כי ההתמכרות קשה. אבל היה לי ערב ממש קשה ואין לי למי לפרוק )מעצבןןןןן( אז חייבת שתגידו לי שאני נורמלית.
נתחיל מזה שאני בהריון בחודש רביעי ומגעיל לי ואני עייפה ועם בחילות ובונגסטה.
התחלתי עבודה אתמול
הילדים במטפלת ואיתי בצהרים המוקדמים
היה היום יום ממש טוב גם במעון להם וגם אחכ בבית ממש נהנו ושחקנו המון. בארוחות בהכול פשוט היה כיף.
הגיע הזמן לישון הבחור )שנתיים( נראה בכלל לא עייף. טוב ויתרתי לו ןאמרתי שאני ישכיב אחכ (טעות חיי)
20:45 אני צנסה להרדים אותו. לא עובד הוא ערני ורוצה לדבר עם סבתא. שוחחנו בטלפון עם סבתא ואז הוא החליט שהוא רוצה את סבא. אממה- סבא לא יכול כרגע. מנתקים ואז הוא משתגע. צורח סבא סבא וזורק את כצמו לרצפה. רוקע רגלים. ופשוט צורחחחח את נשמתו.
עוברת רבע שעה אני מציעה חיבוק/ תמלול רגשות/ משהו אחר/ סיפור/ דובי לא עוזר.
הראש שלי מתחיל לכאוב הצרחות מוציאות אותי מדעתי. אני הלחץ שיעיר את שאר הילדים.
עוד רבע שעה מנסה לקחת אותו לחיבוק ללטך הוא מרביץ וממש יך לצרוח. מתקשרת לבעלי כי מרגישה שאני עוד רגע משתגעת 10 פעמעם אין מענה. שולחת הודעות אין עם מי לדבר. עוד רבע שעה של צרחות אימה ואז פשוט לא שלטתי בעצמי.
תפסתי אותו חזק
סגרתי לו את הפה ואמרתי לו שקטט דייי!!!! אמא לא יכולה לשמוע אותך יותר!!!! ברור??!
הוא צרח עוד קצת ושוב סגרתי לו את הפה בכוח ואז הוא נרגע וביקש חיבוק. נתתי לו 2 דק. הרגשתי שהכול קשה לי מידי וסוגר עלי ואני חייבת שקט מכול היןם ולכן הנחתי אותו במיטה. הוא בכה חיבוק חיבוק.. ואני אמרתי לו אמא עכשיו לא יכולה לתת לך חיבןק. והלכתי רגע לשרותים. חזרתי וחיבקתי ונשקתי אמרתי שאני אוהבת ןסליחה שכעסתי. והוא כבר היה חצי ישן.
ועכשיו יש לי ייסורי מצפון. וכאב לב. ובאסה שככה נגמר היום נזה. ואהבה ןשנאה עצמית. וכעס עלי ועל בעלי שעדין לא עונה. וגם קצת חמלה עלי שבאמת אני בתקופה נורא מןרכבת מהמון סיבות וחייבת את הכמה דקות שקט שלי לבד ביום.
זהו. מקווה שתהיו עדינות איתי. אני יודעת שאני לא בסדר. ואני חייבת לטפל בכעס שלי
