הנכונה לבית ולאו דווקא לפי הרצון שלה.
לשאלתך, אני לא הסתכלתי על עניין הנישואים כמו שהרבה נראה שמסתכלים פה, עם הגדרות של מוביל-מובלת, נותן-מקבלת.
אני חיפשתי גבר שאוכל להישען עליו, שיתן לי תמיכה ריגשית ורעיונית. לא גבר שיחליט בשבילי דברים - אני אולי אגיד את דעתי ואז אשב בפאסיביות כשהוא מחליט. כמובן, באותה מידה אני אתמוך בו - זה נראה לי חשוב מאוד גם לגברים.
לגבי החלטות, דווקא להפך, גם בדברים שאולי פחות מדברים אלי, בגלל שהם חשובים לבית ולמשפחה אתאמץ ללמוד ולהבין כדי שנגיע להחלטות ביחד והעול יהיה משותף. למשל השקעות כספיות לילדים.
אחכה לתגובות נוספות.
אשמח אם תרחיבי
שאוכל לדבר איתו על מה שקשה לי או כשיש לי בעיה, ויביע אהדה והבנה, כשצריך שינסה לעזור או לייעץ.
שיתמוך במה שאני רוצה לעשות ובהחלטות שלי.
כשאני לחוצה ממשהו ונכנסת ללופ אז שיהיה נוכחות מרגיעה ומייצבת.
כמובן, הכל הדדי, גם אם אולי במינונים אחרים
זה לא בהכרח אומר להיות מוביל. זה יכול כמובן, אבל אלה שני דברים שונים.
זה בהחלט הגיוני. (שיערתי שזה הנושא שיותר נוגע בך)
כלומר, ישנה הבנה שבמקום הזה, בתור אחד שכנראה יותר מצוי שם מתוקף היותך איש, אתה תהיה המתווה.
וזה יכול להיות ככה בכל תחום אחר: התנהלות כספית, חינוך ילדים, עיצוב הבית וכו'. אפשר בהחלט להיכנס לזוגיות כזו שיש מישהו אחד שיתן את הטון בדבר הזה. ואפשר להחליט שהוא יתן בהכל (או היא). מה שמתאים להם כבני אדם.
אבל אין דיפולט.
כלומר, בהחלט יכול להיות (וזה בסדר שתרצה בזוגיות כזו ואישתך תשמח בה ג"כ) אבל הוא ממש לא מוכרח.
אין צורך שיהיה מישהו מנהיג או מחליט או שר. לא באופן רגיל ולא באופן שלא מסכימים. וגם המקום שזוג מחליט שמישהו יהיה נותן הטון, זה לא ממקום כזה.
אין שום סיבה לחשוב שכאשר לא מסכימים היא תסמוך עליך שאתה יודע מה אתה אומר, ולא אתה תסמוך עליה שהיא יודעת מה היא אומרת.
שוב, בנושאים שיש אחד מבני הזוג שהוא יותר בר סמכא, הגיוני (לא ממקום של מנהיג ומוביל בקשר) שדעתו תהיה כבדת משקל יותר.
כתבת יפה
קול שפוי מרענן
טוב שיש כאן נשואים
זה לא משנה מה מקובל מבחינת תיפקודים מגדריים,
משנה מה יגרום לך להרגיש שאת עם "גבר",
וזה תלוי הרבה באילו תנאים הגבריות שלו תוכל להתבטא.
תנאים שיותר מעודדים הבעה גברית - הם תנאים יותר נשיים, מקום שיש בו חכמה נשית לא ישירה.
ישירות משולבת בקורטוב של חכמה אלו תכונות לא נשיות?
גיוואלד.
השאלה איך ממשיכים מכאן הלאה.
כנראה יש לי עוד מה ללמוד על גבריות ונשיות והדינמיקה ביניהן.
למרות שבא לי מאד להמשיך להאמין שיש מישהו שזה יתאים לו גם ככה.
עובדה שיש נשים ישירות נשואות..
לגבי תהליכים - אני רואה שככל שהדרך מתארכת הרגשת החסרון מובילה לחפש את החסר. זה מופיע גם בדברים האלו. מנסיוני לפחות.
ולא דווקא ככה ולא אחרת.
את תמצאי את האחד שמתאים לך בדיוק.
ברור לי שיש כאלה שזוגיות שבנויה על המסגרות שאת מתווה, מתאימה להם
וברור לי שיש כאלה שלא.
וזה בסדר גמור. מעייף. מתיש. מתסכל. אבל בסדר גמור. וכנראה בסוף ישתלם.
לנו כבני אדם תמיד כדאי לעשות חושבים האם משהו בדרך או בחשיבה שלנו פגום: אולי אנחנו נעולים על משהו לא מהמקום הנכון. אולי נוכל לתת לזה נופך אחר שמבטא את הרעיון באופן שלם יותר. וכו'.
אך כל עוד אנחנו לא שם, אין שום סיבה לחשוב שמה שאנחנו חושבים שמתאים לנו, לא טוב.
האישה מובילה את הדברים הקשורים אליה, הגבר מוביל את שלו, בכל הנוגע לדברים משותפים ששיכים לשני בני הזוג מקבלים החלטות משותפות באמצעות תקשורת טובה, ראית שני הצדדים, חיבה והתחשבות.
יש הרבה גברים שלא רוצים את האישה כשותפה, אבל יש כאלו שכן.
אני חיה בשותפות מלאה, אין מוביל ומובל, אין פחד מדעותי, כל אחד חכם בתחומים שלו ואין השוואה או צורך להיות יותר.
לשם אני שואפת.
שהוא יוביל אותי ומאוד חשוב לי להרגיש ביטחון ממנו
אבל עדיין מבינה אותך
איך זה יראה בעיניך? ממש מעניין לשמוע.
חוסר ביטחון לידי או שההצעה שלי גדולה עליו
זה הכל
ואני חושב שמה שהצגת פה את הפי קיים אצל לא מעט בנות.
אולי זו שאלה בהבנה מה תפקידו של מוביל והאם זו קבלת החלטות,
או לחילופין מה מפריע כ"כ בתחושה שהוא מחליט אם בסוף הרי הוא זה שמוביל.
בשם מי אתה מדבר לא הבנתי ?
בהרבה דברים .. החל מהודעות שהוא יזום את השיחה הראשונה שהוא יוביל לשם
שהוא לא ימרח את הקשר שהוא יהיה על זה .
הרבה דברים
לתת לשני להביע את הדעה שלו, ואז לטפטף את הדעה שלי אבל בלי לחפש להיות צודקת אלא כחלק משיח "אני חושבת ש.."
לגבי עולם תוכן, לדעתי העניין הוא בהגשה, לעטוף בעטיפה נשית, לשתף בטיפטופים כל פעם עוד שיתוף קטן אם בכלל, ובמקביל לשים דגש על שידור של פניות וזמינות, שיש מקום ופניות לגבר, שיש בו עניין וחשיבות. כי בסוף הוא מחפש מקום
היא קיבלה בעל מושלם בעיניה אבל שלא כמו שהיא ציפתה, היא רצתה אברך והוא היה עובד, היא רצתה בלי סמארטפון והוא היה עם...
בקיצור כמה זמן אחרי החתונה הבחורצ'יק הולך ללמוד. כל המשפחה שלו אומרים לה "מה עשית הוא שנים עובד איך שיכנעת אותו?" ואז היא אמרה להם "פשוט, לא הכרחתי אותו לכלום, רק אמרתי לו במה אני מאמינה, שיעשה מה שהוא רוצה..." זה מדהים. באמת. זכו.
צריך לדעת ש"מתחתנים עם מה שיש". לא להגיע עם ציפיות לשנות כי זה עלול להוביל להמון צער.
כל מה שמעבר - בונוס.
צריך גם להזהר מ"תסמונת האישה הנודניקית". אין בעיה להשפיע ולבקש בעדינות, צריך להזהר מלנג'ס.. בשביל זה יש בינה יתרה 🙂
זה יכול ממש להביא למפח נפש. של שני הצדדים.
את כל הבילבולי מוח שכתבו לך
תהיי את
לפעמים באמת בנים נרתעים ממשהו שגדול עליהם
כל עוד באמת באמת בעין טובה זה בעיה שלהם
מה תחיי כל החיים עם גבר שמרגיש שאין לו ביטחון לידך?
למה בגלל שאת חכמה ? יפה? טובה?
המשפטים שגברים שהם ילדים זורקים במצב כזה הם מאוד נוראים. למה? כי הם לא מרגישים שהם יכולים להיות הגבר שלך .. שהם לא מספיק יהיו טובים בשבילך
זה בעיה שלהם בלבד
תהיי את עוד יבוא הגבר שיהיה גבר ולא ילד
נכון יש הרבה ילדים
אבל מה ששלך יהיה שלך
אל תתנצלי לעולם על האור שלך
תמיד אני מרגישה שאני צריכה להתנצל עליו
לא, נגמר הסיפור
♥
אפשר לראות במהלך השרשור הזה פרשנויות רבות ושונות למונח "אישה חזקה", כאשר הדיון שהסתעף ממנו נוגע בנקודה של הובלה, ולכן אתייחס אליה תחילה.
אני מאמינה שנישואין הם ברית, בניגוד לחוזה. בברית, אני ואתה הופכים להיות אנחנו, ישות חדשה, ולכן זוגיות בעיני היא המקום ששנינו תורמים ליצירת האנחנו. בחוזה, אני ואתה נשארים שני צדדים נפרדים, אך מגדירים בינינו חלוקה ראויה. בעיניי, חלק מהתגובות כאן מתארות זוגיות כשותפות עסקית, ולדעתי ראוי לחפש בזוגיות את הברית מעבר.
אני לא מחפשת להיות מובילה. אני לא מחפשת להיות מובלת. אני מחפשת שותף. יש ציטוט שמיוחס לאלבר קאמי: "אל תלך לפני - כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך אחרי - כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצִדי והֶיֶה ידידי." אני מחפשת מישהו לצעוד יחד איתו, לא מישהו שיהווה עבורי מנהיג או מונהג.
באופן אישי, כואב לי לקרוא את הדברים של @לאצעיר: "אני מתכונן להוביל את הבית מבחינה תורנית (שהיא החשובה לי ביותר). מחפש מישהי שתרצה שאוביל אותה ביחד לאותו יעד.", "אני מחפש מישהי שתסמוך עלי שאם אני מקבל את ההחלטה זה בגלל שזו ההחלטה הנכונה ולא בגלל שזה מה שאני רוצה."
זה כואב לי כי לכאורה אתה אומר שהעול של החינוך, של הכיוון התורני הוא במנדט שלך, ולה אין שום מקום במנדט הזה. בינינו, מי יהיה עם הילדים יותר? מי יתעסק בחינוך שלהם באופן ישיר? האם אישה שמקיימת אורח חיים תורני כפי שאתה מגדיר אותו, לא נמצאת במקום שיש לה מה לתרום לפן הזה של הבית? הרי ברור כאן שאנחנו לא מדברים על משהו הלכתי שבו יש פסיקה ברורה ושהיא תקבל את המנהגים שלך. אנחנו מדברים בעולם השקפתי, ואני מצפה שבזוגיות אתם תבנו איזשהו יעד משותף, לא שהיא תצטרף אליך לעד שאתה קבעת בעצמך. דבר שני, המשפט השני בעיניי מלא יוהרה. מה, אתה לא יכול לעשות טעויות? למה אתה חושב שתמיד ההחלטה שלך תהיה נכונה? האם זה שלמדת יותר ממנה אומר שבהכרח ההחלטה שלך היא הנכונה? האם תמיד ההחלטה הנכונה היא גם ההחלטה המוצלחת? האם לא נכון להגיד שאם יש לנו התלבטות בנושא התורני, זה לא בהכרח שאני הצודק, אלא שיש כאן מקום לפנות לגורם אחר, נניח רב המקובל *על שניכם* ולהתייעץ איתו?
נתת דוגמה על אחות, ואמרת משפט שמסתייג ומביע את עמדתך – בעיני יש מקום לזה בזוגיות, גם השני מבין יותר טוב ממני. אם אני אחות ובעלי לא עוסק בתחום רפואי – אני לא הייתי רוצה להחליט את כל ההחלטות הרפואיות בלי לדבר איתו, בלי להתייעץ איתו, בלי לשמוע את דעתו. לא כי הוא מבין יותר טוב ממני, אלא כי אני מעריכה את דעתו, כי אני רוצה שיהיה מעורב, כי גם לו אכפת, כי גם הוא שותף. ומוזר לי שאתה רואה את זה כברור מאליו בתחומים אחרים, אבל לא בתחום התורני.
באופן אישי, ההסבר שלי למיתוס: אישה חזקה בעיניי היא אישה שעוד לא נחשפת לפגיעות שלה, לרובד הפנימי והעמוק שלה, אלא נתקעת בקליפה החיצונית. ובמילים אחרות: ברור לכולם שלא מדובר כאן על הגדרה פיזית, אלא על משהו פנימי. ובמשהו הפנימי הזה, זה לא שחור-לבן – יש בי חוזקות וחולשות, כמו כל אדם. ומי שרואה את העולם כחלוקה ברורה של חזק מול חלש, ושופט אותי כך – אני שמחה שפוסל אותי על ההתחלה.
(וכאן צריך אולי לשאול מה זה ההפך מאישה חזקה. אם נתייחס למה שהוגדר כאן, גם אישה 'מובלת' – זה רדוד לראות אותה בצורה כזאת בכל תחום בחיים, אלא יש צדדים לכאן ולכאן.)
לצורך העניין, אני מבינה למה אפשר להגדיר את אורית סטרוק כאישה חזקה – היא נמצאת בתפקיד ציבורי. מצד שני, לי אין שום הכרות איתה, ובניגוד למה שכתב לירןן – בעיני ייתכן מאוד שמחוץ לזירה הפוליטית היא בהחלט משדרת רוך, חמימות, אהבה, קבלה. אלו לא דברים סותרים בעיניי. אולי היא מאוד דומיננטית כלפי חוץ, אבל כלפי פנים היא אחרת לחלוטין. ואני חושבת שחשוב להדגיש את זה, בעיקר בגילאים המבוגרים יותר – כי ייתכן מאוד שבשנות הרווקות המתארכות, אותה רווקה סיימה תואר ראשון. ושני. והתקדמה בעבודה שלה. והיא כבר מנהלת. וכלפי חוץ, במסגרת העבודה, יכולה להיראות אישה מאוד חזקה – דעתנית, מובילה וכו' – ושדווקא במקום הפנימי, הביתי, האישי היא ההפך הגמור. אז לכן @חתולה ג'ינג'ית - לא הייתי משקיעה בזה יותר מדי אנרגיות. אני מחפשת מודל מסוים של זוגיות, ואם מישהו מחפש מודל אחר של זוגיות - אני מאחלת לו בהצלחה ועוברת הלאה. הוא לא רלוונטי עבורי.
והערה לסיום: אם נתייחס לאישה חזקה כאישה דעתנית, בעלת דעות ברורות, שרוצה לכפות את דעותיה על האחר – ונהפוך את זה לגבר, למה שמישהי תרצה להיות בזוגיות שבו אין מקום לדעתה? או אולי "גבר חזק" אתם מגדירים בצורה שונה?
שתלטנות אינה עוצמה
דעתנות אינה חכמה
אדיקות דתית אינה תורה וקדושה
שאלה
מה תפקידו של שר בממשלה?
למה שהוא יקח מנדט על חינוך לדוג'?
מהו המנדט הזה בעצם? להחליט נגד דעתם של אחרים?
למה שניתן לשר להתוות את המדיניות שהוא רוצה בה? דעתם של האחרים אינה חשובה?
אני לא חושבת שנכון להסתכל על זוגיות כממשלה, ובטח שלא בישראל. (ומקווה שלכולנו תהיה זוגיות יציבה יותר...)
בישראל, השרים (כמעט ללא יוצא מן הכלל) הם ח"כים, ותלויים בציבור הבוחרים שלהם.
בהתווית המדיניות של תחום משרדם הם מטמיעים אידיאולוגיות הרבה יותר נרחבות.
אם אשווה את זה לחברה פרטית, ל'שר' של החברה יש אינטרס לרצות את המשקיעים (שמתבטא לרוב בהגדלת הכנסות), ולא להטמיע אידיאולוגיות לתוך המערכת.
שר בישראל כפוף להסכמים קואוליציוניים ולראש הממשלה (שיכול לפטר אותו, ע"ע גלנט), כך שדעתם של אחרים בהחלט חשובה.
אני מצפה ששר יתייעץ עם אחרים, בדגש על המומחים בתחומם, והתפקיד שלו זה לקבל את ההחלטות המקצועיות מתוך מערכת שיקולים רחבה.
זוגיות זה לא מערכת פוליטית.
אנחנו לא עומדים לבחירות.
אני לא רואה כאן מנדטים.
וזה די הזכיר לי את השרשור הזה:
מה אתן מחפשות יותר, חבר או שותף? - לקראת נישואין וזוגיות
לא ענית על השאלה והתייחסת לסמנטיקה בלבד 🙃
אני מנסה להבין מה המקום של התווית מדיניות. ובשלב הבא, להשליך (אם ניתן) על הזוגיות.
ברור שזוגיות היא לא כמו ממשלה או חברה.
נקודת המוצא שלך היא של שותפות.
שותפים מתווים מדיניות, כל צד שומר על האינטרסים שלו.
כאשר שותפים חותמים על חוזה, היא כוללת רשימה של זכויות וחובות שאמורות להוביל אותם לנקודה מסוימת.
בנקודת המוצא שלי, הברית, יש לישות של 'אנחנו' אינטרסים משותפים.
אולי אנחנו חלוקים בדרך של איך נכון להגיע לאינטרסים האלה, אבל אם החלטנו לכרות ברית -
זה לא להכתיב מדיניות לאחר. זו צורת התנהלות שהיא אחרת לחלוטין. אנחנו לא בשותפות, אנחנו בחיבור.
נכון, יש חתימה על חוזה בנישואין - אבל אנחנו צועדים יחד אל נקודה לא ידועה.
לא משנה. אחשוב על זה לבד 😁
כמו שמישהו כתב פה מעליי,
נטייה טבעית של גברים למצוא מישהי שפשוט/טבעי עבורם להוביל בקשר ביניהם, לתפוס את המקום של הדומיננטי בדינמיקה ביניהם.
עכשיו כמובן שזה מתבטא בהמון דברים חלקם פנימיים שייכים לאופי ולנפש וחלקם לדברים יותר חיצוניים כמו התנהגות וכן הלאה, וכל אחד והטעם שלו.
אבל ככלל הכלל הזה נכון להרבה גברים לדעתי.
אם את אישה עם עוצמה גדולה וחוזק, מן הסתם תצטרכי למצוא גבר שיוכל להכיל את זה מבלי שזה יבוא על חשבון צורך להוביל, אם קיים.
ולשם התקווה, אני דווקא רואה בזה משהו מאוד חיובי ולמשל מחפש דווקא כזו בחורה
ולכן, כשיגיע האיש שאיתו תרגישי ביטחון, יכול מאוד להיות שיהיה לך קל לאפשר לעצמך להיות גם חשופה / פגיעה
בעצם אתה אומר שמהותה של האישה היא להיות חלשה ושל הגבר להיות חזק, ואישה חזקה צריכה גבר חזק דיו שתוכל להיות חלשה לידו?
זווית מעניינת. חושבת שיש בזה משהו. כמובן תלוי בהגדרות של מה זה חזק וחלש.
והמדדים האלה צריכים להיות דומים אצל שניהם כדי שהם יוכלו להכיל זה את זו?
איבדתי את זה נראה לי (את הרצף והעקביות של הדיון ושל דעותי)
אני לא חושב שגברים מרגישים מאויימים מנשים חזקות.
אני חושב שאישה חזקה זה מאוד אטרקטיבי. אבל לדעתי יש בלבול מושגים בין חוזק לקשיחות.
קשיחות מרתיעה. חוזק מושך.
דווקא אדם חזק יכול להרשות לעצמו לקחת סיכונים ולפתוח את הלב
זה ברור שיש משמעות לתפקיד של הגבר ושל האישה בדינמיקה הזוגית. אבל הנקודה שלי היתה בסיסית יותר:
אנחנו חיים במציאות קשוחה, וכדי לא להפגע אנחנו עוטים על עצמינו מעטה של קשיחות. מה שקורה עם הזמן זה שאנחנו מתרגלים ומלחימים את הקשיחות על עצמנו, וכך אנחנו לא חשופים ולא פגיעים. אבל תופעת הלוואי היא שגם קשה לנו ליצור אינטימיות אמיתית, כי אינטימיות בהגדרתה מחייבת אותנו להיות חשופים. זה נכון גם לגברים וגם לנשים, רק שבדינמיקה הזוגית הגבר מכיל את האישה וכדי לאפשר את זה, האישה צריכה להרגיש מספיק ביטחון כדי לאפשר לתהליך הזה להתרחש, ואילו הגבר צריך להרגיש שהאישה נותנת בו את האמון שהוא לא יפגע בה.
זו זוית נוספת וחשובה.
תודה
אם המיתוס הזה קיים הוא די מבאס..
אני אעוף על מישהי שלא תעשה לי הנחות ויהיה לה עולם מבוסס ומגובש...
גבר חזק לדעתי לא אמור לפחד מאישה חזקה
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?
מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...
אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.
אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.
היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.
יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.
על לשדך אנשים שיצאתם איתם?
אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.
והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..
אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.
הצביעו והשפיעו.
הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.
מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.
גם ביישנים צריכים להתחתן.
● א גרוייסע מציא'ה
ה' יעזור לפולניות
אז כנראה שזה כן רעיון טוב..
כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.
אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.
אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.
מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.
מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.
רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.
מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..
צריך גם טאקט לדעתי
(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)
בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.
לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.
זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -
חוסר התאמה.
זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',
במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.
הוא יכול להיות מציאה ומעולה
יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..
פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.
אני מכירה בנות שהכירו ככה
אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה
שיצאו משידוך כזה.
ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.
אם את יצאת איתו,
כנראה חשבת שיש פוטנציאל,
רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.
האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???
אין כזה דבר אדם מושלם.
כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.
ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,
כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -
כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??
אפשר להגיד,
לא התאים,
לא הלך,
הוא לא בכיוון שלי.
אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.
מה שלי נראה נכון -
אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.
כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -
מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,
האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.
ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.
יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.
ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).
וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.
בקיצור,
נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.
כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.
אבל ברוב גורף של המקרים -
בעיני זה חסד מאוד גדול,
כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.
בשולי הדברים,
פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,
והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.
גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -
ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.
לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.
מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,
ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.
(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)
אם השכל שולט אז כן.
אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.
הגעתי לסרטון הזה :
עדיין לא צפיתי בהכל, אבל היא אומרת שם דברים מעניינים..והמשפט זה תפס אותי :
""לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"
ונזכרתי בפורום הזה,
ורציתי קודם להביא לכאן את הסרטון למי שמעוניין ואולי יהיו לו תובנות לעצמו או לשתף עם כולם,
דבר שני..מעלה לדיון לגבי המשפט הזה, בקשר לשידוכים, הכרויות, נישואין :
הרי ברור שבמצבים מסויימים, אצל חלק מהאנשים, יש מנגנוני הגנה שמגבילים אותנו או מחלישים אותנו להגיע ליעד
אבל אם הם יגיעו ליעד, אז תבוא התחזקות אמיתית...
ואז נהיה כאן (כך מרגיש לי...לפחות) , הביצה והתרנגולת...איך מסדרים את הפלונטר הזה לדעתכם ?
תודה והמשך יום נעים לכולם.
נ.ב - אם מישהו שמע על המלמדת בסרטון ורוצה להוסיף, בכיף. פעם ראשונה נתקלתי בסרטון שלה.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"
ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.
אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.
אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר
ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.
זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.
זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,
לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.
זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.
מתי "אוכלים את הלב?"
אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .
אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.
ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.
כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.
אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,
לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.
בהצלחה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
