והתפילה פועלת הרבה מאד מאד

רק שבעיני בשר קשה לנו לראות את זה....

אני אוכל  להרחיב בערב אם תרצי

הלוואי שיהיה לך רק טוב תמיד!

ושתראי איך המניעות נהפכות לנעימות !

אמן💕

או יותר מדוייק - פתילה.

כמו שהפתילה מקשרת בין הנר לבין השלהבת

ובעצם מאפשרת לה לבעור ובאופן די פלאי היא עולה תמיד כלפי מעלה .

לכאורה הנר= הגוף, השלהבת= הנשמה

והתפילה מקשרת בין הגוף לנשמה (לכן יש בקשות גשמיות שאפשר לבקש, וגם בקשות על רוחניות ועבודת ה', גאולה)

את מכירה את המשפט "הנשמה היא תמיד מתפללת"? אז כמו שהשלהבת (בנר, במדורה....) תמיד שואפת כלפי מעלה

הנר הוא סמל לנשמה כמו שכתוב " נר ה' נשמת אדם" וד"א בגלל זה מדליקים נר כשאדם נפטר או ביום ביום פטירתו.

לכן גם לכאורה אדם שלא נראה מאמין כלפי חוץ

(ואני פוגשת בעבודתי הרבה יהודים מעם ישראל שעדיין לא שומרים על המסורת ועל המצוות) בזמן מיוחד של חוויה מרגשת הוא יחשוף את הפנימיות שלו , את הנשמה שמחפשת קרבת ה' .

לכן ידעתי לומר לך שעצם זה שאת מתפללת ו"אוטומטית" מזינה את הנשמה שלך, מוכיחה שבעצם את כן מאמינה במשהו גדול ממך ורוצה להיות קשורה ואחוזה בו. וגם אם לא יודעים לומר שזו תפילה, זו אכן תפילה. חיבור. קשר.

גם אדם שצם ימים על גבי ימים, צריך לדאוג לאוכל לשתייה עבור הגוף כדי שלא ייתמוטט.

באופן דומה אני חושבת, שגם מי שלא מתפלל או לא נראה עובד ה' צריך למלא את המאגר הרוחני שלו בדבר "איכותי" בלי לדעת למה, זאת הרגשה.

בתור מחוברים לעבודת ה' אנחנו יודעים לומר שזאת הנשמה שצמאה לקבל את המזון הרוחני המתאים לה  ולכן אפשר לראות הרבה אנשים, גם לא דתיים, שמוצאים את עצמם הולכים למקומות רוחניים כדי להרגיש מלאות, תענוג וסיפוק רוחני  (בין אם זה מקדש בהודו, בין אם זה קבר של אדם קרוב או צדיק ידוע)

לכאורה זה נראה שאדם מחפש את עצמו, מחליף סגנון לבוש לחיצוני וגס יותר, אבל באמת זאת זעקה של הנשמה "תשימו לב אליי, יש לי ייחוד משלי לתרום לעולם הגשמי הזה!"

הפתילה כמעט תמיד עשויה משני חוטים שזורים אחד בשני וזה גם מבטא את הכוחות - הנפש והגוף שזורים יחד לעבודת ה' שזו התפילה.

לכן אי אפשר ולא נכון לבטל את כוחות הגוף כדי להתעלות בעבודת ה', וגם לא נכון להשקיע  בצרכי הגוף בלבד, מבחינה גשמית תוך התעלמות מהנפש. (אצל החכמים יש ממש התייחסות לאדם שמרגיש כעס נורא ולא פנוי רגשית לתפילה, לכאורה פטור.  ימתין שיחלוף הזעם או יירגע באיזשהו דרך ואז ייתפלל . שמעתי את זה מאחת המורות שלי)

אבל מה עושים כשאין רצון להתפלל או אם אנחנו לא חווים התעלות או לא רואים איך היא מועילה?

לענ"ד

להתפלל או לקיים מצוות בכוח לא כדאי כדי לא לכבות את המצפן הזה- הרצון האיכותי לחיים טובים. לכן כדאי לעשות דברים קטנים וחיוביים, שמחים וממלאים באנרגיה משמחת שתורמת לרצון לחיים (טיול נוף יפה, שוקולד מידי פעם, קריאה איכותית, האזנה לכמה דקות ממישהו מוערך/ת, קברי צדיקים "נבחרים")

בהמשך לאט לאט, להגביר את המעשים הטובים (כשרים הלכתית כמובן) שגורמים להרגשה רוחנית טובה ולהשתדל להכניס ללו"ז הזה איזושהי תפילה- גם תפילה אישית במילים שלך, וגם ברכות השחר לדוגמא- שכולן מביעות שבח לבורא על החיים בעולם שלו.

כשאדם מרגיש טוב, מרגיש חי, מוציא את כוחות החיים ואת הכישרונות שלו מהכוח אל הפועל הוא מחפש להודות. לכן בזמן בית המקדש היה קרבן שלמים- כשאדם הרגיש שלם עם עצמו, שמח עד מאד בחייו ובמעשיו, זאת הייתה אות התודה לבורא.

עכשיו כשאין לנו בית מקדש יש לנו תפילה כתיקון חז"ל,

כמה להתפלל, מינון, מה חייב ומה רק רשות - בשביל זה יש את ההלכות.

אבל לאט לאט.

תתחילי לשמוח בקטן

ולאט לאט הקב"ה יזמן לך שמחות ושפע טוב

שתודי עליו ברננה וברגשת הלב הטוב שלך

אני מקווה שהדברים יועילו לך בע"ה.

ממליצה על הרבנית רחל בזק-אולי משהו ממנה, מדבריה, מתכניה, ייגע בליבך ...

המלך בשדה בימים אלו ממש

והוא אוהב אותך

ומחכה לך מאד מאד!

💐⁦♥️⁩💐⁦♥️⁩💐⁦♥️⁩💐⁦♥️⁩💐⁦♥️⁩

תודה רבה❤❤❤

לשאלתך - נראה לי שיש צורך לכוון את התפילה אבל בודאי שיש עניין להתפלל. תמיד יש עניין להתפלל, זה משהו מאוד אנושי להתפלל. השאלה היא על מה להתפלל... שזאת שאלה טובה. אולי תתפללי שה' יאיר דרכך? יגלה ממך כוחות שאת לא מכירה? שיחכים אותך? שיתן לך עזרה?

בכל אופן הזכרת לי תורה מדהימה של 'מי השילוח' (הרבי מאיז'ביצא) שממש קשורה למה שאת שואלת. 

התורה בפרשת ראה אומרת "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה" 

על זה הרבי דורש דרשה חסידית של הדרכה בעבודת ה' ביחס לתפילה -

"כי אם אל המקום אשר יבחר כו'. בזה נלמד לאדם דרך התפלה איך להתפלל לה' כמו דאיתא בגמ' (ברכות כח: ) יכין את לבו כנגד בית קדשי קדשים" הרב מביא את המשנה במסכת ברכות שאומרת שאדם שצריך להתפלל והוא רוכב על חמור ולא יכול לרדת ממנו, וגם כשהוא על החמור הוא לא יכול לכוון את פניו לכיוון המקדש בעת התפילה הדין הוא "יכוון את ליבו כנגד קודש הקדשים" - מה הכוונה? הרי הפועל האדם לא יכול לכוון פיזית את גופו או את פניו לכיוון המקדש! הרבי מסביר שיש פה כוונה מיוחדת ביחס להדרכה בתפילה שהיא נחשבת "לכוון את הלב לכיוון קודש הקודשים" - "היינו כשאדם ירצה להתפלל יראה מתחילה אם הדבר שרוצה להתפלל עלי' הוא רצון הש"י, זה פירוש יכון את לבו כנגד בית ק"ק,"  קודש הקודשים הכוונה רצון ה', אדם צריך להתפלל על רצון ה'. ואיך ידע מה רצון ה' באותה עת? "ובזה ידע כי רצון הש"י הוא - אם יראה שלבו מלא תפלה ושפתותיו מלאים תנובה יבין כי מאת ה' ..." דהיינו כאשר האדם מתחיל להתפלל והתפילה מרגישה לו באינטואיצה טובה והוא שופך את ליבו זה סימן לרצון ה'. זאת אמירה ממש מיוחדת. זה פלא. אולי באמת על דברים שאינן רצון ה' לאדם אין האינטואיציה הזאת להתפלל עליהם.

מקור: מי השילוח/פרשת ראה – ויקיטקסט

פירוש עמוק ומהמם...

תודה!

לגבי ההתחלה, איך אני אדע שזה מצב של להתפלל כשאולי בעצם ה' כביכול מבחינתו "מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו"...

מסתבר שיש צורך גם וגם. וגם "מה תצעק אלי" אם אני לא טועה זה היה כאשר משה רבינו האריך בתפילה. תפילה קצרה זה תמיד אפשרי.

זה להביא את המקום שאתה נמצא בו - לפני ה'.

את לא חייבת לבא ולבקש שיעזור לך לעשות משהו - כשאת לא באמת רוצה/מאמינה שזה יקרה. ואני גם לא חושב שלקב"ה יש ענין כל כך בתפילה כזאת, כי את לא נמצאת בה. אבל דווקא את התסכול הזה, את החושך בעיניים הזה, את התחושה הזו שאת לא מתקרבת לזה ואת כישלון - את זה ה' כן רוצה שתביאי. זאת בדיוק המשמעות של תפילה. תבואי לפני ה', עם הצרות שלך, עם הקשיים שלך, עם חוסר האמונה שלך - ותבקשי עזרה. עזרה להכיל את עצמך, עזרה למצוא את עצמך, עזרה להתקדם ולהשתפר, עזרה להצליח. 

תודה רבה

כנראה שחוץ מלהתחזק באמונה אין פתרון אחר

בס"ד

1. מה היא עבודת התפילה.

2. מה העמדה הנפשית 'שלך'.

ביחס לאחד יש כמובן מספר הסברים, הסבר ואחד מהם הוא שתפילה זה עבודה שבלב, כלומר כמו הלב שמזרים דם לגוף, כך התפילה מזרימה את המחשבות והבקשות וכו' אך השאלה לאן? הרי לא דומה אם תספר בדיחה לחבר למורה או למלך. גם פה בעצם התפילה היא מפגש שלנו עם ה' ויש כמה סוגים של מפגש עם ה' כמלך מפגש איתו כאבא, מפגש איתו כשופט...וכו' ואם אנסה לסכם יש הרבה סוגים של תפילות אך הבסיס הוא מפגש והזרמת הרגש לה'.

ומתוך כך נדבר על העמדה הנפשית שאלת ובצדק שאני לא מאמינה שתשנה ואכן התפילה אינה באה לשנות סדרי מציאות לרוב, יש בה משהו פשוט יותר להיפגש לדבר עם ה' לפעמים כאבא או חבר שפורקים וכן אומרים וואלה קשה לי להתמודד ופשוט מוציאים החוצה, ולפעמים כמלך באים לשבח להתפעל להודות, ולפעמים כמפגש עם רופא עושה נפלאות שמפללים לנס.. המעמד הזה של התפילה הוא מלא בהרבה דברים אך בעצם הוא הזרמת הדם הרוחני הזרמת הרגשות והמחשבות למפגש עם ה' שדרך המפגש הזה יתכן ונקבל החלטות יתכן וישתנו דברים אך העיקר הוא קודם לקיים את המפגש לא להשאיר את המחשבות על העבודה הבלתי אפשרית ועל הקושי והמרחק לפתוח ולדבר לא תמיד זה יהיה מושלם ולא חייב שנצא עם הרבה אבל נפגשנו והוצאנו מהלב הזרמנו את הרגשות למקומות שאליהם הם צריכים להגיע בגוף שלנו ועכשיו נוכל להמשיך בעבודה של שאר הגוף, העבודה של הלב מזרימה את הדם עם החמצן והחומרים ובסוף יש גם מתוכה עוד עבודה והיא של האבירים והמצוות להשתמש באותם חומרים, לא תמיד נעשה שימוש בכל איבר בכל החומרים ויש וויסת לפי הצורך אך זה זרימת הלב והתפילה למפגש עם ה'. שנזכה להיות אני לדודי ודודי לי ולהפגש באמת.

כתבתם דברים מדהימים...!

נכון שתפילה זה קודם כל מפגש אבל אני בעמדה שסותרת את המפגש האמיתי עם ה'... זה העניין שבמצב הזה אני לא זוכרת אפילו לפני מי אני עומדת.... תקועה בתחושות של חוסר אמון, חוסר יכולת, כולי מלאה אשמה 

ומהמצב הזה אפשר בכלל להתפלל?

כשזה משהו שתלוי נטו בה' יותר קל לי להתפלל על זה, אבל זה קשה שאני לא מצליחה מה שכביכול תלוי בי.

כמו שכתבתי בתגובה מעל... איזה פתרון יש לטווח הקצר חוץ מלהתחזק באמונה? 

השיבנו"

אע"פ ש[52]"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" אנחנו מבקשים מהקב"ה "השיבנו אבינו" – שיעזור לנו להוציא לפועל במעשה את מחשבתנו לחזור בתשובה ויקרבנו למצוות ולעבודת ה'[53].

הסיבה שאומרים בברכה זו נוסח של "אבינו" היא שהקב"ה הוא אבינו ואנחנו מבקשים בברכה זו על לימוד התורה, והרי[54] "חייב האב ללמד את בנו תורה", ואנחנו מבקשים בזה מהקב"ה שילמדנו תורה ומצוות[55].

בחתימת ברכה זו אנחנו אומרים: "הרוצה בתשובה", והעניין בזה הוא שהקב"ה רוצה שהאדם יחזור בתשובה עוד לפני שהוא מחליט לחזור, ועוד שעניינה של התשובה הוא לפנים משורת הדין עפ"י רצונו של ה'[56].

עד כאן הציטוט.

כל גם כאן עצם הרצון שלך מצויין וטוב להתפלל כך.

עכשיו, יכול להיות שמשהו רגיש כבד על הלב וצריך להתייחס אליו. אז זה יותר רגשי ופחות אמוני

תודה!

לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון : "כך גם כאן עצם הרצון שלך מצויין וטוב להתפלל כך." 

וכן... זה מצב רגשי שלא מאפשר לי להתפלל

הכל תלוי ברצון. בכוח הרצון אפשר להשיג הכל. הרב וולבה אפילו אמר שההיפך מחריצות זה לא עצלות אלא שפלות, כי כשלאדם יש ערך עצמי נמוך אין לו חשק לשינוי.
כוח הרצון שלי חלש במצב הזה כי זה נראה לי בלתי אפשרי...
זה המצב...

א. קודם כל לעשות דברים שייטיבו איתך, יהנו אותך,תצליחי בהם והם יצליחו קודם כל להחיות אותך, לתת לך כוח. אנרגיה. 

לרומם אותך לערכך העצמי, האמיתי.

ב. כשאת מצויידות בכוחות ומרגישה בנוח עם זה- להתחיל לברר לך איך תגיעי לאן שאת רוצה בחיים (בכל תחום)

וממילא איך מתוך כך תתמלאי בשמחה שתקרין לך על כל היום שלך וממילא כל מה שתסתכלי עליו ייראה לך שמח, כמו הילדים שמסוגלים דרך צלופן ורואים "הכל באותו צבע!", מכירה?

ג. כשכל ייראה ורוד ושמח, הנשמה שלך באופן טבעי לה, תרצה את התפילה וממילא תרגישי בתוכך רחבות הלב שעם הזמן תשתפך בתפילה מסודרת שתשלבי ביומיום שלך בקביעות

או תהילים או תפילה אישית...

@היום הוא היום סליחה שעניתי כאן ולא תייגתי בנפרד!

אני יודעת אבל זה מלא דברים שמשתלבים ביחד... בדיוק הדבר הזה שהכי קשה לי, עם מצב כללי שמכבה אותי ואז אין יכולת...

בקיצור הפתרון הוא לטווח הארוך איך להמנע מהמצב הזה, לא לאותו רגע...

נראה לי שקודם תתייחס לבסיס שיהיה לך יציב

ואז תוכלי להתפקס וממנו  להתרחב לאט לאט

פשוט כי

קודם מניחים את היסודות

ועליהם מתחילים לבנות...

להבדיל כשיש מחלה קשה 

נותנים משככי כאבים לא כדי להתעלם ממנה

אלא כדי שיהיה קל יותר לעבור אותה/ לטפל בה.

תרצי להתחזק בתפילה. תתפללי שהשם יתן לך כוחות לעזור לעצמך וכדומה.

אם קשה באריכות אז בקצרה ממש

שתכל'ס אני גם מבין אותו כי הוא עבר הרבה בתקופה האחרונה.

יש מצב בחיים שנקרא "מוחין דקטנות" (לא סתם שיר של שולי רנד🫣).

השיר המוכר שכולנו שרים בעל"פ "ואפילו בהסתרה שבתוך בהסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך" אלו מילים שכתב רבי נחמן. אני מקווה שאני אצליח להסביר נורמלי כי זה מסובך לכתוב את זה אבל ברעיון "מוחין דקטנות" בפירושו המילולי זה מח של קטנות כלומר חשיבה מוקטנת במצבים מסויימים בחיים כלפי הקב"ה.

בפירוש הפחות מילולי זה בערך מצב שבו גם אם ננסה להתפלל ולהגיד שהכל לטובה וכל מיני דברים, השם בא אלינו אומר לנו "ואנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא" הסתרה שבתוך הסתרה.

פעם שמעתי מישהו שדימה את זה לתפוס, בהתחלה יש קליפה כתומה וכשמקלפים עדיין לא רואים תפוז אלא קליפה לבנה נוספת ורק אז נמצא התפוז, אותו דבר אנחנו והקב"ה, השם לפעמים מכניס אותנו לקשיים ונסיונות ומסתיר את עצמו ככה שגם אם הקלף את הקליפה עדיין לא נראה אותו כי הוא ישאר מוסתר מעינינו וזה מה שנקרא מוחין דקטנות".

אז אם באמת זה ככה למה לנו להתפלל ולחפש בכלל? לכן אמר רבי נחמן "ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה *בוודאי* גם שם נמצא השם יתברך" בוודאי, אפילו שאנחנו לא רואים את זה וזאת בדיוק האמונה שלנו.

פעם אמר יהודי אחד שיסוד האמונה הוא להאמין, ממש כמו בשיר של רייכל "להאמין בלי לדעת" כי כשאתה יודע אתה כבר לא מאמין אלא יודע ותכלית האמונה היא האמונה עצמה ולא הידיעה כי כבר כתוב בתורה "ולא יראני האדם וחי" וכתבו על זה שכמה שמשה רבנו היה קרוב להשם והוא היחיד שידע את הקב"ה עדיין הוא לא ראה וזה חלק מהאמונה.

אנחנו אומרים כל בוקר אחרי תפילה (לא כולם זה מנהג טוב ותו לא...) שלושה עשר עיקרים ואחד מהם זה "ויודע מחשבות בני אדם" אז קחי לעצמך את זה הנקודה שלפעמים להתבודד ולהתפלל זה לא דווקא תפילה בפה ששומעים אלא גם הצעקה הזאת שיש לך בלב זה תפילה, גם המחשבה המתוסכלת הזאת שעוברת לך היא תפילה רק שאת צריכה להסתכל על זה כ'אבא קשה לי ואני לא מצליחה להבין אותך ואני יודעת שאני לא יכולה וכו' ' ופחות להסתכל על זה כשקשה לי ונמאס לי ואני לא מצליחה להאמין שזה ממך אז נשברתי ודיי'.

מקווה שכתבתי את זה מובן, זה נושא ממש מעניין ויש עליו כל כך הרבה מה להרחיב. (ואיך זה שלא הכרתי את הפורום הזה????)

אם לא נוח להסתכל בתמונה הזאת אפשר להוריד את הקובץ המלא של העלון מהארכיון - ארכיון עלונים , הכתבה בעמוד 22

הסגנון הזה לא בשבילי זה באוויר מדי... אני קוראת ומקבלת רק קריאה למחשבה אבל מרגישה שיצאתי בלי כלום (קורה לי הרבה)

הדבר היחיד שהבנתי זה שצריך התבוננות, מה הלאה? מה זה בפועל 

יש מצב כלשהו שיש בו מבוכה - מצד אחד אני רוצה להתפלל ותמיד ראוי לאדם להתפלל, מצד שני במצב מסויים אני לא יודע איך או חושב שהתפילה שלי תזיק.

הדימוי על המצב של האדם כ'ישן' בעצם מסביר את המבוכה. הדמיונות עפים בלי סדר כלשהו אלא מעורבבים אחד בשני ולכן המילים המסודרות לא יוצאות ואם ניתן לתפילה ככה להיות יכול להיות שהיא לא תהיה הגיונית ולא תהיה טובה ואפילו תזיק. אבל אם מסדרים את המחשבות ומגיעים לידי משהו תקין אז אפשר להתפלל.

ואז התשובה לשאלתך תהיה - בודאי שראוי להתפלל, אך לסדר את המחשבות לפני (ואז התפילה תוכל לצאת בצורה 'טבעית' כפי שאומר 'מי השילוח')

ובאמת קשה באמת להגיד איך לעשות את זה, כי זה עניין מאוד אישי..

בכללי, תפילה היא עבודת ה' שברגש וקשה לקבוע לה חוקים קבועים כי רגש הוא דבר שמאוד משתנה.

אולי אפשר להציע שהרגש בנוי לרצון, אז ראשית צריך לראות אלו רצונות שונים יש בתכונו ולנסות להפריד אחד את השני, לא תמיד אנחנו מודעים לכך שמדובר בכמה רצונות שונים. אח"כ לנסות לתעדף את הרצונות השונים וכולי..

שוב...

קיבלתי תיאור מצב עכשיו הבנתי אותו יותר טוב אבל לצערי זה לא מקדם אותי הרבה.

תודה

אולי זה נשמע עניין של הקשבה פנימית ביחס לרצון שלך, בירור על הרצון שלך.. זה דבר שקורה בינינו לבין עצמנו ולא רק לפני ה' בתפילה. 

יוצא לך לעשות את זה מדי פעם? (את לא צריכה לענות) פה נראה לי טמונה התשובה.. זה גם לא דבר שעושים ביום אחד ונגמר, תמיד הרצון צריך בירור. לא תמיד קל להגיד מה אנחנו בדיוק רוצים ולאן בדיוק אנחנו מכוונים. זה לא העניין גם פה? במידה וכן, נראה לי השאלה היא ביסודה עוסקה בעניין של התעסקות עם רצונות ורגשות בהקשר האישי. אמנם יש לה ביטוי גם ביחס לעבודת ה' בתפילה, אך לא נראה לי שהיא מתחילה משם. בכללי תפילה בגלל שהיא עבודת ה' שברגש היא ביטוי לרגש שכבר בנו לפני שאנחנו משליכים את יהבנו על ה'.

כן יוצא לי וצריך יותר

ראשית כל אומר - אהבתי את השאלה, מאוד אפ'. אני חושב שצריך קצת לדייק אותה, לנסח אותה קצת אחרת כי ברגע שמשתמשים במושגים לא נכון - זה קצת מטעה. (כיוון שעברו שבועיים מאז שכתבת אז אני מתאר לעצמי שזה אולי לא יהיה כ"כ רלוונטי לך, אז אני כותב בעיקר בשביל עצמי).

האם יש טעם לבקש מה' משהו כשברור שה' לא יתן לי אותו?

כאן צריך לעשות קצת סדר - למה שה' לא יתן לי אותו? כי אני לא ראוי לכך רוחנית או כי זה בלתי אפשרי מציאותית?  {כמו כן יכולה להיות בלתי-ראִיוּת גשמית ואי-אפשרות מציאותי-רוחני, אבל אני חושב שאפשר להכניס אותן בתוך ההגדרות הקודמות (בסדר הפוך)}.

האם חוסר ראִיוּת רוחנית מעכבת? - סביר להניח, אבל יש מושג שנקרא מתנת חינם מאוצר של חסד, שזה לאו דווקא 'נס רוחני', אם מבקשים לקבל משם - אז גם זה אפשרי [על בסיס שיעור של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א, סביר להניח שלא אצליח למצוא את השיעור המדוייק].

האם אי-אפשור מציאותי מעכב? - ודאי, הקב"ה לא עושה סתם ניסים, גם לא כאלה שמגיעים בדרך הטבע (נס נסתר [ביחס לניסים כאלה אפשר לדון האם מותר בכלל להתפלל עליהם, מלבד השאלה האם כדאי לעשות זאת]). בכלל הנקודה הזו - גם בלתי-ראִיוּת גשמית (לא למדתי למבחן - להתפלל שאצליח בו זו [קצת] 'תפילת שווא'). נס אפשרי, אבל יש לו תמורה, ולא כדאי להכנס לזה - באמת לא משתלם.

האם אי-איפשור מציאותי-רוחני מעכב? - בעד תפילה? לא תמיד, הגמ' אומרת שאדם יכול לישא את האישה הראויה (כזיווג ראשון) לחברו ע"י שיקדים אותו ברחמים (בתפילה, שעליה הגמ' אומרת "רחמי נינהו [רחמים הם]). האם זה נכון על כל מניעה מציאותית-רוחנית? - שאלה טובה, ראוי לחקור.

(אם נשאל - למה לא להתפלל על דברים שהם לכאורה לא אפשריים [בכל אופן שלא יהיה]? הרי ה' כל יכול! ועוד יותר מזה - כשאני מבקש את זה מה' אני מראה שהאמונה לי חזקה בו כל כך ושאני מאמין מאוד מאוד מאוד שהוא כל יכול! תשובה: זו בערות. הקב"ה הוא כל יכול ויכול להחזיר את הזמן אחורה ולבטל דבר שקרה - עקרונית נכון, אבל הקב"ה קבע בעולמו שהוא (ית') לא מתנהל כך, גם לא כשמדברים על מערכת הניסים).

בקריאה נוספת, אולי אני צריך יותר לדייק את עצמי בהבנת השאלה שלך, וזה מתחבר לרעיון עמוק שכתבתי פעם בפורומים (ולמדתי ממישהו אחר).

האם יש טעם לבקש מה' משהו שברור לי שהוא דורש גם השתדלות מצידי וברור לי שאין לי שום כוונה (לא שאני לא רוצה, אלא שאין בי כוחות ומוכנות לכך, אבל אני מאוד רוצה את התוצאה) להשתדל בו?

שוב - אפשר לבקש מתנות של חסד (במקום בו זה רלוונטי, כנ"ל), ואולי זה אפ' אידאלי (החזון איש והרב חרל"פ כותבים שכשאמר ה' "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים" (או משהו כזה) היה לישראל לומר "תן אתה!" וכיוון שלא אמרו כן - הקפיד עליהם משה). אבל יש מקומות שזה לא שייך ומשתלם.

@רץ-הולך אשמח לחוות דעתך.

זה עדיין רלוונטי

אבל קצת הסתבכתי עם התגובה שלי

אז תראה את זה כתהייה באויר בלי ציפיה לתשובה.

מה הגבול בין בערות לבין ריאליות יתר?

אני מרגישה שהבעיה האמיתית שלי היא חוסר אמונה וכדומה דברים שאמורים להיות בידיים שלי כי אני אמורה לעבוד עליהם, אבל כרגע אני בלעדיהם.

אז לטווח הרחוק הפתרון ברור. אבל לעכשיו, כאילו... יודעת שאני טועה, ומבקשת שאיכשהו אני לא אסבול מהטעויות שלי... והקונפליקט גדול בגלל שזה לא אחרי בחירה... זה ברגעים של הבחירה עצמה שעוד כביכול יש לי אפשרות לתקן אבל לא תמיד לחזור בתשובה זה קל... כי אם הבעיה שלי זה חוסר אמונה איך אני אחזור בתשובה בלי אמונה?

😔

אשמח מאוד  אם תוכלי לחדד כדי שאוכל להעשיר את התשובה שלי (אני שומר אותה אצלי)

והאכפתיות אבל את האמת שיהיה לי קשה להתפלסף על זה עוד

זה בסדר אם תשלח את התשובה כמו שהיא

אין לי עדיין תשובה על הנקודה האחרונה שכתבת, אשמח אם תוכלי להסביר אותה יותר כדי שהתשובה שלי בכללי על השאלה שלך (הראשונה, שבתחילת השרשןר) תהיה עשירה יותר.

אני לא אכנס לנקודה הזאת.. אם יש לך משהו לכתוב חוץ ממנה בכבוד

מצד אחד האינטואיציה אומרת לי, לך לאבא! יש בעיות? יש קשיים? תשפוך את הלב!

אבל כאן יש מורכבות, אני בעצמי לא מאמין ש - לא מגיע לי / אני לא יכול - לקבל את זה. אבל אם ככה צריך לדון מאיפה הבקשה הזאת מגיעה? אולי אני צריך לעבוד על כוח הרצון שלי או האמונה בעצמי.

בסוף אני חושב שתמיד טוב להתפלל לה' שייתן לי כוחות לעמוד במשימה, שייתן לי כוחות להצליח. שייתן לי כוח להאמין בעצמי וביכולת שלי.

זה גם חלק מאוד יסודי מהתפילה - עבודה שלי, אז השאלה היא מאיפה אני מתחיל את העבודה, האם מהמקום של אדם שרוצה להצליח במשימה או אדם שרוצה לרצות.

הוספת חיזוק לדברים קודמים שצריך לדייק את התפילה, להתפלל על לרצות ועל להאמין בעצמי.

של ראש השנה...

ממש אהבתי

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)