ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

וכן, גם אם הוא באיוש הוא מסכן את עצמו!! כשאת שומעת על דברים שהוא עושה זה פשוט מחרפן לראות את הזלזול מצד האנשים שאין להם חצי מושג מה זה צה''ל

אין לי כח לפרט, גם לא רוצה שיהיה אאוטינג

אבל לשמוע כמו אמירות תגידי תודה שהוא באיו"ש זה מחליש בטירוף.. בטח כשאני יודעת שהוא מסתכן שם יום יום, דקה דקה

שה' ישמור עליו ועל כולם

תודה רבה רבה על השירות שלכם.

בזכותכם עם ישראל חי.

עם ישראל חי לא קורה מעצמו. זה קורה בזכותך.

מעריצה!!!!!

אני כותבת מכיוון אחר של התמודדות בחיים והתמודדות מאוד מאוד לא פשוטה

אנשים לא יבינו לעולם את הניסיון של השני

ואת תמצאי תמיד את אלה שיזלזלו ויקטינו, לא יבינו למה בכלל את צריכה תמיכה

ובמילים אחרות-זו בעיה שלך תתמודדי (כביכול)

וכואב לי ושורף לי שלא קיבלת שום משלוח, אם את מסכימה תכתבי לי בפרטי מאיפה את ואני באה להביא לך עד הבית

המצב הזה פשוט בלתי!!! 🤬

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

הלוואי שתסכימי לכתוב איפה את נמצאת ואולי מישהי פה תשלח לך ארוחה או תעזור לך למצוא נערה שתשחק קצת עם הילדים ותעסיק אותם קצת.

כואבת ובוכה איתך

בעיקר מתפללת

זה נשמע כל כך כל כך כל כך קשה

כל הכבוד לך, באמת, על כל רגע שלך שאת מתפקדת, ולא משנה איך וכמה

את אלופה ממש🫂🫂🫂🫂

כל כך מזדהה.

ונגעת לי בלב.

בדיוק היום דמיינתי כמה המלחמה הזו (קודמותיה) היתה שונה כל כך ואפשרית, אם הוא היה בבית.

ומזדהה גם בקשר לשכחה של כל העולם.

איפה את גרה?

הייתי רוצה לתת לך משהו אם את קרוב.

חיבוק גדול גדול!

לא כולם מפנימים באיזה ימים אנחנו.

את יודעת וזה מה שחשוב

בהצלחה עם הילדונת 💚

ההתחלה הכי קשה, להתרגל למקום חדש, בלי גן, הכל הפוך, לאט לאט..

מקווה שישתפר בהמשך 🤗

הערכה בסיסית אבל גדולה מאוד לזה שאת אמא. אחרי שילדתי את הילד הראשון שלי הערכתי כל אמא על פני היקום בצורה מטורפת.

ועל כמה וכמה לכמה פיצקים. 

הערכת אקסטרה על זה שאת בהריון, מביאה נשמה חדשה לעם ישראל כולו!! וואו

ואקסטרה אקסטרה שאת מחזיקה את המשפחה לבד בלי הבעל בשביל כולנו

ה' יברך אותך המון המון!! והשכר שמור

הלוואי היה לי איך לעזור לך חוץ מתפילות. אשתדל לפחות להתפלל

אם יש דרך אחרת להועיל את מוזמנת לכתוב, נראה לי שישמחו כאן מי שיכולה

קראתי משהו שפסיכולוגית כתבה שעכשיו כל התפקיד שלנו כאימהות הוא להשאיר את הילדים בחיים, אולי גם להוסיף ארוחה או שתיים ביום.

אז את, שאת גם מגויסת ובלי בעל איתך, וגם נמצאת במקום זר ולא מכיל - על אחת כמה וכמה!

מותר שהילדים לא יתקלחו, מותר שהם יעשו שטויות (גם אם ירימו עלייך מבטים בסביבה), מותר שהם יזללו ממתקים ומותר שהם יישארו עם אותם בגדים כמה ימים.

וזהו, תטפחי לעצמך על השכם על זה שעברתם למקום שבו הילדים יכולים להישאר בחיים, ושאת בכלל מצליחה קצת לכתוב את מה שעובר לך בלב❤️❤️

מקווה ממש שתמצאי מקור תמיכה כלשהו בטרפת הזו... גם הפורום זה טוב, אבל אם אפשר גם מעבר...

ותודה רבה וגדולה לך על הכול!!!

וכמה תודה והערכה מגיע לך מכולם!!

ובינתיים לפחות שולחת חיבוק,

ותודה!

ואולי אם מתאים לך לכתוב, אפילו דרך מנהלת, איפה את כדי שאם את קרובה אולי מישהו מכאן תוכל להושיט יד.

אפשר שתכתבי כאן שכתבת למנהלת, ומי שרוצה לעזור תכתוב למנהלת הזו ואם זה קרוב ישדכו ביניכן, משהו כזה אולי? 

עונה לגבי השאלות איפה אני, כרגע אני בעיר אחרת מאיפה שאני גרה. אני אצל המשפחה שלי אבל הם ממש מתעללים בי. ממרידים את הילדים נגדי ומשפילים אותי עד עפר.

אני על הקרשים, שוב אחרי סשן ארוך של בכי. בדיוק התקשרתי לבעלי ואנחנו חושבים לסיים את הסבב ולעבור לגור בנתיים במקלט, אין לי אוויר

אני ממש מעריכה את כל הרצון לעזור אבל גם מתפדחת להחשף אחרי הפריקות האישיות כאן

שמחה שהחלטתם לסיים את הסבב, אני חושבת שעם כל הכבוד לצבא ולמצה היום, בתקופות מסוימות מותר להגיד לצבא גם "לא"!!!

יש תחליף לכל אחד...הכל יהיה בסדר
תחזרו למקלט למקום בטוח ונעים בשבילכם ותשתקמו יחד
 

מתלבטים מאוד מאוד

דווקא כי אין כמעט סד"כ, ובפועל אין מחליף ... וזה אומר שעל חברות שלי יפול הרבה יותר וגם הן על הקרשים

של צורך גדול במשפחתיות ומצד שני, יודעים שזה יפול על מישהו אחר
לא יודעת מה לומר
אבל יש אולי פתרון ביניים?
למשל שבעלך יצא לחופשה ארוכה יותר?

מאוד מבינה אותך ...

אני העדפתי להישאר בבית לבד עם הילדים למרות שאין לי ממד (אבל יש מקלט וברור שאם אין מקלט אז המצב שונה) לא כי המשפחה לא תומכת אבל אני יודעת שחוסר שגרה ביתית ישגע עוד יותר את הילדים שלי .. אז עוד יותר כשאין תמיכה לא שווה להישאר בסביבה רעילה

כמובן שהביטחון מעל הכל ואני ממש ממש מקווה שתמצאו פתרון , חיבוק ענקי ענקי

אני גם גרה בבית בלי ממד ובלי מקלט ובעלי מגוייס, אבל אני יודעת שהבית שלי זו השפיות שלי ולא הולכת לאף אחד.

נשמע מזעזע המצב שם

בעלי ממש נלחץ לשמוע אותי, אני בוכה בלי סוף

לא מצליחה לאכול ובקושי ללכת לשירותים (תמיד זה יהיה עם ילד אחד או יותר)

מה את עושה אז אם יש אזעקה?

אני מפחדת שזה קושי רגעי מול משהו שאולי חס וחלילה אפשר להתחרט עליו כל החיים 

דבר ראשון שולחת לך חיבוק גדול.

לא באתי לענות על הכל אבל רק להעיר על הפחד מלהיות במקום בלי ממד. אני לא יכולה בכלל להחליט מה נכון עבורך אבל אני חושבת על זה כהשתדלות של הקטנת סיכון, תוך תשלום מחיר סביר.

הרי מצד אחד הסיכון שח"ו דווקא אני אפגע מטיל הוא נמוך אבל הרבה יותר בטוח בתוך ממד ולכן אני נכנסת אליו.

מצד שני, אם צריך לשלם מחיר גבוה (ואני אישית מחשיבה את המחיר שאת משלמת כבלתי אפשרי) אז לדעתי, זה לא משתלם ולא נכנסים.

(וכמובן שגם כניסה לממד לא מבטיחה כלום. כמו שראינו לפני יומיים וגם בסבב הקודם מול אירן)

מקווה שזה עוזר. ממש ממש בהצלחה!

בסבב איראן הקודם -כן נשארתי

מלאאא משפחות ככה .. בישובים כל מי שיש לו בניה רגילה מבטון ולא בניה קלה או קרוואן מרגיש אפילו במצב טוב

מבחינתי זה החיים שלי -הם פה

ואני עושה מה שאני יכולה

לא מה שלא

ולהשתגע אני לא יכולה להרשות לעצמי

בטח לא כשהבעל מגוייס

ובכללי החיים לימדו אותי שהשתדלות זה חשוב אבל לא לשכוח לא להקריב מחיר כבד מדי

ובלב מאמינה שהכל מושגח ולכן לא אקריב את בריאות נפשי בבשיל ממד אם הז מה שזה גורם

מחילה

בעיני אחן ספק שאמןרים להשאר בשגרה גם עבור הילדים

כמה שאפשר

ובתוכה להשתדל למשור על עצמינו במידות האפשרי

ככה לפחות כל מי שאני מכירה עושה

ותלוי איפה גרים כמובן

י ש מקומות פחות מועדים לפגיעה ויש יותר

גם אני עם שניים + הריון והקפיצו את בעלי בשבת.

לפחות יש לנו ממ"ד תודה לה'.

ראיתי שכתבת שאתם חושבים לסיים את הסבב ובתור אשת מילואימניק אני תומכת בך!!

אין שוויון, העולם לא פייר והמילואים בפרט ויש מקום להחליט שעד כאן. חיבוק גדול. מקווה בשבילך שבעלך יזרום עם זה וכמה שיותר מהר.

ומי החסר טקט שאמר לך להגיד תודה שהוא לא בעזה??? נראה לכם שקל לנו יותר?? איזה הזיה!

מילואים זה קשוח נקודה.

דווקא אלה שבעזה לפעמים היציאות שלהם יותר טובות מאלה ביו"ש.

תני לי משהו אחד מהרשימה הזאת שלך ואני מתרסקת,

אז עם מצב כזה?

את מדהימה. ואני רוצה לשלוח לך גם חיבוק גדול ומחזק, וגם שתפנימי כמה את חזקה עם כוחות נפש שלא מהעולם הזה, וכמה את מסוגלת להתפנות ולראות את הילדים, כשאת בעצמך בתוך טירוף.

את מדהימה!

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.

לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...

אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.

אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.

מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️

אחפש ואשלח לך בע"ה.

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.

ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.

בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.

נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

עם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...

כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).

לק"י

אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??

(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

לק"י

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.

לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)

אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

למי הפניה? ממי את מצפה? אף אחד לא התחייב לנו לפורים רגיל, ובכללי אין אף אחד שחתם לנו חוזה שהכל יהיה כמו שציפינו. לא בפורים ולא בחיים...

זה זמן לעבוד על בחירה על מה להתמקד, לבחור מה נרצה שכן יהיה השנה.

לפתוח את הראש ולשים לב שלמרות השינוי במה שציפינו לו (ומסכימה לגמרי שקשה לשנות את התכניות ואת מה שציפינו לו, במיוחד עם כל המאמץ של התחפושות והציפיות והמשלוחי מנות...), ברוך השם אין פה טרגדיה או צרה שהרסה לנו את החג, אלא שמחה גדולה וגאולה ועוצמת, שבדיוק בדיוק זה פורים.