כביסות וכו. אני עושה את זה לפעמים

כאילו התבלגנה לי השגרה ואני צריכה רגע להתאפס על עצמי. עם החופש ועוד כמה ימי שישי שנבלעו לי עקב כל מיני דברים שלא יכלתי להזיז

כי אני טובה בניהול זמן, כשאני על זה..

אבל התרגלתי להשאיר הכל לשישי כי זה באמת נוח

אבל יש פעמים שאני עייפה מאוד גם בשישי ואז הכל בעצלתיים ולוקח פי 2 זמן 🥴

צריכה להחזיר עטרה ליושנה

לחזור להקפיא דברים ולעשות קניות בזמן כדי להכין מוקדם יותר

הכתיבה עוזרת בבירור, האמת 

גם אני כבר חיכיתי ממש שהילדים יחזרו למסגרות, והבת שלי עדיין איתי.

וזה די תוקע.

עושה אותי קצת עצלנית...

אבל אני מאמינה שברגע שאחליט כבר הכל יהיה קל יותר,- התפקוד בבית ומול הילדים.

אבל אל תשאירי לך דברים לזמן שאת עייפה. את מאלה שיודעות לעבוד שהילדים בסביבה? לשתף אותם? כי אם כן זה ממש נח-

במקום לרדוף אחריהם ולהשתיק מריבות- שיעזרו לך במטבח.

זה נהנה וזה לאר חסר...

אלא אם כן את אוהבת לעבוד בשקט, ואז זה רק כשהם ישנים וברור שגם את תרצי קצת לרבוץ עם הטלפון...

אז אולי תעשי לך הפסקות יזומות כדי להספיק עוד משהו בבית...

בהצלחה!

אבל כשאני חוזרת מהעבודה ב17 לפעמים

אני מכינה א. ערב, יושבת איתם קצת, מקלחות וסדר שינה . זה כלום זמן.

בזמן שאחרי המקלחות ניקיתי את השירותים חח

ב"ה קיבלתי קצת מוטיבציה לעשות כדי לא להיתקע עם הרבה עבודה והספקתי לקפל ולפזר מכונה, לתלות מכונה ולהכניס עוד אחת

לפנות ולהכניס מדיח ולשטוף כלים ולפנות קצת את הסלון. כמה אני לא מעריכה את הזמן.  מתבזבז לי על כלום.

עוד דבר שיש לעבוד עליו

ההפסקות האלה הן בעיה עבורי כי אני נמרחת בזמן. כאילו היכולת שלי להחזיק קשב השתנתה עם השנים..

לא פלא שאת עמוסה...

כל הכבוד על ההתמדה בעבודה! לא ברור מאליו בכלל!!

תתפללי שה' יתן לך ברכה בזמן...

ותדעי שאת מספיקה יפה מאד בשביל הקצת שעות שאת בבית...

רציתי לשלוח הודעה ש- אני סיימתי 🙈

זה מאוד קשה,במיוחד שהייתי בבית תקופה לא מבוטלת

אבל אני רואה את הטוב שבזה למרות העומס. ולפעמים גם לא. אבל זה תקופות.

תודה על החיזוק!

גם לך @סודית

❤️

ממש. מרגישה חנוקה..

חסר לי מלא שעות בעבודה

מלא. וזאת עבודה חדשה

ואני צריכה להוכיח את עצמי ולא בא לי

בא לי לישון שבוע

אני מבשלת והם אוכלים המון שיהיו בריאים באמת

אבל לא מספיקה להתאפס

וכל הזמן רבים מכות הופכים את הבית

אבל הרגע סידרתי!!!

ועומס עומס עומס

בא לי חופשה לבד בנחת בשקט ...

בקיצור ממש מבינה אותך. 

חנוק לי

עובדת המון. והיום גיליתי שהבוס תקע לי סכין בגב. במקום לגבות. בכל זאת נתפייס כי ר"ה ... גם גדול השלום.

עובגת עבודה נוספת בגלל יוקר המחיה. גם בן הזוג מתזז בין עבודות. הילדים צומחים ופורחים בתוך הבלגן

אבל הנשמה שלי מתחננת לסדר

משוועת לנקות יסודי

להכין את הבית לקראת החג הקדוש!

אחותי אנחנו נגיח מהררי הכביסה הבישולים האפיה והבלגן ונמליך את ה' ככה או ככה..

הפסקתי לחלום על חג בניחוח מצעים חדשים..

זה באמת גם לא העיקר, תכלס

משתדלת להזכיר לעצמי לנצל את הימים האלה למהות. מתקרבים ליום הדין.

השם רוצה עבודה שבלב, לא רצפה נקייה

אחרי שנים לא פשוטות

אז מנסה באמת לברך ולהודות על

הרבה דברים שלא ברורים מאליו.

זה עוזר במידה מסוימת אבל היום הייתי כל כך

מלאה שבעלי רצה לדבר ופשוט צרחתי עליו שיעזוב אותי.

לא הייתי  מסוגלת להכיל עוד מילה !!!!

ובקשר לבוס- זאת אחת הסיבות שעזבתי ככה באוגוסט- פשוט לא יכלתי יותר.

פרנסה זה לא הכל יש לי גם כבוד עצמי ב"ה. 

נשמע שאת מלאה - עמוסה על מלא

וצודקת. אני איתך.

איך מראש ברור לך שתסלחי

ללמוד ממך!

אבל כן עוזר לי מאד שגדלתי בבית דתי, הפיוס, ההתחלה החדשה, הזכרונות מבית הספר. זה הופך את הסליחה לקלה יותר, מתבקשת, סליחה שתשמח את רבש"ע ופחות חשוב לי הכבוד שלי.

למקללי נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תהיה

פתח ליבי בתורתיך ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי.

עכשיו זה בא בקלות

כמו החצבים שפורחים למרות הקיץ החם

שהעלית את עניין הרצפה

נעים לדעת שזה לא רק אצלי. 🌺על העידוד

אני לא מתיימרת להרוג את עצמי

ולמרות שדורשים - אני לא תמיד עומדת בזה

וגם לא משלימה

כל עוד אני משלימה את המשימות שחי, לא אכפת לי שייצא פחות ממשרה מלאה.

הלוואי הייתי מוצאת מראש משרה חלקית..

אבל מבינה אותך. הרצון להוכיח מעלה לחץ. הייתי שם והתקשיתי בזה.

וגם אני רוצה חופשה לבד.. או לפחות לקום יקיצה טבעית איזה יומיים בלי מיליון משימות 

יקיצה טבעית פעם ב.. ביום חול

וקימה מסודרת בשבת, כדי לנצל אותה ולהנות מהקדושה שלה

חייבת להגיע לזה

או לכל הפחות, להילחם בזה ששבת הפכה ליום השנצ הקבוע שלי

פעם היא הייתה מקור להרבה כח רוחני

היום - אני רואה רק את המיטה ואת הפארק. וזה גם נותן כח

אבל אני רוצה לנסות לחזור למה שהיה. תהלים, לימוד קבוע, הלכות. משהו. חלק.

מרגישה שבלי זה אני מועלת בזמן היקר שניתן לי

ולא רוצה לפרט

בעצם כן, אבל בטוח יזהו

תקופה ממש קשה! ממש ממש ממש

תודה עליה כי בטוח היא מכפרת על עוונות..

בעלי מסכן, עובד וקורס

ואני לא עובדת (מגשימה את עצמי נקודת אור קטנה) וקורסת נפשית ופיזית.

יהיה בסדר נכון?

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר