תראי איך חינכת אותו יפה ונתנת לו כלים להתמודד בחיים.
למורה זה ברור מאליו שהוא כזה. רק את יודעת באמת במה זה היה ועדיין כרוך.
הורות זה דבר מאתגר, אבל צריך להסתכל גם על הצלחות.
וזה שהוא מסתדר מחוץ לבית זאת חתיכת הצלחה.
תרגיעי את המצפון, מצפון מקבע את ההתנהגות השלילית. הילד מרגיש שהוא משיג בזה משהו. אז עזבי את המצפון, את אמא נהדרת!
לגבי ההתמודדות בבית אז קודם כמו שהציעו חוג ספורט טיפולי יכול לעזור הרבה. הילד צריך ללמוד איך לפרוק את המתח שהוא אוגר.
הוא התחיל את השנה כבר או שהוא עדיין בחופש?
חזרה לשגרה זה גם קשה. בע"ה הוא יתרגל וייכנס לאיזה מסלול.
גם יכול להיות שהוא מתחיל לחוות את גיל ההתבגרות וזה גם גורם לחוסר מנוח?
תנסי לאתגר אותו כל הזמן שהוא יהיה בעשייה.
זה גיל שכבר אפשר ללמוד גבולות של שליטה על הגוף.
כלומר אל הוא לא יהיה זהיר עם צבעי שמן הציור יהרס. זה לא כמו בגן שבטעות נשפך מים או נהרס משהו שהוא עבד עליו קשה.
אז תנסו בכיוון הזה לאתגר אותו. לקנות לו ערכת לגו שהוא צריך עם רוגע סבלנות ושליטה בתנועות הגוף לבנות.
או אומנות אבל באמת יותר גבוהה ממה שהיה עד היום.
סוף ב' זה ממש הקפיצה למסוגלות של גיל יסודי את יכולה לקחת רעיונות מחוגים שיש לגיל הזה.
אפייה, ספורט, יצירה בצבעים, יצירה בחוטים (אריגה, סריגה)
אפשר גם לעשות איתו יום כיף לנסוע איתו לאיקאה לקנות פרטים עיצוביים לחדר לא שבירים בטירוף אבל כן שצריך עדינות איתם. כמו נרות ריחניים או עציץ יפה.
תשדרו לו שהוא גדול ואחראי והוא ילמד לקחת אחריות לפחות לגבי החפצים שלו. ככה מתחילים. לאט לאט זה יעזור גם לשאר חלקי הבית.
נגיד אצל הבן שלי הוא היה זורק חפצים בהיסח הדעת כלפי המנורות בסלון.
כל יום היינו מוציאים מגבות מטבח תלויות על הנברשת, גומיות, כיפות היו נעלמות מעל הספרייה. בלי לחשוב הוא היה מקפיץ כל דבר שנקרא בדרכו.
אז שמתי לו בחדר פעמון כזה על המאוורר תקרה שלו וכל פעם שזה פוגע שם זה היה מצלצל וזה העלה למודעות וככה הוא התרגל להפסיק עם זה.
אבל כדי שהילד ירצה ללמוד זה צריך להיות כדאי לו ולכן קניתי לו דברים לחדר שיהיה לו מוטיבציה לשמור עליהם שלמים. אחרי שהוא למד לשמור על החפצים שלו בהדרגה הוא גם התרגל לשמור גם על החפצים בשאר הבית.
הילד משתתף בתנועת נוער? חוגים? משחק עם חברים? רוכב באופניים? מנוי לספרייה?
זה גיל שצריך הרבה תעסוקה.
לגבי גבולות, האמת אני מתקשה להבין למה בדיוק הכוונה בסיטואציה הזאת.
מה את מצפה מעצמך לעשות היום שאת לא עושה מספיק?
נניח סיטואציה שהוא הורס לכולם.
נגיד יש לוח משחק מסודר נגיד הוא השתתף/ לא השתתף זה לא משנה, וברגע איד הוא מעיף את כל החיילים מהלוח ולמעשה נהרס המשחק כי אי אפשר לשחזר את המיקום המדויק של כל אחד.
איך את מגיבה היום?
איך את חושבת שאפשר יותר להגיב?
אני מניחה שאת לא מתעלמת ואמרתם לו לפחות 20 פעמים עד היום שאסור לעשות מעשים מעין אלו.
מה עוד אפשר לעשות כדי להציב גבולות?
בעיני הגבול ייבנה כשיהיו היסודות לבנות את הגבול, אחרת זה גבול מדומיין. אוקי יש גדר. רואים אותה. אפשר גם להאמין שהיא חזקה.
אבל ברגע שיש סערה הגבול עף. כי אין בסיס שיחזיק אותו.
אז לא צריך שהגבול יישאר פרוץ. צריך לשים את הגדר ולהבהיר לילד שהתנהגות כזאת לא מקובלת.
אבל צריך בעיקר להשקיע בליצור בסיס איתן.
בעיות לא נעלמות ביום אחד.
אבל תמשיכו להשקיע בו. לתת לו אהבה. תראו לו שאתם בעצמכם כן יציבים ולא נופלים מההתנהגות שלו.
במקביל לוודא שיש לו מספיק מקורות לפרוק אנרגיה וללמוד שליטה על הגוף. אם צריך אז גם טיפול רגשי לאוורר את התחושות שמצטברות.
וללמד אותו בהדרגה דרך עשייה, דרך ניסוי וטעייה למה כדאי לו ללמוד להתנהל אחרת יותר ברוגע ולהיות יותר מחושב ולא פזיז.
בהצלחה!
