זה נכון שלא מחפשים מלחמות בתוך הבית ורבים מעדיפים אשה "מקבלת" יותר.

אין לי שום בעיה עם מישהי עם דעה מגובשת, להיפך - נשמעת בחורה מעניינת.

תהיה לי בעיה (או לא, כי פשוט לא אפגש) עם מישהי שרוצה להפוך הכל לויכוח.

ומה הקשר עברית תקנית? 

נכתב על ידי "גבר גבר"

שחוזק אומר מלחמה? או ויכוח? מה הקשר?

ברור שכשיש מישהו עם דעה ומישהו בלי דעה, כנראה לא יהיו ויכוחים, אבל איזה מן קשר זה שרק לדעה של מישהו אחד יש מקום??

הרבה פעמים "אשה חזקה" משמשת כמילה מכובסת ל"אשה בלתי נסבלת".

הגבתי בתוכן שזה דווקא מעניין כשיש דעה ממול.

אל תשכחי שהאיש הוא המוביל וזה גם מה שרובכן מחפשות. זה איזון שצריך למצוא בין הדעה לבין התנהלות הבית.

ובעיני - לראות את אשתי באמת, לשמוע את הדעה שלה, לחשוב איתה ביחד ואז ל" השתמש במנדט" שנתנה לי ולהוביל את הבית. 

שגברים לא מבינים נשים (שלא לומר "נשים הן בלתי מובנות, בהגדרה")

ולכן להתנהל מול דמות שהיא גם חזקה מאד וגם אני לא מבין אותה, זה מאיים.

סתם תיאוריה

גברים הם מאד מובנים, בהגדרה.

ואם היא חחשה ואתה לא מבין אותה? מה תרוויח?

אם היא חלשה אז זה לא מפחיד

השאלה היתה למה מפחדים

שהחוזק אמור להפחיד.

למה אם היא חלשה ולא מובנת זה לא מפחיד?

אם מישהו חזק, הוא יכול לעשות דברים שאני לא מעוניין בהם. אם אני לא מבין אותו, אני לא יכול להתכונן לזה ולנהל סיכונים.

אם מישהו חלש, אני יכול להשאיר הכל בשליטה, אני לא צריך לפחד שיקרו דברים שלא ציפיתי בלי שאצליח להתמודד.

מה מפחיד יותר: זבוב מחוץ לכלוב או דוב מחוץ לכלוב?

לדוגמה, אשה עם דעות מוצקות בכל נושא, יכול להיות שהיא תדרוש ממני להתנהל בהתאם. ואני לא יודע מה היא תחשוב כי אני לא מבין אותה.

לעומת זאת אשה שאין לה דעות מוצקות, אני יודע שלא משנה מה תהיה הסיטואציה, אם הדעות שלה יתאימו לי - אסכים איתה, ואם לא - אוכל למצוא איך להתמודד בלי לעשות את רצונה

אם אתה עכבישון או אם אתה אריה.

זהו.

וגברים ונשים זו לא מלחמה שצריך להתייחס אליה עם אסטרטגיות לניהול סיכונים.

המיתוס שאני מכירה הוא דווקא גברים נמשכים לנשים חזקות.

אבל זה ממש לא אכפת לי המיתוסים האלה, במציאות אם מישהו מפחד מזה אז את לא מתאימה לו, את צריכה מישהו ברמה שלך ומעלה לא מישהו מתחתייך. 

לגברים יש כבוד בגלל זה הם תמיד הולכים ראש בראש, הם לא צריכים גם אשה ללכת ראש בראש איתה.

המשפט האחרון שלך...

כל האמת על השולחן.

תודה!

ואיפה יש מיתוס כמו שלך??

כן לצערי מכירה את זה מקרוב 

אממ את המיתוס הזה אני מכירה מסרטים לא נעים לומר🤦‍♀️

ובאופן כללי להגיד לך טיפ... הבינה היתרה שלנו זה לדעת איך לומר דברים,

גם אם יש לך דעה מגובשת על משהו, זה חכם להגיד אותה לא עם נקודה בסוף המשפט או סימן קריאה, עדיף להגיד אותה עם שלוש נקודות...

גם אח שלי פעם היה ממש לא מסתדר איתי עד שלמדתי את השיטה לא להלחם אלא לתת כבוד, להתייחס כאילו הוא מעליי, והפלא ופלא הוא הפסיק להציק לי. (זה היה באיזה גיל 13)

כן, זה להקטין את עצמי, אבל אל תהיה צודק תהיה חכם. ככה יש שלום ביננו, ככה הוא מקשיב לי, ככה הוא גם מכבד אותי. זה מאפשר את התקשורת למרות שאנחנו עולמות שונים. הוא אמר לי פעם בגילוי לב שפעם הוא היה רואה אותי בתור חידה. כמו בסרטים המצויירים סימן שאלה מהלך...😅 אנחנו שונים ממש, לא היה לי קל אם הוא היה בעלי אבל אם הוא היה הייתי מסתדרת איתו. כי הוא טוב. כולם טובים ממש. 

למה שתפחדי מחתולים? למה שגבר יעריך אשה שמפחדת מחתולים זה לא הגיוני... 

לגבי שפה תקנית, אני חושבת שאת בחורה איכותית (שהולכת עם הערכים שלה) גם יותר מהרבה בנות, לא רק בנים. את באופן כללי ברמה גבוהה לאוכלוסיה. את צריכה בחור כזה. 

אני לא חושב ש"שלוש הנקודות" זו הקטנה, להיפך.

עדינות זו לא הקטנה. רכות זו לא הקטנה. נעימות זו לא הקטנה. בעיני זו הדרך להכווין למקום שאת רוצה ועדיין לתת לו את מקומו.

ותנוח דעתכן - כולכן סימני שאלה מהלכים בשבילנו. 

ויש סיבה שהמיתוס הזה נמצא בסרטים.. 

לא יכול להיות שעד כדי כך...

וכן, אני חושבת שהמיתוס הזה הגיוני...

חתולה הביאה כמיתוס, אבל את הצד השני - שאת הבאת - מהמציאות. 

כלומר, לא יצא לי להיתקל בגברים שפחדו מנשים חזקות וכן יצא לי להיתקל בכאלה שנמשכו לחוזק וכאלה שנרתעו מההיפך.

אולי אפילו מקביל לזה שבנות נמשכות לגבר רגיש 

בצד השונה מאיתנו יש משיכה מסויימת ובצד שאנחנו מזדהים איתו יש משיכה מסויימת...

לכל דבר יתרונות וחסרונות

מגניב שראית את זה מהמציאות

הרבה גברים רוצים להיות המובילים, חלקם מעדיפים אישה שקל להוביל אותה.

זה לא משהו רע, זה מסנן את הגברים שלא ראויים ולא מתאימים לאישה חזקה ודעתנית.

אני לא בטוח שאת זוכרת איך נראה עולם הפגישות.

לצורך העניין - אם אפגש עם מישהי שתצפה ממני "להיות ראוי" (בפירוש או בהתנהלות) כנראה שהקשר הזה לא ימשך.

כנ"ל הפוך אגב.

גם אם מתנהלים אחרת ממך, זה לא הופך אותם לסמרטוטים

 למרות שאני לא ממש מצליח להבין מה לא בסדר.

יש אנשים שרוצים להיות מובילים, לכן הם מעדיפים להקים בית עם נשים מסוג מסוים.

חזקה דמעיקרא וחזקה העשויה להשתנות.

צור גם היתה "חזקה בים... אשר נתנו חתיתם" אבל בסוף קרה מה שקרה ולא אוסיף את המילים של ישעיהו.

הקיצור, לא נראה לי שיש בחורה חזקה שלא תתרפה ותימס לידי מכוחה, ותחשוב לצאת כשמשון כפעם בפעם וכוחה סר מעליה.

אז אני לא מפחד מאשה חזקה בכלל, כי היא לא תהווה איום לידי.

טוב מאוד שתהיה חזקה, כי לפחות יהיה לי קצת תחרות, ואם היא תנסה להרים את כפיה ולרוץ אחריי, "כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים".

הכל בצחוק,

ברצינות, אני רוצה אשה חזקה.

תתארי יותר למה את מתכוונת ב"אשה חזקה"?

ואיפה זה פוגש אותך בפגישות?

ואיך זה נראה לך יופיע בבית שתרצי להקים ובדינמיקה עם בעלך?

נראה לי שכל אחד כאן חושב על משהו אחר ולכן ריבוי התשובות. 

שהדוגמאות שלי מפורטות דיין.

בפשטות, אני מחפשת דינמיקה של הדדיות, פתיחות כנות. לא אגיד שוויון, אבל במידה מסויימת... כן... לא רוצה להוות איום על אף אחד.

לא כל כך ראיתי בדוגמאות שלך פוטנציאל לקונפליקט כפי שאת מתארת. לכן אני שואל.

וכפי שאת שמה לב מהתגובות שלי (כאן ובכלל) - אני הייתי אמור להיות זה שנרתע (לפי תיאורית "המפחדים מאשה חזקה"). 

ופתיחות וכנות? מה הקשר לחוזק וחולשה? באמת שלא כל כך מבין. 

נחית דרגא ונסיב איתתא - "לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה"

יש כאלה חוששים שאשה חזקה תרגיש בסופו של דבר זלזול לגביהם ושאין להם מה לתרום לה בחיים

אלא חשובה. ולא ראינו את המיתוסים האלו על הבדלים אחרים.

ואשה "חזקה" ממש לא חייבת להיות דרגא מעליו. 

מיתוס??

טוב בכל אופן, כשאני קורא שוב את ההודעה הפותחת, אמנם לא הבנתי איך זה קשור לאשה חזקה

אבל עולם עם תוכן, דעה מגובשת, שפה תקנית, וגם לא מפחדת מחתולים 

נשמע אחלה תכונות.   בעיקר לא מפחדת מחתולים.. חיסכון בזמן לגבר להגן עליה

שעכברים הם מגעילים וחתולים לא. 

כנל ג'וקים ולטאות זה מעורר בחילה.

הפחד הוא שהגועל הזה יגע בי, חתול לא מגעיל אותי אני אשמח ללטף אותו אם הוא נראה נקי יחסית.

וגם, לחתול אפשר לעשות קישטה, והוא לא יכנס לתוך הבית ועלול לעלות לי על המיטה...

את חזקה באמת?

מזה בדווקא הם מפחדים?

(אולי גברים סתם פחדנים. נמושות כאלה. חסרי אומץ.)

אולי הם בכלל לא רוצים להתחתן וסתם מחפשים תירוצים.

אולי הם לא בטוחים בגבריות של עצמם.

הרבה אוליים יש כאן

לצורך העניין - דעתן. בעל דעות ברורות.

יותר מזה - יש ביניכם דיון לוהט על משהו. איך את מרגישה תוך כדי ואח"כ? 

זה מה שהם אומרים.

זהו.

סליחה..

זה מעניין

ולא ממש הצלחתי.

היחיד שעלה בדעתי הוא וונדר וומן?

התכוונתי לסרטים המצויירים או שהיו מצויירים שערכו כדי שיתאים לwoke. אבל מן הסתם גם שם אפשר למצוא דוגמאות לנשים שמחקות גברים כדי להיות נשים חזקות.

(חבל שאין תרגום למושג הזה בעברית)

יש גם בת הים הקטנה שחורה שעושה ראפ, פיטר פן שמחקו כמעט את האינדיאנים ועשו את טינקרבל שחורה, ועכשיו מצלמים שלגיה היספנית בלי הגמדים והשחקנית הראשית לא מפסיקה לדבר על כמה היא שונאת את שלגיה.

לא חושב שאני מפחד מאישה חזקה בגלל שיש לה למשל דעה מגובשת.

אלא שאני מניח, ייתכן שלא בצדק, שאשה חזקה פחות תעריך אותי..

נפקמ שאם הייתי רואה כמה היא מעריכה אותי אז זה אכן לא היה מפריע..

וכמובן מדגישה משלי... זה לא משהו חותך,

המושג של אישה חזקה בדרך כלל לא מתחבר עם המשפטים שכתבת שהם פשוט להיות הבנאדם שאת.

כשאת בכוונה כותבת "אישה" ולא "אדם", את מכניסה את זה לקונוטציה של ארגוני הפמיניזם למיניהם, אלה שאומרות שלא צריך גברים בחיים, אלה שאומרות שנשים הן הכי טובות הכי חזקות הכי מגיע להן ורומסת בדרך את כל מי שלא חושב כמוהן.

שזה גם מה שמתחבר בצורה שלילית עם "אישה חזקה עם דעה מגובשת". אז מה? לכולנו יש דעה במשהו. כולנו כבני אדם ראויים להישמע ולהשמיע את הדעות שלנו. זה לא קשור להיותי אישה.

אישה באה לידי ביטוי בדברים אחרים. ולרוב זה באמת הפן היותר רגיש, אולי נראה יותר 'פסיבי' למרות שהוא ממש לא אבל אם לכתוב ככה עוזר לתפוס את העניין אז למה לא.

אישה שיודעת מה היא רוצה מעצמה היא הכי נשית שיש. אישה שיודעת לדרוש כשמשהו חשוב לה, ויודעת להתפשר כשהיא רואה את הצד השני ורוצה שיהיה לו טוב.

אישה שלא מתנצלת על מה שהיא. ותגידי הכי בגאווה את מה שאת אוהבת לעשות.

לי יש חולשה מטורפת לכלבים ואני ממש צריכה להתאפק כדי לא ללטף כל כלב שאני רואה, ונפגשתי גם עם גברים שפוחדים מכלבים. זה אומר שהם לא גברים או שאני לא אישה כי אני לא פוחדת? לא. זה אומר שהם אנושיים וזה הפחד שהם מתמודדים איתו והכול טוב.

מצד שני אני שונאת חרקים ואני עפה על זה שאני קוראת לו להרוג עכביש חח זה גם מחזק לו את הגבריות וגם אני יודעת לבקש ממנו משהו שקשה לי, וזה ממש כיף.

(דוגמא קטנה רק, כן? חחח)

ובפן יותר אישי- אני יודעת שבמבט חיצוני יש לי דמות של "אישה חזקה", וזה הרתיע כמה שיצאתי איתם, ואפילו את הבחור שלי, אבל עם הזמן הצלחתי להיפתח ולפתוח את החולשות שלי, את הסדקים שלי, והפכתי להיות בנאדם ולא איזה משהו שלם מאוד ומרוחק מאוד.

האם הוא מרגיש גבר מצד עצמו או שהוא מרגיש שכדי להרגיש כגבר הוא צריך שאשה או הסביבה שלו יגדירו אותו כגבר.

בדרך כלל גברים שמרגישים גברים מצד עצמם לא תהיה להם בעיה עם אשה חזקה, כי הדבר אינו משפיע מבחינתם על גבריותם מכיוון שהם אינם מחפשים את האישור החיצוני להם לגבריותם.

לאומת זאת גברים שמרגישים כגברים כאשר הם מקבלים את האישור מאשה או הסביבה שלהם, אז אשה חזקה נותנת להם להרגיש מאויימים, בדומה לגבר חזק יותר שיתפוס את העניינים כשהוא נכנס "למרחב" שלהם, כי ההרגשה שלהם להיותם גברים, מבחינתם מגיעה מחוצה להם ולכן גם צריכה אישור חיצוני להם.

יש עוד סוג של גברים שלכתחילה מחפשים נשים חזקות כי הם רוצים להיות מובלים ושהאשה תוביל ותקבל את ההחלטות.

והפעם בהתייחסות לדוגמאות שהבאת. כנראה שבאמת בהן פגשת את זה.

עולם תוכן ודעה מגובשת - כפי שכתבתי, יכול להיות מאוד מעניין. השאלה איך זה מופיע.

אם זה בהתנגשות בלתי פוסקת ובלי לתת להשלים משפט זה אכן יכול להרתיע.

כפי שכתב לירן:

אולי בלי לשים לב את משדרת בעיקר את זה? - לקראת נישואין וזוגיות

ובעיקר סוף דבריו - אנחנו מחפשים אישה, לא חבר (וגם לא להיות החברה הכי טובה שלך). זה לא אומר שצריך למחוק את הדעות, פשוט למנן ולראות באיזה אופן להביא.

כאמור, בצורה טובה זה יכול להוביל להפריה הדדית.

בנוסף - יפריע לי מאוד הבעת דיעה תקיפה בדבר שלא מבינים בו (לעומתי).

אביא דוגמא שלי מעולם הפגישות - אם נפגשתי עם אחות (מקצוע) והיא מספרת לי על משהו שקשור מקצועית לעבודה. אני בד"כ אומר " אני יודע שאני לא מבין\חווה את זה כמוך אבל..". אחרת זה מרגיש ממש כחוסר הבנה מוחלט של מי שמולי. מצפה גם כך כלפי.

יש גם ובעיקר מקום שרוצה להשפיע - אני רוצה לתת לאשתי הרבה דברים. כחלק מזה הוא גם שתשמע ברצון את דעתי. אם עולם התוכן בא על חשבון יכולת הקבלה (וזה ממש לא חייב להיות כך) זה ירתיע.

לגבי פחד מחתולים - לא יודע. אולי יש את הצד של ה"גבר המגונן" שחסר להם. באמת שלא מצליח לתאר לעצמי את הסיטואציה.

לגבי שפה תקנית - גם אני ככה. אמנם אני מעריך שאם יעירו לי במהלך שיחה זה באמת יעצבן. אתה בא לפגוש מישהי ולדבר ולא לקבל שיעור בלשון.

*יוצאי דופן כמובן אלו שכותבים "אני ילך" "אני יעשה". לאנשים האלו שמור מקום מיוחד בעולם הבא עם עשרות מורים ללשון שימרקו את הזוועה הזו.

(מה שמעלה את השאלה האם גן העדן של האחד יכול להיות הגיהנום של השני).

השתדלתי לענות לפי מה שהבנתי מדבריך. אשמח אם תגיבי, מעניין אותי איך הצד השני רואה זאת. 

שיואווו - צעירים מעל עשרים

זה עדיין.

תזכירו לי בערב.

ובאסה

לדבר עם פוטין שישלח לך כוחות? 🙃

יותר דחוף לי.

ולהשלים שעות שינה.

עוד שעתיים שלוש של ריכוז וסיימתי.

שלא קשור ללפחד או לא לפחד מחתולים. יש גברים שרוצים להיות מס' 1 במשפחה ולכן יירתעו מאישה שטוענת לאותו כתר בדיוק.

ושלטו בשני האוכלוסיות שבמעמד מוחלש - נשים וילדים.

כיום עדיין ישנם שאריות מאותה תפיסה מעמדית שגורמת לאיום הזה.

הצעה שזורק.

לזה שזו המציאות שנוצרה. זה לא קרה סתם. יש כנראה משהו בטבע הגברי ששואף למעמד של שליטה וכח.

(סליחה, אני לא פמיניסטית פרוגרסיבית. לא לזרוק עלי עגבניות... אולי במקום המתוקן של זה זה הרצון להשפיע)

גברים היו חזקים פיזית וניצלו את מעמדם. ברור שזה בעיקר.

היום כבר כוח פיזי הוא לא הדבר היחיד שמכתיב את העולם אז לכן זה הפסיק.

לקרוא תגובה כזאת מהצד הגברי 🤭

מהותניות רכה זה הדבר הבא.

מסתכלת על העולם כאיזה מאבק בין המינים ולא כהשלמה הדדית.

עזוב רגע את אומות העולם - אתה באמת חושב שאבותינו "שלטו" בנשים המוחלשות שלהם?

אני לא תומך בתפיסה פמינסטית באופן גורף אבל היא צדקה שהיתה מלחמה וכנראה שיש מלחמה מסויימת בין המינים.

ת'אמת אמרתי את דברי מהקלטה ששמעתי בשיעור של הרב דרור טוויל.. הוא סיפר בתחילת השיעור שהנשים והילדים היו במעמד פחות פעם.

לא סתם חילקתי בינינו לבין אומות העולם.

בקצרה - הפמיניזם הוא התשובה הלא נכונה לבעיה אמיתית (בעולם ולצערנו טפטפה גם לעמ"י).

אכן אישה היתה חפץ בעולם הישן. הבעיה שבמקום לרומם את הנשיות החליטו להפוך את האשה לגבר (למחצה לשליש ולרביע) ומשם מגיעות המחלות של העולם המודרני.

לא זו דרכנו. 

גם נשים יהודיות לא ידעו קרוא וכתוב..

ואני לא מבין למה אתה עונה לי ביחס לפמיניזם, אני לא ייצגתי את הפמיניזם, אגב, יש כמה סוגים של פמיניזם ולא כל הסוגים מוחקים את ההבדלים בין איש לאישה.

פמיניזם זה לא רק הפתרון זה גם ניתוח המציאות. כמו תאוריה, התאוריה הזאת רחוקה להיות מושלמת. האם היא זיהתה גם דברים נכונים? נראה לי שכן. היא צדקה בכמה נקודות.

כתבתם יפה, מגוון ומעניין.

אין לי פנאי להגיב לכל אחד באופן אישי.

אז תגובה כללית:

אני מבינה שלגבר חשוב להיות במקום משפיע.

איכשהו, התפיסה היא שהוא אמור להשפיע בתחומי הרוח, הדעת, ובכל מה שקשור לתיפקודים הישרדותיים.

מהסיבה הזו, גברים לעיתים קרובות נוטים להרתע (לא לפחד, חלילה) מנשים חזקות.

אישה חזקה לתפיסתי, היא*לא* אישה כוחנית. 

היא  כזו שיש לה דעה עצמאית, חשיבה עצמאית, ואיזשהו חוסן.וכן, היא מעוניינת שיקחו את דעתה בחשבון, באופן שווה ערך, הדדי. היא לא מחפשת *שליטה* היא מחפשת מקום (זה על קצה המזלג).

אלא שבקרב גברים רבים, פרופיל כזה נתפס כאיום על "גבריותם", כי אולי, באופן מהותני, או שלא, גברים נטו להיות בעלי הכח, השררה, וממילא הדיעה. ואם יש מולם אישה דעתנית אז במה מתבטאת גבריותם...

מבינה את המצב הזה.

ויש 2 אפשרויות להתמודד איתו:

1.  נשים חכמות/ דעתניות (אם תרצו, הפרופיל של בנות צלופחד) צריכות לחפש דווקא גברים העולים עליהם בחכמה וברמת משכל, כך האיזון נשמר.

(וזו הסיבה כנראה שנשים כאלה חוות הרבה גברים כפחדנים מולן. זה לא שהם פחדנים, הם פשוט מרגישים שאין איזון כוחות, ושנלקחה מהם עמדת המשפיע)

2. אפשרות נוספת היא, להרחיב את מנעד התפקודים הגבריים והנשיים. מי אמר שההשפעה והקבלה צריכות להימדד דווקא בתחום הדעת ובתחום התפקודים ההשרדותיים? מה עם התחום הרגשי למשל? לא עולים לי כרגע תחומים נוספים, אבל בעיני בהחלט ייתכן מצב בו האישה דעתנית יותר, אבל היא לגמרי בעמדת מקבלת מהאיש שלה בתחומים אחרים.

עד כאן נאומי להיום.

מוזמנים לסתור, לחלוק, להסכים

להתווכח, ואפילו לזרוק עגבניות.

היו שלום ולילה טוב

לא כל כך ברור לי הערבוב בין "חזקות" למוכשרות\חכמות וכו'. ממש לא מחייב.

פגשתי לא מעט נשים מוכשרות הרבה יותר ממני שהיו שיא הענווה והקבלה.

ובגדול - לא מסכים עם החלוקה שעשית. בעיני מגיעה מתפיסות יותר חיצוניות של ההבדלים בין איש לאשה. 

כולי מיץ עגבניות עכשיו.

הסברתי מה זו אישה חזקה בעיני.

הסברתי שבעיני חוזק הוא לא כוחנות. חד משמעית, לא.

ואישה חזקה היא לא רק מוכשרת וחכמה, היא גם כזו שרוצה שיהיה מקום שווה לדעה ולחכמה שלה. לא כי היא לא מקבלת, ולא כי היא לא ענווה. היא פשוט גם אדם, עם דעה ושכל, ואין סיבה שלא ישתמשו גם במשאב הזה. ואין סיבה שזה יהיה בדיעבד.

לגבי החלוקה, מוזמן לפרט עם מה בדיוק אתה לא מסכים, וגם, איפה לומדים את התפיסות היותר פנימיות? (שואלת ברצינות)

איפהשהו בשרשור תיארתי מצב שבו אני רואה את אשתי באמת, מתייעץ איתה, שוקלים ביחד את הדברים ואז מקבל החלטה.

איך התיאור הזה בעיניך? סביר? נורא? צריך שפצורים?

וזה בסדר, את ממילא אדומה. אז קצת דביקה בנוסף. 

לא אישי.

אבל אם הגבר הוא זה שמקבל את ההחלטה, בכל מצב, זה לא אידיאלי.

בעיני לכל זוג צריל שיהיה מנגנון קבלת החלטות. אבל שיתן מקום להחלטות של שניהם. (במידה שווה/ במידה מהותית/ במידה כמותי/ במידה איכותית....)

שמעתי פעם רב (די ליברלי יש לציין) שאמר שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד.

האיש הוא ה"שר", המנהיג. מביא את הכיוון והאידיאלים והאשה היא ה"מנכ"ל" שמוריד את זה לשטח.

שר כידוע נבחר ומנכ"ל זו משרת אמון..

למעלה פירטתי וכתבתי שאני "מממש את המנדט שנתנה לי". אני לא משתלט על אישה ברחוב, אני מוצא מישהי עם שאיפות דומות לשלי שסומכת עלי שאוביל את הבית ליעד המשותף שלנו ואאפשר לה להתמקד בדרך לשם. 

ברור שבפרקטיקה תהיה חלוקת תחומים על פי יכולות וכשרונות אבל זו הרוח המובילה. 

וממש מעניין אותי מה הנשואים כאן יגידו. 

@נפש חיה. (מדי פעם באה לייעץ..) 

יהיה אור הלבנה כאור החמה. והעתיד לבוא הזה כבר כאן. לפחות לכל מי שסובר שאנחנו באתחלתא.

וואי ממש לא מסכימה עם הגישה.

אני מחפשת *שותף* לחיים. לא שר.

לגבי השאר - מה שטוב לך כמובן.

בעיני אגב זה לא סותר שותף, כל עוד מבינים ששותף זה לא "זהה". 

היתה, שתופעות הפמיניזם לסוגיהן ( ויש כאלה שאני מוקיעה ממש)

הן אבן דרך להכשרת העולם לימים של לעתיד לבוא בו עתיד אור הלבנה לעלות. וזה תהליך שכבר מתרחש בהווה, גם אם באופן לא מתוקן.

בדומה למה שאומר הרמבם על התפתחות הדתות הגדולות שהן אבן דרך ומכשירות את העולם לקראת האמונה בא-ל אחד.

לא מסכים ספציפית עליהן אבל מבין את עמדתך.

אגב, גם לעתיד לבוא אור החמה יהיה כאור שבעת הימים

אני נשואה, ובד"כ לא מגיבה כאן, אבל פנית דווקא לנשואים..

כשהתחתנתי, בהחלט לא בחרתי בגבר שיחליט בשבילי ובשביל הבית. בחרתי שותף לחיים. אנחנו מגיעים ביחד להחלטות, תוך כדי דיונים והתיעצויות. אין מצב שבעלי יחליט משהו בניגוד לדעתי, וכמובן גם להפך.

יש מקרים נקודתיים בין אפשרויות שקולות שאבקש ממנו במפורש שהוא יחליט, וכנ"ל גם הוא.

וכן, אנחנו מובילים יחד את הבית בכיוון שאנחנו רוצים. כמובן יש תחומים שונים שאחד מאיתנו מבין יותר מהשני, וההובלה בהתאם, אבל זה עדיין ביחד, תוך כבוד הדדי.

ואני מאוד מאוד מעריכה את בעלי וחס וחלילה לא רואה בו סמרטוט. אלא גבר שבטוח בעצמו ובגבריותו, שלא צריך שאמעיט את עצמי בשבילו.

כמה מהתיאורים כאן על ענוה מזוייפת או תיחמונים נשיים מאוד מצערים, שבעל לא יכול להכיר בחוכמתה וכו' של אשתו והיא צריכה להשתמש בדרכים עקיפות. זה ממש בדיעבד ולא לכתחילה לדעתי.

אני חושבת שהערכה הדדית היא יסוד חשוב מאוד בנישואים. אם גבר מפחד ממך הוא באמת לא בשבילך.

מה שכן חשוב מאוד והוזכר פה בשרשור זה הענווה בדיון, לשני הצדדים. מאוד נדיר שמישהו צודק ב 100% לדעתו, ותמיד ראוי להקשיב לשני.

כי באמת, הרבה פעמים אפילו כשאנחנו ממש בטוחים במשהו, נגלה שיש משהו, ולפעמים הרבה, בדברי השני.

לכן, אולי כדאי לך לבחון את עצמך, אם אולי בצורת הדיבור את מאוד החלטית וגורמת לצד השני להשתבלל קצת, ולהרתע. לא בגלל שאת אישה וזה מרתיע בנשים, אלא בגלל שזה מרתיע לדעתי אצל כל אדם. (גם בדיון בין 2 נשים למשל)

שיהיה לך המון הצלחה

אני מה זה לא אחת שמביאה את עצמה בלי לתת מקום למי שלידה. ממש לא.

אבל בסדר, איך אמרה לי מישהי פעם פעם? את צריכה בולדוזר.

כנראה צדקה מה לעשות.

יש לי יכולת "לדרוס". זה נראה לי הדבר הכי נורא בעולם.

אני רוצה מישהי שתרצה להיות איתי, לא מישהי שאני צריך להלחם ולהתגבר עליה חלילה. 

בולדוזר משתמש ביכולות הפנימיות שלו, בהנעה שלו, כדי ליצור, לבנות, להניע דברים.

אבל ההנעה שלו והיכולות הפנימיות שלו גדולות פי כמה מאלה של קורקינט חשמלי. אם תחבר הנעה של בולדוזר לקורקינט הקורקינט יתרסק והמנוע יישבר

עניתי בקצרה. בהקשר שלה הכוונה מישהו עם רצון חזק ממנה שיזיז ככה דברים.

לא רוצה דבר כזה. 

אני - לקראת נישואין וזוגיות

חזק מספיק כדי להכיל עוצמה. עוצמה/חוזק/כוח לא סותר עדינות ויכולת להכיל אחרים. להיפך, לדוגמה - הורים חזקים יכולים להתמודד עם ילד מתפרע, הורים חלשים יגיבו בצורה (שעלולה להיות) לא נכונה כי הם לא מסוגלים להכיל את הסיטואציה

שהחברה התכוונה. וכך גם ענתה היא (להבנתי).

ועוד בהתחלה אמרה שהחברה צודקת.. 

ולמה היא התכוונה אבל?

למה היא חושבת ככה?

והעוצמתית הזו,

גם באופן נעים יותר, עדיין מצריך מישהו חזק?

במה העוצמה מתבטאת?

דיברת על מי מחליט בבית, ועניתי לך איך זה אצלינו - שותפות מלאה. לא בעל שאצלו המילה האחרונה. אני סומכת על בעלי בדיוק כפי שהוא סומך עלי, ובהחלטות חשבות ומהותיות נראה לי נורא שאחד יכפה את דעתו על השני/ה, בלי קשר לכמה התייעצו בו/בה קודם.

אולי באמת לא הבנתי על עניין שר ומנכ"ל מה זה קשור, אבל נראה לי שחשוב לך מדי לתת תפקידים מוגדרים לבני הזוג, בעוד בחיים הכל זורם יותר.

דיברתי על הובלה ואחריות בשיתוף מלא.

ברור שכאשר מסכימים אין בעיה. ברור גם שכאשר מקשיבים ואחד מבין שהשני צודק גם אין בעיה. ברור גם שלכל אחד יש את התחומים שבהם הוא מבין ועליהם הוא אחראי.

את כל אלו כתבתי בתגובה המקורית.

השאלה מה קורה בשאר המקרים.

זה ברמה הפרקטית.

ברמה העקרונית - כן. אני מתכונן להוביל את הבית מבחינה תורנית (שהיא החשובה לי ביותר). מחפש מישהי שתרצה שאוביל אותה ביחד לאותו יעד. 

למה דווקא שהמילה האחרונה כשאין הסכמה תהיה של הבעל? יכול להיות שתהיה עדיפות דווקא למי שרוצה להשאיר מצב קיים לעומת מי שרוצה שינוי... קשה לי לחשוב על מקרה מהותי וראה לי במקרים כאלו מאוד בעייתי אם לא מצליחים להגיע להסכמה. ב"ה אני לא מצליחה לחשוב על דוגמא כזו אצלינו.

ואני מתייחסת לדברים שנוגעים לשני בני הזוג ולבית.

לא ברור לי למה את מסתכלת על זה כ"המילה האחרונה".

אני מחפש מישהי שתסמוך עלי שאם אני מקבל את ההחלטה זה בגלל שזו ההחלטה הנכונה ולא בגלל שזה מה שאני רוצה.

ועושה עבודת המידות על עצמי לעשות את זה. לקבל החלטה נכונה ולא את ההחלטה "שלי".

מורכב. 

שאלה - את חיפשת בעל מוביל? 

ולא אשתך?

באותה מידה כדאי שאתה תסמוך עליה שגם היא תבחר את ההחלטה הנכונה לבית ולאו דווקא לפי הרצון שלה.

לשאלתך, אני לא הסתכלתי על עניין הנישואים כמו שהרבה נראה שמסתכלים פה, עם הגדרות של מוביל-מובלת, נותן-מקבלת.

אני חיפשתי גבר שאוכל להישען עליו, שיתן לי תמיכה ריגשית ורעיונית. לא גבר שיחליט בשבילי דברים - אני אולי אגיד את דעתי ואז אשב בפאסיביות כשהוא מחליט. כמובן, באותה מידה אני אתמוך בו - זה נראה לי חשוב מאוד גם לגברים.

לגבי החלטות, דווקא להפך, גם בדברים שאולי פחות מדברים אלי, בגלל שהם חשובים לבית ולמשפחה אתאמץ ללמוד ולהבין כדי שנגיע להחלטות ביחד והעול יהיה משותף. למשל השקעות כספיות לילדים.

אחכה לתגובות נוספות. 

אשמח אם תרחיבי

שאוכל לדבר איתו על מה שקשה לי או כשיש לי בעיה, ויביע אהדה והבנה, כשצריך שינסה לעזור או לייעץ.

שיתמוך במה שאני רוצה לעשות ובהחלטות שלי.

כשאני לחוצה ממשהו ונכנסת ללופ אז שיהיה נוכחות מרגיעה ומייצבת.

כמובן, הכל הדדי, גם אם אולי במינונים אחרים

זה לא בהכרח אומר להיות מוביל. זה יכול כמובן, אבל אלה שני דברים שונים.

זה בהחלט הגיוני. (שיערתי שזה הנושא שיותר נוגע בך)

כלומר, ישנה הבנה שבמקום הזה, בתור אחד שכנראה יותר מצוי שם מתוקף היותך איש, אתה תהיה המתווה.

וזה יכול להיות ככה בכל תחום אחר: התנהלות כספית, חינוך ילדים, עיצוב הבית וכו'. אפשר בהחלט להיכנס לזוגיות כזו שיש מישהו אחד שיתן את הטון בדבר הזה. ואפשר להחליט שהוא יתן בהכל (או היא). מה שמתאים להם כבני אדם.

אבל אין דיפולט.

כלומר, בהחלט יכול להיות (וזה בסדר שתרצה בזוגיות כזו ואישתך תשמח בה ג"כ) אבל הוא ממש לא מוכרח.

אין צורך שיהיה מישהו מנהיג או מחליט או שר. לא באופן רגיל ולא באופן שלא מסכימים. וגם המקום שזוג מחליט שמישהו יהיה נותן הטון, זה לא ממקום כזה.

אין שום סיבה לחשוב שכאשר לא מסכימים היא תסמוך עליך שאתה יודע מה אתה אומר, ולא אתה תסמוך עליה שהיא יודעת מה היא אומרת.

שוב, בנושאים שיש אחד מבני הזוג שהוא יותר בר סמכא, הגיוני (לא ממקום של מנהיג ומוביל בקשר) שדעתו תהיה כבדת משקל יותר.

כתבת יפה 

קול שפוי מרענן

טוב שיש כאן נשואים

זה לא משנה מה מקובל מבחינת תיפקודים מגדריים,

משנה מה יגרום לך להרגיש שאת עם "גבר",

וזה תלוי הרבה באילו תנאים הגבריות שלו תוכל להתבטא.

תנאים שיותר מעודדים הבעה גברית - הם תנאים יותר נשיים, מקום שיש בו חכמה נשית לא ישירה. 

ישירות משולבת בקורטוב של חכמה אלו תכונות לא נשיות?

גיוואלד.

השאלה איך ממשיכים מכאן הלאה.

כנראה יש לי עוד מה ללמוד על גבריות ונשיות והדינמיקה ביניהן.

למרות שבא לי מאד להמשיך להאמין שיש מישהו שזה יתאים לו גם ככה.

עובדה שיש נשים ישירות נשואות..

לגבי תהליכים - אני רואה שככל שהדרך מתארכת הרגשת החסרון מובילה לחפש את החסר. זה מופיע גם בדברים האלו. מנסיוני לפחות.

ולא דווקא ככה ולא אחרת.

את תמצאי את האחד שמתאים לך בדיוק.

ברור לי שיש כאלה שזוגיות שבנויה על המסגרות שאת מתווה, מתאימה להם

וברור לי שיש כאלה שלא.

וזה בסדר גמור. מעייף. מתיש. מתסכל. אבל בסדר גמור. וכנראה בסוף ישתלם.

לנו כבני אדם תמיד כדאי לעשות חושבים האם משהו בדרך או בחשיבה שלנו פגום: אולי אנחנו נעולים על משהו לא מהמקום הנכון. אולי נוכל לתת לזה נופך אחר שמבטא את הרעיון באופן שלם יותר. וכו'.

אך כל עוד אנחנו לא שם, אין שום סיבה לחשוב שמה שאנחנו חושבים שמתאים לנו, לא טוב.

האישה מובילה את הדברים הקשורים אליה, הגבר מוביל את שלו, בכל הנוגע לדברים משותפים ששיכים לשני בני הזוג מקבלים החלטות משותפות באמצעות תקשורת טובה, ראית שני הצדדים, חיבה והתחשבות.

יש הרבה גברים שלא רוצים את האישה כשותפה, אבל יש כאלו שכן.

אני חיה בשותפות מלאה, אין מוביל ומובל, אין פחד מדעותי, כל אחד חכם בתחומים שלו ואין השוואה או צורך להיות יותר.

לשם אני שואפת.

שהוא יוביל אותי ומאוד חשוב לי להרגיש ביטחון ממנו

אבל עדיין מבינה אותך 

איך זה יראה בעיניך? ממש מעניין לשמוע. 

חוסר ביטחון לידי או שההצעה שלי גדולה עליו

זה הכל

ואני חושב שמה שהצגת פה את הפי קיים אצל לא מעט בנות.

אולי זו שאלה בהבנה מה תפקידו של מוביל והאם זו קבלת החלטות,

או לחילופין מה מפריע כ"כ בתחושה שהוא מחליט אם בסוף הרי הוא זה שמוביל.

שאני רוצה שהוא יחליט אלא יוביל @לאצעיר 

בשם מי אתה מדבר לא הבנתי ?

בהרבה דברים .. החל מהודעות שהוא יזום את השיחה הראשונה שהוא יוביל לשם

שהוא לא ימרח את הקשר שהוא יהיה על זה .

הרבה דברים 

לתת לשני להביע את הדעה שלו, ואז לטפטף את הדעה שלי אבל בלי לחפש להיות צודקת אלא כחלק משיח "אני חושבת ש.."

לגבי עולם תוכן, לדעתי העניין הוא בהגשה, לעטוף בעטיפה נשית, לשתף בטיפטופים כל פעם עוד שיתוף קטן אם בכלל, ובמקביל לשים דגש על שידור של פניות וזמינות, שיש מקום ופניות לגבר, שיש בו עניין וחשיבות. כי בסוף הוא מחפש מקום 

היא קיבלה בעל מושלם בעיניה אבל שלא כמו שהיא ציפתה, היא רצתה אברך והוא היה עובד, היא רצתה בלי סמארטפון והוא היה עם...

בקיצור כמה זמן אחרי החתונה הבחורצ'יק הולך ללמוד. כל המשפחה שלו אומרים לה "מה עשית הוא שנים עובד איך שיכנעת אותו?" ואז היא אמרה להם "פשוט, לא הכרחתי אותו לכלום, רק אמרתי לו במה אני מאמינה, שיעשה מה שהוא רוצה..." זה מדהים. באמת. זכו.

צריך לדעת ש"מתחתנים עם מה שיש". לא להגיע עם ציפיות לשנות כי זה עלול להוביל להמון צער.

כל מה שמעבר - בונוס.

צריך גם להזהר מ"תסמונת האישה הנודניקית". אין בעיה להשפיע ולבקש בעדינות, צריך להזהר מלנג'ס.. בשביל זה יש בינה יתרה 🙂

זה יכול ממש להביא למפח נפש. של שני הצדדים.

את כל הבילבולי מוח שכתבו לך

תהיי את

לפעמים באמת בנים נרתעים ממשהו שגדול עליהם

כל עוד באמת באמת בעין טובה זה בעיה שלהם

מה תחיי כל החיים עם גבר שמרגיש שאין לו ביטחון לידך?

למה בגלל שאת חכמה ? יפה? טובה?

המשפטים שגברים שהם ילדים זורקים במצב כזה הם מאוד נוראים. למה? כי הם לא מרגישים שהם יכולים להיות הגבר שלך .. שהם לא מספיק יהיו טובים בשבילך 

זה בעיה שלהם בלבד

תהיי את עוד יבוא הגבר שיהיה גבר ולא ילד

נכון יש הרבה ילדים

אבל מה ששלך יהיה שלך

אל תתנצלי לעולם על האור שלך 

תמיד אני מרגישה שאני צריכה להתנצל עליו 

לא, נגמר הסיפור 

♥

אפשר לראות במהלך השרשור הזה פרשנויות רבות ושונות למונח "אישה חזקה", כאשר הדיון שהסתעף ממנו נוגע בנקודה של הובלה, ולכן אתייחס אליה תחילה.

אני מאמינה שנישואין הם ברית, בניגוד לחוזה. בברית, אני ואתה הופכים להיות אנחנו, ישות חדשה, ולכן זוגיות בעיני היא המקום ששנינו תורמים ליצירת האנחנו. בחוזה, אני ואתה נשארים שני צדדים נפרדים, אך מגדירים בינינו חלוקה ראויה. בעיניי, חלק מהתגובות כאן מתארות זוגיות כשותפות עסקית, ולדעתי ראוי לחפש בזוגיות את הברית מעבר.

אני לא מחפשת להיות מובילה. אני לא מחפשת להיות מובלת. אני מחפשת שותף. יש ציטוט שמיוחס לאלבר קאמי: "אל תלך לפני - כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך אחרי - כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצִדי והֶיֶה ידידי." אני מחפשת מישהו לצעוד יחד איתו, לא מישהו שיהווה עבורי מנהיג או מונהג.

באופן אישי, כואב לי לקרוא את הדברים של @לאצעיר: "אני מתכונן להוביל את הבית מבחינה תורנית (שהיא החשובה לי ביותר). מחפש מישהי שתרצה שאוביל אותה ביחד לאותו יעד.", "אני מחפש מישהי שתסמוך עלי שאם אני מקבל את ההחלטה זה בגלל שזו ההחלטה הנכונה ולא בגלל שזה מה שאני רוצה."
זה כואב לי כי לכאורה אתה אומר שהעול של החינוך, של הכיוון התורני הוא במנדט שלך, ולה אין שום מקום במנדט הזה. בינינו, מי יהיה עם הילדים יותר? מי יתעסק בחינוך שלהם באופן ישיר? האם אישה שמקיימת אורח חיים תורני כפי שאתה מגדיר אותו, לא נמצאת במקום שיש לה מה לתרום לפן הזה של הבית? הרי ברור כאן שאנחנו לא מדברים על משהו הלכתי שבו יש פסיקה ברורה ושהיא תקבל את המנהגים שלך. אנחנו מדברים בעולם השקפתי, ואני מצפה שבזוגיות אתם תבנו איזשהו יעד משותף, לא שהיא תצטרף אליך לעד שאתה קבעת בעצמך. דבר שני, המשפט השני בעיניי מלא יוהרה. מה, אתה לא יכול לעשות טעויות? למה אתה חושב שתמיד ההחלטה שלך תהיה נכונה? האם זה שלמדת יותר ממנה אומר שבהכרח ההחלטה שלך היא הנכונה? האם תמיד ההחלטה הנכונה היא גם ההחלטה המוצלחת? האם לא נכון להגיד שאם יש לנו התלבטות בנושא התורני, זה לא בהכרח שאני הצודק, אלא שיש כאן מקום לפנות לגורם אחר, נניח רב המקובל *על שניכם* ולהתייעץ איתו?
נתת דוגמה על אחות, ואמרת משפט שמסתייג ומביע את עמדתך – בעיני יש מקום לזה בזוגיות, גם השני מבין יותר טוב ממני. אם אני אחות ובעלי לא עוסק בתחום רפואי – אני לא הייתי רוצה להחליט את כל ההחלטות הרפואיות בלי לדבר איתו, בלי להתייעץ איתו, בלי לשמוע את דעתו. לא כי הוא מבין יותר טוב ממני, אלא כי אני מעריכה את דעתו, כי אני רוצה שיהיה מעורב, כי גם לו אכפת, כי גם הוא שותף. ומוזר לי שאתה רואה את זה כברור מאליו בתחומים אחרים, אבל לא בתחום התורני.

באופן אישי, ההסבר שלי למיתוס: אישה חזקה בעיניי היא אישה שעוד לא נחשפת לפגיעות שלה, לרובד הפנימי והעמוק שלה, אלא נתקעת בקליפה החיצונית. ובמילים אחרות: ברור לכולם שלא מדובר כאן על הגדרה פיזית, אלא על משהו פנימי. ובמשהו הפנימי הזה, זה לא שחור-לבן – יש בי חוזקות וחולשות, כמו כל אדם. ומי שרואה את העולם כחלוקה ברורה של חזק מול חלש, ושופט אותי כך – אני שמחה שפוסל אותי על ההתחלה.
(וכאן צריך אולי לשאול מה זה ההפך מאישה חזקה. אם נתייחס למה שהוגדר כאן, גם אישה 'מובלת' – זה רדוד לראות אותה בצורה כזאת בכל תחום בחיים, אלא יש צדדים לכאן ולכאן.)
לצורך העניין, אני מבינה למה אפשר להגדיר את אורית סטרוק כאישה חזקה – היא נמצאת בתפקיד ציבורי. מצד שני, לי אין שום הכרות איתה, ובניגוד למה שכתב לירןן – בעיני ייתכן מאוד שמחוץ לזירה הפוליטית היא בהחלט משדרת רוך, חמימות, אהבה, קבלה. אלו לא דברים סותרים בעיניי. אולי היא מאוד דומיננטית כלפי חוץ, אבל כלפי פנים היא אחרת לחלוטין. ואני חושבת שחשוב להדגיש את זה, בעיקר בגילאים המבוגרים יותר – כי ייתכן מאוד שבשנות הרווקות המתארכות, אותה רווקה סיימה תואר ראשון. ושני. והתקדמה בעבודה שלה. והיא כבר מנהלת. וכלפי חוץ, במסגרת העבודה, יכולה להיראות אישה מאוד חזקה – דעתנית, מובילה וכו' – ושדווקא במקום הפנימי, הביתי, האישי היא ההפך הגמור. אז לכן @חתולה ג'ינג'ית - לא הייתי משקיעה בזה יותר מדי אנרגיות. אני מחפשת מודל מסוים של זוגיות, ואם מישהו מחפש מודל אחר של זוגיות - אני מאחלת לו בהצלחה ועוברת הלאה. הוא לא רלוונטי עבורי.

והערה לסיום: אם נתייחס לאישה חזקה כאישה דעתנית, בעלת דעות ברורות, שרוצה לכפות את דעותיה על האחר – ונהפוך את זה לגבר, למה שמישהי תרצה להיות בזוגיות שבו אין מקום לדעתה? או אולי "גבר חזק" אתם מגדירים בצורה שונה?
 

שתלטנות אינה עוצמה

דעתנות אינה חכמה

אדיקות דתית אינה תורה וקדושה

שאלה

מה תפקידו של שר בממשלה?

למה שהוא יקח מנדט על חינוך לדוג'?

מהו המנדט הזה בעצם? להחליט נגד דעתם של אחרים?

למה שניתן לשר להתוות את המדיניות שהוא רוצה בה? דעתם של האחרים אינה חשובה?

אני לא חושבת שנכון להסתכל על זוגיות כממשלה, ובטח שלא בישראל. (ומקווה שלכולנו תהיה זוגיות יציבה יותר...)

בישראל, השרים (כמעט ללא יוצא מן הכלל) הם ח"כים, ותלויים בציבור הבוחרים שלהם.

בהתווית המדיניות של תחום משרדם הם מטמיעים אידיאולוגיות הרבה יותר נרחבות.

אם אשווה את זה לחברה פרטית, ל'שר' של החברה יש אינטרס לרצות את המשקיעים (שמתבטא לרוב בהגדלת הכנסות), ולא להטמיע אידיאולוגיות לתוך המערכת.

שר בישראל כפוף להסכמים קואוליציוניים ולראש הממשלה (שיכול לפטר אותו, ע"ע גלנט), כך שדעתם של אחרים בהחלט חשובה.

אני מצפה ששר יתייעץ עם אחרים, בדגש על המומחים בתחומם, והתפקיד שלו זה לקבל את ההחלטות המקצועיות מתוך מערכת שיקולים רחבה.

זוגיות זה לא מערכת פוליטית.

אנחנו לא עומדים לבחירות.

אני לא רואה כאן מנדטים.

וזה די הזכיר לי את השרשור הזה:

מה אתן מחפשות יותר, חבר או שותף? - לקראת נישואין וזוגיות

לא ענית על השאלה והתייחסת לסמנטיקה בלבד 🙃

אני מנסה להבין מה המקום של התווית מדיניות. ובשלב הבא, להשליך (אם ניתן) על הזוגיות.
 

ברור שזוגיות היא לא כמו ממשלה או חברה.

למה בכלל צריך שמישהו ימלוך? - לקראת נישואין וזוגיות

נקודת המוצא שלך היא של שותפות.

שותפים מתווים מדיניות, כל צד שומר על האינטרסים שלו.

כאשר שותפים חותמים על חוזה, היא כוללת רשימה של זכויות וחובות שאמורות להוביל אותם לנקודה מסוימת.

בנקודת המוצא שלי, הברית, יש לישות של 'אנחנו' אינטרסים משותפים.

אולי אנחנו חלוקים בדרך של איך נכון להגיע לאינטרסים האלה, אבל אם החלטנו לכרות ברית -

זה לא להכתיב מדיניות לאחר. זו צורת התנהלות שהיא אחרת לחלוטין. אנחנו לא בשותפות, אנחנו בחיבור.

נכון, יש חתימה על חוזה בנישואין - אבל אנחנו צועדים יחד אל נקודה לא ידועה.

לא משנה. אחשוב על זה לבד 😁

כמו שמישהו כתב פה מעליי,

נטייה טבעית של גברים למצוא מישהי שפשוט/טבעי עבורם להוביל בקשר ביניהם, לתפוס את המקום של הדומיננטי בדינמיקה ביניהם.

עכשיו כמובן שזה מתבטא בהמון דברים חלקם פנימיים שייכים לאופי ולנפש וחלקם לדברים יותר חיצוניים כמו התנהגות וכן הלאה, וכל אחד והטעם שלו.

אבל ככלל הכלל הזה נכון להרבה גברים לדעתי.

אם את אישה עם עוצמה גדולה וחוזק, מן הסתם תצטרכי למצוא גבר שיוכל להכיל את זה מבלי שזה יבוא על חשבון צורך להוביל, אם קיים.

ולשם התקווה, אני דווקא רואה בזה משהו מאוד חיובי ולמשל מחפש דווקא כזו בחורה 

ולכן, כשיגיע האיש שאיתו תרגישי ביטחון, יכול מאוד להיות שיהיה לך קל לאפשר לעצמך להיות גם חשופה / פגיעה

בעצם אתה אומר שמהותה של האישה היא להיות חלשה ושל הגבר להיות חזק, ואישה חזקה צריכה גבר חזק דיו שתוכל להיות חלשה לידו?

זווית מעניינת. חושבת שיש בזה משהו. כמובן תלוי בהגדרות של מה זה חזק וחלש.

והמדדים האלה צריכים להיות דומים אצל שניהם כדי שהם יוכלו להכיל זה את זו?

איבדתי את זה נראה לי (את הרצף והעקביות של הדיון ושל דעותי)

אני לא חושב שגברים מרגישים מאויימים מנשים חזקות.

אני חושב שאישה חזקה זה מאוד אטרקטיבי. אבל לדעתי יש בלבול מושגים בין חוזק לקשיחות. 

קשיחות מרתיעה. חוזק מושך.

דווקא אדם חזק יכול להרשות לעצמו לקחת סיכונים ולפתוח את הלב

זה ברור שיש משמעות לתפקיד של הגבר ושל האישה בדינמיקה הזוגית. אבל הנקודה שלי היתה בסיסית יותר:

אנחנו חיים במציאות קשוחה, וכדי לא להפגע אנחנו עוטים על עצמינו מעטה של קשיחות. מה שקורה עם הזמן זה שאנחנו מתרגלים ומלחימים את הקשיחות על עצמנו, וכך אנחנו לא חשופים ולא פגיעים. אבל תופעת הלוואי היא שגם קשה לנו ליצור אינטימיות אמיתית, כי אינטימיות בהגדרתה מחייבת אותנו להיות חשופים. זה נכון גם לגברים וגם לנשים, רק שבדינמיקה הזוגית הגבר מכיל את האישה וכדי לאפשר את זה, האישה צריכה להרגיש מספיק ביטחון כדי לאפשר לתהליך הזה להתרחש, ואילו הגבר צריך להרגיש שהאישה נותנת בו את האמון שהוא לא יפגע בה. 

זו זוית נוספת וחשובה.

תודה

אם המיתוס הזה קיים הוא די מבאס..

אני אעוף על מישהי שלא תעשה לי הנחות ויהיה לה עולם מבוסס ומגובש...

גבר חזק לדעתי לא אמור לפחד מאישה חזקה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.